קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – העדפת משפחה מדרגה ראשונה כמשפחה אומנת), התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/2842/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרינה סולודקין) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – העדפת משפחה מדרגה ראשונה כמשפחה אומנת), התשע"א–2011, של חברת הכנסת מרינה סולודקין – לרשותך עשר דקות. מרינה סולודקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלי קובעת שאם קיים צורך להוציא ילד מהבית, המקום המועדף ביותר עבורו יהיה אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה, כגון סבא-סבתא, דוד-דודה ובני-זוגם של כל אלה, וכן אח או אחות בגירים ובני-זוגם. הצעת חוק דומה הוגשה על-ידי חברי חבר הכנסת חיים כץ בכנסת הזאת. בשנים האחרונות התקבלו בלשכתי תלונות רבות, מאות במספר, על כך שילדים המוצאים מהבית על-פי החלטת בית-משפט מקבלים טראומה נפשית קשה, בעיקר אם כתוצאה מהוצאתם מהבית מתנתק הקשר הטבעי בינם לבין משפחתם המורחבת. אני לא מדברת כאן על מקרים של אלימות קשה והזנחה שמהם סבלו הילדים במשפחתם הביולוגית. דווקא במשפחות הללו, הבעייתיות, מסיבות לא ברורות חוששות רשויות הרווחה להוציא ילדים. לכן התרחשו טרגדיות נוראות, רצח של ילדים על-ידי הוריהם, כפי שראינו את זה במקרה של משפחת בן-דרור. אב שסובל ממחלה קשה, נפשית, ואושפז פעמים רבות בבית-חולים פסיכיאטרי, קיבל את ילדיו לסוף-שבוע בהמלצה של רשויות הרווחה, ורצח אותם בשנתם. לעומת זאת, במקרים אחרים, כשאין סימנים ברורים המעידים על התעללות או הזנחה, ידם של רשויות הרווחה והשופטים קלה על ההדק. עקב כך נכנסים הילדים לוויה-דולורוזה: משפחת אומנה, לאחר מכן – וכמעט בצורה אוטומטית – פנימייה או מוסד אחר, והתנהלות המוסדות הללו מעודדת, למעשה, ניתוק כל קשר אפשרי בין הילדים הללו לבין משפחתם. ילדים גדלים בלי שהכירו את משפחתם המורחבת – סבים, סבתות, דודים, בני-דודים, אפילו בלי להכיר אחים ואחיות בגירים אם אלה משרתים כבר בצה"ל בזמן הוצאתם של אח או אחות קטן/קטנה מהבית. הניתוק קשה במיוחד אם הילד מועבר למשפחת אומנה ששונה מאוד ממשפחתו הביולוגית – מדברים בשפה אחרת; ילדים ממשפחות דוברות רוסית או אמהרית מועברים למשפחות אומנה שדוברות עברית בלבד, ומנהלות אורח חיים שונה. לפני כמה שנים נתקלתי במקרה של העברת ילדה דוברת רוסית ממשפחה חילונית למשפחה חרדית הדוברת רק עברית. משום כך, כשנפגשה הילדה לראשונה עם אמה, לאחר נתק ממושך, היא שאלה: אמא, האם אהיה בגיהינום כי אני מדברת אתך? את הרי מסתובבת בבגדים עם שרוול קצר. וזה במאה ה-21, ובהשגחה של מדינת ישראל. יש גם מקרים הפוכים; ילד שגדל עד גיל שבע במשפחת עולים דתית, ואביו היה בזמנו אסיר ציון, הועבר לפנימייה חילונית, שבה פועלים בשבת משחק מחשב וטלוויזיה, וזה קרה אחרי שרשויות הרווחה חיפשו מסגרת מתאימה עבורו במשך שנה וחצי, שבמהלכן שהה הילד במרכז חירום. וזה גם נגד הכללים. כל ניסיונותי לתקן את המצב באמצעות הידברות עם בכירי משרד הרווחה, וגם באמצעות הידברות עם שר הרווחה לשעבר, לא הצליחו. הם כנראה לא רואים שום פגם בהתנהלות שירותי הרווחה בצורה זאת. חייבים גם לזכור שמוסד המשפחה הוא מוסד עתיק מאוד, ובעל ערך רב ביהדות ובמסורת היהודית. צר לי שאני צריכה להגיד את הדברים האלה בכנסת ישראל, כשאנחנו טוענים כל הזמן שאנחנו מדינה גם דמוקרטית וגם יהודית. סביבה משפחתית אוהבת ותומכת היא תנאי ראשון בחשיבותו להתפתחותו התקינה של הילד. לצערי הרב, גדל בישראל דור שלם של ילדי מוסדות, בני-אדם שלא הכירו בילדותם את משפחתם המורחבת וסובלים עד מאוד מחוסר זה גם בבגרותם. זוהי תוצאה של אקטיביזם בלתי מרוסן מצד רשויות המדינה, הן מצד שירותי הרווחה והן מצד המערכת המשפטית. רק בזמן האחרון שמענו פסקי-דין של בית-המשפט העליון, שקצת מתקן את המצב, אבל עדיין זה לא הכלל. אני שבה ומדגישה שרובם המכריע של הילדים שהוצאו מהבית באו ממשפחות שאין בהן אלימות, התעללות בילדים או הזנחה קשה. כל זה נעשה תחת הדגל של טובת הילד. יצוין בהקשר זה שאת דעתו של הילד עצמו בכלל לא שואלים. לעתים קרובות מועברים הילדים למסגרות חוץ-ביתיות בלי שהם נשאלו אם הם רוצים לעבור לשם, או אפילו בניגוד לרצונם. יצוין גם שהמסורת הרעה של הוצאת ילדים ממשפחותיהם הביולוגיות נולדה בישראל זמן רב לפני שהתחילו להשתמש במושג הזה של טובת הילד. כבר בשנותיה הראשונות, לאחר קום המדינה, הוצאו ילדים רבים ממשפחות עולים, בעיקר ממשפחות עולים מתימן, ובדיעבד המציאו צידוקים למעשה זה, צידוק שהתבסס על קונספציית טובת הילד: יותר טוב היה לילדים הללו לגדול לא במשפחה הביולוגית – משפחות עניות וברוכות ילדים, עם הורים שלא דיברו או כמעט שלא דיברו עברית – אלא במקום אחר. פרשת ילדי תימן היא לפי דעתי עד היום שלד בארון של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. היא תקדים מסוכן ולא מוסרי לכוח יתר של המדינה כלפי אזרחיה. ברצוני להדגיש כאן את הנקודות הבאות: ילדים שהיו "ילדי מוסדות" שתקו במשך זמן רב, אבל לפחות חלק מהם החליטו לאחרונה להפסיק לשתוק. הם מתכוונים להגיש תביעות לבית-משפט נגד המדינה ונגד מוסדותיה האחראים לכך שהם נותקו במשך שנים רבות ממשפחתם המורחבת ולנזק העצום שנגרם להם כתוצאה מכך. גם אם הורים לא מסוגלים, לא יכולים או לא רוצים לגדל את ילדיהם בעצמם, חייבים לשמור את הקשר בין הילדים למשפחה המורחבת – סבים, סבתות, דודים, דודות, בני-דודים. אדרבה, רק משפחה רחבה אוהבת ותומכת יכולה לפצות, לפחות במידה חלקית, על הנזק שנגרם לילדים מאדישות הוריהם או מהזנחתם. הוצאת ילדים למשפחה זרה, שלעתים אפילו לא מדברת את שפתם, גורמת לעומת זאת נזק נוסף, שלפעמים הוא גדול יותר מהנזק הנגרם על-ידי ההורים. אני שבה ומדגישה שהן היהדות והמסורת היהודית והן ניסיון חיים שנרכש על-ידי דורות רבים של הורים ומחנכים, אוסרים להציב את טובת הילד ואת טובת המשפחה זה מול זה. אין שום סתירה בין שני המושגים האלה. לכן הגשתי את הצעת החוק הזאת, שעל-פיה תינתן עדיפות לקרובי משפחה מדרגה ראשונה כשרשויות הרווחה מחפשות מסגרת מתאימה עבור הילד שהוצא מרשות הוריו. אני שבה ומדגישה שמדובר בקרובי משפחה העונים לקריטריונים הקיימים של רשויות הרווחה. ברור לי למה החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת חוק זאת. קל יותר להגן על כבוד המקצוע מאשר לערוך רפורמה במערכת הקיימת. ובכל זאת, אני קוראת לכם, עמיתי חברי הכנסת, לתמוך בשכל הישר ובהצעת החוק שלי. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שהעלתה חברת הכנסת מרינה סולודקין היא על פניה הצעת חוק הגיונית, כי בסוף-בסוף-בסוף גם חברת הכנסת סולודקין וגם משרד הרווחה והאנשים האמונים על טיפול בילדים המוצאים מהמסגרת הביתית, כל האנשים האלה מחויבים בראש ובראשונה לטובת הילד. לכן לקבוע בחקיקה לאן ילך הילד, לא עולה בקנה אחד עם טובת הילד. יש מקרים שאכן המשפחה הגרעינית הם אנשים נורמטיבים, ובאופן טבעי כשקורה מקרה, חלילה כשהורים נהרגים או שמוציאים ילד בגלל בעיות רווחה או בעיות טיפול, מעבירים לאחים, לסבים, לסבתות, וזה הדבר הנכון והדבר הטבעי. אבל יש מקרים, חברת הכנסת סולודקין, שהמשפחה הגרעינית לא תיתן את המענה שתיתן משפחה אחרת. אני גם לא רואה עניין שמוסדות הרווחה יחליטו לפעול באיזו צורה נגד האינטרס של הילד. לכן אם היום נקבע בחקיקה שילד מוצא מהבית, או שקרה משהו להורים שלו והוא צריך לעבור למסגרת אחרת, אז החוק אומר שאתה תעבור לפה, וזהו, גם אם הדודים שלו הם נרקומנים, גם אם הדוד שלו יושב בכלא, כי החוק אומר: תעבור אליו. הרי אלה דברים שלא הולכים בחקיקה. לתת עדיפות – נכון, אוטומטית נותנים עדיפות. אם לא – אז לדוד, לאח, לסבא, לסבתא. אוטומטית נותנים עדיפות. אבל לבוא לחוקק דבר כזה, לגזור גזר-דין על הילד – אנחנו לא יודעים מי הילד, אנחנו לא יודעים מה המקרה, אנחנו לא יודעים מי המשפחה שלו, ואנחנו כבר אומרים לאן הוא ילך. לכן אני מבין את ההיגיון במשפחה גרעינית, ויש בזה הרבה שכל והרבה היגיון, אבל לפעמים צריך לחשוב או להתקדם כמה צעדים קדימה ולשקול כל מקרה לגופו. אין ספק, חברת הכנסת סולודקין, שבספקטרום של השיקולים, המשפחה היא בעדיפות, זה גם טבעי. אם המשפחה היא נורמטיבית והמשפחה יודעת לתת מענה לילד, זה הכי טוב, שיחיה עם בני-הדודים שלו או יחיה עם המשפחה, עם הסבא, עם הסבתא, אבל אי-אפשר לחוקק שאוטומטית אתה שם. אורית זוארץ (קדימה): העדפה, זה לא – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: כן, הפרמטר הזה קיים. הוא קיים גם מהשכל הישר, כי כולנו מבינים שאח של האמא או אח של האבא או אחות של האמא עדיפים, כי זה גם טוב לילד. אבל אם נחוקק – – – אורית זוארץ (קדימה): לא מיישמים את זה – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: אני לא בוויכוח הזה, כי יש פה ויכוחים אחרים. אני סומך על אנשי המקצוע שישקלו את השיקולים, ואם לא – תמיד אפשר לפנות לערכאות, כי בסך הכול מדובר פה בחיים של ילדים. לכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאין מקום לחקיקה בעניין הזה, ואני מבקש – אני חושב שוועדת השרים קיבלה החלטה נכונה בזה שדחתה את הצעת החוק, ואני מבקש מהכנסת להתנגד. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. חברת הכנסת מרינה סולודקין, לרשותך חמש דקות נוספות, אולי לשכנע את הממשלה. מרינה סולודקין (קדימה): אדוני השר, חברי הכנסת, אני עוד הפעם מדגישה שלו היה שכל ישר בכל המקרים במערכת, ולו היתה עדיפות ראשונה למשפחה של הילד, הכול היה בסדר. אבל אני באתי ממדינה, ברית-המועצות לשעבר, שהשתמשה בכוח הרב של המדינה. כשאני רואה במדינת ישראל שמשתמשים בכוח המדינה נגד טובת הילד וטובת המשפחה – שזה אותו הדבר – אז אני מציעה לחזור לחוק. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – העדפת משפחה מדרגה ראשונה כמשפחה אומנת), התשע"א-2011, של חברת הכנסת מרינה סולודקין. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 30 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – העדפת משפחה מדרגה ראשונה כמשפחה אומנת), התשע"א–2011, נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 30 נגד, שמונה בעד, אחד נמנע. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה.