הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 477696 הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת זהבה גלאון אילן גילאון ניצן הורוביץ מיכל רוזין עיסאווי פריג' תמר זנדברג פ/676/19 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון – ביטול הגבלת ההוצאה התקציבית), התשע"ג–2013 ביטול סעיף 6א 1. בחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–19921, סעיף 6א – בטל. דברי הסבר בשנים האחרונות קטן בהדרגה היקף ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר. משמעות הדבר היא שהשפעת הממשלה על המשק הולכת ומצטמצמת. הדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי הפעילות של המגזר הציבורי באמצעות צמצום בתקציבים ובתקנים, שחיקת שכר לעובדי המדינה ופגיעה מתמשכת באיכותם של שירותים בסיסיים דוגמת חינוך ובריאות. חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992, קובע שתי מגבלות על גודל ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר: תקרת הגירעון – קביעת יעד גירעון שנתי ותוואי גירעון רב-שנתי שמטרתם להביא להקטנת היחס בין החוב לתוצר. כלל ההוצאה – כלל פיסקלי שקובע שהגידול בהוצאה הציבורית יהיה שווה לשיעור הממוצע של צמיחת התוצר בעשור האחרון כפול היחס שבין יחס החוב-תוצר הרצוי (60%) ויחס החוב-תוצר הנוכחי. משמעות כלל ההוצאה היא הקטנה הדרגתית של היקף ההוצאה הציבורית במונחי תוצר, עד התכנסות לגודל של כ-42% תוצר. בהצעת חוק זו מוצע לבטל את כלל ההוצאה, אולם במקביל לשמור על תקרת הגירעון ותוואי הגירעון הפוחת, אותם יש לשמר באמצעות מיסוי פרוגרסיבי ומניעת תכנוני מס אגרסיביים. שמירה על הגירעון מאפשרת להגדיל את ההוצאה הציבורית ללא פגיעה ביחס החוב-תוצר. בהשוואה בינלאומית, סך ההוצאה הציבורית בישראל קטנה מהממוצע במדינות ה-OECD, בעוד ההוצאה הביטחונית גדולה יותר. מצב זה, יחד עם כלל ההוצאה, יוצר שחיקה של ההוצאה הציבורית על שירותים חברתיים חיוניים כגון בריאות, חינוך ורווחה. ביטול כלל ההוצאה ושמירה על יעד הגירעון יאפשרו להגדיל בעתיד את ההוצאה הציבורית במקרה של גידול בהכנסות המדינה ממסים. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13