הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 478993
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת זהבה גלאון
מיכל רוזין
תמר זנדברג
ניצן הורוביץ
אילן גילאון
עיסאווי פריג'
פ/702/19
הצעת חוק מרכזי תקיפה מינית ואונס, התשע"ג-2013
הקמת מרכז לטיפול בקורבנות תקיפה מינית ואונס
1.
בחדרי מיון של בתי חולים, שיקבע שר הבריאות, יפעלו מרכזים לטיפול בקורבנות תקיפה מינית ואונס (להלן – המרכז).
תפקידי מרכז לטיפול בקורבנות תקיפה מינית ואונס
2.
במרכז יינתנו לקורבנות תקיפה מינית ואונס השירותים והטיפולים האלה:
(1) הערכה וטיפול ראשוני – הכולל הערכת פגיעות גופניות, איסוף ראיות באמצעות ערכת אונס, הערכה פתולוגית גניקולוגית, הערכה זיהומית ראשונית לשלילת מחלות מין קיימות ומתן טיפול בקשר להריון, למחלות זיהומיות, טיפול למניעת הריון או טיפול אחר וכן מעקב רפואי;
(2) טיפול פסיכו-סוציאלי – הכולל הערכה פסיכו-סוציאלית וטיפול ראשוני בטראומה, מתן מידע לקראת ההליכים שעל הנפגע לעבור, הכנה לטיפול למלווי הנפגע, הפניית הנפגע לטיפול על ידי גורמים בקהילה וכן טיפול ומעקב לאחר השחרור מהמרכז;
(3) טיפול נפשי – הכולל הערכה נפשית, מניעת טראומה ופוסט טראומה וטיפול תרופתי.
ציוד ואנשי המקצוע במרכז
3.
בכל מרכז יהיו לפחות עשר ערכות לבדיקת אונס, בכל עת, ויפעלו בו אנשי מקצוע אלה:
(1) רופא נשים כונן המוסמך לטפל בנפגעי עבירות מין, לבצע בדיקות פרוגנזיות ולהעיד בבית משפט;
(2) עובד סוציאלי כונן;
(3) חוקר משטרה כונן המוסמך לגבות עדות מנפגע עבירת מין;
(4) פסיכיאטר כונן.
ביצוע ותקנות
4.
שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.
דברי הסבר
הקמת מרכזי תקיפה מינית ואונס בחדרי המיון נועדה להקל על הטיפול בנפגעי תקיפה מינית ואונס. במרכזים אלו יינתנו כל השירותים הדרושים לנפגעי תקיפה מינית ואונס בצורה מתואמת ויעילה, תוך שיתוף פעולה מלא של כל הרשויות הנוגעות בדבר: בתי החולים, המשטרה, המכון לרפואה משפטית ומרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.
נפגעי תקיפה מינית ואונס חווים "אונס כפול" בשל מסכת העינויים הבירוקרטית. המערכת המוסדית מטלטלת אותם, בין הגופים השונים, וזאת לאחר הטראומה הקשה שעברו. בהקמת המרכזים מובעת הכרה של המדינה כי מדובר בבעיה חברתית רחבת היקף ושיש הכרח להקל על הנפגעים.
לפי הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע, אחת מכל שלוש נשים תעבור תקיפה מינית במהלך חייה, אחת מכל ארבע נשים נאנסת ואחת מכל שש ילדות עוברת גילוי עריות. אישה שנאנסת ומגיעה למשטרה נחקרת שעות, חקירה פיזית ונפשית קשה. לאחר מכן היא מועברת בניידת משטרה למכון לרפואה משפטית לצורך לקיחת דגימות דם ובדיקות אחרות. במכון נאמר לה כי היא צריכה לפנות לרופא המשפחה על מנת לעבור טיפולים למניעת הריון, זיהומים ומחלות מין. בנוסף על כך, לעתים קרובות הנאנסת צריכה לשוב למשטרה להמשך החקירה המשטרתית ולצורך שחזור המעשה ומסדר הזיהוי. דרך הייסורים הזו נמשכת בין 14-16 שעות.
הקמת המרכזים בחדרי המיון נועדה לשים קץ למצב חמור זה – הטיפולים והשירותים כולם יינתנו תחת אותה קורת גג. כל הגורמים, רופא, שוטר, עובד סוציאלי, פסיכיאטר ומלווה ממרכז הסיוע, יימצאו במרכזים.
בדרך זו ייווצר שוויון בדרך הטיפול בכל הנפגעים בארץ, בניגוד לטיפול השונה הניתן לנפגעים כיום, המותנה באזור הגיאוגרפי שבו גר הנפגע ובמערכת שאליה הוא בוחר לפנות תחילה.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברות הכנסת (פ/3002), ועל שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברות הכנסת זהבה גלאון ואורית נוקד (פ/107/17).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/3251/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13