הצעת חוק לדיון מוקדם
מס' פנימי: 477793
הכנסת התשע-עשרה
יוזמת: חברת הכנסת פניה קירשנבאום
פ/837/19
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ג–2013
תיקון סעיף 1
1.
בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–19651 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 –
(1) אחרי ההגדרה "בעל" יבוא:
""דיור בהישג יד" – דירות מגורים להשכרה או למכירה המתאימות בממדיהן ובמחיריהן למי שנקבע כזכאי;";
(2) אחרי ההגדרה "הקלה" יבוא:
""זכאי" – מי שמתקיימות בו אמות המידה שקבעה מועצת רשות מקומית באישור שר הפנים ושר הבינוי והשיכון כזכאי לדיור בהישג יד בתחום אותה רשות מקומית;".
הוספת סימן י' בפרק ג'
2.
אחרי סעיף 136 לחוק העיקרי יבוא:
"סימן י': דיור בהישג יד
דיור בהישג יד
136א.
(א) מוסד תכנון רשאי לאשר תכנית הכוללת ייעוד קרקע למטרת דיור בהישג יד.
(ב) לשם הבטחת הקמת דיור בהישג יד רשאי מוסד התכנון, בתכנית כאמור בסעיף קטן (א) –
(1) לחייב הקמת דיור בהישג יד, ולהתנות הגדלה עתידית של זכויות בנייה בהקמה כאמור;
(2) לקבוע הוראות לעניין שמירה על דיור בהישג יד, לרבות הוראות בעניין פיקוח על דיור כאמור;
(3) לקבוע הוראות להקצאת יחידות דיור בהישג יד לזכאים.
מסמך רקע לדיור בהישג יד
136ב.
(א) בטרם יקבע הוראות לפי סעיף 136א, יכין מוסד התכנון מסמך רקע הבוחן את צורכי הדיור הקיימים והעתידיים בשטח התכנית ובסביבתו.
(ב) מסמך כאמור בסעיף קטן (א) יבחן, בין היתר, נתונים אלה:
(1) כמות יחידות הדיור בהישג יד הקיימות והמתוכננות;
(2) תנאי הדיור;
(3) מחירי הדיור;
(4) הסיוע הנדרש לאוכלוסיות הנזקקות לרכישה או להשכרה של יחידת דיור;
(5) החלופות להקצאת יחידות דיור בהישג יד לרכישה או להשכרה והחלוקה ביניהן.
תקנות לעניין דיור בהישג יד
136ג.
שר הפנים, בהתייעצות עם שר הבינוי והשיכון והמועצה הארצית, רשאי לקבוע תקנות בכל עניין הנוגע לביצוע סימן זה."
דברי הסבר
דיור בהישג יד נקבע בתמ"א 35 כנושא תכנוני המחייב התייחסות של מוסדות התכנון בבואם לאשר תכניות שמטרתן בנייה למגורים. כבר היום פועלים מוסדות התכנון לקידום דיור בהישג יד. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז תל אביב מבקשת כבר היום מהעיריות במחוז לכלול הוראות בעניין דיור בהישג יד בתכניות חדשות, הן בשטחים ריקים והן בתכניות של התחדשות עירונית. ועדות תכנון מקומיות רבות מקדמות תכניות לדיור בהישג יד.
הצעת החוק נועדה לקבוע הוראות ברורות בעניין בחוק. העדר מדיניות וחקיקה מצד השלטון המרכזי והכנסת בנושא זה מקשה על רשויות התכנון לקדם ולפתח דיור בר השגה. כמו כן בהעדר מדיניות עשויות רשויות מקומיות שונות לקדם תכניות לדיור בהישג יד שאינן עולות בקנה אחד עם הצרכים הנכונים והראויים לקידום באותן רשויות.
בסעיף 1 להצעת החוק מוצע להוסיף לחוק את ההגדרות "דיור בהישג יד" ו-"זכאי". הגדרות אלו יאפשרו למועצות של רשויות מקומיות, באישור שר הפנים ושר הבינוי והשיכון, לקבוע אמות מידה לזכאים לדיור בהישג יד בתחום שיפוטן.
בסעיף 2 להצעת החוק מוצע להוסיף סימן י' לפרק ג' בחוק הקיים שעניינו דיור בהישג יד. בסימן מוצע כי מוסד תכנון יהיה רשאי לאשר תכנית הכוללת ייעוד קרקע למטרת דיור בהישג יד ויהיה מוסמך לקבוע עניינים שונים בתכנית לשם הבטחת הקמת דיור בהישג יד. בטרם יעשה כן יכין מוסד התכנון מסמך רקע הבוחן את צורכי הדיור הקיימים והעתידיים בשטח התכנית ובסביבתו. עוד מוצע, כי שר הפנים, בהתייעצות עם שר הבינוי והשיכון והמועצה הארצית, יהיה רשאי לקבוע תקנות בכל עניין הנוגע לביצוע הסימן החדש.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה ידי חברת הכנסת פניה קירשנבאום (פ/3851/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13