הצעת חוק לדיון מוקדם

מס' פנימי: 477514 הכנסת התשע-עשרה יוזם: חבר הכנסת דב חנין מצטרפים: חברי הכנסת מוחמד ברכה חנא סוייד עפו אגבאריה פ/116/19 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הגבלת חופש תנועה בזמן המשפט), התשע"ג–2013 תיקון סעיף 48 1. בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–19961 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 48 – (1) בסעיף קטן (א), במקום פסקה (9) יבוא: "(9) איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה, לתקופה שאינה עולה על 90 ימים; רשאי שופט להאריך את התקופה שבה מותנה השחרור ממעצר בתנאי זה מעת לעת לתקופות שלא יעלו על 90 ימים."; (2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(א1) סך כל התקופות שבהן יותנה שחרורו של אדם מן המעצר בתנאי שלפי פסקאות (3), (5) ו-(9) שבסעיף קטן (א), לא יעלה על 270 ימים." תיקון סעיף 52 2. בסעיף 52 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(א1) התנה בית המשפט את שחרורו של אדם בתנאי שלפי סעיפים 48(א)(3) או 48(א)(5), ומאז הטלת התנאי או מאז שנדון לאחרונה לפי סעיף קטן (א) לעיל חלפו 90 ימים, יערוך בית המשפט עיון חוזר בהחלטתו אף ללא בקשה מטעם הצדדים." הוספת סעיף 52א 3. אחרי סעיף 52 לחוק העיקרי יבוא: "הגבלת חופש התנועה של קטין 52א. (א) בסעיפים 48(א)(9), 48(א1) ו-52(א1), כאשר הנאשם הוא קטין, יש לקרוא כדלהלן: (1) בכל מקום שבו נכתב "90 ימים" יראו כאילו נכתב "30 ימים"; (2) בכל מקום שבו נכתב "270 ימים" יראו כאילו נכתב "90 ימים". (ב) לעניין סעיף זה, "קטין" – כהגדרתו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–19712." דברי הסבר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן – החוק), קובע הסדרים לגבי חלופות מעצר, אשר רובן ככולן מגבילות את חירותו של הנאשם ואת חופש התנועה שלו. המפורסמת שבהגבלות אלו זכתה לכינוי "מעצר בית". החוק בנוסחו כיום אינו מגדיר תקופות מקסימום לאותן הגבלות, ובכך מאפשר פגיעה חמורה בזכויותיו הבסיסיות והחוקתיות של אדם, שחזקת החפות עדיין עומדת לו. חלופות המעצר, הגם שהן ממקמות את הנאשם מחוץ לכותלי בית המעצר, מהוות הגבלה חמורה ופגיעה מהותית בחירות ובמרקם החיים של אדם. מעצר הבית גודע את פרנסתו של הנאשם; התחימה לאזור מחייה מצומצם יוצרת לחץ כבד גם על בני המשפחה, שאינם נאשמים, ועלולה ליצור חיכוכים משפחתיים קשים. לכל אלה יש להוסיף את הפגיעה בפרט עצמו – שלילת חירות מתמשכת, וזאת במצב שבו בית המשפט עצמו סבור כי אין הצדקה לעצור את אותו אדם, כיוון שהוא איננו מהווה איום חמור לחברה, ואין חשש שיסכל את קיום ההליך המשפטי. ספק אם הרציונלים העומדים בבסיס שיטת מעצרי הבית מצדיקים פגיעה חמורה כל כך בחירותו של אדם, לזמן כה ארוך, במיוחד לאור חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הפגיעה מתעצמת נוכח העובדה ש"מעצר הבית" נחשב מבחינה פורמאלית לשחרור בתנאים מגבילים, ואין אפשרות לנכות את ימי מעצר הבית מתקופת מאסר בפועל, שנגזרת בסוף ההליך על נאשם שהורשע. ככל שמעצרי הבית באים למנוע פגיעה של נאשם באחרים, הרי עצם החלטתו של בית המשפט שאין לשלוח את הנאשם למעצר מאחורי סורג ובריח, מעידה על רמת המסוכנות הנמוכה הנשקפת מאותו אדם. כיוון שאין כל אפשרות לפקח בזמן אמת על מקום הימצאו של נאשם המצוי במעצר בית, ההגבלה אינה מהווה מחסום אמיתי מפני הסכנה הנשקפת מהנאשם. מכאן שבית המשפט עצמו נותן אמון במשוחררים למעצר בית, ובכך קובע כי הם אינם מסוכנים לחברה. במקרים שבהם מסוכנותו של אדם נמצאת "גבולית" הנהיגה המדינה שיטת איזוק אלקטרוני, הפותרת את בעיית היעדר הפיקוח. יש להדגיש כי הגבלות אלו נמשכות לעתים תקופות ממושכות ביותר, שבהן נפגעת יכולתו של נאשם להתפרנס, כאשר נמנעת ממנו הגישה למקום תעסוקתו, או השמירה על קשר עם משפחתו, כאשר נמנעת ממנו הגישה לביתו. סעיף 1 לאור זאת, לעיל מוצעת "הפיכת הנטל" בהארכת מעצר בית של נאשם, קרי, גופי התביעה הם אלו שיפנו לבית המשפט בבקשה להאריך את מעצר הבית מעבר לתקופה של שלושה חודשים, אם יסברו שיש צורך בכך. בית המשפט מוסמך, כמובן, להורות מראש גם על תקופת הגבלה קצרה מאשר 90 ימים, המהווה תקופת מקסימום ולא תקופת בסיס. סעיף 2 מעצרו של נאשם עד תום ההליכים מוגבל בשיטת המשפט הישראלית לפרק זמן של 9 חודשים, ולאחר מכן כל הארכה נוספת כרוכה באישורו של בית המשפט העליון. אין זה סביר כי דווקא חירותם של נאשמים ששוחררו בתנאים מגבילים בשל רמת מסוכנות נמוכה תיפגע לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. קציבת פרקי זמן לאותן הגבלות תתרום אם כן, גם להרמוניה חקיקתית. סעיף זה נועד להגביל את משך הזמן הכולל של תקופת מעצר הבית והגבלות החירות האחרות הקיימות בחוק. בכל מקרה לא תעלה התקופה הכוללת של מעצר הבית או הגבלות התנועה האחרות על פרק זמן של 9 חודשים. סעיף 3 סעיף זה נועד לצמצם את משך הזמן שבו מצפה אדם לעיון חוזר בעניין הגבלת חירותו. ההסדר המובא כאן קובע אמות מידה מינימאליות שאמורות להגן על זכויות חוקתיות ולמנוע עינוי דין. ראוי שבית המשפט יגביל מראש את פרקי הזמן של חלופות המעצר לתקופות קצרות יותר. כמו כן, אין בהסדר זה כדי לצמצם את הוראות סעיף 52(א) לחוק, קרי ניתן להגיש בקשות לעיון חוזר בטרם חלפו שלושה חודשים מיום הטלת המגבלה. סעיף 4 ההסדר המצמצם לגבי קטינים מתחייב מן ההבדלים האינהרנטיים בין בני נוער וילדים ובין בגירים. לאותה תקופת זמן משמעות שונה בחייהם של קטינים. הקטינים נמצאים בתקופה מכוננת בחייהם, תקופה של למידה והתפתחות, שבה מתעורר אצלם יצר הסקרנות והחקר. על כן, "כליאתם" בין ארבעה קירות לפרק זמן ממושך הופכת את ממד הזמן למשמעותי הרבה יותר עבורם. שִגְרָה וסדר יום תקינים הם העומדים, בין היתר, בבסיס עיצוב דמותו ושאיפותיו לעתיד של הקטין. בשל העובדה כי מדובר בתקופה מכוננת בחייו, הרי ניתוקו ממסגרת לימודית, ממקום עבודה או ממסגרת משפחתית מהווה פגיעה קשה ביותר לעומת זאת הנגרמת לבגיר, ועלולה להחמיר את מצבו באופן דרסטי. הפגיעה עלולה לבוא לידי ביטוי ביצירת פערים בינו לבין בני גילו, באופן שיקשה על שיקומו של הקטין, לאחר שיסתיימו ההליכים המשפטיים. נקיטה באמצעים שיש בהם משום הגבלת חירות, בשעה שחזקת החפות עומדת לקטין, עלולה להביא לתיוגו של הקטין כעבריין. יש לציין, כי לתיוג בגיל זה, שבו מתעצבת דמותו של הקטין, יש השפעה מכרעת על התפתחותו. הדבר עלול להשליך על עתידו, לדרדרו במורד שבתחתיתו חיי פשע ועבריינות – בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. זאת ועוד, מעצר הבית, שמוטל על קטין, פוגע לא רק בחירות ובחופש התנועה של הקטין, אלא גם ובעיקר בחירות ובחופש התנועה של האפוטרופוסים שלו, בשל מחויבותם לפקח על הקטינים. זאת ועוד, במקרה של מעצר בית מלא לקטין מתחת לגיל 16 – המדינה מתנערת מחובתה להעניק לימודים על פי חוק. דווקא לנערים הנמצאים במעצר עד תום ההליכים מתאפשרים לימודים במסגרת הכלא. על פי הדוח השנתי של הסנגוריה הציבורית לשנת 2005, קטינים רבים משוחררים ממעצרם לתנאי מעצר בית מלא,כחלופה להשמה חוץ ביתית המתעכבת, או כחלופה למעצר. תקופת מעצר הבית מגיעה לעיתים למספר חודשים רב (במקביל להימשכות ההליך הפלילי). מעצר בית זה מהווה, לעיתים, מלכודת לקטין, אשר החשש שימעד ויפר את תנאי המעצר גדל ככל שמשך המעצר מתארך. בהעדר טיפול מספיק לקטין במהלך תקופה זו – גם אין תועלת טיפולית במעצר בית זה. בחלק מהמקרים מדובר בקטינים ממשפחות מרקע סוציו-אקונומי קשה, שהשהות בבית קשה להם – דבר שתורם לכישלון השיטה. לאור דברים אלה, מוצע ההסדר הנוסף לגבי קטינים, התוחם את התקופות המרביות להגבלת חירויות וחופש תנועה באופן ההולם את מצבם הייחודי. הצעת חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/2628/17; פ/785/18). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13