הצעת חוק לדיון מוקדם
מס' פנימי: 477446
הכנסת התשע-עשרה
יוזם: חבר הכנסת דב חנין
מצטרפים: חברי הכנסת מוחמד ברכה
חנא סוייד
עפו אגבאריה
פ/243/19
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית במקומות רגישים), התשע"ג–2013
תיקון סעיף 265
1.
בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–19651 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 265(33), במקום "לרבות הדרכים ליידוע הציבור ולשמיעתו או להגשת התנגדויות, בהתחשב, בין השאר בהוראות סעיף 149 לעניין פרסום ומסירה של הודעות ובסוג המתקן, במיקומו, בגודלו או ברמת הקרינה הנוצרת במהלך הפעלתו" יבוא "בכפוף להוראות סעיף 266ה".
הוספת סעיף 266ה
2.
אחרי סעיף 266ד לחוק העיקרי יבוא:
"מתקני תקשורת מסוימים – הוראות מיוחדות
266ה.
(א) לא יחליט מוסד תכנון בבקשה להקמת מתקן תקשורת אף אם הקמתו תואמת תכנית בת תוקף, אלא לאחר שקוימו הוראות סעיף 149.
(ב) מוסד התכנון רשאי לדרוש ממגיש בקשה להקמת מתקן תקשורת באזור מגורים להמציא לו חלופות למיקומו המבוקש של מתקן התקשורת.
(ג) מוסד התכנון רשאי לדחות בקשה להקמת מתקן תקשורת בסמוך למקומות שבהם שוהה ציבור רב, לרבות בתי ספר, גני ילדים, בתי חולים ומעונות לקשישים, ובטווח המרוחק פחות ממאתיים מטרים ממקומות אלה, אף אם הדבר תואם תכנית בת תוקף.
(ד) הוראות סעיפים 152 ו-153 יחולו על החלטת מוסד תכנון בבקשה לפי סעיף זה, בשינויים המחויבים.
(ה) בסעיף זה –
"אזור מגורים" – אזור המיועד או המשמש למגורים לפי תכנית;
"בקשה להקמת מתקן תקשורת" – בקשה להיתר לפי חוק זה או בקשה להיתר לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו–20062;
"מוסד תכנון" – לרבות מהנדס מוסד תכנון או מתכנן מחוז;
"מתקן תקשורת"– מתקן שידור לתקשורת בשיטה התאית, כהגדרתו בסעיף 202ב, מתקן גישה אלחוטי ומתקן עגינה, כהגדרתם בסעיף 266ג."
תיקון חוק הקרינה הבלתי מייננת
3.
בחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו–20063, בסעיף 7(ב)(2), במקום הסיפה החל במילים "בתוך 21 ימים" יבוא "לאחר קיום הליך לפי סעיף 266ה לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–19654".
דברי הסבר
הצורך בשיתוף ויידוע הציבור במסגרת ההליך התכנוני ובכלל, מהווה עקרון יסוד במערכת המשפטית תכנונית בישראל. עקרון זה קיבל את ביטויו גם בפסיקת בית המשפט העליון. ואולם, הקמת מתקני שידור לתקשורת סלולרית נעשית כיום בפועל ללא שיתוף ציבור ותוך הגבלת שיקול דעתה של הרשות המקומית. כיום מותרת הקמת מתקני שידור בכל ייעודי הקרקע, כולל אזורי מגורים, בלא שיתוף הציבור שהוא ייעוד מיוחד העשוי להשפיע על סביבתו. הליך היתרי בנייה למתקני שידור מתפרש כיום כהליך שמחייב את הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה להסכים ולהתיר הקמת המתקנים בכל מקום, לרבות ליד בתי ספר וגני ילדים, ובכך למעשה הוועדות המקומיות הפכו בעניין זה ל"חותמת גומי", ללא שיקול דעת ממשי לגבי הקמת מתקני שידור בסמוך למקומות רגישים.
מוצע לקבוע כי הקמת מתקני שידור באזורי מגורים תיעשה תוך יידוע ושיתוף הציבור וכי ניתן יהיה לדרוש מהחברה הסלולרית להמציא חלופות נוספות למיקום המתקן באזור המגורים. מוצע לקבוע כי בסמוך למקומות רגישים שבהם שוהה ציבור רב, כגון בתי ספר, בתי חולים ומעונות קשישים, ניתן יהיה לסרב להקמת מתקן שידור מפאת הקרבה האמורה. יודגש כי בכל הנוגע ליידוע הציבור ושיתופו, בחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו–2006, חויב שר הפנים להתקין תקנות בנושא וזאת עד ליום 1.1.2007. למרות החובה הקבועה בחוק, עד לרגע זה לא הותקנו תקנות כאמור ובכך לא קוימו הוראות החוק וגרמו לפגיעה ברצון המחוקק וברצון הציבור.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור (פ/2675/17).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/727/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13