הצעת חוק לדיון מוקדם
מס' פנימי: 478161
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת דב חנין
מוחמד ברכה
חנא סוייד
עפו אגבאריה
פ/441/19
הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשע"ג–2013
תיקון סעיף 6
1.
בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–19641 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 6(א), במקום פסקה (10) יבוא:
"(10) גביית תשלום בעד שירותים מיוחדים הניתנים במקום רחצה שאיננו בריכת שחיה, ובלבד שלא ייגבה תשלום עבור כניסה למקום הרחצה; בפסקה זו, "שירותים מיוחדים" – שירותים המיועדים למתרחצים, למעט שירותים כגון נוכחותו של מציל, ניקיון, בתי שימוש, מלתחות והספקת מים לשתייה, אשר יסופקו ללא תשלום."
תיקון סעיף 8
2.
בסעיף 8 לחוק העיקרי –
(1) בכותרת השוליים, בסופה יבוא "וחניה";
(2) בסעיף קטן (א), אחרי "דמי כניסה" יבוא "או דמי חניה", אחרי "אותו מקום" יבוא "בתחום אותה רשות מקומית", ואחרי "לכניסה" יבוא "ולחניה";
(3) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג) בסעיף זה, "חניה" – מקום לחניית כלי רכב בסמוך למקום רחצה בים, בנהר או באגם, שהגישה אליו נוחה."
תחילה
3.
תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו.
דברי הסבר
תופעת גביית התשלום בחופי הרחצה הפכה בשנים האחרונות לרחבה ושערורייתית. הדעת אינה סובלת מצב שבו חוף הים – משאב טבע, קניין ציבורי – פתוח רק בפני אוכלוסיות בעלות ממון. חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, מעיד על כך שכבר לפני שנים רבות היתה מדיניות ברורה של שמירה על החופים כפתוחים ונגישים לציבור הרחב, אך המציאות מלמדת כי נותרו בחוק מספר פרצות שהרשויות המקומיות מצליחות לנצל ובזאת לסכל מטרה חשובה זו.
החלפת פסקה (10) בסעיף קטן 6(א) לחוק נועדה להבטיח את הכניסה החופשית לכלל החופים, תוך מתן אפשרות לגביית תשלום עבור שירותים מיוחדים בלבד, הניתנים בחוף מעבר לשירותים הבסיסיים היעודיים לרחצה. במקום מתן אפשרות לחקיקת חוקי עזר, אשר יאפשרו גביית דמי כניסה במקרה של מתן שירותים עודפים, הסעיף המוצע קובע כי הכניסה עצמה לחוף לא תהיה כרוכה בתשלום, ובאמצעות חוקי עזר ניתן יהיה לגבות תשלום עבור השירותים הנוספים והמיוחדים בנפרד. שינוי זה מבטיח למבקר בחוף, המעוניין בחוויה הבסיסית של רחצה בים ומנוחה על החוף, שלא יידרש לשלם כלל.
מטרה נוספת המושגת בשינוי זה היא הגדרת השירותים שלא ניתן לגבות בעדם תשלום בלי לקבוע רשימה סגורה, שכן הניסיון מלמד שהרשויות המקומיות עלולות לנצל את הרשימה הסגורה הקיימת כיום בסעיף 6(א)(10) ולגבות תשלום על שירותים בסיסיים ביותר רק משום שאינם מופיעים בה. הגדרת השירותים כבסיסיים לרחצה, יחד עם פירוט רשימה חלקית, מסייעים בהשגת תכלית הסעיף.
דרך מרכזית לעקיפת הוראות החוק כפי שהוא מנוסח כיום היא גביית דמי חניה גבוהים בחופים שבהם מגרש החניה הסמוך לחוף הרחצה הינו המקום היחיד בקרבת מקום שניתן לחנות בו, והגעה ברכב פרטי הינה האפשרות הסבירה היחידה להגעה לחוף. במקרים אלה גביית דמי החניה כמוה כגביית דמי כניסה. בית המשפט העליון הכיר בכך במסגרת העתירה שהוגשה לבג"צ נגד משרד הפנים בשל הגביה הבלתי חוקית בחופים רחבי הארץ (בג"צ 5824/05 אדם טבע ודין נ' שר הפנים ואח' (טרם פורסם)).
הוספת המילים "דמי חניה" מיד לאחר "דמי הכניסה" מבהירה כי התשלום על החניה עלול להוות תשלום עקיף על הכניסה לחוף, ולכן יש לפקח עליו בדיוק כפי שמפקחים על גביית דמי הכניסה. תיקון סעיף 8 מבקש לוודא כי מבקר שיבחר להגיע לחוף ללא רכב פרטי או שיגיע ברכב פרטי אך יעדיף לוותר על החניה בצמוד לחוף כדי לחסוך את העלות הכרוכה בכך, גם הוא יוכל להגיע באופן סביר ונוח לחוף הרחצה.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/3588/17).
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/1464/17) ועל ידי חברת הכנסת ליה שמטוב (פ/185/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13