הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 478600 הכנסת התשע-עשרה יוזמת: חברת הכנסת מירי רגב פ/496/19 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – קיצור תקופת המעצר), התשע"ג–2013 תיקון סעיף 231 1. בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–19551 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 231, בכל מקום, במקום "עשרים וארבע שעות" יבוא "שתים עשרה שעות". תיקון סעיף 234 2. בסעיף 234(א) לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "ארבעים ושמונה שעות" יבוא "עשרים וארבע שעות", ובמקום "מארבעים ושמונה שעות" יבוא "מעשרים וארבע שעות". תיקון סעיף 237א 3. בסעיף 237א לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "48 שעות" יבוא "עשרים וארבע שעות", ובמקום "מ-48 שעות" יבוא "מעשרים וארבע שעות"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום "עשרים וארבע שעות" יבוא "שתים עשרה שעות". תיקון סעיף 237ג 4. בסעיף 237ג(א) לחוק העיקרי, במקום פסקה (2) יבוא: "(2) (א) חל מועד הבאת עצור בפני שופט כאמור בסעיף קטן (א)(1), או בוצע המעצר פחות משמונה שעות לפני כניסת השבת או החג, ואישר קצין משטרה צבאית שדרגתו היא סגן אלוף לפחות, כי לא ניתן להביא את העצור בפני שופט עד סמוך לפני כניסת השבת או החג בשל צורכי חקירה מיוחדים, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר מתום ארבע שעות מצאת השבת או החג. (ב) בוצע המעצר פחות מארבע שעות לפני כניסת השבת או החג, או במהלך השבת או החג, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר מתום ארבע שעות מעת צאת השבת או החג, או בתום עשרים וארבע שעות מעת מעצרו, הכל לפי המאוחר. (ג) עלה משך החג או צירוף החג והשבת על ארבעים ושמונה שעות, ולא ניתן להביא את העצור בפני שופט עד סמוך לפני כניסת השבת או החג, יובא העצור בפני שופט בהקדם האפשרי לאחר צאת השבת או החג, או בתום עשרים וארבע שעות מעת המעצר, הכל לפי המאוחר." דברי הסבר סעיף 1 סעיף 231 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 (להלן – חוק השיפוט הצבאי), שעניינו מעצר על ידי שוטר צבאי ללא פקודת מעצר, קובע כי "חייל שנעצר על ידי שוטר צבאי והוא מוחזק במעצר, יש לקבל עליו פקודת מעצר בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום עשרים וארבע שעות מעת מעצרו; לא ניתנה פקודת מעצר עד תום עשרים וארבע שעות מעת מעצרו – ישוחרר." לאור קיצור פרק הזמן עד להבאה בפני שופט לעשרים וארבע שעות, אין משמעות לנתינת פקודת מעצר בתום זמן זה, שכן ממילא בתום מועד של עשרים וארבע שעות יובא העצור בפני שופט. לכן מוצע להגביל את תקופת המעצר ללא פקודת מעצר, לשתים עשרה שעות בלבד. זאת בהתאמה לסעיף 25(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן– חוק המעצרים), הקובע שיש להביא את העצור בפני קצין ממונה לאישור מעצרו "ללא דיחוי". סעיף 2 סעיף 234 לחוק השיפוט הצבאי עניינו פקודת מעצר שהוציא קצין שיפוט. כיום, רשאי קצין השיפוט להוציא פקודת מעצר לארבעים ושמונה שעות. מוצע לתקן את הסעיף ולקבוע כי פקודת מעצר כאמור תהיה לתקופה מרבית של עשרים וארבע שעות, זאת בהתאמה לסעיף 29(א) בחוק המעצרים. סעיף 3 סעיף 237א(א) לחוק השיפוט הצבאי מאפשר לקצין שיפוט שהוא שוטר צבאי לתת פקודת מעצר על כל חייל לתקופה שלא תעלה על ארבעים ושמונה שעות. מוצע לקצר תקופה זו לעשרים וארבע שעות בהתאמה לסעיף 29(א) לחוק המעצרים. סעיף 237א(ב) לחוק השיפוט הצבאי קובע כי מעצר, שבוצע על ידי קצין שיפוט שהוא שוטר צבאי שדרגתו למטה מסרן ואינו מפקד בסיס משטרה צבאית, חייב לקבל את אישורו של קצין משטרה צבאית, שהוא מפקד בסיס או שדרגתו למעלה מסרן, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום עשרים וארבע שעות מעת שנעצר. מכיוון, שלאור התיקון בסעיף 237א(א) להצעת החוק, ממילא יובא העצור בתום מועד זה בפני שופט, יש לקצר גם את מועד אישור המעצר על ידי קצין משטרה צבאית, שהוא מפקד בסיס או שדרגתו למעלה מסרן, ל-12 שעות. סעיף 4 בשל קיצור תקופת המעצר, שעליה מוסמך להורות קצין משטרה צבאית, לעשרים וארבע שעות, מוצע לקבוע הוראות שיסדירו את משך המעצר כאשר מועד הארכת המעצר חל בסמוך או בתוך שבת וחג, בדומה להוראות בסעיף 29(ג), (ד) ו-(ה)(1) בחוק המעצרים. סעיף 237ג(א)(2)(א) לחוק השיפוט הצבאי קובע: "בוצע המעצר פחות מעשרים וארבע שעות לפני כניסת השבת או החג, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר מתום ארבע שעות מצאת השבת או החג, או בתום ארבעים ושמונה שעות מעת מעצרו, לפי המאוחר". לאור קיצור תקופת המעצר לעשרים וארבע שעות, לא יתכן עוד מצב שבו יבוצע המעצר פחות מעשרים וארבע שעות לפני שבת ועדיין יוותרו שעות מעצר עודפות לאחר השבת ולכן סעיף זה מיותר. במקומו תבוא הסמכות הקבועה בסעיף 237ג(א)(2)(ב) בחוק השיפוט הצבאי כנוסחו כיום, המאפשרת לקצין משטרה צבאית בדרגת סגן אלוף ומעלה לאשר, בשל צורכי חקירה מיוחדים, הבאת העצור בפני שופט לאחר השבת, על אף ההוראה האמורה בסעיף 237ג(א)(1) לחוק בנוסחו כיום על כך שיש להביא את העצור בפני שופט לפני השבת. בשל ביטולו של סעיף 237ג(א)(2)(א) לחוק השיפוט הצבאי כנוסחו כיום, כאמור לעיל, מוצע לאמץ את הנוסח כפי שהוא בסעיף 29(ד) לחוק המעצרים. דהיינו שאם בוצע המעצר בסמוך לשבת או חג באופן שאינו מאפשר הבאת העצור בפני שופט לפני השבת או החג, או נעצר החייל בתוך השבת או החג עצמם, יש להביאו בפני שופט בתוך ארבע שעות ממוצאי השבת או בתום עשרים וארבע שעות מעת מעצרו, הכל לפי המאוחר. בזה למעשה מחליף הסעיף את הסיפה של סעיף 237ג(2)(ב). סעיף 237ג(א)(2)(ג) לחוק השיפוט הצבאי כנוסחו כיום עוסק במקרה שבו צירוף השבת והחג עולים על שבעים ושתיים שעות. מקרה זה הצדיק סעיף מיוחד רק בזמן שסמכות המעצר המוקנית לקצין משטרה צבאית עמדה על ארבעים ושמונה שעות. עתה, משתקוצר תקופת המעצר לעשרים וארבע שעות, אין עוד טעם בסעיף מיוחד למקרה הנ"ל והוא נכלל ממילא בתוך ההוראות הנוגעות למקרה שבו צירוף השבת והחג עולה על ארבעים ושמונה שעות. יצוין כי בסעיף 29(ה)(2) לחוק המעצרים הוקנתה לעצור זכות מיוחדת לבוא בפני שופט בתום שלושים ושתיים שעות ממועד מעצרו, אף אם הדבר נופל בתוך השבת או החג, זאת אם צירוף השבת והחג עולה על שבעים ושתיים שעות. אף על פי כן, מכיוון שהדבר דורש מצה"ל הערכות נוספת שאינה קיימת כיום, ולאור העובדה שמקרה זה הינו חריג וחל רק אחת לשלוש שנים כאשר ראש השנה יוצא בסמוך לפני השבת (ביום ה'), מצאנו לנכון להחיל עליו את ההוראות של סעיף 237ג(א)(2)(ג) המוצע. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת מירי רגב (פ/496/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13