הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 477711 הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת דב חנין מוחמד ברכה חנא סוייד עפו אגבאריה פ/60/19 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – חופש אקדמי), התשע"ג–2013 תיקון סעיף 15 1. בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–19581, בסעיף 15 – (1) אחרי "קביעת תוכנית מחקר והוראה," יבוא "ובלבד שהלימודים בכל תחום לימודים יתקיימו בשני ימי לימוד לפחות בכל שבוע לימודים מלא,"; (2) בסופו יבוא "ובלבד שאם מונה לראש המוסד מי שאינו בעל דרגה אקדמית של פרופסור, ימונה כסגן לעניינים אקדמיים של ראש המוסד בעל דרגה אקדמית של פרופסור." דברי הסבר ביסוד הצעת חוק זו חיזוק האוטונומיה ועקרון החופש האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה. סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958, מעגן בחקיקה עקרון יסוד בפעולתם של המוסדות להשכלה גבוהה – עקרון האוטונומיה העצמית והחופש האקדמי. בשנים האחרונות קיבלה המועצה שתי החלטות בעייתיות הפוגעות בעקרון יסוד זה ובד בבד מגבילות את הנגישות להשכלה גבוהה של שכבות חלשות ובלתי מבוססות, כמו גם של תלמידים הבאים מהפריפריה. במסגרת אחת ההחלטות החליטה המועצה להשכלה גבוהה (ביום 19.7.05) כי, ככלל, לימודים לתואר ראשון חייבים להיפרס על פני שלושה ימים בשבוע. קיימת אפשרות לחריגים שלא יעלו על 10% מכלל הלומדים במוסד. החלטה זו בעייתית ופגומה ממספר טעמים: אין כל טעם ענייני אמיתי להגביל את הלימודים לשלושה ימים לפחות. אין כל ראיה לכך, כי לימודים בפחות משלושה ימים מביאים לתוצאות אקדמיות פחות טובות. מצד שני קיימות ראיות לכך, שלימודים במסלול דו-יומי מביאים לתוצאות לא פחות טובות מאלה שמתקבלות במסלולים רגילים. קיימות מסגרות (כמו האוניברסיטה הפתוחה) בישראל ובעולם שבהן לימודים אקדמיים מתקיימים בלימוד מרחוק וללא חובת נוכחות כלל. הגבלה כאמור תפגע דווקא באוכלוסיות חלשות. תלמידים מאוכלוסיות חלשות חייבים לעבוד בתקופת הלימודים, שכן אין מי שיקיים אותם. חיוב של התלמידים להתייצב לפחות שלושה ימים בשבוע פוגע בהם ללא הצדקה. רבים מהתלמידים מאוכלוסיות חלשות גרים בפריפריה והניידות לאזור המרכז (שבו פועלים רוב המוסדות להשכלה גבוהה) קשה להם. לכך יש להוסיף, כאמור, גם את הצורך שלהם לעבוד בזמן הלימודים. לגבי מוסדות חוץ תקציביים, החלטה כאמור פוגעת בהם קשות שכן היא פוגעת במישרין באפשרויותיהם להתקיים ומצמצמת את ביקוש הסטודנטים אליהם. יתכן כי ההחלטה האמורה נובעת ממציאות שבה באוניברסיטאות ובמוסדות מתוקצבים אחרים, סגל ההוראה אינו מוכן לעבוד בשעות רצופות או בשעות לא רגילות (שעות אחה"צ והערב), שבהם מתקיימים רוב המסלולים שמאפשרים לימודים ביומיים בשבוע. אם זה המצב, יש פסול בהחלטה שמנסה לפגוע בתחרותיות של מוסדות חוץ תקציביים. במסגרת החלטה אחרת החליטה המועצה להשכלה גבוהה (ביום 15.2.05), כי בראש מוסד אקדמי יעמוד נשיא שהוא פרופסור. החלטה זו בעייתית ופגומה מהטעמים הבאים: החלטה זו מתייחסת למכללות אקדמיות ואינה חלה על האוניברסיטאות ובנוסף היו מקרים שבראש אוניברסיטאות בישראל עמדו נשיאים שאינם פרופסורים ואינם כלל מהאקדמיה. כך היה בטכניון שבראשו עמדו תקופות מסויימות אלופים במילואים ואנשי מינהל אחרים. ההיגיון מלמד שאם ראש אוניברסיטה אינו נדרש לפרופסורה ואין בכך כדי לפגוע ברמה האקדמית או הניהולית של אוניברסיטה, קל וחומר כך הם פני הדברים במכללה אקדמית. ההחלטה עומדת בניגוד להמלצות ועדת מלץ. ביום 8.1.1997 קיבלה הממשלה החלטה (מס' 1311) על פיה הוטל על יושב ראש הות"ת למנות ועדה ציבורית שתבחן את המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה ותציע הצעות לשינוי, במטרה לשפר את הניהול בהם תוך שמירה על עצמאותן האקדמית והניהולית. בהתאם להחלטה זו מונתה (ביום 7.10.1997) ועדה ציבורית בראשותו של שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יעקב מלץ והוטל עליה לבחון את המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה. הוועדה פרסמה דין וחשבון ציבורי בחודש ינואר 2000. ועדת מלץ היא ועדה ציבורית בעלת מעמד מיוחד. ראשית, היא מונתה על פי החלטת ממשלה. שנית, בראשה הועמד שופט (בדימוס) של בית המשפט העליון. שלישית, הרכב הוועדה כלל חברים הן מהמגזר האקדמי והן מומחים אחרים בתחום הארגוני, המינהלי והמשפטי. לכן למסקנות הוועדה יש משקל נכבד. הוועדה קיימה דיונים רבים הן במליאת הוועדה (שלושים ושש ישיבות) וכן ישיבות נוספות בוועדות משנה שנתמנו על ידי הוועדה. הוועדה הסתייעה בחומר רקע רב ודוח הוועדה פורסם בתום עבודה רחבה, מעמיקה ורבה שנמשכה למעלה משנתיים. דוח ועדת מלץ קובע, לנושא הרלוונטי לעניין זה, כי בראש מוסד אקדמי יעמוד נשיא. תחת הנשיא יכהן משנה לעניינים אקדמיים שיהא איש אקדמיה במעמד פרופסור מן המניין. המשנה לעניינים אקדמיים מופקד על העניינים האקדמיים של המוסד. באשר לראש המוסד (הנשיא) קבעה ועדת מלץ תנאי כשירות יחיד לפיו: "הנשיא יהא תושב ואזרח ישראל מתחילת כהונתו" (עמ' 40 לדו"ח). ועדת מלץ לא קבעה, כי ראש המוסד חייב להיות במעמד פרופסור או בכל מעמד אקדמי אחר. דוח ועדת מלץ ערך הבחנה בין ראש המוסד (האחראי לנהל את ענייני המוסד האקדמי, לייצגו כלפי חוץ והוא הנושא באחריות בפני הגופים המנהלים של המוסד) לבין בעל התפקיד האחראי לניהול האקדמי - המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, שיהא פרופסור מן המניין. יצוין, כי ועדת מלץ, על אף שנתמנתה לבחינת המבנה הארגוני של כלל המוסדות להשכלה גבוהה, התרכזה בדוח במבנה הארגוני של האוניברסיטאות. במוסדות להשכלה הגבוהה היוקרתיים בעולם מי שעומד כנשיא בראש המוסד אינו בהכרח פרופסור, אלא אדם בעל יכולות ניהוליות ואין סיבה שבישראל ננהג אחרת. חברי המועצה להשכלה גבוהה שהחליטו את ההחלטה האמורה היו בניגוד עניינים מהותי, שכן החלטה כאמור משריינת את תפקידי נשיאי המכללות האקדמיות (כ-50 מוסדות בישראל) לפרופסורים. לאור האמור מוצע להרחיב ולהבהיר את סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה בנושאים האמורים. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת (פ/2651/17), ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/1732/18). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13