קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011
[מס' מ/541; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 12842, חוב' ה', עמ' 13413, חוב' כ"ד, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית. כמובן, יציג לנו את החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, יש חוק שאין בו הסתייגויות – – –
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, יש סדר. יכולת לחשוב על זה קודם. אי-אפשר לקבוע סדר ואחר כך לשנות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא, זה כי יושב-ראש הקואליציה הוא נגדי.
היו"ר מגלי והבה:
וכבר הזמנו את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ואני מניח שלא נעכב אותו – אומנם עד מחר – – –
דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אין לי עוד הרבה זמן להיות יושב-ראש הוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
לכן אנחנו נרשה לך – עשית את זה טוב, ותמשיך לעשות גם כחבר כנסת. בבקשה, אדוני.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
– – –
דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה רבה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק זו נדונה בכנסת בקריאה ראשונה כחלק מהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010. בשל מורכבותם הרבה של הסעיפים העוסקים בתיקון חוק הכניסה לישראל, החליטה הכנסת ביום ג' בכסלו תשע"א, 10 בנובמבר 2010, על-פי הצעתו של היועץ המשפטי לכנסת, לפצל סעיפים אלה מהצעת חוק המדיניות הכלכלית ולהעבירם לדיון נפרד בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
התיקונים שהוצעו, כאמור, לחוק הכניסה לישראל כללו שני נושאים שונים. האחד, המובא בפניכם כעת, הוא אפשרות לקביעת הגבלות שונות ברשיון ובאשרת העבודה של עובדים זרים המועסקים בתחום הסיעוד, כפי שאפרט מייד. השני הוא קביעה של תקופות צינון ממושכות למי ששהה בישראל שלא כדין, לפני שיוכל לקבל אשרה או רשיון לישיבה בישראל.
בשל הבעייתיות הרבה והמורכבות המשפטית של הסעיפים העוסקים בתקופת צינון כאמור, במיוחד בכל הנוגע לבני-זוג של אזרחים ישראלים, וכדי למנוע עיכוב בקבלת שאר סעיפי החוק, החליטה הכנסת ביום ט"ז באדר ב' התשע"א, 22 במרס 2011, על-פי בקשת ועדת הפנים, לפצל סעיפים אלה מההצעה ולאפשר לוועדת הפנים להביאם לאישור הכנסת במועד מאוחר יותר.
הצעת החוק המובאת בפניכם כעת נועדה לטפל במצב הכואב והבעייתי שבו עובדים זרים המובאים ארצה על מנת לטפל במטופלים סיעודיים קשים עוזבים את מטופליהם בשל הקושי הכרוך בעבודה עמם, ומשאירים את המטופלים ללא אפשרות טיפול. הדבר מתעצם אף יותר כאשר מדובר במטופל סיעודי המתגורר באזור הפריפריה.
ראשית, כדי למנוע זליגה של עובדים זרים לתחומי העיסוק שבהם לא ניתנים היתרים להעסקת עובד זר על-ידי הממונה, מוצע כי שר הפנים יציין באשרה וברשיון שניתנים לעובד זר את תחום עיסוקו המוגדר. בכל הנוגע להגבלות נוספות על העובד הזר – – –
היו"ר מגלי והבה:
נא לא להפריע. חברי סיעת ישראל ביתנו, את הישיבה הזאת אפשר לעשות מאחורי הפרגוד.
דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, תודה. אתה באמת עוזר לי כי קשה לי לצעוק.
היו"ר מגלי והבה:
כן, אני רואה גם כמה שזה מפריע למי שמדבר כאן.
דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בכל הנוגע להגבלות נוספות של העובד הזר, הציעה הממשלה בהצעתה המקורית כי שר הפנים יוכל לקבוע, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, את מספר המעסיקים שעובד זר בתחום הסיעוד יוכל לעבור ביניהם לשם מניעת ניצול לרעה של האשרה ורשיון הישיבה שניתנו לו. עוד הציעה הממשלה, כי שרים אלה יוכלו לקבוע לגבי כל עובד זר אזור גיאוגרפי שרק בו הוא יהיה רשאי לעסוק בתחום העיסוק שנקבע לו. לבסוף, הוצע לקבוע כי שר הפנים יבטל את האשרה ורשיון הישיבה של עובד זר אשר לא עסק בתחום העיסוק שנקבע לו למעלה מ-90 ימים ללא הצדקה סבירה.
בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית החליטה ועדת הפנים על תיקונים משמעותיים רבים בנוסח ההצעה, וזאת לאור הערות הייעוץ המשפטי לוועדה, על מנת להתאים את הוראות החוק לקווים המנחים שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון בנושא וכדי למנוע פגיעה שאיננה מידתית בזכויותיהם של העובדים הזרים.
כך, למשל, הוחלט כי במקום קביעה של מספר המעסיקים שעובד זר בתחום הסיעוד יכול לעבור ביניהם, יוכל שר הפנים לקבוע אמצעי בקרה על מספר המעסיקים כאמור. עוד הוחלט כי הסדרים אלה ייקבעו בתקנות באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן, מוצע כי תקנות אלה ייקבעו, בין היתר, בשים לב לחירותו של העובד, כך שלא ייכפה עליו לעבוד אצל מעסיק. הוחלט גם כי שר הפנים יוכל לאשר חריגה מההוראות שייקבעו בתקנות אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
אדוני היושב-ראש, בנוגע לקביעת האזורים הגיאוגרפיים החליטה הוועדה כי גם עניין זה יוסדר בתקנות אשר יובאו לאישור הוועדה, וכי ההגבלה הגיאוגרפית, ככל שתהיה, תחול רק על העובדים המועסקים בתחום הסיעוד. כמו כן, הוחלט כי גם קביעת הסדר זה תיעשה בשים לב לחירותו של העובד, כאמור לעיל.
בנוגע לשלילת הרשיון ממי שלא עסק בתחום עיסוקו למעלה מ-90 ימים, החליטה הוועדה כי שר הפנים יוכל לשלול את הרשיון, כאמור, רק לאחר שנתן לעובד הזר להשמיע את טענותיו, וכן כי שר הפנים יהיה רשאי לאשר לעובד זר או לסוג עובדים זרים לחרוג מהתקופה שנקבעה, כאמור, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
אני סבור כי תיקונים אלה, שאישרה הוועדה, מבטיחים איזון ראוי בין האינטרסים החשובים של פיקוח על עובדים זרים בתחום הסיעוד לטובתם של הנזקקים לשירותיהם מצד אחד והשמירה על זכויותיהם הבסיסיות של אותם עובדים מצד שני.
הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות האלה ולתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה.
רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת, יש בה הרבה תועלת לאותם נכים שלצערי הרב הם סיעודיים והם נזקקים לשירות הזה, ולא תמיד הם זוכים לקבל אותו בגלל היותם גרים בפריפריה. עובדים זרים יעדיפו תמיד ללכת למרכז, ולנצל את הוויזה שהם קיבלו לטובת האחרים, שבכלל לא קיבלו ויזה. אני חושב שההגבלה הגיאוגרפית, הגבלה בזמן, הגבלה במקום, באה לעשות צדק ולעזור לאותם חולים סיעודיים. גם עם העובדים הזרים בעניין הזה – אני חושב שהוועדה הלכה כברת דרך גם לקראת העובדים הזרים ועשינו הכול על מנת שגם הם לא ייפגעו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חברי חברי הכנסת, נרשמו מספר חברי כנסת להסתייגויות על הצעת החוק. ראשון המסתייגים – חבר הכנסת דב חנין. כמובן, יש לוחות זמנים שונים לחברי הכנסת המסתייגים. אלה שמתעניינים, אני מניח שיש לנו מעל שעה של הסתייגויות, לפי מה שרשום פה. קחו את זה בחשבון. אני אומר את זה מראש, כי לפעמים אנשים לא יודעים. אדוני, יש לך את הזמן הארוך ביותר.
מאיר שטרית (קדימה):
אולי אדוני יצמצם.
דב חנין (חד"ש):
אני מקווה, חבר כנסת שטרית, שאני אצליח לשכנע אותך. אני מנסה.
היו"ר מגלי והבה:
יש לי בקשה: חברי הכנסת, שבו. תנו לנו לנהל כנסת בכנס חדש כמו שצריך. תודה. 30 דקות לרשותך.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני נמצא על הדוכן הזה, ונדמה לי שלפחות בקדנציה הנוכחית זו תהיה הפעם האחרונה שאדוני עולה לדוכן כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – כי חבר הכנסת אזולאי מתחלף – אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ידידי חבר הכנסת אזולאי, לפני שאני מתייחס לדיון, ולהודות לך בשם חברי כנסת רבים ומגוונים, אופוזיציה וקואליציה, שהיו לנו היכולת והזכות לעבוד בוועדת הפנים יחד אתך.
אתה היית יושב-ראש נמרץ, מוכשר, נבון, חכם, של הוועדה. לא תמיד הציבור מכיר את העבודה שנעשית בוועדות. לא תמיד הוא מכיר את העבודה, לפעמים הקשה, האפורה, שנעשית בוועדות. היתה לי הזכות, אדוני היושב-ראש, ליהנות מהעבודה המשותפת אתך ולהכיר את העבודה הרבה שאתה עושה, את המסירות שלך, את העקרוניות שלך, את התבונה שלך, ובאמת, בשם חברי הוועדה, אני רוצה להביע את תודתי על העבודה הרבה והטובה שעשית, ולאחל לך ולכולנו שעוד יימצאו הזדמנויות ותפקידים נוספים שתוכל למלא בהם את תפקידך החשוב והחיובי.
עמיתי חברי הכנסת, יש קשר בין הצעת החוק שאנחנו דנים בה עכשיו לבין הדיון הכללי שמתקיים בחברה הישראלית בסוגיות אחרות. אומר לכם מה הקשר הזה, ואתחיל את הדיון בקשר הזה מהתייחסות לקבוצה שאני רואה נציגים שלה יושבים אתנו פה, ביציע, וראיתי אותם היום גם במסדרונות הכנסת; קבוצה של אנשים שראויים להרבה-הרבה התייחסות, תמיכה ועזרה מצדה של מדינת ישראל, מצדה של החברה ומצדה של הכנסת. אני מדבר כמובן על הקבוצה של הנכים שמייצגים כאן גם את הנכים קשה וגם בכלל את הנדרשים לסיוע סיעודי.
אכן, רבותי, אני אומר לכם את זה, ואני חושב שאני מבטא את דעת כולם בכנסת: אתם ראויים להרבה יותר – עזרה, תמיכה, גיבוי של החברה, התמודדות, יחס, פתרון לבעיות ולמצוקות המאוד-קשות שאתם נתקלים בהן. ואני עומד אתכם במאבק שלכם לקבל יותר תמיכה, יותר עזרה, יותר גיבוי, יותר סיוע, יותר אחריות מצדה של המדינה, כדי שבאמת תוכלו לחיות כאזרחים בעלי זכויות, בעלי מעמד, בעלי יכולת, עם כל הקשיים הרבים שאתם נתקלים בהם בחיי היום-יום.
ולכן הנכים, ואנשים שנזקקים למטפלים סיעודיים, ראויים ליחס אחר, והחברה הישראלית חייבת גישה אחרת לשאלות האלה. היא חייבת פתרונות אמיתיים, היא חייבת פתרונות של תמיכה מערכתית, היא חייבת פתרונות של התגייסות מערכתית, למען הנכים, למען הסובלים ממוגבלויות, למען האנשים שנדרשים לטיפול סיעודי.
אבל במקום שמדינת ישראל תעשה את מה שהיא צריכה, במקום שממשלת ישראל תעשה את מה שהיא חייבת לעשות, גם ברמה העקרונית, גם ברמה המוסרית, גם ברמה האנושית, ותיתן את התמיכה ואת הגיבוי לאלה שצריכים אותם, מה שעשו אצלנו בפועל זה הפריטו את התחום הזה, הפריטו את האחריות הזאת, ובעצם מגלגלים אליכם גם את הבעיה, גם את הקשיים, וגם את הקשיים של הפתרונות שכביכול נותנים לכם.
אני חושב שזה החטא הראשון, מכאן התחילה הבעיה – מההפרטה של האחריות ומהנסיגה של המדינה מאחריותה להתמודדות אמיתית עם בעיות הנכים, הסובלים מהמוגבלויות, החולים הסיעודיים. פה מתחילה הבעיה, ויש הרבה בעיות. היום אתם הסתובבתם במסדרונות הכנסת, עם כמה מכם יצא לי להחליף כמה מלים, ושמעתי על הבעיות האלה. הבעיות האלה מחייבות פתרון ומחייבות התייחסות.
אבל הפתרון שהממשלה מציעה פה הוא פתרון כל כך קל וכל כך מוטעה, וכל כך, לצערי, אופייני לנו. יש בעיה, תמיד מחפשים את האשמים במקום הכי נוח והכי קל – אצל הזרים, אצל המיעוט, במקרה הזה אצל מהגרי העבודה. הנה, מצאנו לעצמנו כאלה שבגללם כל הבעיות נגרמות, בגללם כל הקשיים מתרחשים, ורק אם אנחנו נדע להתנהל אתם, כמדינה, בצורה יותר נוקשה, בצורה יותר מחמירה, בצורה יותר חריפה, אנחנו נוכל לפתור את הבעיות. הגישה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא גישה מוטעית ופסולה; היא מוטעית מכיוון שהיא איננה מובילה אותנו להתמודדות עם הבעיות האמיתיות, והיא פסולה מכיוון שהיא מתמודדת עם בעיות של קבוצה מוחלשת אחת על חשבון קבוצה מוחלשת אחרת.
הפתרון לבעיות הנכים, הפתרון לבעיות הסובלים ממוגבלויות, הפתרון לבעיות החולים הסיעודיים, איננו התאכזרות, איננו פגיעה בזכויותיהם, במעמדם, בחירותם של מהגרי העבודה; הפתרון הזה הוא פתרון פסול, הוא פתרון לא נכון, הוא פתרון מוטעה. הוא בעצם לא פתרון.
עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שנמצאת בפנינו מבקשת לעשות כמה דברים, שהמכנה המשותף של כולם הוא הפגיעה הקשה בזכויותיהם הבסיסיות של מהגרות ומהגרי העבודה. הצעת החוק הממשלתית בעצם מציעה קודם כול להגביל בדרכים שונות את רשיונות העבודה הניתנים למהגרי עבודה בתחום הסיעוד השוהים בישראל. על-פי ההצעה, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע לגבי מהגרי עבודה בתחום הסיעוד את מספר המעסיקים שהם רשאים לעבור ביניהם וגם אזור גיאוגרפי שרק בו יהיו רשאים לעבוד. עוד קובעת ההצעה כי שר הפנים יהיה רשאי לקבוע את תחום עיסוקם של מהגרי העבודה, ובפועל, בעצם, לכבול מהגרי עבודה לתת-תחומים בענף הסיעוד.
ונקודה אחרונה – אני כמובן בכל אחת מהנקודות האלה ארחיב, אפרט ואסביר – ההצעה הזאת בפועל עוסקת בעיקרה בנשים, שכן רוב המועסקים, רוב מוחלט של המועסקים בתחום הסיעוד הם נשים.
אני הצגתי את המסגרת הכללית של הצעת החוק הממשלתית, ועכשיו אנסה לנתח בפניכם מדוע הצעת החוק הזאת היא בעייתית, מדוע הצעת החוק הזאת היא מוטעית, מדוע הצעת החוק הזאת היא פסולה.
הפסול היסודי בהצעת החוק הזאת הוא בכך שהיא בעצם מבקשת להחזיר על כנו הסדר שלגביו כבר פסק בית-המשפט העליון שהוא מעין "עבדות בגרסה מודרנית". זו בעצם חקיקה עוקפת-בג"ץ, וכבר זה, כמובן, טעם לפגם בהצעה הזאת. אבל מעבר לזה שזאת הצעה עוקפת-בג"ץ, שמייצרת בפועל מנגנון של עבדות בגרסה מודרנית, הצעת החוק, לדעתי, לא תצליח להשיג את תכליותיה המוצהרות בדבר מניעת תמריץ לשהייה בלתי חוקית בישראל. היא לא תצליח להביא לניצול יעיל של מהגרי העבודה הנמצאים בארץ במקום הבאה של מהגרי ומהגרות עבודה חדשים לישראל. היא לא תצליח לקדם תכנון אמיתי ומושכל של צורכי המשק הישראלי בתחומי העיסוק השונים שבהם מהגרי עבודה מועסקים.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת חנין, מה עם הזכויות של ההורים שלנו, הסבים והסבתות שלנו? למה – – –
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת יואל חסון, ידידי, כיוון שאני יודע שאתה חבר כנסת חרוץ ופעיל, ואני בטוח שאתה שמעת את דברי מההתחלה, אתה ראית שאני התחלתי בהם, בדיוק בהם התחלתי.
יואל חסון (קדימה):
– – – משפט וחצי.
דב חנין (חד"ש):
לא משפט וחצי. תראה, יש לי רק חצי שעה, אז אני, במסגרת הזמן שלי, מנסה לנצל אותו כדי להסביר מה הבעיה בהצעת החוק. ועכשיו אני אנסה לשכנע גם אותך שההצעה הזאת היא בעייתית והיא איננה משיגה את המטרות המוצהרות שלה.
הסדר הכבילה למעסיק מעורר בפועל עבודה שלא כדין ומקשה לפקח על העסקת מהגרי עבודה בישראל.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – מהגר עבודה – – – אתה רואה, זה מה שמעניין אותו.
דב חנין (חד"ש):
האדון הזה צועק כל הזמן.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. הוא הבין כמה אתה משפיע, חבר הכנסת חנין.
דב חנין (חד"ש):
בדיוק, אז לכן הוא חושש.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
דב חנין (חד"ש):
בפועל, הצעת החוק הזאת תוביל להתעצמות ולהתרחבות של תופעת הדלת המסתובבת. בפועל התוצאה של הצעת החוק הזאת היא שהיא תייצר תמריץ אדיר לחברות כוח-האדם להביא עוד ועוד מהגרות ומהגרי עבודה במקום אלה שיאבדו את מעמדם בגלל הסדר הכבילה. יש לנו פה הסדר כבילה נוקשה – אני תיכף אסביר אותו; הרבה מאוד עובדים שנמצאים בישראל יאבדו את מעמדם מכוח ההסדרים שמוצעים כאן. מכיוון שאין ברירה, וכולנו מסכימים שצריך לתת טיפול סיעודי לנכים, לסובלים ממוגבלויות, לחולים סיעודיים, וכיוון שהעובדים הקיימים בארץ יאבדו את מעמדם מכוח ההסדר הזה, ההסדר הנוקשה הזה, לא תהיה ברירה אלא לייבא לישראל עוד ועוד ועוד ועוד עובדים זרים. הצעת החוק הזאת היא מתן אור ירוק לדלת המסתובבת ולייבוא מסיבי של עובדים זרים נוספים וחדשים לתחומיה של מדינת ישראל.
אני רוצה לומר כמה מלים על המאפיין של הצעת החוק הזאת מבחינת האנשים שבהם היא פוגעת. לבה של הצעת החוק הוא הגבלות שיוטלו על מהגרי עבודה בתחום הסיעוד. בפועל, רוב העובדים בתחום הסיעוד הם עובדות. אנחנו מדברים פה לא על מהגרי עבודה, אלא על מהגרות עבודה. הפגיעות של מהגרי עבודה היא גדולה, אבל הפגיעות של נשים מהגרות עבודה היא רבה עוד יותר, והיום הממשלה מבקשת להוסיף ולהפוך אותן לעוד יותר פגיעות.
לפי הצעת החוק, שר הפנים יכול לקבוע באשרה או ברשיון שניתנו לעובד הזר את תחום עיסוקו. זה מדבר בעצם על משהו עמום, לא כל כך ברור מהו תחום העיסוק. אבל הכוונה היא ככל הנראה ליצירה של תת-תחומים בתוך כל ענף, בעיקר בענף הסיעוד. זאת אומרת, נניח סיעוד במקרה של מוגבלות קשה, סיעוד קשישים מעל גיל מסוים, סיעוד קטינים. מה ההיגיון בדבר הזה? נניח שאנחנו קובעים על עובד זר שהוא מוגבל לתחום של סיעוד במקרה של מוגבלות קשה, ומחר אין עבודה בתחום של מוגבלות קשה, הוא רוצה לסעוד קשיש מעל גיל מסוים. הוא לא יוכל לעשות את זה. יגרשו אותו מהארץ, הוא מאבד את המעמד שלו. ומה יקרה במקום אותו עובד שלא יוכל להמשיך ולעבוד? יצטרכו להביא במקומו עובד זר חדש. כמובן יהיו כאלה שירוויחו מזה: חברות, יבואני כוח-האדם, יבואני העבדים האלה ירוויחו מזה כמובן הרבה מאוד כסף, מכיוון שכל עובד כזה שמיובא לישראל הם גוזרים לגביו עמלה מאוד ראויה ומאוד גדולה של רווחים.
אני רוצה להתקדם ולהתייחס למגבלה הנוספת שנמצאת בהצעת החוק, והיא הקביעה ששר הפנים צריך לקבוע לגבי מהגרי עבודה בסיעוד את מספר המעסיקים שהם יהיו רשאים לעבור ביניהם. הוא יהיה רשאי לקבוע באשרה וברשיון השהייה של מהגר העבודה אזור גיאוגרפי אחד שרק בו הוא יהיה רשאי לעסוק בתחום המקצוע הקבוע ברשיון הישיבה שניתן לו.
בפועל, עמיתי חברי הכנסת, התיקונים האלה, המשמעות שלהם היא בדיוק השבה על כנו של הסדר הכבילה למעסיק, אותו הסדר דרקוני, פוגעני וחמור שנפסל בבג"ץ כבלתי חוקתי עוד בשנת 2006. אגב, עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם את דעתי. אני מעריך שהצעת החוק הזו תתגלגל גם היא לדיון בבית-המשפט העליון, ואני אומר את זה בזהירות. אני מעריך שיש סיכוי גבוה מאוד שהצעת החוק הזאת גם היא תיפסל כבלתי חוקתית. הכנסת לא למדה בתהליך החקיקה בצורה מספיק ראויה ומעמיקה את עמדתו של בית-המשפט העליון באותה פסיקה היסטורית של 2006, והתוצאה – ואני מקווה שזו תהיה התוצאה – שגם הסדר הכבילה החדש הזה שנמצא בהצעת החוק הנוכחית ייפסל בדיוק כמו שנפסל הסדר הכבילה הקודם לו.
עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר שעמדתו של משרד הפנים כפי שהוצגה בפני בית-המשפט העליון לפני פחות משנתיים הינה כי על מנת לקיים את פסק-הדין בבג"ץ הכבילה יש לאפשר לעובדים מעבר מלא וחופשי בין מעסיקים ללא מגבלה מספרית או גיאוגרפית. במסגרת ההידיינות בבקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, שהוגשה על-ידי העותרים בבג"ץ הכבילה, בדרישה לאכוף את המדינה לקיים את פסק-הדין ולהימנע מכבילת מהגרות עבודה למעסיקיהן, הציג משרד הפנים נוהל חדש שנקרא: נוהל עדכון מקום עבודה לעובדים זרים, כראיה לכך שהוא מקיים את פסק-הדין.
הנוהל שהציג משרד הפנים נועד להחליף את נוהל מעבר ממעסיק למעסיק, שנפסל על-ידי בית המשפט העליון, והוא נפתח בהצהרה הבאה – פה אני מצטט: "בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 4542/02 נקבע להלן נוהל חלופי לנוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק", ופה ההדגשה: "בהתאם לפסק-דינו של בית-המשפט העליון, מטרתו של הנוהל לאפשר לעובדים זרים לעבור בקלות ובמהירות ממעסיק למעסיק באותו ענף. הנוהל חל על עובדים זרים בתחום הסיעוד, החקלאות והתעשייה". בהמשך מבהיר הנוהל באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי, אני שוב מצטט, "כל עובד רשאי לעבור ממעסיק למעסיק באותו תחום שלשמו הובא ארצה ובו הועסק כחוק. אין הגבלה על מספר הפעמים שבהן רשאי עובד זר לעבור ממעסיק למעסיק".
כל אלה, עמיתי חברי הכנסת, דברי משרד הפנים. והנה אותו משרד עצמו מביא לנו היום הצעת חוק שהולכת בדיוק בכיוון ההפוך: כן מגבילה את המספר של המעסיקים שהעובד הזר יכול לעבור ביניהם, כן מגבילה את התחום הגיאוגרפי שבו העובד יכול לעבוד, בניגוד להיגיון שאומר שלמדינת ישראל יש אינטרס למצות קודם כול את העובדים הזרים שכבר נמצאים בתחומיה. מה שמייצרים פה זה מנגנון – – –
היו"ר מגלי והבה:
– – – מה מספרם.
דב חנין (חד"ש):
ודאי, ובמדינת ישראל יש מספר גדול מאוד של עובדים זרים. אז בואו נתחיל ונמצה את מה שניתן לעשות עם העובדים הזרים שקיימים בארץ. במקום זה מציעים מנגנון שבעצם יהפוך את העובדים הזרים שכבר נמצאים בארץ לבלתי חוקיים. הם לא ייעלמו, הם פשוט ייהפכו לבלתי חוקיים. וכיוון שיהיה צורך למצוא פתרונות סיעודיים לאנשים, יצטרכו לייבא עובדים זרים. דרך אגב, מה שאני אומר כרגע מפורש אפילו עוד יותר בצורה ברורה בהצעת – – –
היו"ר מגלי והבה:
אדוני – – – מספר, כי זה חשוב. הרבה פעמים.
דב חנין (חד"ש):
המספר הוא עצום. אנחנו מדברים – – –
היו"ר מגלי והבה:
180,000 או 280,000.
דב חנין (חד"ש):
אנחנו מדברים על סדר גודל של 200,000, לפי מספרים מסוימים יותר, עובדים זרים שנמצאים בישראל. החוק הקיים היום בעצם מאפשר לשר הפנים שיקול דעת לאפשר המשך שהייה של מהגרי עבודה, למשל מטעמים של "סגירת השמים". בגלל שמדינת ישראל לא רוצה לאפשר ייבוא של עובדים זרים נוספים, שר הפנים יכול להאריך אשרות שהייה של עובדים קיימים כדי שלא יצטרכו להביא במקומם עובדים זרים חדשים. שיקול הדעת הזה, לפי ההצעה, בעצם נשלל משר הפנים. שיקול דעתו של שר הפנים להכשיר את שהייתו של מהגר העבודה מאוד מצטמצם, ובאותם מצבים שהצעת החוק מפרטת הוא בעצם יהיה חייב להורות על הרחקתו מישראל. פה אנחנו מייצרים שוב מנגנון אוטומטי שמחזק את תופעת הדלת המסתובבת.
אני רואה פה, עמיתי חברי הכנסת, הצהרה רשמית של ממשלת ישראל שאכן הדלת המסתובבת היא המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל, ובעצם מה שמבקשים מאתנו היום בהצעת החוק הזו זה לאמץ את מדיניות הדלת המסתובבת כמדיניות רשמית גם של הכנסת בנושא מהגרי העבודה.
כמובן שעובד זר שלא עוסק בתחום התעסוקה, או אפילו בתת-תחום התעסוקה שלו, עלול להיות מורחק מישראל. גם זה כמובן מחזק את תופעת הדלת המסתובבת.
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מבחינה רעיונית החוק הזה בעייתי בשני ממדים. בממד האחד – האופי הלא-חוקתי שלו והפגיעה הקטלנית שלו בזכויות של אנשים שהם בני-אדם. אנחנו בחברה מתקדמת ודמוקרטית רוצים לראות את כל בני-האדם שחיים אתנו – אלה שעובדים אתנו ואצלנו – כבני-אדם בעלי זכויות, בעלי חירויות, בעלי מעמד. כבוד האדם וחירותו הוא ערך שמדינת ישראל אמורה אכן לשים בפניה גם כאשר מדובר במהגרי עבודה. וכאן יש פגיעה קטלנית. איך אומר בית-המשפט העליון? עבדות בדמות מודרנית.
אבל הבעייתיות השנייה, עמיתי חברי הכנסת, נמצאת בכך שהצעת החוק הזאת גם לחלוטין, לחלוטין, לא משיגה את מטרותיה. היא רק תחמיר את הבעיות הקיימות, היא רק תהפוך קבוצה גדולה עוד יותר של מהגרי עבודה, של עובדים זרים, לעובדים בלתי חוקיים. היא רק תגביר את הייבוא של העובדים הזרים החדשים לישראל באופן מסיבי. היא רק תגדיל את קצב הסיבוב של הדלת המסתובבת הפוגענית וההרסנית שמאפיינת את מדיניות ישראל בנושא מהגרי העבודה.
עמיתי חברי הכנסת, לא במקרה הצעת החוק הזו עוררה סערה והתנגדות כל כך עמוקות. אנחנו קיבלנו לוועדה לא מעט מכתבי התנגדות של אישי רוח, אנשי משפט, מרצים באוניברסיטאות, משפטנים – כולל משפטנים יהודים בכירים מהעולם – בהתנגדות להצעת החוק הזאת, ואני רוצה להביא בפניכם כמה מהדברים האלה. אני רוצה לצטט מכתב שחתמו עליו קבוצה ארוכה ומכובדת של שופטים בדימוס, של פרופסורים למשפטים, כולל דיקנים של הפקולטות למשפטים במדינת ישראל. אלה דברים חשובים וראויים. מכתב נוקב, שאני מציע לכולנו להאזין לדברים האמורים בו במלוא תשומת הלב.
היו"ר מגלי והבה:
אני רוצה, אדוני, לסייע לך בדיון, שגם היתה פנייה של אלפי אזרחים למיילים של חברי הכנסת בסוגיה שאתה מדבר עליה.
דב חנין (חד"ש):
אכן כך.
היו"ר מגלי והבה:
אז חשוב גם לציין אותם, כי הם עשו עבודה.
דב חנין (חד"ש):
בוודאי. בוודאי, וזו ההזדמנות, באמת – תודה, אדוני היושב-ראש – וזו ההזדמנות באמת להודות לכל אותם ישראלים רבים שפנו אל חברי הכנסת וקראו לנו, לכולנו, להתנגד היום להצעת החוק הבעייתית הזאת בהצבעתנו.
אני רוצה להביא לכם כמה מהמלים באותו מכתב חשוב של – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הצחקת אותם – – –
דב חנין (חד"ש):
– – שופטים ושופטות בדימוס, מרצים ומרצות וחוקרים.
היו"ר מגלי והבה:
אף אחד לא ביקש לשמוע את חוות דעתך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שופטים ושופטות. אותם אנשים שעושים רוח. אותם אנשים שרוצים לחסל את מדינת ישראל. אותם אנשים שמפגינים נגד מדינת ישראל. זה אותם אנשי רוח, עושים רוח וצלצולים.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת בן-ארי, אתה גאון הדור, אתה מחלק ציונים לאנשים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
עוד מעט תהיה פה הצבעה – – –
היו"ר מגלי והבה:
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אין בעיה.
היו"ר מגלי והבה:
ואל – כל הזמן עם היד המאיימת הזאת. אולי תלמד איך לדבר ולהביע הסתייגות או התנגדות בצורה שמתחייבת מפרלמנטר, ולא מאדם שבא לאיים על אנשים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני לא בא לאיים על אנשים. אנשי רוח.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת חנין, אפשר שאלה?
דב חנין (חד"ש):
כן, חבר הכנסת.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
האם היו גם פניות מצד אלה שערים גם לבעיות של אותם אנשים שמקבלים את הטיפול?
דב חנין (חד"ש):
בוודאי. ואני פתחתי בדברים האלה. פתחתי בדברים האלה, וגם הזכרתי את השיחות, אפילו האישיות שלי, עם הנכים היום בכנסת, והם הסבירו לי את הבעיות שלהם. אני פתחתי בדברים האלה, והן אכן בעיות אמיתיות.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
לא הייתי. סליחה.
דב חנין (חד"ש):
אומרים השופטות והשופטים, המרצות והמרצים, החוקרות והחוקרים בתחום המשפט כך: "אנחנו פונים אליכם" – אלינו, חברי הכנסת – "בבקשה לבלום את הליכי חקיקת החוק ולקיים דיון מושכל ומעמיק בהשלכותיו. הצעת החוק הזאת, אנו מבקשים להתריע, הינה בלתי חוקתית, עומדת בניגוד בוטה לפסיקתו של בית-המשפט העליון. אם היא תתקבל צפויה ההצעה לפגוע פגיעה אסורה בזכויות יסוד של מהגרות עבודה ושל מהגרי עבודה, וזאת באמצעות העמקתה וביצורה של תלותם במעסיקיהם לצורך שימור מעמדם החוקי וסיכול יכולתם להיחלץ ממצבים של העסקה פוגענית.
"עניינה של הצעת החוק בהגבלתם, בדרכים שונות, של רשיונות העבודה הניתנים למהגרי העבודה בתחום הסיעוד העובדים בישראל. על-פי ההצעה, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע לגבי מהגרי העבודה בתחום הסיעוד את מספר המעסיקים שהם רשאים לעבור ביניהם, אזור גיאוגרפי, תחום עיסוק של מהגרי העבודה, ובפועל לכבול מהגרות עבודה ומהגרי עבודה לתת-תחומים בענף הסיעוד.
"הצעת החוק מבקשת להשיב על כנו את הסדר הכבילה למעסיק, שלגביו נפסק על-ידי בית-המשפט העליון בשנת 2006, כי הוא מעין עבדות בגרסה מודרנית" – מדובר כמובן על דברי בית-המשפט העליון בבג"ץ 4542/02, עמותת "קו לעובד" נגד ממשלת ישראל. זוהי פגיעה אסורה של הסדר כבילה למעסיק בזכויות יסוד, ומשום כך בית-המשפט הורה על ביטול ההסדר הזה, והוסיף וקבע כי בהסדר העסקתם של מהגרי עבודה שיבוא תחתיו, שר הפנים לא יהיה רשאי עוד להתנות את רשיון הישיבה בישראל בעבודה עבור מעסיק ספציפי, ויימנע מכריכת סיום יחסי העבודה בסנקציה כלשהי, ובכלל זה אובדן המעמד בישראל.
אני שב ומקריא מתוך המכתב של המשפטנים: "בית-המשפט קבע בפסק-דינו כי הסדר הכבילה למעסיק, המטיל מגבלות על החלפת מעסיקים וכורך בין סיום יחסי העבודה לבין אובדן המעמד בישראל, פוגע עמוקות בקשת רחבה של זכויות אדם מוגנות, ובראשן הזכות לחירות ולכבוד אישי. הוא יוצר מציאות משפטית חריגה, שאינה עולה בקנה אחד עם העקרונות הבסיסיים שעליהם מושתת משפט העבודה. הוא מנוגד לערך המוסרי של חוזה העבודה בין עובד למעביד ולתכליתו של חוזה העבודה. הוא מקנה למעסיקים יכולת לכפות חוזה עבודה ולמנוע בעד עובדיהם להתפטר, ומעוות את יחסי הכוחות בשוק העבודה.
"פסק-הדין לא עסק מלכתחילה במצב שבו מוטלות מגבלות אבסולוטיות על החלפת מעסיקים. במועד שבו ניתן פסק-הדין, הסדר הכבילה למעסיק אפשר מעבר מוגבל בין מעסיקים, אולם הקנה לפקידי משרד הפנים שיקול דעת לסרב לבקשה של עובד להחליף מעסיקים. כך, אם למשל התחוור כי העובד עבר פעמים רבות בין מעסיקים. בית-המשפט מצא כי מדובר בהגבלה בלתי חוקתית, וקבע באופן מפורש כי אין בריבוי מעברים בין מעסיקים משום טעם לגיטימי להגבלתה של הזכות הטבועה לסיים יחסי עבודה בכל עת.
"בפסק-הדין עמד בית-המשפט באופן מיוחד על כך שדינו של ענף הסיעוד אינו שונה מדינם של יתר ענפי העבודה שבהם מועסקים מהגרי העבודה, ואין הצדקה להחריגו מהאיסור הכללי על קיום הסדרי כבילה."
אני מצטט פה מפסק-הדין: "לא יימצא חולק כי חובה היא המוטלת על המשיבים להבטיח שקשישים ונכים בישראל יזכו לקיום בתנאים שאין בהם כדי לבזות את אנושיותם ואשר שומרים על כבודם כבני-אדם. ואולם מכאן ועד המסקנה כי הגשמתה של חובה זו מצדיקה את כבילתו של אדם למעסיקו, תוך כפייתו להעניק שירות אישי מאונס – מכאן ועד למסקנה הזאת ארוכה היא הדרך".
ושוב, אני ממשיך ומצטט מפסק-הדין: "להלכה, גישת המשיבים הינה שיש להבטיח כי כל נזקק סיעודי באשר הוא יוכל להעסיק בשירותו עובד זר – בהתעלם משאלת השכר ותנאי העבודה שברצונו ובאפשרותו להעניק לעובדו – וזאת באמצעות כריכה בין התפטרות המטפל מעבודה בשירותו של הנזקק לבין סנקציה חמורה כאובדן המעמד בישראל".
"גישה זו", אומר בית-המשפט העליון – ושוב, זהו ציטוט – "אינה עומדת במבחן החוקתי. משעקרון המידתיות אינו מתקיים בה, היא אף אינה עומדת במבחן מוסרי, שהרי בני-אדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם". אני חוזר על המשפט הזה: "בני-אדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם. הבטחת רווחתם וכבודם של קשישים ונכים הנזקקים לשירותים סיעודיים, תכלית ראויה היא, אלא שזכותו של אדם לכבוד אין פירושה שלילתה הגמורה של זכות זו מהאחר. אין היא הזכות להעסיק אדם אחר בכפייה, בשכר נמוך וללא תנאים סוציאליים. מימושה אינו מצריך כלל כי אדם אחר ייכפה להעניק שירות אישי – ואיזהו השירות שאופיו אישי יותר מטיפול סיעודי – מאונס".
דברים כדרבונות שאומר בית-המשפט העליון. אני מפנה לפסקאות 59–60 בפסק-הדין.
אני שב למכתבם של המשפטנים, והם אומרים – –
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, נגמר הזמן.
דב חנין (חד"ש):
אני מסיים. פשוט, היתה קריאת ביניים ארוכה.
– – "בפסק-דינו בית-המשפט מדגיש באופן מיוחד את קווי הדמיון בין הסדר הכבילה של מהגרי העבודה למעסיקיהם להסדרים שנהגו בתקופת העבדות והפיאודליזם".
היו"ר מגלי והבה:
אני מציע שמשפט אחרון. בצדק מעיר יושב-ראש ועדת המדע. היתה לך חצי שעה; חצי שעה, בזמן פרלמנטרי זה זמן ארוך ביותר. אז – אני מבקש, משפט סיכום.
דב חנין (חד"ש):
שני משפטי סיום ואני מסיים. ושני המשפטים יהיו, אכן, דברים בשם אומרם, מדברי בית-המשפט העליון: "אכן, אין להימנע ממסקנה כואבת ומבישה, כי העובד הזר הפך צמית של מעסיקו, כי הסדר הכבילה על שלוחותיו סגר על העובד הזר סביב-סביב; כי הסדר הכבילה יצר מעין עבדות בגרסה מודרנית. מה היה לנו", אומר בית-המשפט העליון, "שכך נוהגים אנו בעובדים הזרים, באותם בני אנוש המרחיקים מביתם ונפרדים מיקיריהם כדי לְחַיות את נפשותיהם ואת נפשות משפחותיהם? כלימה תכסה את פנינו בראותנו כל אלה, וכיצד נחריש".
כלימה, עמיתי חברי הכנסת, תכסה את פנינו בכנסת אם נאשר היום את החוק הזה. אני קורא לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, להימנע מהמעשה הזה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ. לאדוני יש עשר דקות. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מבקש להקפיד על הזמן – עשר דקות, תאמינו לי, זה המון זמן. בבקשה, אדוני.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברים, אני רוצה לומר שכל המיצוב של החוק הזה, כשבאה הממשלה ואומרת, מצד אחד אנחנו שמים את הנכים, ואת הקשישים ואת החולים הסיעודיים, ומצד שני אנחנו שמים את העובדים הזרים או את מהגרי העבודה – הצורה הזאת של הצגת הדברים איננה נכונה, היא מטעה, והיא שגורמת להתייחסות המוטעית אל החוק הרע הזה. המדינה התנערה מאחריותה והפקירה את הנכים, ואת הקשישים, ואת החולים הסיעודיים, ומטילה את כל האחריות ואת כל הלחץ על אותם מהגרי העבודה.
עכשיו, אני רוצה לפתוח בנכים, ובקשישים, ובחולים הסיעודיים, ויש הרבה כאלה בתוכנו. העניין הזה הוא באמת חרפה. אלה אנשים שסובלים, שצריכים עזרה, שלפעמים לא יכולים לקום מהמיטה בלי עזרה של מטפל, שצריכים לשירותים, למקלחת, לכל דבר, לתפקוד הבסיסי היומיומי – צריכים עזרה. וצריך לעזור להם. אלא שהמדינה – וזה לא רק הממשלה הזאת; צריך להיות הוגנים ולהגיד שהמדינה, לאורך שנים, התנערה מהטיפול בהם, התנערה מהתקציבים, והפילה הכול על פתרון הקסם שנקרא – נביא עובדים זרים מהפיליפינים, מסרי-לנקה, מאני-לא-יודע-איפה, והם יטפלו בקשישים שלנו, ובהורים המזדקנים שלנו, ובנכים, ובכל מי שצריך טיפול.
הגישה הזאת פשטה את הרגל, והחוק הזה, שמנסה לכבול עובדים זרים למעסיקים – והרחיב על כך ידידי חבר הכנסת דב חנין – החוק הזה לא יפתור דבר, הוא רק ירע את המצב, והוא ירע את המצב, עד שהמדינה לא תקיים את האחריות הבסיסית שלה ותטפל במי שזקוק לטיפול.
אני מבין בהחלט, ואני מכיר אישית, גם מהמשפחה שלי וגם מחברים ומאנשים שאני מכיר, מצבים שבהם נכה או אדם שזקוק לטיפול מתעורר יום בהיר אחד ומגלה שהעובד הזר או מהגר העבודה שמטפל בו עזב, ואותו אדם, אותו נכה, לא יכול אפילו לקום מהמיטה. אני מכיר את הסיפורים האלה, הם כואבים, הם קשים, אבל החוק הזה, שכובל עובד למעסיק בוויזה, ולאזור גיאוגרפי ולתחום עיסוק – בעצם לתת-תחום עיסוק – לא פותר את הבעיה, הוא רק מחריף אותה. משום שכבילה בהעסקה איננה העסקה הוגנת, והעסקה שאיננה הוגנת היא מקור לקשיים רבים מאוד – גם לעובד וגם לבן-אדם שהוא מטפל בו.
הדרך להבטיח טיפול נאות על-ידי מטפל בנכה או בקשיש או בזקן היא לא על-ידי כבילה באמצעות הוויזה, שגם לא תחזיק מעמד, לא החזיקה בעבר וגם לא תחזיק בשום מקום, וגם לא בארץ. היא גם מנוגדת לנורמות בסיסיות של יחסי עבודה, אבל נעזוב את זה. המפתח לטיפול נכון בקשישים, בחולים סיעודיים, הוא באמצעות מדיניות רווחה מתקדמת.
אדוני היושב-ראש, אם פעם בכמה שבועות היה בא מטעם המדינה עובד סוציאלי לאותה דירה שבה נמצא הזקן עם המטפלת, ושניהם סגורים באותה דירה, ואתה לא יודע מה הולך שם – מי פוגע במי ואיך; אם פעם בכמה שבועות היה בא נציג של הממשלה, מסתכל, שומע – שומע את הזקן, שומע את המטפל, את המטפלת, פותר את הבעיה, אם יש – חלק גדול מאותם מקרים של בריחה, של עזיבה, של מקרים קשים של תלונות – ואני מכיר את התלונות, והן תלונות קשות, זה קורע את הלב, מה שקורה – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יש הרבה הוצאות של הרבה משפחות על אמצעים אחרים, לא על חשבון הממשלה, כמצלמות ואמצעים אחרים. אבל אתה צודק בגישה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אבל אתה מבין שחייב מישהו לבוא ולשמוע את הבן-אדם, חייב לשמוע את החולה, חייב לשמוע את המטפל. הם שניהם בני-אדם, הם סגורים יחד, הם תלויים אחד בשני, ומאוד חשוב למנוע את המצבים האלה לפני שמגיעים למצבים של עזיבה או מצבים של תלונות או מצבים של כל מיני, חלילה, משפטים ובתי-דין. והמדינה פשוט לא עושה את זה. פשוט לא עושה את זה. מאות אלפי אנשים סגורים – כל אחד עם הבעיה שלו – מטפל, אחד על אחד. מצבים שהם מאוד קשים לשני הצדדים, והחוק הזה לא פותר את הבעיה, זה מה שאני רוצה שתבינו.
הניסיון להגיד לנכים, לקשישים, לחולים הסיעודיים, הנה פתרנו לכם את הבעיה, עכשיו נכבול את העובד והוא לא יוכל לעזוב – זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא מה שיקרה. תיווצר פשוט סיטואציה קשה מנשוא, של יחסי עבודה שלא מקובלים בשום צורה, ומי שחושב שככה הוא יעשה טוב לנכים שלנו ולקשישים שלנו – טועה ומטעה.
אני רוצה לומר כאן, אדוני היושב-ראש, שהעניין הזה הוא לא חדש; זה לא שאנחנו היום באים פה לכנסת out of the blue, ככה, נפלנו מהשמים ואנחנו נדרשים לנושא. היו ניסיונות חקיקה, זה הגיע לבית-המשפט העליון, כבר שנים מטפלים בזה, יש לנו ידע מחקרי, יש אנשים עם ניסיון שבדקו את העניינים האלה, והדברים הם מאוד ברורים; בית-המשפט העליון נדרש לפני כמה שנים – ציטט חברי דב חנין כמה משפטי מפתח מאותו פסק-דין, ובאמת לא לקחו את זה בקלות, והיו דיונים מאוד ממושכים, ושמעו את כל הצדדים. זה לא עניין פשוט, זה עניין מאוד קשה.
אז אני רוצה להגיד לכם: יש פה כמה ארגונים שחברו ועשו עבודת הכנה מאוד רצינית לקראת הדיון הזה; הם הגיעו למסקנה הזאת גם בעקבות הדיון בבית-המשפט העליון וגם בעקבות מה ששמענו כאן בוועדה לעובדים זרים, ובכלל בכל התלונות שאנחנו מקבלים הן מנכים וקשישים והן מעובדים זרים. החקיקה הזאת היא חקיקה עוקפת-בג"ץ בצורה הכי בוטה, והיא לא תצליח להגשים את התכליות המוצהרות שלה. הרי התכלית המוצהרת היא מניעת תמריץ לשהייה בלתי חוקית בישראל – לכאורה שאדם עוזב ויכול ללכת למקום אחר. הרי אנחנו רוצים שעובד שמגיע ארצה כדי לטפל או לעבוד בעבודה מסוימת – אנחנו רוצים שיהיה ניצול יעיל של מספר מהגרי העבודה שנמצאים בארץ, ולא שכל הזמן נצטרך להביא עוד ועוד מהגרי עבודה חדשים מחו"ל, עוד ועוד דלת מסתובבת, עוד ועוד תשלומים למתווכים ולכל מיני קבלני כוח-אדם, עוד ועוד מגרשים ומביאים, מגרשים ומביאים.
אנחנו רוצים, הרי, אדוני היושב-ראש, שעובד יבוא ויעבוד עם המטופל באופן קבוע, ושיהיו שם יחסים תקינים, כדי שלא יהיו מקרים של ניצול, של פגיעה, שלא יצטרך לעזוב, חלילה, שלא יהיו מקרים של הלנת שכר – שיישאר עם הבן-אדם, שהוא מכיר אותו, את כל תקופת הזמן, לא יעבור מאחד לשני. אבל לא באמצעים האלה. אתה לא פותר את הבעיה על-ידי כבילה וכפייה. שום בן-אדם לא מסכים לעבוד בתנאים כאלה, וגם לא עובד זר. אגב, גם עובד זר הוא בן-אדם, וכל הנורמות שחלות עלינו ביחסי עבודה בישראל חייבים לחול גם על מהגרי העבודה. הם בדיוק כמו כל עובד אחר.
ואני רוצה להגיד לכם, חברות וחברים, שהעמדה המקצועית של הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה – ופה לא מדובר על ארגון כמו "קו לעובד" או האגודה לזכויות האזרח שעושים עבודה נפלאה, אלא עמדה מקצועית של גורמים מקצועיים בממשלה, כמו גם של בית-המשפט העליון, שהסדר הכבילה למעסיק מעודד העסקה שלא כדין, והוא מקשה לפקח על העסקת מהגרי עבודה בישראל. ויש קשר – והקשר הזה, כבר עמדנו עליו שנים – יש קשר סיבתי הדוק בין הסדר הכבילה לבין הפגיעה והשחיקה בשכרם ובתנאי העסקתם של עובדים לא מיומנים ישראלים. ישראלים, לא זרים.
וכשאנחנו אומרים – ואני חושב שזה הזמן הנכון להדגיש את זה, כי אנחנו עוד נאכל את פרי הבאושים מההצעה הזאת, ויבואו אלינו אחר כך עם התלונות על כל מה שהצעת החוק הרעה הזאת תעשה. אנחנו אומרים כאן שהצעת החוק רק תביא להתעצמות ולהתרחבות של תופעת הדלת המסתובבת, והיא תשמש תמריץ מאוד חזק לחברות כוח-אדם להביא הנה עוד ועוד מהגרי עבודה תחת אלה שיאבדו את מעמדם בגלל הסדר הכבילה.
הרי מה קורה בהסדר כבילה? לפי החוק הזה, ברגע שתעזוב את המעסיק, הוויזה שלך תאבד, אתה תאבד את המעמד החוקי. אלא שחייבים להבין: אותם אנשים שהגיעו לארץ שילמו אלפי דולרים למתווכים כדי להגיע הנה ולעבוד. רוב השהות שלהם בישראל, לפעמים שלוש שנים מתוך החמש הם רק מחזירים את הכסף שהם שילמו בשביל להגיע הנה.
קריאה:
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
כן. ואם הם מגיעים למצב כזה שהם עוזבים והופכים להיות בלתי חוקיים, זה לא שהם עוזבים מרצונם, הם פשוט עובדים באופן בלתי חוקי. ואז מביאים עוד עובדים מחוץ-לארץ, וגם אלה מאבדים את מעמדם בוויזה והופכים לעובדים בלתי חוקיים, וכך עוד ועוד עובדים באותה שיטה של דלת מסתובבת.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם. הצעת החוק הזאת היא רעה לנכים, היא רעה לקשישים, היא רעה לחולים הסיעודיים, היא רעה למהגרי העבודה. ואני חייב להגיד מלה: אנחנו אומרים "מהגרי עבודה", אבל זה בעיקר מהגרות עבודה, אלה נשים. רוב העובדים הסיעודיים שבהם מדובר הם נשים, ולכן פגיעותן רבה אפילו יותר מהאוכלוסייה הכללית של מהגרי עבודה. הדרך לפתור את זה היא לא באמצעות כבילה. אמר חבר הכנסת חנין "עבדות בגרסה מודרנית" או "צמיתות". אלה מלים קשות, אבל זה החוק. חברים, זה החוק. שהממשלה תיקח אחריות, תעשה מדיניות רווחה נורמלית, תפקח על המצב, ולא נצטרך חוקים רעים כאלה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אם תהיה כאן, וחברת הכנסת אורית זוארץ. אם הן לא תהיינה כאן, זו התרעה לאנשים שאנחנו עוברים מייד להצבעות אחרי חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם שאני בשנים האחרונות לצערי מטופלת בהורים קשישים, מוגבלים, שזקוקים לסיעוד, בחמותי, בדודתי – שנים על שנים, ערה למצוקה של הנכים שיושבים כאן במליאה, מכירה את זה באופן אישי, יודעת כמה קשה, כמה נזקקים, כמה זה קשה כשביום אחד מתעוררים ופתאום העובדת או העובד, אבל במקרה הזה העובדת, איננה, איזה קושי זה לאותו אדם. אבל אני רוצה שלרגע הדבר הזה לא יטשטש את שיקול הדעת שלנו כחברי כנסת.
אין ספק שצריך לסייע לנכים ואין כאן מדיניות רווחה מספקת, נכונה, הוגנת, שמסייעת, ולא פותרים עוול על-ידי זה שיוצרים עוול אחר. וההצעה הזאת, כפי שהיא מובאת כאן היום לכנסת, לא רק שהיא הצעה רעה, היא מסוכנת – מסוכנת לדמותנו כחברה. כי מה אנחנו עושים? למה אנחנו הולכים לתת יד עכשיו? אמרו את זה באופן כל כך בהיר ומנוסח חברי הכנסת שקדמו לי כאן על הדוכן, חנין והורוביץ: אנחנו הולכים לאשר עבדות בגרסה מודרנית, אנחנו הולכים לאשר כבילה של מהגרות עבודה, אנחנו הולכים לפגוע בהן, לנצל את המצוקה – מדובר בעיקר בנשים, לא רק – לנצל את המצוקה של נשים שבאות לכאן להתפרנס בעבודה קשה. אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, המטפלות של ההורים שלי עושות עבודת קודש. זו עבודה קשה.
היו"ר מגלי והבה:
גברתי, אני חושב שבמשפט הזה את מייצגת המון משפחות, בעצם אלה שהשקיעו כל חייהם למען הדור שלנו.
זהבה גלאון (מרצ):
נכון, נכון, אדוני היושב-ראש. ולכן אני רואה את ההצעה הזאת כל כך בחומרה, כי כל כך קל לחוקק. אנחנו יושבים כאן בכנסת הזאת, אדוני, ובהבל יד מרימים את היד, ומצביעים על חוקים ומורידים הסתייגויות, ואנחנו לא רואים לנגד עינינו את האדם שמאחורי היוזמה הזאת.
ואני רואה את הכאב של הנכים, אני ערה לו. תאמין לי, אדוני, אני מדברת, מה שנקרא, "ממקור ראשון ובאופן בלתי אמצעי". אבל אני לא יכולה לחשוב על זה שהכנסת הזאת – – –
מאיר שטרית (קדימה):
חברת הכנסת גלאון, מותר לשאול שאלה?
זהבה גלאון (מרצ):
כן, אדוני.
מאיר שטרית (קדימה):
יש בארץ כמעט 100,000 עובדים זרים בלתי חוקיים, שרובם באו למען סיעוד, ברחו מהמסועדים, הם עובדים עבודות בית וכל מיני עבודות לא חוקיות. תחשבי רגע שעובד – – – מקבל אישור עבודה בארץ המוצא שלו כדי לטפל בנכה. זה לא נעים לטפל בנכה, זה קשה אפילו. אדוני, תחליט. אתה לא רוצה, אל תבוא לטפל בנכה. באת לטפל בנכה, תישאר שם. אתה לא רוצה? חזרה למדינה שלך. על זה קיבלת אישור. אני לא מבין למה אתם – – –
היו"ר מגלי והבה:
גברתי, אני מבקש.
מאיר שטרית (קדימה):
– – – מדינה מדינה. אין מדינה בעולם שעובד זר מקבל אישור עבודה למשהו, ועושה מה שהוא רוצה אחר כך. יש לנו 100,000 עובדים זרים כיום שעובדים לא כחוק בישראל.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני, אני רוצה להשיב לך על זה. גם עובד זר הוא בן-אדם.
מאיר שטרית (קדימה):
מאה אחוז, אני מתייחס אליו כבן-אדם.
זהבה גלאון (מרצ):
רגע. וכשהוא בא לעבוד אצל נכה או אצל קשיש מוגבל, ולא מסתדר לו, קשה לו – רק שנייה אחת – – –
מאיר שטרית (קדימה):
מותר לו להחליף לפי החוק שלושה מעסיקים.
זהבה גלאון (מרצ):
מותר לו להחליף, אבל מה שבעצם שר הפנים מבקש לקבוע בהצעה הזאת, כפי שהוצגה כאן על-ידי חבר הכנסת אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע – אני מצטטת – באיזה אזור גיאוגרפי הם רשאים לעבוד, שר הפנים יהיה רשאי לקבוע את תחום עיסוקם של מהגרי עבודה. ובפועל, מה שזה אומר, אין דרך אחרת מהמסקנה הבאה: בפועל הדבר הזה כובל אותם, מחייב. בגלל שהם לא יכולים להתנייד, הדבר הזה מחייב אותם להישאר אצל אותו מעסיק שמעסיק אותם בהעסקה שלטעמם היא העסקה פוגענית. הדבר הזה ימנע מאותם עובדים, או מאותן מהגרות עבודה, יכולת לצאת או להיחלץ מאותה העסקה פוגענית.
ומה שאנחנו עושים, חבר הכנסת שטרית, מה שהחוק הזה בעצם עושה, הוא מנצל את המצוקה הכלכלית של אותן מהגרות עבודה, אותן נשים – – –
מאיר שטרית (קדימה):
מה מצוקה? אני לא מבין.
זהבה גלאון (מרצ):
מה אתה לא מבין?
מאיר שטרית (קדימה):
יש לנו חילוקי דעות. אני אסביר לך. מותר? סליחה.
זהבה גלאון (מרצ):
לא, לא, לא. תן לי רגע לסיים, אחר כך תסביר.
היו"ר מגלי והבה:
יש לה את הזמן שלה. יש לה את הזכות לנצל – אחר כך קם לסכם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, תוכל להעיר לו – – –
מאיר שטרית (קדימה):
היושב-ראש, ביקשתי רשות לדבר, לא קיבלתי.
היו"ר מגלי והבה:
צריך להסתייג, ואתה מכיר את הכללים ואת החוק.
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
זהבה גלאון (מרצ):
אמר את זה קודם באופן מאוד מפורט או הציג את זה באופן מאוד מפורט חבר הכנסת חנין, וציטט מפסק-הדין של בית-המשפט העליון, שבית-המשפט העליון הורה למדינה לקבוע הסדרי העסקה חדשים, ולמרות זאת, למרות ההחלטה של בית-המשפט בעניין הזה, שר הפנים מבקש להעמיק את התלות של מהגרי עבודה במעסיקים שלהם אם הם רוצים לשמור על מעמדם החוקי.
מה זה אומר בעצם? המשמעות של זה שאותו עובד, אותה עובדת במקרה הזה, לא תהיה לה בחירה אמיתית, לא תהיה לה אפשרות אמיתית להחליט עם מי היא מבקשת להתקשר. לא תהיה לה אפשרות, אדוני. תהיה הגבלה על היכולת שלה לסיים את יחסי העבודה עם אותו מעסיק. זה לא עולה בקנה אחד עם מה שנתפס היום כמושכלות יסוד של דיני עבודה, של חוקי עבודה. לא היינו רוצים להחיל את חוקי העבודה האלה על אף עובד ישראלי.
ומה שאנחנו עושים כאן בעצם, במקום לעצור את אותה מדיניות של הדלת המסתובבת, במקום לעצור את האפשרות של חברות כוח-אדם שכל היום גוזרות קופונים, מה שאנחנו מאפשרים באופן הזה, לא רק שזה לא יצמצם את העובדה שיש כאן שוהים שלא כדין, זה ירחיב את זה, זה יאפשר לחברות כוח-אדם שוב – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אני אומר לך, מניסיוני כשר הפנים: האפשרות – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אני חולקת עליך, אדוני. לא רק שאני חולקת עליך, לצורך העניין אני נתלית באילנות – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שטרית, תמצא את הזמן להביע או להעביר. זה הזמן שלה.
זהבה גלאון (מרצ):
חבר הכנסת שטרית, אני חולקת עליך, אני חושבת שזכותה של העובדת, עובדת הסיעוד, גם לכבוד וגם להגנה על זכויות היסוד שלה – –
מאיר שטרית (קדימה):
בהחלט.
זהבה גלאון (מרצ):
– – אבל אני רוצה להיתלות במקרה הזה, אדוני, ולחלוק עליך – אני רוצה להיתלות באילנות גבוהים יותר, ואני רוצה להיתלות בבית-המשפט העליון שקבע – אני מצטטת, אדוני – שאין בריבוי הזה של המעברים בין מעסיקים משום טעם לגיטימי להגבלת הזכות הטבועה לסיים יחסי עבודה בכל עת; את זה קבע בית-המשפט העליון. דינו של ענף הסיעוד בעניין הזה אינו שונה מיתר ענפי העבודה שבהם מועסקים מהגרות עבודה או מהגרי עבודה, ואין שום הצדקה, אין שום הצדקה להחריג אותו מהאיסור הכללי של הסדרי הכבילה. איזה מדינה מתוקנת כובלת את העובדים שבאים להתפרנס כאן?
אדוני היושב-ראש, אני חושבת שהצעת החוק הזאת תשמש תמריץ לחברות כוח-אדם להביא עוד ועוד עובדים. אני חושבת שהצעת החוק הזאת גם תגרום להידרדרות במצבם ובתנאי שכרם והעסקתם של מהגרי עבודה, ובעיקר, הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת שטרית, חברי חברי הכנסת, פוגעת בדמותנו כחברה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לגברתי חברת הכנסת זהבה גלאון. חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להתייחס להסתייגויות, בבקשה. תשמע, זה החוק, וזה התקנון, ואני רואה את חבריו בצד הזה, איך הם מסתכלים עליו. בבקשה.
דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר פה כמה הערות. אני חושב שמדובר כאן בשתי אוכלוסיות חלשות, גם העובדים וגם המעסיקים. אותם עובדים, אנחנו עשינו ככל שביכולתנו כדי שלא ייפגעו; אותם עובדים שבאמת הם האוכלוסייה החלשה. אבל גם המעסיקים, עשינו הכול כדי שלא ייפגעו אותם המעסיקים.
יש פה מצב שנוצר, לצערי הרב – החוק הזה בא כתוצאה ממציאות קיימת, כאשר עובד זר מגיע לכאן עם ויזה כדי לסייע לאותו קשיש או אותה קשישה, שהם סיעודיים, ומה הוא עושה – במיוחד כשמדובר בפריפריה – במקום שהוא יעשה את תפקידו, שלשם כך הוא בא לכאן, הוא פשוט מחפש לו ג'ובים אחרים, יותר טובים, נוטש את הזקן הזה והולך למרכז הארץ, עוסק בכל מיני עבודות מזדמנות, מרוויח לפרנסתו, כאשר כולנו יודעים את המטרה שלשמה הוא בא לכאן – הוא בא כדי לתת את אותו סיוע לאותו קשיש שזקוק לעזרתו.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת חוטובלי.
דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני רוצה לומר לחברת הכנסת זהבה גלאון: על אחד הדברים הקפדנו מאוד בוועדה; כל הנושא עדיין צריך להיות בתקנות, והתקנות הללו יאושרו בוועדה, וכפי שנהגנו בזהירות רבה ויתירה בוועדה בכל החוק הזה, אני מודיע לך שנמשיך לנהוג זהירות גם בתקנות, ואם יש לך איזושהי מחשבה, ואני אומר לך את זה, ויעידו על כך חברי – בכל אופן, כשאני הייתי בדיון הזה, מאוד הייתי רגיש ומאוד הייתי זהיר לשתי הקבוצות, שחלילה וחס לא תצא מתחת ידינו תקלה.
ומה לעשות, יש מציאות. המציאות קיימת, ואני בטוח שכל אחד מאתנו חווה את זה על בשרו, כאשר אותו עובד מנצל את החולשה של המעסיק ומתחיל לטייל ממקום למקום, ועושה לפרנסתו, ולא עוסק במה שהוא צריך לעשות.
לכן, כל ההערות שנאמרו כאן – הן יבואו על תיקונן במסגרת התקנות. אין כזאת פריווילגיה לשר הפנים, שהוא יכול לעשות – גם אותו עובד זר, לא הגביל אותו במספר הפעמים; הוא צריך לבוא ולנמק בפני הגורמים, למה הוא נטש את אותו מעסיק שלו. הדברים הם לא שרירותיים. הדברים יבואו על תיקונם בתקנות, ואני מאוד מקווה ששם גם תהיה אוזן קשבת, גם לסיעודיים וגם לעובדים הזרים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שרוצה להצביע, נא לשבת במקום. אני מבקש מהעוזרים – שָקט יותר לנו, אם נהיה שקטים. וגם אלה שחושבים ששכחו שפלאפון זה לא מותרות במקום הזה. גם השרים – סגני השרים.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקריאה שנייה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. רבותי, תאמינו לי, יש לי מרץ עד הבוקר. מי שחושב שאם נמשיך להפריע – תנו לנו להעביר את ההצבעה, גם בשקט. מה יהיה? אנחנו באמצע הצבעה, חברות הכנסת. אי-אפשר להפריע.
לחוק הזה, לפני סעיף 1, הוגשו כמה הסתייגויות, של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת חד"ש. חבר הכנסת דב חנין, להצביע?
דב חנין (חד"ש):
על הראשונה – כן.
היו"ר מגלי והבה:
על הראשונה כן, אז – בבקשה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת סיעת חד"ש, לפני סעיף 1.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 29
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 4, נגד – 29. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. כמובן, עוד הסתייגות לפני סעיף 1, של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון וזהבה גלאון, להלן: קבוצת סיעת מרצ. אנחנו עוברים כמובן להצבעה על ההסתייגות.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 5
נגד – 27
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 5, נגד – 27. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא התקבלה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אתה רוצה להצביע על הכול? תשאל אותם.
היו"ר מגלי והבה:
לחלופין – אנחנו מצביעים – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
מורידים. תודה. תודה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על כל ההסתייגויות לסעיף 1.
קריאה:
רגע, ירד?
היו"ר מגלי והבה:
קבוצת חד"ש, אתה מוריד?
קריאה:
אנחנו מורידים את ההסתייגויות לסעיף 1.
היו"ר מגלי והבה:
אתה מוריד. תודה. קבוצת מרצ, מורידים?
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 1, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 27
נגד – 5
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 27, נגד – 5. אם כך, אני קובע שסעיף 1 עבר כהצעת הוועדה.
בבקשה, חבר הכנסת.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להסיר את ההסתייגויות שלנו מהמשך החוק, חוץ מההסתייגות השלישית בעמוד השני, שהיא מחיקת סעיף 2. על יתר ההסתייגויות אנחנו מוותרים מבחינת הצבעה, ונצביע על החוק.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לסעיף 2. מה עם קבוצת סיעת מרצ, גם מסירים? אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 2, כהצעת הוועדה.
דב חנין (חד"ש):
יש הסתייגות אחת – ההסתייגות בעמוד 4, שהיא ההסתייגות הראשונה לסעיף 2.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 5
נגד – 26
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 5, נגד – 26. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו נצביע על כל סעיף 2 כהצעת הוועדה.
קריאה:
גם 3.
היו"ר מגלי והבה:
גם 3, כן.
מאיר שטרית (קדימה):
ל-3 הורידו את ההסתייגויות?
היו"ר מגלי והבה:
כהצעת הוועדה. הם הורידו. בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 26
נגד – 5
נמנעים – אין
סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 26, נגד – 5. אם כך, אני קובע שסעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה, התקבלו.
אחרי סעיף 3 – אני מקווה שגם קבוצת סיעת מרצ וגם קבוצת סיעת חד"ש הורידו. כן, תודה.
אם כך, אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011. בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 26
נגד – 5
נמנעים – אין
חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, נתקבל.
איתן כבל (העבודה):
מר אדלשטיין, מספיק. אתה עוד יכול לשלוח – – –
קריאה:
יולי, כל כך – – –
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 26, נגד – 5. אם כך – לא להפריע בבקשה – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 21), התשע"א–2011, עברה, והחוק ייכנס לספר החוקים במדינת ישראל.
דוד אזולאי, רצית להודות? אם לא, עד שתגיע, אנחנו נודה לך על כך שזאת בעצם הצעת החוק האחרונה כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה.
דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד שזהו יום בשורה לאותם אנשים הזקוקים לעובדים זרים בכך שעשינו קצת סדר בכל מה שקשור לתחום העובדים הזרים; ואני מקווה שגם נזהרנו בכבודם של העובדים הזרים וגם סייענו לאותם אנשים מוגבלים, שהיו זקוקים לאותם עובדים זרים. על כך ראויים כולם לתודה ולברכה.
אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהצביעו. אני רוצה לומר תודה לשר הפנים, שהיה מיוזמי החוק הזה. תודה ליועץ המשפטי של הכנסת, שבאמת בהכוונה ובעצה הוביל אותנו לפצל את החוק הזה ולגמור אותו ולהתחיל אותו. וכמובן, אני חייב תודה מיוחדת לגלעד קרן, שברוב תבונה הוביל את החוק הזה עד הלום, ועל כך הוא ראוי לתודה ולהערכה. אני רוצה להודות לצוות העובדים של הוועדה, מנהלת הוועדה, גברת יפה שפירא, גברת שוש אזולאי, חלי, ובקיצור, כל הצוות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עושים עבודת צוות, וזאת ההזדמנות שלי מעל במה זאת להודות להם לא רק על החוק הזה, אלא על כל התקופה שעבדתי ביחד אתם. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. וזאת ההזדמנות גם להודות לך על כל העשייה שלך והצעות החוק הרבות שהעברת בתקופה הזאת. תודה.