קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/380).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי, ואני מזמין את חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא על מנת שתעלה בפנינו את הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי. בבקשה, גברתי, אני לא מגביל אותך בזמן. את יכולה לדבר כפי שצריך, כפי שדרוש.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אני מודה לך.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהיום, ברגעים הללו, זה עוד צעד חשוב, אדוני היושב-ראש. זו בשורה משמעותית לאותם אזרחי ישראל שסובלים מחרפת רעב, אותם אנשים שבדרך כלל אנחנו רואים אותם בפסטיבלי התקשורת הרבים לפני החגים – חג הפסח, ראש השנה. אנחנו רואים את אותם ילדים שעומדים בתור על מנת לקבל את אותו קרטון, שלעתים הפרודוקטים שנמצאים שם, אדוני היושב-ראש, לא מתאימים לצרכים שלהם. אנחנו רואים אותם במיוחד לפני החגים.
אנחנו זוכים לראות את אותם אנשים נדבנים, את אותם אנשים שנמצאים בעמותות המדהימות שמסייעות ועוזרות לאותם אנשים לקראת החגים. אבל, אדוני היושב-ראש, האנשים הללו רעבים כל השנה, אין להם במהלך כל השנה, ועצם העובדה שהם זוכים לקבל רק לפני החגים, זה אומר שבמדינת ישראל יש תופעה שאנחנו צריכים ללמוד אותה ולהוקיע אותה מן היסוד. התופעה הזאת אינה חדשה, אבל היא הולכת וגדלה. היא תופסת ממדים שבהם אנחנו רואים – ואני היום, כאזרחית המדינה, מודאגת ומוטרדת לראות ילדים עומדים בתור כדי לקבל את אותה קופסת קרטון.
אדוני השתתף ביום השדולה שערכנו לקראת סיום מושב החורף, ואני יודעת עד כמה אתה תומך, עד כמה אתה קורא לממשלה, גם הנוכחית – וזה לא חדש; למעלה מעשור התופעה הזאת קיימת. וככל שאנחנו רואים שהעמותות השונות עוזרות ומסייעות למגזרים הללו, כך הממשלה – כל הממשלות הולכות ומרפות את ידיהן מהעניין הזה. הגיע הזמן שממשלת ישראל תיקח אחריות.
לקחת אחריות זה לא רק לתת תקציב כזה או אחר לפני החגים, אלא זה באמת לקחת את התופעה הזאת וללמוד אותה. אדוני היושב-ראש, למעלה מ-60% מאזרחי ישראל – סליחה, אני טועה, זה לא 60% מאזרחי ישראל, אבל למעלה ממיליון וחצי אזרחים במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני, ומתוכם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
60% מהם עובדים.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
60% מהם יהודים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא יהודים, עובדים, עובדים.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
לא, גם עובדים, הם יהודים. 20% מתוכם עולים ו-20% הם ערבים.
אני חושבת שמדינת ישראל, שהיא אחת המדינות שמתגאות בעצם הכניסה שלהן ל-OECD, בהרבה מאוד תחומים, מדינה שמובילה בתחום ההיי-טק, בתחום המים, לא יכולה להרשות לעצמה לא לדאוג לביטחון התזונתי של אזרחיה.
בדקנו את התופעה הזאת והגענו למסקנה, אני ועוד רבים מקרב הבית הזה – קרוב ל-40 חברי כנסת, חברי כנסת מטעם הקואליציה והאופוזיציה גם יחד – שהגיע הזמן להקים גוף מיוחד שיבחן את התופעה הזאת, שילמד אותה, שיראה איך באמת נכון וראוי לטפל בכל אותה שכבה שהולכת וגדלה.
מדי שנה אנחנו רואים תוצרת חקלאית של למעלה ממיליארד שקלים שלא נקטפת או נזרקת, ומצד שני אנחנו רואים תופעה של אנשים קשישים שמחטטים בפחי הזבל בסוף יום, בשוק, כמו חתולים רעבים שאין להם מה לאכול בבית. כן, אנשים שוויתרו על הכבוד שלהם, אנשים שיעשו הכול כדי להביא לא את מנת הבשר – אפילו את אותו ירק רקוב הביתה. מצד אחר יש עשרות אלפי עמותות שמסייעות ועוזרות, ויש בלגן בכל התופעה הזאת. הגיע הזמן שמישהו ייקח ויעשה סדר.
הצעת החוק שלי שמונחת לפני חברי הכנסת, על שולחנה של הכנסת לקריאה ראשונה, היא למעשה הצעת חוק שבאה ומקימה גוף מיוחד שאמור לשמש לשר הרווחה, למשרד הרווחה, כגוף מיוחד שיבחן את התופעה, שיתווה מדיניות. אותו גוף אמור לכלול 13 חברים מהמשרדים השונים, נציגים של משרדי הממשלה כמובן ושל אותם ארגונים העוסקים בקידום הביטחון הסוציאלי. מי שישמש חבר מועצה לא יהיה זכאי לקבל שכר עבור תפקידו. המועצה אמורה לייעץ לשר בנושאים של תכנון מדיניות, בתחום הביטחון התזונתי, לרבות תוכניות להבטחת הביטחון התזונתי של האזרחים. כמו כן, מתפקיד המועצה יהיה לייעץ בעניין פעולות האכיפה, הפיקוח והבקרה שינקטו אותם גורמים האחראים לביטחון התזונתי במשרדי הממשלה.
אחד התפקידים החשובים יהיה לערוך מחקרים. במשך 63 שנים לא נעשה מחקר מקיף אחד שיבוא ויאמר איך נכון לטפל באותם אנשים. אני סבורה, למשל, שאולי צריך לקחת את אופן הטיפול של ארצות-הברית באותם אזרחים, או אולי אנחנו צריכים לקחת את אותם אנשים ולתת להם כרטיס מיוחד, כרטיס מזון, שבאמצעותו הם ייכנסו למרכולים, לסופרמרקטים, ויקנו את הפרודוקטים שהם צריכים, שישמשו בסיס לביטחון התזונתי שלהם; אבל אך ורק מזון, לא מוצרי אלכוהול, לא מוצרי ניקיון, לא מוצרי הלבשה. כל משפחה תקבל לפי מספר הנפשות. צריך לבדוק את זה. צריך לשמור על כבודם של אותם אנשים.
ממחקר שעשתה עמותת "ידיד" לקראת חג הפסח עולה ש-90% מקרב אותם אנשים שעומדים בתור, מתחננים שמדינת ישראל תשמור על כבודם; הם כבר לא רוצים לעמוד בתור. ויש אנשים רבים שמקבלים שני קרטונים, ויש אנשים שבכלל לא זוכים לקבל חבילה אחת. הצעת החוק הזאת באה לעשות סדר בעניין. אני חושבת שדווקא בזמן הזה, מדינת ישראל צריכה וחייבת ליטול אחריות על ביטחונם התזונתי של אזרחיה, לא להותיר את האחריות הזאת לא בידי עמותות ולא בגופים פרטיים.
אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אנחנו נמצאים בימים מאוד רגישים – ימים שבהם יש שינויים דרמטיים סביבנו, ימים שבהם כנסת ישראל אולי תצטרך להכריע בשאלות נוקבות של הביטחון האישי שלנו. אבל יחד עם זה, אנחנו עדים לתופעה שבה יש ישראל שנייה – ישראל שבה יש ילדים רעבים, ישראל שיש בה קשישים רעבים. ואם אנחנו לא נדאג בד בבד גם לביטחון האישי שלנו וגם לביטחון התזונתי-החברתי שלנו, לישראל הראשונה לא תהיה זכות קיום בלי הדאגה לישראל השנייה.
ולפיכך, הממשלה תומכת בהצעת החוק, שר הרווחה מאמין בהצעת החוק, אני יודעת שמרבית חברי חברי הכנסת תומכים בהצעת החוק הזאת, ואני מבקשת כעת גם להעביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהביא למצב שבו אם כנסת ישראל, אם אנחנו נספיק – אני אעשה ככל יכולתי על מנת שבמושב הקצר הזה אנחנו נביא את החוק החשוב הזה לקריאה שנייה ושלישית. לי לא יהיה ספק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין שום בעיה – אם יש רוב – אבל אין בעיה היום – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אין שום בעיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוועדה כבר קבעה את – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
יושב-ראש הוועדה תומך בהצעת החוק, יש להצעת החוק הזאת רוח גבית, אבל אני אומרת שככל שאנחנו נקדים להכניס את הצעת החוק הזאת לספר החוקים של מדינת ישראל, אולי – אולי נזכה לראות מצב שבו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
המועצה לא יכולה לייצר תקציב, זאת בעיה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
המועצה לא מייצרת תקציב, אבל המועצה בהחלט מתווה מדיניות לממשלה. המועצה תהיה מפוקחת. המועצה, לא רק שהיא מביאה דיווח לממשלה, היא גם תביא את הדיווח הזה בפני כלל חברי הכנסת והציבור, אבל כשמישהו מרכז את זה. השלב הבא שלנו, של הבית הזה, יהיה לדאוג לתקציב מיוחד, שבו כולנו נצטרך לדאוג שממשלות ישראל לדורותיהן יפעלו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יבוא האוצר – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
יבוא האוצר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
גברתי השרה לשעבר, יבוא האוצר ויאמר: אין אחד שמתנגד להצעת החוק, רק בסדרי העדיפויות שהממשלה תבוא ותקבע לפני מה זה – לפני חינוך, לפני ביטחון – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
לא, יש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – לפני שואה, לפני תחבורה, לפני – תאמר: אני מסכימה בוודאי לעניין זה כדבר חיובי מבחינת החברה, רק על חשבון מה? מאיפה אנחנו מביאים?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אז אני אומר לך, אדוני. ראשית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני, דרך אגב, חושב שצריך למצוא את התקציב.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אני אומר לך שגם על הסוגיה הזאת חשבתי. יש למעלה – אני חושבת בסביבות 30 מיליון שקלים, אדוני היושב-ראש, שמחולקים דרך כמה עמותות שמקבעות את חלוקת הקרטונים. אני אומרת: בואו ניקח את זה ונעשה סדר בעניין. 30 מיליון שקלים יכולים לעשות סדר בחלוקת תלושים. מי אמר שדווקא קביעת המנגנון של חלוקת קרטונים, של לקיחת אותם עשרות מיליונים והפיכתם לקרטונים עם פרודוקטים היא הדרך הנכונה? אבל מצד שני, הקמת אותו גוף שיבוא ויתווה את המדיניות ויגיד: במדינת ישראל יש א', ב', ג', ולדעתנו – כל המומחים, כולל תזונאים – יבואו ויאמרו לנו. אני קטונתי, אני לא מבינה גדולה בביטחון תזונתי, אבל אני רואה מה נעשה בבתים של האנשים בישראל. כשאני מבקרת בבית ואני רואה שם מקרר ריק ואבא שנועל לחם בארון – אני לא מדברת על בשר; לחם בארון – ומחלק את המנה היומית לילדים, פשוט קטסטרופה.
ולכן, צריך לבוא ולעשות סדר. זה נכון שנצטרך לקבוע תקציבים, אבל קודם כול צריך לקבוע את היתד הראשונה, והצעת החוק הזאת היא היתד הראשונה בכל הסוגיה החברתית הקשה הזאת.
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הזמן שנתת לי בנושא החשוב הזה. אני מבקשת מכולם לתמוך. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אדוני חבר הכנסת זאב נסים. לא, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – ראשון הדוברים, אחריו – חבר הכנסת אייכלר גם נמצא פה. חבר הכנסת נסים זאב נמצא פה, כצל'ה לא נמצא פה, אבל מקלב נמצא פה – אבל הוא מחליף אותי. לא, דני מחליף אותי. בבקשה. אחר כך אתה תחליף את דני. אני מאוד מודה לכם, כי לי יש ישיבה. בבקשה, אדוני. אני לא מגביל את הנואמים, אבל אם הם מדברים – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
קצרות, קצרות. בעניין, אני מדבר בעניין.
היו"ר ראובן ריבלין:
יום שלישי, לצערי הרב, הממשלה ורובה של הכנסת החליטו שזה יום לא רלוונטי. זה פשוט לא רלוונטי. אז אני נותן לחברי הכנסת – באמת נאמני הבית – אפשרות לדבר. מדוע שלא יהיה כך?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
פעמיים כי טוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובלבד – אני יכול לתת לך שלוש דקות אם אתה רוצה לדבר על נושאים אחרים – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תן לפתוח את הפה, נו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אומר: אני נותן לך בלי שעון כל זמן שאתה מדבר על החוק. אם אתה רוצה לדבר מעבר לחוק, מותר לך – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
במקרה הזה אני אדבר על החוק, כי החוק הוא חשוב ביותר.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז. תודה רבה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש היוצא ואדוני היושב-ראש הנכנס, היה בבית-המקדש המשמר היוצא והמשמר הנכנס, אז פה יש לנו אדוני היושב-ראש היוצא ואדוני היושב-ראש שנכנס.
רחל אדטו (קדימה):
קיבלת זכות בלתי מוגבלת – – – בית-המקדש – – –
היו"ר דני דנון:
זה היה כשהיושב-ראש הקודם ניהל את הישיבה. עכשיו – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, עכשיו יש פה יושב-ראש חדש, כללים חדשים, יש לי שתיים וחצי דקות מעכשיו, ומכל מקום – חברת הכנסת רוחמה אברהם, הקשבתי לך רוב קשב, ואני רוצה לחזק את דברייך.
כבר אמרתי כמה פעמים, גדלתי בשכונה בדרום תל-אביב, וכשהייתי ילד – ואנחנו מדברים הרבה שנים אחורה, היום אני בן 47 – בשכונה לידי היתה משפחה אחת, לדוגמה, שלא היה להם חשמל. אנחנו מדברים על אמצע שנות ה-70. לא היה בבית הזה חשמל, לא זרם שם חשמל.
חשבתי לעצמי, לתומי, שעם השנים, עוני מן הסוג הזה של מוצרים בסיסיים – לא בא בחשבון שלא יהיה. עברו שנים אחדות ושימשתי כאיש חינוך בבית-שמש – אני מדבר על לפני קצת יותר מ-20 שנה, 23 שנה. הגיעה אלי מורה אחת ואומרת לי: תשמע, יש לנו פה מקרה של ילדה שיש לה פצעי קור כי אין שם כסף לקנות לילדה גרביים.
חשבתי שעברו השנים ומציאות כזאת כבר לא יכולה להיות. לפני ארבעה-חמישה חודשים פתחתי לשכה פרלמנטרית בשכונת-התקווה, שכונת ילדותי, ומאז אני מקבל שם את הציבור במקרים ממקרים שונים, אדוני היושב-ראש. יום ראשון האחרון היה אחד השיאים במפגשים שלי עם מצוקה. חשבתי שכבר ראיתי הכול, והייתי מזמין את הסופר של "עלובי החיים" לכתוב את ספרו מחדש אחרי המפגש שהיה לי ביום ראשון.
באה אלי אשה, שאיך אומר משורר התהילים? "כל משבריך וגליך עלי עברו", ואין פה המקום והזמן לספר את תלאותיה של אשה כבת 70 שהצרות שפקדו אותה בימיה יכולים למלא כמה כרכים. שאלתי אותה: תגידי לי, הרווחה מטפלת בך? היא אומרת לי: כן, היא דווקא מטפלת. אמרתי: כן, מה היא טיפלה? היא אומרת: אני אמרתי להם שאין לי מיטה, אז הם אמרו לי שייתנו לי מיטה.
רבותי, אנחנו נמצאים בשנת תשע"א, 2011, והגברת הזאת שבאה אלי היא לא משכונת-התקווה, היא גרה בחולון בדירה של דיור מוגן של "עמידר"; זה לא דיור מוגן אלא דיור שקיבלה מ"עמידר" בגלל המסכנות שלה. האשה הזאת, אין לה מיטה. כשקישרתי אותה מייד לאחר מכן עם אנשים שלנו שעוסקים בעניין של חסד, אמרתי להם: תתעניינו. אם אין לה מיטה, מה עוד אין לה? הסתבר שהבית ריק. כנראה יש שם המון בדלי סיגריות, כי האשה מכורה לסיגריות וכנראה על זה היא מוציאה את כל כספה, אבל אין איש שם לב מה קורה בכזאת משפחה.
החוק הזה, שעכשיו מדברים על חוק תזונתי, ביטוח תזונתי, והדברים האלה, הם מאוד מאוד חשובים ברמת החקיקה.
לחקיקה, לטעמי, יש שתי כוונות. הכוונה האחת, שהמדינה תדאג שלא תהיה כזאת מציאות. אני ישן בלילה על מיטה, ויש אנשים שלא. מיטה זה דבר מינימלי. חז"ל מגדירים על-פי מה שנתנה השונמית לאלישע: מיטה, כיסא ומנורה. דברים מינימליים שאדם צריך בשביל הצרכים הקיומיים שלו. אבל זה כיוון אחד ברמת החקיקה והרווחה. אבל מה הצרה של האשה הזאת, שסיפרתי עליה עכשיו, והיא לא היחידה? שזה אנשים שבארבעת הבנים של ההגדה, הם לא חכם, ודאי שלא רשע, הם אפילו לא תם; הם ברמה של שאינו יודע לשאול. הוא אפילו לא יודע שהוא יכול לשאול, שהוא יכול לבקש. הוא לא יודע שהחברה תיתן לו.
כשפניתי לארגוני חסד אמרו לי: מה? תכולת דירה? תן את הטלפון, מה היא רוצה? זה אחד הדברים הכי פשוטים. תכולת דירה? מה היא צריכה? מוצרי חשמל, בגדים, מצעים, מגבות? רק תגיד, אין שום בעיה. אבל מה הבעיה, חברת הכנסת אברהם? הבעיה היא האנשים שהגדרתי אותם שאינו יודע לשאול. שאינו יודע לבקש, שאינו יודע לפנות לרווחה, שאינו יודע שהמדינה יכולה לסייע לו, שאינו יודע שהקהילה יכולה לסייע לו.
היו"ר דני דנון:
נא לסיים. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אסיים במשפט אחרון: פה אני פונה אל הציבור, אני פונה אל המקום שבו קיימת קהילה ואל המקום שבו צריך להקים קהילה. קהילה זה האחריות החברתית. אם לא תהיה אחריות חברתית והכול יהיה מוטל על האיש שיפנה לרווחה, האשה האומללה הזאת לא יודעת. אני פוגש כל כך הרבה אנשים שלא יודעים לשאול, שצריך לרדוף אחריהם כדי לתת להם כי הם לא מבינים. יש כאלה שתובעים את מה שלא מגיע להם, הם אלופים. הם מקבלים מזה ומזה ומזה את מה שהם לא צריכים. איך נגיע לאנשים האלה, שלא יודעים לשאול? רק בזכות החברה ובזכות הקהילה. איך עושים את זה? זו פעולה שצריכים לדון בה בפני עצמה. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הדובר הבא, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות מרגע הגיעך לדוכן.
קריאה:
כבר ניצלת את טוב לבו של היושב-ראש?
היו"ר דני דנון:
הוא ניצל את הזכות של היושב-ראש הקודם. היושב-ראש הנכנס חזר לכללי הבית.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אסור לבקש על מלך חדש. היושב-ראש הקודם אמר שאין לי מגבלה.
היו"ר דני דנון:
הוא לא פה, יש יושב-ראש חדש.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על רשות הדיבור. קודם כול, אני רוצה להודיע שאנחנו בעד כל מועצה ופעילות למזון וביטחון תזונתי. כבר לפני שבע שנים, כשהייתי בכנסת בפעם הקודמת, בתחילת הגזירות של ממשלת שרון, הצעתי שייתנו תלושי מזון, food stamps, לכל האנשים שייפגעו מהתוכניות של שר האוצר דאז בנימין נתניהו. ואז ראש הממשלה שרון נורא נורא כעס: מה, אנחנו נודיע לעולם שיש אצלנו ילדים עניים? אנחנו טענו: בארצות-הברית יש דבר כזה שנותנים תלושי מזון. להיפך, הם לא רוצים לתת תקציבים וקצבאות, שאנשים שתיינים, למשל, ייקחו את הכסף וישתו בבית-המרזח, לכן הם נתנו תלושים למזון ואפשר היה לקנות בזה רק מזון, לטובתם ולבריאותם של הילדים. זה ישנו בארצות-הברית גם לצורכי בריאות, לתוספי מזון. כך שזה רעיון טוב וצריך לעשות את זה, בפרט בתקופה הזאת, שעדיין האוצר ממשיך בגזירות נגד הילדים הקטנים ונגד העניים, והפכו את המדינה ממדינת רווחה למדינת רווחים.
בהזדמנות זאת אני רוצה לגעת גם במה שקרה אתמול בעניין הדיור. אנחנו יודעים שאחת המשאבות הגדולות ביותר למשרד האוצר היא עניין הנדל"ן. 14 מיליארד שקל בשנה מרוויח האוצר – לוקח האוצר – מאנשים, מאזרחים. למרות שבמשך 50 שנות המדינה הראשונות ידעה המדינה שכל אזרח רשאי לקורת גג, וגם ז'בוטינסקי אמר, המ"מים: מלבוש, מזון וגם העניין של מגורים. בזמן האחרון המדינה השתחררה מזה. אין בעיה, יש עשרות אלפי זוגות צעירים שאין להם אפשרות להגיע לדירה, זאת לא בעיה שלהם. העיקר שהעשירים, המשפחות העשירות יוכלו להודיע ל-OECD שיש להן הרבה כסף, ונגיד בנק ישראל יוכל להופיע כבעל 72 מיליארד דולר.
לכן הצענו כל מיני הצעות, וגם הצעת חוק המשכנתאות של הרב וקנין והרב מוזס לא היו כזה ראה וקדש; היינו מוכנים לבוא לאוצר עם כל מיני הצעות אחרות, שיהיו טובות לכולם. אבל האוצר התעקש ולא הסכים בשום פנים ואופן. רצינו ליצור, ואנחנו בעזרת השם נמשיך במאבק הזה, גוש של 15 מנדטים – ולא רק של אנשי ש"ס ויהדות התורה, אבל זה יהיה הגוש המרכזי – שידאג לכך ויאבק על זה שיפסיקו לספסר בקרקעות המדינה. כשלאדם יש קרקע פרטית, הוא רוצה למקסם רווחים, אבל מינהל מקרקעי ישראל נועד לספק לכל אזרחי הארץ קורת גג ולא כדי לעשות רווחים, והוא חייב להתנתק במכרזים ממחירי השוק. מחירי השוק הפרטי זה משהו אחר, מחירי השוק של הדיור, זה צריך להיות משהו אחר.
כשהגיעה סיעת ש"ס ובראשה הרב אלי ישי והרב אריאל אטיאס להסכם עם משרד האוצר לגבי הפריפריה על 60,000 שקל עזרה – יבורכו על כך. ושלא יהיה לאף אחד כל ספק כאילו אפשר פה לנתק ולעשות סכסוך בין יהדות התורה לש"ס. אנחנו ביחד נעבוד למען הזוגות הצעירים, ונברך על כל מי שיבוא ויעשה דברים טובים.
אם הגיעו למצב שהמדינה, המינהל לוקח עבור פיתוח קרקע ב-25% פחות בפריפריה, יבורכו על כך ואנחנו מברכים על כך. אנחנו רק רוצים שגם האנשים שלא גרים בפריפריה אלא בפריפריה הכלכלית – אדוני היושב-ראש, היום הזכירו שמנחם בגין, לפי התאריך הלועזי, עלה לשלטון ב-17 במאי, שזה היום. בשעתו, אחד הדברים המבורכים שבגין עשה זה העניין של שיקום שכונות. ואז שיקום שכונות לא היה רק בפריפריה הגיאוגרפית. היתה פריפריה כלכלית. איפה שהיו אנשים שאין להם די מחסורם, עשו את שיקום השכונות.
אנחנו צריכים שגם בעניין הדיור תהיה פריפריה כלכלית. זאת אומרת, אנשים ושכונות שאין להם אפשרות להגיע לדירות, שהמדינה לא תיתן כסף, היא רק תרוויח פחות על הקרקעות ולא תספסר בקרקעות. זאת הבקשה שלנו.
לסיום אני רוצה לומר שאני מקווה שנמשיך לעבוד גם עם ראש הממשלה וגם עם הסיעות האחרות, ובעיקר יהדות התורה וש"ס יעבדו יחד כדי שבעזרת השם נביא למצב שקרקעות המדינה לא יהיו סחורה אלא יהיו קרקעות לדיור לכל אזרחי הארץ. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מולה – אינו נמצא. חבר הכנסת כץ – אינו נמצא. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מקלב. אחרון הדוברים, כמנהג התקנון – חבר הכנסת נסים זאב.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה.
מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי ארצה לברך את חברת הכנסת רוחמה אברהם, שבאופן עקבי ובדרך ארוכה וקשה הגיעה למצב שאנחנו נמצאים היום בחוק הזה בקריאה ראשונה. מכיוון שקצת ליוויתי אותה – קצת – אנחנו יודעים כמה השקעה, כמה נחישות, כמה עקביות, כמה אורך רוח, ובאמת, להשיג דבר כזה מספסלי האופוזיציה, שהממשלה בסופו של דבר תמכה בחוק שיש לו משמעות כספית ועלות כספית, זה רק בגלל הרגשת השליחות, המשהו הפנימי שמוביל אותה לדברים האלה. אני הייתי וראיתי כמה הדבר הזה בא מתוך כאב, מתוך הכרה בצורך. אין ספק שכמה שמתקרבים לנושא הזה רואים כמה שהדבר הזה נצרך מאוד וכמה שהוא חסר.
יש אנשים שחיים במדינה, ולא מעטים, שחושבים שזה משהו מוגזם או מופרז שיש ילדים שהולכים לישון רעבים. זה לא נראה. כמו שהשבע לא יכול להבין את הרעב, יש אנשים שחושבים שזה לשון הגזמה. עד כדי כך? 750,000 ילדים סובלים מתת-תזונה? זה דבר שנשמע שהוא קצת הפרזה, לא נתון מיוחד. הוא יכול להבין שיש משפחות שצריכות להתמודד עם קושי כזה או אחר.
אבל המציאות היא מאוד מאוד כואבת, ואולי למזלנו – או לא למזלנו – היא לא נראית לעין, בגלל שבחלק מהמקרים, בחלק גדול מהמקרים, מדובר במשפחות שלכאורה הן נורמטיביות, שמתפרנסות, מנסים לפרנס, אבל במה שמתפרנסים לא מסוגלים לתת את מה שהם מוכרחים לתת כביטחון תזונתי, את הדברים המינימליים לילדים. איך הוא יכול לתת לילד שלו כשלפני זה יש רשימה ארוכה של דברים, צרכים, שהוא חייב לשלם אותם, כמו חשמל, טלפון, שכר לימוד, רפואה ושיניים ועוד כל מיני מחויבויות כספיות, שהוא יודע שאם לא – או שלא יהיה לו חשמל או שיתבעו את זה ממנו?
איפה עקב אכילס? איפה החלק הכי רגיש והכי פחות, שאפשר לקצץ בו? זה באוכל לילדים. בסדר, אני לא אתן אוכל מזין, אני אתן אוכל שאולי ישביע. אני אתן לו לחם יבש במקום לחם טרי, זה יותר משביע. הוא מחלק את הלבן לשני ילדים, הוא מחלק את הביצה לשני ילדים. אלה עובדות קיימות. אלה משפחות שלא נזקקות ולא רשומות ברווחה. הוא אומר: שם אני יכול לקצץ, מה אני יכול לעשות? זה לא נראה.
להגיד שהפתרון הוא המגזר השלישי? המגזר השלישי לא עונה לבעיה ולא פותר את הבעיה. גם המגזר השלישי – כשעושים פעולות גדולות והמדינה נשענת על הפעולות שלהם, הם לא מדברים על ביטחון תזונתי. גם כשנותנים את ארגז המצרכים הזה, אף אחד לא יכול לשים את הדגש על המשהו הבריאותי.
הצעת החוק הזאת מדברת במיוחד על כך שלא רק שלא יהיו רעבים ולא יסתובבו רעבים, אלא יקבלו ביטחון תזונתי, את הדברים המזינים ומה שהם צריכים, בגלל שאם לא נותנים להם – גם המדינה יודעת וצריכה לדעת שההשלכות הרפואיות על העתיד של הילדים האלה, ההשלכות הלימודיות – כמה זה משפיע על ילד רעב שמסתובב רעב ולא מקבל את התזונה הראויה, ואיך זה משפיע על הלימודים שלו אחר כך ומה ההשלכות של דברים האלה. אני לא מדבר על כך שזה יכול להגיע להרבה יותר ולהידרדר להרבה יותר כשילד לא מקבל.
אנחנו חיים היום במצב שהפערים החברתיים – שנמצאים באותה כיתה שני ילדים, אחד יושב ליד השני; אחד שיש לו הכול, הוא רואה מה הוא אוכל. הפערים החברתיים האלה לא רק שהם לא ראויים, הם גם מסוכנים, ואנחנו מגדלים דור שלם, שנה אחר שנה, בפערים כאלה.
מאחר שאני חייב לסיים, כפי שהיושב-ראש מרמז לי, אנחנו באמת רוצים לבקש. אני גם מהיוזמים של החוק, ואנחנו רואים שליחות בנושא הזה, להמשיך אתו, אבל במיוחד אני קורא לממשלה לא לקצץ, ולא רק לצאת לידי חובה. צריכים לראות שאותם ילדים, אותם מאות אלפי ילדים, יקבלו את התשובה המזינה, ולא רק את ההרגשה שעשינו משהו עבורם. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית כול, אני רוצה לברך ולשבח את ידידתי הטובה חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא על הרעיון ליזום את הצעת החוק הזאת כדי לסייע ולעגן את הרצון בביטחון תזונתי בהקמת מועצה.
בסופו של דבר אנחנו מדברים על אוכלוסייה שבאמת זקוקה להרבה מאוד עזרה וסיוע שהמדינה צריכה להעניק להם. לפעמים, כשאין לך מועצה שיכולה לתת נתונים אובייקטיביים, יכולה ליזום הצעות, יכולה לתת הצעות מקצועיות לממשלה כדי לשפר את מצבן של אותן אוכלוסיות שזקוקות לסיוע – כשאין את זה אז שום דבר לא קורה, ואנשים נפגעים.
אני חושב שאם המדינה היתה מסייעת יותר, בעיקר בתחום הרווחה, במקום לסמוך רק על המגזר הפרטי, שהוא באמת מתגייס רבות – ראינו עכשיו בכמה מקומות, הייתי עד יחד עם חברת הכנסת רוחמה, כשהסתובבנו בפסח – כדי שאנשים יוכלו לקבל מזון אליהם הביתה כדי שיהיה להם מה לאכול. המדינה היתה צריכה לעשות את זה ולא המגזר השלישי, ולא לסמוך רק על תרומות.
אני לא התכוונתי לדבר הרבה. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לשבח שוב את יוזמת הצעת החוק, ואני חושב שזה חשוב, וראוי לקדם את הצעת החוק מהר ככל שניתן. ואז, בצורה כזאת, אנחנו יכולים לבוא ולגשת באמת – מזון ותזונה זה סוג של בריאות, אריכות ימים לאנשים. וככל שאנשים יזדקקו יותר, תהיה בעיה תזונתית, והם יהפכו להיות צרכנים של תרופות וכן הלאה. כדי שלא יזדקקו – אם יהיה גוף מקצועי שיסייע לצד גופים אחרים, כן ייטב.
אני חושב שהצעת החוק ראויה, אדוני היושב-ראש. אני בין היוזמים של החוק, אבל הרעיון – מי שהגה אותו זו חברת הכנסת רוחמה, ואני חושב שהיא ראויה לשבח. אני חושב שהכנסת צריכה לחוקק את החוק מהר ככל שניתן. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחרי זה ניגש להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התורה אומרת: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נֹתן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפֹץ את ידך מאחיך האביון. כי פתֹח תפתח את ידך לו וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ די מחסֹרו אשר יחסר לו". ואחר כך התורה ממשיכה ואומרת: "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך".
דבר נוסף התורה אומרת: אם אנחנו חושבים שנוכל לחסל יום אחד את בעיית העוני, התורה אומרת: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. על כן אנכי מצוְך לאמר פתֹח תפתח את ידך לאחיך לעניֶך ולאביֹנך בארצך". זאת אומרת, צריך להבין שנושא העוני הוא לא עניין שהתחדש לנו בתקופה או בדורות האחרונים. התורה כבר אומרת אלפי שנים שנושא העוני – כולם צריכים להיות שותפים כדי להוציא את העניים מהמצב שבו הם שוהים.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אספר לך סיפור קצר: כשהייתי סגן ראש עיריית ירושלים וממונה על נושא הוועדה לפטור מארנונה, יום אחד קיבלתי טלפון שהבעל עצור ולא יודעים על מה, אמא עם עשרה ילדים בהר-נוף שביקשה ממני להתערב. לאחר בדיקה קצרה התברר לי שהוא נמצא בהוצאה לפועל על זה שהוא לא שילם מים. זאת אומרת, ניתקו את המים, הבעל בבית-סוהר, אמא עם עשרה ילדים בבית. כשבדקתי ראיתי שמשלמים את הארנונה יחד עם המים. אדוני יודע שבית-המשפט החליט להפריד את זה, כי מה שהיו עושות הרשויות –משלבות את זה יחד והחשבון היה תופח ולא היתה יכולת לאותם עניים לשלם.
באתי למגרש-הרוסים, פתאום הוא רואה אותי – בשעות הערב. אמר לי: איך אתה נכנסת לפה? אתה נמצא פה, הרב זאב? אני לא מאמין. אמרתי לו: כן, באתי להוציא אותך. היה לי ויכוח קשה מאוד עם קצין הכלא שם. בסייעתא דשמיא, אף-על-פי שהיה צו של בית-משפט, אני לא יודע איך עשו את זה, התחייבתי שתוך 24 שעות אני מסדיר את העניין.
אני רק רוצה לומר את זה. אני לא בא לטפוח על כתפי או לומר שעשיתי דבר חשוב. אני אומר שבעשייה הציבורית שלנו אנחנו נתקלים בהרבה תופעות חריגות ביותר. אבל אני רוצה לומר לך: זה שאנשים נמצאים ימים שלמים בלי חשמל, שבועות בלי מים, ולוקחים מים משכנים, אלו עובדות קיימות. החשבונות כאן תופחים ואין יכולת לאותם בעלי משפחות לעמוד בנטל.
רק משפט אחד בנושא התזונה. חוסר תזונה משליך בכל מה שקשור להשמנה. השלכה נוספת של התזונה על הבריאות קשורה בבעיית ההשמנה, ויש חסר תזונתי שאינו מתבטא בחסר של קלוריות אלא בחסר מרכיבים תזונתיים, כאשר האוכלוסייה הענייה צורכת בעיקר קלוריות ריקות שמקורן, למשל, בלחם, באורז ובפסטה. ילדים שאינם ניזונים בצורה נאותה במשך גדילתם, הם למעשה מועדים יותר לסבול מהשמנת יתר, סיכון לסוכרת, יתר לחץ דם, חוסר איזון בשומני הדם, מחלות שמביאות בשלב מאוחר יותר לטרשת עורקים, שיכולה לגרום, חלילה וחס, גם התקפי לב ושבץ מוחי.
כל זה, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אין ספק שצריך לתת את הדגש ואת הדעת עוד כשהילד קטן ולא לחכות איך לטפל בתרופות כאשר הילד כבר "ויגדל הילד ויגמל". תודה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כך, נאפשר לך להגיע למקום.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011, של חברת הכנסת רוחמה אברהם. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, התשע"א–2011,
לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכולם, בהצלחה לכולם.