קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011
[מס' כ/358; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות חבר הכנסת דני דנון לבוא ולהציג את הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה.
דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, נציגי הנהגת העדה האתיופית שנמצאים אתנו, ערב טוב, אני שמח מאוד להציג בפני הכנסת הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011. הצעת החוק היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת ציון פיניאן, אופיר אקוניס ויעקב אדרי, ואני מברך אתכם על היוזמה המבורכת הזאת.
מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר, שנועדה לסייע לבני העדה האתיופית להשתלב בחברה הישראלית.
קהילת יוצאי אתיופיה כבר זכתה להכרה כקבוצה הזכאית להעדפה מתקנת במסגרת סעיף 15א לחוק שירות המדינה, אבל זה לא מספיק. חברי היקרים, מטרת החוק היא להקל את ההשתלבות של יוצאי אתיופיה במשרות ראויות ובכירות – ואני רוצה לשים את הדגש במלים "משרות ראויות ובכירות", כי בדיונים שערכנו בוועדה ראינו שיש ייצוג ליוצאי אתיופיה במגזר הציבורי, אבל הייצוג הזה לא מספיק, לא מהבחינה הכמותית וגם לא מבחינת המשרות שבהן יוצאי אתיופיה מחזיקים.
ועם כל הכבוד – וכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל עם כל הכבוד לעבודות של שמירה וניקיון, הגיע הזמן שבמדינת ישראל, בשנת 2011, יהיו יוצאי אתיופיה גם מנכ"לים של משרדים ממשלתיים, גם סמנכ"לים, גם יועצים משפטיים, מנהלי מחלקות, וישתלבו בכל העמדות הבכירות. והצעת החוק החשובה הזאת, שאנחנו מעבירים היום, תשבור את תקרת הזכוכית שמונעת את ההשתלבות של יוצאי אתיופיה.
היום יש בשירות המדינה סמנכ"ל אחד – ואני מברך את שרת הקליטה, שנמצאת אתנו, ומשרדה – סמנכ"ל אחד מוכשר ביותר, אבל למה יש רק סמנכ"ל אחד ולא עשרות סמנכ"לים יוצאי אתיופיה בכל משרדי הממשלה?
בהצעת החוק נקבע כי בין יתר האמצעים השונים שאפשר לנקוט כדי להשיג ייצוג הולם יהיה ייעוד משרות לעובדים יוצאי אתיופיה. אני רוצה לומר מלה: כל מי שיתקבל לעבודה יהיה חייב לעמוד בקריטריונים, יהיה חייב לעמוד בתנאי הסף, ויש עשרות ומאות יוצאי אתיופיה שלא צריכים עזרה. יש להם הנתונים האלה, יש להם ההשכלה, יש להם הניסיון, אבל הם צריכים שנפתח להם את הדלת, וזה מה שאנחנו עושים היום.
מדובר בהתקדמות משמעותית, ואני מברך את חברי ועדת העלייה והקליטה שדנו בנושא הזה וקידמו אותו היום.
חברי חברי הכנסת, יש כמה הסתייגויות לחוק הזה, וחלק מההסתייגויות – אני מסכים אתן, ואני אפילו שותף לחלק מההסתייגויות, אבל הברירה שעמדה בפני חברי הוועדה היתה – מכיוון שההסתייגויות הגיעו בשלב מאוד מאוחר של החקיקה – לעכב את החוק הזה, להחזירו לדיונים נוספים, לפנות לגופים הנוספים שצריך להחיל עליהם את החוק הזה; ואני אומר זאת בצורה ברורה: צריך להחיל אותו גם על הסוכנות היהודית, וגם על ההסתדרות הציונית העולמית – –
יעקב אדרי (קדימה):
קק"ל.
דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
– – וגם על קק"ל. צריך לעשות את זה, אבל האופציה שעמדה בפנינו, בפני חברי הוועדה, היא לעכב את החקיקה, או להתקדם. ולכן אני אומר לחברי חברי הוועדה, שהגישו את ההסתייגויות – וגם אני הגשתי אותן: צריך בסופו של דבר להעביר את החוק הזה היום, לומר לבני העדה האתיופית: אנחנו מצדיעים לכם, אנחנו מעריכים אתכם, אנחנו מתכוונים לסייע לכם לשבור את תקרת הזכוכית, ובעזרת השם, תיקונים נוספים, שיצטרכו להיעשות, אנחנו נמשיך ונעשה.
השר מיכאל איתן:
בעזרת השם, שנגיע ליום שהחוק הזה יהיה מיותר.
דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
בעזרת השם. זה בוודאי. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה דנה גורדון, ליועצת המשפטית מירב תורג'מן, לצוות הוועדה, ציפי ודולי, ובייחוד לאותם פעילים ומנהיגים יוצאי העדה, שהגיעו לכל הדיונים ודחפו אותנו לקדם את החקיקה – יש לכם חלק חשוב בחוק הזה שאנחנו מעבירים היום.
אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק המוגשת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דני דנון, יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. רבותי, לחוק הזה יש כמה מסתייגים. המסתייג הראשון – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. אדוני, לך יש שלוש הסתייגויות, שזה 15 דקות. אז – אם אתה מסכים לצמצם את הזמן.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מקווה שלא יהיה לי מה לומר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אם – – – תתמוך, אנחנו מייד נצביע.
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי. רשות הדיבור.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך את בני העדה האתיופית על ההישג, ואני רוצה לומר שאנחנו נתמוך בחוק למען שילוב בני העדה האתיופית בייצוג הולם בכל מגזר, הפרטי והציבורי, וגם בהמשך, כל דבר שיביא לשוויון בין קבוצות אוכלוסייה שונות בארץ הזאת, אנחנו נתמוך בו.
אבל ישנו ציבור אחד שלא עלה לארץ ב-20 השנה האחרונות, ולא ב-50 השנה האחרונות, אלא ב-150 השנה האחרונות, ואולי אפילו יותר, וזה הציבור החרדי, שבכל הדורות עלה לארץ-ישראל, והצליח לעלות לארץ-ישראל, וגם היום יש אלפי יהודים מארצות הרווחה, חרדים, שעולים לארץ-ישראל, ויש חסמים ביורוקרטיים מתוכננים שמונעים מהם לקבל משרות במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, ואנחנו דורשים שיהיה גם להם ייצוג הולם. כמו שיש לנשים, כמו שיש חוק ייצוג הולם לערבים, כמו שיש חוק ייצוג הולם לבני העדה האתיופית, צריך להיות חוק ייצוג הולם לבני הציבור החרדי.
לכאורה, במדינה מתוקנת לא היו צריכים בכלל חוקים כאלה; במדינה דמוקרטית כל אזרח היה צריך להתקבל לעבודה לפי הכישורים שלו, ולא לפי התארים שלו, ולכן אני גם הצעתי בוועדה שלא ייכתב לגבי בני העדה האתיופית לפי התארים, אלא לפי הכישורים, ואני שמח – ואני מברך את היושב-ראש ואת חבר הכנסת מולה – שכתוב שם לפי הכישורים, ולא לפי התארים.
כל הסיפור הזה, שצריך לתת תארים אקדמיים שאינם רלוונטיים לתפקידים שאנשים נבחרים, זה נועד לחסום ציבורים שלמים ממנגנוני שלטון, של אוכלוסייה מסוימת, אליטה שרוצה לשלוט בעם ולשאוב את כספם, ולא לתת להם להתפרנס. זאת מזימה שבמדינה דמוקרטית צריך להתנגד לה בכל תוקף.
תואר אקדמי חשוב מאוד לגבי תפקיד מסוים, למשל רופא שרוצה להיות רופא, מובן מאליו שהוא צריך תואר אקדמי ברפואה. חשמלאי שרוצה לעבוד בחשמלאות צריך תואר בחשמלאות. אבל תסבירו לי למה מזכירה בכנסת, שמוציאה מכרז – ואני לוקח את הכנסת כדוגמה, כי היא הדוגמה הכי טובה, כי הכנסת דווקא היום היא המוסד הכי משלב של מגזרים שונים – למה צריך להיות תואר אקדמי בשביל להיות מזכירה בכנסת? היא צריכה לדעת מזכירות – תואר במזכירות.
וככה זה עובר כחוט השני. כל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה כבר שנים מנסחים את הקריטריונים ואת המכרזים – דרישה: תואר ראשון, תואר שני, כדי למנוע מאנשים שאין להם התארים האלה להתמודד בשוויוניות על המכרזים האלה. זה עוול נוראי, שאסור להסכים לו, בפרט שאחד היעדים שקבעה הממשלה באין- ספור החלטות הוא לפתוח את שוק התעסוקה לציבור החרדי. אנשים הבינו את העוול שבקיפוח ואפליה במקומות עבודה נגד בעלי חזות חרדית, שכל פשעם, שהם מבקשים לשמור על אורח חיים חרדי, וזאת זכותם הדמוקרטית המלאה, על-פי מגילת העצמאות, שמעניקה חופש דת לכל העמים, כולל העם היהודי.
מצד אחד, מנהלים מסע הסתה נגד היהדות הנאמנה, כאילו האנשים שלהם לא רוצים לעבוד, הם רוצים להתפרנס מכספי הציבור; וזאת הסתה שמתוקצבת וממומנת על-ידי גורמים מתבוללים מארצות-הברית, ומעורב כאן כסף זר, בקמפיין הזה נגד החרדים שלא רוצים לעבוד, גם של האיחוד האירופי, גם של ה-CIA. שימו לב לכל אותן העמותות שמנהלות את הקמפיינים נגד החרדים, מי תמצאו – את אותן קרנות שמממנים אותן מאותם גורמים. הם רואים ביהודים הדתיים והלאומיים והחרדים סכנה לשלום העולם – אני מדבר על ה-CIA ועל האיחוד האירופי, שמממן את אותן קרנות שמדברים עליהן. מכונים שלמים יושבים ומפרסמים בעיתונים נתונים ארסיים, כאילו ילדי החרדים והחרד"לים הם סכנה דמוגרפית למדינה; לא יהיה מי שיפרנס אותם, המדינה תפשוט רגל, למה? כי נולדים יותר מדי ילדים. אני הייתי רוצה לראות מישהו שיעז לכתוב שיש יותר מדי ילדים ערבים בארץ הזאת, ואני נגד מי שיכתוב דבר כזה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
דיברו על זה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
דיברו על זה, אבל אנחנו מתנגדים לדבר הזה. להגיד על ילדים יהודים בארץ-ישראל, שבאו פליטי שואה ובאו מארצות המזרח, ואלה שנמצאים פה ביישוב הישן במשך מאות שנים, שהם סכנה כלכלית למדינה, וישנם עיתונים –- אגב, זה אותם עיתונים שכתבו נגד אובמה, על זה שהוא תקף את קדאפי, הם כתבו בשבוע שעבר שזאת צביעות שתוקפים את קדאפי ולא תוקפים מדינות כיבוש אחרות, בסוגריים – ואני מוסיף בסוגריים – מדינת ישראל, לזה הם מתכוונים. אותם עיתונים מנהלים קמפיינים במשך שנים, שהילד החרדי עולה 17,000 לחודש על זה שהוא הולך במדרכה ועל זה שהוא נושם אוויר, וכך נוצר מצב שכשמגיע יהודי חרדי למקום עבודה, ויש לי עובדות, של אנשי היי-טק שהצליחו, והיה מכרז, והם ניגשו למכרז – ברגע שראו שהם יהודים בעלי זקנים ופאות, אמרו: לא, זה לא בשבילכם; וזה במגזר הפרטי, שלא לדבר בשירות הציבורי, שהוא לגמרי חסום.
אמר פה היושב-ראש, חבר הכנסת דנון, ובצדק, שצריך לאפשר לעדה האתיופית לשבור את תקרת הזכוכית שמונעת מהם להתקדם בעבודה. לגבי החרדים, אין תקרת זכוכית; יש תקרה של בטון.
דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
מה זה קשור לחוק הזה?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אמרתי לך: אין לי שום בעיה שיהיה חוק נפרד. לדעתי, בכלל צריך חוק לכל קבוצות האוכלוסייה, שלא תהיה אפליה, והייתי עושה אפילו עבירה פלילית מאפליית אדם, אם זה מהעדה הרוסית ואם זה מהעדה הדרוזית ואם זה מהעדה הערבית ואם זה מהעדה החרדית – לא משנה. הרי כל המדינה הזאת מורכבת ממהגרים או כאלה שנמצאים פה – קבוצות אוכלוסיות שונות; אין פה אוכלוסייה אחת זהה. אז כל הגאווה וכל הגדולה של מדינת ישראל, שהיא מדינה דמוקרטית, שמאפשרת לכל אחד את זכות הבחירה – אגב, גם את זה כבר רוצים לשלול.
אני יודע, חברי הכנסת, שאתם לא אשמים. אני יודע שמי שאשם בזה, זה אותה תקשורת, שממומנת ומקבלת שוחד מאותם גורמים – שוחד כספי שמקבלים עיתונאים על-ידי סיורים לאותן קהילות, שהן עוינות את החרדים, ומממנים אותם כדי להסית נגד החרדים ונגד בתי-הדין הרבניים ונגד כל קשר בין הדת היהודית למדינת ישראל. ואלה שלא משלמים שוחד כספי, נותנים שוחד אחר, של פרסום. ואני רוצה להזהיר את עצמנו, לא להכליל את כל העיתונאים, לכן הדגשתי: את אותה תקשורת, ולא כל התקשורת, כי ישנם עיתונאים ישרים, שאומרים לי שאין להם ברירה – אם הם רוצים להגיע לעמודים הראשונים, אם הם רוצים לרכוש רייטינג, הם חייבים לצאת נגד החרדים, כי אם הם לא יצאו נגד החרדים הם ימצאו את עצמם בעמודים 17 ו-18. וזה לא נכון, כי העם לא רוצה את ההסתה הזאת. אני מסתובב בין אנשים חילונים. אנשים לא רוצים את ההסתה הזאת, לא קונים את הדבר הזה.
שלמה מולה (קדימה):
אני מציע לך להציע הצעת חוק שמגדירה את האוכלוסייה החרדית. אנחנו נתמודד אתה. החוק הזה לא בדיוק קשור – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מקבל את הצעתך, חבר הכנסת מולה, ואנחנו נעשה את זה – אני הגשתי עכשיו הצעת חוק, שיכירו בהשכלה התורנית כהשכלה אקדמית, שאינה רלוונטית לתפקיד. כלומר, אם אדם רוצה להיות רב, כמובן שזה רלוונטי, ואם הוא רוצה להיות בעל מקצוע אחר, הוא צריך ללמוד את המקצוע. אבל באותם תפקידים שאין צורך במומחיות ספציפית אקדמית, השכלה תורנית צריכה להיות שוות ערך להשכלה אחרת, שאיננה אקטואלית לגבי התפקיד הזה. ואני חושב שהשר שעוסק הרבה בענייני מדע והטכנולוגיה, מבין את זה.
שלמה מולה (קדימה):
לכן התיקון צריך לבוא בחוק המכרזים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
הגשנו את התיקון הזה בחוק המכרזים, ואני מקווה שבמושב הקיץ הכנסת תעביר את זה, כי כשהייתי בכנסת בפעם הקודמת והצעתי הצעה שלא יצטרכו בכלל תואר אקדמי, כי זה במקום שאין בו צורך בתואר אקדמי, בא שר האוצר נתניהו וביקש להוריד את זה, אבל אמר שעדיף שנכיר גם בהשכלה התורנית, כי גם ראש הממשלה מבין שללמוד כמה מסכתות בגמרא זה לא פחות חשוב מאשר ללמוד איזושהי חוכמה, למשל על השפעת קרני התיש על קרני השמש. אם מישהו יעשה דוקטורט על הדבר הזה אי שם במזרח הרחוק, שם בנפאל, הוא יקבל תואר אקדמי, אבל אני רוצה שיכירו, לפחות אפילו אם לא היתה כאן מדינת היהודים – סתם מדינה דמוקרטית, שיכירו שלימוד תורה זה דבר לא פחות מקדם ומשכיל מאשר לימוד אחר.
ולכן אני אומר, מצד אחד, חוסמים כל דרך, מצד שני, אומרים: צאו לעבוד. ואיך אמרו שם במצרים? תבן לא ניתן לנו ולבנים אומרים לנו עשו. אני מאוד מקווה שחברי, חברי הכנסת הרב גפני והרב מקלב, שהשתתפו בהסתייגות שלי, יצליחו לשכנע את הכנסת, אם לא לקבל את ההסתייגות לחוק הזה, לפחות להכין דעת קהל, שיהיה חוק לייצוג הולם לציבור החרדי.
ופה אני רוצה לענות לשאלה שאומרים לנו – היושב-ראש, הרב וקנין, אומרים: מיהו חרדי? עוד לא יודעים מיהו חרדי. והאמת היא, מיהו חרדי – לדעתי, מי שמזהה את עצמו ומגדיר את עצמו חרדי. כמו שאומרים, מיהו יהודי – יש לנו הלכה שקובעת. אבל מיהו חרדי – אין הלכה שקובעת מיהו חרדי.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
יש פסק-דין שקובע מיהו חרדי.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מה פסק-הדין אומר, יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת רותם?
היו"ר יצחק וקנין:
הרב אייכלר, אתה לא חייב לנצל את כל – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא, אני רוצה לשמוע – אולי יש הגדרה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
יש שם הגדרה, שאומרת שחרדי – – – הוא לא דתי והוא לא זה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מציע ככה, היות שהציבור החרדי מאוד מתרחב, וכבר יש היום ציבור לאומי גדול שמגדיר את עצמו כחרדי, אז בוא לא נקבע עכשיו מיהו חרדי. אני מקבל את ההגדרה, שמי שמגדיר את עצמו כחרדי, הוא חרדי, אלא אם כן הוא לא שומר תורה ומצוות, כמובן. הוא לא יכול להיות חרדי שעובר על כל התורה כולה – ולהגיד שהוא חרדי.
השר מיכאל איתן:
יש חרדי בשביל לקבל ויש חרדי בשביל לתת.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אומר השר איתן, שיש חרדים בשביל לתת, ואני מקבל את זה, כי תראו, בכל ארגוני המתנדבים, בכל אירוע בארץ, אם תראו מי האנשים שמגיעים, אז או שזה אנשים מקבלי משכורת כמו עובדים סוציאליים, שוטרים, כל מיני אנשי מד"א, שכולם עובדים במשכורת, ומצד שני, יש מתנדבים. במתנדבים, החרדים והדתיים תופסים מקום ראשון; אני לא אומר שרק הם, יש גם מתנדבים שאינם חרדים, אבל בלתת למדינה ולעם, הציבור החרדי עומד בראש ארגוני ההתנדבות.
השר מיכאל איתן:
יש גם צבא.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
בעניין הזה אנחנו נדבר כאן – – –
היו"ר יצחק וקנין:
בצבא השם גם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
בעניין הזה אנחנו נדבר כאן – תשאיר משהו לפעם אחרת.
השר מיכאל איתן:
כשאתה אומר את החלוקה, צבא – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני יכול לומר את זה, אבל אני לא רוצה עכשיו לומר, כי אני לא רוצה לפתוח דיון נוסף לעוד שעתיים. אז אני מודה לכם על ההקשבה, ואני מברך את העדה האתיופית. אנחנו נתמוך בחוק שלכם, אבל אנחנו דורשים שלא תהיה אפליה גם כלפי הציבור החרדי. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. המסתייג השני, יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. יש לו רבע שעה, אבל אני מקווה שהוא יתחשב בנו.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מבקש לברך את חברי חבר הכנסת ציון פיניאן וחברי יעקב אדרי ואופיר אקוניס על הצעת החוק החשובה הזאת, הצעת חוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי. הצעת חוק חשובה; כפי שאמר הרב אייכלר, אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת.
אני מבקש לנמק את ההסתייגות של חבר הכנסת אייכלר, של חבר הכנסת מקלב ושלי, ואני רוצה להקריא מהחוק שני סעיפים מאוד חשובים, מאוד משמעותיים. סעיף 50א(ב)(2): "הוראה בדבר מתן עדיפות למועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם, כאשר הם בעלי כישורים דומים לכישוריהם של מועמדים אחרים, לעניין משרה או קבוצת משרות או לעניין דרגה או קבוצת דרגות שיפורטו בהוראה, ולתקופה שתיקבע בה".
אני רוצה להסביר לחברי הכנסת מה הסעיף הזה אומר. הסעיף אומר שאם יש חברה ממשלתית שיש בה משרה, ולמשרה הזאת צריך תואר שני בכלכלה, ויש שני מועמדים, מועמד אחד שהוא בן העדה האתיופית, שיש לו תואר שני בכלכלה, ונבחנו כישוריו, וכישוריו טובים ומתאימים למשרה הזאת, ויש מישהו אחר, שהוא איננו בן העדה האתיופית, אבל כישוריהם דומים, לאחר קבלת החוק הזה יש להעדיף את בן העדה האתיופית שיש לו תואר שני בכלכלה.
בסעיף הבא: "הוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה והקידום בעבודה בחברה הממשלתית" – "הוראות סעיף זה יחולו על חברה ממשלתית המעסיקה יותר מ-50 עובדים". החוק הזה חל על חברה ממשלתית שמעסיקה יותר מ-50 עובדים, כי בחברה יותר קטנה אין אפשרות להחיל את החוק הזה, והוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה, כלומר הכול ייקבע לפי הכישורים השווים.
עכשיו אני רוצה לומר לכנסת: סיעת יהדות התורה, בכל הצעות החוק שעניינן היה שילוב קבוצות שונות באוכלוסייה, למשל – החוק קובע שיש להעדיף אשה על גבר אם לשניהם יש אותם כישורים. אנחנו תמכנו בחוק הזה. בחוק החברות הממשלתיות, אם יש שני מועמדים, ערבי, דרוזי או צ'רקסי, וכישוריו שווים לכישורים של מישהו שהוא יהודי, יש להעדיף את הערבי, את הדרוזי או את הצ'רקסי. אותו דבר – החוקים מדברים גם על קבוצות נוספות באוכלוסייה. אנחנו תמכנו בכל החוקים האלה, עד שיום אחד חטפנו – אנחנו, נציגי הציבור החרדי, ש – אתם החרדים מהווים פצצת זמן מתקתקת, כי אתם לא משתלבים בעבודה. פרזיטים, לא רוצים לעבוד, חיים על חשבון הקופה הציבורית, משתמטים מעבודה. ואז התחלנו לעשות חשבון נפש, למה אומרים לנו את זה. ומאז, אנחנו, בכל חוק להעדפה מתקנת שמגיע, אנחנו דורשים לשלב גם חרדים.
אני רוצה להגיד לחברי הכנסת למה אנחנו מבקשים את התמיכה שלכם בהסתייגות שלנו. מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שבחברה ממשלתית, כשנדרשים כישורים של תואר שני בכלכלה, אז – אם יהיה חרדי ומישהו שאיננו חרדי, ולשניהם יש תואר שני בכלכלה, הם שניהם בוגרי אוניברסיטה שלמדו כלכלה וקיבלו תואר שני, שיעדיפו את החרדי, מכיוון שזה היעד הלאומי של מדינת ישראל, לשלב חרדים בעבודה.
רונית תירוש (קדימה):
אני בעד. אם יהיה מצב כזה, אני בעד.
משה גפני (יהדות התורה):
זה מה שאנחנו מציעים. ההסתייגות שלנו אומרת דבר אחד, הסעיף שהקראתי – עליו אנחנו אומרים – –
שלמה מולה (קדימה):
איך, מה אתה אומר?
משה גפני (יהדות התורה):
– – שאם יש צורך במשרה שנדרש לה למשל תואר שני בכלכלה, ואם יש חרדי שכישוריו דומים, הוא למד תואר שני בכלכלה ויש לו תואר מהאוניברסיטה, ומולו עומד מישהו שהוא איננו חרדי וגם לו יש תואר שני בכלכלה, וכישוריהם נבדקו – לא פריווילגיה לחרדי, אנחנו לא אומרים בהסתייגות שלנו שאם מישהו למד בישיבה, מכיוון שהוא למד בישיבה צריך לקבל אותו לעבודה. לא.
שלמה מולה (קדימה):
אתה צודק, אבל לא בחוק הזה.
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת מולה, היות שאני כבר ותיק בכנסת אני יכול להגיד לך שכל הזמן אומרים לנו את זה. כל הזמן. עכשיו, יתירה מכך, כשאני בא לוועדת החוקה, או לוועדת הפנים – לא בקדנציה שלך, חבר הכנסת רותם – ואני אומר: צריך להכניס חרדי, הרי זה היעד הלאומי – –
שלמה מולה (קדימה):
בוא ניזום יחד בחוק אחר.
משה גפני (יהדות התורה):
רגע, בסדר, ליזום. – – אומר משרד המשפטים: אין הגדרה של חרדי; אין הגדרה כזאת. למה, החרדי זה לא דת, זה לא גזע, זה לא מין. אין הגדרה של חרדי.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה כן דת. זה הדת הכי רחוקה – – –
שלמה מולה (קדימה):
נעשה חוק נפרד.
משה גפני (יהדות התורה):
עכשיו, לא הבנתי את האמירה הזאת של משרד המשפטים – כבר שנים רבות. אם אין הגדרה של חרדי, איך יודעים שהחרדים לא משתלבים בעבודה? איך יודעים את זה? על זה מדברים כל הזמן. יש החלטות ממשלה לשלב חרדים בעבודה. מדברים פה במליאת הכנסת, חברי הכנסת: צריך לשלב חרדים בעבודה; החרדים לא רוצים לעבוד. אנחנו מייצגים את הציבור החרדי, ואנחנו אומרים, החרדים רוצים להשתלב בעבודה. ואנחנו לא מבקשים פריווילגיה בהסתייגות. אנחנו אומרים: רק מי שיש לו התארים הנדרשים על-פי החוק למשרה הזאת. לא שהוא למד בישיבה, לא שהוא תלמיד חכם, לא – אותו הדבר.
דני דנון (הליכוד):
זה לא המקום פה.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל אומרים לי את זה כל הזמן, חבר הכנסת דנון. היה חוק של חבר הכנסת אחמד טיבי.
דני דנון (הליכוד):
בוא נקרא לחוק למגזר החרדי.
שלמה מולה (קדימה):
הרב גפני, אני אומר לך, אם אתה מגיש הצעת חוק שכזאת, אני אומר לך כאן, הנה כל החברים היושבים כאן, אנחנו נתמוך, אבל לא בחוק הזה.
משה גפני (יהדות התורה):
רגע, הרוצה לשקר ירחיק עדותו, אומרת הגמרא. יש בחוק שהועבר בוועדת הפנים והוכן לקריאה שנייה ושלישית, והיה כתוב בדברי ההסבר – על חוק הרשויות המקומיות, היתה תוספת בדברי ההסבר, שבקריאה השנייה והשלישית נכניס גם את החרדים, ובסופו של דבר לא העבירו את החוק כי משרד המשפטים התנגד עד לרגע זה. אין לנו יכולת להגיש הצעת חוק מכיוון שהיא לא עוברת את משרד המשפטים. אם לא נצליח היום – – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
איך זו עברה?
משה גפני (יהדות התורה):
לא עברה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
לא, איך זו עברה?
משה גפני (יהדות התורה):
אה, בגלל שזאת הסתייגות.
אופיר אקוניס (הליכוד):
לא, אני יודע שיש הסתייגות. אני אגיד לך את האמת, גם משרד המשפטים לא התלהב יותר מדי מההצעה הזאת, והנה היא עברה. למה? נאבקנו.
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת אופיר אקוניס, אתה יודע – כמה ניסינו, כמה פעמים ניסינו. זה פשוט צביעות של משרד המשפטים להצביע נגד הסתייגות כזאת, כי מטיפים לנו מוסר. אנחנו אומרים פה: עובר החוק של בני העדה האתיופית, אנחנו תומכים בחוק הזה. החוק עובר, אז כמו שיש בחוק החברות הממשלתיות, עכשיו, אחרי שהחוק יאושר, תהיה העדפה מתקנת לבני העדה האתיופית, כמו שקיים בחוק החברות הממשלתיות, יש העדפה לערבים, לדרוזים, לצ'רקסים, לנשים, לאנשים עם מוגבלות, כל מה שמנוי בחוק הזה, בכל החוקים האלה – אז יהיה גם חרדים.
עכשיו, מה יקרה? אחת מהשתיים – איך אמרה חברת הכנסת רונית תירוש? – אם יהיה חרדי כזה, החוק יחול לגביו. לא יהיה חרדי כזה, החוק לא יחול לגביו. מה קרה? אנחנו אומרים לכם: יש. שאלתי בדיון בוועדת הכספים על משרד החקלאות מספר פעמים – 700 עובדים במכון וולקני; רונית, 700 עובדים במכון וולקני. שאלתי: כמה חרדים? הרי יש חרדים עם תארים, עם הכול, בנושא של החקלאות. במכון וולקני, חרדית אחת בחצי משרה, והתברר לי גם שהיא לא חרדית, היא דתית לאומית.
שלמה מולה (קדימה):
אה.
משה גפני (יהדות התורה):
מתוך 700.
עתניאל שנלר (קדימה):
זה לא אסון גדול, זה בסדר, אפשר לחיות עם זה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא נורא, לא נורא, העיקר שהיא לא עם כיפה סרוגה. על כל פנים, במכון וולקני אין חרדי אחד מתוך 700 עובדים.
היום היה דיון על תקציב הרשות לניירות ערך. הגיעו אנשי הרשות לניירות ערך ושאלתי אותם, בתקציב, כמה עובדים יש להם. אז הם אמרו: יש לנו 193 עובדים קבועים, עוד 24 עובדים נוספים. לא חשוב, הגענו לסביבות 240 עובדים. שאלתי אותם כמה חרדים. רשות לניירות ערך – אני יודע וגם אתם יודעים שיש סטודנטים חרדים ויש חרדים עם תארים והכול. כמה חרדים יש ברשות לניירות ערך? הם הסתכלו אחד על השני במבוכה והבטיחו לי לתת תשובה. התשובה תהיה שאולי יש אחד. אולי, לא בטוח.
רחל אדטו (קדימה):
למה?
משה גפני (יהדות התורה):
למה? או-ו-ו, זה דיון בפני עצמו.
הבאתי לשר האוצר קלסר כזה עב כרס עם אנשים חרדים עם תארים – תואר ראשון, ותואר שני, ודוקטור – רשימה ארוכה של גברים ונשים חרדים. אמרתי לו: תשלב אותם. אתה העברת החלטות ממשלה על שילוב חרדים בעבודה. הנה, אני נציג הציבור החרדי, הנה אנשים חרדים, תבדוק את הכישורים שלהם, תשלב אותם. מה התשובה שקיבלתי? מה? תנחשי. לא קיבלתי תשובה. 700 עובדים במכון וולקני, אחד לא חרדי?
יואל חסון (קדימה):
איך אתה, יושב-ראש ועדת הכספים, לא קיבלת תשובה משר האוצר?
משה גפני (יהדות התורה):
לא יודע.
יואל חסון (קדימה):
לא הגיוני בעיני.
משה גפני (יהדות התורה):
הגיוני.
יואל חסון (קדימה):
לא הגיוני.
משה גפני (יהדות התורה):
הגיוני.
יואל חסון (קדימה):
לא הגיוני.
משה גפני (יהדות התורה):
הגיוני.
יואל חסון (קדימה):
לא הגיוני.
משה גפני (יהדות התורה):
הגיוני.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, הלילה ארוך, ואם נתחיל להפריע לא יסתיימו הדברים. אני מבקש לסיים את הדברים.
משה גפני (יהדות התורה):
אני חייב לסיים, ואני אומר לכם – מולה, תשמע, אין לי את כל הזמן שבעולם, אני חייב לסיים. אני רוצה שתדע, ואני אומר את זה לכל אחד ואחת מחברי הכנסת, אנחנו תומכים בחוק הזה. אנחנו סבורים שצריך לשלב את בני העדה האתיופית. אין דיון לגבי העניין הזה. אנחנו מבקשים מכם, מכל חברי הכנסת, אין סתירה לעניין הזה, אין בעיה עם העניין הזה, אנחנו לא מבקשים פריווילגיה, אנחנו מבקשים שתהיו – כל חברי הכנסת – נאמנים למה שאתם אומרים. אתם אומרים שהחרדים לא רוצים לעבוד, לא רוצים להשתלב בחיי החברה הכלכלית וכל העשייה במדינת ישראל? אנחנו אומרים לכם: שקר. אנחנו, מייצגים את הציבור החרדי, רוצים להשתלב. אבל מכיוון שהנתונים מראים שלא משלבים חרדים – הבאתי כמה דוגמאות ואני יכול להביא עוד הרבה דוגמאות – שתהיה העדפה מתקנת. אין סתירה לחוק. אנחנו מבקשים מכם שלא תהיו אחד בפה ואחד בלב. אתם אומרים שהחרדים צריכים להשתלב בעבודה? אהלן וסהלן, גם אנחנו מעוניינים.
יש אפשרות שמי שמצביע בעד ההסתייגות שלנו הוא נאמן למה שהוא אומר ומשלב חרדים בעבודה, ומי שמצביע נגד – או שהוא מפחד מאלקין או שהוא לא נאמן לדבריו.
יואל חסון (קדימה):
אני מאמין שהוא מפחד מאלקין.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב. יש עוד שני מסתייגים.
רונית תירוש (קדימה):
בנוסף עוד שניים?
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת שלמה מולה אחריו, ואחריו – דני דנון, האחרון. הוא הוריד את ההסתייגויות, זאת אומרת נשאר לנו המסתייג האחרון, שלמה מולה.
יואל חסון (קדימה):
למה דווקא שלמה מולה אחרון, כי הוא אתיופי?
היו"ר יצחק וקנין:
לפי הסדר. אתה יודע מה? שאלת שאלה טובה. הוא רצה לשנות את הסדר ואני לא הסכמתי, כדי שלא יהיה פתחון פה אחרי כן בהסתייגויות לחוק הבא. תאמין לי שאני יודע מה עשיתי.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתה באמת צודק. חשבתי שאולי לא מן הראוי שיהיה כאן מצעד של אנשים שמרגישים שקיימת בהם אפליה ויעלו אחד אחרי השני. בסך הכול, אני לא אנצל את כל הזמן שעומד לרשותי. דבר שני, אמרתי לעצמי, נו, אנשים שסובלים מאפליה, אז בוא נרגיש אתם ביחד, שיש כמה מסתייגים, ועוד הסתייגות ועוד הסתייגות, וכמה אנשים כבר חסרי סבלנות. נו, מה יגידו אלה שסובלים לאורך תקופה ולאורך כל הזמן מאפליה, כאלה שלא מקבלים אותם לעבודה?
אז דבר ראשון, אני באמת רוצה לברך את העדה האתיופית שהגיעה ליום הזה. חוקק חוק שמתקן את האפליה ויש שוויון זכויות. מי כמונו מרגישים מה זה תיקון חוק כזה. השבע לא יכול להרגיש את הרעב, הרעב יכול להרגיש את מי שרעב. אנחנו מרגישים את השמחה שלכם ביום הזה, שבאמת יהיה שוויון זכויות. המסר שיש כאן, גם באופן המעשי וגם באופן הערכי.
אבל אנחנו יודעים – ולכל מי שאומר שכאן זה לא המקום לתקן אפליה קיימת, אפליה מובנית נגד ציבור חרדי שבא להתקבל לעבודה, אנחנו כן מבקשים, אדוני חבר הכנסת שלמה מולה, אני מבקש שתהיה לי אפשרות להיקרא חרדי אתיופי. אני רוצה להיות חרדי אתיופי. עד היום הזה היו כמה מגזרים שהיו מופלים – – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
אם הוא היה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה רעיון טוב דווקא.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אני רוצה להיות יהודי חרדי אתיופי – אז אני יודע שאני לא מופלה. כשהצביעו על הנשים, תמכנו בזה, אבל לא יכולתי להגיד – מה יכולתי להגיד, שאני רוצה להיות אשה?
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
יש אפליה מובנית אצל הערבים ומתקנים את החוק הזה, אבל לא יכולתי להגיד שאני רוצה להתפלל להיות כזה. אני משהו אחר. אבל עכשיו אני כן יכול להתפלל להיות יהודי אתיופי.
המגזר היחיד שנשאר ממגזרים רבים שהיתה בהם אפליה, הוא המגזר החרדי. אנחנו מבליטים את זה באופן אמיתי. כפי שאמר חבר הכנסת גפני, לא מדובר בדרישות לכאלה שאומרים שהם לא למדו והם רוצים לנצל לימוד אחר, לימוד ערכי, בשביל תואר. אנשים שיש להם תואר ובאים להתקבל לעבודה, שולחים קורות חיים למפעל היי-טק ומראים מה הם למדו, את התעודות שלהם, את הניסיון שיש להם, אומרים להם בטלפון: בואו עכשיו, אנחנו בדיוק מחפשים את האדם הזה, אתה האדם המתאים לנו. הם מגיעים למקום: סליחה, אנחנו כבר הסתדרנו, צריך לבוא עוד פעם. עוד לא דיברו אתו בכלל, אבל ראו את הלבוש שלו, את המראה שלו, ומייד אומרים: לא. אלה מעשים שבכל יום. יהודים חרדים רבים יודעים שהם לא יכולים לכתוב "בסייעתא דשמיא" בתחילת קורות החיים, בגלל שאם יש זיהוי של יהודי חרדי, אז בכלל לא מתייחסים אליהם. האפליה הזאת קיימת וגם לא מנסים להסתיר אותה.
אנחנו חושבים שצריכה להיות מחאה. מה שאכפת לנו וכואב לנו זה התנגדות הממשלה. איך ממשלה שמצד אחד אומרת שרוצים לשלב חרדים, מצד שני מתנגדת עכשיו להסתייגויות האלה? למה הממשלה מתנגדת להסתייגות הזאת? למה הממשלה מתנגדת בכזה להט לצרף את זה? תנו מסר, תגידו: אנחנו נגיש הצעה, אבל גם זה לא אומרים לנו. הדבר הזה, שהוא דבר שנמשך, ולא מסתירים אותו, ונמשך לאורך זמן, יחד עם הצביעות הגדולה הזאת, שלא מוכנים כשאנחנו מבקשים לתקן – על זה המחאה שלנו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה אחרון המסתייגים, חבר הכנסת שלמה מולה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ציבור יוצאי אתיופיה שנמצא ביציעים, ברוכים הבאים. איפה אלקין? רציתי רק להגיד לו שאם מבין כל ה-30 שרים שר אחד יתפטר, או שישלחו אותו ל"בונדס" או משהו כזה, שידע שמי שייכנס הוא אדמסו אללי, שנמצא שם ביציע, שהוא יועץ ראש הממשלה לענייני עולי אתיופיה. אני מציע לכם שיחד עם העברת החוק, תחשבו גם על זה.
דני דנון (הליכוד):
אצלכם מתחלפים כל הזמן, חבר הכנסת מולה, כל הזמן יש תחלופה בקדימה.
שלמה מולה (קדימה):
אני מציע לכם שהחיזוק המשמעותי יהיה כשאללי יגיע לכאן והוא יהיה הכוח העולה המשמעותי ביותר. זו עצה טובה לכם.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת דני דנון, אני לא מאחל לך תחלופות כמו שלנו.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מאוד חשובה וצריך להעביר אותה. אני מקווה שנעביר אותה יחד עם כל ההסתייגויות.
אני רוצה רק לומר, שעצם קיום הדיון הזה בחוק הוא במידה רבה תעודת עניות לנו, לחברה הישראלית. לא היה צריך חוק כדי לקדם אנשים. בחברה נורמלית כל אדם, ללא קשר לצבע עורו או להיותו בעל זקן או לא, או למוצאו הערבי או לא, מתקבל לכל מקום עבודה על-פי כישוריו, בלי שיזדקק לחוק. אבל אנחנו הגענו למצב שבו אחרי 30 שנה שיוצאי אתיופיה נמצאים כאן, אחרי שיש יותר מ-7,000 אקדמאים יוצאי אתיופיה, ואחרי שממשלות ישראל מדי שנה – כל הממשלות – העבירו החלטת מחליטים לשלב את עולי אתיופיה במשרות הציבוריות, ללא חוק, הנה לכם, שום דבר לא עבר.
ואני מוכרח להודות כאן דווקא לשר מיקי איתן, שגם הוא ניסה לקדם איזושהי יוזמת חקיקה כדי שעולי אתיופיה יוכלו להשתלב במגזר הציבורי. במבחן המעשה הדבר הזה לא צלח. ולכן אני חושב שחברי הכנסת ציון פיניאן ויעקב אדרי, כשיזמו את החקיקה, וגם בראשית הדרך, כששאלו אותי, ואני יודע שגם – –
ציון פיניאן (הליכוד):
אופיר אקוניס.
שלמה מולה (קדימה):
– – אופיר אקוניס בין היוזמים שלה, אמרתי: רבותי, זה חשוב, בואו נקדם, ואני משבח את יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה דני דנון שקידם אותה בצורה מהירה ככל האפשר.
למה? אני רוצה לומר לכם – בממשלה הזאת, בכנסת הזאת, אנחנו ניסינו להעביר הרבה מאוד חוקים. למשל שילוב עולי אתיופיה בדירקטוריונים, כי הרי אין כמעט עולה אחד מאתיופיה חבר בדירקטוריון, אפילו בחברות הממשלתיות. אנחנו ניסינו להעביר את חוק שילוב עולי אתיופיה הקייסים במוסדות המדינה – גם זה לא צלח. ניסינו להעביר גם את החוק של, מה שנקרא, בית מורשת יהדות אתיופיה, של זבולון אורלב, וכ-80 חברי הכנסת חתומים עליו – הוא תקוע אי-שם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו ניסינו גם להעביר חוק לייצר שידור בשפה האמהרית, רק בשבוע שעבר החוק נדחה.
יחד עם זאת, הצעת החוק הזאת כן מבשילה ומגיעה. אני רוצה דווקא היום גם לשבח על העברתו להכנה לקריאה שנייה ושלישית של החוק המכונה חוק הסלקציה – נגד סלקציה בכניסה למקומות ציבוריים ומועדונים, שאופיר אקוניס התחיל וכרמל שאמה השלים. הצעת החוק הזאת היא שלי ושל חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
כל הדבר הזה באמת, כל החקיקות האלה באו בעצם רק לומר דבר אחד ברור; השילוב של עולי אתיופיה, יש בו משהו מאוד מקולקל, משהו לא טוב, שצריך לתקן אותו, ואנחנו כן מתקנים.
בהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש – דיברנו גם בוועדת העלייה והקליטה, ניסיתי לשכנע את החברים להכניס שלוש הסתייגויות מאוד מהותיות בעיני. אחת ההסתייגויות המהותיות, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אני דווקא רוצה שחברי הקואליציה יהיו מאוד קשובים – בין החברות הממשלתיות, כולן ייכנסו לחקיקה, אבל השותפים לחברה כלשהי – אם הממשלה, למשל, היא חברה היום – הממשלה שותפה לבנק לאומי למשל, יש לה חזקה של 20%, מה שאנחנו אומרים: בחלק היחסי שהמדינה מחזיקה, החוק הזה כן יחול. כרגע יש התנגדות. דהיינו, על-פי המחקרים שאנחנו עשינו, יותר מ-80% החברות הממשלתיות שהממשלה שותפה בהן, החוק הזה לא יחול עליהן. אז מה עשינו? חוקקנו חוק אך ורק לשרת 20% מהחברות הממשלתיות שהמדינה שותפה בהן? אני חושב שההסתייגות הזאת היא הסתייגות מהותית.
ההסתייגות הנוספת שאני מבקש שאנחנו נעביר ונצביע עליה בעצם – הסתייגות שקשורה לרשויות המקומיות. הרי ברשויות המקומיות, אנחנו יודעים – יש הרבה חברות-בנות של הרשויות המקומיות. אני רוצה לציין למשל אחת מהן כדוגמה – מה שנקרא היום תאגידי המים. הרי במדינת ישראל היום יש עשרות תאגידי מים. הבעלים של אותם תאגידים הם הרשויות המקומיות. זאת אומרת, על-פי החוק הזה, עולי אתיופיה לא יכולים להתקבל באותם תאגידים. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אם חוקקנו חוק, למה לא להשלים את החוק כולו, שכולנו נהיה שבעי-רצון? או בעמותות שקשורות לרשויות המקומיות. הרי היום המדיניות היא מדיניות של הפרטה. אם מפריטים, הרשות המקומית היא הבעלים של אותן חברות, היא שולטת באותן חברות, ועולי אתיופיה נמצאים באותם אזורים, מה הבעיה?
דרך אגב, אינני בא ואומר, ואני חושב שגם החוק לא אומר, שאדם שהוא לא כשרוני, לא מתאים, לא הולם את אותו התפקיד המוצע – אף אחד לא מבקש שהוא יגיע לאותם מקומות תעסוקה. ולכן, החקיקה היא מאוד ברורה.
הדבר השלישי – ההסתייגות הנוספת שאני מבקש שאנחנו נצביע עליה, אדוני היושב-ראש – המוסדות הלאומיים. אני יודע שבפועל המוסדות הלאומיים, כמו ההסתדרות הציונית העולמית, קרן קיימת, הסוכנות היהודית שממנה אני בא – גם עכשיו, למשל בסוכנות היהודית יש יותר מ-300 עובדים בפועל. אבל מה הבעיה שלנו עם אותם 300 עובדים? כמה עובדים בכירים יש? זאת אומרת, בצורה כזאת או אחרת, אם אנחנו רוצים שילוב עולי אתיופיה בחברה הישראלית, לא רק שהם יישארו כאלה ש – אתה יודע – מעבירים ניירות משולחן לשולחן. כל עבודה מכבדת את מי שבא לעבוד בה, אין לי בעיה, ובשמחה רבה, אבל אם אנחנו רוצים שיגיעו למקומות בכירים, שגם יהיו דוגמה אישית וגם הצעירים שיסתכלו עליהם יבואו ויגידו: השמים הם הגבול, כל נער ונערה יוצאי אתיופיה יכולים להגיע רחוק, המשמעות של זה – צריך ללכת לתקן את החוק הזה או לאפשר את קיומו של החוק כפי שהוא, שיכול לבוא לידי ביטוי – הרבה צעירים יוצאי אתיופיה יכולים להשתלב בו, אני חוזר ואומר: עם כישורים – דרך אגב, לא קשרים בקו"ף, אלא בכ"ף – שיוכלו להגיע בעלי כישורים.
דרך אגב, אנחנו בדיון – חבר הכנסת אופיר, אתה זוכר – שקיימנו, ביקשנו מאיזה רשויות שיאמרו לנו כמה יוצאי אתיופיה בכירים יש. בקושי הצלחנו למצוא אחד; לפי דעתי מנהל אגף או איזה מישהו סמנכ"ל באיזה מקום. ואז מישהו ציין: יש גם חבר כנסת אחד עולה מאתיופיה. נו. נו, באמת, האם זה העניין? זאת אומרת, הגישה שלנו צריכה להיות גישה פתוחה, שבאה ונותנת מענה מושלם והולם.
אני יודע, בדרך כלל הממשלה מתנגדת, האוצר מתנגד. כל התיקונים שאנחנו מצביעים עליהם, מבקשים להציע להצביע עליהם – דרך אגב, אדוני יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, אתה יודע שזה לא חוק תקציבי. אין פה תקציב למדינה. אם זה לא עולה גרוש מתקציב המדינה, אז מה ההתנגדות? אז בואו נשלים את החקיקה בצורה הטובה ביותר, כולנו נצא נשכרים.
אני, אין לי עניין לתקוע את החוק. יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, אני אומר לך – אנחנו היום נעביר את החוק, אבל אני אומר, בואו נלך בגישה יותר חיובית, חגיגית יותר, שבאים ואומרים, אפשר לקבל את ההסתייגויות. ההסתייגויות הן לא קנטרניות. בדרך כלל, כאופוזיציה, אתה יודע, אנשים מגישים הסתייגויות קנטרניות כאלה. זה לא העניין. זה באמת לא הסתייגויות של קנטרנות, אלא הסתייגויות שיש בהן עניין מהותי מאוד.
הדבר הנוסף, היה לנו ויכוח בדיון שהיה, באמת – העניין של מי מדווח, איך מדווחים, מי מפקח על הדיווחים וכן הלאה. היה לנו ויכוח, אני מקווה שגם הבעיה הזאת תמצא את פתרונה.
מאחר שיש לי עוד חמש דקות אני רוצה לענות לרב גפני. אתה יודע, הרב גפני, אני מבין את המצוקה של האוכלוסייה החרדית. דווקא באגף הזה, שמטיף כל הזמן – החרדים יצאו לעולם העבודה – קשה לנו מאוד להתנגד להסתייגות שלך, ואני אומר לך, מאוד קשה – גם שלך וגם של הרב אייכלר. אלא מה? אני חושב שבאמת, ההסתייגות שלכם, היא צריכה לעבור דרך חוק המכרזים, לא דווקא בחוק הזה. אני אומר לך, הרב גפני – הנה, אני מוכן להתנדב, בשם הסיעה שלי, להגיש הצעת חוק שיהיה דיון במושב הבא. נתמוך בו – –
משה גפני (יהדות התורה):
לא יעבור.
שלמה מולה (קדימה):
רק שנייה. – – נתמוך בו מכאן עד הסוף, בלי לוותר. אי-אפשר כל הזמן רק לבקר את האוכלוסייה החרדית, שלא עובדים. צריך גם לייצר כלים. אבל החוק הזה לא קשור לזה.
אני אומר לך, אדוני הרב גפני, אני יודע, אנחנו יודעים, כשיש משרה כלשהי – עולה מאתיופיה, חרדי, ערבי ומישהו אחר, שלא מזוהה בשלוש האוכלוסיות – שלוש האוכלוסיות לא מתקבלות. האחר מתקבל. אני חש גם את הבושה הזאת שלכם, בדיוק כמו עולי אתיופיה. האפליה הזאת קיימת, זה ברור. צריך להילחם בה בחירוף נפש, אבל אני חושב, לא במסגרת הצעת החוק – לא בהסתייגות הזאת. אני רוצה לתמוך, אבל לא בטוח שאנחנו נותנים מענה הולם, ברור, שאין עליו ויכוח, לאוכלוסייה החרדית.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך – אלקין, ציון, גם יעקב, אני משבח אתכם על היוזמה, ואני מציע – רק – לקבל את ההסתייגויות האלה.
ברגע שאנחנו מקבלים את ההסתייגויות, החוק הוא מושלם, החוק הוא נכון, אני חושב, וכולנו נצא נשכרים; גם העלייה מאתיופיה – אני מקווה שבסופו של דבר, כעבור מספר שנים לא רבות, יוצאי אתיופיה לא יזדקקו לחוק אלא ישתלבו לפי יכולתם וכשרונם, ומדינת ישראל תיהנה מכישוריהם של עולי אתיופיה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. יסכם את הדיון בהסתייגויות חבר הכנסת דני דנון, יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אחריו – אנחנו מצביעים.
דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נאלץ להמליץ לחברי לדחות את ההסתייגויות למרות שיש בהן צדק רב. ראשית, חברי חבר הכנסת מולה, אתה יודע מה האויב של הטוב מאוד – זה המצוין. יש פה הצעת חוק טובה מאוד שבאה להקל על יוצאי אתיופיה. ההסתייגויות שלך, נכון, הן הופכות את החוק למצוין, אבל הניסיון שלנו להפוך את החוק הזה למצוין היו מעכבות את החוק הזה, ועוד מספר חוקים רבים שאתה בעצמך יודע, היו נתקעים במערכת הביורוקרטית.
לכן, אני בא ואומר, אנחנו נעשה זאת. דיברתי עם יו"ר הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית והקק"ל זה גוף דו-מהותי בעיקרו, שחייב להחיל עליו את הכללים שאנחנו מחילים על המגזר הציבורי. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להסיר את ההסתייגות ולהצביע בעד החוק.
חברי חברי הכנסת החרדים. על מה אתם מלינים? חבר הכנסת גפני, זה לא המקום ולא השעה. הדברים שאתה אומר נכונים. אני מוכן לחתום על הצעת חוק אתך בנושא הזה. אבל לבוא ולנצל חוק שנוגע ליוצאי אתיופיה, להיכנס בדלת האחורית ולבוא ולהגיד: עכשיו בוא נכניס את המגזר החרדי – – –
משה גפני (יהדות התורה):
לא, אנחנו תומכים בחוק.
דני דנון (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):
ההסתייגות שלכם היא לא במקום הנכון. אי-אפשר בחוק שנוגע למגזר של יוצאי העדה האתיופית להכניס את המגזר החרדי. אני מסכים אתכם. היום יש בכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית אחת, לא לחקר ארגוני השמאל ולא לחקר מימון של ממשלות; יש היום ועדת חקירה פרלמנטרית אחת לבדוק את המגזר הערבי ואת הייצוג שלו במגזר הציבורי. לכן אתם צודקים בטענות שלכם, אבל המקום הנכון זה בתיקוני חקיקה. תמצאו פה חברים מקדימה, חברים מהליכוד, שילכו אתכם יד ביד.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני ממליץ לחברי חברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דני דנון.
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. רבותי, לשם החוק, חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה, רבותי, הצבעה – לשם החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
45 נגד, שמונה בעד. ההסתייגות לא נתקבלה.
אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים על שם החוק כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 57
נגד – אין
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
57 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, שם החוק נתקבל כהצעת הוועדה.
לסעיף 1 הסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר ומשה גפני. להצביע על ההסתייגות?
ובכן, מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 33
נמנעים – 12
ההסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
33 נגד, שמונה בעד. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה.
חבר הכנסת שלמה מולה, אתה מושך את ההסתייגות או משאיר אותה?
שלמה מולה (קדימה):
הצבעה.
היו"ר יצחק וקנין:
הצבעה על ההסתייגות לסעיף 1 של חבר הכנסת שלמה מולה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 39
נמנעים – 3
ההסתייגות הראשונה של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
39 נגד, 21 בעד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה.
ישנה הסתייגות נוספת של חבר הכנסת דני דנון שמשך את ההסתייגות וחבר הכנסת שלמה מולה.
ובכן, רבותי, אנחנו מצביעים על ההסתייגות של שלמה מולה בלבד. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אלקין, אמרת שאתה בעד ההסתייגות של מולה. מה קרה? חבל שלא עשינו דילים עם החרדים, עשינו שטות.
היו"ר יצחק וקנין:
42 נגד, 21 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. אם כן, רבותי, כל ההסתייגויות לסעיף 1 הוסרו.
מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
63 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה.
רבותי, עדיין לא סיימנו את החוק וגם לא מוחאים כפיים, תודה.
לסעיף 2, רבותי, יש הסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב. מי בעד? ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 15
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 35
נמנעים – 7
ההסתייגות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 2, לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
55 נגד – – – חבר הכנסת גפני, אני באמצע ההצבעות, אתה מפריע.
35 נגד, ארבעה בעד, שבעה נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה. להצביע. מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה? מי נגד?
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 37
נמנעים – 3
ההסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
21 בעד, 37 נגד, שלושה נמנעים. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה.
רבותי, לסעיף 2 אין הסתייגויות, כל ההסתייגויות הוסרו. אני מצביע על סעיפים 2, 3 ו-4 כהצעת הוועדה.
רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 17
בעד סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה – 61
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
משה גפני (יהדות התורה):
יהדות התורה מצביעה בעד האתיופים, לא צבועים כמו האחרים.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת גפני, אנחנו באמצע ההצבעה. חבר הכנסת גפני, זה מפריע להצבעה. רבותי.
בעד – 61, נגד – אין, נמנעים – אין.
אם כן, רבותי, סעיפים 2, 3 ו-4 נתקבלו כהצעת הוועדה.
יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית?
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת החוק להרחבת הייצוג ההולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 – קריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 18
בעד החוק – 60
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק להרחבת הייצוג ההולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
יושב-ראש הוועדה, רוצה להודות? אופיר, או ציון. אני אאפשר לחבר הכנסת ציון פיניאן מיוזמי הצעת החוק להודות.
ציון פיניאן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי יוצאי ועולי אתיופיה, אנחנו שותפים היום לתחילתה של מהפכה חברתית; החוק להרחבת ייצוג הולם לבני העדה האתיופית הינו אור בקצה המנהרה לכל הקהילה, והוא מתקן אפליה ועוולה שנמשכת זה שנות דור. החוק ישפר את תדמית הקהילה בעינם ובעיני עם ישראל וירים את קרנם בקרבנו.
קבענו מנגנוני פיקוח ליישומו של חוק זה. אני תקווה שבעוד שנה נראה את ניצני החוק בשילובם של בני העדה בתפקידים בכירים בשירות הציבורי והמוניציפלי.
ברצוני להודות לחברי, לחבר הכנסת דני דנון, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, שעשה הכול כדי לזרז את החוק, לחברי היוזמים, חבר הכנסת אופיר אקוניס, יישר כוח, לחברי יעקב אדרי, שעמד אתנו ותכנן ועשה את הכול, לאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, שיחד אתנו קידמו את יוזמת החוק – תודה לכולם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ציון פיניאן. אני אאפשר גם לחבר הכנסת אופיר אקוניס להודות, כמציע – כאחד המציעים את הצעת החוק. בבקשה לקצר כמה שאפשר כדי שנוכל להמשיך בסדר-היום.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה שאפשרת לי. אדוני, זהו ערב חשוב לבני העדה האתיופית, ותרשה לי לומר – גם לי, גם לחבר הכנסת פיניאן ולחבר הכנסת אדרי, שלושתנו יזמנו את החוק הזה.
אדוני, אני חושב שהכנסת אישרה הערב את אחד החוקים החברתיים ביותר שעברו בכנסת הזאת, בכנסת השמונה-עשרה; אתה יודע מה, אולי מאז קבע מנחם בגין, זכרו לברכה, את עליית יהודי אתיופיה כמדיניות, הייתי אומר בעיקר בקדנציה השנייה של כהונתו, ואחריו המשיך – אני חושב שכדאי לשלוח איחולי החלמה ליצחק שמיר, שהיה מהמנהיגים הבולטים, אדוני, שהביאו לכאן את מרבית עולי אתיופיה. אני חושב, אדוני, שאנחנו, בעזרת החוק הזה, נפרוץ את תקרת הזכוכית של בני העדה האתיופית. הם מטובי אנשינו, אדוני, מטובי לוחמינו. אני חושב שעשינו פה היום דבר אדיר, שיפרוץ דרך לבני העדה האתיופית – כמעט 130,000 במספר – לחלקם כמובן, להשתלב במערכת הציבורית הממשלתית ברמה הגבוהה ביותר.
אני רוצה שוב להודות, גם לחבר הכנסת אדרי, לחבר הכנסת פיניאן, ידידי הטוב, ולכל מי שעזר לנו להעביר את החוק הזה, ליושב-ראש ועדת העלייה והקליטה חבר הכנסת דנון, שבאמת מאז שאמר שהוא מבצע את הדבר הזה במהירות, ואני יודע גם כיו"ר ועדה – תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. האחרון, אני אאפשר גם לך דקה כדי להודות. חבר הכנסת יעקב אדרי, בבקשה.
יעקב אדרי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לברכות, קודם כול לחברי לחוק – אופיר אקוניס וציון פיניאן, ידידי, שעשינו את המלאכה יחד. כמובן, חשוב לנו שנושא העדה האתיופית יהיה כל הזמן על שולחן הכנסת, ונתקן מה שצריך לתקן. מובן שיושב-ראש הוועדה, דני דנון, גם נרתם לעניין, ואני מודה לך גם על הרצון לסיים את זה מהר.
אני מאוד מקווה שההסתייגות של ידידי שלמה מולה תתקבל בסופו של דבר, אבל טוב לקבל כבר מה שיש, ולנסות להמשיך הלאה, ושהתיקון הזה יחול גם על קק"ל, על הסוכנות, כי זה מאוד חשוב. אני שוב רוצה להודות לכולם, וגם לך, אדוני היושב-ראש, ולכל חברי חברי הכנסת שתמכו בחוק הזה. תודה לכולם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב אדרי.