קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 102), התשע"א–2011 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/575).] (קריאה ראשונה) היו"ר אורי מקלב: אנחנו נחזור לסדר-היום – להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 102), גם כן קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התחבורה מר ישראל כץ. בבקשה, אדוני. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה – הכשרת הנהג. בהתאם לנתונים, קיימת מעורבות גדולה של נהגים חדשים בתאונות דרכים קטלניות ובעבירות תנועה; 80% מתוכם נהגים צעירים למטה מגיל 24 שנים. על-פי נתונים אלו, נהגים צעירים עד גיל 24 מעורבים בתאונות דרכים קשות וקטלניות בשיעור של בין 10 ל-15 נהגים לכל 10,000 נהגים, פי-שניים ויותר מהנהגים המבוגרים יותר. בקרב אוכלוסייה זו של נהגים צעירים, ב-52% מהתאונות הקטלניות שבהן הם היו מעורבים נעברה גם עבירת תנועה, וזאת לעומת 39% בקרב הנהגים המבוגרים יותר. תופעה זו ניתנת להסבר בין השאר בחוסר ניסיון, בהעזה ונטילת סיכונים תוך בחינת גבולות היכולת של הרכב והנהג ובהכשרה לא מספקת לנהיגה. הצעת חוק זו באה לתקן את פקודת התעבורה ולהעניק מענה לתופעה בעייתית זו בשני אופנים. אחד – שינוי אופן ההכשרה של הנהגים, כדי שהליך ההכשרה יקנה לנהגים החדשים הבנה תעבורתית מעמיקה ויסודית, ולא רק את הידע המזערי הנדרש כיום כדי לעמוד בהצלחה במבחני הנהיגה. לפי המתכונת החדשה המוצעת, בית-הספר יהיה למרכז לימוד נהיגה – מל"ן – שבו תילמד תורת הנהיגה העיונית בהוראה פרונטלית, באמצעות מורים שיוכשרו לכך, באמצעות עזרי מולטימדיה ובקבוצות דיון. היקף הלימוד העיוני יהיה 24 שעות, שיתפרסו על פני 12 מפגשים ויחולקו לשלושה שלבים. התלמיד ילמד במקביל את שיעורי הנהיגה המעשיים, שתוכנם תואם את שלבי הלימוד העיוני. הלימוד העיוני יכלול נוסף על דיני התעבורה גם לימוד של תורת הנהיגה והבנה תעבורתית, באופן שהלומדים יהיו מסוגלים להגיע לראייה טובה יותר של מכלול נתוני הדרך, המשמעויות והסיכונים מהם ודרך ההתמודדות הנכונה והבטוחה עמם. השני – חיובם של הנהגים החדשים הצעירים בביצוע בפועל של נהיגה בליווי עם נהג מנוסה באופן משמעותי ומובנה. כיום נדרש נהג צעיר בליווי של שלושה חודשים בלבד, ורבים נמנעים מלנהוג כך. לפי ההצעה החדשה נהג חדש צעיר יקבל היתר נהיגה שתוקפו יהיה לשישה חודשים. במשך שלושה חודשים מהמועד שקיבל לראשונה היתר נהיגה, תיאסר על נהג חדש צעיר נהיגה בלא ליווי. במשך שאר התקופה תיאסר עליו הנהיגה ללא ליווי בשעות הלילה, מ-21:00 עד 06:00; המלווה יהיה חייב לשבת לצדו. לדעת כל גורמי המקצוע ועל-פי ההערכות, תיקון פקודת התעבורה כמוצע ישפר באופן משמעותי את הידע ואת ההבנה של נהגים חדשים צעירים, דבר אשר עשוי להפחית גם את מעורבותם בתאונות דרכים קטלניות. לפיכך, אבקש לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת, לצורך עריכתה לקריאות שנייה ושלישית. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך, אדוני השר. רשות הדיבור לחבר הכנסת נסים זאב, ולאחר מכן אנחנו ניגש מייד להצבעה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר אורי מקלב: אני כבר סגרתי את הרשימה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): רשמו אותי קודם. היו"ר אורי מקלב: אוקיי, בסדר. סליחה, אתה אחריו. בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבין שאנחנו רוצים לעשות את הכול כדי למנוע תאונות דרכים. אז חדשים לבקרים אנחנו מעוררים עוד חוקים ומכבידים כמה שיותר על אנשים שרוצים ללמוד נהיגה, בוודאי כאשר מדובר בצעירים. הבעיה היא לא אם יהיה מלווה כזה או אחר ואם החומר העיוני יהיה במסגרת של לימוד, הייתי אומר כיתתי. אם הבחור מבין והוא קורא את הספר ומבין טוב את התיאוריה, מה המטרה להושיב אותו ב-12 מפגשים? להביא אותו, כדי שידע מה זה השלט "עצור" ומה המשמעות של כל חלקי הרכב? זאת תרבות הנהיגה שלנו? זה מה שיוסיף? אולי אפשר לתת הרצאה בזהירות בדרכים, אני מסכים. אם המטרה היא לתת כמה שיותר – הייתי אומר אפילו מוסר לקרוא לזה, על החשיבות של הזהירות בנהיגה בשעות הלילה. ואנחנו יודעים שהעניין של תאונות הדרכים – הן משולבות זו בזו כאשר יותר ויותר אנשים, שהם בחורים צעירים במיוחד שעליהם דיבר השר, שבעקבות שכרות, הם משתכרים, מאבדים שליטה, פעם נתקלים בעץ ופעם בעמוד, ואנחנו רואים שרוב ההרוגים בתאונות האלה בדרך כלל זה צעירים שאולי יצאו מאיזה מועדון, מאיזה פאב, ובסופו של דבר הם מאבדים עצמם כמעט לדעת. לכן אני לא חושב שזה מה שיוסיף, כי יש הרבה צעירים שזה יכביד עליהם. מדובר ב-12 מפגשים, בלי שום קשר, הייתי אומר, לידע הכללי שהם צריכים לדעת. אני בעד שיעברו את המבחן העיוני ושיצליחו במבחן העיוני, ואם רוצים לתת להם שיחות של מספר שעות, זה טוב, אבל להתמקד בדברים שקשורים לזהירות בנהיגה, ולא מעבר לכך. לא לחפש עילה להביא אותם 12 פעם. אני חושב שזה דבר מיותר. זה לא קיים באף מקום בעולם; אגב, בארצות-הברית בוודאי זה לא קיים. אני לא יודע למה אנחנו צריכים כל כך להכביד. תאונות הדרכים קיימות לא בגלל שמישהו למד תיאוריה מהספר, או למד את התיאוריה דרך מישהו שלימד אותו את התיאוריה, לא זו הבעיה שלנו. לכן אני חושב שאולי אפשר לצמצם את זה. לא ב-12 מפגשים, אפשר לעשות את זה בשלושה מפגשים. אפשר לעשות את זה בפחות שעות. ובמקום ללמד רק תיאוריה, שכל צעיר ילמד את התיאוריה בעצמו, שישבור את הראש שלו, ואם הוא יודע להיבחן במבחן העיוני שלו, שיעשה את המבחן. ואם אתה רוצה לתת לו שעות של חינוך בנהיגה, זה צריך להיות separate, בנפרד וכתוספת. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. בזה נסיים את הדוברים ונעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מברך על כל פעולה שנעשית כדי להעמיק. אחד הדברים ששמעתי ממורי נהיגה בעניין הזה, אומרים שזה יפגע בפריפריה, מכיוון שהמל"נים האלה יהיו באופן טבעי במקומות מרכזיים, וצריך לחשוב – ואת זה ננסה לעשות בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית – איך אנחנו משלבים את הלימודים האלה דרך החינוך התעבורתי ועם דברים אחרים, שכך ילדים יוכלו להיות מוכשרים לדברים האלה, שהם חשובים. מכיוון שאנחנו מדברים בסוף הכנס של החורף, ערב פסח, אני רוצה לסיים את הדברים בדברים שקשורים בפסח. אנחנו נגיד בהגדה של פסח: רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. והדברים הם: פסח, מצה ומרור. אני רוצה להבהיר מה הכוונה. זה לא סתם לומר, זה להתכוון. מרור – אדם צריך לזכור תמיד מנין הוא בא. כשאני מסתכל על החברה הישראלית, השכחנית, על המציאות שלא היתה לנו מדינה ולא היה לנו מקום מוגן, ורדפו אותנו והשמידו אותנו, וברוך השם ובחסדי השם יש לנו היום, איפה שאנחנו נמצאים, מקום בטוח משלנו, שאנחנו צריכים לשמור עליו מכל משמר – לא לשכוח מנין באנו, לא לשכוח את ימי המרורים, לא לשכוח את "יד ושם", לא לשכוח את הצרות הקשות ביותר שעם ישראל עבר בגלותו. אלו ימי המרור. ומהם הפסח והמצה? המצה זה לחם העוני, לא בביטוי רק שאכלנו לחם עוני, אלא אדם צריך לחיות בחייו האישיים ברמה של צניעות, לא ברמה של להיות מנופח. ברמה האישית האדם צריך להשפיל את עצמו, לוותר, להיות כאסקופה נדרסת. לעומת זה, בחיים הלאומיים, בדברים שהם קשורים לעם ישראל כאומה, כלאום, עלינו להתנהג כמו בעניינו של הפסח. הפסח, שכל עצם לא תשברו בו, הוא העניין הלאומי שבו אנחנו חוגגים. והסמל של הדבר הוא שיש לנו מצד אחד "החדש הזה לכם ראש חדשים" – בתחילת החודש תמעיטו את עצמכם באופן האישי. אבל את הפסח, שהוא הסימן הלאומי שלנו, אנחנו אוכלים אור לט"ו, בחג לאומי שכל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו. זה החג הלאומי, חג העצמאות הלאומי שלנו. אור לט"ו, כשהירח במילואו. בחיים הפרטיים אנחנו כמצה, בחיים הלאומיים אנחנו צריכים להתנהג כמו הירח במילואו. שלכולנו יהיה חג כשר ושמח. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. תודה מיוחדת על דברי התורה, שזיכית אותנו. אם כך, נוכל לעבור להצבעה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני מאפשר לך להגיע למקום. נסים זאב (ש"ס): נצביע על המרור ואחר כך על המצה. היו"ר אורי מקלב: הצבעה. הצבעה מס' 84 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 102), התשע"א–2011, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 102), התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אפשר לפרוטוקול לצרף את קולי? היו"ר אורי מקלב: חבר הכנסת מיכאל בן-ארי תמך. נוסיף אותו לרשימה, ואנחנו לא משנים את תוצאות ההצבעה.