קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – עמלת פירעון מוקדם בעת מימוש נכס), התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/952/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת איתן כבל)
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק פ/952, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – עמלת פירעון מוקדם בעת מימוש נכס), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת איתן כבל. ישיב לך סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, הצעת החוק הזו – חבר הכנסת, סגן השר יצחק כהן, אתה צריך אחר כך להשיב לי. דע מה תשיב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
איתן כבל (העבודה):
דע מה תשיב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
איתן כבל (העבודה):
זה בהקשר אחר.
קודם כול, לפני שאני נכנס לגופו של עניין, אני רוצה להודות בראש ובראשונה לשר האוצר, ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אלקין, ליושבי-ראש הסיעות, גם לחבר הכנסת רוברט אילטוב, גם לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, לחבר הכנסת אורי אורבך, לעוזר שר האוצר אביעד ולפרח, עוזרת ראש הממשלה – כיוון שאני רוצה שתדעו שוועדת השרים מלכתחילה אישרה את הצעת החוק הזו שמונחת בפניכם, ואני אומר כמה מלים בהקשר שלה, ולצערי, משום מה, בנק ישראל ביקש להגיש ערר על הצעת החוק הזו, שאני קורא לה: הצעת חוק "הירשת וגם רצחת".
במה דברים אמורים, בעצם? מדובר באזרחים שלקחו משכנתה. לא מדובר באוכלוסייה חלשה במדינת ישראל, מדובר באותה אוכלוסייה שכשבני-הזוג הלכו לקחת את המשכנתה הוא היה בעל עסק, היא עבדה כמורה, או לא חשוב מה, ושניהם היו מסודרים ויצאו לדרך. ורצה הגורל, כפי שלעתים, לצערנו, גם קורה, והעסק נפל, או לעתים אחד מבני-הזוג מוצא את עצמו חולה, והם נקלעים למצב שאין ביכולתם יותר להגיע לכדי מימוש ותשלום המשכנתה. החוק שלי מתייחס למצב שבו הבנק מחליט לשים את ידו על הנכס כיוון שבני-הזוג אינם יכולים לעמוד יותר בתשלומי המשכנתה, אדוני היושב-ראש.
אני נדהמתי לדעת שלאחר שהבנק לוקח מהאזרח את הבית הוא משית עליו עמלת פירעון מוקדם. דהיינו, אחרי שלקח את הדבר הכי יקר לו, מבחינת נכסים, לאדם, את קורת-הגג, הוא משית עליו סעיף של מימוש פירעון המשכנתה בטרם עת. הרי הבנק לקח לו את המשכנתה. וממה נפשך? הרי אם היה לאיש לשלם את עמלת הפירעון המוקדם, ממילא היה משלם את המשכנתה. ולא רק שאנחנו מוצאים את האזרח בלי בית אלא מוצאים אותו נזרק ומתגולל ברחוב – וזה מה שקורה, שתבינו. חבר הכנסת מאיר שטרית, זאת לא אוכלוסייה חלשה. אני לא מדבר על אוכלוסיות חלשות; הן מגיעות למשרד הבינוי והשיכון, מגיעות לוועדות. זה השכן ממול. ולכן סברתי שמן הראוי – שהרי לא מדובר, לשמחתנו, בשלב הזה, במצב שעלול, חס וחלילה, למוטט את הבנקים.
חברי חברי הכנסת, אני אקצר. כיוון שבסופו של עניין היתה התעשתות בקואליציה, וניתן חופש הצבעה, שהמשמעות שלו היא ברורה בעצם, אני מקווה שבדיוני הוועדה אנחנו נדע להגיע להסדר שייתן מענה אמיתי לבעיה אמיתית. תודה.
מאיר שטרית (קדימה):
אתה כותב בהצעת החוק, לפחות בהסבר – – – לפטור את החייב מעמלה בשל מימוש הנכס – או בשל פירעון מוקדם?
איתן כבל (העבודה):
לא, בפירוש לא. אני אסביר: אם מדובר בפירעון מוקדם כתוצאה מהעובדה שנניח לקחתי את המשכנתה – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אני מדבר על מצב שמוכרים לו את הבית.
איתן כבל (העבודה):
רק במצב שמוכרים לו את הבית, בלבד.
מאיר שטרית (קדימה):
הוא פטור לא רק מהעמלה אלא גם מהקנס?
איתן כבל (העבודה):
זה הקנס. העמלה הזאת היא הקנס.
מאיר שטרית (קדימה):
זה הקנס.
איתן כבל (העבודה):
כן, כן.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אנחנו נעבור להצבעה, בלי תשובת ממשלה. חברים, לא לדבר כאן בטלפון. אני רואה כמה ח"כים שהפכו את זה להובי.
רחל אדטו (קדימה):
מי האורחים האלה?
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים להצבעה. מצביעים בלי פלאפונים.
רחל אדטו (קדימה):
מי כל האורחים כאן?
היו"ר מגלי והבה:
אני אברך אותם.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – עמלת פירעון מוקדם בעת מימוש נכס), התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 12, נגד – אין, נמנעים – אין. אני קובע שהצעת החוק התקבלה, והיא תועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה.
חברי חברי הכנסת, הרשו לי לברך את חברי הפרלמנט מקוריאה הדרומית. ברוכים הבאים, כאן בירושלים ובכנסת ישראל.
Welcome here in Jerusalem, members of Parliament of South Korea. You are welcome.
(מחיאות כפיים)
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חברי חברי הכנסת. כן, חבר הכנסת שטרית, לפני שנעבור לסעיף הבא, בבקשה.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני, אני מבקש לתקן אולי משהו בסדר-היום של הכנסת בימי רביעי, כי היום זאת הזדמנות יוצאת מן הכלל. כל התשובות לשאילתות הרגילות נקבעות בסוף סדר-היום, בסוף הדיון. הווי אומר, עכשיו נגמור את החקיקה, יש הצעות לסדר שיימשכו עוד שש שעות, וזה תוקע את השרים פה, הם צריכים ללכת ולחזור, ואת חברי הכנסת שיש להם שאילתא וצריכים לחכות לסוף סדר-היום להצביע – זה לא הגיוני. אם אנחנו רוצים באמת שהשאילתות לא יהיו מחטף אלא ייענו ברצינות, צריך לשים את השאילתות עם תום החקיקה, לפני ההצעות הדחופות לסדר-היום. ואז גם יהיו תשובות לשאילתות. אחרת מה יקרה? אף אחד לא יהיה פה, כרגיל; שרים יעלו, הכול ילך לפרוטוקול, או בכלל לא הולך לפרוטוקול – ייעלם, לא יהיו תשובות לשאילתות. זה פשוט לא רציני. או לחלופין אפשר לקבוע תשובות לשאילתות בימי שלישי אחר-הצהריים, כשהכנסת ממילא ריקה ולא עושה כלום. והדבר הכי נכון זה בין – – – להצעות לסדר. זה טוב לכולם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת שטרית. תמיד יש לך הצעות ייעול, אבל אנחנו באמצע סדר-היום. אנחנו נדון על זה ברצינות. כשהיית שר, אומרים לי, חשבת אחרת, אבל מה שרואים מפה לא רואים משם. אבל לא נורא.