קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – קביעת מחיר מזערי לחינמון בעל תפוצה רחבה), התשע"א–2010
[הצעת חוק פ/2720/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים להצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – קביעת מחיר מזערי לחינמון בעל תפוצה רחבה). בבקשה, חברת הכנסת מרינה סולודקין, אשר מגישה יחד עם רוברט אילטוב הצעת חוק זו, היא המנמקת. בבקשה. ישיב השר שלום שמחון. אתה משיב על ההצעה.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות נדון בהרחבה הנושא של עיתון יומי המופץ בחינם בתפוצה ארצית. זוהי תופעה חדשה שלא התרחשה במהלך 60 השנים הראשונות לקום המדינה.
חוץ מזה, לאחר הבחירות לכנסת השמונה-עשרה, בפברואר 2009, עיתון זה הפך מעיתון של אופוזיציה לעיתון פרו-ממשלתי.
חייבים לזכור גם שעיתון זה ממומן על-ידי גורם מחוץ-לארץ והוא ממומן על חשבון הון שנוצר בעסקי הימורים, האסורים על-פי חוק במדינת ישראל.
כל זה גורם לתסיסה הן בתקשורת הישראלית והן בקרב הפוליטיקאים. אני בכוונה לא נוקבת בשם העיתון, כי הקו של העיתון, האידיאולוגיה שלו, הקו של העיתון תואם ברובו את השקפות העולם שלי – מרכז לאומי ליברלי או מרכז ימין פרגמטי. אחד היסודות החשובים ביותר של השקפת העולם הזאת הוא התנגדות לכל מונופול – אידיאולוגי, כלכלי או מגזרי-עדתי.
לכן הגשתי שלוש הצעות חוק בנושא המאבק במונופול, וזוהי הצעת החוק השלישית. בהצעת החוק הראשונה, הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות (הגבלה על הפצתו בחינם של עיתון בתפוצה ארצית), מוצע להגביל את הפצתו בחינם של העיתון בתפוצה ארצית לתקופה של שנה בלבד. שנה – זהו פרק הזמן שבמהלכו עיתון חדש יכול להשתלב בשוק העיתונות הכתובה בלי לפגוע בתנאי התחרות, בתנאי העסקתם של עיתונאים ומועסקים אחרים בתחום זה, ובלי להפוך למונופול אידיאולוגי או כלכלי.
הצעת חוק זאת נדחתה בהצבעה בקריאה טרומית ב-2 ביוני 2010. היא נדחתה כתוצאה מגיוס מסיבי של חברי קואליציה שהצביעו נגדה. חוץ מזה, מאחורי הקלעים נוהל משא-ומתן אינטנסיבי עם חלק מחברי הכנסת מהאופוזיציה. זוהי הפעם הראשונה מתוך יותר מ-100 פעמים של דיונים והצבעות בהצעות חוק שהגשתי, שלשכת ראש הממשלה התגייסה, רובה ככולה, לפעול כנגד הצעת החוק הזאת. הדבר מאוד מאוד מחמיא לי.
אני לא החתמתי את חברי חברי הכנסת מקדימה וממפלגות האופוזיציה האחרות על הצעת החוק הזאת כיוון שמדובר בעתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל ובמניעת אפשרות שישראל תהפוך, חס וחלילה, ממדינה דמוקרטית לרפובליקת בננות. אני חוזרת ואומרת, הפחד שלי הוא שאנחנו בדרך לרפובליקת בננות.
בעלי הון מקומיים וזרים מכתיבים לממשלה את מדיניותה, הן בתחום הכלכלי-חברתי והן בתחום המדיני. אני וחברי כנסת ואנשי ציבור שמחזיקים בדעות הדומות לדעותי, מודאגים מאוד מן העובדה שאפילו בהליך המינוי של שגריר ישראל באו"ם התחשבו בדעותיהם של בעלי הון ובעלי העיתון. ברוך השם שעקב המאבק המתוקשר מר רון פרושאור, הדיפלומט המנוסה שכיהן כשגריר ישראל באנגליה, מונה לתפקיד חשוב זה. את מינוי שגריר ישראל באו"ם אי-אפשר להשוות לחוזה למכירת מתקני "תמי 4" בבתי-המלון על-פי עסקת ראש הממשלה הקודם עם אזרח אחר של ארצות-הברית, שתוארה בחקירת המשטרה.
את הצעת החוק הנוכחית יזמתי יחד עם עמיתי חבר הכנסת רוברט אילטוב, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו. זהו כבר לא תיקון לפקודת העיתונות, אלא תיקון לחוק ההגבלים העסקיים. מהות החוק: אם עיתון יומי המופץ חינם בתפוצה ארצית מגיע ל-40% מנפח שוק העיתונות הכתובה, חייב הממונה על ההגבלים העסקיים להכריז עליו כעל מונופול ולקבוע לו מחיר מזערי – מינימלי.
בינתיים התברר לי שהרשות להגבלים עסקיים מתנגדת להצעת חוק זו, וזה לא מפתיע אותי בכלל. לצערנו, גוף חשוב זה מזמן הפסיק להיות גוף עצמאי ובלתי תלוי כפי שהוא צריך להיות. גם לא הופתעתי כשקראתי בעיתון "דה מרקר" את המאמר של אורה קורן: "בוועדה לאיתור מחליף לרונית קן אין מומחה להגבלים עסקיים". ובאמת, מדוע למנות מומחה כזה לוועדה הבוחנת מועמדים לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים? הרי אם מומחה כזה ימונה, תצטרך הוועדה לפעול על-פי אמות מידה מדעיות ולא על-פי שיקולים פוליטיים. לכן אחת מהבעיות העיקריות של כלכלת ישראל היא ריכוזיות יתר, שמובילה למונופוליזציה, להגדלת האי-שוויון ולהגדלת הפערים החברתיים.
בהצעת החוק לא ציינתי את זה, אך אני חושבת שבכל זאת חייבים לציין: עיתון הוא מוצר אידיאולוגי, שיוצר תודעה ציבורית ודעת קהל בסוגיות החיוניות ביותר לעתיד החברה והעם במדינת ישראל. לכן התערבות חיצונית, התערבות מצד אנשים שאינם אזרחי מדינת ישראל, היא התערבות מזיקה בדיוק כפי שמזיק מימון פעילות פוליטית ואידיאולוגית על-ידי גורמים מחוץ-לארץ. לא ברור מדוע הממשלה פועלת לאסור מימון פעילות פוליטית על-ידי גורמי חוץ במקרה אחד ומברכת על פעילות כזאת ואפילו מעודדת אותה במקרה אחר.
ועדת השרים לענייני חקיקה, שיש בה יש רוב לשרי הליכוד, בוודאי הצביעה נגד הצעת חוק זו. גם הקואליציה תצביע היום נגד. אך זה לא יעזור לכם, רבותי; כדי שישראל תישאר מדינה דמוקרטית, מודרנית – היחידה במזרח התיכון, וכדי שהיא תשמור על מעמדה כמעצמת-על אזורית, היא חייבת להתנקות ממונופולים כלכליים וממונופולים אידיאולוגיים. תודה רבה לכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. טוב, השר שמחון – אנחנו מקבלים כל יום שישי בבית-הכנסת עלון חינם. עלון כזה שאומר "רק שלום בלי ארץ-ישראל", ואחד שאומר "רק ארץ-ישראל" – וזה מחולק חינם.
אורי אורבך (הבית היהודי):
גם אתרי האינטרנט.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אינטרנט – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
– – חברת הכנסת מרינה סולודקין, אני מבין שאת רוצה להפוך את זה להצעה לסדר-היום? מה שאתם מחליטים.
מרינה סולודקין (קדימה):
כן.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אדוני היושב-ראש, אני מבין שהמציעה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת סולודקין, את זה את צריכה לומר לי – האם גברתי מבקשת להתייחס להצעת החוק כהצעה לסדר-היום ולא כהצעת חוק?
מרינה סולודקין (קדימה):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה. תראו, הצעת החוק היא הצעה לסדר-היום עד שלא אושרה על-ידי המליאה, ולכן זה אפשרי. עכשיו השר יתייחס לזה כהצעה לסדר-היום.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
בסדר גמור. אוקיי. גברתי חברת הכנסת, שאני מאוד מעריך באופן אישי, חברת הכנסת מרינה סולודקין – ולא מהיום; מאז שהגענו יחד לכנסת, נכון?
מרינה סולודקין (קדימה):
נכון.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
הסמכות המוצעת חורגת ממבנה ההסדרה הקיים היום. ראשית, הערך המוגן בחוק ההגבלים העסקיים הוא התחרות, אולם בהצעת החוק הפעלת הסמכות על-ידי הממונה אינה מותנית בהיעדרה של תחרות או בקיומו של חשש לפגיעה בה, אלא במבחן טכני אשר אין בסיס עיוני לאמצו ואשר אינו מותיר לממונה את מרחב שיקול הדעת הנדרש בהחלטות מורכבות מעין אלה.
שנית, הצעת החוק נועדה כביכול לטפל בבעיה המכונה "תמחור טורפני", אלא שהממונה נדרש לתת תרופה במקום שבו אין כל מחלה, קרי במקום שבו אחד התנאים הבסיסיים להפעלת הדוקטרינה, "קיומו של בעל מונופולין", לא מתקיים.
מכל מקום, ככל שבשוק מסוים קיים בעל מונופולין הנוקט את האסטרטגיה המכונה "תמחור טורפני", הרי שבחוק ההגבלים העסקיים מצויים הכלים לטפל בתופעה זו, ואין צורך בהסדרה פרטנית שלה לגבי תחום מסוים.
כמו כן, התיקון המוצע נוגע בתחום ספציפי, תחום העיתונות, ואילו החוק נועד לטפל בבעיות תחרות בכלל תחומי המשק. אין הצדקה, גברתי חברת הכנסת – אין הצדקה עיונית או פרקטית להסדרה ספציפית של תחום מסוים בגדריו של חוק ההגבלים העסקיים.
מהותית, הצעת החוק מגבילה את חופש הפעולה העסקי ועלולה דווקא לפגוע בתחרות. כל זאת משום שהצעת החוק תגביל את החופש של העיתון לבסס את הכנסותיו על-פי מודל עסקי בהתאם לבחירתו החופשית. בספרות הכלכלית נהוג לסווג את תחום העיתונות כשוק דו-צדי; עיתון מציע מוצר לשני סוגי צרכנים נפרדים זה מזה: קוראים ומפרסמים. אין מקום להגביל את חופש הבחירה של עיתון במודל הכנסות המבוסס על הכנסות מקוראים בלבד או ממפרסמים בלבד, או על תמהיל של הכנסות ממקורות אלה גם יחד. הגבלה כזאת עלולה דווקא לפגוע בצרכן, אשר יידרש לשלם ללא סיבה נראית לעין בעבור מוצר שאותו קיבל בעבר חינם.
לבסוף, שוק העיתונות היומית נבחן לאחרונה על-ידי רשות ההגבלים העסקיים, ונמצא כי כניסת חינמונים דווקא הביאה לשינוי לטובה במצב התחרות בו, לרבות ביטול מצב של שליטה מונופוליסטית.
ואם תרשה לי, חברת הכנסת מרינה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת סולודקין.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
– – אני רק רוצה להוסיף, ברשותך, מאחר שנדמה לי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
או מרינה או חברת הכנסת סולודקין.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
חברת הכנסת סולודקין, אני רוצה שתדעי שהרשות להגבלים עסקיים הגישה לקראת החוק שלך חוות דעת מנומקת, ארוכה מאוד, רחבה מאוד, שמהווה אבן – גם לעתיד. לכן לא הייתי מציע לבעלי העיתונים להשתמש בכנסת במשהו שנקבעה עליו עמדה מאוד מאוד ברורה, בלי להיכנס ל – מי מהם צודק. הניסיון להשתמש בכנסת ככלי שהוא חלק מהתחרות הוא לא נכון במקרה הזה, ואני מציע לכולנו גם להבין את זה, כי באמת לעיתונים יש אפשרות להרוויח כמעט איפה שהם רוצים. התחרות במשק היא דבר חשוב, הוזלת הפרסום היא דבר מאוד מאוד חשוב. הם יכולים להרוויח או מהמכירה של העיתון או מהפרסומות בעיתון, או לחלק את הרווח בשניהם יחד. אני מניח שיש פה כללים שמשתנים בשוק העיתונות בארץ. ברוך השם, במדינת ישראל יש הרבה מאוד עיתונים, גם ברמה הארצית, גם ברמה המגזרית – החרדית והערבית, גם ברמה המקומית, של השלטון המקומי, של עיתונים מקומיים. יש הרבה מאוד טכניקות, בסופו של דבר כל אחד יודע היכן לגזור את הרווח שלו.
ואני שמח על העובדה שהחלטת להפוך את זה להצעה לסדר-היום ולא להכניס את כל המערכת – תוך הפיכתנו לכלי מסוים בידיהם של אחרים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רוצה לדעת, בתור אדם שעתיד להצביע, מה אדוני ממליץ?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני מקבל את הרצון שלה להצעה לסדר-היום.
היו"ר ראובן ריבלין:
להעלות את זה לסדר-היום בפני המליאה? כי פה מדובר בשני עניינים. מדובר בעניין כלכלי – –
מרינה סולודקין (קדימה):
לוועדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – ומדובר גם בעניין של חופש הביטוי.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
את יכולה בוועדה, את יכולה להסתפק בתשובה, ואת יכולה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כי אם אסור להסית נגד אחת מהקבוצות בכנסת, אני מציע לסגור כמה עיתונים – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני מציע להעביר את זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – אני מציע לסגור כמה עיתונים שמשלמים עליהם, שמסיתים נגד חברי כנסת באופן אישי או נגד קבוצות באופן אישי. למשל אני קורא כל בוקר עיתון – אני אומר לכם, אני מקבל אותו ב-06:00 – שאליו מצורף עוד עיתון, שאני קורא אותו רק כדי לדעת כמה אני צודק לפי דעתי – –
ציפי לבני (קדימה):
לפחות אתה משלם עליו.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – והוא אומר הכול למה אני לא צודק, ואני קורא – אני קורא את העיתון הזה כבר 60 – 72 שנה, ומתוכן 69, מאז ידעתי לקרוא, מגיל שלוש.
ציפי לבני (קדימה):
לפחות אתה משלם עליו.
היו"ר ראובן ריבלין:
עכשיו אני רוצה לדעת, אדוני, אדוני ממליץ – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
מותר לי, אדוני היושב-ראש, להשיב לך? אני שאלתי פעם את – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא יודע. אם נגד, אז אולי כל מי שמסית נגד מישהו בכנסת נסגור אותו מייד, משלמים עליו או לא משלמים עליו.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אפשר להציע לך הצעה?
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני פעם שאלתי את חברי השר ארדן למה הוא קורא את העיתון הזה שדיברת עליו קודם – –
היו"ר ראובן ריבלין:
עיתון מצוין. עיתון מצוין.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
– – אז הוא אמר שהוא רוצה לדעת מה קורה אצל היריב.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. דע את היריב. כן. אדוני, רבותי, אנחנו כך נעשה. השר מציע, וחברת הכנסת סולודקין מסכימה, להעביר לוועדה. איזו ועדה אדוני מבקש?
קריאות:
כלכלה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
ועדת הכלכלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ועדת הכלכלה.
מרינה סולודקין (קדימה):
ביקורת המדינה.
היו"ר ראובן ריבלין:
עכשיו כך: מי שמצביע בעד – מצביע בעד ועדת הכלכלה. מי שמצביע נגד – מצביע כדי להסיר מסדר-היום.
קריאות:
– – –
רוני בר-און (קדימה):
– – – לא, זה הצעת חוק – – –
יואל חסון (קדימה):
יש הצעה נוספת. היא הציעה הוועדה לביקורת המדינה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ועדה לביקורת המדינה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אז ועדת הכנסת תחליט.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעצם זה מתאים לוועדה לביקורת המדינה, בלי ספק. כמו הנושא, מתאימה הוועדה, בלי ספק. מאה אחוז.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה. רבותי, מדובר בהצעה לסדר-היום. כל מי שמתנגד להעברתה לאחת מוועדות הכנסת – רגע, יש רק הצעה לוועדה לביקורת המדינה – – –
קריאות:
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא. לוועדת כלכלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ועדת כלכלה. הבנתי. יש שתי הצעות, יועבר לוועדת הכנסת במידה שלא – יורד מסדר-היום. מי שמצביע נגד – מצביע בעד להסיר מסדר-היום. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אדוני, אני אמתין לו. ההצבעה היא על הצעתה של חברת הכנסת סולודקין, כהצעה לסדר-היום, שהממשלה המליצה, בהסכמת חברת הכנסת סולודקין, להעביר לאחת מוועדות הכנסת, ועדה שתיקבע על-ידי ועדת הכנסת.
וההצעה לסדר-היום היא בנושא חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – קביעת מחיר מזערי לחינמון), זאת אומרת נושא החינמונים בארץ – כהצעה לסדר-היום – מי בעד, בעד ועדה? מי נגד – להסיר מסדר-היום? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 28
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
28 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעה לסדר-היום של חברת הכנסת סולודקין וחבר הכנסת אילטוב – שכחתי לשאול אותך אם אתה מסכים – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – הועברה לוועדת הכנסת כדי שתחליט בין הוועדה לביקורת המדינה לוועדת הכלכלה, מי מהן תדון בנושא החינמונים בישראל. תודה רבה.
זאב אלקין (הליכוד):
אדוני, נרשם שביקשתי לוועדת הכלכלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי. אמרתי, יועבר לוועדת הכנסת כדי שתקבע בין ועדת הכלכלה לוועדה לביקורת המדינה.