קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – ימי קיום מצוות חאג' ועומרה), התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/1053/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו מזמינים את חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור. בבקשה, אדוני. הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – ימי קיום מצוות חאג' ועומרה). אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, אני אבקש להביא לאישור הכנסת את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – ימי קיום מצוות חאג' ועומרה). אבל לפני שאני אתחיל בנימוקים של הצעת החוק הזאת, אני אקדים ואומר, כבוד היושב-ראש, שאני נדהמתי כשהובא לידיעתי שהממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת. שאלתי את עצמי למה הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת. ההצעה הזאת אינה הצעה תקציבית, היא הצעה הקשורה בטבורה לעניין פולחני דתי. מדובר, דרך אגב, כבוד היושב-ראש, בעלייה לרגל שאולי פעם, פעמיים, שלוש פעמים שמוסלמים מקיימים בחיים, לכן לא מדובר בעלייה לרגל בכל שנה, דבר שיכול להכביד על המעבידים. לכן אני לא יכול באמת למצוא את ההסבר לכך שהממשלה מתנגדת להצעה אלמנטרית כזאת. בכל זאת, אני אתחיל עם הנימוקים. תכליתו של חוק חופשה שנתית, כבוד היושב-ראש, היא להיטיב עם העובד כדי שיוכל לנפוש ולנוח מבלי שתיפגע פרנסתו. ימי חופשה המוענקים לכל עובד הם לצורך נופש ומנוחה בלבד, וכל ניצול של ימים אלה למטרה אחרת נעשה מרצונם ומבחירתם החופשית של העובדים. במה מדובר, כבוד היושב-ראש? אני אפנה את תשומת לב כולנו לסעיף 5 שאותו אני בא כדי לתקן. כיצד מחשבים את ימי החופשה? ימי החופשה מחושבים לעובד על-פי הקריטריונים המצויים בסעיף 5 בחוק חופשה שנתית, ואלו הם – ימים שלא יבואו בחשבון במניין ימי החופשה, כלומר, ימים שלא מורידים מהם את החופשה השנתית המגיע לעובד, והם כדלקמן: 1. הימים שבהם שירת העובד שירות מילואים לפי חוק שירות ביטחון, התש"ט–1949; 2. ימי חג שאין עובדים בהם אם על-פי חוק ואם על-פי הסכם או נוהג, להוציא בוודאי ימי המנוחה השבועית; 3. ימי חופשת לידה; 4. הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה; 5. וזה דבר מעניין מאוד, ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם; 6. ימי שביתה או השבתה; 7. ימי הודעה מוקדמת לפיטורין, אלא אם עלו על 14 ובמידה שעלו. מהם דמי חופשה? דמי חופשה הם בעצם הסכום – – היו"ר ראובן ריבלין: נדמה לי שאדוני מחסיר רק דבר אחד, אבל זה בהסכמת העובדים והמעסיקים. ימי חול המועד שבהם אפשר לעבוד לפי הדת העברית, אם כי אדם לא רואה ברכה בעמלו, ממליצים לא לעבוד, אבל בימי חול המועד פסח וימי חול המועד סוכות נקבע על-ידי הממשלה שאלה יהיו ימי חופשה שמחציתם על חשבון העובד ומחציתם על חשבון ימי החופשה. ולכן, זאת אומרת, אם יש שבעה ימי פסח, שלושה ימים וחצי מהם הם מהחופשה השנתית, וכולם יוצאים לחופשה מאורגנת וסוגרים. אמרתי, ימי חול המועד – יש שאלה הלכתית. אומר שיח' אברהים צרצור – יש דברים שעל-פי ההלכה המוסלמית, כמו שאנחנו בחג השבועות שובתים ממלאכה, יש ימים שהם ימים שבהם מחויבים בקיום מצווה, ושניים מהם זה עלייה לרגל ועומרה. דרך אגב, אולי בחיים זה – – – אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): פעם, פעמיים, שלוש פעמים. היו"ר ראובן ריבלין: 14 יום בחיים. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): נכון, נכון. השר מיכאל איתן: כמה ימים זה? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 13 ימים, 14 ימים. היו"ר ראובן ריבלין: אתה נוסע לחאג' – 14 ימים. זה מתפרס על 20 שנה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אבל פעם בחיים זה לא – – – השר מיכאל איתן: אבל בן-אדם לא עובד פעם בחיים בכל מקום עבודה. נכון שהוא חי רק פעם אחת, אבל הוא עובד בהרבה מקומות עבודה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): למה? למה? אדם עובד 20 ו-30 ו-40 שנה במקום אחד. מה הבעיה? היו"ר ראובן ריבלין: אולי צריך לעשות הסדר שחצי-חצי, או עד ארבעה ימים ייחשב על חשבון – – – אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, אני מסכים לכך שהחוק, כשיובא לאישור הכנסת – אני מאוד מקווה – גם יכלול הגבלה. ההצעה שאני מציע עכשיו היא לא מוגבלת – מי שנוסע פעם, פעמיים, שלוש פעמים, ארבע ועשר, החוק חל עליו. אני מוכן גם להגביל את ימי העלייה לרגל, פעם או פעמיים, מקסימום שלוש פעמים בחיים. זה גם דבר הגיוני. לצערי הרב, לא כך הדבר כאשר ימים אלה מנוצלים לקיום מצווה דתית, שעל-פי הדת המוסלמית חובה על כל מוסלמי לקיימה. כידוע, כבוד היושב-ראש, העלייה לרגל למכה שבערב-הסעודית היא מסע קשה, שכרוך בסבל רב, בסכנת חיים ובהוצאות כספיות כבדות, ועל כן אין מחלוקת שמסע כזה רחוק מלהיות נופש או מנוחה. מטרת החוק היא להקל על ציבור רחב של עובדים לקיים מצווה דתית, דבר העולה בקנה אחד עם עקרון חופש הדת והפולחן, כיאה לחברה דמוקרטית ונאורה. אני מציע בחוק הזה, כבוד היושב-ראש, כי ימי שהותו של עולה רגל מוסלמי בערב-הסעודית לצורך קיום מצוות חאג' או מצוות עומרה לא יובאו במניין ימי החופשה, בדומה לימי חג שלא עובדים בהם. כפי שאמרתי, ואני עוד חוזר ומדגיש, מדובר בפעם, פעמיים או שלוש פעמים בחיים, ואני מוכן גם להכניס את התיקון הזה להצעת החוק שלי – להגביל את הפעמים שמרשים למוסלמי לעלות לרגל – פעם, פעמיים או מקסימום שלוש פעמים. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. ישיב השר שלום שמחון, שר התמ"ת. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אברהים צרצור, אתה רוצה לשמוע את התשובה? מר צרצור, אתה רוצה לשמוע את התשובה? התאמצת, לא? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): ודאי. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: הממשלה מתנגדת להצעת החוק המוצעת מהטעמים הבאים: סעיף 5א, שעליו דיברת, לחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, קובע כי ימים מסוימים, שבהם ניתנה לעובד זכות להיעדר מעבודתו, לא יבואו במניין ימי החופשה. מטרתו של הסעיף היא, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, לאפשר לעובד לנפוש בימי החופשה. בכך נמנע מצב שלפיו ימי החופשה יהיו חופפים לימים שבהם העובד נעדר מעבודתו בזכות, מכוח דין אחר, או מכוח נוהג או הסכם עם המעביד. בין הימים האמורים נמנים ימי חג שאין עובדים בהם על-פי חוק, נוהג או הסכם, ימי מילואים, ימי מחלה, ימי חופשת לידה, ימי אבל ועוד. יצוין כי בימי היעדרות אלה העובד בדרך כלל זכאי לשכר או גמול בגין ההיעדרות מכוח דין או הסכם שאינו חוק חופשה שנתית. כך, לדוגמה, עובדת זכאית להיעדר בחופשת לידה מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, וזכאית לדמי לידה מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995. עובד זכאי להיעדר במהלך ימי החג שלו, שנקבעו מכוח פקודת סדרי השלטון והמשפט, והוא זכאי לשכר באותם ימים מכוח הסכמים קיבוציים או הסדרים קיבוציים החלים במקום העבודה. עובד או עובדת זכאים להיעדר מהעבודה בתקופת מחלה, ויהיו זכאים לדמי מחלה למצער, מכוח חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976. הצעת החוק מבקשת למנות בין הימים שלא נמנים עם ימי החופשה השנתית את ימי שהותו של עולה רגל מוסלמי בערב-הסעודית לצורך קיום מצוות חאג' או מצוות העומרה, ואולם כל עוד אין זכות מוקנית לעובדים, מכוח דין אחר או הסכם קיבוצי שהורחב, להיעדר מעבודה בתשלום כדי לקיים את המצווה כאמור, יש בהצעת החוק כדי לפגוע בעובדים שמעבידיהם לא יסכימו לשלם בעבור ימי קיום המצווה תשלום נוסף לדמי החופשה במקרה זה. הקביעה כי ימי העלייה למכה אינם נמנים בימי החופשה תחייב עובדים למלא אחרי המצווה תוך כדי נטילת חופשה ללא תשלום. לאור האמור, וכל עוד לא נקבעת זכות לעובדים להיעדר מעבודתם בתשלום, מכוח דין או הסכם קיבוצי, לצורך עלייתם למכה, נראה כי אין מקום לתמוך בהצעת החוק, ועל כן הממשלה מתנגדת לחוק המוצע. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר שלום שמחון. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני השר – – – היו"ר יצחק וקנין: יש אפשרות, חבר הכנסת אחמד טיבי, שאברהים צרצור יעלה לעוד חמש דקות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אבל אני רוצה לשאול, כי אין טעם. היו"ר יצחק וקנין: אין טעם. כן, אני אאפשר, אם השר יסכים. השר מיכאל איתן: אפשר להפוך את זה להצעה לסדר-היום וידונו בזה. היו"ר יצחק וקנין: כן, חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): האם אתה מוכן לאפשר העברה – – – ולאחר מכן – – – כי זה רק פעם אחת בחיים. היו"ר יצחק וקנין: אחמד טיבי, אתם תהיו מוכנים שזה יהפוך הצעה לסדר-היום? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא. לא. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: חבר הכנסת טיבי, אני חושב שהנושא הזה ראוי שיידון בוועדת העבודה והרווחה. הוא נראה לי נושא מאוד חשוב וגם רגיש לאוכלוסייה שלכם, לאוכלוסייה שאתם מייצגים, שהיא חשובה במדינת ישראל. לכן אני מציע לכם להפוך את זה להצעה לסדר-היום, להעביר את זה לוועדה כדיון – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מסכים. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. אם כן, רבותי, המציע מסכים שהצעת החוק תהפוך להצעה לסדר-היום. אז אנחנו מצביעים על הצעה לסדר-היום, שתועבר לוועדת העבודה והרווחה אחרי ההצבעה, רבותי. אם כן, רבותי, הצבעה. זה הצעה לסדר-היום, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך דיון.