קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 112) (העלאת גיל המושגח), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/376).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו נעבור לסעיף 15 בסדר-היום, שהוא הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 112) (העלאת גיל המושגח), התשע"א–2011, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי כנסת – קריאה ראשונה. בבקשה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם חברי האופוזיציה, חשוב להגיד, בואו ניקח איזושהי אתנחתא קטנה ממה שהיה כאן, ואני חושבת שפה אנחנו נדבר על חוק שכולנו נהיה בו תמימי דעים. אני מדברת על חוק שבאמת מקיף את רוב יושבי הבית הזה, או לפחות הסיעות. אפשר לומר ששותפים לו כמובן גם אלכס מילר, נחמן שי, שלי יחימוביץ, אופיר אקוניס, אילן גילאון ומירי רגב.
החוק הזה בא בעצם להסדיר את הלקונה בחוק היום ולחייב השגחה הורית, או של האחראי על הקטין, עד גיל 14. זאת אומרת, לספק לו את אותם צרכים החיוניים לשם התפתחותו ושלומו של הילד. החוק היום בא להסדיר, ומי שמשגיח על אותם ילדים לפי דין או הסכם מחויב לספק מזון, לבוש, צורכי לינה, צורכי חיים חיוניים אחרים, ודינו של המפר חובה זו הוא שלוש שנות מאסר, אלא אם כן הוא הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות לספק את הצרכים החיוניים ואין בידו לספקם.
הרי לא ייתכן שברגע שלילד – כי הוא ילד בן 14 – מלאו 14 ויום, אותו אחראי יכול לסלק אותו מהבית ולתת אותו ככה, כטרף קל, לכל מיני כרישים שנמצאים ברחוב ולהפוך אותו בעצם לסוג של קורבן שעם הזמן יהפוך להיות אולי גם מתקיף או איזשהו חולי של החברה שאחר כך נצטרך להתמודד אתו בצורה הרבה יותר קשה. מובן שילד שמלאו לו 14 שנים אינו מסוגל לדאוג דרך קבע לכל צורכי חייו. מי ידאג לו לארוחה החמה, למיטה החמה, לשלומו, לבריאותו? הוא זקוק לשם כך לאחראי עליו, להשגחתו ולדאגתו על כל הכרוך בכך.
תיקון החוק המוצע נועד, אם כן, להגן על שלומם ובריאותם של קטינים שמלאו להם 14 שנים, ולחייב את הוריהם או האחראים עליהם לדאוג לשלומם ולספק להם את צורכי מחייתם החיוניים. אם באמת הוכיח אותו הורה שהוא עשה כל שביכולתו כדי לספק את הצרכים האלו ובאמת נבצר ממנו, אז הוא יהיה פטור מהעונש שמדובר בו. אבל כאשר המצב איננו כזה, מן הדין שאותו בן-אדם ייתן גם את הדין על כך.
אני יודעת שהשעה מאוחרת. אני לא אאריך בדברים ואני אשמח מאוד אם תתמכו בהצעת החוק הזו. יש לה ערך חברתי גדול מאוד. תודה רבה לכם.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת יעקב כץ. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
זה חוק ראוי, אני רוצה לדבר עליו.
היו"ר אורי מקלב:
בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, זה חוק ראוי. אנחנו יכולים להתאחד סביב חוק שבא לשרת את האזרחים ואת החברה הישראלית. אולי ישראל ביתנו ילכו בעקבות אבקסיס ויביאו לנו כל שבוע חוקים מסוג זה לטובת האזרח והחברה הישראלית כולה, ללא הבדל דת, גזע ומין.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כל שבוע אתה – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה ראש הסיעה. תוביל את זה. תוביל את זה אתה, בתור ראש הסיעה. לך בעקבותיה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
תמשיך לישון, תמשיך. אתה רק ישן כל השנתיים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני? אה, זה שאני לא מחזיר לך בגזענות ומתלהם ועושה שרירים ולא נוקט בשיטה שאתם מבינים, ורק בה מבינים, אז אני ישן? אני מבטיח – מהיום והלאה, אני אתעורר. אני אחזיר לך בשפה שאת מבינה. כמו שאבא שלי, עליו השלום, אמר לי: לבריונים תענה בבריונות, ולאינטליגנטים תדבר באינטליגנטיות. זאת השפה שאתם מבינים, ואני אלך בעקבות מצוותו של אבא שלי, ובסגנון הזה אני אדבר אתכם מהיום והלאה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אני סגרתי כבר את הרשימה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני לא רשום?
היו"ר אורי מקלב:
אתה רשום. מיכאל בן-ארי, אתה יכול לדבר. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה לעלות לדבר.
היו"ר אורי מקלב:
אתה נרשמת?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, זה חוק ראוי, למה שלא ידברו? רק על חוקים גזעניים נותנים לדבר. נמתין כאן עד הבוקר. זה הגזענות.
נסים זאב (ש"ס):
אתם רוצים לשבת פה, אני אשב.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מי שמוביל גזענות, צריך להישאר פה עד הבוקר. תלמדו להישאר פה עד הבוקר. תביאו גזענות, כל פעם תישארו עד הבוקר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בוא נעשה קצת רענון זיכרון בעניין של גזענות בחוק הזה, לכמה דברים שקודם לא הספקתי להשלים. כפי שאתם יודעים, אם ערבי מוכר בית ליהודי, גם בתוך גבולות מדינת ישראל, עונשו עונש מוות.
קריאה:
שקר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
עד כדי כך שעיתונאי ערבי שכתב לא מזמן בעיתון "הארץ", אינני זוכר את שמו, כתב שזה דבר נורא ואיום. צריך להעניש, אבל עונש מוות? זה דבר נורא ואיום. בטח לדבר הבא גם יגידו "שקר", אבל זה דבר שאפשר לבדוק אותו.
נצרת היתה עיר שרובה ערבים נוצרים. היום נצרת – אין בה כמעט נוצרים. אין בה כמעט נוצרים. תכחישו. אתם יכולים להכחיש. מה קרה? מה קרה? אבל בוא נעזוב רגע – – –
חנא סוייד (חד"ש):
בגלל ראש העיר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בגלל ראש העיר, בגלל ראש העיר. חבר הכנסת חנא סוייד, אתה היית צריך לזעוק על המציאות הזאת, אבל אתה – – –
חנא סוייד (חד"ש):
אתה מדבר שטויות. זה לא נכון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מדבר שטויות. בוודאי. הגירה עצומה של ערבים נוצרים מן הארץ, אלה עובדות שמבוססות במספרים.
חנא סוייד (חד"ש):
אתה הוזה. אתה הוזה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל, רבותי, חברי הכנסת פה מהשמאל ומהאויב שהיו פה קודם, מפגינים מול שכונת שמעון-הצדיק, שגרים שם יהודים, שעל-פי חוק, אדוני היושב-ראש, על-פי בית-המשפט העליון, חוזרים לשם, והם רוצים לעשות שם אפרטהייד נגד יהודים, שיהודים לא יוכלו לגור בשמעון-הצדיק.
עפו אגבאריה (חד"ש):
מה זה שייך?
היו"ר אורי מקלב:
חבר הכנסת אגבאריה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ככה זה, אדוני, פה. אתה לא מכיר את הכללים, כנראה, או ששכחת. כשיש זמן דיבור, אני יכול להגיד – – –
היו"ר אורי מקלב:
אני לא יכול להסביר את הקשר, אני לא תמיד מבין את הקשר, אבל זכותו לדבר מה שהוא חושב. הוא בסוף יגיד את הקשר גם. אתה תראה שבסוף הוא ימצא את הקשר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לפעמים כן. יהודים באים לגור ביפו, ויכול ניצן חן להגיד להם: מתנחלים. מתנחלים. רבותי, אנחנו צריכים לדעת עם מי יש לנו עסק. עם צביעות שאין כדוגמתה, שכתוב של ההיסטוריה כל פעם מחדש. באים פה ומדקלמים לנו את ההיסטוריה. אני חושב, הדגם פה של ההיסטוריון, שכותב את ההיסטוריה מחדש, חבר הכנסת אלסאנע היבוסי. הוא אמר יום אחד פה – האמת שהוא חוזר כל פעם על זה – שהוא יבוסי. אז כל פעם אני שואל אותו: חבר הכנסת אלסאנע, יש איזו מלה אחת ביבוסית שאתה יודע? יש איזה מנהג יבוסי שאתם נוהגים אצלכם בבית?
ציפי חוטובלי (הליכוד):
זה כל פעם מצחיק אותי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל אלו העובדות. הם כותבים את ההיסטוריה מחדש וסומכים על הזיכרון הקצר שלנו, או שהם חושבים שאנחנו טיפשים או משהו אחר. אנחנו יודעים בדיוק מי רצה להשמיד אותנו ומה אתם זוממים עכשיו לעשות לנו. ולכן קריאות הגזענות אלו קריאות שמופנות כלפי מי שצועק "אטבח אל-יהוד", ולא קריאות של עם ששב לארצו, לכולה, שזו הארץ הבלעדית – אך ורק שלו. ומי שרוצה לגור כאן בשובה ונחת, יכול. אבל לא לאיים על קיומנו כאן. תודה רבה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
העיקר באיצטדיון "טדי" – – –
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, פשוט זה לא יאומן מה שאנחנו רואים פה. ערב של הסתה. ערב, ללא הפסק. יש רדיו ללא הפסקה – יש פה פרלמנט ללא הפסקה של הסתה נגד עם ישראל. מאיפה? מפה. אנחנו מחפשים את האויבים מבחוץ? אנחנו מדברים על הסתה של הפלסטינים? פה הם נמצאים, הם יושבים פה.
אני רוצה לומר דבר אחד לגבי החוק שהיה. אנחנו יודעים שיש ועדת קבלה בארצות-הברית, באירופה. מה אתם כל כך תמימים? כל הבניינים שם, אדוני, יש "קו-אופ", זה נקרא, כמו חברה, והם, ועדת הקבלה של כל הבניין, של כל שכונה, הם קובעים איזו חברה הם רוצים. מה, הם לא דמוקרטים? בשיקגו הם לא דמוקרטים? זו המדינה הדמוקרטית בעולם. אז מה קרה? אני אקבע לאנשי עזרייה – יח'רב ביתהום – מי יהיה שם? אם אני יכול לגור שם או לא?
עפו אגבאריה (חד"ש):
אותך הם יקבלו. אתה גם שחור.
נסים זאב (ש"ס):
בעזרייה אני יכול לקבוע לוועדת הקבלה שם? אני יכול לכפות את עצמי עליהם? לא הבנתי, באיזה כפר ערבי אני יכול לגור?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אצלנו. אצלנו.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, בביתר כולם חרדים. חרדים עליך ישראל, מה לעשות? אז זה אפרטהייד? אני רוצה להבין. באלעד – כל השכונות, כל הערים. עמנואל – יש רק חרדים. מה לעשות? אז מה יש? יש קהילות, כן. יש קהילות של חרדים, יש קהילות של נוצרים, יש קהילות של מוסלמים. כמה זה יפה. מה אנחנו רוצים, שתיקחו את הבנות שלנו ותחטפו אותן בתוך הערים שלנו? לא. זה לא גזענות, זה דת. כמו שאתם דואגים לבנות שלכם, אנחנו דואגים לבנות שלנו. כן. זו לא גזענות. זה הדבר היפה שיש במדינת ישראל. זוהי הדמוקרטיה האמיתית, שנשמור על ערכים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
אני לא אומר את זה בבדיחותא, תאמין לי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
חברי הכנסת ישכחו על מה הם מצביעים.
נסים זאב (ש"ס):
אז אני אזכיר לך על מה אנחנו מצביעים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אז מה תגיד – – –
נסים זאב (ש"ס):
אני אגיד לכם על מה אנחנו מצביעים. היום אנחנו מצביעים בחוק העונשין של חברת הכנסת המהוללה, שקוראים לה אבקסיס לוי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
גם וגם.
נסים זאב (ש"ס):
אבל אני רוצה להזכיר לה משהו. כשהיא אומרת להוריד את הגיל, היא שכחה – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
להעלות את הגיל.
היו"ר אורי מקלב:
להעלות.
נסים זאב (ש"ס):
להעלות את הגיל. כן. אבל זה מצד אחד יורדים, מצד אחד עולים, ואני אסביר לך במה עולים, במה יורדים. עולים בענישה. זאת אומרת שפתאום הילד הגדול נהפך להיות גם קטן. את יודעת שבגיל 17 הבנות יוצאות כבר לחופה? איזה השגחה את רוצה עליהן? תגידי לי, מי היום שולט על הילדים שלו? את רוצה בחוק שלך – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
שיספקו לו קורת גג. שלא יצטרך – – –
נסים זאב (ש"ס):
– – שילדים שנוהגים באלימות נגד ההורים שלהם – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
שהוא לא יצטרך לחפש ברחובות – – –
נסים זאב (ש"ס):
את לא יודעת. החוק הזה הוא לא טוב, תסלחי לי. אני אומר לך שהחוק הזה הוא בעייתי. ואני מדבר בכל הרצינות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
במקומות נורמליים, הורים דואגים לילדים.
נסים זאב (ש"ס):
הוא הומני, הורים דואגים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא הומני, נורמלי.
נסים זאב (ש"ס):
ואת יודעת איזה שימוש לרעה הילדים עושים בחוקים האלה. כשהילד אומר לאבא שלו – אני עכשיו מדבר לגופו של עניין – אבא, אם לא תסתום את הפה אני אביא לך משטרה, הוא אומר את זה בגיל 13–14. אני אומר לך. אבל בגיל 18 הוא הרבה יותר חזק מאבא שלו.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
מה הקשר?
היו"ר אורי מקלב:
תודה. תודה.
נסים זאב (ש"ס):
אז אני רוצה, אנחנו מדברים – – –
היו"ר אורי מקלב:
חבר הכנסת נסים זאב, תודה. הזמן כבר עבר מזמן. תודה רבה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא חינכת אותו.
נסים זאב (ש"ס):
לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, צריך לשקול – ברצינות עכשיו אני מדבר – לגבי הגיל, העלאת הגיל ל-18. זה דבר שלא יהיה במבחן המציאות. החוק הזה לא יכול – אי-אפשר לממש אותו. כשבת יוצאת לחופה בגיל 17 ואת תיתני לה השגחה עד גיל 18.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
תודה רבה. אני מקווה שהבנתם אותי.
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו נעבור להצבעה. נאפשר לך להגיע למקום. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. שנדע על מה אנחנו נצביע – הצעת חוק העונשין (העלאת גיל המושגח).
רבותי, הצבעה.
הצבעה מס' 30
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 112) (העלאת גיל המושגח), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 24, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. לפיכך אני קובע שהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 112) (העלאת גיל המושגח), התשע"א–2011, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט, שתכין אותה לקריאה השנייה והשלישית.