קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011
[מס' מ/533; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 12209; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים עכשיו, חברי וחברות הכנסת, להצעות חוק. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, קריאה השנייה וקריאה השלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה, אדוני.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל את דברי במשלוח תנחומים לידידי, משפחות פוגל ובן-ישי, ואני מוכרח לומר שאחרי הדיון שנתקיים פה נזכרתי בדבריו של אורי צבי גרינברג, שכתב: לפעמים אין ביטוי במלים וצריך האדם לזעוק מעוצמת מכאובים נאמנים. לכן אז נושך האדם את שפתיו עד דם והוא מחריש או חורק בשיניו הזועם. אנחנו מחרישים כי נשכנו את שפתנו עד דם, כי הכאב אדיר הוא.
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) עוסקת בערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו. הצעת החוק מבקשת לצמצם במידה את מספר הדיונים המתקיימים בבית-המשפט העליון, שניתן לצמצמם בלא פגיעה בזכויות הנאשם, וזאת בשני תחומים בדין הפלילי: ערר שני על החלטות הנוגעות למעצר ובקשות להארכת מעצר של נאשם מעבר לתשעה חדשים.
אנו קודם מציעים לבטל את הזכות לערר שני לבית-המשפט העליון, שהיום מוקנית לצדדים במקרים של החלטות בעניין מעצר, ולאפשר לצדדים לבקש רשות מבית-המשפט העליון להגיש ערר שני בענייני מעצר. בקשת רשות תאפשר דיון בערכאה הגבוהה ביותר ובחינה של שלוש ערכאות בענייני מעצר, אך רק במקרים המתאימים. בתיקים הרגילים די בכך שהחלטת מעצר נבחנת בערר אחד, בדיוק כמו שנבחן ערעור על פסק דין פלילי.
שנית, מוצע לאפשר לבית-המשפט שמרשיע נאשם שהיה עצור מעבר לתשעה חודשים לעצור את המורשע עד לגזר-הדין, זאת בניגוד לנוהג היום, שבו כל הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים היא בסמכות בית-המשפט העליון, אפילו לאחר הכרעת הדין. במקרה שבו הנאשם מורשע מדובר בהארכת מעצר קצרה עד גזר-הדין ואין צורך להגיע עד לבית-המשפט העליון לשם כך.
היום מוסמך בית-המשפט העליון להאריך את מעצרו של נאשם ב-90 יום כל פעם כאשר הנאשם נמצא במעצר לתקופה העולה על תשעה חודשים. מוצע לתקן את החוק ולאפשר לבית-המשפט, במקרים מתאימים, להאריך את המעצר ב-150 ימים כל פעם. המדובר במקרים מסובכים ומורכבים שבהם מעריך בית-המשפט שהדיון יארך זמן.
לבסוף, מוצע לקבוע כי לבית-המשפט הסמכות לצוות על מעצר "גישור" שלא יעלה על 72 שעות, אם הנאשם היה בעבר במעצר מעבר לתשעה חדשים והיום אינו עצור או עומד להשתחרר, כדי לאפשר לתביעה להגיש בקשה לבית-המשפט העליון לחדש את המעצר.
קבוצת חד"ש מציעה כמה הסתייגויות אשר מבקשות לא לבטל את הזכות לערר שני בהחלטות בענייני מעצר ולאפשר הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים ב-100 ימים, במקום 150 המוצעים על-ידי הוועדה, ולאפשר מעצר "גישור" של 36 שעות במקום 72. אנחנו מבקשים לדחות את ההסתייגויות, באשר הן מפירות את האיזון שבין ייעול ההליכים בבית-המשפט לבין זכויות העצור.
אני קורא למליאה לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח אשר אישרה הוועדה.
אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג, לצוות הוועדה, לעורכת-הדין אפרת חקאק, היועצת המשפטית אשר טיפלה בחוק ואשר היתה זו שהביאה אותנו לאיזונים הנכונים. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. אני מודה לך. חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, קבוצת סיעת חד"ש, הגישו חמש הסתייגויות. האם תסתפק, אדוני, בחמש דקות על כל ההסתייגויות?
דב חנין (חד"ש):
לא אוכל.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא תוכל. טוב. בעשר דקות? עשר דקות על כל ההסתייגויות? מספיק? על כל ההסתייגויות. אני מודה לך. יופי, אני מאוד מודה לך. תודה. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה לך, אדוני. אני אכן אנמק את כל ההסתייגויות של קבוצת חד"ש במסגרת זמן של עשר דקות.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
אף שההסתייגויות שלנו מהצעת החוק הזו הן הסתייגויות עקרוניות, עמיתי חברי הכנסת – ואני מציע לכולכם להקשיב ולשמוע אותן בקשב רב.
כולנו שותפים, עמיתי חברי הכנסת, ברצון להקל את העומס בבתי-המשפט. זו תכלית שהיא ללא ספק חשובה וראויה. אבל עם כל החשיבות של התכלית הזאת, אין הצדקה לפי דעתנו להתנות את זכותו של עצור לערר לבית-המשפט העליון על החלטה של בית-המשפט המחוזי בערר בקבלת רשות מיוחדת.
חוק המעצרים, אני מזכיר לכולם, נחקק בשנת 1996 כדי לתת ביטוי למהפכה החוקתית ולמעמדה העילאי של הזכות לחירות בהליך הפלילי. החוק ביקש להבטיח כי השימוש במעצר, שהוא כלי קיצוני שמאפשר שלילת חירות של אדם עוד טרם הוכחה אשמתו במשפט הוגן – במקרים רבים, אגב, עוד לפני הגשת כתב אישום נגדו אפילו – שהשימוש הזה במעצר לא יעלה על הנדרש באופן הכרחי. הזכות החריגה והייחודית להגיש ערר שני לבית-המשפט העליון נועדה בהקשר הזה לשמור בקפדנות יתירה על עקרון המידתיות ועל העיקרון שהמעצר הוא לעולם בגדר חריג.
בפועל, עמיתי חברי הכנסת, תכליתו החשובה של חוק המעצרים לא הוגשמה. במקום להפוך לנדיר יותר, השימוש בכלי המעצר הפך בשנים האחרונות לרווח יותר. כך, בעוד בשנת 1998 היו 40,345 מעצרים, בשנת 2008 היו, שימו לב, 58,018 מעצרים. בעוד בשנת 1998 היו 6,800 מעצרים עד תום ההליכים ומעצרים עד למתן החלטה אחרת, בשנת 2008, שימו לב, היו 15,110. אלה המספרים שבפני.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – – אנחנו צריכים לדעת כמה עררים הוגשו כערר שני לעליון וכמה מהם התקבלו וכמה נדחו.
דב חנין (חד"ש):
אדוני מעיר הערה נכונה בהחלט. אכן, אדוני יכול להגיד שרוב העררים שמוגשים לבית-המשפט העליון נדחים, ובכל זאת, זה עדיין לא מונע את הזכות של אנשים להגיע עד בית-המשפט העליון. אני מזכיר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על אנשים שהם לא רק בינתיים חפים מפשע לפי חזקת החפות, כי שום בית-משפט לא הרשיע אותם בשום דבר, אנחנו מדברים לעתים גם על מצבים שבהם עדיין אין אפילו כתב אישום. עדיין אין אפילו כתב אישום. זה מצב שבו אדם נעצר לצורך חקירה, ואנחנו מדברים על ביקורת שיפוטית ביחס לאדם שהוא עדיין אפילו לא נאשם; לא רק שהוא לא מורשע, הוא עדיין אפילו לא נאשם.
כאשר אני הצבעתי על העלייה הדרמטית במספרם של המעצרים ובמספרם של המעצרים עד תום ההליכים, העלייה הזאת לא משקפת עלייה בפשיעה המדווחת. לפי הנתונים של אתר משטרת ישראל, המגמה היא הפוכה לגמרי. בין 1999 ל-2008 חלה ירידה משמעותית בתחומים רבים ומגוונים בשיעור הפשיעה ל-1,000 נפש.
לנוכח האופי הקיצוני הזה של כלי המעצר – אופי שאנחנו רואים, למרבה הצער, שיש בו שימוש שגרתי ורווח – חשוב, והייתי אומר גם חיוני, לשמור על המנגנונים המיוחדים שנועדו למנוע החלטות שגויות. עצם העובדה שלאדם מוקנית הזכות לפנות לערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר כדי למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בחירותו, משדרת מסר חשוב מאין כמותו למערכת כולה בדבר הזהירות הכפולה והמכופלת הדרושה בהקשר זה.
כדי להצדיק התערבות של בית-המשפט העליון בהחלטת מעצרים, גם זו הניתנת בערר, די בכך שההחלטה לגופה אינה ראויה או אינה מקיימת את התנאים הקפדניים הדרושים כדי לשלול את חירותו של אדם שעדיין מוחזק כחף מפשע. אין מקום לדרוש, כתנאי להתערבות זו, כי יקוימו המבחנים המיוחדים הנדרשים בדרך כלל כדי להצדיק מתן רשות ערעור – קיומה של שאלה משפטית מיוחדת, סוגיה עקרונית וכדומה.
עצור הנהנה מחזקת החפות זכאי לכך שערערו יידון בבית-המשפט העליון, גם אם נראה על פני הדברים כי הערר מגלה רק עילה שגרתית להתערבות בהחלטת הערכאה הקודמת. זו, עמיתי חברי הכנסת, גם עמדתה של הסניגוריה הציבורית: אין לייעל את המערכת על-ידי כרסום בזכויותיהם של חשודים ונאשמים, בוודאי ובוודאי לפני שלא מוצו כל האפשרויות האחרות.
החוק הזה מציע להסמיך את בית-המשפט העליון להאריך את מעצרו של אדם אשר שהה במעצר מעבר לתשעה חודשים בקשר עם משפט שעודנו מתנהל ב-150 ימים במקום ב-90. לטעמנו זו השלמה בעייתית עם המצב הבלתי-נסבל שבו עצורים רבים מדי מוחזקים בכלא מעבר לתשעה חודשים. שוב, חוק המעצרים, החרד לזכות לחירות, לעקרון חזקת החפות ולזכותו של אדם להישפט בתוך זמן סביר, קבע סד זמנים הדוק בהקשר הזה. הסמכות להאריך את מעצרו של אדם מעבר לתשעה חודשים אמורה להיות בבחינת החריג שבחריגים, ובשום פנים ואופן אינה אמורה להפוך לעניין שגרתי. מכאן שהדרך להקל את העומס המוטל על בית-המשפט העליון בהקשר זה אינה לאפשר לו להאריך את המעצר לתקופות ממושכות יותר, אלא לנקוט צעדים מערכתיים דרושים, כולל השקעת משאבים, כדי להבטיח שבפועל יהיו פחות תיקים כאלה.
סד הזמנים הקבוע בחוק המעצרים בהקשר זה מצטרף לעיקרון החשוב הקבוע בסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 – זה עיקרון שמוכר, לצערנו, בעיקר בהפרתו – שלפיו כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, רשאי בית-המשפט מזמן לזמן לדחות את מועד תחילת המשפט או המשכו כפי הצורך. הוחל בגביית הראיות – ימשיך ברציפות יום-יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך. במובן זה הוא בא לא רק כדי להגן על אדם מפני פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, אלא גם כדי להבטיח שעצור יישפט בתוך זמן סביר.
הזכות להישפט בתוך זמן סביר היא זכות יסוד חוקתית הנגזרת מהזכויות לכבוד ולחירות והמוכרת במשפט הבין-לאומי. אני מפנה בהקשר זה לאמנה בדבר זכויות מדיניות ואזרחיות, אשר נחתמה ואושררה על-ידי מדינת ישראל, שמדגישה את זכותו של אדם To be tried without undue delay.
כאשר משפט מתנהל בעצלתיים, עם המתנות של שבועות וחודשים בין דיון לדיון, נגרם עינוי דין קשה מנשוא לנאשם ולנפגע העבירה ונזק חמור למלאכת עשיית הצדק. חקירתם הנגדית של עדים פחות יעילה ויכולתם של שופטים לזכור את פרטי העדויות מדיון לדיון נפגעת בצורה קשה. אין צורך לומר שכאשר הנאשם במעצר, הפגיעה הזאת חמורה הרבה יותר.
הסניגוריה הציבורית, אגב, מדגישה במכתב שהיא העבירה בהקשר הזה, שהפיקוח התקופתי ההדוק על מעצרים מעבר לתשעה חודשים פעל בין היתר לזירוז ההליכים המתנהלים, ובאותו הקשר היא תיארה גם כל מיני צעדים שננקטו בתקופה האחרונה לייעול מערכת המשפט, אם הקמת בית-המשפט המחוזי במחוז המרכז ואם הוספת תקני שיפוט. חבר הכנסת רותם, אתה תאמר לי, ובצדק, שזה רחוק מלספק, ואני מסכים אתך בהקשר הזה, והייתי רוצה שיהיו יותר תקני שיפוט, אבל עדיין הפתרון לא יכול להיות על חשבון זכויותיהם של עצורים ושל אנשים שעדיין לא הורשעו בדין.
אני אומר, עמיתי חברי הכנסת, שאני ער לכך שגם אם יושקעו המשאבים הדרושים בהגדלת מספר השופטים, וגם אם המערכת תתייעל בצורה מיטבית, עדיין יישארו מקרים חריגים שבהם לא ניתן יהיה לסיים את התיק בתוך תשעה חודשים. אולם דווקא במקרים החריגים האלה חשוב להבטיח פיקוח צמוד של בית-המשפט העליון. אם הצעד הקיצוני של הארכת מעצר כל כך ממושכת יישאר בגדר מוצא אחרון, כפי שהוא אמור להיות, ממילא העיון התקופתי במעצרים אלה לא יעמיס על בית-המשפט מעבר לנדרש.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, הגשנו כמובן הסתייגויות נקודתיות, אבל בעצם, בגדול, ההסתייגות שלנו היא מהרציונל ומהרעיון הבסיסי של החוק. ההסתייגויות שלנו מכוונות לרכך את גודל המכה הקשה שיש בחוק הזה – לטעמנו מכה קשה ביחס לזכויותיהם של עצירים, של עצורים ושל נאשמים.
עמיתי חברי הכנסת, צריך לזכור שזכויות האדם לא נעצרות בשעריו החיצוניים של בית-המשפט הפלילי. גם מי שמובל לבית-המשפט כחשוד, כעצור, כנאשם, זכאי לזכויות אדם. זכויות אדם טומנות בחובן את הזכות המרכזית, החשובה, החיונית, לחירות. אנחנו פוגעים בזכות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, בהצעת החוק הזאת, בחוק שמובא היום לאישור בקריאה שנייה ושלישית, הרחק הרחק מעבר למה שצריך, מעבר למה שראוי, מעבר למה שמותר למדינה דמוקרטית. כדי להגן על האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל, את החוק הזה וחוקים דומים לו צריך לדחות על הסף.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מאוד מודה לך, גם עמדת בזמן ובסיכום. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין – – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה רוצה להשיב, אדוני היושב-ראש? לא, לא, חבר הכנסת אלקין – – –
זאב בילסקי (קדימה):
הוא לא רוצה, הוא לא רוצה להשיב. הוא שינה את דעתו.
היו"ר אופיר אקוניס:
הוא לא רוצה. אנחנו מייד נעבור להצבעה.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, עכשיו נעבור להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011. אנחנו מצביעים עכשיו על ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת סיעת חד"ש, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההסתייגות – 2
נגד – 34
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
בעד – 2, נגד – 34, אין נמנעים. ההסתייגות לא עברה.
אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. כיוון שלסעיף 2 אין הסתייגויות, אנחנו נצביע על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה, ביחד.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 38
נגד – 3
נמנעים – אין
סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, 38 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1 ו-2 אושרו כנוסח הוועדה.
לסעיף 3 קבוצת חד"ש מציעה הסתייגות. אנחנו מצביעים עכשיו על ההסתייגות. נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 3
נגד – 36
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
שלושה בעד, 36 מתנגדים. ההסתייגות לא עברה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 37
נגד – 3
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אופיר אקוניס:
37 בעד, שלושה מתנגדים. סעיף 3 אושר, כנוסח הוועדה.
לסעיף 4 – הסתייגות קבוצת חד"ש.
רוני בר-און (קדימה):
– – – הסתייגות?
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, אין יותר הסתייגויות בלאו הכי – לסעיף 5. בואו נסיים את זה.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 3
נגד – 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, שלושה בעד, 32 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא אושרה.
אנחנו נעבור להצבעה על סעיפים 4 ו-5. סעיף 5 הוא ללא הסתייגויות, חבר הכנסת בר-און, ולכן על סעיף 4 ועל סעיף 5 נצביע ביחד, כנוסח הוועדה. בבקשה, נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה – 36
נגד – 3
נמנעים – אין
סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, 36 בעד, שלושה מתנגדים. סעיף 4 וסעיף 5 אושרו כנוסח הוועדה.
האם יושב-ראש הוועדה מסכים להצביע גם בקריאה השלישית?
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 36
נגד – 3
נמנעים – אין
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, נתקבל.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, 36 בעד, שלושה מתנגדים. החוק עבר בקריאה השלישית. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, אושר בקריאה השנייה ובקריאה השלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.