קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – מסגרות חוץ-ביתיות לילדים נזקקים), התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/1545/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו עוברים לסעיף הבא. הסעיף הבא הוא הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – מסגרות חוץ-ביתיות לילדים נזקקים), התשס"ט–2009, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, גברתי, תעלי ותבואי. יש לנו רק בעיה אחת, אדוני השר המקשר, שהשר המשיב אמור להיות השר משה כחלון, שר הרווחה. האם אדוני ישיב או הממשלה לא מבקשת להשיב? את תעלי, את תעלי. אם שר לא נמצא פה זה עניינה של הממשלה. אתם תחליטו מה אתם רוצים. בהיעדר תשובה, אנחנו נעבור להצבעה. שר החינוך גדעון סער: – – – היו"ר ראובן ריבלין: הממשלה תומכת? את זה אתה יכול לומר. שר החינוך גדעון סער: אני אוכל להשיב. היו"ר ראובן ריבלין: אתה תשיב. כבוד שר החינוך ישיב. להצעה הזאת צמודה הצעת חוק של זבולון אורלב, ואנחנו כמובן – לפני תשובת הממשלה. השר המשיב לפי שעה הוא שר החינוך. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לציין שיש לי באמת סוג של סיפוק, אולי רגעי, כי זה רק שלב ראשון בהליכי החקיקה, אבל זה אחד החוקים, אני חושבת, החשובים ביותר ואולי החשוב ביותר שאני אגיש אי-פעם. מדובר פה בדבר האלמנטרי ביותר, כאשר מדובר בילדים בסיכון שנמצאים בסיכון גבוה מאוד שהחליטו בעניינם, או בית-המשפט או ועדות החלטה, כשוועדות ההחלטה בעצם מורכבות מכל הגורמים המקצועיים – עובדים סוציאליים, יועצים חינוכיים, לפעמים פסיכולוגים, באמת כל הגורמים שמכירים את מסכת העובדות – קשה לי קצת לדבר ברעש פה, וזה נושא מאוד חשוב. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, יומה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהיא באמת מתמחה בנושאים שעליהם היא מדברת, לכבודה של הכנסת. היא מבקשת שמי שרוצה לשמוע ישמע. מי שלא רוצה, יצא מהאולם. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): חבר הכנסת זבולון אורלב, אני חושבת שיש לך איזה טעם בלהקשיב לדברים. זבולון אורלב (הבית היהודי): טעם רב. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): טעם רב. לכן אני אבקש קצת הקשבה וזה יעזור לכולנו אם יהיה יותר שקט, כי החוק הזה הוא בהחלט חוק ראוי. אבל, האומר דבר בשם אומרו מקרב את הגאולה, לכן אני אציין שיש פה זכות ראשונים לחבר הכנסת שכבר לא בשורותינו, חבר הכנסת לשעבר רן כהן, שהריץ בכנסת השש-עשרה את הרעיון הזה. הוא אפילו זכה לתמיכת ממשלה והחוק עבר בקריאה ראשונה, אבל מסיבות פוליטיות כאלה ואחרות לא הגיע לשלבי חקיקה סופיים. מה גם שהיה איזה הסדר עם הרווחה והאוצר, ואמרו: בהסכם אנחנו נדאג לכך שלא יהיה אפילו ילד אחד שנמצא בסיכון ושהוחלט בעניינו לדאוג לו למסגרת חוץ-ביתית ולא תימצא כזאת. עכשיו, אני חייבת להגיד לך: המציאות היא אחרת לחלוטין. היום יש ויכוח לגבי מספר הילדים, אבל מדובר על כ-150 ילדים שבית-המשפט כבר החליט בעניינם ועדיין לא נמצאה להם מסגרת חוץ-ביתית. יש עוד מספר לא מבוטל של ילדים שוועדת החלטה החליטה בעניינם. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על ילדים שנמצאים בתוך מסגרת ביתית-משפחתית, משהו, ובאיזה אופן – – – היו"ר ראובן ריבלין: יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, כל החוקים שלה מגיעים אליך ואתה מכיר בסגולותיה. חברים, תנו לחבר כנסת שבאמת – לפעמים יש חברי כנסת שמטפלים בחוקים שזה חלק מעצמם וחלק משליחותם. אני מציע שכל מי שרוצה לנהל שיחות יצא החוצה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) – – – אז חייבים להגיד שיש מאות רבות של ילדים, לפחות לפי הנתונים של המועצה לשלום הילד, שהיא שותפה בחוק הזה ביחד עם "ילדים בסיכוי", "המועצה לילד החוסה", עם באמת המלצה של הגורמים הסוציאליים, של איגוד העובדים הסוציאליים. מדובר פה בילדים במצבי סיכון וסכנה, במצוקה קשה, שמופקרים לרחוב ולסכנות אחרות. חלקם קורבנות של גילוי עריות, חלקם סובלים מהזנחה קשה, חלקם קורבנות התעללות פיזית ונפשית, חלקם על סף הידרדרות לעבריינות קשה וחלקם כבר עברו את הסף הזה. חלקם מנוצלים מינית, חלקם מכורים לסמים ולאלכוהול, כי זה המפלט שלהם, והם מעורבים באלימות כפוגעים וכנפגעים. אם לא נמצא להם את המסגרת הנכונה הם כנראה יהיו רק דור אחד לפני הדורות הבאים. חשוב לי להגיד ולציין שיש כוחות כאלה ואחרים שמנסים להגיד שיש בעייתיות, כי ברגע שאנחנו קובעים באופן כזה מכסות צבועות לסידור החוץ-ביתי לאותם ילדים שהרגע מניתי – אני בעצם מעקרת את העניין של הטיפול בקהילה. לא תמצא חסידה גדולה ממני לטיפול בקהילה, באמת לתת להם את הבית המסורתי, את הבית, כאשר הוא בית נורמטיבי או בית בר-שיקום. באותו אופן, אני חייבת להגיד שגם משרד הרווחה, שהחיל באמת את המדיניות של חזרה לקהילה, שהסתמך באמת על דוח-ברוקדייל, והוא מסתמך עליו מדי פעם בפעם, גילה שאותם ילדים שדובר בהם, שעשו לגביהם הסבה של מכסות, ממכסות חוץ-ביתיות למכסות בקהילה – כאשר מדובר במשפחה שאין לה מוטיבציה, היא לא מגיעה למפגשים והיא לא מקבלת את הטיפול כי אין לה הכוחות או אין לה הרצון, ואין לה המניע, הילדים שם הולכים ומידרדרים; אין ספק בכלל, מצבם הולך ורע. בשנים האחרונות, גם בגלל הגידול הטבעי וגם בגלל אי-טיפול יסודי, כנראה, חל גידול מאוד משמעותי במספר אותם ילדים שנזקקים למסגרת חוץ-ביתית, אך הפלא ופלא, במקביל יש ירידה מאוד משמעותית במספר המכסות החוץ-ביתיות. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו לא נאפשר להפריע לך בשום אופן, בכל פעם שתדבר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו) תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כי הנושא הזה בהחלט ראוי. עכשיו, הטיפול בקהילה, לא רק שלפעמים איננו מספיק, אין מספיק משאבים – אז מה עושים? מסבים מכסות מטיפול חוץ-ביתי לטיפול בקהילה כשיודעים מראש שבעצם הנזק פה הוא כפול, כי אותם ילדים שלא יכולים להיות משוקמים בקהילה תופסים מקום במועדוניות – חלקן מועדוניות יחד עם משרד הרווחה ומשרד החינוך, ומונעים בעצם את המקום של אלה שיכולים להיות משוקמים בקהילה; ומצד שני, הטיפול בהם הוא לא טיפול מספיק באותן המועדוניות. יש לי מכתב של הגברת דבורה מרחבי, שהיא המפקחת הארצית מטעם משרד החינוך של אותן מועדוניות, והיא אומרת: ביודעי שלאחר סיום יום העבודה אני שולחת את אותם ילדים שהטיפול בקהילה לא מתאים להם לתוך הבית המתעלל, אני כולי תפילה שלמחרת בבוקר ישוב הילד בריא ושלם. כאשר הוא מגיע לסוף-שבוע באותה משפחה, אין לי מושג אם הוא יחזור ביום שלמחרת. ולצערי הרב, אנחנו ראינו גם מקרים קשים. עכשיו אני חייבת להגיד משהו. ישנו רצון, ולפעמים גם של כאלה שאולי באים ממקום טוב – הציעו הצעות חוק שעיקרו מתוכן את הבסיס של העיקרון הזה, כי השמיטו את הסעיף החשוב ביותר. ועל מה אני מדברת? מה זה "ועדת החלטה" לפי הגדרה בחוק פעוטות בסיכון, שזה בדיוק כמו ההגדרה פה? השמיטו את זה. וכאן מדובר באמת במקרים שפתאום מתעוררים. ועדות החלטה, יש להן יכולת להתכנס יותר מוקדם מאשר בתי-משפט, יש להן יכולת להחליט בצורה יותר עניינית ויותר נקודתית ויותר מיידית כדי לקבוע בעניינו של הילד, ואם הסעיף הזה לא מופיע בהצעת חוק, כל החוק הזה מיותר, כי לא הגיוני שהכנסת תחוקק חוק שיבוא ויגיד: נהיה חייבים לקיים החלטה של בית-משפט. זה לא built in במדינת חוק? כאשר בית-המשפט מחליט חובה עלינו לקיים את החלטתו. האם יעלה על הדעת שבית-משפט יחליט על רוצח שייכנס לכלא והוא לא ימלא את חובו? לא נקיים את צו בית-המשפט? לא נשלח שוטרים לעצור אותו? לא נכניס אותו מאחורי סורג ובריח? אבל כאשר מדובר בילדים בסיכון – לא, המדיניות היא לא שווה. יש מאות ילדים שמחכים, וגם מבקר המדינה ב-2007 נתן דעתו על כך ושום דבר עדיין לא השתנה, אחרת הייתי מוותרת על החקיקה. אבל בלי חקיקה – ולצערי הרב זה לא קודם מספיק בכנסת השש-עשרה, לא מתוך זה שרן כהן לא רצה, הוא נתן את כל כוחו ומשקלו, אבל כמו שאמרתי, אחר כך הממשלה נפלה, וכדומה, ולכן זה לא הגיע לסיום החקיקה. אני באמת גאה להיות בין אלה שעשו עבודה נורא קשה בשכנוע, ואני חייבת להודות לשר משה כחלון, כי לפעמים כדי לשמוע וכדי להעביר את הדברים אתה צריך להיות לא רק בן-אדם עם רגישות, ורגישות חברתית גבוהה, אתה צריך להיות גם בן-אדם שמוכן להקשיב, וכאשר נכנס השר משה כחלון – אני חייבת להגיד שהחוק הזה היה בוועדת השרים לענייני חקיקה כבר לפני איזה חודשיים, עוד בטרם נכנס השר לתפקידו, והיה שם רוב, אבל ביקש ממני שר האוצר להמתין עם זה, והסכמתי להמתין; המתנו, וקיבלנו גם את הסכמתו של שר האוצר. חשוב לי לבוא ולהגיד שבוועדת השרים לענייני חקיקה כל השרים תמכו. היה שר שבאמת היה גם סוג של לוחם, במאבק הזה, שאמר: אני לא חושב שצריך לשים הגבלות לחוק הזה. אני הסכמתי להגבלות בתיאום והסכמה מבחינה אחת: כי יכול להיות שבאיזה שלב היינו מוותרים לגמרי על אותו עיקרון ועל היכולת שלנו לקיים את החוק הזה או לחוקק אותו מתישהו – וזה אחד החוקים המתבקשים ביותר. ולכן הסכמתי גם לזה. אז אני מודה גם לזה שנמנע רק מתוך העיקרון היותר לוחמני ממני, בנושא הזה, אבל זה מה שהייתי צריכה. אז אני באמת רוצה להודות לשר כחלון. אני רוצה להודות לכל השרים. אני רוצה להודות ליוסי פלד, לסטס, לגדעון סער, לכל השרים שהיו בוועדה ועשו עבודה חשובה. יש שרים שלא הזכרתי אותם כי הם לא פה, אבל הם באמת חיממו את לבי, כי לילדים האלה, מסתבר – גם השר נהרי וגם השר מרגי, שגם רצו להסיר את החסמים, וכמובן השרים של ישראל ביתנו, שהם כגוף אחד בנושאים האלה, ויש לנו אור ירוק ותמיכה מאוד רחבה בכל מה שקשור לילדים בסיכון. אני על המנדט הזה. וחשוב להגיד שכאשר הדברים מובאים וההיגיון מסודר בצורה כזו – וכל מי שתומך בחוק זה, בארגונים הוולונטריים ובכלל, אין לו שום נגיעה; גם כאשר נאמרו מלים שיכול להיות שיהיה איזה רצון כלכלי, צריך להבין שהמועצה לשלום הילד, "המועצה לילד החוסה", "ילדים בסיכוי" וכדומה, הם אנשים שהאינטרס היחידי שלהם הוא לעזור לילדים האלה. אין להם שום אינטרסים כלכליים, הם לא מחזיקים במוסדות. והכי חשוב: באנו לטובת הילדים. ואני מסכימה שזה יהיה בתיאום. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה.