קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, התשע"א–2011
[מס' כ/347; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה – לא ועדת חקירה, אלא בקשה לבוא ולקבוע על-פי החוק מה צריך לעשות כאשר מקבלים תרומות. בבקשה. רבותי, יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. לחוק זה יש הסתייגויות רבות. האם קיבלנו איזושהי הסכמה?
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לנו הסכמה, חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש הסכמה. ההסכמה הזאת מקובלת עליכם. בבקשה, אדוני יחליף אותי. חבר הכנסת רותם יציג, לאחר מכן יש לנו כאן כשעה וחצי דיון של המסתייגים, ולאחר מכן הצבעות, שתימשכנה – גם – זמן לא מועט.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אני מתכבד להביא את הצעת חוק גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, התשע"א–2011, של חברי הכנסת זאב אלקין, דוד רותם, אברהם מיכאלי, עתניאל שנלר, יריב לוין, מיכאל בן-ארי וציפי חוטובלי.
הצעת החוק מבקשת להגביר את השקיפות בנוגע למימון של עמותות וחברות לתועלת הציבור על-ידי ישויות מדיניות זרות. כאשר מדינה זרה מנסה על-ידי תמיכה בעמותות להשפיע על הנעשה במדינה, ראוי שהציבור ידע מי מממן את הפעילות.
בראש וראשונה מוצע לחייב עמותות וחברות לתועלת הציבור לדווח על תרומות המתקבלות מישות מדינית זרה בזמן אמת, דהיינו, בתום שבוע מתום אותו רבעון שבו התקבלה התרומה, ובטופס מקוון, ולא רק בדוח שנתי, כפי שקובע חוק העמותות היום.
כן מוצע לחייב לפרסם קבלת תמיכה שמיועדת למימון מסע פרסום מיוחד, במסגרת אותו מסע פרסום.
בנוסף, תחול חובה על רשם העמותות או רשם ההקדשות, לפי העניין, לפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים את רשימת הגופים שדיווחו על תמיכה מישות מדינית זרה, וכן חובה על העמותה לפרסם את המידע באתר האינטרנט שלה.
מוצע אף לתקן את חוק העמותות כך שההגדרה של ישות מדינית זרה תכלול גם חברה שרוב מימונה מגיע מישות מדינית זרה, כך שגם תרומה המגיעה בעקיפין מישות מדינית זרה תדווח.
כן מוצע לתקן את חוק החברות ולאפשר לרשם להטיל עיצום כספי בשל הפרת חובת הדיווח לפי החוק הנדרש.
היו"ר מגלי והבה:
חברים, למה אתם צועקים?
יואל חסון (קדימה):
אנחנו המומים מהחוק הזה.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה שאתם המומים זה בסדר, אבל – – –
יואל חסון (קדימה):
מה, אתם לא רואים מה קורה בעולם? אתם מנסים בכוח להיות כמו מדינות אחרות שמסביבנו? בכוח? יש לנו דמוקרטיה שפויה פה וגם את זה אתם מנסים להרוס?
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אנחנו מנסים לא לאפשר למי שרוצה לאפשר למדינות זרות להתערב בפוליטיקה הישראלית, דבר שאתה מאוד אוהב משום שאתה מאוד מושפע ממדינות זרות – –
שלמה מולה (קדימה):
– – – שום דבר לא מבטיח.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – את זה אנחנו רוצים למנוע.
רחל אדטו (קדימה):
זה שאתם רוצים שישראלים בחו"ל יצביעו – – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, להצעת החוק יש הסתייגויות. חלק מההסתייגויות הן הסתייגויות מצחיקות. הן הסתייגויות – – –
שלמה מולה (קדימה):
אתה אומר על ההסתייגויות שלי: מצחיקות?
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חבר הכנסת מולה, כן, כאשר אתה מבקש לקרוא לחוק "חוק מקארתיסטי שתכליתו לצמצם את השיח הציבורי בארץ" – –
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – זה אפילו לא מצחיק, כי זה עוד גרוע מבדיחה. אבל חלק מההסתייגויות לדעתי הן בדיחות.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש הצעות להרחיב את חובת הגילוי על התרומות מכל מקור שהוא, להפוך את הדוח הרבעוני לדוח חצי שנתי או לדוח מיידי. חלק גדול מההסתייגויות הן פשוט הסתייגויות לשם הפרודיה, ואנחנו נשמע אותן כאשר חברי כנסת יעלו וידווחו עליהן. אני קורא לכנסת לדחות את ההסתייגויות – – –
שלמה מולה (קדימה):
אבל אתה הפרת את ההבטחה שלך – – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני קורא לכנסת לדחות את ההסתייגויות, חוץ מההסתייגויות שלי, ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה ליושב-ראש ועדת חוק, חוקה ומשפט. חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים לפי סדר האנשים שנרשמו להסתייג. ראשון המסתייגים הוא חבר הכנסת שלמה מולה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי הטוב דודו רותם, אנחנו קיימנו דיונים ארוכים בהצעת החוק הזאת בוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו ביקשנו מיושב-ראש הוועדה לעשות שוויון בין כל מקבלי התרומות או הנתמכים. אנחנו ביקשנו שמה שיחול כלפי מדינות זרות, שיחול גם לגבי תורמים פרטיים.
אדוני היושב-ראש, נעשתה פה דיפרנציאציה שקשה מאוד אפילו להבין מה עומד מאחורי הדרישה הזאת, מה עומד מאחורי החקיקה הזאת. החקיקה הזאת היא בעצם פרי רצונו של זאב אלקין, שזה בעצם בית-מדרשם של אותם חוקים אנטי-דמוקרטיים במדינת ישראל, שבאים לכאן לצבוע עוד חוק אנטי-דמוקרטי, ואין בין זה לבין דיווח לא כלום.
אדוני היושב-ראש, אנחנו בדיונים ביקשנו שמה שיחול לגבי דיווחים על תרומה ממדינות זרות יהיה גם לגבי תורמים פרטיים. אנחנו ביקשנו שכאשר יש תורם פרטי, אדם בודד, שיכול לשפוך כספים מפה ועד להודעה חדשה במדינת ישראל כדי לייצר סכסוכים אפילו באזורים שבהם יש חילוקי דעות – אנחנו ביקשנו שכל תרומה שמגיעה מאדם זר, מתורם זר מחוץ-לארץ, גם התרומה הזאת תהיה מדווחת. אינני מבין מה ההיגיון, הרדיפה הזאת עוד פעם לשים את מדינת ישראל על קרני אותן מדינות, שינגחו את מדינת ישראל. חלק מהמדינות שמדובר עליהן הן מדינות ידידותיות לנו.
אבל מה יקרה, אדוני היושב-ראש – אני רוצה ללכת לשיטתם של אותם ימנים קיצוניים באגף השמאלי הזה, ואני דווקא רוצה לשאול אותם: אם מחר בבוקר יהיה איזה סעודי מאירן שיבוא ויגיד: אני מקים כאן, במדינת ישראל, איזה חינמון, כמו "ישראל היום" למשל, והוא ישקיע ויעשה דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית; נו, אז? מה יקרה? ואותו אדם תורם לא ידווח, ואותו אדם תורם אף אחד לא ידווח עליו. אבל כאשר מדינה כמו ארצות-הברית – וארצות-הברית היא מדינה ידידותית – תיתן כסף לכאן, לארגונים, כן יהיה דיווח. אני לא מבין את ההיגיון בדבר, אדוני היושב-ראש. כל כסף זר שמגיע לכאן, להשפיע בהשפעה דמוקרטית או השפעה פוליטית בישראל, על הצד הימני או על הצד השמאלי, אדרבה, שהוא אכן יהיה מפוקח. אבל אי-אפשר לעשות, אדוני היושב-ראש, דיפרנציאציה.
לכן, החוק הזה – דיברנו עליו, אמרנו עליו – זה חוק שבא לפגוע בדמוקרטיה שלנו, זה חוק בא לפגוע בישראל היפה שלנו, זה חוק שבא בשביל הקוריוז של זאב אלקין כדי שיוכל לעשות "וי" שעשה עוד חוק אנטי-דמוקרטי. בין זה לבין שמירה על מדינת ישראל אין שום-כלום. כל מה שאנחנו ביקשנו – – –
חיים כץ (הליכוד):
הוא אמר שאתה טועה.
שלמה מולה (קדימה):
אני לא טועה, ממש לא. מה שאנחנו ביקשנו בהסתייגות שלנו – אני רק רוצה להקריא משפט אחד, שזה אולי הדבר החשוב ביותר, המפתח לכאן, שאם ההצעה הזאת תתקבל, אני אומר לך שאפשר לקרוא לזה חוק שוויוני. אנחנו קוראים, אדוני היושב-ראש, בהגדרות למשל, במקום "מדינות זרות" יבוא "אזרח ישראלי", "אזרח ישראלי שאינו מתגורר בישראל בדרך קבע". זאת אומרת, מה שאנחנו באים ואומרים, במקום "ישות זרה" אנחנו אומרים גם "אזרח ישראלי", או בישראל, או אדם אחר שחי בחוץ-לארץ ותורם כסף, גם כספו ידוּוח. אין דבר יותר שוויוני מזה.
אני יודע מה קורה בדרך כלל לאגף הימני בבית הזה, כואב להם מאוד שיש ארגונים שמקבלים תמיכה בנושא של שמירת זכויות האדם, זכויות האזרח, שוויון חברתי. יש כאלה שקשה להם, יש כאלה שקשה להם לראות שיש ארגונים חברתיים שכל עניינם ללכת ולהגיש בג"ץ נגד המדינה. העוול שנגרם הוא נגרם לאדם. במדינה שאין בה חוק-יסוד, במדינה שאין בה חוקה, לארגונים האלה יש חשיבות רבה. אדרבה, אם המדינה היתה מממנת את כל הארגונים, ארגוני זכויות האדם, אין שום בעיה. אבל המדינה לא מממנת. אבל כשיש מדינה אחרת שמוכנה לממן, שלרוב, רוב המדינות שחיות אתנו בשלום ובבטחה, אנחנו מנהלים אתן משא-ומתן כל הזמן, מבקשים מהן כשבאו"ם יש בקשה להטלת סנקציה על ישראל – באות ואומרת אותן מדינות, בריטניה, צרפת, גרמניה. למשל, ראש הממשלה מתגאה שהשרים באים לכאן והוא מנהל אתם ישיבות, אבל כספם בארגוני זכויות האדם לא כשר.
איזה איפה ואיפה, איזה צביעות, הצביעות הזאת שהיא עוד פעם – יש כאן בכנסת הזאת יותר מ-24 חוקים שהם גזעניים. אחד מהחוקים האלה זה החוק שבדיוק עונה לצרכים של חקיקה גזענית. אף אחד אין לו מלה אחרת להגדיר את החקיקה הזאת זולת מקארתיסטית, אנטי-דמוקרטית, גזענית, פופוליסטית, שבאה לשרת את הימין.
האמת היא, בבית הזה יש תחרות בלתי נגמרת בין ישראל ביתנו לליכוד. פשוט, הם יוצאים מדעתם בתחרות אחד עם השני – מי ישבור יותר את הכלים נגד הדמוקרטיה בישראל. האמת היא, יש עכשיו שחקני חיזוק. שחקני החיזוק קוראים להם מפלגת העצמאות מאיזשהו מקום. איך הם נותנים את החיזוק, את החיבוק לחקיקה האנטי-דמוקרטית הזאת. אינני מתפעל, אינני מתפלא על ישראל ביתנו, על שר החוץ. זו הרי תורתם, זה בא מבית-מדרשם. החבר העריק מקדימה לליכוד, שהוא אלקין הקיצוני, שהוא בעצם מנסה למרוח לנו, ולומר לנו כמה זה חשוב, יש שקיפות. אנחנו חוזרים ובאים ואומרים, אדוני היושב-ראש, שקיפות כן, שוויון כן, אבל מקארתיזם בשום פנים ואופן לא.
האמת היא, הרוח הרעה הזאת תחלוף. היא תחלוף. כל רוח רעה חולפת. הבית הזה נשטף היום בחקיקה אנטי-דמוקרטית בכל מיני כיוונים, רבדים. אינני יודע מה יבוא מחר. האמת היא, מה שמפתיע אותנו מהכול – ראש הממשלה, שתיקתו. הוא ראש ממשלה גם שלי. ראש הממשלה של האגף הזה, במקום שיהיה ראש ממשלה ממתן, ראש ממשלה אחראי, הוא מתחרה עם ליברמן; רואה סקרים, נכנס לאקסטזה, והוא מוכן לאפשר להעביר כל חוק אנטי-דמוקרטי.
דמוקרטיה נמדדת גם בזה שאתה מקבל את האחר שהוא שונה ממך בדעותיו. אנחנו מתפארים בדמוקרטיה שלנו, אבל דמוקרטיה שאפשר להתפאר בה מבית-מדרשם של ליברמן, מבית-מדרשו של אלקין, מבית-מדרשו של יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דודו רותם – אנחנו מסרבים להיות שייכים לאלה. אנחנו שולחים אותם לבן-ארי. הוא ידידם הטוב, הוא המורה הטוב, תאמין לי, הוא האדמירל של הבית הזה. הוא, תאמין לי, מנווט את ראש הממשלה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
שתבורך לך, אדוני.
אנחנו שמענו, ראינו באיזה להיטות הם מנסים כאילו להגן על מדינת ישראל. מה, חיילי צה"ל הם רק חיילי צה"ל של אנשי ליברמן? הם חיילי צה"ל של אנשים אחרים? הם גם חיילים שלנו. המדינה הזאת והדמוקרטיה היא גם שלנו. לא יכול להיות שאתם תחשבו שלכם יש יותר אשראי, לכם יש יותר זכויות, זה לא יקום ולא יהיה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך להתנגד לחקיקה הזאת. אני מציע לך, חבר הכנסת בן-ארי, תתאפסו, תחשבו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אנחנו התאפסנו. מתי אתם תתאפסו, תחזרו לעם ישראל, לציונות, מתי? מתי?
שלמה מולה (קדימה):
אתה רוצה ללמד אותי ציונות?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כן.
שלמה מולה (קדימה):
אני מציע לך: אל תנסה אפילו. אל תנסה, אל תלמד אותי ציונות. אתה כובש, תאמין לי, אתה קובר את הציונות. אתה קובר לנו את הציונות, את החזון שבו באנו לכאן לחיות יחד, לבנות מדינה דמוקרטית. אתה רוצה לבנות יחד עם האגף הזה פה, יחד אתם, הרי אתם כאילו קו-אופוזיציה יחד אתם. אתם רוצים להרוס לנו את הדמוקרטיה. העם בישראל – הדמוקרטיה יותר חזקה מכם, והרוח הזאת היא תחלוף.
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חבר הכנסת בן-ארי – – – תן לו לסיים את הזמן שלו, ואחר כך אתה עולה לדבר כאן. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני חושב, לסיכום, הצעת החוק הזאת כדאי שהיא לא תעבור. לפחות, אם הצעת החוק הזאת תעבור, אנחנו מבקשים, ההסתייגויות שלנו – שבמסגרת הצעת החוק, הפיקוח יהיה לא רק על מדינות זרות, אלא גם על כסף פרסונלי, אישי, שמגיע מישראל. אז אנחנו עשינו שוויון. אי-אפשר לעשות איפה ואיפה.
האמת היא, ישראל ביתנו היא מפלגה מסוכנת, ואני מקווה שהציבור הישראלי יראה שמערערים את הדמוקרטיה שלנו. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. אחריו יהיה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לנו כנראה שיעור שבועי בהלכות אנטי-דמוקרטיה. הקואליציה הזאת, ואני לא רוצה לשחרר שום מרכיב ממרכיביה מהאחריות לכך, אחת לשבוע מביאה אותנו לדיון על סדרי שלטון וממשל, מותר ואסור, זכויות וחובות וכו', ורושמים פרקים, הולכים ומתגבשים בספר המקארתיזם והסנוביזם שכנראה המתכונת הישראלית שבו תהיה מאוד ייחודית.
היה שלב אחד בדיוני ועדת החוקה, אדוני היושב-ראש, שאמרנו אולי, אולי בכל זאת. חברי הכנסת ובעיקר מובילי החוק, חבר הכנסת אלקין ויושב-ראש הוועדה דודו רותם, יגידו: בסדר, אנחנו רוצים שקיפות מכל מי שמקבל כספים מחוץ-לארץ. אגב, הסתייגות בנוסח זה מופיעה בהצעות ההסתייגויות כאן, ומי שירצה לתמוך בה עדיין יכול.
כי ממה נפשך, אדוני היושב-ראש? למה כסף מממשלת הולנד בהגדרה מסוכן, וכסף מארגון נוצרים קיצוניים אוונגליסטים, על פניו הוא בסדר? למה כסף מהאיחוד האירופי בהגדרה הוא פתח לסכנה, וכסף שלא ברור מקורו, לא ברור כיצד הרוויחו אותו, לא ברור למה הוא משמש, לא ברור איזה אינטרסים הוא מייצג פה, הוא לגיטימי? ואז אמר יושב-ראש הוועדה, וביקשנו ממנו, וחזרנו וביקשנו ממנו – אדוני היושב-ראש, אפשר לדאוג לפחות שבשורה הזאת – – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת שאמה, אל תפריע לשר התחבורה. השר כץ, אתה מפריע לנואם.
חיים אורון (מרצ):
אמר יושב-ראש הוועדה: אני מתחייב – זה מופיע בפרוטוקול, חבר הכנסת ציון פיניאן – אני מתחייב, לא יעבור חוק אלא אם כן הוא יחול על כל מי שמביא כסף מחוץ-לארץ.
שקיפות. אני כבר כמעט 20 שנה מחפש להבין מי מממן כל מיני בתים במזרח-ירושלים. הלכתי לבג"ץ אחד, הלכתי לבג"ץ שני, גופים שונים מחפשים – אי-אפשר. מה, זה לא משפיע עלינו? זה לא קובע את גורלנו? זה לא מתערב במחלוקת הפנימית? אני לא רוצה – יכול להיות שזה בסדר גמור, רק תגידו מי – לא. גם ממציאים פטנטים, שיש אפשרויות לעמותות מסוימות לא לפרסם את השמות של מי שתורם להן.
ואז אתם באים לפה, בשיא הצביעות, ואומרים: אנחנו רוצים לדעת. הכול ידוע. אמרו נציגי משרד המשפטים בוועדה: אין שום פרט שלא ידוע. ואם מישהו לא ממלא כדין את הדוחות, החוק מאפשר לקחת אותו לבית-משפט, ואולי אפילו את מי שעומד בראשו למאסר. לא זה מה שאתם מחפשים. אתם רוצים להטיל אימה, אתם רוצים להפחיד, אתם רוצים להרתיע, אתם רוצים ליצור אווירה כזאת מסביב שזה הכול לא תקין, שזה הכול לא בסדר. משרד התמ"ת מקבל כסף מהאיחוד האירופי – מה לא בסדר? קרן רש"י תומכת במפעלי חינוך. זה כספים של ארצות-הברית ומשרד החוץ, וכו' וכו', יש לי פה רשימה ענקית.
אבל הצביעות היא לא רק בקטע הזה. יש מעט ממשלות, אדוני היושב-ראש, שמתערבות בכסף בארצות אחרות כמו אנחנו, ובעיקר בארצות-הברית. טלו קורה מבין עיניכם, אתם יודעים על מה אני מדבר. אז אתם באים להטיף מוסר?
חבר הכנסת וקנין, אתם מספרים סיפורים על ממשלות – אתם מתכוונים לבוא לפה ולומר לנו: תראו, אתם, כל מה שאתם עושים הוא בעצם לא בסדר. נחשוף את מה שאתם עושים. אין שום בעיה של חשיפה, אין שום בעיה של אינפורמציה. חבר הכנסת וקנין, אתה מנהל עמותות, אתה יודע את זה מצוין.
יצחק וקנין (ש"ס):
גם היום – – –
חיים אורון (מרצ):
אין שום דבר, רק מהלך שהולך ומתגבש בכנסת. היה הישג עצום. ראש הממשלה הבין היום שאין לו רוב לטירוף הזה של ועדת חקירה: אני אחקור אותך, אתה תחקור אותי. וחוזרים ואומרים לי כל הזמן: מה אתה רוצה? זאת הדמוקרטיה. יש לנו רוב. אוי ואבוי אם כל קדנציה פה הרוב יחליט שהוא עושה למיעוט מה שאתם עושים לו. אני מכיר חברי כנסת שמשתגעים לחתוך כל מיני דברים, ומבינים שיש גבולות גם לרוב. אמרו לכם את זה משרד המשפטים, אמרו את זה משרד החוץ. אמרו את זה אותם גופים שאם הייתם מקשיבים להם – אתם, אנשי הקואליציה – הייתם נרתעים, אבל מה זה מעניין אתכם? אתם במירוץ מטורף שמוליכות אותו סיעה וחצי – חצי ליכוד – כי אחרים אינם, וישראל ביתנו, והסיעות האחרות: ש"ס, וקדימה – סליחה – ויהדות התורה, שותקים.
יצחק וקנין (ש"ס):
לא, אני לא תומך בחוק הזה.
חיים אורון (מרצ):
אתה לא תומך בחוק הזה, אבל בסוף הוא יעבור פה בקולות שלכם. בקולות שלכם. ופה לא מדובר – תאמין לי, אני לא חושש משום דבר; אין שום מסגרת שאנחנו מחוברים אליה שצריכה לחשוש מזה. הכול גלוי, הכול נמצא, ומי שרוצה לדעת יודע. אבל השימוש הזה, הבריוני, בכוחו של הרוב, מדרדר את הפרלמנט הישראלי משבוע לשבוע בעוד חוק, בעוד חוק, בעוד חוק, ומביא אותנו למקומות שמי שרוצה דמוקרטית ישראלית צריך מאוד מאוד לחשוש מהם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחריו – חברת הכנסת אורית זוארץ. בבקשה, אדוני. שבע דקות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו עומדים כאן מדי שבוע במליאה, בוועדות, מול הצונאמי הזה של החקיקה האנטי-הדמוקרטית. ובשלב מסוים, אחרי מאסה קריטית שהולכת ומקצינה – ותיכף אני אתן לכם כאן את הרשימה המלאה, והיא די מבהילה – אנחנו שואלים את עצמנו מה עקץ חברים מסוימים בסיעת הליכוד ובסיעת ישראל ביתנו, שמתחרים אחד בשני מי יהיה יותר קיצוני ויפיל על הכנסת הצעות כאלה.
אני חושב שהתשובה נעוצה בעניין הפוליטי הפנימי. בסיעת הליכוד, אדוני היושב-ראש, 27 חברי כנסת. כולם חייבים בפריימריס להתמודד במסגרת הרשימה הארצית שבה 18 חברים בליכוד. זאת אומרת, תשעה מתוך חברי הליכוד שנמצאים כאן לא יהיו בכנסת הבאה. מתקיים שם מחול שדים וקרב פוליטי אימתני, משום ששליש מהסיעה הולך הביתה, ולכן החבר'ה האלה מתחרים ביניהם מי ירשים את חברי המרכז בהצעות משבוע לשבוע יותר קיצוניות כלפי הארגונים האלה, שהם – תאמין לי, אדוני, אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים, אבל כשאתה שומע את הדיבורים האלה על ארגוני השמאל אתה חושב שמדובר באיזה אימפריה כאן, שפועלת – ארגונים קטנים, שברובם יש עובד אחד בחצי או ברבע משרה, שמקבלים סכומים שלא מגיעים לאחוז קטן ממה שמקבלים ארגונים בצד השני של המפה.
אז בליכוד הלחץ הפנימי של ההתמודדות מטריף את חברי הליכוד ומוציא אותם מדעתם, ולכן אנחנו רואים את היוזמות האלה שמגיעות פעם אחר פעם.
מה קורה בישראל ביתנו? אני לא חושב שאני אפתיע כאן מישהו אם אני אגיד שכעומק החקירה כך עומק הרדיפה. מעל ראש המפלגה, שהוא שר החוץ, יש עננה של חשדות בפלילים, ואנחנו עומדים אולי לפני החלטה של היועץ המשפטי לממשלה בעניין הליכים פליליים נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, וגם חברי סיעתו – וקראתי גם את הרעיונות שלו עצמו לגבי מערכת שלטון החוק וכפי שהוא רואה את הדמוקרטיה הישראלית – מתחרים ביניהם מי יהיה יותר קיצוני וירדוף את אותה "מפלצת" שנקראת ארגוני זכויות האדם והדמוקרטיה.
לצערי הרב, החוק הזה הוא חלק משורה ארוכה של חוקים אנטי-דמוקרטיים שיורדים על הכנסת. זה התחיל בהצעת חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות, שנותנת חנינה לפעילים פוליטיים ממחנה מאוד מסוים, זה המשיך עם הצעת חוק יום העצמאות, או חוק ה"נכבה", עם הצעה על איסור פרסום על שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, עם חוק האגודות השיתופיות, מה שנקרא חוק ועדות הקבלה, או ועדות הסלקציה, עם הצעת חוק איסור הטלת חרם, שנדונה עכשיו בוועדות, הצעת חוק האזרחות, הצעת חוק שמירה על ערכי מדינת ישראל, זכויות למשרתים כאלה ואחרים, אפליה מתקנת, ושורה של הצעות חוק אחרות שמטרתן להצר את צעדי האופוזיציה בכנסת ולמנוע את ההליך הדמוקרטי.
הצטרפו לזה הצעות של מימון הריסת בתים על-ידי בעל הבית עצמו, מובן כשזה לא חל בשטחים או על יהודים, הצעת חוק להפסיק מימון למוסדות תרבות ואמנות שמעסיקים אמנים שלא שירתו בצה"ל, שלילת זכות ההצבעה מעבריינים למיניהם, העברת חבר כנסת מכהונתו אם שלל קיומה של המדינה כמדינה יהודית, וכו' וכו'. יש לי פה דפים.
מדובר בעשרות הצעות שחלקן נדונו, חלקן כבר עברו, חלקן עוד יידונו, והן כולן יוצרות את אותו אפקט שגם היועץ המשפטי לממשלה כינה אותו אפקט מצנן, ה-cooling effect, chilling effect.
יש כאן ניסיון להטיל אימה על הכנסת. יש כאן ניסיון להפחיד את ארגוני זכויות האדם. הרי כשאנחנו קוראים את הצעת החוק שתעבור כאן היום, מבחינה מהותית, בתכל'ס, הצעת החוק הזאת לא משנה דבר. כבר היום – אני לא יודע, אדוני, אם אתה יודע – כבר היום לעמותות, על-פי החוק במדינת ישראל, יש חובת גילוי אם הם מקבלים כספים ממדינה או מישות מדינית זרה. למשל, מה זה ישות מדינית זרה? אם יש איזו קרן גרמנית, קרן אדנאואר או קרן אברט או איזשהו מכון תרבות או כל מיני דברים כאלה, כבר חייבים לציין את זה.
הצעת החוק הזאת קובעת, שאם יש איזשהו פרסום שממומן על-ידי אותה ישות זרה, צריך יהיה לציין את זה שם בלוגו. כבר היום תפתחו, תראו את המודעות של, נאמר, האגודה לזכויות האזרח, שהיא הארגון הישראלי החשוב ביותר לזכויות אדם, כתוב שם: בתמיכת האיחוד האירופי, בתמיכת קרן גתה, בתמיכת כך וכך. למה? כי המדינות עצמן שנותנות את התמיכה מעוניינות לפרסם את זה, כי הן גאות בתמיכה הזו, כי הן חושבות שהן עושות דבר חשוב. בדיוק כפי שישראל מפעילה את המחלקה לשיתוף פעולה בין-לאומי במשרד החוץ ותומכת בפרויקטים של מים באפריקה, בפרויקטים של מאבק במחלות במדינות הים הקריבי, בפרויקטים של חינוך לאוכלוסיות נחשלות בכל מיני מקומות בדרום-מזרח אסיה, כך יש גם מדינות שתומכות בפרויקטים חברתיים, תרבותיים וחינוכיים במדינת ישראל.
באילו מדינות אנחנו מדברים? אנחנו מדברים במדינה כמו הולנד, מדינה כמו בריטניה, מדינה כמו ארצות-הברית, שבהן – אומנם אנחנו מדינת חוק מאוד מתקדמת, אבל גם בהן יש חוקים לא פחות מתקדמים, וגם בהן, כשסוכנות ממשלתית, למשל ה-USAID, שהיא סוכנות הסיוע והפיתוח של ממשלת ארצות-הברית, מעבירה כסף לפרויקט כלשהו בעולם, זה מופיע בדוח האמריקני על-פי החוק האמריקני. הם לא צריכים את החוק המגוחך הזה של אלקין, מיכאלי, רותם, שנלר, לוין, בן-ארי וציפי חוטובלי כדי שיגיד להם חובת גילוי. הם בעצמם מגלים את זה, כי הם גאים בזה.
חברים, אנחנו יכולים ללכת בדרך הזו ולקבוע – – –
היו"ר מגלי והבה:
תסיים.
ניצן הורוביץ (מרצ):
רץ מהר. אני רוצה להגיד לסיכום, שהחוק הזה הוא חוק פוליטי, הוא חוק נקלה, משום שהוא מטפל רק בארגונים בעלי צביון מסוים מאוד. אני רוצה לומר, שלו החוק היה בא ובאופן שוויוני אומר: כל תרומה ממקור זר תהיה חייבת בגילוי – אז אפשר היה לדבר עליו בצורה ראויה. ברגע שהוא מכוון כלפי ארגונים מסוימים בלבד, הוא חוק פוליטי, הוא חוק פסול, ויעבור פה בכנסת, אדוני, אין לי אשליות.
היו"ר מגלי והבה:
בוודאי.
ניצן הורוביץ (מרצ):
הם יצביעו, יעבור. אבל זה לא לכבוד הכנסת, לא לכבוד מדינת ישראל ולא לכבודנו כחברה ישראלית. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזמין את חברת הכנסת אורית זוארץ. אחריה יהיה חבר הכנסת – –
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אפשר עוד להירשם לדבר?
היו"ר מגלי והבה:
לא, אדוני, זה לפי הסתייגויות על החוק ומי שהשתתף. תודה. – – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, גברתי.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו עדים בשנה האחרונה לתופעות קשות מאוד, שמצד אחד הם דורשים שקיפות, ומצד שני מדברים על שקיפות סלקטיבית. מצד אחד מנסים להושיט ידיים למדינות העולם ולזכות בתמיכה, וביד השנייה טורקים את הדלת בפניהם של ידידי ישראל. רק החודש ביקרו פה כמה עשרות מקרב חברי הפרלמנט האירופי, ידידי ישראל, והדיונים שהתקיימו כאן בכנסת חשפו ביתר שאת את הסיבות ואת הגורמים המרכזיים לכך שהדלת הזו הולכת ונטרקת בפנינו, וההצבעה באו"ם השבוע הוכיחה את עצמה מעל ומעבר לכל ספק, שהמדיניות של ממשלת נתניהו מובילה אותנו לציר שבו מדינת ישראל זוכה לדה-לגיטימציה מכל חברותיה.
במקרה הזה מדובר בחברה אזרחית שמתחזקת בתוך מדינת ישראל, חברה אזרחית שהיא ביקורתית, חברה אזרחית שלוקחת אחריות במקום שבו הממשלה מסירה אחריות. בעיקר כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות, במגזרים, בקבוצות באוכלוסייה, כשמדובר באיכות הסביבה ובנושאים נוספים שהם לתועלת הציבור, מתעוררות כאן חרדות, חרדות ליד שולחן הממשלה. והחרדות האלה מתורגמות לשורה ארוכה של חוקים, שבאים לעשות דה-לגיטימציה לחברה האזרחית. חקיקה גזענית, ועדות חקירה סלקטיביות.
בעצם נוצר כאן מצב, שמי שגורם לדה-לגיטימציה למדינת ישראל זו הממשלה, זה השרים שלה, זה חברי הכנסת שמקדמים את החקיקה הגזענית, וחברי ציינו שורה ארוכה של חוקים שפוגעים בכל יום מחדש בדימוי של מדינת ישראל בעולם, בעיקר בקרב חברותיה.
לבוא לבקש מארגונים, כפי שאמר ידידי ניצן הורוביץ, שקיפות – הארגונים האירופיים והארגונים במערב הם ארגונים מסודרים ומדינות מסודרות. הן מעבירות את הכספים למדינת ישראל על-פי חוק. הם מפרסמים את העברת הכספים בצורה מסודרת ומאורגנת. הלוואי עלינו פרסום דוחות כספיים בסוף שנת פעילות כמו שנעשה בקרב אותן מדינות שתומכות במדינת ישראל ומחזקות אותה. אבל לא די בכך, צריך להתעמר בהם, צריך להשפיל אותם. איך אומרים כאן יושבי שולחן הממשלה? להראות להם מי הבוס. בואו לא נתבלבל, אנחנו עדיין זקוקים לכוח שלהם ולסיוע שלהם ולתמיכה שלהם, והגיע הזמן שנפסיק לירוק לבאר שממנה אנחנו שותים.
עכשיו אני רוצה לקחת את מדינת ישראל כדוגמה הפוכה – מדינת ישראל כמדינה שמסייעת למדינות ברחבי העולם. פעילות הסיוע הבין-לאומי של מדינת ישראל היתה הראשונה שהתבססה על תוצרת ישראל ועל המפעל הציוני. מדינת ישראל מחזקת את העוגנים שלה במדינות אפריקה. מדובר כאן במשאב שגילו נציגי הארצות המתפתחות באסיה, באפריקה, וביקשו סיוע. מדובר פה בהנהגה שצמחה שם והפכה להיות הנהגה מובילה. הם ביקרו במדינת ישראל, הם למדו ליהנות מפירותיה, ועל כך אנחנו יכולים רק לברך. בואו נחשוב כולנו איך יתייחסו אלינו היום כשאנחנו הולכים ומשקיעים באותן מדינות – אנחנו מסייעים להם, מדינת ישראל מעבירה כספים להכשרה, לקידום פרויקטים – אם הם יהפכו את התנהלותם וישתמשו בזה נגדנו ויקדמו את אותה חקיקה במדינות שלהם. רק לדוגמה, הסיוע הישראלי מתבטא בתחומים רבים. בתחום החקלאות אנחנו מסייעים, בתחום הרפואה, החינוך, קידום מעמד האשה, קהילה ומשפחה.
היו"ר מגלי והבה:
– – –
אורית זוארץ (קדימה):
כן, משרד החוץ. מדינת ישראל הקימה בית-חולים בזאיר. אנחנו באמת מתקשים להקים בית-חולים פה בישראל, אבל הקימו בית-חולים בזאיר, כי יש לנו צורך לחזק את היחסים שלנו עם מדינות העולם. והסיוע הזה הוא סיוע משמעותי וקרדינלי לחוסן של מדינת ישראל ברמה הבין-לאומית, לכוח שלה באו"ם. כן, לכוח שלה באו"ם. ואנחנו יודעים את זה היטב, ויושבי הבית הזה יודעים את זה היטב.
אבל העיוורון הזה שתקף פה את כולם, חוסר היכולת שלהם לראות את הצורך האקוטי שלנו בתמיכה שלהם, וכן, בלגיטימציה שלהם מעל בימות הפרלמנטים ובאו"ם, הפך אותם לעיוורים, לחירשים. אילמים הם עוד לא, הם מדברים יפה ומרימים את קולם. אבל עדיין הם פוגעים בלגיטימציה של מדינת ישראל בהתנהלות הזאת. זאת ההתנהלות. שלא יחפשו בציציות, שלא יחפשו ארגונים וגופים ועמותות שכביכול פוגעים במדינת ישראל. שיפשפשו בתוך בתיהם, שיפשפשו בתוך הסיעות שלהם, שיבדקו איזה הצעות חוק חבריהם מקדמים, ושיבינו שהדה-לגיטימציה של מדינת ישראל נובעת אך ורק מההתנהלות של ראש הממשלה, שריו והקואליציה שלו. הם הגורם המרכזי שפוגע במדינת ישראל. הם הפכו להיות גורמים לא רצויים בעולם, והם צריכים לתת על זה את הדין ולא לנסות לכוון את הזרקורים לחברה האזרחית שלוקחת את האחריות במקומם.
יושב פה השר נהרי, והוא יודע היטב שהארגונים האלה הם ארגוני סיוע, והם מסייעים בשכונות, ובערי הפיתוח, ובפריפריה. הם לא מסייעים באוויר, הם מעבירים את הכספים בדיוק לחוליות החלשות. ואתם פוגעים באותן מדינות שוב ושוב – בא אליך גורם, נותן לך מתנה, רוצה לסייע לך, רוצה לסייע לשכבות הכי חלשות, ומה עושים? מתעמרים בהם, פוגעים בהם, משפילים אותם, מעליבים אותם, מקדמים פה שורה של חקיקה שמבזה אותם, שבאה אך ורק להשפיל – ולפגוע בהם. ולמה שהם יבואו לסייע לנו אחר כך? הרי הממשלה הזאת לא יכולה להגיע לכל אותם מקומות, ראינו את הקשיים האמיתיים בתקציב בשבועות האחרונים, ראינו את הגזירות, אז בדיוק בנישות האלה, כשנכנסים הגורמים והארגונים והמדינות שמאמינות בדמוקרטיה שלנו, שמאמינות בחברה הישראלית ורוצות לסייע לנו, אתם פוגעים בהן שוב ושוב מחדש.
והשקיפות הסלקטיבית הזאת, היא תהיה בסופו של דבר בעוכרינו, כי אם הייתם עומדים מאחורי ההסכמות – חבר הכנסת רותם לא נמצא כאן, הוא הגיע להסכמה בוועדה, שכל גורם שמעביר כספים למדינת ישראל, בין שהוא גורם פרטי, בין שהוא גורם מדינתי ובין שהוא ארגון, יעבוד בשקיפות מלאה. לצערי הרב, הוא חזר בו וצמצם את זה רק לישות מדינתית. למה הצמצום הזה? ממה אתם פוחדים? ממה אתם פוחדים? תפתחו את הקלפים, תחשפו אותם, תראו לאזרחי מדינת ישראל שהצדק אתכם. אנחנו נתמוך, אנחנו נתמוך בהצעה שתפתח את כל הקלפים ותהיה פה שקיפות מלאה לגבי כל שקל שנכנס למדינת ישראל. וכולנו יודעים שגורמים פרטיים שמעבירים כספים למדינת ישראל משפיעים לא פחות מכל גורם אחר; וציינו כאן לא מעט דוגמאות, ואני לא רוצה לחזור על זה.
צריך לפתוח את כל הקלפים, ולהרים את המסך, ולחשוף את כל הגורמים שמעבירים כספים למדינת ישראל, ולא בצורה סלקטיבית ובצורה פוגענית, מבזה ומשפילה, כי כל המסרים שיוצאים מהבית הזה – המסרים האלה מגיעים לשם, ומחלחלים, ואנחנו הופכים להיות צבועים; מדינת ישראל נתפסת כמדינה שהיא צבועה, שמצד אחד רוצה לקדם את האינטרסים שלה ואת הקשרים עם מדינות העולם, ומצד שני מערימה עליהן קשיים. ולכן אני חוזרת ואומרת: תסירו קורה מבין עיניכם ותבדקו בציציות שלכם, ותבדקו כמה אתם גורמים לכל הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
ועוד דבר אחד קטן, ככה, אם לא ידעתם, מתברר שאחד הגורמים המרכזיים מתוך ארגון שנקרא "אם תרצו", שהוא אחד הגורמים שמובילים את כל החקיקה ואת כל הדה-לגיטימציה לארגוני החברה האזרחית, עבד בחברה שמוכרת ידע לאירן; הוא היה המנהל האסטרטגי שלהם. אז פה אני מכוונת אליכם, לתוך הבית שלכם, תבדקו בתוך החדרים שלכם, מי האנשים שמובילים את הקמפיין. ואני עוד פעם אומרת, בחברה שמוכרת ידע לאירן, לאויב הכי גדול, שמר נתניהו כל היום מסתובב ומפחיד בו את כולם. אז הנה, מתוך הבית שלכם יוצאים אנשים שמוכרים ידע לאויבים הכי גדולים. והשותפים שלנו, מדינות אירופה, ארצות-הברית ומדינות נוספות בעולם – אתם פוגעים בהן שוב ושוב מחדש.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת אורית זוארץ. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. אחריו יהיה חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה לא עוסק בשקיפות. אין שום בעיה של שקיפות בארגוני זכויות האדם בישראל. אין שום בעיה של שקיפות בתרומות לארגוני זכויות האדם בישראל. התרומות לארגוני זכויות האדם בישראל, גם היום, מדווחות באופן מלא, אפשר למצוא אותן בקלות באתרי האינטרנט של הארגונים, אפשר למצוא אותן בקלות אצל רשם העמותות. אין בעיה של שקיפות ביחס לארגוני זכויות האדם בישראל.
אבל יש בעיה של שקיפות אחרת, אדוני היושב-ראש, כאשר בישראל מתנהל קמפיין הסתה למען בעלי הון ונגד מי שמציע להעלות את הכנסות המדינה ממשאבי הגז שנמצאים ליד חופינו, אף אחד לא יודע עד היום מי עומד מאחורי הקמפיין הזה, מי מימן את אותן מודעות שעלו מאות אלפי שקלים. מי מימן את המודעות האלה? מי מימן את ההודעות שאמרו שאויבי ישראל עומדים מאחורי הדרישה להעלות את הכנסות הציבור מהגז ששייך לציבור הישראלי? מי עומד מאחורי המודעות המסיתות שטענו שמדובר בקשר עם "חיזבאללה", או עם אירן, או עם לבנון, או עם כל מיני גורמים אחרים? כאן באמת קיימת בעיית שקיפות. אבל מציעי החוק לא מציעים לפתור את בעיית השקיפות האמיתית הזאת, הם לא מציעים לחקור, הם לא מציעים לגלות, הם לא מציעים לספר לנו מי עומד מאחורי מודעות מהסוג הזה.
יש בעיה של שקיפות, אבל היא נמצאת במקום אחר לגמרי, לא בארגוני זכויות האדם. בעיית השקיפות בישראל לא נמצאת בשמאל, היא נמצאת בימין, בעמותה כמו אלע"ד, או בעמותה כמו "עטרת כוהנים", שעד היום לא חושפות את מקורות המימון שלהן. לא חושפות את מקורות המימון שלהן. יש להן פטור ממשרד המשפטים, ואנחנו לא יודעים מי מממן את העמותות האלה, ומי עומד מאחורי מסע הפעולה השיטתי שלהן לרכישת אדמות בשטחים הכבושים ולפעולה בשטחים הכבושים במגוון גדול של דרכים.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה לא נועד לקדם שקיפות, כי הוא לא מקדם שקיפות היכן שצריך שקיפות. החוק הזה הוא חוק פוליטי. הוא חלק ממסע פוליטי מכוון שממשלת הימין הקיצוני בישראל מנהלת נגד יריביה הפוליטיים. החוק הזה הוא חוק שמונע על-ידי פחד, הוא חוק שהמהלך שלו הוא חלק ממהלך של הסתגרות מפני העולם, חלק ממהלך של החרמת העולם.
עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא גם חוק צבוע, כי אם מדינת ישראל באה להגביל יכולת של מדינה להשפיע בתרומותיה על מה שמתרחש מחוץ לגבולותיה, הרי המדינה הראשונה בעולם שעושה פעולות כאלה היא מדינת ישראל עצמה. מדינת ישראל עצמה, שמממנת קהילות יהודיות וארגונים ציוניים, פעילה בכל העולם ומממנת בכל העולם פעילויות מהסוג הזה, שהצעת החוק הזאת כאילו רוצה להיאבק בהן. אם מדינת ישראל מעוניינת לייצר נורמה חדשה, שעל-פיה תרומות של מדינות תהיינה מדווחות בצורה מיוחדת, בצורה מובלטת, מדינת ישראל עצמה תהיה הקורבן הראשון של מהלך כזה.
עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק אנטי-דמוקרטית, והיא הצעת חוק אנטי-דמוקרטית לא רק בגלל המנגנונים הישירים שלה. אומר השבוע היועץ המשפטי לממשלה לבג"ץ, ואמר לפני כמה שבועות היועץ המשפטי לכנסת לוועדת הכנסת: למהלכים מהסוג הזה יש אפקט מצנן – יש chilling effect – על היכולת של ארגונים להפעיל את זכויותיהם, לפעול, לקדם יוזמות.
הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק אנטי-דמוקרטית, כיוון שהיא נאבקת נגד החברה האזרחית, היא מסמנת את ארגוני החברה האזרחית, את ארגוני זכויות האדם, את ארגוני הסביבה, את הארגונים החברתיים, כסוג של אויב, ובכך היא מקרבת את ישראל למקומן ולמצבן של מדינות שאין בהן חברה אזרחית. אגב, לא מזמן, בארצות מסוימות סביבנו היו מגבלות על החברה האזרחית. זה לא כל כך הועיל לשליטים הדיקטטוריים של החברות האלה. ישראל, אסור לה להמשיך ולהתדרדר בקצב מהיר למקום האנטי-דמוקרטי המסוכן הזה.
אני רוצה לומר ליוזמי החוק הזה, החוק הזה הוא חוק שמבוסס על פחד, אתם מפחדים. ואתם יודעים מה? אתם מפחדים בצדק. אתם מפחדים בצדק, כי למחנה הדמוקרטי בישראל יש הרבה יותר כוח ממה שנראה בהסתכלות שטחית.
ראינו את הכוח הזה, ראינו את הכוח הזה בהתגייסות של החברה האזרחית, של אנשי זכויות אדם, של הפעילים בתל-אביב ובמקומות אחרים בארץ נגד חוק ההסתננות הדרקוני, האנטי-דמוקרטי, שהממשלה קידמה. בזכות ההתנגדות הזאת הממשלה הודיעה שהיא מושכת את החוק. אחרי שהוא עבר קריאה ראשונה ואחרי שהוא עבר דין רציפות הממשלה הודיעה שהיא מושכת את החוק. אז יש כוח למחנה הדמוקרטי בישראל.
ראינו את הכוח הזה במאבק סביב המאגר הביומטרי, גם זה חוק שעבר בקריאה ראשונה בכנסת בתמיכה רחבה. ובכל זאת, מנגנוני המאגר הביומטרי הוסרו בסופו של דבר מהחוק. ולמה הם הוסרו מהחוק? שוב, בזכות ההתגייסות של ארגוני אדם, של פעילי זכויות אדם, של מפגינים, של אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע, אנשי תקשורת.
המאבק הדמוקרטי בישראל יכול להצליח. גם בישראל המאבק הדמוקרטי יכול להצליח ומזה אתם מפחדים.
היום שמענו על התחלת הקריסה של יוזמת ועדות החקירה בנוסח מקארתי, שהימין הקיצוני הממשלתי הזה ששולט היום בישראל ניסה לקדם בכנסת. אמרנו לכם. אמרנו לכם מעל הדוכן הזה, שהיוזמה האנטי-דמוקרטית המקארתיסטית הזאת שמבקשת לשחזר בכנסת הנוכחית את מהלכי מקארתי, אמרנו לכם שהדבר יתגלגל אליכם כבומרנג, שהוא יהדהד מקצה העולם ועד קצהו ויגרום לבידוד קיצוני של ממשלת ישראל. לא רציתם לשמוע, לא רציתם להקשיב, אבל היום אפילו אתם מבינים שהדבר הזה אכן חוזר אליכם בעוצמה רבה.
אני מברך על קריסת יוזמת ועדות החקירה ואני מקווה שהיוזמה הבעייתית הזאת, בדיוק כמו היוזמות האחרות, תגיע לסופה המוצדק והעגום בפח האשפה של ההיסטוריה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד. אחריו יהיה חבר הכנסת טלב אלסאנע. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לחבר הכנסת סוייד תשע דקות.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים עכשיו בפני הצעת חוק שמצטרפת לשורה ארוכה, כמעט מבול, של חוקים, של החלטות, שכל הכוונה שלהם היא להגביל או לפגוע בזכות הביטוי, בחופש ההתאגדות וההתארגנות ונגד פעילות של ארגוני החברה האזרחית.
הצעת החוק הזאת היא חלק ממתקפה מקארתיסטית שהכנסת הזאת חווה, לצערי הרב, בהנהגת ישראל ביתנו. שתי הדוגמאות הכי בולטות מההיסטוריה זה המקארתיזם והמקיאווליזם. ההחלטות וההובלות הפוליטיות והמדיניות של הכנסת הן נוסח מקיאוולי, שבעצם לרוב מותר לעשות כל מה שהוא רוצה, גם אם זה על חשבון חופש הביטוי, גם אם זה על חשבון הטעם הטוב, גם אם זה על חשבון הדמוקרטיה. וגם השיטות המקארתיסטיות שלא משאירות שום פינה אלא מנסות להיכנס ולבלבל, וזה לא נפסק בשום מקום. כל מיני ארגונים, נקראים ארגונים, אני חושב שאנחנו בפני מתקפה קשה מאוד של ארגונים כמו "אם תרצו" – אני נוטה יותר לקרוא להם כנופיות, כי הם, הארגונים האלה או הכנופיות הללו רוצות להשליט כאן פחד, הן לא רוצות לאפשר דיון חופשי, דמוקרטי פתוח, אלא רוצות לכפות ולהפחיד ארגונים, אנשים ומפלגות מלפעול באופן חופשי.
אני רוצה לציין שזה לא נגמר, גם לא נגד ארגונים של החברה האזרחית. זה יכול להגיע לשופטים, כפי שזה הגיע, בדיוק – אנחנו היינו בסרט הזה: בארצות-הברית המקארתיזם לא השאיר חלקה טובה אלא ניסה להיכנס אליה; שופטים, מרצים באוניברסיטאות, ארגוני מורים, מדיה, כל דבר שרק אפשר להיכנס אליו, להפחיד אנשים, לסתום פיות, נכנסים לשם וזה מה שמנסים לעשות.
יש בפנינו חוק שהתכלית שלו היא פגיעה בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות. הוא רע מאוד, אנטי-דמוקרטי. אני חושב שדברים אנטי-דמוקרטיים צריך לפסול אותם על הסף. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין בין החוק הזה לבין שקיפות מאומה. מאז ומתמיד עמותות דיווחו לרשם העמותות, הכול גלוי, שקוף, אלא שיש כאן מקארתיזם, רדיפה על רקע פוליטי, ויש ניסיון של הממשלה הנוכחית לשנות את הוויית המשטר, לשנות את הדו-שיח, לשנות גם את הנורמות בכל תחום ותחום שהם נוגעים בו, החל בבית-המשפט העליון, התקשורת, האקדמיה, ואפילו ההרכב וזכות ההצבעה והבחירה, כאשר אנחנו רואים שאלה שלא עלו, יקבלו את הזכות להצביע. והכול מוביל לכיוון אחד.
ואני שואל אתכם, רבותי חברי הכנסת, אם אנחנו מדברים על שקיפות ועל רצון לשוויוניות, מה בעצם פשר הדבר הזה שסעיף 7 לחוק אומר: הוראות חוק זה לא יחולו על ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן היסוד, המגבית המאוחדת לישראל וקרן-קיימת לישראל וכן תאגידים שבשליטתן? רבותי, האם זה מתיישב עם השוויון בפני החוק? האם יש עמותות שכן ידווחו ועמותות שיהיו פטורות מלדווח? האם יש עמותות שהן מעל לחוק ואלה שהן כפופות לחוק? ומה המשותף בין כל התאגידים האלה לתפיסת העולם שלהם? ולכן, אין ספק שהחוק הזה הוא חוק פוליטי, חוק אנטי-דמוקרטי וחוק הסותר את עקרון השוויון ולא מתיישב עמו.
סעיף נוסף, רבותי, שאני רוצה להפנות את תשומת לבכם אליו, הוא סעיף 9(1)(ב), ואני מצטט: "בסעיף קטן (ב)(2)(ד), אחרי 'התנאים לתרומה', יבוא: 'לרבות התחייבויות שנתנה העמותה בנוגע לתרומה בעל-פה או בכתב, במישרין או בעקיפין'". מה זאת אומרת "התחייבות בעקיפין"? מה הגבול להתחייבות בעקיפין? באיזה מידה אפשר לעמוד בדרישה הזאת?
ולכן, החוק הזה, במשמעות שלו, איננו בא לעשות סדר, איננו בא להכניס היגיון. זה בא להכניס שיגעון, חוסר היגיון, במציאות המסודרת נכון להיום. אלא שהקבוצה שמובילה את החוק הזה, כבוד היושב-ראש, מובילה מאז הקדנציה הנוכחית שורה של הצעות חוק תמוהות, מנותקות, שחושבים שהרוב הופך את הדבר הפסול והשרץ לכשר. שרץ יישאר כפי שהוא, אי-אפשר להכשיר אותו בשום רוב שיכול להיות, ולכן החוק הזה הוא בלתי חוקתי, ואנחנו נצביע נגדו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו יהיה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ואחרון אחרון – חבר הכנסת דני דנון. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כוונת החוק וכוונת מחוקקי החוק היא לפגוע בארגונים לזכויות אדם, במטרה להקל על הפרת זכויות אדם, כי ההיקש ההגיוני – מי שרוצה לפגוע בארגוני זכויות אדם רוצה להפר את זכויות האדם, שיהיה לו יותר קל. לא תהיה בקרה. עכשיו, אומנם החוק הזה לא יוציא אל מחוץ לחוק את ארגוני זכויות האדם, אבל הוא יצר את צעדיהם קצת, ויהיה חוק אחר, ותהיה ועדת חקירה, ופה ושם, וארבעה-חמישה חוקים שנועדו לצמצם עד למקסימום האפשרי, בתנאים הנוכחיים, את הפעילות של ארגוני זכויות אדם.
מי רודף ארגוני זכויות אדם? משטרים אפלים. ארגוני זכויות אדם נתונים לרדיפה במשטרים אפלים. מי רודף ארגוני זכויות אדם? זה לא מדינות – איך אומרים – שמתבצעות בהן הפרות קלות, אלא מדינות שיש להן מה לחשוש מהפעילות של ארגוני זכויות אדם.
נקדים ונגיד שארגוני זכויות האדם בארץ הם מאוד חלשים. יש מעט מאוד ארגונים. בקצב שבו – ובכמות שבה – מופרות זכויות האדם, צריך פי-עשרה ארגוני זכויות אדם. אנחנו רואים איך הארגונים האלה, ב-resources, במשאבים הדלים שיש להם, הם כורעים תחת העומס. הם לא יכולים לעשות אפילו monitoring ראוי לשמו של הפרת זכויות האדם. רק הפרת זכויות האדם בנגב, של האזרחים הערבים, צריך ארבעה-חמישה ארגוני זכויות אדם כדי שיעשו, איך אומרים – לעקוב אחרי מה שקורה. שלא לדבר על הפרת זכויות אדם במצור על עזה, הפרת זכויות אדם בירושלים המזרחית, הפרת זכויות אדם בגדה המערבית, הפרת זכויות אדם בקשר לבנייה, בקשר לקרקעות, בקשר לאפליה, בקשר לחינוך, בקשר לזכויות כלכליות של יהודים וערבים.
אז במקום לחזק את ארגוני זכויות האדם, מנסים לחנוק אותם, ובחוק הזה יש דברים בלתי אפשריים – איך יכול ארגון זכויות אדם לדעת אם ה-fund שנתן לו, אם אותו תורם שנתן לו ממומן על-ידי מדינה או לא ממומן על-ידי מדינה? הנה, למשל, אני אביא דוגמה; יש בגרמניה תורמים, כמו מפלגות, שאתה לא יודע – איך אני אדע? היינריך בל נתמך על-ידי מדינה או לא על-ידי מדינה? עכשיו, היינריך בל, אני יכול לדעת, אבל יכול להיות שעמותה לא יכולה לדעת. איך היא תעשה תחקיר? מקבלת תרומה מארגון בקנדה. לפעמים המדינה תורמת באיזושהי צורה לאותו תורם שנתן את התרומה; גם בארץ, מעיזבונות, למשל, אם זה מדינה או לא מדינה. הם רוצים – שהארגון, בשביל שיחקור אחרי כל מי שתורם לו, זה משימה בלתי אפשרית. בבקשה, אם המדינה רוצה לחקור, שתחקור, אבל למה להטיל את זה על העמותה? ואחר כך יאשימו אותה שהיא שיקרה ולא דיווחה דיווח נכון.
אני חושב, כבוד היושב-ראש, שאת החוק הזה יש לזרוק אל פח האשפה. הוא חוק לא ראוי, הוא חוק מקארתיסטי, אנטי-דמוקרטי, חוק פוליטי שנועד לפגוע בארגוני זכויות אדם במטרה לפגוע בזכויות אדם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יש לך ארבע דקות, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ולאחר מכן – חבר הכנסת דני דנון, אם יהיה כאן, ונעבור לאחר מכן להצבעה. אני מציע שאלה שלא נמצאים כאן – בעיה שלהם, אבל שידעו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל במה שסיים קודמי – זכויות האדם. בכלל, אני שמעתי פה בנאומים האחרונים כמה ססמאות שהייתי רוצה לנתח אותן כדי שנלמד את הטרמינולוגיה של אלה שמנסים להחריב את מדינת ישראל. פתאום – פתאום זכויות אדם. זכויות אדם.
לא עברו יותר מכמה חודשים שחבורה מכאן הלכה והתחבקה עם איש אחד שלובש שמלה. הוא אוהב ללבוש שמלות. הוא לא סיפק להם שמלה, אבל הוא התחבק אתם, ואפילו אחד מהם קרא לו "מלך המלכים". "מלך המלכים" הוא קרא לו. לאיש הזה, מי שלא יודע, קוראים מועמר קדאפי. זה שעכשיו, אחרי שהוא חיסל מאות מבני עמו – מאות מבני עמו – בשם זכויות האדם, הם התחבקו עם הארכי-רוצח הזה, והם באים כאן ומנופפים בדגל זכויות האדם.
אין זה אלא סוג של צביעות. הם הפכו את הצביעות למקצוע, כמו שאמרתי קודם. סוג של התחסדות. אבל יותר מזה, רבותי, יש כאן יותר מניסיון לפגוע באושיותיה של מדינת ישראל.
היה פה איזה חבר כנסת שחזר פעם אחר פעם אחר פעם על הביטוי "ארגוני זכויות האדם בישראל", "ארגוני זכויות האדם בישראל". חזר על זה עוד פעם ועוד פעם, שנשתכנע, כאילו מדובר בארגוני זכויות האדם בישראל.
רבותי, כשגירשו יותר מ-8,000 אנשים מביתם, כמעט 10,000 איש מביתם, הם לא דאגו לזכויותיהם, התנועה לזכויות האזרח לא רצה לבית-המשפט לייצג אותם. יותר מזה, חמש שנים וחצי אחרי, ואיך התבטאו אנשי הדרום? אני מדבר על אנשי הרשויות. אתמול היינו שם במפגש; הם אומרים: אנשי גוש-קטיף הם אנשים תשושים.
מדברים על דמוקרטיה? על חוק לא דמוקרטי? מה זה חוק לא דמוקרטי? שמישהו פה ייתן לנו הסבר. אם זה פועל נגד אויבי ישראל זה לא דמוקרטי. זה לא דמוקרטי. רבותי, למדתי שבדמוקרטיה סופרים אצבעות, ולפי זה קובעים – זה הדמוקרטיה. אבל כשזה לא נוח, זה פתאום לא דמוקרטי. זכויות אדם.
השבוע פתחתי לשכה פרלמנטרית בשכונת ילדותי, בשכונת-התקווה. אני כבר כמה חודשים שומע איך אותם אנשי כביכול "זכויות אדם" – אנשים שבשם זכויות אדם ממררים את חייהם של אחי ואחיותי בשכונת-התקווה, בשכונת-שפירא, בלבנדה, שחייהם לא חיים. הם מפתים אלפים של מסתננים להגיע לכאן ולמרר את חייהם של תושבי המקום. אומרים לנו, אין לנו חיים, אף אחד לא שומע אותנו. בא אלי אתמול מכר של הורי, איש מבוגר. הוא אומר לי, אתה יודע, אשתי אתמול הלכה לשוק, גנבו לה את הארנק. יום יום פגיעות פיזיות, הטרדות מיניות, שלא לדבר על העובדה שהחיים של האנשים שם, כמו שאומרים, הפכנו להיות זרים במקומותינו – –
היו"ר מגלי והבה:
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רגע, רק התחלתי לדבר, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, יש לך זמן, אבל נגמר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רק משפט אחד, עוד מונח אחד.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ישנו פה מושג שמישהו היה אומר "החברה האזרחית", "החברה האזרחית". רבותי, אלו שמות נרדפים לאלו שרוצים לחסל את מדינת ישראל. יש חברה במדינת ישראל – גם אני חברה אזרחית. לאף אחד פה אין מונופול על הביטוי "חברה אזרחית". אבל אלה שרוצים לחסל את ישראל, להבדיל אותם מאלה שלטובת עם ישראל – –
אורית זוארץ (קדימה):
אתם מחסלים אותנו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – לטובת הלאום של עם ישראל – – –
אורית זוארץ (קדימה):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה זה "חברה אזרחית"? אולי את יכולה לתת לנו פה הסבר אקדמי מה זה? אני לא חברה אזרחית?
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת זוארץ, תני לו, הוא סיים כבר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני לא חברה אזרחית? את מנכסת את זה – – –
אורית זוארץ (קדימה):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אז, רבותי, תפסיקו להתבכיין, תפסיקו להתקרנף. אויבי ישראל צריכים להפסיק לקבל מימון מאויבי ישראל. והסוכנות היהודית זה למען עם ישראל, לכן אנחנו בעדה, וזאת לא אפליה. אנחנו למען עם ישראל. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. יש לך שלוש דקות. חבר הכנסת דני דנון – אחרון המסתייגים.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זה לא חוק מקארתיסטי – זה חוק פחדני.
היו"ר מגלי והבה:
נא לצלצל, גברתי המזכירה.
קריאה:
צלצלו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אני לא שומע.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, ואני אומר זאת לקואליציה: זה לא חוק מקארתיסטי – זה חוק פחדני. ואני אומר לכם, חבר הכנסת רותם וחבר הכנסת אלקין וכל החברים האחרים: אנחנו בארץ-ישראל, ויש לנו מדינה, ואנחנו לא יכולים כל הזמן להתנהג כאילו אנחנו בגלות וכל היום רודפים אותנו. אני רוצה להזכיר לכם שאנחנו כאן בארץ-ישראל מדינה חזקה, ואנחנו לא יכולים לסבול את הגחמות ואת הנרדפות שלכם. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. כל הזמן אתם עסוקים בדבר אחד: בלחוקק חוקי נרדפות.
אורי אורבך (הבית היהודי):
ולבטל אותם.
איתן כבל (העבודה):
ולבטל אותם. אבל למה להעלות את העניין הזה בכלל? מי רודף אחריכם, למען השם? ממי אתם פוחדים כל הזמן? למה אתם חושבים שאתם אוהבים את הארץ הזאת יותר מאחרים? מי נתן לכם את המונופול לחשוב כך? למה אתם צריכים להביך פעם אחר פעם אנשים שפויים בתוך הקואליציה שלכם – שרים, את היושב-ראש? מאיפה זה בא לכם?
מה אתם חושבים, שתפתרו את בעיות מדינת ישראל עם חקיקה כזו? פשוט זה לא מתקבל על הדעת. אתם הופכים אותנו למדינה שלעתים – אני אומר את זה, אני לא חשוד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, חבר הכנסת כבל, גם לי יש רגישות לא מעטה. החוק הזה הוא חוק שבארצות-הברית הוא בא ואומר שכשמדינה זרה נותנת תמיכה למישהו, יגלו.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אני לא חולק עליך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לעשות דרמות. בואו נעשה את הדרמות במקומות שבאמת צריך.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, החוק הזה במקרה הזה הוא מיותר, כי בכל מקרה אנשים מציגים את כל המסמכים הנדרשים, הם חייבים להציג אותם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה צודק.
איתן כבל (העבודה):
אתה יודע מה, אבל עוד דבר אני אומר לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אז המובן מאליו, טוב שייאמר.
איתן כבל (העבודה):
בסדר, המובן מאליו ראוי שייאמר, אבל גם תלוי מתי. הרי אי-אפשר. אני אומר, רק ישו נולד מרוח הקודש, וגם על זה יש ויכוח. אי-אפשר להסתכל על הדברים בראייה נקודתית. זה חלק מסדרה של חקיקה שמונחת – תאמין לי, אדוני היושב-ראש, שאם זה לא היה חלק מסדרה של חוקים, החוק הזה היה עובר, ולא נודע כי באו אל קרבנה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מה שלא צריך לאשר לא נאשר.
איתן כבל (העבודה):
לכן, אני אומר את זה לך, אדוני היושב-ראש. אם זה היה חוק אחד – בסדר, לא נאהב אותו, לא נשתגע עליו, אבל אפשר לחיות אתו. העניין הוא שזה עוד החוק "הסביר" – ואני אומר את זה במירכאות. ואנחנו מוצאים את עצמנו כאן בכנסת ישראל בתחרות הנרדפים, שכל אחד קם ומנסה לחוקק חוק או להציע הצעות חוק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כדי להתנגד ללא-סביר, תשלים עם הסביר.
איתן כבל (העבודה):
לכן, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מוצאים את עצמנו בנרדפוּת, ואני לא חושב שאנחנו נרדפים. אנחנו עם חזק.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
איתן כבל (העבודה):
אנחנו צריכים להתנהג כעם חזק, כעם מאוחד. הרי חקיקה מן הסוג הזה, היא לא יוצרת איחוד בעם, אדוני היושב-ראש. היא רק מייצרת קרעים, והיא מייצרת פילוג במקום שלא דרוש שיהיה בו פילוג. הרי בוודאי, האם מישהו חולק כאן – לפחות אני, ואני מניח שרוב הבית הזה – חולק על כך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הפרעתי לך, אני נותן לך עוד שתי דקות.
איתן כבל (העבודה):
תודה, אדוני. יש מחלוקת על כך שאם מישהו קם להרים את ידו עלינו אנחנו ניתן לו גיבוי? שאדם כמוני ייתן לו גיבוי? או מי מחברי ייתן לו גיבוי? האם יש מישהו שחושב שאם מישהו תורם כסף שיכול, חס וחלילה, לפגוע בנו כמדינה, שניתן לו גיבוי?
אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה יש תחרות שמתקיימת בין השוליים של הליכוד לבין ישראל ביתנו. וזו תחרות שגורמת נזק לעם ישראל, לבית הזה, לשמנו הטוב בעולם. הוא חוק – אני אומר את שוב, ואני מסיים בכך, אדוני היושב-ראש – החוק הזה יכול היה להתקבל אילו הקונטקסט שלו היה אחר. אבל כשאנחנו מוצאים את עצמנו, כפי שאני חוזר ואומר פעם אחר פעם, בחקיקה לא סבירה – ואני משתמש בעדינות. ואדוני היושב-ראש, הרי אתה ואני לא בדיוק באותו צד של המפה הפוליטית בלא מעט דברים, אבל גם אתה מבין שנחצו קווים, וצריך שיהיה מישהו שיעצור את זה. לכן אני מודה לאותם חברים גם בקואליציה שהיה להם השכל לראות את הדברים הרבה מעבר ל"ימין" ו"שמאל", ולראות את הדברים בהסתכלות פנימית והתבוננות מה זה יכול לגרום לנו כמדינה, והכול בשביל מאבק של פלגים בתוך הימין.
לכן באמת כל אותם אנשים שקראנו להם "פיינשמקרים" – אתם צריכים להתייחס לזאת באמת כמחמאה. ואני אומר את זה מכל הלב.
לכן אנחנו, אדוני היושב-ראש, היום נתנגד לחוק. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. עוד פעם, כאשר מתלהבים כל פעם, אז אחר כך אנחנו לא יודעים מתי אנחנו צודקים ומתי לא. כי אם אנחנו לא צודקים עכשיו, אולי גם לא צדקנו קודם. אבל אנחנו צודקים. בבקשה, אדוני השר, אתה רוצה להתערב בדיון? אתה יכול. אתה יכול. כמובן, יש להשוות באופן ברור בין החוק הזה לחוקים האחרים.
השר מיכאל איתן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מותר לשר להתערב בדיון. אתה יכול להשיב לו אם אתה רוצה.
השר מיכאל איתן:
חבר הכנסת איתן כבל, אני הקשבתי לך, ומאחר שאני מאוד מחשיב את דעתך, ולא פעם דיברתי ושיבחתי אותך בשיחה בינינו על דבקותך בעקרונות ועל נכונותך לוותר גם על תפקידים, לרבות תפקיד שר, על מנת להיות שלם עם עצמך וללכת בדרך שאתה מאמין – ואני שמח לומר את זה גם כאן בפומבי, לא רק פנים אל פנים מולך – באמת, חשוב לי לשכנע אותך.
תראה, ההתנגדות שלך לחקיקה היום היא לא במקומה, ואני אסביר מדוע. היום אתה חבר בסיעה אחת עם השר לשעבר הרצוג. על מנת לשקף הסכמה רחבה, הצענו חקיקה שאין בה כדי לחצות את אותם קווים אדומים שעליהם אתה דיברת. ניסחנו חקיקה שמדברת בזכות השקיפות. ניסחנו חקיקה שהשר הרצוג בזמנו, היום חבר הכנסת הרצוג – –
אורית זוארץ (קדימה):
השקיפות היא סלקטיבית.
השר מיכאל איתן:
– – העביר לארגונים שבהם הוא מכיר ותומך ומקדם את פעולתם, והביא את תגובותיהם חזרה, שהרי אף ארגון לא רוצה להיחשב כארגון שמזוהה עם פגיעה בצה"ל, בחיילי צה"ל, במדינת ישראל, משרת אינטרסים זרים. כל ארגון מהארגונים האלה, שהם חלק מהעוצמה של מדינת ישראל בכל מה שקשור לעשייה אזרחית, בא ואמר: אנחנו מוכנים. אנחנו חושבים שזה ראוי, ואין לנו בושה. אם יש מקום שבו אנחנו מקבלים סיוע ממדינה זרה, אנחנו פועלים בצורה כזאת שאנחנו לא מתביישים בפעולותינו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
זה לא מה שהם אמרו.
השר מיכאל איתן:
זה בדיוק מה שהם אמרו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אתה מציג את זה בצורה לא נכונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ, אם היו מתקבלות הסתייגויות מסוימות, לא הסתייגויות של הצד הזה, אז היא היתה סלקטיבית.
השר מיכאל איתן:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אתה קראת, עכשיו אני אומר לך משהו. אני דיווחתי על מה ששמעתי מהשר לשעבר הרצוג תוך כדי המשא-ומתן ותוך כדי תיקונים שנעשו בחוק, אבל לא הייתי אומר אם לא הייתי שומע – לא מכל הארגונים, אבל מחלק נכבד או מגוף שמייצג ארגונים רבים – במו אוזני את הדברים. זאת אומרת, אני גם מסתמך על עדות שמיעה, שהיא אמינה ומהימנה עלי, ואני גם מסתמך על עדות ישירה ששמעתי במו אוזני.
ניצן הורוביץ (מרצ):
הם היו צריכים לבחור בין דבר לכולרה. זו היתה הבחירה, לכן הם הסכימו כביכול, כי זה היה – – – בחירה. אז הם העדיפו גרסה כזאת מאשר בפחות – – – אבל אל תגיד שהם הסכימו, כי הם לא הסכימו.
השר מיכאל איתן:
אני לא מצליח לעקוב. אני מצטער, אני לא מצליח לעקוב אחרי כל מה שאתה אומר.
אני רוצה לסכם ולומר, יכול להיות שהיית מעדיף שהחוק הזה לא יהיה, יכול להיות שגם הם היו מעדיפים, אבל כשהחוק הזה עלה – ואני שאלתי אותם: תגידו לי, אם אתם מתנגדים לחוק הזה, פירושו של דבר שאתם מתביישים במה שאתם עושים.
ניצן הורוביץ (מרצ):
לא, לא.
השר מיכאל איתן:
וכשעלה העניין בסופו של דבר אם לאפשר את חובת השקיפות – ואני חושב שזאת חובה ראויה – בארצות-הברית החובות המוטלות על מי שפועל כסוכן זר הן הרבה הרבה יותר חמורות והרבה הרבה יותר מעמיקות, והרבה הרבה יותר אולי מקשות, ואני לא חושב שהן בלתי מוצדקות. הן גם מוצדקות, אבל לא הלכנו עד לשם. לא הלכנו עד לשם.
אז לבוא עכשיו ורק בגלל איזושהי החלטה או שינוי מקומות ומעבר מקואליציה לאופוזיציה, לא לכבד את ההסכמות שאליהן הגענו, אני חושב שזה לא בסדר.
איתן כבל (העבודה):
השר איתן, אני מכבד אותך. אני לא יכול להשיב לך, אבל אני מכבד. זה בסדר מה שאתה אומר, לא נתווכח על זה.
השר מיכאל איתן:
תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר איתן. רבותי חברי הכנסת, פעמים רבות אני תמה על העוצמה של הרגשות שבאים במקומות שצריכים להיות ומתייחסים גם למקומות שאין צורך בהם.
חבר הכנסת רותם, אדוני הסיר את הסתייגויותיו, אבל הוא יכול כמובן לסכם.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, עוד לא הסרת, כי לא נימקת אותן. אתה בוודאי תבוא ותבהיר לי.
חבר הכנסת כבל, החוק כמו שהוא, בלי הסתייגות שתתקבל מצד זה או אחר, הוא חוק שכל מדינה מסודרת – ואתה מסכים לה.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, החוק הזה מיותר לחלוטין. זה קיים היום – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה נכון. היה אומר מורנו ורבנו מנחם בגין, שהמובן מאליו טוב שייאמר מפעם לפעם. תשמע, אבל בוא לא נמצה אתם את הדין.
בבקשה, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת מסכם את הדיון ומשיב למסתייגים.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אני שומע את המסתייגים ואני חייב לומר שאני מופתע. חבר הכנסת כבל, יש לך טענות נגד החוק הזה. האם אדוני יודע שהחוק הזה הוא פרי הסכמות בין המועמד לראשות הממשלה בהצעת האי-אמון שלכם היום, חבר הכנסת הרצוג, לבין מציעי החוק? לא רק זה, אני קראתי באיזשהו מקום – –
איתן כבל (העבודה):
זה היה לפני המהפכה.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – קראתי באיזשהו מקום – –
איתן כבל (העבודה):
זה היה לפני המהפכה, אדוני.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – שאחרי – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
מפלגת העבודה בגדה בערכיה? לא יכול להיות.
חיים אורון (מרצ):
– – – יחול על כל תרומה מחוץ-לארץ – – – אתה הסכמת שהחוק יחול על כל תרומה מחוץ-לארץ.
איתן כבל (העבודה):
נכון, גם זה נכון. אני רוצה להזכיר לאדוני, אם אדוני מסכים – – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה היה בשלב שבו אתה היית חבר הקואליציה וחבר הכנסת הרצוג היה שר והוא ייצג את הממשלה במשא-ומתן עם חבר הכנסת אלקין. אני מוכרח לומר שההסכמות שהם הגיעו אליהן לא מצאו חן בעיני, אבל אני מכבד הסכמות. מה שקרה אצלכם הוא שברגע שברק – – –
חיים אורון (מרצ):
מה עם ההסכמה שלך?
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חבר הכנסת חיים אורון, אני אגיע לזה, תאמין לי. אני מבטיח לך שאני לא אשכח.
מה שקרה זה שהשר ברק עשה לכם תרגיל ואתם מצאתם את עצמכם עם מועמדים לראשות ממשלה באופוזיציה, ולכן פתאום החוק לא טוב לכם.
עכשיו, אני אספר לך משהו, קראתי באיזשהו מקום שהשר הרצוג, אחרי שהוא פרש, נתן איזה ריאיון ודיבר על החוק הזה. והוא סיפר שאת החוק הזה הוא תיאם עם הקרן לישראל החדשה.
יצחק הרצוג (העבודה):
נכון.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אז השר הרצוג, אם אפילו עם הקרן לישראל החדשה תיאמת, למה פתאום להתנגד לדברים שאתה הסכמת? כי זה היה לפני המהפכה.
איתן כבל (העבודה):
חבר הכנסת רותם – – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כלומר, הגינות לא קיימת, אידיאולוגיה לא קיימת, מה שקיים אצלכם זה תלוי איפה יושבים.
איתן כבל (העבודה):
– – – איך שאתה רוצה, חבר הכנסת רותם. אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד, זה בסדר גמור – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כבל, הוא משיב לך, מה אתה רוצה? אתה אמרת את דברך, הוא משיב לך.
איתן כבל (העבודה):
הוא משיב לו, לא לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל הוא גם אומר שהחוק כפי שהוא, בלי הסתייגויות שיתקבלו, אין בו שום חידוש. אין בו שום חידוש.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רשאי יושב-ראש ועדה להשיב.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חבר הכנסת אורון, אני חייב לך תשובה. בשעתו סברתי שצריך להחיל את החוק הזה על כל תרומה, כולל תרומות פרטיות.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אתה התחייבת בוועדה ומפר התחייבות.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, הוא לא מביא את ההסתייגויות.
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא, אבל דודו התחייב בוועדה שזה יחול על כל הכסף הזר שנכנס לפוליטיקה – – –
אורית זוארץ (קדימה):
זה בפרוטוקול.
יוחנן פלסנר (קדימה):
זה בפרוטוקול ועכשיו אין לך שום בעיה להפר התחייבויות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז תצביע כפי שאתה רוצה.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חבר הכנסת פלסנר, הרי חבר הכנסת אורון קרא את קריאת הביניים לפניך, ועכשיו אני משיב לו על זה. אז אתה לא צריך שיראו אותך. יודעים שאתה קיים פה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
יודעים שאתה מפר התחייבויות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אל תעיר לו הערות.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני מאשר שהפרתי את ההתחייבות הזאת. אין שום בעיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רותם, אל תעיר לו הערות. חבר הכנסת, הוא חושב – משמע הוא קיים.
יוחנן פלסנר (קדימה):
הוא התחייב והוא מפר. תסביר.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
התחייבתי שאני לא אביא את החוק לקריאה שנייה ושלישית, אלא אם כן הוא יחול על כל התרומות. אמת.
יוחנן פלסנר (קדימה):
נו – – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה שקרה – ואם תיתן לי להסביר ולא תגיד לי כל רגע "נו", אני אסביר גם.
יוחנן פלסנר (קדימה):
דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
היו"ר ראובן ריבלין:
עזוב, תן לו לענות, אתה שואל שאלה. תן לו כבר לענות, ברצינות, נו. יאללה, דודו.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
פנו אלי גופים שונים, כולל המוסדות הלאומיים, ואמרו לי: אדוני, הנזק שאתה תגרום לנו הוא גדול מכדי שאנחנו נוכל להסכים לו. עכשיו, אני לא אנטי-ציוני. אני מוכן להגיד ולהודות שהפרתי את מה שאמרתי כדי לא לפגוע במוסדות הלאומיים. אכן כן, אני מודה בזה. עכשיו – – –
חיים אורון (מרצ):
עקרון השוויון אצלך נמצא במקום אחר.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
עקרון השוויון לא קשור לחוק, ואני אסביר לך גם למה. החוק הזה מדבר על כספים של ישות מדינית זרה.
יצחק וקנין (ש"ס):
זה קיים היום. זה סתם חוק, רבותי.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תגיד, אתה רוצה שאני אבטל את ההפגנה מחר – אני מבטל אותה. גמרנו, ביטלתי את ההפגנה.
יצחק וקנין (ש"ס):
זה סתם חוק, רבותי. הפכתם להיות – – –
קריאה:
אני מסכים עם חבר הכנסת וקנין.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה מסכים אתו. מצוין.
יצחק וקנין (ש"ס):
– – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רבותי, אין כאן איסור לקבל תרומות. אין פה סתימת פיות.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
רוצים ללכת הביתה, מה קרה לך – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
דודו – – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אנחנו נלך הביתה אחרי שאני אגמור לדבר.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
את זה אנחנו יודעים, זאת הבעיה.
קריאות:
– – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
חסרים לכם קולות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי. חבר הכנסת רותם, הזמן עומד לרשותך, אתה יושב-ראש ועדה. אתה עונה, הזמן הוא בלתי מוגבל, רק אני אבקש – אני אבקש מחבר הכנסת מגלי להחליף אותי – –
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני הבנתי ששוויון – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – כי קראו לי להצביע.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, זה לא עניין של שוויון מת. כל כסף שמתקבל – בין בימין, בין בשמאל – מישות מדינית זרה יהיה חייב דיווח.
שר הפנים אליהו ישי:
– – – אני קם והולך ולא יהיה – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ואללה, גם עלי אתה מאיים? גם עלי אתה מאיים? אל תאיים עלי. אתה יודע, אני לא מתקפל. אל תאיים עלי.
איתן כבל (העבודה):
יש הסכמות. איפה ההסכמות?
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, חבר הכנסת כבל. ברגע זה אין קריאות ביניים. נא לומר את דברך. אתה לא מוגבל בזמן, בבקשה. רק – אני מבקש שיחליפו אותי.
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רבותי, אני רוצה לומר לכם דבר אחד: אין שום בעיה בעקרון השוויון. גופים שבימין או גופים שבשמאל, גופים שבמרכז או גופים שהם עוסקים בזכויות אדם, שמקבלים תרומות מגופים שהם ישות מדינית זרה, יצהירו וידווחו.
קריאות:
– – –
אורית זוארץ (קדימה):
משתמשים בכם. משתמשים בכם, אתם לא מבינים? איפה ראש הממשלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זוארץ. הוא עונה על ההסתייגות שלך. חברת הכנסת זוארץ, הוא עונה על ההסתייגות שלך.
קריאות:
– – –
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לכן, רבותי, הצעת החוק הזאת איננה כוללת את כל מה שאתם רציתם. היא בסך הכול באה לפתח את השוויון, היא באה כדי שהכול יהיה לאור השמש, ומי שאיננו פוחד צריך לתמוך בחוק הזה. תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה, וההצבעה היא ממושכת, שכן יש הסתייגויות. האם יש מי מהמסתייגים שמוריד את הסתייגותו?
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת רותם מוריד את הסתייגותו.
דב חנין (חד"ש):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, בשם חלק מהמסתייגים, שהם קבוצת חד"ש, קבוצת מרצ, קבוצת קדימה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, חברי הכנסת מקבוצת בל"ד וחברי הכנסת מסיעת העבודה, אני מבקש, אדוני, להצביע על ההסתייגות שנמצאת בתחתית העמוד הראשון של ההסתייגויות, עמוד 4. זוהי הסתייגות לסעיף מס' 1, והיא עוסקת בכך שחובת הפרסום תהיה אוניברסלית, היא תחול גם על מדינה זרה, גם על אזרחים זרים, שתורמים לפעילות בתוך ישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. ובכן, לשם החוק אין הסתייגות. רבותי, לשבת. לא תישמע טענה – אני מתחיל את ההצבעה; לא תישמע טענה "לא הספקתי". רבותי חברי הכנסת, לשם החוק אין הסתייגות. לכן, נצביע על שם החוק, כהצעת הוועדה.
נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד שם החוק – 38
נגד – 33
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
38 בעד, 33 נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק אושר, כהצעת הוועדה.
לסעיף 1 קיימת הסתייגות – בסעיף 3 לדפים הצהובים, בעמוד 4 – הסתייגות מרצ, חד"ש, חברי הכנסת טלב אלסאנע, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, אורית זוארץ ושלמה מולה. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. לא להפריע. לא להפריע. לא להפריע.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 38
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש ושל חברי הכנסת טלב אלסאנע, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, אורית זוארץ ושלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
33 בעד ההסתייגות, 38 נגד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
רבותי, אנחנו עוברים – חבר הכנסת חנין, בבקשה, האם להצביע על החלופין או לא?
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, בשם הקבוצות שהזכרתי קודם, אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות ואנחנו מבקשים להצביע על החוק בקריאה שנייה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, חבר הכנסת רותם, אתה הסרת את ההסתייגות?
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם יש עוד מישהו?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי, הסרת את ההסתייגות, בסדר גמור. חבר הכנסת עתניאל שנלר נמצא פה? אינו נוכח. רק רגע, אני רוצה לראות האם יש לי פה – עתניאל שנלר, מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת איתן כבל – הודיעו בשמו. חבר הכנסת דני דנון אינו נוכח.
ובכן, רבותי, אנחנו מצביעים, מקשה אחת, על הצעת החוק מהסעיף הראשון ועד האחרון בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–10 – 40
נגד – 34
נמנעים – אין
סעיפים 1–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
40 בעד, 34 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה מבקש לקרוא בקריאה שלישית?
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אין הצעות מהצד הזה שיחייבו את השר ארדן להשיב. אין הצעה כזאת. תודה רבה.
נצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 40
נגד – 34
נמנעים – אין
חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, התשע"א–2011, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
40 בעד, 34 נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, אשר יוזמיו, חברי הכנסת אלקין, אברהם מיכאלי, דוד רותם, עתניאל שנלר, יריב לוין, מיכאל בן-ארי וציפי חוטובלי – עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. עד כאן הדיון בסעיף זה.