קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור לעולים חדשים), התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/953/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים, רבותי, בהצעות החוק. הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור לעולים חדשים), התשס"ט–2009, של חברת הכנסת מרינה סולודקין. ישיב על הצעת החוק שר הבינוי והשיכון השר אריאל אטיאס. מרינה סולודקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגשתי את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור ציבורי לעולים חדשים), התשס"ט–2009, בפעם השנייה – – רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): לא שומעים אותך, מרינה. היו"ר יצחק וקנין: אני חושב שצריך להגביה טיפה את המיקרופונים. מרינה סולודקין (קדימה): – – הצעת חוק זהה הוגשה על-ידי גם בכנסת הקודמת. הפעם הגשתי אותה יחד עם חברי חברי הכנסת שלי יחימוביץ ורוברט אילטוב. נכון להיום, יש 60,000 עולים העומדים בתור לקבלת דיור ציבורי. בינתיים הם שוכרים דירות בשוק הפרטי. הדבר גורם לעליית מחירי הדיור, הן דיור להשכרה והן דיור למכירה. ב-20 השנים האחרונות היתה בישראל רק מפלגה אחת שנאבקה למען בניית דיור ציבורי, מפלגת ישראל בעלייה. במשך שש שנים, מ-1996 עד 2002, בשתי ממשלות, ממשלת נתניהו הראשונה וממשלת ברק, הצליחה מפלגה זו לבנות אלפי יחידות דיור בהוסטלים ובמקבצי הדיור. אך לאחר היעלמותה, עקב הבחירות לכנסת השש-עשרה, ב-2003, כל התוכניות לבנייה ולרכישה של דיור ציבורי נעצרו. במקביל, לאחר אישור חוק להפרטת הדיור הציבורי שיזם חבר הכנסת רן כהן, קטן מספר הדירות הציבוריות בישראל לחצי. והיום אנו רואים את התוצאות בשטח: זוגות צעירים ומספר הולך וגדל של משפחות השייכות למעמד הביניים אינם מסוגלים לרכוש דירה ראויה לשמה בשוק הפרטי. אני בטוחה שאחד הפתרונות למצב הבלתי-נסבל הזה הוא חידוש בניית דיור ציבורי או רכישת דירות בשוק הפרטי כדי להפוך אותן לדיור ציבורי לנזקקים. רק כך, לפי דעתי, אפשר להוזיל באופן משמעותי את מחירי הדיור להשכרה ולמכירה. לצערי הרב, שתי הצעות חוק שלי בנושא נדחו בהצבעה בקריאה טרומית, בגלל התנגדות הממשלה. מטרת הצעת חוק הנוכחית – להקל במקצת את מצוקת הדיור של העולים. במצב הקיים היום, עולים הזקוקים לדיור ציבורי מטופלים במשרד לקליטת העלייה במשך עשר השנים הראשונות לאחר הגעתם לישראל. אחרי עשר שנים הם מועברים לטיפול במשרד הבינוי והשיכון. הבעיה היא שהקריטריונים של משרד הבינוי והשיכון נוקשים יותר מאלה של משרד הקליטה. התוצאה היא שחלק מהעולים שזכאים לדיור הציבורי על-פי הקריטריונים של משרד הקליטה אינם זכאים על-פי הקריטריונים של משרד השיכון. דהיינו, עולים רבים שלא קיבלו דיור ציבורי דרך משרד הקליטה בעשר השנים הראשונות מאבדים למעשה את זכאותם לאחר עשר שנות חיים בישראל, ובמצב הנוכחי אין סיכוי רב לקבל דיור ציבורי בעשר השנים הראשונות. בעיקר נפגעות מכך משפחות חד-הוריות; אני מדגישה, משפחות חד-הוריות. על-פי הקריטריונים של משרד הקליטה, כל משפחה חד-הורית זכאית לדיור ציבורי. על-פי הקריטריונים של משרד השיכון, רק משפחות חד-הוריות עם שלושה ילדים או יותר זכאיות לדיור ציבורי. פירוש הדבר, שאם חד-הורית, עולה חדשה, עם ילד אחד או שני ילדים, שלא קיבלה פתרון דיור מהמשרד לקליטת העלייה בעשר השנים הראשונות לאחר עלייתה לישראל, מאבדת את זכאותה, ורובן המכריע של האמהות החד-הוריות העולות הן אמהות עם פחות משלושה ילדים. חייבים להבין את מצבן; מדובר בנשים שמגיעות לישראל ללא רכוש וללא חסכונות. כאן הן עובדות בעבודות לא מקצועיות בעיקר, תמורת שכר מינימום או שכר קצת גבוה משכר מינימום, ולכן הן וילדיהן חיים מהיד לפה. אין להן אפשרות לחסוך משהו כדי לרכוש דירה. אין להן גם משפחה רחבה שיכולה לסייע להן. אם אשה כזאת מאבדת את מקום עבודתה, או חס וחלילה חולה, או מקבלת טראומה שלא מאפשרת לה להמשיך לעבוד, היא ניצבת לפני אפשרות ריאלית שהיא וילדיה ימצאו את עצמם ברחוב. מטרת הצעת החוק היא להחיל את הקריטריונים של משרד הקליטה על עולים חדשים הנמצאים בישראל עשר שנים או יותר ונאלצים לעבור מהתור של משרד הקליטה לתור של משרד השיכון. כך גם אמהות חד-הוריות עולות עם ילד אחד או שניים יהיו זכאיות לדיור ציבורי דרך משרד השיכון. לדעתי, זה לא הכרח, זוהי מצווה. הצעת חוק זו נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-21 ביולי 2009, וועדת השרים החליטה לתמוך בה. אך כעבור יומיים, ב-23 ביולי 2009, הוגש ערר מטעם משרד האוצר. התוצאה היא שהצעת החוק נבלמה במשך יותר משנה וחצי. כנראה שר האוצר מעוניין לגרש את המצביעים האחרונים דוברי הרוסית משורות הליכוד. אציין עוד פעם, שלמרות התנגדות הממשלה, ולמרות התנגדותו של משרד האוצר, תיאלץ מדינת ישראל במוקדם או במאוחר להשקיע סכומים ניכרים בדיור הציבורי, או בצורה של בנייה או בצורה של רכישת דירות בשוק הפרטי כדי להפוך אותן לדיור ציבורי. אני משוכנעת שללא השקעה ממשלתית מסיבית בדיור הציבורי, לא יהיה אפשר לפתור את משבר הדיור הקשה שפוקד את מדינת ישראל כיום, ויפה לעשות את זה שעה אחת קודם. לכן אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, להצביע בעד החוק שלי למרות התנגדות הממשלה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. ישיב שר הבינוי שיכון השר אריאל אטיאס. שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן הצעת החוק ראויה, ויש לה הרבה יתרונות, רק יש לה חיסרון אחד גדול, שהיא מייצרת אפליה חמורה מול אזרחי ישראל הוותיקים. דבר נוסף, העלויות שלה הופכות את ההצעה ללא-ישימה. הצעת החוק באה לומר שהאזרחים הוותיקים בישראל יהיו מופלים באופן תמידי מול מי שאי-פעם עלה מהגולה, ומאחר שהעלייה, שהיתה מאוד מבורכת – אנחנו רואים שהאנשים, ברוך השם, נקלטו כאן, ונכנסו כאן לחברה הישראלית. יש כ-40,000 עולים זכאים הממתינים לדיור ציבורי. אם אנחנו נרצה להכניס אותם לפי התנאים של עולים, אפילו שכבר עברו עשר שנים מאז עלו, אנחנו צריכים בעצם לומר לכל האזרחים הוותיקים, שהם בעצם לא יהיו זכאים, ואנחנו ניצור מצב שמי שעלה לפני יותר מעשר שנים, בעצם הוא היחיד שיהיה זכאי. הדבר הזה ודאי לא מתקבל. הקריטריונים של זכאים ותיקים שונים לחלוטין מקריטריונים של עולים. הפערים בקריטריונים הם כאלה שחלק עצום מהאוכלוסייה בישראל, אם אנחנו נשווה את הקריטריונים, יצטרכו להיכנס פנימה. לכן אני חושב שאי-אפשר – עם כל זה שההצעה יש בה היגיון, היא לא מציאותית. אם אנחנו נכניס 40,000 זכאים עכשיו, לתוך הקריטריון שיש להם היום במשרד הקליטה, אנחנו צריכים 600 מיליון שקל בשנה. ואנחנו מבינים מה המשמעות – זה יפגע בעיקר באזרחי ישראל הוותיקים, שגם להם קשה, וקשה מאוד. משרד הבינוי והשיכון מסייע בהיקף של מיליארד ו-300 מיליון בשנה בהחזר שכר דירה ל-137,000 משפחות – 137,000 משפחות מקבלות מדי חודש סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון בהיקפים שמ-700 שקל – במקרים קיצוניים עד 2,200 שקל בחודש, באופן שוטף. יש שמקבלים 1,500, יש שמקבלים 1,200, לפי כל מיני קריטריונים. והקריטריונים שיש לעולים הם קריטריונים שונים לחלוטין. לכן אני מציע להתנגד להצעה הזאת, מאחר שהיא לא ישימה, והיא תיצור אפליה חמורה של אזרחי ישראל הוותיקים. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר הבינוי והשיכון השר אריאל אטיאס. חברת הכנסת מרינה סולודקין, יש לך אפשרות לנסות לשכנע בכל זאת את הממשלה. יש לך חמש דקות נוספות. מרינה סולודקין (קדימה): אני לא חושבת שבחוק שלי מדברים על שוויון או אי-שוויון. כך זה היה הרבה שנים, שלעולים ולאמהות חד-הוריות – שנהפכו למשפחות חד-הוריות כי הבעלים החליטו להישאר בארץ המוצא, והאמהות הגיעו למדינת ישראל. ככה זה היה, שהקריטריון היה ילד אחד או שני ילדים, והיו יכולים לקבל דירה. הנושא זה לא שוויון או אי-שוויון. הנושא הוא בטח לא 600 מיליון שקל בשנה. זה לא המספר. אנחנו לא מדברים על 40,000; אנחנו מדברים רק על אמהות חד-הוריות. אני חושבת שהמדינה אחר כך משלמת פי-כמה, כי המשפחות האלה נהפכות, בגלל המצב הכלכלי, למשפחות בסיכון, של נוער בסיכון, עם כל השלכות הרוחב שיש למשפחות האלה. לכן אני מצטערת מאוד שעוד פעם רצו לומר שזה יותר מדי כסף. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור לעולים חדשים), התשס"ט–2009 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור לעולים חדשים), התשס"ט–2009, נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 37 נגד, 26 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה.