קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2011
[מס' כ/352; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 14409; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2011. סליחה, אתם מפריעים לי, חבר הכנסת כרמל שאמה, אני מודה לך. סגן השר.
קריאה:
ברור – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ברור לא ברור. ועדת הכנסת מכריעה בעניין הזה. אנחנו כבר בנושא הבא.
הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2011 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה.
חברי חברי הכנסת, לפני שחבר הכנסת יושב-ראש הוועדה יתחיל, אני רק אומר שעל-פי סיכום שנערך, אנחנו ננמק את כל ההסתייגויות כמקשה אחת, כאשר לסיעת חד"ש יש 15 דקות, לסיעת מרצ – 20 דקות, לרע"ם-תע"ל – 15 דקות ולבל"ד – 15 דקות. יציג חבר כנסת אחד בשם הסיעה כולה, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעות. בבקשה, חבר הכנסת לוין.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה, גברתי היושבת-ראש.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא היה סיכום של אחד בשם כל הסיעה. – – – אחד מדבר.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לי נאמר על-ידי מזכיר הכנסת שהסיעות – – –
קריאה:
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני כעת קיבלתי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא היה סיכום כזה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אם אתם מחכים – בסדר. אני מבקשת שאם יש מצב שבו סיעה יש לה יותר מדובר אחד, נא להעביר את השמות בטרם – בסדר? כאשר הזמן נשאר לכם באותה מכסה. בבקשה, חבר הכנסת לוין.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד – רוצה לומר אולי במידה מסוימת לא בשמחה גדולה אבל בהחלט בתחושה של צורך ושל לית ברירה – להציג בפניכם לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2011.
גברתי היושבת-ראש, באנו הערב הזה לשים סוף לביזיון, לשים סוף למצב שנקלענו אליו שלא בטובתנו, אבל הוא מצב בלתי מתקבל על הדעת, ואני כמובן אפרט בהמשך.
הצעת החוק הזאת היא פרי יוזמה משותפת של מספר חברי כנסת מסיעות שונות בבית מן הקואליציה ומן האופוזיציה, שהובלה על-ידי חבר הכנסת ישראל חסון מסיעת קדימה. חבר הכנסת חסון, שלא נמצא היום בארץ, ביקש ממני למרות זאת לא להשתהות ולהביא את ההצעה הזאת לדיון היום, משום הנימוק שהצגתי כבר בתחילת הדברים: הצורך לשים סוף למצב שעמו הצעה זו מתמודדת.
ביחד אתו היינו שותפים ליוזמה הזאת אנוכי, חבר הכנסת זאב אלקין, חבר הכנסת משה מטלון, אברהם מיכאלי, אנסטסיה מיכאלי, מירי רגב, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, ואלינו הצטרפו חברי הכנסת אורי אורבך, מיכאל בן-ארי, מנחם אליעזר מוזס, נסים זאב, כרמל שאמה, אריה ביבי וציון פיניאן.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בקיצור, גאוני הדור.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שמאלוב-ברקוביץ – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
חברי הכנסת זחאלקה וטיבי, אנחנו הפסקנו להיות פראיירים, לא של בשארה ולא של הבוגדים האחרים. טוב תעשו אם תבדלו את עצמכם מאדם כזה ולא תבואו כאן להגן עליו.
גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק באה לאפשר לכנסת לשלול מחבר כנסת מכהן או מחבר כנסת לשעבר את תשלומי השכר והפנסיה והתשלומים הנלווים להם, כולם או מקצתם, במקרה שהוא קיצוני וחריג שבו נמנע חבר הכנסת או חבר הכנסת לשעבר מלהתייצב לחקירה או למשפט או לריצוי עונש מאסר שנגזר עליו כתוצאה מכך שהוא נחשד או הורשע בביצוען של עבירות חמורות מאוד.
הצעת החוק זכתה לתמיכת הממשלה, וגם בוועדת הכנסת היא אושרה ברוב גדול, שכן חברי הכנסת היו משוכנעים שלא ניתן לאפשר מצב אבסורדי שבו חבר הכנסת או חבר הכנסת לשעבר, אשר הוא לא רק המחוקק אלא גם נהנה משורה ארוכה של זכויות יתר שנועדו לאפשר לו לבצע את תפקידו, לרבות זכויות יתר לעניין יציאה מהארץ וחופש תנועה, וזכויות היתר האלה מנוצלות על-ידו כדי להימלט מן הדין, ימשיך לקבל ביד השנייה את אותם תשלומים המגיעים לו כביכול בגין תקופת כהונתו כאן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
למה כביכול?
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
כביכול, משום שהמלה "מגיעים" לא מתאימה במקרה הזה.
קריאה:
זה הכסף – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
הם לא מגיעים לו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אתה מייד אחריו עולה לדבר, אז אתה תוכל לומר את כל אשר תרצה.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
המצב האבסורדי, שבו חבר הכנסת או חבר הכנסת לשעבר יכול לקבל מדי חודש משכורת מהמדינה, זכויות נוספות, ובה בעת הוא מסכל את קיומו של הליך משפטי נגדו, הוא מצב שלא ניתן להשלים אתו.
כאן אני מבקש לומר, רבותי, אכן זהו חוק, שאם נבדוק בפרלמנטים אחרים אינני בטוח שנמצא כמותו, ולא במקרה, משום שהסיטואציה, המצב שאליו נקלענו בגין התנהגותו של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה הוא מצב חריג שמחייב התייחסות חריגה ומיוחדת ותיקון.
מי ייתן, ואני תקווה שלא נזדקק לחוק הזה, שהחוק הזה יישאר שריד לדבר שאסור היה שיקרה, ואני מקווה שלא יקרה לעולם. אבל בה בעת חובתנו גם לשים סוף ולטפל במצב שיצר חבר הכנסת לשעבר בשארה, כמו גם להציב תמרור אזהרה ואמירה ברורה, שכנסת ישראל, עם ישראל ובעיקר מדינת ישראל לא יסכימו לאותו כפל שבו אדם ביד אחת פועל תוך ניצול הכלים המועמדים לרשותו במסגרת הדמוקרטיה, במסגרת שליחותו כחבר כנסת, מועל באמון הציבור, מועל באמונה של המדינה, עושה שימוש בזכויות היתר ובכלים האלה כדי לפגוע בה, כדי לבגוד בה, ולאחר מכן נמלט מאימת הדין ובה בעת שולח את ידו ומבקש מדי חודש לקבל מימון כדי שיוכל להמשיך בפעילותו זו באין מפריע ועל חשבונם של אותם אלה שהוא בגד בהם וכיוון את הטילים אל בתיהם. לא, רבותי, גם לטירוף יש גבול.
אני מבקש להדגיש יחד עם זאת, שלא קלה בעינינו היתה ההחלטה – או הצורך – לבוא ולשלול זכויות, בפרט כאשר מדובר בזכויות לתשלומי פנסיה, ועשינו כל שיכולנו על מנת לצמצם ולהטיל כל מגבלה אפשרית שתאפשר את השגת תכלית החוק במובנו המצומצם ביותר.
בהתאם להצעה, אם חבר הכנסת מתייצב לחקירה או למשפט בתוך שנה מיום החלטת הכנסת, יוחזרו לו באופן רטרואקטיבי מלוא השכר או הפנסיה שנשללו ממנו, שכן, ואני רוצה להדגיש, אין מדובר כאן בענישה. הרי העונש על המעשים המיוחסים למשל לחבר הכנסת לשעבר בשארה, אם יורשע בהם, הוא בוודאי לא רק שלילת פנסיה. העונש לבוגדים, רבותי, הוא אחר. אבל מדובר ברצון להניע את חבר הכנסת לשתף פעולה עם רשויות החוק, להיענות לזימון שנמסר לו, וכפי שאמרתי קודם, לשים סוף לאבסורד שנקלענו אליו, ושלצערי כבר נמשך תקופה ארוכה מדי.
מאחר שמדובר בסמכות חריגה, קבענו שורה נוספת של מנגנונים, שורה ארוכה, שיבטיחו כי הסמכות תופעל רק במקרים מתאימים באופן הראוי, וכפי שציינתי, המצמצם ביותר.
כך נקבע כי הסמכות לשלול תשלומים תחול רק כאשר חבר הכנסת או חבר הכנסת לשעבר חשוד או נאשם בעבירה פלילית חמורה, שעונשה עשר שנות מאסר או יותר, ואשר בוצעה אך ורק בעת שכיהן כחבר הכנסת. כלומר, קיים קשר ישיר בין ניצול מעמדו וישיבתו כאן וזכויותיו מכוח זה לבין ביצוען של העבירות שבהן הוא נחשד או הורשע.
עוד קבענו כי היועץ המשפטי לממשלה הוא שיודיע לכנסת כי התנאים האמורים מתקיימים, ואין הדבר מסור לשיקול דעת של גורם פוליטי כזה או אחר. הוא גם זה שיבדוק אם חבר הכנסת לא התייצב לחקירה או למשפט שזומן אליהם, והאם הציג טעמים סבירים לאי-ההתייצבות, אשר יש בהם כדי למנוע את ביצוע והטלת הסנקציות הקבועות במסגרת הצעת החוק הזו.
רק לאחר קבלת הודעה מהיועץ המשפטי לממשלה שחבר הכנסת לא הציג טעמים סבירים לאי-התייצבותו תוכל הכנסת להתחיל בהליך שבו יתקיים דיון בוועדת הכנסת, ולאחר שהוועדה תמליץ על שלילת תשלומים, יועבר הדיון והאישור של ההחלטה למליאה – הליך דומה לזה שנהוג ביחס לנטילת זכויות יתר מחברי הכנסת, תוך נקיטת הליך שמאפשר התייחסות פרטנית ובחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו, וכמובן הליך דו-שלבי, כאשר הוא עובר גם את העניין של ועדת הכנסת, ולאחר מכן את אישורה של המליאה כולה.
עוד קבענו כי הודעה על קיום הדיונים תפורסם מראש, וקבענו גם הסדרים שיבטיחו את זכות הטיעון של חבר הכנסת או חבר הכנסת לשעבר, בין בעצמו ובין באמצעות חבר כנסת אחר או בא כוח מטעמו, הן במסגרת הדיון בוועדה והן במסגרת הדיון במליאה.
בנוסף לזאת קובעת הצעת החוק גם מנגנון המאפשר למי שנשללו ממנו הזכויות לשוב ולבקש כי ההחלטה תשונה, ואף זאת בהליך מסודר שקבוע במסגרת ההצעה, והשומר באופן המקסימלי על זכויותיו, לרבות זכויות הטיעון, והזכות כי עניינו יידון מחדש בנסיבות מתאימות.
עוד קובעת הצעת החוק כי גם אם החליטה הכנסת לשלול שכר או גמלה מחבר הכנסת, לא תחול ההחלטה על שאיריו לאחר פטירתו. הדבר הזה, אני מוכרח לומר לחברי הכנסת, רבים מתקשים להבין אותו. רבים מתקשים להבין את הרעיון שבו אם אותו בוגד נפטר, יוכלו שאיריו פתאום ליהנות מהתשלומים. אבל מצאנו לנכון לשמור על כך שאין מדובר בענישה, וככל הניתן אין גם פגיעה בקרובים, בוודאי לא בשאירים, כל עוד – – –
חיים אורון (מרצ):
זה גם תקציבית וגם צוברת?
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אני תיכף אתייחס.
משעה שאותו חבר הכנסת, או חבר הכנסת לשעבר נפטר, ומשמע שממילא כבר אינו יכול עוד להתייצב בפני מערכת המשפט, בטל הבסיס העומד ביסוד ההצעה המוצעת. אין כבר את מי לעודד או להניע להגיע למשפט, ומשכך שאיריו לא ייפגעו ויזכו לקבל את המגיע להם.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
גם אם הם גרים בחו"ל?
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
גם אם הם גרים בחו"ל.
אני אתייחס כמובן לסוגיה של הפנסיה הצוברת והפנסיה התקציבית. רבותי, אינני רואה שום דרך שבה ניתן לגעת בכספי פנסיה צוברת של אדם או בכספים אחרים במסגרת הזו. יש כלים בחוק, אפשר לחלט, אפשר לעשות כל מיני דברים אחרים שנמצאים בתחום הסמכויות של הדין הפלילי. מרגע שהפנסיה היא צוברת היא הפכה לקניינו של אדם. הוא, רבותי – – –
חיים אורון (מרצ):
אז מה – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אני אסביר בדיוק, חבר הכנסת אורון. – – – הוא מקבל את הכספים ולא ניתן. אגב, הוא יכול לפדות אותם באופן מיידי. אין לנו יכולת להניח את היד על הפנסיה הצוברת, ולטעמי גם לא צריך, ואני אסביר למה.
החוק הזה נועד למנוע מצב שבו המדינה ממשיכה לשלם. הוא לא דומה לפנסיה צוברת שבה אדם הפריש וקיבל את מה שהופרש עבורו כפי שקיבל שכר לאורך כל השנים. הכסף הזה שלו, וכאשר הוא מסיים את כהונתו הכסף נשאר ברשותו. הפנסיה הצוברת דומה לשכר, אין היא כמו הפנסיה התקציבית. הפנסיה התקציבית משולמת כל חודש, מדי חודש בחודשו, מקופת המדינה. אין היא מבטאת כספים שצבר האיש במהלך תקופה קודמת. הוא לא צבר את הכסף הזה. הוא מקבל אותו מדי חודש מהמדינה. נדמה לי שהאבחנה הזאת היא אבחנה חשובה. לא יכול להיות שהמדינה, שאזרחי ישראל ימשיכו מדי חודש להוציא מכיסם, מכספי משלם המסים את התשלומים האלה.
אני אומר לחבר הכנסת אורון, החוק כמובן גם נותן מענה למצב שבהחלט ייתכן, שבו חבר כנסת מכהן, כפי שהיה אז חבר כנסת בשארה, פשוט יחליט שהוא לא מתפטר. ולכאורה, אומנם יש הליך בוועדת האתיקה. אבל על פניו הוא עדיין זכאי לתשלומים. גם שלילת השכר האפשרית בשל היעדרות מהמשכן לא חלה על כל התשלומים המגיעים לו, ולכאורה הוא אמור לקבל תשלומים בשיעורים ניכרים, ועד תום תקופת כהונתה של אותה כנסת, עוד לפני בכלל שהוא יוצא לגמלאות. גם את הדבר הזה אנחנו מסדירים, ושוב, על-פי אותו עיקרון של הפסקה מיידית ומוחלטת של כל מה שהוא מקבל מקופת המדינה, מכיסם של אזרחיות ואזרחי ישראל. ואני אומר שוב, הכול בצורה המידתית והמינימלית ביותר האפשרית. לכן, גם קו האבחנה הזה שמצטרף לאותם גבולות ברורים שקבענו כפי שתיארתי אותם קודם לכן.
חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק היא הצעה מאוזנת, הכוללת מנגנוני בקרה רבים שמטרתם להבטיח שרק במקרים קיצוניים שבהם, כאמור, חבר הכנסת מסכל את קיומו של הליך משפטי בקשר לעבירה פלילית חמורה במיוחד שבה הוא עצמו חשוד או נאשם או הורשע, ואשר אותה עבירה בוצעה לפחות בחלקה בעת שכיהן בבית הזה, אז ורק אז תוכל הכנסת לקבוע כי לא ישולמו לו תשלומים הקשורים לכהונתו בכנסת עד אשר יתייצב ויאפשר את קיום ההליך המשפטי.
אמרתי קודם, ואני חוזר ואומר, אף מדינה בעולם לא היתה סובלת דבר כזה. באף מדינה בעולם המחדל הזה לא היה נמשך במשך שנים. אני, כאשר קיבלתי לידי את ראשות ועדת הכנסת והתחלתי לבדוק ולראות מה הנושאים שעומדים על שולחני, והנושא הזה הובא לידיעתי, סברתי שאי-אפשר להמשיך בו, שהמציאות הזו היא מציאות שיש בה מעבר לאבסורד היומיומי בעניינו של אותו חבר כנסת מסוים, יש בה גם מסר שלילי שעובר לחברה כולה. מצד שני, סברתי שגם כאשר המקרה הוא חריג וגם כאשר התחושה קשה צריך להיות זהירים מאוד, וצריך לפעול בצורה מצומצמת, מוגבלת, ולעשות שימוש מושכל בסמכויות ולא לפתוח כאן פתח שעלול אחר כך להביא אותנו למחוזות שאף אחד מאתנו לא רוצה להיות בהם.
לשמחתי, חברי גם בוועדה וגם ליוזמה הזו ראו כך את הדברים. ואני חושב שהתוצאה המונחת בפניכם היא תוצאה מאוזנת, טובה, שיש בכוחה להפסיק את האבסורד שאנחנו מתמודדים אתו עכשיו בעניינו של חבר הכנסת לשעבר בשארה. ואני מקווה שלא יהיה עוד צורך להזדקק לה בהקשרים אחרים.
השר מיכאל איתן:
אפשר רק שאלה? – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
בבקשה, כן. ברשות היושבת-ראש כמובן.
השר מיכאל איתן:
יישר כוח – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כן, אבל רק בקצרה, כי זה כבר יותר מדי.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
כן, אני מסיים. לי יש פסקה אחת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בבקשה.
השר מיכאל איתן:
יישר כוח – – – על העבודה, ועל הצגת הדברים – – –. אבל דיברת על אבסורדים. האם במהלך הדיונים בוועדה – – – לשאלה האבסורדית איך אדם שמואשם בהכוונת טילי אויב על המדינה מקבל אישור לצאת לחוץ-לארץ? האם זה עלה? האם קיבלתם איזשהו מידע? האם צריך אולי גם בקשר לזה לעשות איזשהו תיקון?
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני השר, ראשית אני חושב שהנושא הזה הוא בהחלט מטריד. אני לא עסקתי – – –
חיים אורון (מרצ):
– – – על מישהו אחר.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
לא עסקתי במסגרת הדיונים בחוק הזה בנושא הזה, משום שנדמה לי שהוא חורג מגדר הנושא של הצעת החוק. הוא בהחלט שאלה שלטעמי אולי היא ראויה לדיון דווקא בוועדה שבראשה עומד חברי חבר הכנסת דוד רותם, נדמה לי שזה הפורום הנכון יותר, משום שהיא מעלה את הנושא בהקשר הרחב יותר, לאו דווקא בסוגיה של חבר כנסת וזכויותיו, אלא בסוגיה הרחבה יותר של המציאות הזאת, שבה – – –
השר מיכאל איתן:
למה זה קשור לוועדת הכנסת? כי היתה טענה שכביכול אי-אפשר היה לעצור את הנסיעה בגלל חופש התנועה. אני לא מקבל את הפרשנות הזאת, אבל אם אי-אפשר לעצור בגלל פרשנות, צריך גם את זה לתקן.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אני יכול לומר על זה כך: ראשית, לפחות בדיונים שלנו בוועדה לא נטען באופן מפורש שהיציאה לא נמנעה בגלל מעמדו כחבר כנסת, אבל אני מוכרח לומר שהדבר הזה ניתן, ובהחלט היה יכול להיות מובן במשתמע, שהרי ברור לגמרי שאדם מן היישוב שהיה חשוד בעבירות מן הסוג הזה – קשה מאוד להאמין שהיה משוחרר ללא לפחות צו עיכוב יציאה מהארץ, ואין ספק – – –
השר מיכאל איתן:
יש משימה נוספת.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון, נכון. ואני יכול לומר יותר מזה, אני אזכיר לכבוד השר, שכאשר דנו כאן בעניין שלילת זכויותיה של חברת הכנסת חנין זועבי – זכויות היתר, בדיוק לכך התכוונו כאשר אז שללנו בדיוק את הזכות הזאת, שבה השתמש חבר הכנסת לשעבר בשארה כאשר הוא יצא מן הארץ.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה מטעה את הכנסת. מה שאתה אומר פשוט לא נכון.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
זה נכון מאוד.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
פשוט לא נכון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא לא לא, חבר הכנסת זחאלקה, אתה מייד תעלה לדבר.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אני, אבל, הייתי נזהר – אני אסיים במשפט הזה את ההתייחסות, ועוד פסקה אחת אחרונה בטרם אני מסיים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בקצרה, בבקשה.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
כן. אני רק אומר לכבוד השר, אני הייתי נזהר מאוד – וזה גם עובר כחוט השני בהצעת החוק הזאת, כפי שהיא מובאת כאן – מלעשות, מלנקוט צעדים שיגבילו את חופש התנועה של חברי הכנסת בגלל מקרה קיצוני כזה או אחר. אני חושב שהדבר הזה הוא מסוכן, הוא בעייתי; יכול להיות שצריך לשקול אותו בגדר מאוד מאוד מסוים, אבל ככלל אני חושב שאנחנו צריכים להיות בנושא הזה זהירים, ואם לעשות את זה, אז באמת לעשות את זה בעבירות שהן עבירות מאוד מאוד – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך.
השר מיכאל איתן:
זה כבר היום נקבע.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון, אני אומר, אבל להוסיף ולהרחיב את גדר העבירות, נדמה לי שזה קצת מסוכן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אבל אנחנו לא נסיים בדו-שיח הזה.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל בכל מקרה, הנושא ראוי בהחלט לדיון נפרד, ולא נכון שהדיון הזה יתקיים במסגרת הדיון בהצעת החוק הזאת.
אני רק אסיים, גברתי היושבת-ראש, ואומר שלהצעת החוק הוגשו הסתייגויות, שבוודאי ינומקו על-ידי חברי הכנסת המסתייגים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו נעבור על כולן ואנחנו נצביע על כולן.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
ההסתייגויות נדחו בוועדת הכנסת ברוב גדול, ואני מבקש כי גם הכנסת תדחה אותן ותאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, כבוד יושב-ראש ועדת הכנסת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון. לרשות אדוני 15 דקות. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, עמד כאן יושב-ראש ועדת הכנסת ונע בין לטעות לבין להטעות; זכויות היתר אינן כוללות את הזכות לפגוע בחופש התנועה של חבר הכנסת, ואין המשל כנמשל, וזה מצביע או על בורות או על ניסיון להטעות את הכנסת.
הדבר השני – וזה בעקבות השאלה של השר איתן – מחייב חשיבה רצינית, ונדמה לי שהחוקרים עצמם, שניהלו את התיק ואת החקירה של חבר הכנסת לשעבר בשארה, ידעו שההאשמות הן לא מה שנאמר כאן. אם אותם חוקרים – ואם אותה מערכת חקירה הרשתה לעצמה להוציא צו של האזנת סתר, לו, שאמור להיות דבר חריג לגבי חברי כנסת, וצריך להיות באישור של שופט – אם החוקרים הרשו לעצמם את המעשה הזה כדי להגיע למה שהגיעו, או שלא הגיעו, היו יכולים לעשות צו עיכוב יציאה, אבל הם לא עשו את זה, כי ידעו שיש פה האשמות פוליטיות על פעילות פוליטית לגיטימית של חבר כנסת.
עכשיו, אני לא אנהל את החקירה כאן, אני רק יכול לנתח את הכיוונים. לכן – לבוא וליצור מהעניין הזה תקדים שמחייב חקיקה, שאין בינה ובין האוניברסליות שום דבר – זו חקיקה שהיא ביטוי של נקמנות, היא חקיקה אישית, שמכוונת לגופו של אדם אחד ואיש אחד, היא חקיקה שבאה כדי לספק יצרים אפלים של אנשי פוליטיקה קטנים, שחושבים שזה נושא שיכולים דרכו לצבור הון פוליטי. יריב לוין חושב שהוא ירוויח מזה, וכל חבריו. אבל מה הוא יהיה כשיגדל? מקסימום הוא יהיה עוזי לנדאו, אז מה? נו, ביג דיל. מה תהיה? לבוא ולעשות מזה פוזה של חקיקה ושל דיבור כביכול שקול ומשפטי ואחראי – באמת, באמת. זו חקיקה שמכוונת לגופו של איש, שמונעת על-ידי יצרים אפלים ופוליטיקה קטנה כלפי ציבור שלם, וכלפי מתנגדים פוליטיים, גם אם יהיו ערבים וגם אם יהיו יהודים.
ואני חושב שהחקיקה הזאת היא אחד הביטויים – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – הציבור הערבי כולו לעזמי בשארה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – אחד הביטויים שמבטאים כישלון מוסרי של הכנסת הזאת. הרי על מה אנחנו מדברים כאן? ראשית, אנחנו מדברים על כך שוועדה פוליטית, ועדת הכנסת, שמוסד פוליטי, שזה הכנסת, יחליטו שהם השופטים והם המוציאים לפועל. זה אותה לוגיקה שכיוונה את ועדות החקירה הפרלמנטריות לארגוני זכויות האדם, או ועדות הציד של ארגוני זכויות האדם, שאנשים יש להם כאן הזיות גזעניות, אנטי-דמוקרטיות, שהופכים אותן למין חקיקה ופעילות פרלמנטרית, ויש להם שיגעון גדלות, שרוצים להיות גם שופטים – גם לשפוט וגם להוציא לפועל, ואז נותנים לעצמם זכויות, מאצילים לעצמם זכויות שבקושי שופטים יכולים לקחת אותן לעצמם.
אתם אומרים שהערכאה שתדון בכל העניין הזה היא ערכאה פוליטית, של הכנסת, פרלמנטרית, שבנויה על רוב פוליטי, אם זה בוועדת הכנסת ואם זה במליאה עצמה. הרי יש דברים שהתקבלו בבית הזה, בהצעות חוק הזויות שלא מן העולם הזה. ואז אומר יושב-ראש ועדת הכנסת: אין פרלמנט בעולם שירשה לעצמו – מובן שאין פרלמנט בעולם שירשה לעצמו דבר כזה, כי זה דבר פסול, נלוז, נמוך, אנטי-דמוקרטי. אז הם קובעים: אנחנו השופטים, אנחנו נמנה את עצמנו לשופטים, אנחנו נדון כערכאה שיפוטית, אנחנו גם נוציא לפועל. באמת, זה לא כנסת. זה לא כנסת. רוצים להפוך את הבית הזה לבית הזיות, בית ששולטים בו אנשים הוזים שחושבים איך לעשות קידום מכירות פוליטי תוך שימוש באמצעים שהם חושבים שהם פופולריים, פופוליסטיים – שזה הולך בשוק.
דבר שני, גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, זו הצעת חוק לא רק של אנשים הוזים, אלא של אנשים שנוטלים לעצמם את הזכות להיות גנבים. גנבים – לשלוח את ידם הארוכה והמלוכלכת לכיסם של אנשים שצברו זכויות על-פי חוק. אתה רוצה לבוא בדין על דבר אחר, תבוא בדין על דבר אחר. אל תשים את היד בכיס על דברים שלא לך.
זו הצעת חוק שמכשירה גנבה ככלי לגיטימי, על-ידי הכנסת עצמה, של הכנסת עצמה. איזה זכות יש, למי שלא יהיה, לקחת זכויות של אדם שעבד, על-פי כל הדעות, במקום מסוים, קיבל משכורת, צבר זכויות פנסיה ואחרות, והוא זכאי? ואז כאילו עושים את האקט הכאילו-אנושי, שזה לא ישלול משאיריו של פלוני. באמת, מה? זו אנושיות בגרוש. אתם גונבים כסף שהוא לא לכם. פה יאשרו, אם יאשרו – וכנראה שיאשרו – את החוק של מתן לגיטימציה לגנבה ככלי פוליטי, ככלי של נקמנות פוליטית.
חברי הכנסת שבאו עם הצעת החוק הזו גם לוקים בשיכרון כוח. חושבים שהכול מותר; שהכול מותר. ואז, יש רוב, אז הם יכולים להחליט שהשמש תזרח ממערב. מה יכול להיות? יש רוב. יכולים לגעת בדברים שאנשים נורמלים לא נוגעים בהם, לא מקרוב ולא מרחוק.
הכנסת הזו, גברתי היושבת-ראש, כנראה שמאבדת לא רק את המוסר ואת הדרך הסבירה, אלא גם מאבדת את הבושה. מעסיקים כנסת. הוא יושב – אני לא יודע אם יריב לוין דיבר על תקציב המדינה כפי שדיבר על החוק הזה. אני באמת לא בטוח. עושים מזה עניין גדול איך לשלול, איך לגנוב, איך לגנוב זכויות של חבר כנסת לשעבר, או של אדם שצבר זכויותיו, כדת וכדין.
אני לא יכול באמת לתלות תקוות רבות בכנסת הזו, אבל יום יבוא ויעמדו אנשים ויגידו: לא ראיתי, לא שמעתי והסתנוורו חושי באותו יום. אבל אתם מובילים – מובילים את הבית הזה, את הכנסת הזו ואת המדינה הזו למקומות מאוד מאוד מסוכנים. הצעת החוק לא תהרוג את עזמי בשארה ולא תפיל אותו. אבל היא תפיל את עמוד השדרה המוסרי, כי זה מתחבר לדברים אחרים. מתחבר לאותה תחושה של נקמנות פרימיטיבית. מתחבר לאותה רוח נמוכה של אנשים נמוכים, שרוצים לתת הצדקה לגנבה ולשליחת יד לכיסיהם של אנשים אחרים. אבל הצעת החוק הזו היא סימפטום לאיזה מדרון ולאיזה רדידות ירדה הכנסת וירד הרוב הפרלמנטרי הזה, בעזרת כמה חברים מהאופוזיציה, גם. למה לתת רק לאנשי הליכוד ליהנות מהפירות של התועבה הזו? גם הם. מה קרה? ישראל חסון רוצה גם כן ליהנות מהתועבה הזו, שהופכים אותה לחקיקה כאן.
הצעת החוק הזו צריכה ליפול. גם אם תאשרו אותה היום, היא בעצם הצעת חוק שנופלת בכל קטגוריה, בכל קריטריון ובכל קנה מידה מוסרי והגיוני ובכל קנה מידה של מינהל תקין. ולכן אתם יכולים להרגיש מה שאתם חושבים, אבל זה יישאר תקוע לכם בגרון. לא הפנסיה של עזמי בשארה, אלא הגזענות והרדידות, והגנבוּת שלכם. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת מוחמד ברכה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת חיים אורון. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
למה? אין לכם הסתייגויות. – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כי רק אלה אשר הגישו את ההסתייגויות מוסמכים לדבר. לרשותך, אדוני, 20 דקות. בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אני לא – תשימי את השעון, בבקשה, על פחות.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כמה שאדוני יחפוץ. לרשותך 20 דקות.
חיים אורון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, על-פי עולם הערכים שלי ועל-פי קוד ההתנהגות שהייתי מצפה לו מאזרח, קל וחומר מחבר כנסת, מי שמואשם בהאשמה פלילית, המקום היחידי שבו זכאותו יכולה לצאת לאור, היא בתוך ההליך הפלילי שקיים במדינת ישראל, לשמחתנו הרבה. כל בריחה או כל הימנעות – אני גם, אגב, מכניס לעניין הזה את זכות השתיקה של איש ציבור – כל הימנעות מלממש הליך פלילי עד תומו, על כל השלבים שיש בו, היא חריגה קיצונית מהנורמה שעל-פיה הייתי רוצה לראות את מדינת ישראל, לבטח שהייתי רוצה לראות על-פיה אנשי ציבור, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, חברי כנסת שמחוקקים את החוקים שעל-פיהם כל הציבור צריך לנהוג.
האם הצעת החוק שמוגשת כאן באה לחזק את הנורמה הזאת? האם הצעת החוק שמוגשת כאן באה לקדם את הנורמה הזאת? בשום פנים ואופן לא. למשל, הזכרת בדבריך: אם היתה מוצעת הצעת חוק שהיתה אומרת: חבר כנסת שהוגש נגדו, או יש חשש, או התגבש נגדו כתב-אישום, והוא ברח, מהארץ או לחוץ-לארץ, ולא מתפטר מהכנסת – אופציה שהצגת אותה כאחת האפשרויות – והיית מציע פה הצעת חוק שאומרת: חבר כנסת כזה – תיפסק. עם היועץ המשפטי – אני לא רוצה עכשיו להעריך את כל הפרוצדורות – שיבוא אותו גורם ויוכיח לכנסת שאומנם התגבשה האשמה רצינית ואדם ברח, ואנחנו רוצים להפסיק את משכורתו, ואפילו יוצרים מצב – אגב, אם אני לא טועה, מי שהוגש נגדו כתב-אישום לא צריך להתפטר מהכנסת, אבל אפילו היית בא ואומר: במצב הזה, ייכנס במקומו מישהו אחר; לא יהיה חבר כנסת – למה בארצות ערב? בארצות-הברית, ברח – אני מוכן לקיים אתך על זה דו-שיח, כי אני חושב שיש פה משהו מאוד מהותי לא נכון. זאת לא הסיטואציה שעליה מדובר פה. והשאלה ששאלתי בקריאת הביניים באשר להבדל בין פנסיה צוברת ופנסיה תקציבית, מדגימה את כל העניין. רוב רובם של חברי הכנסת עכשיו הם בפנסיה צוברת; לא תקציבית. משנת 1990 או 1991, בדיוק התפטרתי – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מאז שנכנסנו, קרה האסון.
חיים אורון (מרצ):
ממתי?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
1999.
קריאה:
1994.
חיים אורון (מרצ):
לא, מה פתאום? אני חזרתי לכנסת ב-2003. יצאתי בפנסיה תקציבית, חזרתי – – –
קריאה:
1996.
חיים אורון (מרצ):
חבר'ה, אני חושב שב-2003 – איתן, נכון?
איתן כבל (העבודה):
כן. כן.
חיים אורון (מרצ):
ב-2003 כולם בצוברת.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
ב-1996.
חיים אורון (מרצ):
מה ב-1996?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הצוברת התחילה ב-1996.
חיים אורון (מרצ):
אני חזרתי לכנסת, חברים. עזבו – עלי. עזבו, מה זה חשוב?
קריאה:
מה זה חשוב.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
אבל היית שר.
חיים אורון (מרצ):
הייתי שר והפסדתי את הפנסיה. עזוב אותי עכשיו. הבעיה לא שלי עכשיו, כי לא ידעתי על תקופת אכשרה. פה מישהו ישמע בזה שהפסדתי פנסיה כי חס וחלילה קרה משהו. אבל הבעיה היא לא אני. חברי הכנסת היום הם בפנסיה צוברת.
השר מיכאל איתן:
אלה שצוברים, עדיין. יש כאלה שכבר צברו – – –
חיים אורון (מרצ):
יש כאלה שכבר צברו מספיק. עזבו עכשיו – לא, אלה בדרך כלל ממשיכים להיות בתקציבית. כי אין עוד מישהו בצוברת שכבר הגיע לתקרה. כי עכשיו אין מגבלה, בעצם. אבל אני עוזב את שאלת הפנסיה. אז על מה אנחנו מדברים בדיוק?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כבוד השר הרשקוביץ, חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת אורון מסביר את זה כל כך יפה.
חיים אורון (מרצ):
על מה אנחנו מדברים פה עכשיו? על שחרור יצר מאוד קשה – שאני יכול להבין אותו – של כעס, של תסכול, בעיקר, חבר הכנסת יריב, של נקמה. כי אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה. לא יודעים מה לעשות. זה נורא מעצבן אותך. אבל פה בדיוק המבחן – איפה אתה שם גבול, גם כאשר אתה נורא כועס, גם כאשר אתה בטוח שאתה נורא צודק.
במדינת ישראל לא גורעים פנסיה, גם לא תקציבית, מאדם שרצח את ארבעת ילדיו. עם כל הכבוד למה שעזמי בשארה עשה, זה יותר גרוע בעיני, על-פי הקוד המוסרי שלי. אין בשום מרכיב בפסיקה הישראלית – שום פושע, לא לקחו לו את קצבאות הביטוח הלאומי שמשפחתו זכאית להן, למיטב ידיעתי, ולא לקחו לו את הפנסיה. אז אנחנו שוברים את הכלל המאוד-מאוד מהותי הזה, בעיני, פה. בשביל מה? שתוקם קרן בין-לאומית שעזמי בשארה יקבל יותר כסף? שמקופת המדינה לא ישלמו לעזמי בשארה כסף? על זה שוברים עיקרון, שהוא בעיני מאוד מהותי? כי אני יודע על הרבה מאוד תסכולים שאנחנו חווים כשאנחנו נתקלים בשוק של חשדות או בפשעים מוכחים אחרים, וידנו קצרה מלהושיע, ולא נוגעים בפנסיה.
למה עליתי לדבר כאן בנושא הזה? כי אתם לא מבינים – אתם מבינים בדיוק, כי זה מה שאתם רוצים שיקרה – שבטירוף שהכנסת הזאת חווה, של לרדוף, של להכות, של לנקום, של כאילו להפחיד – תגידו לי, מי שמואשם בהאשמות כאלה – אני, דרך אגב, לא יודע בדיוק מה ההאשמות, ואני לא יודע אם אתם יודעים מה ההאשמות בדיוק, כי אני לא ראיתי אף פעם איזושהי האשמה, חוץ מאמירות מכל מיני סוגים – אז אתם באים ואומרים עכשיו: אנחנו, במצב הזה, לוקחים את הפנסיה. אתם הייתם באים ואומרים: אנחנו מפסיקים לשלם לו עיתון – הייתי אומר: בסדר; לא משלמים לו 8,400 שקל בשנה עבור הטלפון – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
גם זה.
חיים אורון (מרצ):
רגע. זה לא גם זה. אם זה היה זה, הייתי אומר: בסדר, לקחו לו את זכויות היתר של חבר כנסת על פני כל אזרח, לא הייתי רב אתכם על זה, לא הייתי עולה לדוכן הזה. אני אומר לך בגלוי: אתם לא הולכים לשם בכוונה, ואם זה היה תלוי בכם הייתם לוקחים את הפנסיה הצוברת, רק באו ואמרו לכם אנשי המשפט: זה לא חוקתי. אי-אפשר.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
לא נכון. התשובה: לא נכון.
חיים אורון (מרצ):
לא נכון, בסדר.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
זה לא נכון. מה לעשות? אתה יכול לראות את הפרוטוקול של הישיבה.
חיים אורון (מרצ):
בסדר, לא משנה, אז אני אומר לכם: הרי אם אתם רוצים להרתיע, אז איך אתם מרתיעים חבר כנסת שיש לו בכלל פנסיה צוברת, ומה בכלל משמעות ההרתעה בתחום הזה? כל הדיון הזה לא שייך לעניין עצמו. זה "חוק עזמי בשארה" לשחרור תסכולים של חברי כנסת כלפי עזמי בשארה. זה בסדר גמור. חלק יכולים לעשות את זה אצל הפסיכולוג, חלק יעשו את זה בשחייה, חלק יעלו לדוכן וינאמו. זה לא שייך לחוק הזה, שישבתם עליו ועשיתם ככה.
אגב, גם החוכמה הזאת, שאם הוא נפטר, לשאיריו מגיעה הזכות הזאת. סליחה, בהגדרה הפנסיה היא גם של שאיריו, גם עכשיו, אז הכלל הזה קיים רק אם הוא נפטר, כי זה הכול עקום, הכול לא ממין העניין, כי ניסיתם פה לעשות איזה משהו שייראה כאילו, והדבר המרכזי זה: הצלחנו להוכיח לציבור שלנו – אני גם יודע בדיוק באיזה ציבור מדובר, אני יודע מי שואל את השאלות האלה, לפעמים הציבור הזה יעצום את עיניו לפני דברים אחרים לחלוטין. ולכן – אני יודע, הייתי בוועדת הכנסת, זה יעבור פה, אני עברתי עכשיו במזנון, הוא מלא בכאלה שיגיעו לכאן, ואל תדאגו, אלה שיושבים פה, אין לנו רוב. אל תתבלבלו.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא היה לנו ספק בזה.
חיים אורון (מרצ):
לא לא, אל תתבלבלו, אין לנו רוב פה. עכשיו, כרגע, באולם יש כאילו רוב, אז כמעט אמרתי: בואו נפסיק לדבר ונצביע מייד. אל תדאגו, הם כולם יבואו, אין בעיה. לא כולם – יבואו מספיק שזה יעבור.
אבל אתם יודעים מה, גם אחד האסונות – ובזה, את רואה, אני חוסך לך הרבה זמן, גברתי היושבת-ראש – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה.
חיים אורון (מרצ):
– – גם לא מתקיים דו-שיח אמיתי. אני לא רוצה להסתיר: אני נשארתי פה – הייתי צריך להיות היום בבאר-שבע – כדי שגם קול יהודי ישתתף בדיון הזה. זה לא ויכוח בין חברי הכנסת היהודים לערבים. נוח היה לכם לעשות אותו ככה. ואני יודע שהרבה משפטנים אומרים את מה שאני אומר כאן, וגם אנשי שלטון – לא רוצה לתת יותר מדי שמות – במקרה הטוב אומרים: מה אתם צריכים את כל הדבר הזה? תפסתם איזה תותח בשביל לירות על זבוב, וספק אם אתם פוגעים בו. הרי אחרי החוק הזה יש כבר קרן בין-לאומית שתיתן לו פנסיה פי-17 מהפנסיה שלך.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
לא מהכסף שלנו.
חיים אורון (מרצ):
"לא מהכסף שלנו". פתאום החיסכון הגדול. שמע, אני מצפה - – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
לא עניין של חיסכון, עניין של עיקרון.
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת יריב, לבי יוצא על הדאגה הנוראית שלכם לכסף שלנו. ראיתי פה בימים האחרונים איך הכסף זורם לכל הכיוונים. לא מהכסף שלנו. הוויכוח שלי הוא לא על כסף, והוויכוח הוא לא על של מי, הוויכוח שלי הוא על הקלות הבלתי-נסבלת של היכולת לשבור עקרונות, כאשר למישהו מתחשק, ברגע מסוים, ובעיקר אם התחום שבו רוצים לשבור את העיקרון קשור ליחסים שבין יהודים לערבים. ובעיני, אני מודה בגלוי, העיקרון של אי-פגיעה בזכויות פנסיוניות של אדם יותר חזק מהרצון לרדוף ולהעניש את עזמי בשארה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת אורון. יעלה ויבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2011
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לרשותך, אדוני, שמונה דקות. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת בראש, רבותי חברי הכנסת, החוק הוא חוק אישי, כלומר לגופו של אדם, ולא חוק עקרוני, ובזה הוא פסול, אבל למרות זאת אקדים ואומר שהוא לא פוגע בחבר הכנסת עזמי בשארה. אני לא אגלה סוד אם אני אומר שהוא לא חי מהפנסיה שהוא מקבל; הוא מנהל היום את אחד ממכוני המחקר החשובים ביותר בעולם הערבי, והפנסיה זה לא העניין. העניין הוא – זה מעיד יותר על יוזמי החוק, ולאן הם מוכנים ללכת, על מניעיהם ומטרותיהם, ולכן אנחנו מתווכחים עם החוק הזה ושוללים אותו מכול וכול.
החקיקה האישית, כאמור, היא פסולה מעיקרה, אבל בדרך לנקם בחבר הכנסת עזמי בשארה, שזה נקם מצד אחד – דרך אגב, זו נקמה שלא פוגעת בננקם – מוכנים לרמוס ברגל גסה עקרונות חשובים מאוד של המשפט ושל זכויות האדם, ואני רק אמנה אותם במהרה:
יש כאן פגיעה חמורה מאוד בזכות להליך הוגן – מענישים אדם כשעומדת לצדו חזקת החפות, אבל זה לא מעניין את חברי הכנסת יוזמי החוק מה זה חפות.
פוגעים גם בעיקרון חשוב מאוד של השפיטה הפלילית בישראל, וזה שלא עורכים משפט בהיעדרו של אדם. גם את זה אפשר למחוק בדרך לחקיקה כזאת.
יש כאן פגיעה חמורה מאוד בהפרדת הרשויות – איפה נכתב כדבר הזה באיזשהו משטר, שמי שמחוקק את החוק – אותו אדם, דרך אגב – הוא מחוקק את החוק, הוא התובע והוא השופט? על הפרדת רשויות שמעתם? מי שמחוקק לא הוא ששופט. זה בעצם בית-דין שדה פוליטי, שבו רוב פוליטי מחליט. אבל לא רק שזה פוליטי, זה גם – איך אומרים – מחיקה של עקרון הפרדת הרשויות.
יש גם פגיעה חמורה מאוד בזכות הקניין. הפנסיה היא רכוש של אדם ושל משפחתו. זה לא משהו שהמדינה משלמת – זה רכוש שאדם צבר. המדינה לא משלמת גרוש, זה כסף של האדם שנצבר מטעם עבודתו. זו כל הפסיקה בארץ, גם היועצת המשפטית לשעבר של הכנסת וגם החוק עצמו אומר מפורשות, שהפנסיה היא רכושו של אדם ולא משהו שהמדינה משלמת לו.
יש כאן פגיעה בעקרון השוויון. מדוע רק חבר הכנסת וחבר הכנסת לשעבר? מה עם שופט או מה עם פרופסור באוניברסיטה, מה עם אנשים בתפקידים אחרים? העניין הזה הולך בכיוונו של אדם אחד ולכן נאמר בו העניין הזה של חבר הכנסת. מדובר בחקיקה פוליטית במהותה. הרי כל ילד יודע מדוע מביאים את החוק הזה ובאיזה נסיבות, שזה המשך ישיר של הרדיפה הפוליטית של חבר כנסת עזמי בשארה, שבגינה הוא נמצא בגלות, וזה לא סוד.
אני רק רוצה שתדעו, שמאות מנהיגים של תנועות לשחרור לאומי, של לוחמים נגד הפאשיזם ונגד הגזענות, חיו בגלות. רוב מנהיגיה – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
וקיבלו כסף מהמדינות שהם פעלו נגדן.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
רוב המנהיגים, מנהיגי המאבק באפרטהייד בדרום-אפריקה חיו בגלות. רוב אלה שנאבקו נגד פאשיזם בכל מיני מקומות בעולם חיו בגלות, חלק גדול מהנאבקים נגד משטרים טוטליטריים חיו בגלות. אז חבר כנסת לשעבר עזמי בשארה לא לבד. עזמי בשארה הוא אינטלקטואל ואתם מנסים להפליל אותו בצורה שהוא עשה עבירות ביטחוניות.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אז למה הוא לא התייצב לדין?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
תבינו, מישהו יכול להגיד או ללמוד או להגיד משהו שווה ערך על הנאורות, עקרון הנאורות, תנועת הנאורות ששינתה פני עולם, בלי ללמוד את הספר של ד"ר עזמי בשארה, עם ההקדמה המבריקה שלו, שכולם מכירים בזה? האם מישהו יכול ללמד היום אזרחות בצורה נורמלית ונורמטיבית והגונה מבלי להזדקק למה שכתב עזמי בשארה על מדינת כל אזרחיה ועל השוויון בין האזרחים ועל הזכויות של מיעוט לאומי? מדובר באינטלקטואל גדול וחשוב, היום הוא אחד האינטלקטואלים החשובים ביותר בעולם הערבי.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
ריגל לטובת מדינת אויב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גמדים מנסים להיתלות באילנות גבוהים ולפגוע בו. אתם לא פוגעים בחבר כנסת עזמי בשארה, אתם פוגעים בזכויות אדם בתוך ישראל גופא כאשר אתם רומסים ברגל גסה את זכות הקניין, זכויות השוויון, ההפרדה בין רשויות. וכל זה בגלל רצון של תאוות נקמה ורדיפה פוליטית ולהרוויח קצת קולות במרכז הליכוד. בושה. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה, אדוני. הדוברת הבאה – חברת הכנסת חנין זועבי.
מירי רגב (הליכוד):
כל כך הרבה שטויות שמעתי על דמוקרטיה שלא יכולתי להיכנס למליאה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מירי רגב, יופי שנכנסת.
קריאה:
ברוכה הבאה.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מירי רגב – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. חברת הכנסת מירי רגב, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. עד עכשיו היה דיון. כל אחד יבוא ויאמר את אשר הוא חושב, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
קריאה:
במרכז הליכוד – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת לוין.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
יריב לוין לקח לךְ את הקולות של המרכז.
מירי רגב (הליכוד):
לא, אין לי בעיה עם זה. – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מירי רגב, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. יכול להיות שתרצי לקרוא קריאות ביניים תוך כדי, אז כדאי שתשמרי לך קצת זכות יתר. תודה. חברת הכנסת חנין זועבי, לרשותך שבע דקות, בבקשה.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושבת-ראש – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
גברתי היושבת-ראש.
חנין זועבי (בל"ד):
גברתי. זה תמיד קורה אתךְ.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני היושבת-ראש.
חנין זועבי (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, מה מציעים לנו חברי הכנסת בהצעת החוק הזאת? הכנסת, ולא רשויות אכיפת החוק, תעניש נבחר ציבור שנחשד בעבירה.
הצעת החוק הזאת מקיימת שישה תנאים שהופכים את ה"חוק" למלת גנאי: נקודה ראשונה – הכנסת, כלומר מפלגות פוליטיות הן אלה שמתייגות עבירות, מענישות ומטילות את גזר-הדין, ולא רשויות אכיפת החוק. דבר שני, הרשות הפוליטית הזאת מענישה חבר כנסת לפני שמוכיחים את החשד נגדו. זה לא רלוונטי אם כן אפשר להוכיח את החשד או אי-אפשר להוכיח את החשד. גם אם לא יכולים להוכיח, זה לא אומר שמענישים לפני הוכחה. דבר שלישי, היועץ המשפטי מתנגד לעונש. בסיטואציה כזאת יכולים להגיד שהחוק הוא חוק פוליטי ושהענישה היא ענישה פוליטית ולא פלילית. מטילים עונש שבכלל לא קשור לחשד. יותר מזה, עונש שיש בו פגיעה חמורה בזכויות האזרח.
מדובר בסיטואציה של אדם ספציפי, קוראים לו עזמי בשארה, שכל כך מצליח להוציא את חברי הכנסת מגדר השפיות גם כאשר הוא כל כך רחוק, עד כדי כך שחלק מחברי הכנסת הופכים את עצמם למודל של כל מה שחבר פרלמנט לא צריך להיות.
מירי רגב (הליכוד):
אין מודל כמוך, מודל זועבי הוא המודל.
חנין זועבי (בל"ד):
– – – כל כך מצליח להכעיס אתכם, גם כאשר הוא כל כך רחוק, וזה טוב.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
חנין זועבי (בל"ד):
הוא מוציא אתכם מהשפיות שלכם.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת זועבי, שנייה אחת. תקשיבו: היא תדבר בזמן שמוקצב לה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני או בעיניכם. אתם לא תפריעו לה.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ואת לקראת קריאה שלישית, אז אנא ממךְ. עד עכשיו היה דיון מסודר, וחברי הכנסת שמעו גם את אשר לא אהבו לשמוע. אבל היא תדבר במשך שבע דקות, וכל הפרעה שלכם – אני אוסיף לה זמן. אז תחליטו.
עפו אגבאריה (חד"ש):
זו הצגה בשביל מרכז הליכוד.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מיכאלי, תודה רבה.
חנין זועבי (בל"ד):
החוק הזה הוא לא פרי הדמיון של ישראל ביתנו או של האיחוד הלאומי, אלא הוא משקף קונסנזוס, כנראה, סביב הגזענות והשנאה ויצר הנקמנות שנמצאים אצל רוב חברי הכנסת.
זה החוק, עכשיו גם האמת: אל תסתכלו רק על החוק, תסתכלו על שפע ההתבטאויות סביב החוק שנאמרו מעל הבמה הזאת. יש מי שאמר: "לא רק שזו לא פגיעה גדולה, זו פגיעה שאיננה מספיקה. זה המעט במעט שאפשר לעשות". חבר כנסת אחר קרא להתנקש בעזמי בשארה. האמת היא, שאינכם יכולים להתמודד עם חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, זה באמת גדול עליכם, ואני יכולה להבין. אני מבינה את זה, גדול עליכם לענות על האתגר הדמוקרטי, האזרחי, שחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה העמיד בפניכם.
הרי כולנו יודעים, אבל כולנו, שאם עזמי בשארה היה לטעמכם לפני החשד התפור – –
קריאה:
– – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – הייתם מעלים על דעתכם חוק כזה? אם הייתם סובלים את הדעות שלו, הייתם מעלים על דעתכם חוק כזה, גם בצל החשד שמדברים עליו? לא הייתם מעלים על דעתכם חוק כזה. אז זה לא העניין של החשד הספציפי הזה, זה עניין של מה עזמי בשארה ייצג עבורכם ואיזה אתגר הציב עזמי בשארה מולכם. זו הנקודה.
מירי רגב (הליכוד):
מה את מגינה כל כך על עזמי בשארה?
חנין זועבי (בל"ד):
אני מבינה, אתם לא יכולים לסבול. מה, שהכנסת של חוק העמותות תסבול את עזמי ואת האתגר שעזמי בשארה הציב? כמובן לא.
מירי רגב (הליכוד):
ייצג טרור, בוגדנות. זה מה שהוא ייצג.
חנין זועבי (בל"ד):
מה, שהכנסת של חוק היישובים הקהילתיים תסבול את עזמי בשארה? בטח שלא. אני מבינה, אל תכעסו, אני אומרת שאני מבינה אתכם. זה גדול עליכם.
לכן, גברתי היושבת-ראש, ההסתייגות להצעת חוק כזו היא מיותרת לחלוטין, שכן אי-אפשר לעגן בחקיקה אקט לא חוקתי ואנטי-מוסרי. ולא צריכים את החוק הזה בשביל להוכיח עד כמה הכנסת הזאת יכולה להרחיק. חוק זה נועד להעניש חברי כנסת על פעילות פוליטית שלא מוצאת חן בעיני חברי כנסת אחרים. זו הצעת החוק, וזו הצעת חוק אחת בסדרה של הצעות חוק ודיונים שבאים להעניש חברי כנסת שפועלים בניגוד לקונסנזוס, שבאים גם להעניש עמותות שפועלות נגד הקונסנזוס.
בגלל שיש פה חברי כנסת שרואים עצמם מוסמכים לקבוע נורמות לחברי כנסת אחרים, החוקים לא מספיקים, החוק הפלילי לא מספיק עבורם להגביל ולהגדיר את המותר ואת האסור, ומכאן והלאה הם מוצאים את עצמם השופט והדיין, שצריכים לטפל בחברי כנסת שאינם לטעמם ואינם לרוחם.
הכנסת הזאת סובלת לא רק מגזענות ולא רק מנקמנות אלא גם כן מסכיזופרניה.
מירי רגב (הליכוד):
היא סובלת גם – – – "מרמרה".
חנין זועבי (בל"ד):
לא רק סכיזופרניה ומרחק תהומי בין ערכים לבין פרקסיס – –
מירי רגב (הליכוד):
את לא מבינה את "מרמרה" – – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – אלא גם בין החוקים לבין עצמם, כי בחוק אחד מוחקים את זכות הקניין ובחוק אחר נותנים לזכות הקניין מעמד מעל למעמד חיי בני-אדם ומתירים בחוק אחר לבני-אדם להרוג את מי שבא לשדוד אותם. אז סכיזופרניה בין ערכים לבין פרקסיס וסכיזופרניה בין החוקים לבין עצמם. ואני לא מצפה – – –
מירי רגב (הליכוד):
מה קרה לך בספינה? לא ראית את החיילים? – – – שאת לא רואה דברים אחרים.
חנין זועבי (בל"ד):
אני לא מצפה מחברי כנסת שמזהירים את הכנסת מחברי כנסת אחרים שיש להם סכינים בכיס לסבול את עזמי בשארה. גם את זה אני מבינה. באמת אני מבינה שעזמי בשארה גדול על הכנסת הזאת. את זה כולם מבינים פה, לא רק אני. כולם, יהודים וערבים כאחד.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת זועבי, אל תדברי בשם כולם. את מדברת אך ורק בשם עצמך. בבקשה ממך.
חנין זועבי (בל"ד):
מי שמתנגד יכול להגיד.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בסדר, אז אל תכלילי את כולם בבית הזה.
חנין זועבי (בל"ד):
זו הדעה שלי, שכולם יודעים. מי שלא מסכים אתי יכול להביע את דעתו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
נא לסיים.
חנין זועבי (בל"ד):
אני מסיימת. לא חסרים חוקים גזעניים, לא במשתמע ולא בכאילו, לא בניסוח מעורפל או אפילו מתגונן. שנית, זו הצעת חוק שעברה, כמו שאמרנו, את שלב הגזענות וההתגוננות ועברה לפסים אישיים נקמניים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה.
חנין זועבי (בל"ד):
תופרים לבשארה תיק, ואחר כך תופרים עבורו – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חברת הכנסת זועבי.
חנין זועבי (בל"ד):
– – – לפי מידותיו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. יעלה ויבוא הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה.
מירי רגב (הליכוד):
לטיבי שווה לחכות. חנין זועבי זה לא רציני, אבל טיבי – שווה לחכות.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
את יודעת שלפני קריאה שלישית עכשיו – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
זו לא מחמאה, דרך אגב, אם את אומרת את זה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לרשותך, אדוני, 15 דקות. בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
עשר דקות, וחמש דקות יקבל חברי לסיעה, חבר הכנסת טלב אלסאנע.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
עשר דקות, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. אחריו יסכם את הדיון חבר הכנסת – איך לא – נסים זאב. בבקשה, עשר דקות.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
לא צריך להתאמץ.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת יריב לוין.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, לפני שנים רבות נפסלה מפלגה בכנסת והוצאה מחוץ לחוק בשל העובדה שהואשמה כארגון טרור, בתמיכה בטרור. היה חבר כנסת שייצג אותה, קראו לו מאיר כהנא, יימח שמו וזכרו.
נסים זאב (ש"ס):
תתבייש לך, נבל.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – – היתה מפלגה – – – מחוץ לחוק. את זה אתה שוכח.
נסים זאב (ש"ס):
תתבייש לך, נבל. תתבייש לך.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
נבל. – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב, די. די.
נסים זאב (ש"ס):
יימח שמם כל שונאי ישראל. כל שונאי ישראל – יימח שמם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גם שונאי ישראל.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גם – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת זחאלקה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אף אחד לא חשב שצריך לשלול ממנו את הקצבה או את הפנסיה, למרות שהתנועה שלו הוצאה מחוץ לחוק והוגדרה כארגון טרור. נהפוך הוא, נציג אחר של אותה מפלגה מצא את דרכו לכנסת. היש צביעות יותר גדולה מזאת? וכי למה? כי הוא יהודי. ליהודים מותר.
כאשר יש חבר כנסת שעליו אנחנו מדברים – חבר כנסת לשעבר, חבר הכנסת בשארה – נחקר, לא הוגש כתב אישום – –
יריב לוין (הליכוד):
איך יוגש כתב אישום?
מירי רגב (הליכוד):
איך יוגש? הוא לא בא למשפט, יא צבוע. תגיד את האמת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – ותראו מה קורה – גברת מירי דלק רגב, אני אגיע אלייך עוד מעט. מישהו היה מעדיף לראות אותו עם אזיקים. לא יכול היה לראות אותו עם אזיקים, אז חמס את כספו. המינימום, זה מה שיש – חמס את כספו, גזל את הכסף שלו, של המשפחה שלו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חמד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חמד וחמס. ובאקט, שכבר תיארתי אותו בעבר, בכנסת הזאת, שהיא הכנסת הפנאטית ביותר, הגזענית ביותר, המטורפת ביותר שהיתה עד עכשיו – – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אתה חבר פה. מספיק לזלזל במעמד של הכנסת. מספיק. אתה מזלזל במעמד שלנו ובשלך. – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מיכאלי, אני מבקשת ממך. את רוצה שעל כל קריאת ביניים אני אוסיף לו דקה, סתם? אני יכולה לעשות את זה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מבקש לאפשר לה, כן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני יכולה לעשות את זה. אני מוסיפה לך עוד דקה, חבר הכנסת טיבי.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני אוסיף לו עוד זמן, ומבחינתי עד שתים-עשרה בלילה נהיה כאן.
חיים כץ (הליכוד):
– – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
לא, זה הדמגוגיה הזאת.
חיים כץ (הליכוד):
מה אכפת לךְ? מותר לו.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברי הכנסת, אני מנהלת את הישיבה, ואני אחליט מה לעשות, ואף אחד לו יפריע לו לדבר, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. מה לעשות?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
היה חבר לשעבר אחר, שר לשעבר, שנכנס לכלא בגלל שהבריח סמים. מישהו חשב לגזול ממנו את הפנסיה שלו? היה יהודי שחשב לגזול ממנו את הפנסיה שלו? חבר כנסת יהודי? חברת כנסת יהודייה?
ציפי חוטובלי (הליכוד):
היה יכול לשבת – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
יתירה מזאת – – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
הוא היה כל השנים בכלא. – – – בכלא.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
יתירה מזאת, היו רוצחים שרצחו משפחות באופן סדרתי – נשים וילדים. מישהו חשב לגזול את הפנסיה שלהם? יותר מכך, היה רוצח יהודי שרצח ראש ממשלה, מהמחנה הזה. מישהו חשב – חשב – לשלול את האזרחות שלו? את הפנסיה? על ערבים תמיד חושבים, חדש – לשלול את הפנסיה, או לשלול את האזרחות אפילו.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
או שניהם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בדיוק, זה מה שאתה מכוון. תראה מה הרזומה שלך, חבר הכנסת יריב לוין. מה הרזומה שלך? חוקים אנטי-ערביים. מבחינתך, "טיקט" מנצח באווירה כזאת מתלהמת: חוק שלילת זכויות יתר, חוק רמת-הגולן, חוק תמיכה – – –
חיים כץ (הליכוד):
למה סגרו לך את הרמקול? שישמעו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה לא רציני. אתה מוכן להתייחס ברצינות?
חיים כץ (הליכוד):
אני רציני. לא שמעתי אותך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אם זה לא מוצא חן בעיניך, זה לא מקובל בעיניך – אתה רשאי לעזוב. גברתי, אני מבקש – – –
קריאה:
– – – אתה צריך הגנה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חוק, אפילו על ערבים בנציבות שוויון הזדמנויות – עמדת על הרגליים האחוריות. אין לך מה לעשות בכנסת הזאת חוץ מאשר חוקים כאלה, חוקים מלאי שנאה. אמרתי בעבר שבכנסת הזאת כל חוק, כל הצעה עוברת, גם אם יש בה סעיף שהשמש זורחת ממערב. זה מה שקורה. מה עשיתם בכנסת? מה הפרודוקציה שלכם בכנסת? אתם, חבורת ה"פטקוק". מה? מה? מה הבאתם? מה הבאתם לבוחרים שלכם? את הראשים שלנו? מה?
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת טיבי – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
עניין הדלק. נבחרתם על-ידי הציבור שלכם. ההצבעה על הדלק – נכנסת מתחת לשולחן מרוב פחד, מירי דלק רגב.
מירי רגב (הליכוד):
מה קשור הדלק לטרור?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מירי רגב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה תגידי לציבור? אז במקום זה אתם תומכים בהצעות פנאטיות של שנאה לערבים ולחברי כנסת ערבים. זה מה שאתם יכולים להציג לציבור, עם אווירה מתלהמת כזאת. מה בדרך כלל עושים פאשיסטים קטנים? הולכים לקורבן הקרוב ביותר, הקל ביותר – שזה הערבים – ומתנפלים עליו. זה מה שעושים פאשיסטים קטנים, בני-אדם קטנים; משחקים עם הרגש הנבזי ביותר, היצרי ביותר. מתחילים עם ערבים, עוברים לאנשי שמאל ולעמותות שמאל – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
מגיע לכם. מגיע לכם.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני רופא, ויש לי מידה של רחמים.
– – ולכן אתם מתחילים עם ערבים, עוברים לעמותות, אחר כך שרים שמתנגדים להצעות של אנשי הימין, כמו מיכאל איתן, דן מרידור, בני בגין, ריבלין – אתם מתנפלים עליהם כי הם לא הצביעו יחד אתכם. התנהגות טבעית ותהליך טבעי של פאשיזם ששולט בחברה הזאת.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – – אתה לא חושב שגם לכם יש אחריות בעניין הזה? – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הקורבן תמיד אשם. הקורבן תמיד אשם.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
קריאות:
– – –
יואל חסון (קדימה):
איזה קורבן? איזה?
מירי רגב (הליכוד):
– – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – – אחריות על המנהיגות שלכם, למשל.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אני לפני קריאה – – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, את לא מנהלת פה דו-שיח. נקודה. ועוד פעם אחת אני לא אקרא בשמך – אני פשוט אבקש להוציא אותך.
נסים זאב (ש"ס):
הרוצח – קורבן.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב, אתה עוד מעט תדבר, ואתה יכול לומר ככל שתחפוץ בחמש דקות. תאמין לי, זה הרבה זמן. כן, חבר הכנסת טיבי. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
את יכולה לגלות יותר אורך רוח, גברתי היושבת-ראש.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני לא רוצה להעיר לךְ, אבל אדם שאומר "נבל" ו"רוצח" על חבר כנסת, נדמה לי שזה חציית כל קו. נדמה לי. אני כך מבין.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אתה יכול להתלונן בוועדת האתיקה. כל הדלתות פתוחות – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא, לא רוצה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אתה יודע, זאת זכותך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לא, לא רוצה.
גברתי היושבת-ראש, אנשים כושלים, בדרך כלל אין להם מה להציג ברזומה חוץ מפוליטיקה של שנאה. נכון, בתקופה הזאת פוליטיקה של שנאה היא "טיקט" מנצח – תראו מה קורה לישראל ביתנו ולמזדנבים אחריו ומתחרים אתו – –
קריאה:
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – שהם חברי סיעת הליכוד.
תגיד, יש פה שני חברי כנסת מקדימה בלבד. זה מקרי? טיבייב ויואל חסון. הרי יש לכם החלטה כמעט לצאת מהמליאה, מה אתם עושים פה?
יואל חסון (קדימה):
איפה היתה החלטה כזאת?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת חסון.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן, גברתי היושבת-ראש, לא בכדי אף אחד לא חשב להעניש לא שרים לשעבר שהם יהודים, לא חברי כנסת לשעבר שהם יהודים ולא רוצחים או פושעים או אנסים או גנבים או דורסים או נהגים משתוללים, או כל פושע אחר, בשל השיוך הלאומי והדעה הפוליטית שלו – גם זה וגם זה. לכן, בסופו של דבר, צר לי שהכנסת הזאת – כבר אמרנו בהתחלה שזה מדרון חלקלק – אנחנו כבר מעבר למדרון, למטה, בתחתית הסולם. כל שבוע יש הברקה של חוק המבטא שנאה וגזענות – –
מירי רגב (הליכוד):
חוק ששומר על המדינה שלנו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – וכל גמד או גמדה – מלך. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. יסכם את הדיון, כפי שאמרתי, חבר הכנסת נסים זאב. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה על ההסתייגויות.
יואל חסון (קדימה):
נסים, אתה עולה רק אם יש לך משהו לחדש.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש לו הסתייגויות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שאנחנו דנים בה נוגדת את עקרונות היסוד בכל חוק עונשין בעולם, כאשר אנחנו יודעים שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שמוכח אחרת.
מירי רגב (הליכוד):
– – – טרור – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – כאן, חברת הכנסת רגב – – – הוא התליין.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תשתי כוס מים קרים ותחזרי.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
יש להם הכול – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
רוחי, בארה, יא מירי.
מירי רגב (הליכוד):
– – – לא יעזור. זה רק – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – יא גזענית.
מירי רגב (הליכוד):
– – – אתם זה לא – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, אני לא מוכנה לזה. חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אבל, אני רוצה לומר – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אל תתערב לי במהלך השמירה על זכות הדיבור שלך.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
רבותי, אני רוצה לומר שחברת הכנסת מירי רגב – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת מירי רגב, צאי להתקרר בבקשה. תודה.
(חברת הכנסת מירי רגב יוצאת מאולם המליאה.)
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
חברת הכנסת מירי רגב כועסת כי יריב לוין לקח לה את הקולות במרכז הליכוד. אז מה היא תעשה? היא תשתולל. אז אתה פשוט עשית דבר לא הוגן. צריך לשתף אותה.
קריאה:
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לכן, אני רוצה לומר לכם, רבותי, שחבר הכנסת עזמי בשארה ניצח אתכם בהצעת החוק הזאת; הוא חשף את הפרצוף המכוער שלכם, הוא חשף את הצביעות שלכם, הוא חשף את כפל המוסר שלכם כאשר אתם באים להעניש אדם שלא מורשע בכלל. אין עבירה, – –
יואל חסון (קדימה):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – מענישים ללא הרשעה. מענישים אדם כי לא התייצב – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הנקודה הכי נמוכה על פני כדור הארץ זה ים המלח, אבל אתם הורדתם את רמת הכנסת מתחת לרמת ים המלח – –
יואל חסון (קדימה):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – מתחת למפלס – – –
יואל חסון (קדימה):
– – – הגנה אוטומטית.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת חסון.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ומה אני רואה, את הקואליציה בין קדימה לאחורה, בין קדימה לליכוד. על מה? נגד מי?
קריאה:
– – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – חבר ועדת הביקורת. איזה ביקורת, כאשר אתה משתף פעולה עם יריב לוין בהצעת חוק כזאת אומללה?
קריאות:
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת יריב לוין, אתה תסכם את הדיון.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אתה יודע, חבר הכנסת יואל חסון, שעקרון בסיס הוא שלא מענישים באופן רטרואקטיבי. אין עבירה רטרואקטיבית. עכשיו, מה עושים? מגישים הצעת חוק היום, להעניש על מה שהיה לפני הצעת החוק, ומחילים את החוק רטרואקטיבית וגוזרים עונש רטרואקטיבי. ומה העונש? גזלת הפנסיה. הרי כולנו יודעים שאדם שנמצא בכלא, משלמים הבטחת הכנסה למשפחתו. הפרנסה היא גם לילדיו ולמשפחתו. אבל – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אני לא מופתע, כי אתם גזלנים באופי ובמדיניות; אתם גזלתם לו את המולדת שלו, אתם תומכים ב"מתנחבלים" בגדה, שגוזלים לפלסטינים את האדמות שלהם – זה התפקיד שלכם. באופן אובססיבי – –
רוברט טיבייב (קדימה):
את זה דודו רותם אומר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אתם שודדים – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נכון, גם אני.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אבל לא יודעים את זה. אתם מעניקים הכשר לכל מעשה שוד שאתם עושים. בהצעת חוק ה"נכבה" אתם לא רק שודדים את האדמות של אחרים; אתם מנסים לשדוד להם את הזיכרון הקולקטיבי שלהם. גם את זה אתם רוצים להפוך לעבירה.
אבל לא יעזור כלום. מה שכאן אתם עושים – אתם חושפים את הפרצוף שלכם – –
חיים כץ (הליכוד):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אתם עושים סיכול ממוקד למה שנותר מהדמוקרטיה. מגישים הצעת חוק אינדיבידואלית, אישית, אפשר להגדיר אותה הצעת חוק של עזמי בשארה – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כן.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – ומחוקקים חוק של שלושה דפים. מה יהיה, חבר הכנסת רותם, אם ראשי הרשויות עוברים עבירה או לא מתייצבים? הרי החוק הזה לא יחול עליהם. מה יהיה עם עובדי מדינה שלא יתייצבו? הרי החוק הזה לא יחול עליהם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה חוק שלא יחול על אף אחד – – –
קריאות:
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
חיים כץ (הליכוד):
תן לו לגמור.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה חוק של בוגדים בדמוקרטיה, זה חוק של הצבועים, זה חוק של גזענים, – –
חיים כץ (הליכוד):
– – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – זה חוק של אנשים שאיבדו את טיפת המוסר האחרונה שלהם. ואני רוצה להגיד: זאת שחיתות מוסרית, זאת שחיתות ערכית, זה פשוט טירוף. טירוף כאשר הכוחנות – השתן עולה למוח, כאשר הגוף בריא, אבל השכל דפוק. מתחילים לחשוב במושגים של כוח ומחסלים את הדבר הפשוט והבסיסי כאשר משתמשים בחוק העונשין כדי להעניש על לא עבירה וכדי להעניש באופן רטרואקטיבי רק כי למישהו יש דעה אחרת. לא שמעתי מכם אף מלה בגנות נתן זאדה, אף מלה בגנות מרצחים כמו עמי פופר, אף מלה נגד יגאל עמיר. אתם כל הזמן תומכים ברוצחים, בתנאי שהם יהודים, ואתם כל הזמן מאשימים את הערבים כשהם לא ביצעו שום עבירה, כי הם אחרים, דוגלים בעמדה אחרת משלכם וחושפים את הפרצופים שלכם.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
והפרצוף המכוער שאתם רואים בראי זה הפרצוף שלכם – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – ולא יעזור לכם אם אתם שוברים את הראי, אתם תישארו מכוערים. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. אחרון המסתייגים הוא חבר הכנסת נסים זאב. לאחר מכן – נא לצלצל. אנחנו נעבור להצבעות. אדוני, לרשותך חמש דקות. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הנביא ירמיהו אומר: היו צריה לראש, אויביה שָלו. כל המצר לישראל נעשה ראש. עזמי בשארה היה ראש תנועת בל"ד, אויב מדינת ישראל, בוגד, שקרן – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
שקרן זו לא עבירה.
נסים זאב (ש"ס):
על מה אנחנו מדברים פה? לא ביקשנו לתלות אותו, לא ביקשנו להעביר מכיכר בבחריין או מכיכר תחריר במצרים, לא לקחנו אותו למדינה אחרת. בסך הכול ביקשנו שיבוא למדינת ישראל כדי להישפט. אם הוא באמת לא בוגד, אם הוא באמת לא אויב מדינת ישראל, אם הוא באמת לא מרגל, מה הבעיה שלו להגיע לפה?
גברתי היושבת בראש, עוד לפני יותר מעשר שנים שמעתי את ראש השב"כ שאמר שהוא לא מבין איך תנועת בל"ד בכלל נמצאת פה בכנסת, כשעזמי בשארה בראשה. כולם ידעו שהאיש הזה בוגד, אויב מדינת ישראל, ובכל זאת בגלל הדמוקרטיה שלנו, שאנחנו באמת דמוקרטיה מתאבדת – לא מתגוננת, כבר מזמן הפסקנו להיות מתגוננת – דמוקרטיה מתאבדת, אנחנו מאפשרים לאויבים של עם ישראל לבוא פה, בכנסת הזאת, וחברת הכנסת שנותנת לנו פה מוסר נוסעת במשט הטורקי, שותפה לאויבי ישראל, לטרוריסטים נגד מדינת ישראל – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
– – והיא נותנת לנו פה מוסר. אז מדברים על זכויות סוציאליות?
אני רוצה לומר לכם, אנשים שמחויבים למדינת ישראל הרבה יותר מהאזרחים הרגילים הם קודם כול חברי הכנסת. אנחנו נשבעים שבועת אמונים. שבועת כזב אתם נשבעים פה, אני אומר לכם. אני הייתי פוטר את תנועת בל"ד מלהישבע שבועת אמונים למדינת ישראל, ועוד חברי כנסת שמצפונם מעיב עליהם, שהם יודעים שזו שבועת אמונים שהיא כולה מהשפה ולחוץ. למה להכביד את זה עליכם בכלל? למה לאלץ אתכם להישבע שאתם נאמנים למדינת ישראל, כאשר אתם תומכי טרור ברמה הפוליטית? כל יום שומעים אתכם פה מעל במת הכנסת.
אז שמעתי את ג'ומס שאומר שיש לו עולם ערכים. הא-הא. עולם הערכים שלך, אתה פשוט לא יכול להבין שכל זמן שיש הימנעות מלממש את ההליך הפלילי, איך אתה רוצה שבאמת יהיה אפשר להכריח אדם שנמלט ממדינת ישראל לממש נגדו הליך פלילי? איך בדיוק אתה רוצה לעשות את זה? כאשר כל הראיות מוכיחות שהאיש הזה אויב בזמן המלחמה. בעיצומה של מלחמה הוא מכוון את הטילים, מתקשר ל"חיזבאללה", אומר להם: תירו, עכשיו אתם צריכים לירות יותר ימינה, יותר שמאלה, יותר קדימה, לא פגעתם מספיק. אנחנו מדברים על פנסיה של המסכן המתועב הזה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גם להם יש רוב – – – החברים שלו פה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בוקר טוב, חבר הכנסת בן-ארי.
ציון פיניאן (הליכוד):
מכוון אותם לטבריה, לבית שלי.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פיניאן, חבר הכנסת אופיר אקוניס, נא לאפשר לו לדבר.
נסים זאב (ש"ס):
אנחנו גנבים. שמעתי פה חברי כנסת שאומרים שידנו ארוכה, מלוכלכת. אני רוצה לומר לכם שהפה המזוהם שלכם – עומד פה חבר כנסת ומקלל חבר כנסת לשעבר שנרצח על-ידי החברים שלכם, שהבן והכלה שלו נרצחו על ידי אויבי ישראל. אתה מקלל אותם יימח שמם וזכרם? מה זה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
למדתי מכם.
נסים זאב (ש"ס):
כמה מלוכלך אתה יכול להיות? כמה אומלל ונתעב אתה יכול להיות. אתה, אחמד טיבי, אתה – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
– – אתה מנצל את הבמה פה. כולם מכבדים אותך פה, אבל אתה – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת טיבי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – הטרוריסט, חבר אש"ף, הוא חבר של קדאפי.
נסים זאב (ש"ס):
אנחנו צריכים לשלם לבוגד פנסיה. זה הדיון שלנו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – של רב-המרצחים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת בן-ארי.
נסים זאב (ש"ס):
ועוד דבר, פנסיה היא רכושו של אדם. תגידו לי, איך הוא עשה את הכסף הזה? הוא לא גנב את הכסף? הוא לא לקח את הכסף במרמה כאשר הוא נשבע שבועת אמונים וכביכול משרת פה את מדינת ישראל כשהוא אויב המדינה?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ולסיכום.
נסים זאב (ש"ס):
הוא צבר את הרכוש הזה, הוא גנב את הרכוש. ולכן – והשיב את הגנבה אשר גנב, את הגזלה אשר גזל. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חברי חברי הכנסת, נא לשבת במקומות.
אנחנו עוברים כעת להצבעות. כפי שנאמר, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על כל ההסתייגויות, כל הסתייגות בנפרד.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מאיפה באו כולם? איפה הם היו? מה זה, הייתם במחתרת? – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת זחאלקה, תודה. אתה מפריע לי. הם הגיעו מהיכן שהם הגיעו. זה לא מעניינך מה הם עשו עד עתה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
התחילו לצמוח חברי כנסת – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו נעבור להצבעה על שם החוק. לשם החוק יש הסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת חד"ש, מעתה ואילך; חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ, להלן: קבוצת מרצ; חברי הכנסת אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע ומסעוד גנאים – קבוצת רע"ם-תע"ל; חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לשם החוק.
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 33
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וחברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ובכן, בעד הצביעו עשרה, נגד – 33, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שההסתייגות לשם החוק לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 34
נגד – 11
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ובכן, בעד הצביעו 34, 11 מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת ששם החוק התקבל כהצעת הוועדה.
אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות לסעיף 1 של קבוצת חד"ש, קבוצת מרצ, קבוצת רע"ם-תע"ל וחברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי. בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 34
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל וחברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בעד הצביעו 11, 34 מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1 כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 12
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 34
נגד – 11
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בעד הצביעו 34, 11 מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שסעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה.
בסעיף 2 יש ארבעה תת-סעיפים, האם אתם רוצים להצביע על כולם כמקשה אחת או על כל אחד בנפרד?
מוחמד ברכה (חד"ש):
אנחנו רוצים להסיר את כל ההסתייגויות ולהצביע נגד החוק, ואנחנו נגד החוק.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
יש את ההסתייגות של אחרון המסתייגים. חבר הכנסת נסים זאב, האם גם אדוני מסיר את ההסתייגות?
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה מסעיף 2 עד סעיף 11, כולל, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 13
בעד סעיפים 2–11 – 36
נגד – 11
נמנעים – אין
סעיפים 2–11 נתקבלו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בעד הצביעו 36 חברי כנסת, 11 מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך, אני קובעת שסעיפים 2–11, כולל, כהצעת הוועדה, נתקבלו בקריאה שנייה.
חברי חברי הכנסת, אני רוצה לעבור לקריאה שלישית.
הצבעה מס' 14
בעד החוק – 36
נגד – 11
נמנעים – אין
חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2011, נתקבל.
מירי רגב (הליכוד):
איזה יופי. לא יהיה מי שישלח – – – פרחים עכשיו משם. מה לעשות? – – – לממן את הפרחים לבד.
קריאה:
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – – לממן את הפרחים לבד.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ובכן, בעד הצביעו 36, 11 מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שחוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2011, עבר בקריאה שנייה ושלישית, ונכנס לספר החוקים של הכנסת. תודה לך.
כמה הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת – בלי הצבעות.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר כמה דברי תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
רק אם תכוון לעצמך את המיקרופון. אפשר להגביר רמקולים?
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אני רוצה לומר כמה דברי תודה למי שלקחו חלק בקידום ובגיבוש החוק החשוב הזה שהעברנו עכשיו. בראש ובראשונה, לחברי חבר הכנסת ישראל חסון שביחד אתי היה שותף מלא לחוק הזה, הוביל אותו וגילה מצרך שהוא נדיר במקומותינו כאשר הוא העדיף וביקש ממני באופן מיוחד לקיים את ההצבעה היום, למרות שהוא לא נמצא כאן, משום שטובת העניין עמדה קודם כול לנגד עיניו והוא ביקש שהעניין הזה לא יתעכב, ולו לרגע אחד. אני בהחלט מוכרח לומר שזה נדיר וראוי להערכה, ובאמת מגיעות לו כל התודות על העבודה המצוינת שהוא עשה בחוק הזה.
לשותפי ליוזמה, ביחד עם חבר הכנסת ישראל חסון, חברי הכנסת זאב אלקין, משה מטלון, אברהם מיכאלי, אנסטסיה מיכאלי, מירי רגב, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, והמצטרפים לחוק שסייעו לנו מאוד: אורי אורבך, מיכאל בן-ארי, מנחם אליעזר מוזס, נסים זאב, כרמל שאמה, אריה ביבי וציון פיניאן.
לחברי ועדת הכנסת, לחברים שהשתתפו בדיונים בוועדת הכנסת, כמובן לחברות ולחברי הכנסת שהצביעו ותמכו בחוק הזה לאורך השלבים השונים שלו במליאה.
אני רוצה להודות למנהלת ועדת הכנסת אתי בן-יוסף, ולנועה בירן-דדון, על עבודה מצוינת שהן עושות, כרגיל; ליועצת המשפטית של הוועדה, לארבל אסטרחן, שגם הפעם במקצועיות ובמסירות אין-קץ דאגה לסייע בידינו לבנות חוק שהוא באמת חוק מורכב. לכל מי שהיה שותף לדיונים, בפרט לעורכי-הדין איל זנדברג ועמי ברקוביץ ממשרד המשפטים שסייעו בידנו רבות, לאנשי לשכת היועץ המשפטי לממשלה.
וכמובן שאני רוצה גם להודות לעוזרים שלי: ללילך שלי, רועי שרעבי ומיכל גרסטלר, שמסייעים בידי לאורך כל הדרך.
רבותי חברי הכנסת, שמנו היום סוף למצב שהיה בלתי נסבל, וטוב שכך.