קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011
[מס' מ/532; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 11870; מושב שלישי, חוב' י"א, עמ' 14679; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת החוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, שגם היה יושב-ראש ועדת הכלכלה.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
נכון.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011.
אדוני, ראשיתה של הצעת החוק בפרק י"ב בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009. בהצעת חוק ההתייעלות האמורה הוצע לבצע שלוש רפורמות שונות הקשורות לתחום השידורים המסחריים והשידורים הרב-ערוציים: מעבר משיטה של זיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים לשיטה של רשיונות בשידורים אלה; קביעת מבנה תעריפים שישלם מנוי של בעל רשיון כללי לשידורי כבלים או של בעל רשיון לשידורי לוויין, מה שכונה "החבילה הצרה"; ומתן אפשרות לבעלי רשיון לשידורי כבלים ולוויין לכלול בשידוריהם שידורי פרסומת.
ועדת הכלכלה, לאחר דיונים רציניים, יסודיים ביותר, ובחינת ההשלכות של כל אחת מהרפורמות המוצעות, החליטה לפצל את החלק בהצעת החוק שנוגע לחבילה הצרה ולאפשרות של בעלי הרשיונות בטלוויזיה הרב-ערוצית לכלול פרסומת בשידוריהם, ולהביא לקריאה השנייה והשלישית, בשלב ראשון, רק את החלק הנוגע למעבר משיטה של זיכיונות לשיטה של רשיונות.
לצערי, בעקבות החלטה זו – כזכור, אדוני היושב-ראש – משך שר האוצר ב-24 במאי 2010 את הצעת החוק כולה, וזאת אף שהוועדה השקיעה בהכנת הצעת החוק, עד למשיכתה על-ידי הממשלה, 16 דיונים וכ-50 שעות של דיוני ועדה.
לאחר משיכת הצעת החוק על-ידי הממשלה, וכפי שהודעתי לשר האוצר, הנחתי, ביחד עם חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, הצעת חוק פרטית שעניינה מעבר משיטה של זיכיונות לרשיונות בטלוויזיה המסחרית. כשבועיים לאחר מכן, ב-13 ביולי 2010, פרסמה הממשלה הצעת חוק שעניינה מעבר מזיכיונות לרשיונות בשידורי טלוויזיה בלבד.
החוק המוצע, אם כן, בא לשנות את שיטת ההסדרה בתחום השידורים המסחריים, במטרה לעודד פלורליזם בשוק הטלוויזיה המסחרית באמצעות עידוד כניסה של שחקנים חדשים לשוק זה. בהתאם להצעת החוק, לא יוענקו עוד מספר מוגבל של זיכיונות בהליך מכרזי לשידורי טלוויזיה מסחריים, ובמקומם, אדוני, יוענקו רשיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים לכל דורש שיעמוד בתנאי הסף הקבועים בהצעת החוק.
שינוי שיטת ההסדרה בהתאם להצעת החוק יסיר שתי מגבלות המוטלות על פעילותם של הערוצים המסחריים. הראשונה – בהתאם לחוק הרשות השנייה, התש"ן–1990, השידורים המסחריים משודרים כיום באמצעות שלושה בעלי זיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחרית במסגרת שני ערוצים בלבד, הידועים כערוץ-2 וערוץ-10. המגבלה השנייה – התקופה שבה כל גורם מורשה לשדר בהתאם לחוק הרשות השנייה. כך, הזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ-2 מוגבל לעשר שנים, תקופה המסתיימת באוקטובר 2015, וזיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן בערוץ-10 הוגבל לשמונה שנים, שהוארכו לאחרונה בשנתיים נוספות, המסתיימות בינואר 2012, וקיימת אפשרות, בתנאים הקבועים בחוק, להאריך את התקופה בשנתיים נוספות, עד ינואר 2014.
השינוי האמור מתאפשר עם המעבר לשידורי טלוויזיה בטכנולוגיה ספרתית, דיגיטלית, המאפשרת ניצול תדרים באופן יעיל יותר לעומת הטכנולוגיה האנלוגית. אם אינני טועה, אדוני היושב-ראש, בסוף חודש מרס תופסק השיטה האנלוגית. הפסקת השידור האנלוגי, כאמור, שצפויה בחודשים הקרובים – אמרתי, עד סוף חודש מרס – תביא לפינוי תדרים, כך שמגבלת התדרים תחדל מלהיות מגבלה לגבי מספר הערוצים המשדרים שידורים מסחריים, ותאפשר הגדלה של מספר הערוצים המסחריים בישראל, וכפועל יוצא מכך גורמים משדרים נוספים יוכלו להשתלב בתחום שידורי הטלוויזיה המסחרית.
בהתאם להצעת החוק, מועד המעבר מזיכיונות לרשיונות – אנחנו נצביע על זה בקריאה השנייה והשלישית – הוא 1 בינואר 2013, אדוני, אלא אם כן שר התקשורת, בהסכמת שר האוצר, ולאחר התייעצות עם מועצת הרשות השנייה, דחה את המועד למועד אחר, ובלבד שמועד זה לא יהיה מאוחר מיום 1 בינואר 2014.
ואולם חשוב לציין שהזכייניות רשאיות לעבור לרשיונות במועד המעבר, אבל אינן חייבות לעשות כן, והן יכולות להמשיך להחזיק בזיכיון שלהן עד תום התקופה ב-2015. בהתאם לחוק הקיים, הזיכיון בערוץ-2 פג ב-31 באוקטובר 2015, ובערוץ-10, אדוני, ביום 27 בינואר 2012, עם אפשרות הארכה בשנתיים נוספות.
לעניין שינוי שיטת ההסדרה מוצע לקבוע כי תקופת תוקפו של רשיון לשידורי טלוויזיה תהיה 15 שנים, וכי למועצה תינתן סמכות להאריך את תוקפו של הרשיון ב-15 שנים נוספות בכל פעם, אם בעל הרשיון קיים בתקופת הרשיון את הוראות חוק הרשות השנייה, כללי המועצה ותנאי רשיונו.
נוסף על כך החליטה ועדת הכלכלה לקבוע מפורשות כי במהלך תקופת תוקפו של רשיון תקיים המועצה הליכי בדיקה – הן הליך בדיקה שנתי והן הליך בדיקה אחת לארבע שנים. נקבעו הוראות לעניין התוצאות של הליכי הבדיקה, ובכלל זה נקבע שאם מצאה המועצה שבעל רשיון לשידורי טלוויזיה לא קיים את הוראות החוק, הכללים או תנאי הרשיון, שעניינם תוכן השידורים, ולא תיקן את ההפרה בתוך תקופה שקבעה המועצה, ואשר לא תעלה על שנה, יפקע רשיונו.
כדי להקל על כניסת מתחרים חדשים לשוק ולמנוע ככל האפשר מצב שבו לחלק מהשחקנים הוותיקים יהיה יתרון משמעותי על פני שחקנים אחרים, לרבות שחקנים פוטנציאליים, בשל הרגלי צפייה, החליט שר התקשורת להציע לוועדה באחד מדיוניה, כי לאחר המעבר משיטה של זיכיונות לשיטה של רשיונות, לא יהיה אפשר יותר להשתמש באפיקים 10 ו-22, והם יחזרו לשימוש חברות הכבלים והלוויין. הוועדה קיבלה הצעה זו ועיגנה אותה בנוסח הצעת החוק.
בהתאם למוצע, השר, בהתייעצות עם מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין, יהיה רשאי להורות על רשימה של חמישה אפיקים רצופים שבהם ישדרו חברות הכבלים והלוויין את שידוריהם של בעלי רשיון לשידורי טלוויזיה. כן מוצע כי במקרה שבו נוכחו המועצות שיש צורך בקביעה של אפיקים נוספים לשידורי בעלי הרשיונות, הן יורו על אפיק נוסף או על רשימת אפיקים נוספת – עוקבים, ככל האפשר, לרשימת האפיקים הראשונה.
כמו כן, בהפעלת סמכות המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין לקבוע מיקום אפיק שבו ישדר בעל רשיון כללי לשידורי כבלים או בעל רשיון לשידורי לוויין נקבעו הגבלות שונות – – –
רוני בר-און (קדימה):
– – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
כן, חבר הכנסת בר-און, האם נותר לי עוד הרבה – זה יחסית – הודות ליועצת המשפטית של ועדת הכלכלה – עוד נוסח מקוצר. זה חוק שעבדנו עליו שנה וחצי. אדוני, זה מעבר היסטורי שאתה בוודאי יכול להשוות אותו רק למעבר, חבר הכנסת דיכטר, שחוקק בבית הזה, של בעצם פתיחת הטלוויזיה שלנו מערוץ אחד ממלכתי לערוץ-2, שאתה מכיר אותו ודאי, ואפילו, אם אינני טועה, ראיתי אותך מופיע בו מדי פעם. זה דבר חשוב. זה חוק היסטורי ברמה הזאת, לא פחות ולא יותר.
ובכן, אדוני, כפי שאמרתי, בהפעלת סמכות המועצה לשידורי כבלים ולוויין לקבוע מיקום אפיק – –
רוני בר-און (קדימה):
מתי – – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
אתה שומר על חוש הומור בשעה יחסית מאוחרת.
רוני בר-און (קדימה):
מה נשאר לנו?
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
זה נכון. למה לך לבכות? תהיה אופטימי, אל תבכה. גם אנחנו בכינו שלוש שנים. כל אחד בוכה את הזמן שלו.
– – נקבעו הגבלות שונות לגבי אפשרויות השימוש באפיקים 10 ו-22, והכול למשך שלוש שנים מהמועד שבו לא נותרו עוד בעלי זיכיונות באפיקים 10 ו-22, לפי העניין. מעבר לכך, השר רשאי להורות למועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין כי במהלך אותן שלוש שנים המועצה לא תאפשר לבעל רשיון לשידורי כבלים או לוויין לשדר באפיקים 10 או 22 שידורים של ערוץ כלשהו.
כמו כן – אדוני, כאן אנחנו מגיעים, אני חושב, לבשורה חברתית – זה לא ייאמן, גם בחוק הזה, גם בחוק התקשורת, יש בשורה חברתית. אנחנו – בהתאם להצעת החוק יורחב מערך השידור הספרתי המכונה "עידן +", או DTT, כך שישמש גם להפצה וקליטה של שידורי בעלי הרשיון לשידורי טלוויזיה. אתמול, בישיבת הממשלה, התקבלה החלטה שהרעיון שלה, אדוני, הבסיס לרעיון שלה, הוא לא לקיים את החבילה הצרה, ובעצם להרחיב את מספר הערוצים. אתה מכיר את "עידן +", את המערכת הזאת – ממיר במחיר חד-פעמי של – אני ראיתי 189 שקלים, זה המחיר הנמוך ביותר שאני ראיתי – אחרים אמרו שיש ב-200, וגם אם יש ב-250 – הממיר הוא במחיר של קנייה של פעם אחת, כלומר אתה משלם ורואה חמישה ערוצים; חמישה ערוצים כרגע. אני מברך את הממשלה על החלטתה אתמול להרחיב את מערך שידורי "עידן +". אגב, זה רעיון – אתה זוכר ודאי, שר התקשורת – שהועלה על-ידי, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, כזכור לך, בעת הדיונים בשנה שעברה על החוק הזה, שאנחנו מחוקקים היום.
בהקשר זה חשוב לציין שבהצעת החוק הממשלתית הוצע להוסיף גם את הערוץ הייעודי בשפה הערבית לרשימת ה-DTT, ואולם לאור העובדה שבעת הדיונים בוועדה עלו הצעות להוסיף ערוצים נוספים למערך הזה, ובין היתר ערוץ-9 – ערוץ ייעודי המשדר בשפה הרוסית – וערוץ-23, הטלוויזיה החינוכית או הלימודית, כפי שהוא קרוי, החליטה הוועדה, באישור הכנסת, לפצל את ההוראות הנוגעות בהוספת הערוץ הייעודי בשפה הערבית לאחר ששר התקשורת הודיע שיקים ועדה לבחינת הערוצים הנוספים שיופצו במערך הספרתי.
אדוני היושב-ראש, שר התקשורת הביא אתמול לישיבת הממשלה – זאת ההצעה, בעצם זאת הוועדה – סיימה, והיא ממליצה להרחיב בין 12 ל-18 ערוצים בממיר הדיגיטלי – – –
שר החינוך גדעון סער:
– – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
כן, שר החינוך, זה חוק מאוד ארוך.
שר החינוך גדעון סער:
אין צל של ספק – – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
היום עוד ארוך.
שר החינוך גדעון סער:
– – – עם זאת יש עוד מחויבויות.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
אני אעלה את בקשתו המיוחדת של שר החינוך, על בסיס חברי וגם על בסיס פרלמנטרי, ואני אשתדל לקצר ולסיים, אדוני, בעוד שלוש דקות, אם זה בסדר. תודה.
ובכן, כפי שאמרתי, בהצעת החוק שהביאה הממשלה הוצע שעלויות ההקמה לצורך קליטתם והפצתם של שידורי בעלי הרשיון עד למועד המעבר מזיכיונות לרשיונות, וכן עלויות הקמה שהוצאו החל במועד המעבר ואילך לצורך קליטתם והפצתם של כלל השידורים במערך השידורים הספרתי, ימומנו בחלוקה שווה בין כל הגופים ששידוריהם יופצו באותו מערך, למעט רשות השידור. הוועדה לא קיבלה הצעה זו, והחליטה שמנגנון המימון להרחבת מערך ה-DTT יהיה אותו מנגנון שמשמש כיום, בהתאם לחוק, למימון העלות הכרוכה בהקמת מערך השידור הספרתי, דהיינו העלות תמומן על-ידי בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה באמצעות קיזוז מכספי התמלוגים שהם חבים בהם.
אני רוצה לומר, גם לשר החינוך וגם לחברי הכנסת, שבמסגרת הצעת החוק ניתנו גם הטבות לא מבוטלות לזכייניות הקיימות בערוץ השני. אחת ההטבות העיקריות שניתנו לבעלות הזיכיון הקיימות בערוץ השני היא האפשרות להחזיק במשותף בחברת החדשות של ערוץ-2 גם לאחר שיהפכו מבעלות זיכיון לבעלות רשיון, דהיינו הן ימשיכו להחזיק במשותף בחברת חדשות אחת, אף שכל אחת מהן תהיה בעלת רשיון לשדר בערוץ נפרד שבעה ימים בשבוע, וזאת לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים מיום תחילת תוקפם של הרשיונות לשידורי טלוויזיה. בהצעת החוק נקבעו כמובן הוראות ותנאים להחזקה המשותפת האמורה.
גם ערוץ-10, אדוני, אנחנו נדלג לערוץ-10, להטבה שניתנה להם, הטבה נוספת שניתנה, ופה אני כבר מדבר על חברת "ישראל 10".
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא הבנתי. יהיו חייבים – – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
בוודאי, שיטת הרשיון – לא תהיה יותר שיטת הזיכיון שמחלקת, בערוץ השני, בין שתי חברות. אתה זוכר שבעבר היו שלוש חברות – "טלעד", "קשת" ו"רשת".
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זאת אומרת שאתם מתירים – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת בן-ארי, עכשיו אתה לא בוועדת הכלכלה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – לחלל שבת קודש.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת בן-ארי, יכולת לבוא להשתתף בכל הדיונים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הייתי בדיונים האלה.
היו"ר מגלי והבה:
אז היית ותשמע את ההסברים עכשיו. תודה.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
אדוני, אני רק אענה לחבר הכנסת בן-ארי. ההחלטה על שידורי טלוויזיה בשישי בערב ובשבת, אם אינני טועה, התקבלה בממשלתה של הגברת גולדה מאיר, עליה השלום, ומאז אף ממשלה, גם הממשלה הקרובה ביותר לציבור החרדי, לא שינתה את ההחלטה הזאת. כמו שאנחנו מכבדים את הציבור הדתי, אני מבקש שהציבור הדתי יכבד את הציבור החילוני שצופה בשידורי טלוויזיה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – חובה, חובה, חובה.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
אני אומר לך, זה באמת שאלה מעניינת, אין לי עליה תשובה. שאלה מעניינת.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אקוניס, תתמקד בהצגת החוק ולא בהסברים לחבר הכנסת בן-ארי כרגע.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
חברי חברי הכנסת, התחלתי לספר, ובזה אגיע לסיום, שהטבה נוספת ניתנה לחברת "ישראל 10", והיא ההוראה שלפיה אם "קשת" ו"רשת" ימשיכו להחזיק בזיכיון בערוץ-2 לאחר מועד המעבר, יהיה שר התקשורת רשאי להתיר לחברת "ישראל 10" להמשיך לשדר באפיק 10 גם כבעלת רשיון, בניגוד להוראה הכללית שלגביה הרחבתי לעיל, שלפיה בעלי הרשיונות לא יוכלו לשדר באפיקים 10 ו-22.
חברי חברי הכנסת, ועדת הכלכלה ישבה שעות רבות וקיימה דיונים ארוכים ביותר על הצעת החוק, ואני סבור שהיא מבטאת איזונים עדינים שמטרתם בראש ובראשונה פתיחת שידורי הטלוויזיה המסחרית לתחרות, בשאיפה להביא לפלורליזם בשיח הציבורי במדינת ישראל.
עם זאת, האמת צריכה להיאמר: המעבר משיטה של זיכיונות לשיטה של רשיונות גורר הפחתה משמעותית במחויבויות – בתחום התוכן – של בעלי רשיון לעומת אלה של בעלי זיכיון. ההנחה שעמדה בבסיס הצעת החוק היא שאומנם ההשקעה של כל בעל רשיון בתוכניות איכותיות תהיה פחותה מזו של כל בעל זיכיון, מאחר שיחול לגביו המינימום הקבוע, ולא המחויבויות שהוא נטל על עצמו כדי לזכות במכרז, אבל יהיו מספיק בעלי רשיונות, כך אני מקווה, כדי לגשר על אותו פער.
חברי, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, לרבות לוח התיקונים, ולדחות את ההסתייגויות, למעט זו של שר התקשורת. את הסתייגותו של שר התקשורת אני מבקש מחברי הכנסת לקבל.
אדוני, אני חושב שחייבים – ואני אומר את זה באמת, בצורה – – –
שלמה מולה (קדימה):
מה עם ההסתייגויות – – – האופוזיציה?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מולה.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
חבר הכנסת מולה, אני מייד אסיים.
היו"ר מגלי והבה:
תהיה מתואם עם שר התקשורת. שר התקשורת הסיר את ההסתייגות שלו, וגם כך הוא לא ידבר, וגם לא נצביע עליה, אז תבדוק את העניין.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
יפה. ובכן, אין – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
ובכן, אין הסתייגויות בכלל אצלך.
היו"ר מגלי והבה:
לא, יש הסתייגויות, רק שר התקשורת – – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
יש הסתייגויות. שר התקשורת.
אדוני, לפני שנצביע על ההסתייגויות ולאחר מכן על החוק בקריאה שנייה ושלישית – אני מסיים, אדוני.
שר החינוך גדעון סער:
– – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
אני האחרון שיגרום לך לגרום תקרית דיפלומטית.
שר החינוך גדעון סער:
– – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
אתה בוודאי גם רעב חוץ מזה שאתה רוצה – – –
ישראל חסון (קדימה):
אופיר – – –
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
חברים, אם אינני טועה, מנהלת הוועדה – לא היתה ועדה בכנסת שעבדה כל כך הרבה זמן על חוק אחד, בכנסת השמונה-עשרה כמובן, ולכן אני חושב שיהיה נכון, צודק והגון ואתה יודע מה, גם אנושי ביותר, אדוני – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אופיר אקוניס, לא הייתי יוצא בהכרזות, הכנסת מלאה ועדות, גם דיונים.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
לא, ברור, ודאי.
היו"ר מגלי והבה:
אז אל תחלק ציונים כרגע. בוא תסיים את ההצגה של החוק, ואני מודה לך.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
עובדתית. אני רוצה להגיד את הדבר האנושי ביותר לפני שאנחנו מצביעים, ברשותך; להודות לכמה אנשים שעבדו על החוק הזה, אדוני שר התקשורת, בוודאי גם אתה מצטרף לתודות לשר התקשורת שליווה את רוב השעות הארוכות בוועדה. קודם כול נתחיל בכנסת – היועצת המשפטית לוועדת הכלכלה אתי בנדלר, והצוות, ובראשותו ניר ימין, שעבד שעות רבות אתה; מנהלת הוועדה לאה ורון, וצוות הוועדה, דקלה, עידית ומירב; לעוזרי הטובים, שעבדו גם כן שעות ארוכות, בראשם עורכי-הדין רן שטרית, עומר שכטר ושי חייק; לצוות משרד התקשורת, אדוני, נגה רובינשטיין, היועצת המשפטית, עורכות-הדין שריל קמפינסקי וטל רוזנפלד, והמתמחה חגית ברוק; ממשרד המשפטים – לעורכת-הדין דנה נויפלד; ובאמת, לכל עובדי הכנסת שהיו על החקיקה הזאת, אדוני, כמעט הייתי אומר לכל אורכה של הקדנציה עד כה. אני מודה לך. אני מודה לכם על הסבלנות. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אקוניס. חברי חברי הכנסת, להצעת החוק הזאת הוגשו כמה הסתייגויות. המסתייגים שיהיו כאן וירצו לדבר על ההסתייגויות שלהם – אנחנו נשמע אותם. אלה שלא יהיו כאן – אנחנו לא נשמע אותם ולא נצביע על ההסתייגויות שלהם. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אני מזמין את יוליה שמאלוב-ברקוביץ – לא נמצאת. יש לך הסתייגויות, את רוצה לדבר עליהן?
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
כן, קצת, טיפה.
היו"ר מגלי והבה:
טיפה, אז בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת חיים אורון, ושר התקשורת מסיר את ההסתייגות שלו.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
40 דקות אני אצטרך.
רוני בר-און (קדימה):
כן, 40 דקות. הם ילכו הביתה ואנחנו נעביר את ההסתייגויות.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, אני מסכימה עם חבר הכנסת אופיר אקוניס שהצעת החוק הזאת, ישבנו עליה שעות וימים, ואפשר להגיד לפעמים גם לילות, וגם ימי חמישי, וגם ימי ראשון. אבל, לצערי הרב, יש כמה דברים – לי מאוד קשה לחיות עם הצעת החוק הזאת. אני מקווה שההסתייגויות שלי יתקבלו, ואם לא, יהיה לי מאוד קשה להצביע בעד, אפילו שהשקעתי הרבה מאוד שעות מזמני בכנסת בהצעת החוק הזאת.
ההסתייגות הראשונה שלי בעצם שואלת מדוע אנחנו מגישים היום הצעת חוק כשהכניסה לתוקף של הצעת החוק הזאת יכולה להיות בעוד שלוש שנים; ואז אני שואלת, למה היום? במדינת ישראל שלוש שנים זה נצח. אני לא יודעת מה יכול לקרות פה בעוד חצי שנה, בעוד שנה; למה צריך להעביר הצעת חוק שלפיה יש לשר אפשרות לדחות את מועד תחילתו של החוק עד 2013? ב-2013 הם יכולים להחליט שזה לא מספיק טוב, זה יהיה ב-2014, ב-2014 זה לא יהיה מספיק טוב, זה יהיה ב-2015, ואני שואלת: למה, למה צריך היום להגיש את הצעת החוק הזאת? יש לכם מה להגיד לי? יש לכם הסתייגות להסתייגות שלי?
הדבר הנוסף, אני מקווה שאתם תצביעו בעד ההסתייגות, כי אז יהיה לי קשה מאוד להצביע בעד החוק הזה – – – מאוד חשוב כאן.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
כל הסיעה שלך הסתלקה.
היו"ר מגלי והבה:
גברתי, אני מציע שתתייחסי להסתייגות. אל תנהלי עכשיו משא-ומתן עם שר התקשורת. בבקשה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אתה צודק. אבל חשבתי שכך שומעים אותי יותר טוב, אדוני היושב-ראש.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אתה היית פעם בכיסא הזה. עדיין. בבקשה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
בפסקה (4), בהגדרה של "מועד המעבר", הוסיפו את המלים "או מועד". אני ביקשתי למחוק את המלים "או מועד", כי זה אומר בעצם – מתי שיחליט השר, החוק הזה יבוא לידי ביטוי. אם השר יחליט שזה לא מתאים, אז בעצם נחכה לחוק הזה עוד שלוש שנים. אז זאת ההסתייגות הראשונה שלי.
רוב ההסתייגויות שלי מדברות על כך – הסתייגות נוספת, ואני מאוד רוצה שאדוני השר יקבל את ההסתייגות שלי – על רצף הערוצים הישראליים שאני מאמינה שצריכים להיות עבור כל בית בישראל, מ-1 עד 10, כל ערוצי ה-broadcast, ערוצים ישראליים, ואת ההגדרה של ערוצים ישראליים לא בעיה לקבוע ולהחליט. ולכן, אני מבקשת, אדוני השר, שתקבל את ההסתייגות שלי – אדוני השר? – –
היו"ר מגלי והבה:
בסדר, הוא מקשיב לך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
– – שתקבל את ההסתייגות שלי ותצביע בעד להפוך את רצף הערוצים הישראליים מ-1 עד 10. אני חושבת שאני כך פותרת את הבעיה שאפשר להוציא למכרז את 2, אפשר להוציא למכרז את 10. כי הרי רצינו לפתוח את השוק, נכון? רצינו לפתוח תחרות. ואם יש חברות חדשות שרוצות להגיש מכרז לקבלת רשיון לשידור טלוויזיה, יכולים בעצם להגיש את הבקשה להיות בערוץ-2 או בערוץ-10.
ולכן, במקום לקפוץ, פתאום לעשות אי-ודאות גם בכבלים ובלוויין, שאנחנו מחליטים להגיע ולומר שהרצף יהיה איפה שיחליט השר – ארבעה ערוצים. ואם יהיו עשרה ערוצים כאלה שהגיעו למסקנה שהם רוצים להיות ערוצי broadcast בישראל?
אני מבקשת להצביע על ההסתייגויות שלי, ואם לא, יהיה לי קשה להצביע על הצעת החוק הזו. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי שיש לו שלוש הסתייגויות. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה.
שר החינוך גדעון סער:
כמה הסתייגויות יש?
היו"ר מגלי והבה:
יש עוד – – –
נחמן שי (קדימה):
אני החזרתי חמש דקות.
היו"ר מגלי והבה:
– – – בעצם מסתייג אחרון, הרב חבר הכנסת נסים זאב.
נחמן שי (קדימה):
תמורת הורדת מחירי הדלק, אני מוכן לוותר על ההסתייגויות.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, די ברור שבהצבעה שתבוא אחרי ההסתייגויות האלה, החוק יעבור, וההסתייגויות תידחנה. אבל זה לא מונע ממני לומר כמה מלים על החוק הזה שהכנסת החליטה לחוקק, ולהצביע על בעיות עקרוניות שיכול להיות שהיום אנחנו לא רואים אותן, אבל הן תעלינה בעתיד, ותהיינה משמעותיות, ואז אולי בשביל הרקורד ההיסטורי הזה כדאי להעיר אותן היום.
היתה כוונה לעשות רפורמה בשוק התקשורת במדינת ישראל. אין רפורמה. כל מי שמדבר במונחים של רפורמה, טועה טעות מרה. הדבר היחיד, היחיד, שקורה היום זה שבעלי הזיכיונות קיבלו מתנה נפלאה. הם הופכים להיות בעלי רשיונות, והרשיונות האלה יתחדשו אחת ל-15 שנה, שזה הרבה מאוד זמן. אני מעז לחשוב שרובנו הגדול לא נהיה פה במקום הזה כדי ללוות את התהליך הזה בעתיד, ואני לא יודע בכלל איפה נהיה. זאת אומרת שמי שהיה עד עכשיו זקוק אחת לכמה שנים להתייצב בפני הרשות השנייה, שהיא הגוף שמעניק את הזיכיונות, ולהתאמץ ולעבוד קשה, יכול להירגע. נקודת המפגש שלו עם הרשות, עם הגוף הרגולטורי, תיקח הרבה זמן, והפיקוח במהותו כמובן ייחלש. המפסיד העיקרי מהרפורמה הזאת – אני אומר את זה בוודאות מלאה – הוא צופה או צופָה בטלוויזיה שיקבלו טלוויזיה פחות טובה.
הטלוויזיה שתצא אחרי הרפורמה הזאת תהיה פחות טובה. למה? מפני שבעלי הרשיונות החדשים יוכלו לשדר באופן משוחרר מפחד שמא הזיכיון – או בעתיד הרשיון – יילקח מהם. מובן שיש נקודות מפגש כאלה ואחרות. אבל בסופו של דבר, החשש הזה שהיה אחד הכוחות המובילים והחשובים בשידור לא יתקיים עוד.
היו עוד מרכיבים ברפורמה והם נזנחו בדרך מסיבות שאי-אפשר היה כנראה לעמוד בלחצים, או שזה לא היה מספיק חשוב, או שהיו עוד סיבות נסתרות מהעין – עובדה ששר האוצר החליט למשוך את כל המרכיבים האחרים, ונשארנו רק עם השינוי האחד והיחיד הזה.
המחשבה השנייה שהיתה שם, או השלישית, שאולי יצטרפו עוד גופים משדרים, ונקבל כמה וכמה בעלי רשיונות, נראית לי היום רחוקה מתמיד. לא ברור בכלל עד כמה השוק הזה הוא רווחי, עד כמה לבעלי הון כדאי לסכן את הונם. השעשוע הזה ששמו טלוויזיה הוא שעשוע יקר מאוד, ובעלי הון מטבעם, וכפי שאני מכיר אותם, אינם מזדרזים להפסיד כסף אם הם לא צריכים.
העובדה הכי משכנעת למה הרפורמה הזאת היא כבר לא רפורמה, מתייחסת לתאריך ההפעלה שלה, כפי שהצביעה עמיתתי, חברתי, חברת הכנסת שמאלוב, שתאריך ההפעלה הוא בינואר 13', והם יכולים אפילו להגיע לינואר 14'. אז מה המהירות? למה לעשות את זה עכשיו? אם היתה לזה משמעות מעשית, זה היה צריך לצאת לדרך מייד.
העובדה שניתנת להם ארכה כל כך ארוכה, ארכת זמן, אומרת שבעצם זה לא בוער לאף אחד. קודם כול, בואו נעשה את זה עכשיו. הם כבר הולכים עם המתנה הזו בכיס, הם כבר יודעים שהם בטוחים בקבלת הרשיון בבוא הזמן. תהיה איזו בעיה של השלמת התחייבויות – גם בזה ידנו רכה – ואחר כך כבר נראה איך אנחנו משדרים במדינת ישראל.
אני יכול לקבוע בוודאות שהצופים בטלוויזיה בישראל לא יצאו נשכרים מהמהלך הזה. חבל, כי זו היתה נקודת זמן שבה אפשר היה לעשות שינוי, צריך היה לעשות שינוי. השוק היה בשל לשינוי, ונקודת החסד הזאת חלפה מבלי שהדבר הזה יתרחש.
בין לבין כמובן שיש פה אותה בעיה חברתית שאנחנו מכירים גם מתחומי חיים אחרים במדינת ישראל. לא תמיד מחברים אצלנו אחת לאחת ומקבלים שתיים. אז אני אומר שהתוצאה היא שבעלי ההון, האנשים שמחזיקים היום ברשיונות, יהיו עם עוד קצת הון בכיס, ואילו הצופים – הם לא מאבדים את כספם במקרה הזה – אבל אלה, כפי שאמרתי קודם, יוצאים נפסדים.
הרצון להאיץ את החוק הזה, ולעשות אותו בכל מקום, גרם לכל מיני פתרונות גרועים. אחד מהם, למשל, נוגע לשידורי החדשות. יש לנו כרגע שתי חברות שמשדרות חדשות, אחת בערוץ-10 ואחת בערוץ-2. ערוץ-10 בכלל השתחרר ויצא לדרך. ערוץ-2 נשאר במצב מאוד מאוד מוזר שחברת החדשות שלו תשדר בעצם, עשויה לשדר בעצם, אצל שני בעלי רשיון. זו תופעה שאני לא מכיר אותה. אני לא מבין איך היא תתרחש. שני בעלי הרשיון האלה אמורים להתחרות האחד עם השני. זה כל תכלית העניין – ליצור תחרות בשוק. אבל מפני שאנחנו יהודים טובים ורחמנים, אז הסכמנו, בסופו של דבר, לאפשר את השידור מאותה חברת חדשות אצל שני בעלי רשיון.
זה יהיה בניגוד מוחלט גם לרוח החוק הזה. הרוח של החוק, לכאורה, היתה רוח של ריבוי גורמים משדרים, ושל תחרות. קראו לזה פעם פלורליזם בדיונים שלנו. בשיטה הזאת של חברת חדשות אחת שמשרתת שני בעלי רשיונות, אנחנו לא מקבלים פלורליזם. אנחנו מקבלים כוחות חזקים ובודדים שיהיו בעלי-בית וישדרו ככל שיהיה להם כוח, וזה רק יחזק אותם. אבל זה יחליש את התחרות בשוק הזה.
הדברים הנוספים שרציתי לומר גם לגבי השידור החדש ששמענו עליו, השידור הדיגיטלי בשיטה של קופסה שאפשר יהיה לרכוש ולקבל כרגע x ערוצים, ובעתיד x פלוס עוד כמה ערוצים. גם כאן הרעיון הבסיסי הוא לכאורה רעיון יפה שנעמיד לרשות צופי הטלוויזיה בישראל x ערוצים – אני לא יודע את מספרם המדויק כרגע – שבהם הם יוכלו לצפות באופן חופשי, ולא ישלמו כל תשלום. במקום האנטנה יהיה להם מכשיר שיקלוט את כל הערוצים האלה בשיטה הדיגיטלית. זה יפה כשלעצמו. אבל זה לא מביא בחשבון – וכאן שוב הפעם אנחנו רואים את הראייה קצרת הטווח, ולא את הראייה ארוכת הטווח – זה לא מביא בחשבון את הפלטפורמות הרב-ערוציות במדינת ישראל, את הכבלים והלוויין שכרגע מתבססים על דמי מנוי.
אבל מאוד ייתכן שכתוצאה מהשינוי בשיטת השידורים ייפגעו החברות האלה – "הוט" ו-yes – ואז בשיטת הטלאי על טלאי, שזה מה שמאפיין כרגע את הרפורמה הזאת, יצטרך מישהו לפצות אותן, או שהוא ימצא את עצמו לפתע עם חברות שהולכות ומפסידות כתוצאה משינוי שהמדינה עשתה; לא מפני שהם נעשו פחות טובים, לא מפני שהם לא יודעים להתחרות, לא מפני שהם מציעים פחות תוכניות, אלא מפני שפתאום נתח גדול של צופים יעבור לשידור החינמי, ומי שירצה בכל זאת להתחבר ללוויין או לכבלים יצטרך לשלם. וברור לכם שבהרבה בתי-אב בישראל אנשים יעשו את ההחלטה – יתנתקו מהכבלים והלוויין.
אני לא צריך להגן על החברות האלה, הן חברות מבוססות בסך הכול. אבל אין ספק שהשינוי הזה יקרין על ההכנסות שלהן, על המעמד הכספי שלהן. ומי שרואה את צורכי המשק, צריך להסתכל גם על עצמו.
יפה שראש הממשלה דיבר אתמול במונחים של מונופולים ודואופולים, וכן הלאה. אז אני מציע לו להסתכל על כמה מערכות חיים במדינת ישראל, ולהתחיל את השינוי הגדול. פה הוא לא יכול להמציא חברות חדשות. ולכן, מה שהוא עושה יהיה פגיעה לשווא בחברות האלה. אני לא רואה בזה כל טעם. אני רואה בזה רק פגיעה שלא ברצון.
לסיכומו של דבר, חברי חברי הכנסת, רציתי להעיר כמה הערות בשולי השינוי הזה. אני יודע שהשר עבד קשה כדי להעביר אותו, ואני מכבד אותו על המאמצים שהוא עשה, ואני בטוח בכנות כוונותיו. כנ"ל גם ידידי חבר הכנסת אקוניס, אבל אני חושש מאוד שהכוונות הטובות האלה לא ישרתו בסופו של דבר את שוק התקשורת במדינת ישראל. לא נראה את זה מחר, לא נראה את זה מחרתיים, נראה את זה לאורך זמן. וכאשר זה יקרה, נזכור את הערב הזה, שבו עשתה הכנסת טעות ואישרה את החוק. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אחרון הרשומים להסתייגויות – חבר הכנסת נסים זאב. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. נא לצלצל, כי יכול להיות שחבר הכנסת זאב לא ינצל את כל הזמן העומד לרשותו. בבקשה, חבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס):
שתי דקות. אני כבר הבטחתי לשר שאני ממש אקצר, ואני רוצה לקצר.
אדוני היושב-ראש, עיקרה של הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בא בעצם לחולל שינוי מהפכני, לדעתי, מעבר מזיכיונות לרשיונות, ובמקום שאנחנו נראה בעלי זיכיונות, יבואו יותר מורשים – יהיו יותר מורשים לשידורים, כמובן תחת פיקוחה של אותה מועצה שתבחן כיצד ואיך מילא בעל רשיון לשידורי טלוויזיה את המחויבות שלו. בעצם, הייתי אומר, זה מעין הפרטה שמתחוללת במדינת ישראל, דבר שלא היה בעבר, ואני חושב שהוא דבר מבורך.
השאלה היא אם באמת יהיה שינוי מהותי בתכנים, במסרים, במה שרוצים לשדר לעם ישראל, לנוער שלנו. אנחנו רואים את "האח הגדול" ו"רוקדים עם כוכבים", אז אחד ישדר "האח הגדול", "האח הקטן", "האב הזקן" ו"האב הצעיר", השאלה היא איזה מסרים, איזה תכנים, למה אנחנו רוצים לחנך את ילדי ישראל, מעבר לפרסומות – מעבר לפרסומות, שהתחרות שם תהיה באמת לכל מי שיותר חד בפרסומת, הוא יכול אולי להרוויח יותר, וזה תחרות, זה העניין של המסחר.
אני רק רוצה לומר לגבי סעיף 1, שבו אני הסתייגתי – היו לי ארבע הסתייגויות, אבל הסכמתי להוריד אותן, לאור בקשת השר, ולכן רק אקריא בפניכם את הסעיף, בחצי דקה: לגבי סעיף 45, בפסקה (3), אחרי סעיף קטן (ד) המוצע, יבוא: הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בעל רשיון חדש כהגדרתו בסעיף 62ג(א2), בשנתיים הראשונות, החל במועד תחילת תוקפו של הרשיון; בעל רשיון כאמור לא יהיה חייב להוציא את ההוצאה כאמור בסעיף 62ג למימון התפעול השוטף של חברת החדשות הקבועה לגביו בסעיף 3 לתוספת השנייה, או את ההוצאה לרכישה של שידורי חדשות הקבועה לגביו בסעיף 4 לתוספת השנייה, לפי העניין, בתקופה האמורה.
דהיינו, אי-אפשר שאנחנו מצד אחד נאפשר, אדוני היושב-ראש, הפרטה, ואנחנו נאמר שזה פתוח לכל מי שרוצה, ומאידך גיסא אנחנו רואים את המגבלה של דרישה כספית, שאדם צריך להיות בעל חברה, עם יכולת כספית גבוהה של 100 מיליון שקלים, שהוא לא יוכל לעמוד בזה.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת נסים זאב, אתה הקראת את ההסתייגות שלך לפי הנוסח הישן, וקיבלנו לוח תיקונים להסתייגות בנוסח חדש. אני מניח שבהסתייגות שלך אתה רוצה שנצביע על לוח התיקונים, על הנוסח החדש.
נסים זאב (ש"ס):
על הנוסח החדש, בוודאי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. זה חשוב.
נסים זאב (ש"ס):
בסעיף הזה אנחנו בעצם באנו ואמרנו, והשר הסכים, שבעצם סעיף 45 – – –
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
כן, אבל הוא הקריא את הישן, ואנחנו מדברים – – –
נסים זאב (ש"ס):
כן, לפי הנוסח החדש. פשוט לא קיבלתי את זה, ולכן אני הקראתי את זה. לכן אני מדבר עכשיו בתורה שבעל-פה.
היו"ר מגלי והבה:
העיקר שהנקודה ברורה.
נסים זאב (ש"ס):
כן, אני רק רוצה לחדד – בדיוק בנקודה שלא כתובה פה, שבעצם אנחנו באים לפטור אותו, את בעל החברה, מ-100 מיליון שקלים, שזה כאילו כתנאי להיותו – ומאפשרים לו להיות בחברה הזאת, שכך יוכל באמת, לפחות בשנתיים הראשונות, להשתתף בתחרות הזאת. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על ההסתייגויות, ולאחר מכן על החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. נא לשבת, אנחנו מתחילים את ההצבעות. בבקשה. יש יותר מדי רעשים במליאה הזאת.
חברי חברי הכנסת, על שם החוק אנחנו לא נצביע, כי אין הסתייגויות.
לסעיף 1, ההצעה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אנחנו מצביעים. חברת הכנסת ברקוביץ, את בהצבעה שלך; את רוצה להצביע עליה או לא? את עומדת פה ואת רוצה להצביע שם. כן.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ההסתייגות, כמובן?
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות – 7
נגד – 29
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 7, נגד – 29. אם כך, ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים, חברי חברי הכנסת, להסתייגותו של נחמן שי, גם כן לסעיף 1.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 7
נגד – 29
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 7, נגד – 29. אם כך, גם הסתייגותו של חבר הכנסת נחמן שי לא מתקבלת.
חברי חברי הכנסת, אם כך, אנחנו עוברים להצבעה, מסעיף 1 – –
קריאה:
כהצעת הוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
כהצעת החוק, בוודאי. אל תפריעו, אני מכיר את התורה. תודה לכם.
– – עד סעיף 11, כולל, בקריאה שנייה. מצביעים כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 7
בעד סעיפים 1–11, כהצעת הוועדה – 29
נגד – 7
נמנעים – אין
סעיפים 1–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 29, נגד – 7. אם כך, אני קובע שבקריאה שנייה, סעיפים 1–11, כולל, כהצעת הוועדה, התקבלו.
חברי חברי הכנסת, לסעיף 12 – חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו מצביעים על ההסתייגות שלך או שאתה מסיר?
נסים זאב (ש"ס):
מסיר. חוץ מסעיף אחד באמצע.
היו"ר מגלי והבה:
אין באמצע. או מסיר או מצביעים.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
לא, יש סעיף אחד שהוא רוצה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, הוא יודע לייצג את עצמו. אני שואל אותך בפעם השנייה, חבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס):
מסיר.
היו"ר מגלי והבה:
מסיר? אוקיי. חברת הכנסת יוליה שמאלוב, לסעיף 12 – מצביעים?
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
כן.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 7
נגד – 28
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 12 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 7, נגד – 28. אם כך, הסתייגותה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת, כיוון שלסעיפים 13–16 אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים כמקשה אחת מסעיף 12 עד סעיף 16, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 9
בעד סעיפים 12–16, כהצעת הוועדה – 30
נגד – 6
נמנעים – אין
סעיפים 12–16, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 30, נגד – 6. אם כך, אני קובע שסעיפים 12–16, כהצעת הוועדה, עברו בקריאה שנייה.
לסעיף 17 – חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. אנחנו מצביעים – יש הסתייגות – כמובן, על ההסתייגות.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 7
נגד – 31
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 17 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 7, נגד – 31. ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 17 לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת נסים זאב, סעיף 18 – אתה מסיר?
נסים זאב (ש"ס):
מסיר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה. אם כך, סעיף 33 – יש עליו הסתייגות של חבר הכנסת אורון, והוא לא נמצא כאן. אנחנו לא מצביעים עליה, כאילו לא קיים.
לכן, אני מצביע, אתכם, מסעיף 17 עד סעיף 44 כולל, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד סעיפים 17–44, כהצעת הוועדה – 30
נגד – 6
נמנעים – אין
סעיפים 17–44, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 30, נגד – 6. אם כך, אני קובע, חברי חברי הכנסת, שסעיפים 17–44, כולל, התקבלו בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 45, וכמובן, לפי לוח התיקונים, ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב; אנחנו מצביעים עליה?
נסים זאב (ש"ס):
כן.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 45, לפי לוח התיקונים, של חבר הכנסת נסים זאב.
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 7
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב לסעיף 45 נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
גברתי, למה את מפריעה? נא לשבת.
מירי רגב (הליכוד):
– – – מפריע לך. אי-אפשר לנשום פה.
היו"ר מגלי והבה:
את יכולה להיות בשקט, חברת הכנסת המכובדת? זה בית-המחוקקים של מדינת ישראל.
קריאה:
אין על זה ויכוח.
מירי רגב (הליכוד):
אנחנו מסכימים אתך בזה – – –
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 30, נגד – 7. אם כך, אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב התקבלה.
חברי חברי הכנסת, מכיוון שעד סעיף 51 אין הסתייגויות, אנחנו עכשיו מצביעים כהצעת הוועדה, כולל ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב, מסעיף 45 עד 51 כולל – כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 13
בעד סעיפים 45–51, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 25
נגד – 6
נמנעים – אין
סעיפים 45–51, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 25, נגד – 6, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק כפי שהקראתי, כולל ההסתייגות, מסעיפים 45 עד 51 כולל, התקבלה.
לסעיף 52 יש הסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב. אתה מסיר, אדוני?
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
יש לנו הסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 52. חבר הכנסת נחמן שי, אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות – 7
נגד – 28
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 52 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 7, נגד – 28. אם כך, הסתייגותו של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 52 לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים עכשיו בקריאה שנייה מסעיף 52 עד סעיף 67, שאין עליהם הסתייגויות, כהצעת הוועדה. קריאה שנייה – נא להצביע.
הצבעה מס' 15
בעד סעיפים 52–67, כהצעת הוועדה – 29
נגד – 6
נמנעים – אין
סעיפים 52–67, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 29. נגד – 6. אם כך, אני קובע שסעיפים 52–67, כולל, התקבלו בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו בסעיף 68. חבר הכנסת נחמן שי, מצביעים על ההסתייגות שלך.
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 6
נגד – 27
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 68 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 6, נגד – 27. אם כך, הסתייגותו של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 68 לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה, מסעיף 68 עד סעיף 80, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 17
בעד סעיפים 68–79, כהצעת הוועדה – 27
נגד – 5
נמנעים – אין
סעיפים 68–79, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 27, נגד – 5. ההצבעה הזאת מסעיף 68 עד סעיף 79 היא הצבעה תקינה ומאושרת.
לסעיף 80, כמובן, יש הסתייגות של חבר הכנסת, או בעצם של השר, משה כחלון. אנחנו חייבים לשאול אותו, והוא מסיר.
שר התקשורת משה כחלון:
מסיר, מסיר.
היו"ר מגלי והבה:
אם כך, אנחנו מורידים את ההסתייגות של השר משה כחלון, ונצביע רק על ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 80. כמובן שנצביע אחרי התוצאה.
הצבעה מס' 18
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 25
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 80 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 8, נגד – 25. אם כך, ההסתייגות של חברת הכנסת ברקוביץ לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על סעיף 80, כמובן, על ההסתייגות לחלופין. שימו לב לזה. עוד פעם. זו הסתייגות לחלופין של חברת הכנסת ברקוביץ.
הצבעה מס' 19
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 28
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ לסעיף 80 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 8, נגד – 28. אם כך, אני קובע שגם ההסתייגות לחלופין של חברת הכנסת ברקוביץ לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עכשיו מצביעים – נחזור על הצבעה בקריאה שנייה מסעיף 80 עד 146 כולל, כהצעת הוועדה. קריאה שנייה. נא לא להפריע.
הצבעה מס' 20
בעד סעיפים 80–146, כהצעת הוועדה – 29
נגד – 5
נמנעים – אין
סעיפים 80–146, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 29, נגד – 5. אם כך אני קובע, שסעיפים 80–146, כולל, התקבלו כהצעת הוועדה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על כל החוק כהצעת הוועדה בקריאה שנייה.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אני עושה את ההצבעה הזאת בקריאה שנייה בשביל להסיר ספק. יש פה יושבי-ראש ותיקים, אז הם מהנהנים בראש. תודה, השר. אנחנו נעשה, בשביל להסיר ספק – כהצעת הוועדה.
קריאה:
איזו קריאה זאת?
יריב לוין (הליכוד):
לא "כהצעת הוועדה".
היו"ר מגלי והבה:
כהצעת הוועדה בקריאה שנייה, כולל ההסתייגות.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
מה שהתקבל – התקבל.
השר מיכאל איתן:
כולל הסתייגות בקריאה שלישית.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
כולל ההסתייגות, אדוני היושב-ראש.
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא, עכשיו להחזיר את זה לוועדה. אי-אפשר להצביע על שלישית אם מחזירים את זה לוועדה.
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, הצעת החוק התקבלה, כולל ההסתייגות, בקריאה השנייה. אני רציתי לוודא. אומרים לי: גם זה טוב וגם זה טוב.
אנחנו נעבור, אם כך – חבר הכנסת אופיר אקוניס, אתה מרשה לי לעבור להצבעה בקריאה שלישית?
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
כן.
היו"ר מגלי והבה:
כן. אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק, כולל לוח התיקונים, כולל הכול, כפי שהציגה הוועדה ועם ההסתייגות כפי שהתקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 21
בעד החוק – 28
נגד – 7
נמנעים – אין
חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 28, נגד – 7. אם כך, הצעת החוק התקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
השר כחלון ביקש לברך. אני מזמין אותך, אדוני, לברך ולהודות, ועם הסבלנות שלנו הכול עובר.
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני רוצה בכמה משפטים להודות לכם ולהדגיש שהיום יצאה לדרך רפורמה משמעותית, רפורמה שהחלה בזמנו – המתווה נקבע בזמנו של חבר הכנסת השר אריאל אטיאס, כשר התקשורת. זה נכון, מי שבנה את הבית זה אריאל, מי שחנך אותו זה אנחנו. ואריאל, אתה יודע, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לפעמים חשוב מי חונך, לא מי בונה. הרי מי שבנה את הבית זה שלמה, אבל מי שחנך אותו זה דוד; אז אני באמת מודה לך.
השר משולם נהרי:
ההיפך.
שר התקשורת משה כחלון:
מי בנה? מה שתגיד, אני לא מתווכח.
השר משולם נהרי:
שלמה בנה, דוד לא בנה, לא חנך. זה נקרא על שמו, כי הוא – – –
שר התקשורת משה כחלון:
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
לא, לא, לא. מה שכתוב בתהילים. תשמע, אפילו ש"ס לא ישנו את התהילים, מה שמופיע – מופיע. שר התקשורת, אני מבקש. חבר הכנסת אופיר אקוניס, יושב פה שר, והוא מכובד, ואתה סגן יושב-ראש. זה מפריע. אתם לא ישבתם פה, אתה ישבת. זה מפריע. תודה.
שר התקשורת משה כחלון:
אני רוצה לומר לכם שיצאה היום לדרך רפורמה שנבנתה לפני שנים מספר, עובדה על-ידינו, על-ידי משרד התקשורת יחד עם ועדת הכלכלה, ואני לא אכביר מלים למרות ההערות מצד האופוזיציה, אבל זה בסדר, זה תפקידם. מדובר ברפורמה שתשנה את משטר השידורים במדינת ישראל, תיתן אופק לזכייניות, תאפשר להכניס מפעילים נוספים, וכפי שאמרתי, זה נבנה בעמל רב.
אני מבקש, אדוני היושב-ראש, בשתי דקות להודות לחלק גדול שהודו להם, ואם לא, אני אשלים, ובזה אני אסיים. מהמשרד שלנו – עורכת-הדין נגה רובינשטיין, עורכת-הדין שריל קמפינסקי, עורכת-הדין טל רוזנפלד, חגית ברוק; ממשרד המשפטים, שעזרו לנו מאוד – לעורכת-הדין דנה נויפלד; ממשרד האוצר – לידידינו ערן פולק ויהודה סבן; מהרשות השנייה – למנשה סמירה והצוות שלו, גם בשם אופיר אקוניס, ששכח לציין אתכם, אבל הוא ביקש לציין. ועדת הכלכלה כמובן, שאני עדיין לא מצליח להתנתק מכם, מה אני אעשה, מרגיש בן-בית שם כל הזמן – אתי בנדלר, לאה ורון, ניר ימין וכל חברי ועדת הכלכלה.
איתן כבל (העבודה):
אדוני השר, תזכיר מי הגיש את החוק ראשון.
שר התקשורת משה כחלון:
מי שהגיש את החוק ראשון זה חבר הכנסת איתן כבל ומי שהגיש את החוק אחרון זה אני, ואני שמח שהוא עבר. גם חברי ועדת הכלכלה שבאמת לקחו חלק פעיל – אופיר אקוניס, כמובן, רוברט אילטוב, שהיו לנו קצת חילוקי דעות אבל הדברים הסתדרו, כרמל שאמה, יוליה ברקוביץ, שהיתה מאוד מאוד פעילה, וחבר הכנסת נחמן שי.
אופיר אקוניס (בשם ועדת הכלכלה):
מה עם ש"ס?
שר התקשורת משה כחלון:
ש"ס תמיד בלבנו. אני באמת מודה לכולם. אני מודה לך על שאפשרת לי לברך.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר התקשורת.