קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/560).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), קריאה ראשונה. יציג את החוק שר האוצר. בבקשה, אדוני.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להציג את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה).
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בשל העלייה המשמעותית במחירי הדיור בשנים האחרונות – –
קריאה:
כמה? כמה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – בעיקר באזורי הביקוש – –
קריאה:
בכמה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – הנובעת, בין השאר, ממחסור חמור בהיצע הדירות, פועלת ממשלת ישראל בכמה מישורים כדי להביא להגדלת היצע הדירות למגורים.
אנחנו מודעים לבעיית מחירי הדיור בארץ, ואני מייחס חשיבות רבה מאוד לכך שזוגות צעירים ומשפחות יוכלו לרכוש דירות במחירים סבירים. על כן קיימנו בשנה האחרונה וגם בחודשים האחרונים ישיבות והתייעצויות עם כל הגורמים – משרד השיכון, בנק ישראל, משרד ראש הממשלה ועוד.
הממשלה כבר נקטה סדרה של צעדים משמעותיים בתחום, ואני אזכיר רק כמה מהצעדים שכבר ננקטו בשנת 2010. ראשית, הממשלה ביטלה את החלטת הממשלה הקודמת על הקפאת התכנון לבנייה למגורים במרכז הארץ – החלטה שכוונתה היתה טובה אבל תוצאתה אומללה. שנית, הממשלה הקלה אישור פרויקטים של פינוי-בינוי, הקטינה את הרוב הדרוש לאישור התוכניות ונתנה הקלות מס. כמו כן, היא הגדילה את הכדאיות הכלכלית של פרויקטים לפי תמ"א 38. שלישית, הממשלה פעלה לקיצור זמן הבנייה באמצעות הנחה במכרזי מינהל מקרקעי ישראל לקבלנים וחברות שיבנו מהר ולא יחזיקו את הקרקע כמלאי אסטרטגי. רביעית, הממשלה הגבירה את האטרקטיביות של השבת קרקע חקלאית לצורך בנייה באמצעות הגדלת הפיצוי שניתן לחקלאים שמחזירים קרקע של המינהל לצורך בנייה. חמישית, הממשלה פועלת להגדלת מספר הדירות הקטנות המתוכננות בכל פרויקט. שישית, הממשלה פועלת להסרת חסמים נקודתיים בפרויקטים גדולים של דיור בכל רחבי הארץ. למשל, ועדת החסמים הסירה זה מכבר חסמים בפרויקטים ענקיים בראש-העין, כ-5,000 דירות ברמלה, בטירת-כרמל ועוד.
שר השיכון ומשרד השיכון נקטו פעולות רבות שהביאו לעלייה עצומה במספר התחלות הבנייה ובשיווק דירות לבנייה, וגם בנק ישראל נקט כמה פעולות לצמצום עליית המחירים.
ההצעה שמועלית כאן היום נועדה להשפיע על מגמות בשוק הדיור בטווח הקצר ולהסיט ביקושים והיצעים מדירות להשקעה – דירות שאנשים מחזיקים, דירות שניות או שלישיות או רביעיות – לדירות לטובת זוגות צעירים, יד ראשונה, כך שהפעולה שלה אמורה להיות כבר במהלך השנה הקרובה, עוד לפני שבונים דירות חדשות.
ההצעה מעגנת שתי החלטות ממשלה, וזה תוכנה. יש בה שלושה חלקים. החלק הראשון – אנחנו מבקשים להקטין את מס השבח ההיסטורי במכירת קרקעות פרטיות בשנה הקרובה, בשנת 2011, ובתנאי שיש עליהן תוכניות לבנות עשר דירות מגורים או יותר. לפיכך, הצעת החוק קובעת שבמקום מס שבח היסטורי של 45% נוריד את מס השבח ל-20% לאורך כל הדרך, ובלבד שהקרקעות יימכרו לבנייה ב-2011, בשנה הקרובה, והבנייה תסתיים בתוך 30 חודש.
שנית, אנחנו רוצים לתת פטור ממס שבח בעבור מכירת שתי דירות מגורים מעבר לפטור הניתן על כל דירה, על דירה אחת כל ארבע שנים, עד תקרה של 3 מיליון שקל לדירה. זאת אומרת, אנשים שמחכים ארבע שנים למכור דירה נוספת, או שתי דירות נוספות, יוכלו למכור אותן באופן מיידי, ולא לחכות ארבע שנים עם המכירה.
ושלישית, אנחנו מבקשים להגדיל את שיעורי מס הרכישה לאלה שרוכשים דירה להשקעה – כלומר דירה שנייה או שלישית או רביעית – עד מיליון שקל ל-5%, ממיליון ל-3 מיליון שקל ל-6%, ומעל 3 מיליון ל-7%.
מדובר בשלושה מהלכים: העלאת מס רכישה על דירות להשקעה כדי שאנשים יקנו פחות דירות להשקעה וישאירו את זה לזוגות צעירים; הורדת מס שבח על דירות להשקעה שנמכרות עכשיו ולא מחכים אתן ארבע שנים; והורדת מס שבח על שטחים חקלאיים או מקרקעין שיימכרו לטובת בניית פרויקטים למגורים.
ההצעות הללו – בעצם זה חוק אחד שמאגד שלוש פעולות מס שנועדו להעביר דירות מהשקעה למגורים, לעודד אנשים למכור דירות להשקעה, ולמנוע מאנשים לקנות דירות להשקעה בתקופה הקרובה כדי להשאיר מהמלאי הקיים, נוסף על פעולות לעידוד הבנייה של יותר דירות לזוגות צעירים.
אני מבקש מהכנסת לאשר בקריאה ראשונה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חוק – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – – ולהביא את זה במהירות, אחרי דיונים בוועדה, לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אומר לך, אדוני השר, אם זה היה תלוי בי, היתה ועדת הכספים יושבת הלילה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, נרשמו חמישה אנשים לדיון. אני סוגר את הרשימה. הראשון – אורי אריאל. האם אתה מסכים שכרמל שאמה יהיה לפניך? הסכימו כולם לפניך? בבקשה, חבר הכנסת כרמל שאמה. אחריו – אורי אריאל, אחריו – יעקב כץ, אחריו – מיכאל בן-ארי, אחריו – סעיד נפאע, ולבסוף – לא יכול להיות, אפילו שלא תירשם אני אומר אותך. חבר הכנסת נסים זאב סוגר את הרשימה.
כרמל שאמה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, התיקון שמונח על שולחן הכנסת בא לעזור ולתקן את המצב המעוות שקיים היום בשוק הדיור, שהמחירים הגיעו לרמות שרוב האוכלוסייה כבר לא יכולה לסבול אותן.
היינו בשבוע שעבר, חברי הכנסת מוזס ויעקב כץ ואנוכי, בסיור בירושלים של מטה, אדוני היושב-ראש, שבו אנשים וילדים – ראיתי ילדים חוזרים מבית-ספר עם תיקים, וגרים בחניון מינוס ארבע. יש להם מין חלון כזה קטן שאצלנו החלון בשירותים בבית יותר גדול. זה כל הגישה שלהם לאוויר, שהוא אוויר של חניון. אין אור, אין קרן אור שמש אחת.
היו"ר ראובן ריבלין:
איפה? באיזה שכונות?
כרמל שאמה (הליכוד):
השכונות – אני לא יודע. הם הובילו אותי. אני נסעתי אחריהם.
היו"ר ראובן ריבלין:
איפה? בקריית-יובל?
כרמל שאמה (הליכוד):
היינו בכמה מקומות.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – חמש דקות נסיעה – – –
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
40,000 יהודים – – –
מירי רגב (הליכוד):
מה אתה מתפלא – – –
כרמל שאמה (הליכוד):
ההצעה שמונחת פה, אדוני היושב-ראש – את בסיסה אני הצעתי כבר לפני שנה, אבל בא האוצר ועובד בהיגיון הפוך. הרי מה כל הרעיון של ההצעה הזאת? ההצעה אומרת: אנחנו רוצים לעזור לשכבות החלשות, לזוגות הצעירים, ולהרחיק את המשקיעים ואת החזקים משוק הדיור, ובאו וקבעו מדרגת מס רכישה הנמוכה ביותר דווקא על הדירות הזולות, ואת מדרגת מס הרכישה היקרה ביותר על הדירות היקרות. מה אנחנו בעצם אומרים למשקיעים? אל תקנו דירות יקרות, יותר זול לכם לקנות דירות קטנות. דווקא את הדירות שהזוגות הצעירים מחפשים – לשם אנחנו שולחים את המשקיעים. מה אכפת לי שמשקיע שיש לו ארבע דירות ילך ויקנה עכשיו דירה ב"אקירוב"? אני מוכן לתת לו אפילו פטור ממס רכישה, ושיעזוב את הדירות הקטנות לזוגות הצעירים.
בדרך כלל, ההיגיון הוא נכון, שהמס עולה ככל שהמחיר עולה, אבל פה יש לנו מטרה אחרת. פה יש לנו מטרה להגיד לאלה שיש להם כבר כמה דירות: תעזבו את הדירות הממוצעות והקטנות. לכן, ההיגיון צריך להיות הפוך. דווקא המס הגבוה צריך להיות בדרגה הנמוכה, כי משם אני רוצה להגיד למשקיעים ולחזקים: אל תיגעו בזה. תשאירו את זה למי שרוצה לקנות דירה כקורת גג.
דיברתי עם שר האוצר, דיברתי עם פקידי האוצר. מרגע שהם מוציאים משהו, הם כבר לא פתוחים לשינויים – זו המסקנה שלי, כי אין היגיון אחר. בתיקון של מס שבח הם באים וגם שם נותנים מתנות לעשירים.
מירי רגב (הליכוד):
אתה מתפלא? שהאוצר ייתן מתנות לחלשים?
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע. חברת הכנסת רגב, אם את רוצה לקרוא קריאת ביניים, בישיבה.
כרמל שאמה (הליכוד):
הם נותנים פטור עד 3 מיליון ש"ח, במשך שנתיים, למי שימכור דירות. אדוני היושב-ראש, הרעיון מבורך: לשפוך דירות לשוק, לתת למי שמחכה לפטור ממס שיבוא וימכור היום. אבל למה לתת פטור על וילה בכפר-שמריהו של 3 מיליון ש"ח? אני רוצה לעודד מכירה בדירות קטנות וממוצעות. אין שום אינטרס למדינה לוותר על מיליוני שקלים שיבואו אנשים וייפטרו עכשיו מנכסים יקרים. איזה צדק חלוקתי יש פה?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני הבנתי שהפחתת המס היא רק לדירות מיוחדות.
כרמל שאמה (הליכוד):
לא. ההפחתה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ההפחתה היא לכל הרוחב?
כרמל שאמה (הליכוד):
ההפחתה היא – לא משנה איזה נכס אתה מוכר, ובלבד שהשבח הוא עד 3 מיליון ש"ח. גם אם מכרת וילה בשכונת יוקרה ויש לך שבח של 3 מיליון ש"ח, אתה נהנה מהפטור הזה.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה? אדוני שר האוצר, באמת המדובר הוא פה לכל הרוחב להוריד את מס שבח?
כרמל שאמה (הליכוד):
לכל הרוחב.
מירי רגב (הליכוד):
ברור. לכל הרוחב. – – –
כרמל שאמה (הליכוד):
יותר מזה, אני אגיד לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה? רוצים בחסרי הישע להשתמש בשביל לתת למיליונרים?
כרמל שאמה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך מה עוד יותר אבסורד.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה צודק במאה אחוז.
כרמל שאמה (הליכוד):
אני אגיד לך מה עוד יותר אבסורד.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
כרמל שאמה (הליכוד):
אני, בהצעה המקורית שלי, אמרתי: מי שכבר נהנה מהפטור הזה – כי אנחנו רוצים שהוא ימכור דירה ושלא יקנה באותו זמן דירות אחרות – שלא יחזור לנו בדלת מסתובבת לשוק ויחטוף את הדירות. הוא ניקה את עצמו מהחבות של המס ויחזור. מה יקרה פה? העשירים ימכרו וילה בפטור מ-3 מיליון ש"ח, ובגלל העיוות של מס הרכישה הם יחזרו ויקנו שתיים, שלוש דירות קטנות, כלומר ישחררו לנו רק יחידה אחת, כי אף אחד הרי לא רוצה לברוח היום משוק הנדל"ן. ינצלו את הפתח הזה וייצרו עיוות גדול יותר.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
כרמל שאמה (הליכוד):
אני מקווה שבעבודה בוועדה התיקונים האלה וההערות האלה יהיו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. תודה רבה. אני לא הבנתי את שר האוצר בהתחלה.
מירי רגב (הליכוד):
איזו ועדה?
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל התחלף עם חבר הכנסת כרמל שאמה. יעקב כץ, האם אדוני מוותר?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לי אין בעיה. אמרו לי שהתחלפת, כי חבר הכנסת בן-ארי מאוד ממהר והוא אחריך. בסדר? בבקשה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין שום בעיה. בכנסת כולם רוצים להיבחר. ברגע שהם כבר בכנסת, הם כולם ממהרים. מה יש למהר? נבחרתם לארבע שנים. תראו את חבר הכנסת נסים זאב.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
לא מבין על מה אתה מדבר.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא לא ממהר, והוא כבר קדנציה שישית פה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אני ממהר לעבודתי הציבורית.
היו"ר ראובן ריבלין:
בטוח, בטוח. אבל עבודתך הציבורית היא פה בכנסת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
עבודתי הציבורית היא גם לפגוש את הציבור כרגע בשכונת התקווה, שממתינים לי בעניינים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל ביום שני בשעה 19:00 זה מוקדם מאוד.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מכל מקום, רבותי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באחד מאתרי האינטרנט כותב עיתונאי בשם אלעזר לוין כותרת "חוק מטומטם שלא יעזור בכלום". אני לא אוהב את הביטוי "מטומטם", אבל זה מה שכתוב כאן. הוא מנמק את האבסורד שיש פה, שבסופו של דבר משרד האוצר משלשל לכיסו את כל הסחר-מכר שיהיה פה – נעודד את זה למכור, נעודד את זה לקנות, מזה אני ארוויח מס שבח, מזה אני ארוויח מס רכישה – וקופת האוצר מתמלאת, והנה מה טוב ומה נעים.
אבל, אדוני היושב-ראש, יש דבר אחד שאני לא מבין. כתוב שלא מתמלא הבור מחולייתו. הביטוי הוא שאני חופר בור ואני מוציא את העפר ואני מחזיר חזרה את העפר לתוך הבור, אף פעם הוא לא ימלא אותו. השאלה שלי: כיצד בעקבות הסחר-מכר הזה יהיו לנו עוד דירות בשוק? איך הדבר הזה יגרום לכך שאנשים ירוצו לבנות דירות? הניסיון שמביאים כאן, אין בו שום הבטחה שבסופו של דבר תהיה בנייה.
אני פונה כאן לראש הממשלה, שלא נמצא, שתקע את המקום שבו בנו בעיקר. אני שואל את עצמי: איפה היינו היום לולא ביתר-עילית? איפה היינו היום ללא קריית-ספר? איפה היינו היום לולא מעלה-אדומים? איפה היינו היום לולא אריאל? איפה היינו היום? לאן מוביל אותנו ראש הממשלה? עתודות הבנייה של עם ישראל ושל מדינת ישראל הן בשטחי המולדת שלנו. כל הפוילעשטיק או איך שהוא קרא לזה: חוק – אני אקרא לזה "אווילי" – שלא יעזור בכלום. במקום למצוא פתרונות אמת, מוצאים פה פתרונות של שטיקים וטריקים, שימלאו את אוצר המדינה אבל לא יועילו: לא לציבור, לא לזוגות הצעירים ולא לערכים הלאומיים שלנו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת אורי אריאל – בבקשה, אדוני. אחריך – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כבר הייתי. אדוני, כבר הייתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. אמרתי: אורי אריאל. סליחה, אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני שר האוצר ואדוני שר השיכון, קודם כול, אתם יוצרים את הבעיה, אז כמו בקרקס, אתם מושכים את החבל עם הקשרים וזה מסתדר. אדוני שר האוצר, מה העניין? למה אתה לא מזכיר שהפסקתם את בנייתן של 6,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון? 6,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון, בממוצע הרב-שנתי זה כ-20% מסך כל הבנייה במדינת ישראל. אבל אתה לא תגיד את זה, כי למה לך לריב עם ראש הממשלה על דברים רציניים? שר השיכון לא בונה בביתר. הוא יכול לבנות בלחיצת כפתור 1,100 יחידות. אדוני שר השיכון, כמה יחידות? אדוני שר השיכון, כמה יחידות דיור אפשר לבנות עכשיו בירושלים?
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אם קדימה היתה בשלטון, הרבה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
טוב, התשובה ידועה, כי היא נאמרה פה מעל הבימה: 1,100 יחידות דיור בירושלים. אבל אתם לא בונים.
יושב-ראש הכנסת, שמסיים את כל נאומיו ב"אני ירושלמי", גם אתה אולי תוכל להעיר לראש הממשלה בעניין הזה – בכל אופן זו בירת ישראל, בכל אופן עיר קודשנו, המקום היותר מקודש בארץ-ישראל. אבל אתם יוצרים את הבעיה ואז פותרים אותה.
יש בפריפריה אפשרות לבנות אלפי יחידות דיור, ואתם לא מקלים על אלה שרוצים ללכת לנגב ולגליל, אף-על-פי שהדבר באפשרותכם. התירוץ הוא שאי-אפשר לפרוץ את מסגרת התקציב. הרי אתם יודעים שיש עודף של 12 מיליארד שקל, אבל אתם לא מוכנים להקל על הזוגות הצעירים שהולכים לפריפריה. באותה מידה אתם מקשים עליהם במחירי הדלק, בעלויות התחבורה, ואפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה.
בקיצור, לסיום: קודם כול, אתם אלופים בליצור את הבעיה, ובסוף, ואחרי הכול, אתם עלובים בפתירת הבעיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת יעקב כץ. אחריו – סעיד נפאע, ואחריו – יואל חסון, ויסיים נסים זאב.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
איזה גובה זה?
היו"ר ראובן ריבלין:
מה? אורי אריאל – משכמו ומעלה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
"גבה מכל העם" ו"נחבא אל הכלים".
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לבוא בהצעה פרקטית; מכיוון שזכיתי לעבוד עם אריק שרון, כשאריק שרון היה אריק שרון במושגים שלי, בונה ארץ-ישראל. בשנים התש"ן–התשנ"ב, 1990–1992, התחילה העלייה מרוסיה. אנחנו בנינו במשך שנתיים ברחבי מדינת ישראל בבנייה תקציבית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
היה אז חוק הוול"ל. היה חוק ול"ל.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן, חוק ול"ל. בסדר גמור. אני רק אמרתי: כשהמצב – – –
מירי רגב (הליכוד):
אפשר גם לעשות חוק ול"ל, אם רוצים. אבל לא רוצים. רוצים לספסר בקרקע.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אמרתי שמדינת ישראל עמדה לפני עלייתם של כמיליון יהודים – כבוד היושב-ראש, אני רוצה שתקשיב – ואנחנו בנינו 120,000 יחידות דיור בשנתיים: 60,000 יחידות דיור ביש"ע ועוד 60,000 יחידות דיור ברחבי הארץ. ולימים, כשהגיעו העולים, היתה להם אפשרות – סיפרה פה חברת הכנסת מרינה סולודקין שהיא הגיעה והיתה לה דירה, וכמוה עולים אחרים, וציבור חרדי גדול. בנינו את קריית-ספר, בנינו את ביתר, ונתנו בנייה – 60,000 יחידות דיור בשנתיים.
אני רוצה לספר, כיוון שנמצא פה שר השיכון – ואני לצערי הרב אומר דבר, ויגיד לי אם אני אומר משהו לא מדויק – אף-על-פי ששנתיים הממשלה הזאת קיימת, לא רק בירושלים, אין מקום אחד ברחבי הארץ שיצאו המכרזים ובניינים החלו להיבנות; אולי עבודות העפר. אנחנו בשנתיים כבר היינו בבנייה שהגענו לגגות. אגב, במקומות שאנחנו בונים, כבוד היושב-ראש – כיוון שבירושלים עסקינן – במקומות שאנחנו בונים היום ביש"ע, שהתחלנו לפני ארבעה חודשים, הגענו גם לגגות. זאת אומרת, הדבר אפשרי.
ואני רוצה לומר פה: אין ברירה, כשיש ריבוי של מסתננים, כשאנחנו נמצאים בגירעון של מאות אלפי יחידות דיור – ואני מסיים, כבוד היושב-ראש – אין ברירה. מדינת ישראל חייבת לדאוג לזוגות הצעירים שלה, חייבת לדאוג למשפחות שלה, חייבת להכניס את היד לכיס וחייבת להכריז על בנייה תקציבית של מאות אלפי יחידות דיור כדי לפתור אחת ולתמיד את הבעיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נתחיל עם אלפים. אלפי יחידות. מאות אלפי יחידות דיור זה – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
התכוונתי לאלפי יחידות דיור.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאות ואלפי יחידות – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – יחידות דיור לפתרון של עשרות ואלפים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע – בבקשה, אדוני. תודה רבה.
סעיד נפאע (בל"ד):
תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, כבוד היושב-ראש, מתיימרת לאפשר לעניים, לזקוקים, לרכוש דירה לזוגות הצעירים, אבל למעשה היא מעשירה את העשירים ודוחקת את רגלי העניים. ולמה? הרי הגדילו את מס הרכישה, על-פי החוק הזה, כדי למנוע מאנשים לרכוש דירות להשקעה ולאפשר לאנשים הזקוקים לרכוש דירה. אבל השאלה הנשאלת, למה באותו מעמד לא הקטינו את מס הרכישה על אותם בעלי דירות, מה שנקרא "הדירות המזכות"? אלה למעשה האנשים שזקוקים לדירות וזקוקים למגורים.
נקודה שנייה, שהיא לא פחות חשובה – חוק, בדרך כלל, כך מובן, אמור לתת מענה לכל הנזקקים במדינה, כבוד היושב-ראש, אבל החוק הזה הוא למעשה חוק סקטוריאלי פר-אקסלנס, כי כל הבעיות – מי שייהנה מהחוק הזה בסופו של דבר – 20% לפחות במדינה הזאת לא ייהנו מהחוק הזה, וההנאה שתהיה היא הנאה מזערית ביותר, כבוד היושב-ראש. זה מצד אחד.
מצד שני, הרי ידועות טוב מאוד בעיות הבנייה במגזר הערבי באופן כללי. שם בדרך כלל האנשים בונים בנייה אישית, ובבנייה אישית ישנו עדיין איזה מס שהצעת החוק הזאת בכלל לא מזכירה אותו, וזה מהווה ממש מעמסה רצינית על כל הזוגות הצעירים. והבעיה הזאת, כבוד היושב-ראש, היא עניין היטל ההשבחה, שזו תוספת של 50% על מחיר האדמה. זוג צעיר במגזר הערבי שרוצה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
היטל ההשבחה הולך למועצה המקומית, לא, חבר הכנסת חנא סוייד?
סעיד נפאע (בל"ד):
לא, זה בתכנון ובנייה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל היטל השבחה למינהל מקרקעי ישראל או – – –
סעיד נפאע (בל"ד):
ועדות התכנון והבנייה.
חנא סוייד (חד"ש):
לרשות המקומית.
סעיד נפאע (בל"ד):
כן, ועדות התכנון.
היו"ר ראובן ריבלין:
זוכה הציבור? לא זוכה – – –
חנא סוייד (חד"ש):
היטל ההשבחה הולך לרשות המקומית.
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי. היטל ההשבחה הולך לרשות המקומית.
סעיד נפאע (בל"ד):
לרשות המקומית אם היא ועדת תכנון. אם היא לא ועדת תכנון, היא לא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אז זה הולך לרשות התכנון, אבל זה נשאר בתוך הקהילה שבה בונים. אין ויכוח. אני אומר לך. כמו חנא סוייד גם אני הייתי במועצות המקומיות – הייתי בירושלים חבר מועצת עיר וחבר ועדת התכנון והבנייה. כן.
סעיד נפאע (בל"ד):
אני לא אתווכח בנושא הזה, אף-על-פי שאני חולק עליך.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, מאה אחוז. אני מבין את ההיגיון.
סעיד נפאע (בל"ד):
בכל אופן, כבודו, ישנה בעיה שהיא לא פחות חשובה – וכבודו שמע את זה מעל הדוכן הזה כמה וכמה פעמים – שכדי שהחוק הזה לא יהיה סקטוריאלי, החוק הזה צריך להשלים את התמונה. הרי הבעיה הקשה ביותר בכל הכפרים הערביים היא שלמעשה אין מגרשי בנייה. אם אין מגרשי בנייה, ועוד מעמסות ומעמסות, החוק הזה למעשה לא בא לפתור ממש באופן יסודי את בעיית כל הנזקקים בכל הסקטורים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אחרון – חבר הכנסת נסים זאב. אם שר האוצר ירצה להשיב – – – בבקשה.
דליה איציק (קדימה):
למה אתה בוכה?
יואל חסון (קדימה):
אני עצוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. אם לדבר – בבקשה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אתה דואג למצבה של הממשלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אתה רוצה לקיים עכשיו דיון עם החברים?
יואל חסון (קדימה):
לא, לא. אני לא עושה כלום.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, אדוני. נא להתחיל.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטער להרוס את החגיגה. אני מצטער לומר ולהגיד בצורה ברורה מה שכולכם יודעים, ויודעים את האמת: הצעת החוק הזאת לא יוצרת באמת את השינוי שכל אחד מאתנו מייחל לו. היא לא מייצרת יותר דירות. הצעת החוק הזאת עדיין תלויה באופן מלא בכוחות השוק. היא לא מייצרת דירה אחת יותר במדינת ישראל. זה מהלך שסומך לחלוטין על כוחות השוק, מתוך הנחה שאותם 20,000, 15,000, 30,000 שקל בממוצע שאדם ישלם כתוספת ימנעו בהכרח את העובדה שהוא ימכור או לא ימכור את הדירה – תוספת של מס הרכישה. זה לא מה שיעשה את ההבדל וימנע מאדם להמשיך ללכת לכיוון שהוא רצה בו מלכתחילה – להשקיע בנדל"ן. זה שהוא בסוף ישלם עוד 20% או 30% או 20,000 או 30,000 יותר מס רכישה על אותה דירה, לא ימנע ממנו בהכרח לוותר רכישת עוד דירה ועוד דירה.
הדבר הנדרש באמת – ואת זה כולם יודעים באופן מלא – זה פשוט לשחרר קרקעות; לעשות את מה שעשו כאן בשנות ה-90, את מה שעשו בשנת 2003, שנתנו העדפה אמיתית ושחררו קרקעות. ב-2003 נתנו העדפה באזורי א' ואזורי ב', והיה אז המבצע הממשלתי המפורסם, שלא נשכח את הסלוגן שלו, שהיה "הזדמנות אדירה לדירה", והוא באמת היה הזדמנות אדירה לדירה, כי הוא נתן הטבות משמעותיות לכל מי שרכש דירה באזורי א' ובאזורי ב'. ומצד שני, את מה שעשו בשנות ה-90 – פשוט שחררו פה קרקעות. שחררו קרקעות.
אומרים היום שצריך, נגיד, 40,000 התחלות בנייה, דירות חדשות בשוק. תתחילו ב-20,000, ב-30,000, תשחררו קרקעות, זה יוסיף יותר דירות, זה יוריד את המחירים באופן טבעי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם יש לי קרקע, ואני מקבל היום פטור של 50% ממס השבח שהייתי צריך לשלם, זה בהחלט איניציאטיבה למכור את הקרקע, כי יכול להיות שאני מחזיק את זה כספקולציה. אני בא ואומר: יש לי הזדמנות פז פה להרוויח.
יואל חסון (קדימה):
נכון, אבל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה בהחלט משחרר.
יואל חסון (קדימה):
זה קטע חשוב – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא חושב שלרוחב הלוח צריך לעשות – – –
יואל חסון (קדימה):
זה קטע חשוב בקרקעות פרטיות, אבל כשמדובר בקרקעות מינהל, שהן הרוב, אין פה בשורה. בקרקעות המינהל אין בשורה, והרוב זה קרקעות מדינה, ואתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש. שם אין בשורה. המינהל עדיין עובד כאילו הוא מדינה בתוך מדינה. שום רפורמה לא הצליחה באמת לעורר את המינהל ולשנות את התפיסה של המינהל, שהמינהל הוא לא רק כלי ליצירת מזומנים לממשלה, אלא למעשה הוא גם כלי שאמור לפתור את הבעיות של האזרחים ולשחרר עבורם קרקעות, ולא להוציא קרקעות רק בהיבט הכספי, אלא גם בהיבט העדפתי. מה המדינה צריכה לייצר לאזרחים? המדינה צריכה לתת היום יותר דירות. לכן היוזמה הזאת, שהיא יוזמה נקודתית מאוד מצומצמת, לא יכולה להיקרא "בשורה לזוגות הצעירים" במובן הזה שהיא נותנת יותר דירות או היא נותנת יותר הזדמנויות לדירות. היא פשוט לא נותנת את ההזדמנות הזאת.
לכן, לצערי, לזוגות צעירים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לזוגות צעירים אין בשורה ביוזמה הזאת. זו עדיין יוזמה שמותנית מאוד בכוחות השוק ובתגובות של השוק. אני כמובן לא אתנגד לזה, כי אין לי התנגדות עקרונית לזה, אני רק מסרב לקרוא לרפורמה הזאת "בשורה לזוגות הצעירים". לא נוספה כאן דירה אחת בשוק הדירות, וכל עוד לא תהיה כאן הפשרת קרקעות והוספת דירות לשוק הדירות, לא תהיה בשורה לזוגות הצעירים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, ברור. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. שר האוצר, אם תרצה להשיב – ואם לא, אנחנו נלך להצבעה, אם כי בדיון בהחלט התעוררו שאלות רבות, שבוודאי יידונו בוועדת הכספים. אתה בעד החוק?
נסים זאב (ש"ס):
אני בעד החוק, כי אני בקואליציה. ברמת העיקרון, זה דומה לאדם שהיו לו שתי נשים, אחת זקנה ואחת צעירה. הזקנה מלקטת, כמובן, שערות לבנות, והצעירה את השחורות – נמצא קירח מכאן ומכאן.
היו"ר ראובן ריבלין:
באו האשכנזים, עשו חרם דרבנו גרשם, מאז אנחנו לא יכולים.
נסים זאב (ש"ס):
אז בוא אני אגיד לך מי פה הזקנה ומי הצעירה. בעצם אנחנו, מצד אחד, חוסמים את בעלי העסקים, ואומרים להם: תשמעו – אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש: קבלן שיש לו 100 דירות. שתי הדירות האלה ישפיעו עליו? זה ישנה פה את המצב של מכירת הדירות? לא. מאידך גיסא, כאילו מחר בבוקר אנחנו רואים את כל הצעירים עם כמה מיליוני שקלים שהולכים לקנות דירות. אני רוצה לשאול: השוק עלול להיות משותק יותר, כאשר לא יהיה מי שיקנה את הדירות.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש הרבה קבלנים שיש להם עשר דירות. זה בהחלט יכול להשפיע.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אבל אני אומר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל אני מסכים עם חבר הכנסת יואל חסון במאה אחוז.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אבל בוא נסתכל: מי שיש לו, באמת, יכולת לרכוש דירות, והוא רוכש אותן, מה הוא עושה בדירות האלה? הוא משכיר אותן, בסופו של דבר. אז מי גר בהן? אותם הדיירים, אותם תושבי העיר, בסופו של דבר.
אני חושש מאוד שבסופו של דבר לא יהיה גם מי שיקנה את הדירה. כי הצעירים, אין להם כסף, והקבלנים, מבחינתם, לרכוש דירה נוספת – מס הקנייה פה עולה בצורה כזו שהכדאיות – לא משתלם. אז למה שהם ירכשו דירות?
דבר נוסף אני רוצה לומר: אם מישהו חושב שהבעיה היא רק בנושא של שיווק הדירות, הוא טועה. כל התכנון – הסחבת בתכנון – לוקח כל כך הרבה שנים עד שהאנשים כבר נואשים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני יודע את זה. למשל בירושלים, מחלקת התכנון כבר יכולה היתה להיות מחלקת השיקום ב"בילינסון" – הרבה יותר מתפקדת ממחלקת התכנון. אנשים, עד שהם מקבלים פה רשיון, כבר אומרים: עדיף לבנות בלי רשיון, אני מוכן לעמוד למשפט, אני מוכן לעמוד לדין, אני מוכן לקבל את צו ההריסה. ואיך אומרים בערבית? לא רוצה לומר את המשפט. שיישרף כל העולם.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: צריך חשיבה תכנונית שונה בכלל במדינת ישראל. כל הנושא של התכנון והסחבת, ועם כל ההצעות חדשות לבקרים ששמענו פה – איזה מין מצב שאנחנו עלולים כאילו למצוא את עצמנו באיזו אופוריה חדשה, במצב חדש – אני אומר לך: זה לא בא לידי ביטוי בשטח עצמו. יש בעיה. אין פקידים, אין אנשי תכנון במחלקות, אין עם מי לדבר, אין למי להגיש תוכניות – אני אומר לך את זה באחריות. אין מי שיקבל את התוכניות. יש רק מסים ורק מכות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. שר האוצר לא מבקש להשיב, מבקש להצביע. לכן, נא לשבת, חברים, כל אחד במקומו. מי שלא יהיה במקומו ויצביע, לא אספור את הצבעתו. נא לשבת.
ובכן, רבותי, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), קריאה ראשונה – נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)
(הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה יכול – בסדר, אוקיי. לא, לא. אל תצביע פעמיים. אני אומר. אל תצביע פעמיים. להצביע במקום אחר זה לא פשע. להצביע פעמיים – כבר נקבע על-ידי בית-המשפט שזה לא טוב.
ובכן, 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית, על כל הערות חברי הכנסת כפי שהעירו אותן בדיון על הקריאה הראשונה. ועדת כספים. תודה רבה.
כן. חבר הכנסת זאב אלקין מודיע שבטעות הצביע ממקומו של חבר הכנסת יריב לוין. אני קובע שההצבעה היתה של חבר הכנסת אלקין, וחבר הכנסת יריב לוין לא השתתף בהצבעה הזאת. חבר הכנסת אלקין, במקומו – לא הצביע. תודה רבה, אני לא משנה את ההצבעה. זה בסדר.