קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק שוויון ההזדמנויות במקום מגורים, התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/1317/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין לעלות לדוכן להציג את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות במקום מגורים, התשס"ט–2009. חבר הכנסת חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כתוב שהשר המשיב יהיה השר בגין? היו"ר ראובן ריבלין: השר המשיב יהיה מיכאל איתן. לא, השר בגין. דב חנין (חד"ש): כי אני פשוט לא רואה אותו. היו"ר ראובן ריבלין: אתה צודק. נא לקרוא לכבוד השר בגין. הנה, השר בגין נמצא פה. הוא עוקב אחר סדר-היום. בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מבקש את הקשבתכם להנמקת הצעת החוק הזאת, שלטעמי היא אחת מהצעות החוק החשובות שעומדות על סדר-יומה של הכנסת הנוכחית. הצעת החוק עוסקת בשוויון הזדמנויות ובמניעת אפליה במקום מגורים. הרעיון המרכזי בהצעת החוק הוא הרעיון של איסור אפליה של אדם מחמת מינו, השתייכותו הלאומית, גילו, מעמדו האישי, היותו הורה, דתו, ארץ מוצאו, נטייתו המינית – איסור אפליה במקום מגורים. החוק קובע הוראות מדויקות איך המנגנון הזה של איסור האפליה צריך להתבצע, על מי חלה חובת איסור האפליה הזאת. הוא קובע הוראה לגבי נטל ההוכחה. הוא קובע הוראות לגבי דינה של המדינה בעניין הזה, קובע הוראות לגבי פיקוח, אבל, עמיתי חברי הכנסת, מרכז החוק איננו הפרטים. הפרטים הם חשובים, אבל מרכזו של החוק הוא רעיון חשוב וחיוני, והייתי אומר – למרבה הצער גם רעיון שהפך להיות דחוף בחברה הישראלית, והוא הרעיון של שוויון ההזדמנויות במקום מגורים. הצעת החוק הזאת מצטרפת לשורה של חוקים שעוסקים בשוויון הזדמנויות, והיא באה למנוע אפליה בקבלה למקום מגורים על בסיס של מניעים פסולים כגון מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הורות, גיל, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, השקפה, השתייכות למפלגה, משך שירות מילואים וכדומה. מטרת החוק הזה היא להבטיח שכל אדם שמחפש דירה יזכה ליחס שווה והוגן, ותינתן לו ההזדמנות להתקבל למקום המגורים שהוא חפץ לחיות בו, עם האנשים שעמם הוא חפץ לחיות. בכך החוק קובע עיקרון חשוב ויסודי, שצריך וחשוב לשמור על אפשרות שווה ופתוחה לכל אדם לגור בכל מקום שירצה. אדם שמתכנן לרכוש קרקע ולהקים עליה בית יכול בהחלט לצפות שבעלי הנכס ידרשו ממנו ערבויות לגבי מהימנות, או אישורים לגבי מהימנות, אבל לא ייתכן שהוא יידרש למסור פרטים אישיים לא רלוונטיים, ועוד פחות מכך לא ייתכן שפרטים לא רלוונטיים ישמשו חסם ליכולת של אדם להתגורר במקום מסוים בתחומי המדינה. אדוני היושב-ראש, כאשר החוק הזה התחיל את דרכו – והוא התחיל את דרכו לפני הכנסת הנוכחית, ובפעם הראשונה שבדקתי את האפשרות לקדם את החקיקה הזאת אמרו לי אנשים במשרדי הממשלה: הרי אתה מדבר על דבר שהוא בסך הכול די מובן מאליו; הרי הדברים נגזרים מכוח הדינים הכלליים של מדינת ישראל, ולמה לנו לעורר ויכוחים מיותרים? אדוני היושב-ראש, אתה הוא זה שמדי פעם אומר שלעתים חשוב לומר את המובן מאליו, כי אחרת לפעמים גם שוכחים אותו. היו"ר ראובן ריבלין: אמר את זה ראש הממשלה מנחם בגין. דב חנין (חד"ש): אז אנחנו נאחזים באילנות גבוהים בעניין הזה. אכן, לעתים צריך לומר את המובן מאליו, כי הוא מפסיק כנראה להיות מובן, והוא בוודאי לא מובן מאליו אם לא אומרים אותו. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים היום במציאות עגומה שבה הרעיון הזה של שוויון בסיסי של האזרחים בזכות למגורים הוא רעיון מאוים, הוא רעיון שמושם בסימן שאלה, ואפילו הייתי אומר שהוא רעיון שנחסם בדרכו להתממש בעולם המציאות שלנו. ומאחורי החסימות האלה, אדוני היושב-ראש, אני שומע טיעונים שבאמת האמנתי שכבר יצאו מעולם הדיון הרציני והשקול. אני, למשל, שומע טיעון שנאמר במלוא הרצינות, שההבחנה במקום מגורים היא לא פגיעה בשוויון – שאפשר להפלות במקום מגורים ועדיין לשמור על שוויון; נפרד יכול להיות גם שווה, אומרים לנו. עמיתי חברי הכנסת, זה היה ב-17 במאי 1954, שבית-המשפט העליון האמריקני קיבל את ההחלטה המפורסמת של Brown v. Board of Education – זו ההחלטה הראשונה של נשיא בית-המשפט העליון ארל וורן אחרי מינויו לתפקיד. הוא הוביל את בית-המשפט העליון לפסק-דין חשוב ועקרוני שבו תשעת השופטים קבעו פה-אחד ש-separate but equal is not equal – נפרד אבל שווה הוא לעולם לא שווה. מה אפשר לעשות, בעולם המציאות תמיד המסלולים הכביכול-שווים שאנחנו נותנים למיעוטים, שאנחנו נותנים, חבר הכנסת גפני, לחרדים – המסלולים הנפרדים האלה הם אף פעם לא שווים. הם אף פעם לא שווים. אם אנחנו רוצים לתת שוויון, אנחנו צריכים לאפשר לאנשים את הנגישות המלאה למשאבים – לא במסלולים נפרדים, אלא במסלולים אוניברסליים. בית-המשפט העליון האמריקני קבע באותו פסק-דין היסטורי, שאותן הוראות סותרות את התיקון ה-14 לחוקה האמריקנית, אותו תיקון מפורסם שמדבר על ה-equal protection of the law. כאשר אתה פוגע ביכולת של אנשים – באופן שווה – להגיע למשאבי המדינה – שם מדובר על חינוך, אבל אותו הדבר על משאבי המדינה האחרים – כאשר אתה פוגע ביכולת של אנשים להגיע – באופן שווה – למשאבי המדינה, אתה בעצם מונע מהם את אותה הבטחה של התיקון ה-14 של החוקה, שמדבר על equal protection of the law. אצלנו אין חוקה, אדוני היושב-ראש, אבל גם אצלנו יש הבטחות, שאולי לא זכו למעמד פורמלי חוקתי בעיגון רשמי של הכנסת, אבל מקובל עלינו שהן מבטאות את הרוח הכללית של מדינת ישראל, למשל מגילת העצמאות, שמדברת במפורש על שוויון לכלל האזרחים, בדיוק לפי אותם פרמטרים – או רוב הפרמטרים שאני הזכרתי: מוצא, גיל, לאום וכדומה. אלה הן הוראות חוקתיות שהיו ימים שרבים במדינת ישראל שאפו שיתממשו אכן במציאות, ולא יהיו רק טקסט יפה שיהיה תלוי על קירות הכיתות בבתי-הספר. הכנסת חוקקה חוקים שהפסיקה רואה בהם תשתית לחוקה, והם מדברים על כבוד האדם וחירותו, וכבוד האדם בוודאי נפגע כאשר מציעים לאנשים מסלולים מפלים ולא אחידים. היו"ר ראובן ריבלין: אני רק רוצה להקשות עליך, ברמה המעשית, תוך היבט לרמה העקרונית. הציבור הערבי רוצה לחיות בקהילות שלו, באורח החיים שלו. הציבור הדתי החרדי רוצה לחיות באופי החיים שלו. כך, אנחנו במדינה שבה יש הרבה ייחודיות להרבה מיוחדים, לקבוצות. החיים עושים את שלהם. ולכן, יש גם לפעמים צרכים. למשל, במקום שיש רוב מוצק של עדה אחת, ורוצים לקיים אפשרות להביא גם קבוצה אחרת, פעמים נותנים את האפשרות לקבוצה המבקשת להתיישב במקום מסוים, במגבלות המסוימות, אופי מיוחד. כי החוק הזה עתיד עוד גם להגיע לפתחנו. כל הדברים האלה יצרו חוויה ישראלית מאוד מיוחדת, שעד היום, מבלי צורך להתריס אחד כלפי השני, חיינו. כל אחד חי בצורתו. בא החוק שלך ויוצר מצב שבו דווקא אנשים שלא רוצים בקיום החיים המשותפים, שכולם יחד וכל אחד לחוד במידת הצורך – דווקא החוק שלך יכול ליצור דברים שיהוו פרובוקציה, כל אחת לחיים של הקבוצה האחרת. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אדוני שאל שאלה חשובה; אני מקווה רק שלא על חשבון זמני. היו"ר ראובן ריבלין: עצרתי את השעון. דב חנין (חד"ש): אענה עליה במלוא הרצינות. אכן, אדוני היושב-ראש, יש בארץ קהילות שונות, וסביר, אדוני היושב-ראש, שאני לא אבחר לגור, למשל, בשכונת מאה-שערים בירושלים, שבה גר סבי המנוח, עליו השלום, והוא אהב את הקהילה הזו והיה חלק ממנה. אני לא בחרתי לגור שם, וכנראה גם לא אבחר לגור שם. היו"ר ראובן ריבלין: אתה גם רוצה לשמוע רדיו בשבת, ואתה אומר: אני לא רוצה להפריע להם; הם לא רוצים להפריע לי. דב חנין (חד"ש): ולכן גם סבי המנוח מן הסתם לא היה בוחר לגור בשכונה שבה אני גר בתל-אביב. אין לי טענות אליו, ולא היו לו טענות אלי – בעניין הזה, לפחות. אלא שכאן אנחנו מדברים בבחירה חופשית של האזרח, והבחירה הזאת היא לגיטימית. אזרחי ישראל היהודים יכולים – ואני עוד לא שמעתי על אזרחים כל כך רבים שרוצים לגור בעיר סח'נין; לא סביר שיגורו שם. וגם לא שמעתי על תושבי העיר סח'נין שבוחרים לגור דווקא בשכונת מאה-שערים. לכן יש דברים שהם הנטיות והבחירות הטבעיות של אנשים, שעמם אין לי ויכוח. אני שואל שאלה אחרת, על הרצון של אנשים כן לחיות במקום מסוים; לא על מי שלא רוצה להגיע. המטרה של החוק הזה זה לא לייצר מנגנונים מלאכותיים, אבל החוק כן קובע שהזכות קיימת לכל אזרח לבחור מקום מגורים ולא להיות מופלה לרעה ביכולת ובנגישות שלו להיכנס למקום המגורים הזה ולגור בו. היו"ר ראובן ריבלין: ברור, זה קיים. דב חנין (חד"ש): היום זה לא קיים, וזה יהיה קיים עוד פחות, אדוני היושב-ראש, אם כמה מהיוזמות שנמצאות, לצערי, תתקדמנה. לכן במובן הזה החוק הזה הוא קצת תרופה למכה שכבר הגיעה אלינו; לא תרופה מוקדמת, אלא תרופה בזמנה. אדוני היושב-ראש, כשאני מסתכל על המצב, והזכרתי את פסק-הדין של בית-המשפט העליון האמריקני בעניין Brown v. Board of Education, צריך להזכיר, אגב, שאותו בראון היה כומר שחור, אוליבר בראון, שעתר נגד ועדת החינוך של טופיקה, קנזס, שהובילה להפרדה בחינוך במדינת קנזס. אבל כשאני חושב על המקום שבו אנחנו נמצאים היום, במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבעצם חזרנו במנהרת הזמן 115 שנים אחורה; אנחנו חזרנו במנהרת הזמן לימים שבהם בארצות-הברית היתה הלכה אחרת, שהאמריקנים היום מאוד מתביישים בה, זו ההלכה של פסק-הדין של Plessy v. Ferguson, מ-1896, שאמרה שכן, זה לגיטימי, מותר להפריד ועדיין לשמור על השוויון; אנחנו יכולים להיות נפרדים, אבל שווים. פסק-הדין הזה של 1896 הוא פסק-דין שהמשפט האמריקני מתבייש היום לחזור אליו. אנחנו, אדוני היושב-ראש, הולכים ומתקדמים אליו היום. הדברים האלה הם מדאיגים והם מסוכנים, ואני מבקש את ההצעה הזו לשקול בכובד ראש, כמנגנון תיקון והצלה, שהוא כמעט ברגע האחרון מופנה אל הכנסת ואל המערכת הפוליטית שלנו, כדי לאפשר לנו להתעשת ולחזור לעקרונות יסוד ראויים לחברה דמוקרטית באמת. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. כבוד השר בגין ישיב על ההצעה. השר זאב בנימין בגין: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד המציע, חברי חבר הכנסת דב חנין, כפי שאמר המציע, הצעה זו נולדה כי הזמן גרמה ונסיבות הזמן גרמוה. מבחינה זו בוודאי לבי עם המציע ועם כוונותיו הטובות. אכן, הרקע הציבורי להעלאת הצעה זו אינו נוח, מפני שהוא סותר, על-פי גילויי דעת שהופרחו לאוויר לפני חודשים אחדים – שעל-פיהם הציבור נקרא אכן להפלות אנשים, אזרחים או תושבים, ערבים, ביכולתם למצוא דיור הולם ביישובים יהודיים, למשל בצפת לסטודנטים ערבים. נאמר רבות בעניין זה; אף אני הקטן הוספתי משלי בציבור, בתקשורת ומעל הדוכן הזה. אני חושב שאנחנו מתקרבים למיצוי של הדיון הציבורי, לפחות מבחינת יכולתי להביא נימוקים חדשים, במלים אחרות. המצב אינו תקין, וכבר נשאל בזמנו לגבי אותו גילוי דעת, שמקורו בצפת, האם ניתן לנקוט אמצעים משפטיים, משמעתיים. אני הייתי בין אלה שסברו שיש גבול ליכולת המשפט לטפל בעניין זה; יש גבול ליכולת לנקוט אמצעים משמעתיים, ואף כאן אני חושב, לפחות מן הסיבות שהצביע עליהן כבוד היושב-ראש בדו-שיח עם המציע לפני דקות אחדות – לא כל כוונה טובה ניתנת למימוש באמצעות חקיקה. היו"ר ראובן ריבלין: יכולה גם ליצור הצדקות לחקיקה שממנה אנחנו פוחדים. השר זאב בנימין בגין: בהיעדרו מן הארץ, אדוני היושב-ראש, של שר המשפטים, על-פי החלטת הממשלה, במקרים כאלה אני ממלא את מקומו, לכן אקרא בפניכם עכשיו את חוות הדעת המשפטית, המקצועית, מטעם משרד המשפטים לעניין זה: על-פי המצב המשפטי בישראל כיום, אדם המבקש להתקשר בחוזה ביחס לנכס בבעלותו או ביחס לזכויות בנכס, זכאי לבחור את זהות הצד שכנגד כאוות נפשו. יש להעדיף את זכויותיו החוקתיות של מציע הדיור לקניין, לחופש החוזים ולפרטיות על פני זכותו החוקתית של מחפש הדיור לשוויון. הטלת איסור גורף על מציע הדיור, שהוא אדם פרטי, להפלות בין מחפשי דיור ללא חריגים וללא אפשרות להתחשב בטיב העסקה, בזהות המתקשרים, בטיב הנכס נשוא העסקה וביתר נסיבות העניין שעשויות להצדיק הבחנות בין מחפשי דיור במצבים מסוימים, מהווה העדפה בלתי-מידתית של זכותו של מחפש הדירה לשוויון על פני זכויותיו החוקתיות האחרות של מציע הדיור. מכיוון שכך, לא בכדי מיעט המחוקק לאורך השנים להטיל על יחידים את החובה לפעול בשוויון במסגרת המשפט הפרטי, וזאת נוכח הפגיעה המשמעותית בזכויות הקניין הכרוכה בכך. נוכח האמור לעיל מתנגדת הממשלה להצעת החוק. אחזור, לסיום, על מחשבתי בעניין זה: אין לנו למעשה היום תרופה יעילה, אלא בהעלאת מקרים של אפליה כלפי ציבור זה או אחר, ודאי כלפי הציבור הערבי, לדיון ציבורי, תוך גינוי המפלים, הקוראים לאפליה, תוך גינוי הבסיס הרעיוני שלהם, אם קיים כזה. בהתחשב במגבלות המשפטיות המעשיות, כפי שעלו בדקות האחרונות כאן, אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לשר בגין. חבר הכנסת חנין, חמש דקות אתה יכול להשיב על תשובת הממשלה. חבר הכנסת סוייד, אני וחבר הכנסת בגין מזמינים אותך לקנות דירה בבית – – – חנא סוייד (חד"ש): לא, לא הוא – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – – ואתה בוודאי מזמין גם – ואתה מזמין אותי לקנות אצלך. אני לא בטוח שאתה רוצה או שאנחנו רוצים. חנא סוייד (חד"ש): – – – תשובה – – – היו"ר ראובן ריבלין: התשובה היא חרב פיפיות. חנא סוייד (חד"ש): – – – להראות לך הבדל בין התשובה – – – היו"ר ראובן ריבלין: בוודאי ובוודאי. אין ויכוח בכלל. אם אני רוצה להשכיר דירתי לך, אין שום מניעה בחוק הישראלי, כמו שאם אתה רוצה להשכיר את דירתך לי במקום מושבך, אין שום מניעה בחוק הישראלי. הבעיה היא עם החברות ששנינו חיים בתוכן. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, האזנתי ברוב קשב לתשובתך, ואני רוצה להקדים לדברי ולומר שאני בהחלט מעריך את העובדה שאתה, אדוני השר, וגם אתה, אדוני היושב-ראש, בהזדמנויות שונות הבעתם באמירות חדות, נוקבות וחשובות את עמדתכם ביחס לאותם תהליכים – – – היו"ר ראובן ריבלין: השר איתן. השר בגין. דב חנין (חד"ש): השר איתן והשר מרידור, שנמצאים אתנו. היו"ר ראובן ריבלין: השר מרידור, התכוונתי להגיד. דב חנין (חד"ש): אני מעריך את עמדתכם, אני חושב שזו עמדה ראויה, חשובה, והיא, אגב, ממשיכה מסורת מפוארת שאי-פעם בעבר היתה כנראה מסורתה של תנועת החרות או התנועה הרוויזיוניסטית. אלא שבעת שאנחנו כנראה מסכימים בינינו על האנליזה, או על הדיאגנוזה, אנחנו כנראה חלוקים בשאלת המדיקציה, בשאלת התרופה. ואכן, אדוני השר, אתה באופן פתוח אמרת שאין לנו היום תרופה יעילה. והגינוי כנראה לא מספק, כי יש מצבים שבהם גינוי כבר לא עוזר – הוא נשמע רק באוזני אלה שמוכנים לשמוע אותו, ורבים יותר ויותר כבר לא מוכנים לשמוע את דברי הגינוי, וממשיכים בדרכם – לטעמי, הרעה והמסוכנת – כאילו לא נאמרים דברים וכאילו לא נאמרו דברים מעולם. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אתה מפקיר – – – שמעון-הצדיק, ואחר כך אתה תתחסל. דב חנין (חד"ש): זה הזמן שבו החוק צריך להתערב. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – דב חנין (חד"ש): זה הזמן שבו החוק צריך להתערב. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אתה מתנהג – – – היו"ר ראובן ריבלין: מספיק, חבר הכנסת בן-ארי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בן-ארי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בן-ארי, אתה לא נואם. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל הוא – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל הוא – – – היו"ר ראובן ריבלין: אתה לא תשליט פה טרור. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): זה לא טרור. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): זו התחסדות – – – היו"ר ראובן ריבלין: אתה לא תקרא לחבר כנסת מתחסד, כפי שהוא לא יקרא לך מה שהוא רוצה לקרוא לך. כל אחד יחיה בזכות השליחות שהוא נשלח אליה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): "מתחסד" זה לא ביטוי פרלמנטרי? דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר ראובן ריבלין: יש בכך, חבר הכנסת – מתחסד זה אדם שלא אומר את דעתו. מה אתה אומר? דב חנין (חד"ש): אדוני. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): הוא מצטייר כמישהו ליברל. היו"ר ראובן ריבלין: הוא לא מצטייר – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): הוא פועל נגד יהודים. היו"ר ראובן ריבלין: הוא לא מצטייר יותר ממה שהוא אומר. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): הוא פועל נגד יהודים. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בן-ארי, אתה באמת חושב שאתה יכול לשלוט בכל – אומנם אתה יושב במקום אסטרטגי מאוד, אני רואה את כולם ואתה רואה את כולם, אבל בסך הכול אני מנהל את הישיבה. אתה לא יכול. אתה יכול לקרוא קריאת ביניים, אני נותן לך, אבל אי-אפשר נאומים. בבקשה. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, זה הזמן שמחייב פעולה. הגינוי כבר לא מספיק. כאשר אנחנו רואים מכתבי רבנים שבאים האחד אחרי השני, כאשר אנחנו רואים חרמות ונידויים על מי שמעז להשכיר את דירתו לערבי, כאשר אנחנו רואים לחץ חברתי על מי שעושה את המעשה "שלא ייעשה" ומשכיר דירה לסטודנט ערבי בצפת, זה הזמן לחוק להתערב. שמעתי את דברי עמיתי ממשרד המשפטים, ואני חייב לומר ששמעתי אותם בצער רב – הדיבורים האלה על זכות הקניין – נראים כמין אנשים שנמצאים באיזו בועה מנותקת שמרחפת לה בחלל האוויר, לא במציאות שלנו, לא בהתמודדות החברתית שמתרחשת אצלנו. התבערה נמצאת בבית שלנו, ואם לא נדע לעשות מעשה ולהגן על הבית המשותף הזה מפני מי שמשליך בו אש זרה של שנאה ואפליה, ואם לא נדע להגן על הבית המשותף הזה, לא יישאר בית כזה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, זה לא רגע להתפלפלויות משפטיות פורמליסטיות על יחסים בין זכות הקניין לבין זכותו של מבקש השכירות לקניין, שהיא, אגב, לא פחות זכות קניין לטעמי מכל זכות קניין אחרת, אבל לא זה הזמן לנהל את הוויכוח הזה. ואם השאלה היא שאלה של איזונים מדויקים בהצעת החוק, תתכבד הממשלה, תתמוך בעיקרון, ועל האיזונים נתווכח בהמשך הדרך. זה הרגע לאמירה ערכית ברורה של החברה הישראלית: אפליה אסורה, אפליה – לא בבית-ספרנו, אפליה – לא בדירותינו, לא בשכונותינו, לא בארץ הזאת. אם הכנסת לא תעשה את המעשה הזה, עמיתי חברי הכנסת – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): מה אתה – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – – חבר הכנסת. דב חנין (חד"ש): – – אנחנו נמשיך ונגלוש במדרון מסוכן. היום הוא נראה לכם מדרון שהוא בעייתי רק למיעוט, אבל אני רוצה לומר לכם באופן מאוד מאוד אמיתי: המדרון הזה מסוכן גם לרוב. ומי שמתחיל באפליית ערבים יסיים או ימשיך באפליית אתיופים, באפליית בעלי נטייה מינית אחרת; מי שמתחיל באפליית ערבים יסיים בחורבן חברתי מלא של החברה הישראלית. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת דב – – – דב חנין (חד"ש): ולכן – משפט אחרון, אדוני היושב-ראש – אני רואה את ההצבעה היום כהצבעה ערכית, בעלת חשיבות גדולה, וכהזדמנות חשובה של הכנסת לבוא לציבור הישראלי ולומר לו: אנחנו שמנו תמרור עצור במדרון החלקלק והמסוכן. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): האם ליהודים מותר – – – לשמעון-הצדיק? דב חנין (חד"ש): זה תמרור עצור לציבור הישראלי – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בן-ארי – – דב חנין (חד"ש): – – וזה תמרור עצור גם בשבילנו. היו"ר ראובן ריבלין: – – הוא מסיים. הוא מסיים – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): האם ליהודים מותר – – – בשמעון-הצדיק? היו"ר ראובן ריבלין: – – הוא מסיים. תודה רבה. הוא מסיים. שב. שב. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל הוא צבוע. היו"ר ראובן ריבלין: שב. שב. אתמול יכולת לומר את זה בישיבה שקיימת כשהכנסת פעלה. היית יכול לומר את זה שם. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל הוא צבוע. היו"ר ראובן ריבלין: לא, אתה לא תבחר את הזמן שבו תוכל לומר את דברך. יש לך זמן פה כל זמן שהכנסת עובדת. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, ואנחנו מצביעים על הצעת חוק שוויון ההזדמנויות במקום מגורים, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת דב חנין. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 59 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות במקום מגורים, התשס"ט–2009, נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 14 בעד, 59 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק של חבר הכנסת חנין, הצעת חוק שוויון ההזדמנויות במקום מגורים, התשס"ט–2009, לא עברה, וירדה מסדר-היום.