קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק חובת הזדהות רשות ציבורית בהתקשרות טלפונית, התש"ע–2010 [הצעת חוק פ/2134/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק חובת הזדהות רשות ציבורית בהתקשרות טלפונית, התש"ע–2010, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. לרשותך עשר דקות. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, האמת, הצעת החוק – הסכמתי עם כבוד השר והקואליציה להפוך את זה להצעה לסדר-היום, מאחר שההתנגדות, נאמר לי, היא מכיוון שיש בעיות טכניות בנושא וצריך לבדוק את זה בוועדה. הצעת החוק הזו היא מהסוג שלפי דעתי מסמל את מהות העשייה הפרלמנטרית. למה אני מתכוון? אני מתכוון שההצעה הזו היא באמת, היא רעיון של אחד האזרחים שטלפן אלי, אמר לי: תראה, חבר הכנסת מסעוד, יש ככה וככה. אני לא משיב לשיחות שהן חסויות, שאת המספר אני לא רואה והוא לא מזוהה והאדם שמולי לא מזדהה. אז יש לי בעיה. יש רשויות ויש מוסדות שהם חשובים מאוד לכל אזרח, שנותנים את השירות שלהם, כמו בתי-חולים, בנק, משרדי ממשלה וכו', שהם גם חסויים. אז איך אני יכול להפריד, או איך אני יכול לדעת שמי שמתקשר אלי זה מישהו שרוצה להציק לי או נוכל או משהו כזה, שאני מעדיף שלא להשיב, או שזה הבנק או בית-החולים או כל משרד ממשלתי? משם הרעיון בא, ממישהו, מאזרח. ולמה אני אומר שזה מסמל את מהות העשייה הפרלמנטרית? משום שהאינטראקציה הזו בין הנבחר לבין הבוחר לא רק מתחילה ומסתיימת ביום הבחירות, בקלפי ובפתק, אלא היא קיימת בניסיון להשפיע, בניסיון לתת רעיונות, מחשבות, הצעות, וזה מה שמשמח אותי בהצעה הזו. המטרה שלי היא בסוף שיהיה מספר, מספר – לא משנה. בהתחלה, הממשלה, אחת הטענות היתה: יש לך משרד הביטחון. אמרנו שאנחנו יכולים להפריד, יכולים לא להכליל את כולם אלא להוציא, למשל, מוסדות או רשויות שמטעמים ביטחוניים הם חייבים להישאר חסויים. אין לי כל התנגדות. אבל למשל בית-חולים, בנק, כל מוסד אחר – או רשות אחרת – שנותן שירות חיוני לאזרח, חייב להיות שם מספר מזהה ולא חסוי. ואני אמרתי את הבעיה. מתרבים אלה מהציבור שלא עונים למספר חסוי, בגלל כל מה שקורה בחברה שלנו וכל מה שהיא עוברת. אז אי-אפשר שמישהו מחכה לאיזו בדיקה חשובה בבית-חולים, ומכיוון שהם מתקשרים אליו ממספר חסוי הוא לא עונה, והוא יפספס משהו חיוני וחשוב לחייו. אז פשוט מאוד: כל מוסד ציבורי שנותן שירות לאזרח – כפי שהזכרתי, אם יש מוסדות, רשויות, שמטעמים ביטחוניים אינם יכולים לתת מספר, זה בסדר, יכולים להוציא את זה. אבל מוסדות ורשויות שבאמת נותנים שירות חיוני, למה שלא יהיה שם מספר מזוהה? מספר מסוים. אז אם הבעיה היא באמת טכנית, אפשר להעביר את זה לוועדה, ושם נמשיך ונדון בנושא. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מבין שהצעה זו הפכה להצעה לסדר-היום. השר רוצה להשיב? המציע מסכים שהצעתו תהפוך להצעה לסדר-היום. השר צריך להגיד שהוא מסכים. אם כן, אדוני, השר איתן יגיד את זה. בסוף דבריך. השר מיכאל איתן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת המציע מסעוד גנאים, ההצעה שלך הוגדרה על-ידך כמשהו שהוא תוצאה של העשייה הפרלמנטרית, ואתה באמת שיקפת כאן איזה מהלך שדן במערכת היחסים שבין הציבור לבין הממשל, והוא נוגע לשני מישורים. בשני מישורים זה החלק של הדמוקרטיה. בחלק הראשון, כפי שסיפרת, זו הצעה שבאה מלמטה, הגיעה אליך כמחוקק, ואתה מעלה אותה כהצעת חוק. בחלק השני מדובר כאן שאם הצעת החוק הזו תתקבל, זה ישפר את מערכת היחסים שבין הממשל, לאו דווקא נבחרי הציבור, אלא עובדי הציבור, לבין הציבור הרחב שצריך לקבל שירות יותר טוב מהממשל, מעובדי הציבור – נבחרי הציבור הם אלה שבעצם מפקחים על עובדי הציבור – והמטרה שלהם צריכה להיות לתת שירות יותר טוב לציבור. עד כאן אני מסכים עם כל מה שאמרת. כשקיבלתי את הצעת החוק ביקשתי ממך להסכים להעביר אותה לא כהצעת חוק אלא כהצעה לוועדה, על מנת שנוכל לדון לא ברעיון, שהוא רעיון חיובי, אלא בדרכים ליישומו, שהן מאוד בעייתיות. במה בדיוק הבעיה הטכנית? כאשר אזרח מצלצל – אתה נתת דוגמה של בית-חולים. בבית-חולים יש הרבה מחלקות, מאות רבות של עובדים, והוא, יכול להיות, בפנייה שלו לאותו בית-חולים תלוי בתשובה שתגיע מכל מיני מקומות. במרבית היחידות בבית-החולים יש שלוחות של מרכזייה אחת. ולכן, גם אם ההצעה היא שתבוא שיחה מזוהה, היא תבוא כשיחה של בית-חולים, והוא לא ידע לאן לפנות, הוא לא ידע למי לחזור. הוא לא חוזר לכל טלפון עצמאי עם מספר קבוע אלא – ושאל כאן בכנסת, אצלנו. אם יש טלפון אישי, אז התשובה יכולה להיות מזוהה, ואפשר לדון על זה. אבל אם הטלפון חוזר דרך מרכזת הכנסת אנחנו לא יודעים מי מחברי הכנסת עשה את השיחה וגם אי-אפשר לדעת. לכן ההצעה היא, בגדול – אנחנו כן רוצים לייצר מצבים שכאשר הממשל פונה לאזרח הוא יפנה בצורה שהאזרח גם יוכל לחזור אליו. אני מציע שנעביר את זה באמת לדיון של ועדה, ובמסגרת הדיון בוועדה אפשר יהיה קצת גם להרחיב את הדיבור על כל המשא-ומתן, השיג והשיח שבין האזרח לבין הממשל דרך הטלפון ובדרכים אחרות. הנושא הזה הוא נושא חשוב, הוא נושא שיכול להועיל לאזרחים. הוא יועיל, בסופו של דבר, גם לממשלה, כי היא צריכה – אם היא מחפשת את האזרח והיא צריכה למסור לו הודעה והיא יכולה לעשות את זה בשיחה אחת שהיא מזוהה ומייד לקבל ממנו תשובה חזרה, זה יחסוך לה מאמצים, מאשר לצלצל פעם אחר פעם ולחפש עד שימצאו את אותו אדם שיענה לטלפון. ואם אתה אומר לי שיש כאלה שלשיחה לא מזוהה לא רוצים לענות, אז זה עוד ניסיונות, עוד בזבוז זמן, עוד כוח-אדם שצריך לחפש את הבן-אדם בטלפון. לכן יש הצדקה לחפש את הדרך הטכנולוגית הנכונה. אנחנו מעוניינים בדו-שיח יעיל כדי לשפר את השירות, אבל גם – הייתי אומר, באותה הזדמנות יהיה אפשר להעלות גם את הצד השני – לא רק כשהממשלה מצלצלת לאזרח, אלא לשפר גם את המהלך כאשר האזרח מצלצל לממשלה, ושם אין מי שיענה לו. אני רואה שאתה מחייך בהסכמה, אז אני מסכים בהחלט שנעביר את זה לדיון בוועדה ונקיים דיון מעשי שם. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר מיכאל איתן. אם כן, רבותי, הצעת החוק תהפוך להצעה לסדר-היום. אנחנו מצביעים: מי בעד? מי נגד? מי נמנע? זאת הצעה לסדר-היום, זאת לא הצעת חוק. יש הסכמה של השר. אחרי שאני אקריא את התוצאה אני אגיד לאן היא תועבר. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון.