קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התש"ע–2009 [הצעת חוק פ/1816/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אופיר אקוניס: הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התש"ע–2009, של חבר הכנסת חנא סוייד. עשר דקות, אדוני. לאחר מכן אנחנו מצמידים הצעה דומה, של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי. לך יהיו עוד שלוש דקות, לאחר חבר הכנסת סוייד. לאחר מכן ישיב השר להגנת הסביבה. בבקשה, אדוני. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק היא להקים קרן, שהכספים שיצטברו בה מארנונה שמשרדי הממשלה ישלמו עבור נכסים, עבור משרדים שבבעלות הממשלה או חברות ממשלתיות לרשויות המקומיות – אותם כספים יחולקו לכל הרשויות המקומיות בארץ, על-פי קריטריונים שקופים וקריטריונים אובייקטיביים. המניע להצעת החוק הזו הוא הפערים הגדולים שאנחנו רואים בין הרשויות המקומיות השונות והיכולות שלהן מבחינה כספית. על-פי מחקר שהזמנתי בממ"מ בכנסת, מתברר שמתוך כ-15 מיליארד שקל ארנונה עירונית, בערך 10%, כ-1.5 מיליארד שקל, משולמים על-ידי הממשלה לעיריות השונות, זה דבר ראשון. דבר שני, ככל שהרשויות המקומיות הן חזקות יותר, כך הן מקבלות נתח יותר גדול מאותה ארנונה. חיים אורון (מרצ): כמו בכל דבר בחיים. חנא סוייד (חד"ש): כן. כלומר יש קורלציה מאוד גבוהה בין התקבולים לבין החוזק, לבין העושר. ככל שאתה עשיר יותר, כך יוצא, אתה מקבל יותר ארנונה מהממשלה, ובואו נסכים שהמיקום של אותם משרדי ממשלה באותן ערים חזקות הוא לא מקרי – זה החלטה של הממשלה; זה לא איזה החלטה מקומית שצמחה פה או פה, בעירייה הזו או בעירייה הזו, אלא הממשלה החליטה שהיא ממקמת את המשרד הזה בעיר הזו, וכתוצאה מכך ודאי שאותה ארנונה תלך לאותה עירייה, במקום שהמשרד הזה מוקם. זה מצב שיוצר פערים, זה מצב שאפילו מגדיל את הפערים בין הרשויות המקומיות השונות: מי שעשיר יותר מקבל יותר, ומי שעני יותר מקבל פחות. וגם, כמובן, יש קורלציה גבוהה עם מרכז מול פריפריה; רוב הכספים שמשולמים כארנונה על-ידי הממשלה עבור משרדי הממשלה, משולמים לעיריות ולרשויות מקומיות שבמרכז הארץ, כאשר הרשויות המקומיות בפריפריה מקבלות הרבה פחות. בשביל להחליט איך מצביעים על הצעת חוק כזו, צריך לענות על שתי שאלות, או בעצם שאלה כפולה – למה? ואני אומר שיש שתי סיבות עיקריות לכך: הסיבה הראשונה היא חלוקה. כולנו יודעים שגם הארגונים שמייצגים את העשירים ביותר בעולם, גם הכינוסים שמייצגים את העולם העשיר, כמו הכינוס שהיה בדבוס, עכשיו מגיעים לאט-לאט למסקנה – זה, כמובן, נוסף על העניים, לאלה שחסר להם – שהעניין של חלוקה, העניין של סגירת פערים, הופך להיות ה-issue של העולם המודרני. צריך לסגור פערים. צריך ליצור מכניזמים של צדק חלוקתי. צריך למצוא דרכים, מהיכן שמצטבר כל העושר צריך לקחת קצת, בשכל, במידתיות, ולחלק לשאר האנשים. אחרת יהיה ריכוז של עושר, כמו שאנחנו רואים במקרה הזה, שאנחנו לאט-לאט מקבלים שני רבדים של רשויות מקומיות בארץ: רשויות מקומיות עשירות, שמרוכזות במרכז הארץ, ונהנות מהדמוקרטיה, כי משרד הפנים לא מתערב ולא מפזר את הרשות המקומית ושולח את הנבחרים הביתה; ורובד אחר של רשויות מקומיות, שהוא עני, ובסופו של דבר הוא משלם את המחיר הדמוקרטי, במובן זה שמשום שהוא עני משרד הפנים מפזר את הרשות המקומית, מוצא אלף ואחת סיבות, שלא גובים ארנונה ולא זה ולא זה – מפזר את הרשות המקומית ושולח את האנשים הביתה, והוא פוגע בלב-לבה של הדמוקרטיה. אז זה העניין של החלוקה, העניין של צדק חלוקתי, שצריך במידתיות לפזר את העושר הקיים בכל מערכת ומערכת. הסיבה השנייה, צריך גם לענות אם זה ערכי באמת לקחת מרשות מקומית שהתמזל מזלה, נגיד, ויש לה משרדי ממשלה; האם זה ערכי לקחת מאותה רשות מקומית כסף שהרוויחה ביושר ולתת לאחרים? ואני אומר: כן, מבחינה ערכית. כי אפשר לפרש את הדבר הזה באופן הפשוט ביותר: אותה רשות מקומית שזכתה בכך שהממשלה מיקמה, החליטה לבנות ולמקם אצלה משרדי ממשלה ולשלם עליהם ארנונה, אותה רשות מקומית נהנתה ועוד תמשיך ליהנות הרבה מהמיקום הספציפי הזה. באיזה דרכים? בכך שנניח, המשרדים האלו מעסיקים אנשים, ובוודאי הם מעסיקים אנשים, הם בדרך כלל מעסיקים אנשים מאותה רשות מקומית, כך שזה עוזר לרשות המקומית להתמודד עם בעיות של אבטלה. אנשים שבאים לקבל שירותים באותם משרדי ממשלה נכנסים לעיר והם מוציאים כסף – הם קונים, הם מוכרים. נכון שהרשות המקומית בכל זאת מוציאה יותר מרשות מקומית אחרת על אותו משרד, מבחינת שירותים שהיא נותנת לאותו משרד ממשלתי, אבל ההצעה שאני מדבר עליה לא מונעת בכלל מהרשות המקומית ליהנות מהארנונה הזו, אלא לקבל עוד חלק מאותה ארנונה, על-פי קריטריונים שנמצאים בגוף החוק נוסף על האלמנטים האחרים שהרשות המקומית נהנית מהם, שמניתי חלק מהם, כמו תעסוקה לאנשים של המקום. צריך לציין שהתושבים של רשויות מקומיות שצריכים ורוצים לקבל את השירות של אותו משרד ממשלתי צריכים לנסוע מהעיר שבה הם גרים, שבה אין משרדי ממשלה, כמו הרבה יישובים בפריפריה, יישובים ערביים ולא ערביים, תושבי יישובים בפריפריה נוסעים למרכז בשביל לקבל שירותים. הם נוסעים ומשלמים מחיר בנזין גבוה או נוסעים בתחבורה ציבורית יקרה ומבטלים חלק מהזמן שלהם בשביל להגיע לאותו משרד ממשלתי ולקבל את השירות שם; במובן זה שאת המחיר הנגטיבי, השלילי, של היעדר משרדי ממשלה קרובים אליך אתה כבר משלם אם אתה נמצא ברשות אחרת. לכן, מכל הבחינות החוק הזה הוא חוק שעושה קצת צדק עם הרשויות המקומיות החלשות, שלא זכו מן ההפקר, שלא זכו בכך שיקימו אצלן משרדי ממשלה. בעיקר, עיריות אלו ורשויות אלו נמצאות בפריפריה. אני מתרשם, כאן בכנסת, כשמדברים על פריפריה כולם, ככה, בהכנעה, מדברים על פריפריה, כמה זה יפה, כמה צריך לעזור לפריפריה. אבל כשזה בא להחלטה מעשית, לקבל החלטה לעזור לפריפריה – כמובן, אין יש מאין, אין יש מאין; אם אתה צריך לעזור לפריפריה אתה צריך לקחת ממקום מסוים – כשמגיעים לצומת הזה, להחלטה הזו, כולם בורחים מאחריות, וכבר לא אכפת להם מהפריפריה. אני, אכפת לי מהפריפריה, אכפת לי מכך שיהיה שלטון מקומי מאוזן ושלא יהיו פערים כל כך גדולים בין הרשויות המקומיות, ולכן אני מעלה את הצעת החוק הזו. היו"ר אופיר אקוניס: תודה. אני מאוד מודה לך. תודה לך, חבר הכנסת סוייד.