קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2523/18; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת מרינה סולודקין)
הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2588/18; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת מירי רגב)
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), התש"ע–2010, שתי הצעות חוק. הראשונה – של חברת הכנסת מרינה סולודקין, יעמדו לרשותך עשר דקות. לאחר מכן – חברת הכנסת רגב, הצעה דומה, לרשותך יעמדו שלוש דקות. לאחר מכן ישיב במשולב על שתי ההצעות שר המשפטים יעקב נאמן. זו הצעת החוק האחרונה, ולאחריה – דיון ב-40 חתימות: כישלון ממשלת נתניהו בתחומים המדיני, הכלכלי והחברתי; דיון בהשתתפות ראש הממשלה.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
את מורידה?
מירי רגב (הליכוד):
זה הופך להצעה לסדר-היום, ולכן, מבחינתי מרינה תדבר. זו אותה הצעת חוק, אין טעם שאני אעלה ואגיד את אותם דברים, וסיכמנו כבר עם הממשלה שזה הופך להיות הצעה לסדר-היום.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, חברת הכנסת רגב. בבקשה, גברתי, עשר דקות – – –
רוני בר-און (קדימה):
זה שהחוק הגיע – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
סליחה? בבקשה.
רוני בר-און (קדימה):
זה שהחוק הגיע לוועדת הכלכלה אחרי – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, לא. אחרי שנה של עבודה. יושב פה היושב-ראש. הוא ודאי זוכר שביום החילופין סיימנו את חוק זיכיונות–רשיונות. וזה היה – לא, לא, זה הגיע לכאן.
רוני בר-און (קדימה):
הוא לא זוכר – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
הוא זוכר, הוא זוכר, הוא זוכר.
רוני בר-און (קדימה):
אני בודק – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת בר-און, בוועדה היתה עבודה של שנה. לא פה.
רוני בר-און (קדימה):
בשביל הפרוטוקול – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אז אני הבהרתי, בשביל הפרוטוקול. אני סיימתי, זו היתה הישיבה האחרונה בראשותי. בבקשה, חברת הכנסת סולודקין.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת הצעת החוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי) היא לאסור כיסוי פנים במקום הציבורי לאזרחי ותושבי מדינת ישראל ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, עדה וגיל. הצעת חוק זו הינה למעשה ניסיון לעצור התפשטות תופעה מדאיגה מאוד, הן במגזר הערבי והן במגזר החרדי, במיוחד בקרב החוזרות בתשובה. כליאת נשים באמצעות בורקה או לבוש אחר בנוסח "אמא טליבאן" פוגעת באופן קשה ביותר בכבודה ובחירותה של האשה, מגבילה את אפשרויותיה לעבוד וללמוד ומחסלת למעשה כל רמז לשוויון בין המינים.
שום נימוק המבוסס על המסורת כביכול, על חופש הדת כביכול וחופש הפולחן כביכול, ועל הרצון החופשי כביכול של הנשים עצמן, אינו רלוונטי ואינו מצדיק פגיעה קשה זו, שאינה מקובלת באופן אולטימטיבי בחברה דמוקרטית מודרנית, המכבדת הן את זכויות האדם והן את המסורות השונות. במקרה של היהדות, חבישת בורקה מנוגדת למסורת היהודית ולהלכה, ועל זה מסכימים רבנים פוסקי הלכה בעלי שם בחברה החרדית.
הגשתי הצעת חוק זו בעקבות פניות רבות מהבוחרים שלי, שלא מבינים מדוע החברה בישראל, מדוע המדינה לא נלחמת כנגד תופעה זו, המאיימת על אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לבוחרי יש גם הרבה שאלות הקשורות לאוזלת היד של מדינת ישראל בנושא הפוליגמיה. מדוע דברים שנאסרו בתקופת קום המדינה ממשיכים להתקיים הן בחברה היהודית, הן בחברה הבדואית והערבית? עולים מברית-המועצות לשעבר לא משלימים עם כך שמבחינות רבות יש נסיגה בהשוואה למצב שהיה קיים בעשורים הראשונים של המדינה.
הניסיון ההיסטורי שלנו מארץ המוצא מלמד שניתן להתגבר על מנהגים אנכרוניסטיים כגון כיסוי פנים ופוליגמיה תוך שנות דור או פחות מזה, כפי שזה קרה ברפובליקות – היום מדינות – של אסיה התיכונה לאחר המהפכה ברוסיה. היום, בקירגיסטן, שנחשבת רשמית למדינה מוסלמית, מכהנת אשה, רוזה אוטונבייבה, בתור נשיאת המדינה. היא נבחרה בבחירות דמוקרטיות.
בהזדמנות זאת ברצוני להזכיר לכם שעוד לפני 50 או 100 שנה התנהלו ויכוחים דומים סביב הנושא של עיוות כף הרגל כדי שתישאר קטנה אצל בנות בסין שלפני המהפכה הבורגנית של 1911, או סביב מנהג ברברי של שרפת אלמנות עם גופות בעליהן בהודו שלפני הכרזת העצמאות שלה.
אני לא מופתעת מכך שממשלה שמגדירה את עצמה כממשלת ימין לאומית מתנגדת להצעת חוק זו. במצב של היעדר משא-ומתן לשלום, תמיכה בהצעות החוק שלי ושל מירי רגב יכולה להתפרש כרדיפת הציבור המוסלמי על רקע דתי. בכך ממשלת ישראל עושה שירות דוב לכל אותם כוחות מתונים בתוך הציבור הערבי-מוסלמי שנלחמים כנגד האסלאם הקיצוני ולמען מודרניזציה של החברה הערבית, למען כיבוד זכויות אדם בה, כולל זכויות האשה.
הרבה יותר מעניינת בעיני ההתנגדות מצד המחנה הליברלי בחברה הישראלית. הם מסתמכים על טענות של חופש הדת והפולחן. חלקם גם מרחיקים לכת עד כדי הטענה שאם נאסור חבישת בורקה, הצעד הבא יהיה איסור חבישת כיפה וכיסוי ראש לנשים. ברצוני להזכיר לכם שחופש דת הוא אומנם חלק בלתי נפרד ממושג זכויות האדם, אך מימושו אינו יכול לבוא על חשבון פגיעה בזכויות האדם האחרות, כגון הזכות לשוויון, הזכות ללמוד ולעבוד והזכות לממש את הפוטנציאל של האשה.
אם יפי הנפש המתנגדים לאיסור כיסוי פנים חושבים שמדינה יהודית ודמוקרטית יכולה להמשיך ולהתקיים במצב שבו עשרות-אלפי נשים ערביות ויהודיות מסתובבות במקומות ציבוריים עם בורקה ומגדלות מאות-אלפי ילדים ברוח זו, הם טועים טעות מרה במיוחד. טעות זו עלולה להתברר כטעות קטלנית עבור החברה שלנו, וזה יקרה אם אנחנו לא ננקוט את הצעדים הנכונים עכשיו. צעדים אלה כוללים לא רק איסור כיסוי פנים וענישה מתאימה כגון קנס או מאסר, אלא גם חינוך נכון לשוויון בין המינים ולכיבוד זכויות האדם.
העובדה שיש נשים שלא מבינות עד כמה לבוש נוסח "אמא טליבאן" פוגע בחופש שלהן ובזכויותיהן הבסיסיות ביותר, לא משחררת את המדינה והחברה מהחובה להילחם נגד התופעה המבישה והאנכרוניסטית הזו. ניתן לשנות את מודעותן של הנשים הללו בדרך של חינוך נכון. הצעת החוק המוצעת על-ידי הינה רק הצעד הראשון לפתרון הבעיה. אין לצפות שאישורה יביא לתוצאה המיוחלת ללא אישור הצעות חוק משלימות בתחום החינוך וההסברה.
בכל מקרה, כניעה לגורמים קיצוניים המנסים להחזיר אותנו למנהגים של ימי הביניים, שהיו צריכים לעבור מן העולם לפני שנים רבות, מנוגדת לכל עקרונות הדמוקרטיה. לא במקרה צרפת ובלגיה כבר אסרו באמצעות חוקים דומים כיסוי פנים במקום ציבורי, ומדינות אירופה האחרות נמצאות בשלבים שונים של חקיקת חוקים כאלה.
כשהכנתי את הצעת החוק הזאת עיינתי רבות בוויכוחים שהתנהלו בנושא בתקשורת הבין-לאומית. בצרפת, שהיא המדינה הראשונה בעולם שהציבה את הנוסח "חופש, שוויון ואחוות האנשים" – Liberté, Égalité, Fraternité – היו אנשים שזרקו לכלבים את כל המסורת של המאבק למען זכויות הנשים והתנגדו לחוק זה. אבל הרוב לא תמך בהם. אדרבה, היום בצרפת מוצע להחמיר את ניסוח החוק: מי שרוצה להמשיך וללבוש בורקה, תאבד את אזרחותה הצרפתית ותצטרך לחזור לארץ המוצא שלה או של הוריה.
בישראל יש גם נימוקים נוספים התומכים בהצעת חוק זאת, חוץ מנימוקים של הדמוקרטיה וזכויות האדם. לדאבוננו, אנו נאלצים במשך זמן רב להתמודד עם איומי ביטחון שונים, כולל איום הטרור. הניסיון מלמד שמחבלים ומחבלות משתמשים לעתים די קרובות בכיסוי פנים כדי לבצע את זממם. זה מתחיל בנערים רעולי פנים הזורקים אבנים, הן על כוחות הביטחון והן על מכוניות והולכי רגל, ונגמר במחבלות המתאבדות המסתירות חומר נפץ תחת הבורקה.
סבורה אני שהתנגדות להצעת חוק זאת בנימוקים שונים ומשונים, תחזור אלינו כבומרנג בעוד חמש או עשר שנים, ואני מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי; אחרת כולם יופתעו כפי שכולם מופתעים היום מההתרחשויות בתוניסיה, במצרים, בתימן, ואולי בקרוב גם במדינות ערב ומדינות מוסלמיות נוספות.
כיוון שהממשלה וחלק מחברי באופוזיציה אינם מוכנים לתמוך בהצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), התש"ע–2010, אני מבקשת להפוך את הצעת החוק להצעה רגילה לסדר-היום ולהעביר אותה לדיון משותף של ועדת חוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האשה. תודה רבה לכם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת סולודקין. אני מזמין את שר המשפטים. חברת הכנסת רגב שיש לה אותה הצעה העבירה את זה להצעה לסדר-היום.
מירי רגב (הליכוד):
כששר המשפטים מבקש, אני מייד נענית.
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את שר המשפטים להשיב על הצעת החוק שהפכה להיות הצעה לסדר-היום. בבקשה, אדוני.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי בקשב רב את דבריה של חברת הכנסת מרינה סולודקין ואני מוכרח לומר שאני שמח שאלה הבעיות שמעסיקות היום את עם ישראל – כיסוי הפנים במקום ציבורי. אני שמח שאלה הבעיות.
רוני בר-און (קדימה):
היא מודאגת מזה שהשרים יתחילו ללכת עם כיסוי על הפנים בגלל הבושות.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
השרות, לא השרים.
רוני בר-און (קדימה):
אני עומד על כך שהשרים ילכו כך, לא השרות.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אני רוצה להתייחס קודם מבחינה משפטית. כיוון ששתי המציעות הנכבדות הסכימו שהנושא הזה יידון כהצעה לסדר-היום בוועדה המתאימה, אני מוכרח לבוא ולומר שבעצם יכולתי לקצר את נאומי ולהגיד די בכך, כי הנושא הזה איננו מתאים לחוק.
הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי), התש"ע–2010, שמונחת בפניכם, חברי הכנסת הנכבדים, מבקשת לקבוע עבירה פלילית ולפיה אסור לאדם לכסות את פניו או לכפות על אחר לכסות את פניו במקום ציבורי באופן המונע את זיהויו. לפי המוצע, העונש שיוטל על אדם שיכסה את פניו כאמור הוא חודש מאסר או קנס של 500 שקלים חדשים, והעונש שיוטל על אדם הכופה על אחר לכסות את פניו הוא שישה חודשי מאסר או 10,000 שקלים קנס.
לפי דברי ההסבר שקראתי, כיסוי פניה של האשה אינו פרי בחירתה, כי אם אמצעי לדיכויה. לכן האיסור על כיסוי הפנים נועד בעיקרו למנוע פגיעה בנשים ולקדם שוויון מגדרי. בנוסף, האיסור נועד להתמודד עם חשש ביטחוני כי ייעשה שימוש בכיסוי פנים לצורך ביצוע מעשה טרור.
כפי שכבר הקדמתי, הממשלה מתנגדת להעלות את הנושא הזה כהצעת חוק משני טעמים עיקריים – – –
רוני בר-און (קדימה):
זאת לא הצעת חוק, זאת הצעה לסדר-היום.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אמרתי. כשבאתי לפה הבנתי ששונה הנושא והוא הצעה לסדר-היום. אמרתי שכהצעה לסדר-יום לדיון אני לא מתנגד, כי בדיון בנושא בהצעה לסדר-היום תמיד יכולים ללמוד וללמד, אבל לחוק זה לא מתאים.
ראשית, לא ראוי לקבוע עבירה פלילית על כיסוי הפנים, הן משום שהתנהגות של כיסוי הפנים כשלעצמה איננה מהווה עילה אנטי-חברתית המצדיקה הגדרתה כהתנהגות פלילית והן משום שלא קיים קשר הכרחי בין ביצוע ההתנהגות של כיסוי הפנים לבין פגיעה בערך המוגן כנטען בהצעה.
שנית, הצעת החוק פוגעת בזכויות יסוד ומעוררת קשיים חוקתיים ניכרים. לפי המוצע – לאסור על אדם לכסות את פניו מכל סיבה שהיא במרחב הציבורי, דהיינו, במוסדות חינוך, במועדונים, במסעדות, במשרדי ממשלה, במוסדות בריאות, במקומות נופש, במגרשי ספורט, בתחבורה ציבורית ועוד כהנה וכהנה. מדובר בהצעה מאוד גורפת המביאה לפגיעה ניכרת באוטונומיה הבסיסית המסורה לכל אדם לבחור לו את דרך לבושו. כמו כן, ככל שכיסוי הפנים נובע ממצווה דתית, הרי שההצעה פוגעת גם בזכות היסוד לחופש הדת. פגיעה כה חריפה בחירויות היסוד האמורות מחייבת הצדקה כבדת משקל אשר איננה עולה מתוך דברי ההסבר והמוצע בהצעת החוק.
לכן, ככל שמדובר בחקיקה, הממשלה איננה רואה מקום לחקיקה שכזאת ומתנגדת להצעת החוק. לגבי דיון, כפי שכבר אמרתי, הדיון בהחלט במקומו. אפשר להשמיע דעות לכאן ולכאן והדיון יתקיים.
היו"ר מגלי והבה:
מדינה דמוקרטית.
שר המשפטים יעקב נאמן:
הכול צריך להישמע. אין ספק שבנושא הזה יש גם בעיה בצד השני. אני לא מתעלם מהדברים שלך, חברת הכנסת מרינה סולודקין. הנושא הזה יובא לדיון וינסו ללבן פה איזה פתרון.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לאדוני שר המשפטים על התשובה.
מירי רגב (הליכוד):
לאיזו ועדה הוא ממליץ להעביר אותו?
היו"ר מגלי והבה:
הצעת החוק היתה מתוכננת לעבור לוועדת חוקה, חוק ומשפט. עכשיו הצעה לסדר-היום – אדוני שר המשפטים, אני מניח לאותה ועדה, ועדת חוקה, חוק ומשפט?
שר המשפטים יעקב נאמן:
לאותה ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת מירי רגב, אני אתן לך הזדמנות להודיע מהצד שאת מסכימה שהצעת החוק שלך תהפוך להצעה לסדר-היום על מנת שתוכלי להשתתף בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אחרת את מאבדת את הזכות.
מירי רגב (הליכוד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני אכן מוכנה ומקבלת את המלצת שר המשפטים להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
היו"ר מגלי והבה:
בסדר. אם כך, אנחנו מצביעים על הצעת החוק שבעצם הפכה להיות הצעה לסדר-היום: איסור כיסוי פנים במקום ציבורי. על שתי ההצעות – בהצבעה אחת אנחנו עושים את זה. מי שרוצה להשתתף בהצבעה – כפי שאמרנו, זאת הצעה לסדר-היום.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 12, נגד – 2. אם כך, אני קובע שההצעה לסדר-היום נתקבלה, שתי הצעות, בעצם, התקבלו ויעברו לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
אנחנו מתחילים בהצעות לסדר-היום. אומנם מתוכנן לנו הנושא של 40 חתימות – – – אוקיי, בסדר.