קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20) (הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/359).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חברת הכנסת אורלי לוי אזולאי – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
סליחה, אורלי לוי אבקסיס, על מנת שתעלה את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20) (הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים), התשע"א–2011, לקריאה ראשונה. בבקשה. את יכולה להמתין רגע? ניתן לנשות ויצו את ההזדמנות לעזוב את האולם.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20) (הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים) באה לפתור את המצב הקיים כיום המאפשר את פרסומם של פסקי-דין אזרחיים תוך ציון שמותיהם המלאים של הצדדים, גם כאשר קטין הינו צד להליך וגם כאשר פסק-הדין כולל לפעמים פרטים אינטימיים על מצבו הרפואי, הנפשי או הגופני של הקטין. פסקי-דין אלו מתפרסמים ברבים וגלויים לעיני כול. הצעת חוק זו תגן עליהם וגם תמנע פגיעה פוטנציאלית הן בפרטיותם הן בכבודם של הילדים.
חשוב לי להדגיש שהיום אנחנו עדים למצב שמביא לפגיעה חוזרת ונשנית בקטין, כאשר פסקי-דין המפורסמים בגלוי חושפים בעיות, לא פעם בריאותיות, התנהגותיות, שהרבה פעמים הן פועל יוצא של איזושהי עבירה פלילית. אתן לכם דוגמה. אם, למשל, ילד נפגע בצורה כזאת או אחרת, כמובן בהליך הפלילי יש חיסיון מלא על הקטינים, זאת אומרת, כל פרט שיכול לזהות את אותו קטין; אבל הרבה פעמים ההליך האזרחי הוא נגזרת של ההליך הפלילי, ובא לתת את אותם סעדים נגזרים מאותו הליך. שם, אם זה מבחינת לקונה או מבחינה אחרת, אין את אותה הגנה שההליך הפלילי נותן, ולפעמים ניתן להיחשף לפרטים מביכים, כמו הרטבה של ילד בלילה – של ילד שהוא לפעמים אפילו בגילאים מתבגרים, שזו תוצאה של איזו טראומה שהוא עבר – טיפול פסיכולוגי שהוא מקבל ועוד כהנה וכהנה, דברים שבעבורם בהליך הפלילי לפעמים מבקשים את הסעדים האלה כדי להתמודד עם אותן בעיות שמתעוררות לא פעם – לפעמים לא רק סמוך לאירוע הטראומטי אלא הרבה פעמים הן סוג של טראומה או פוסט-טראומה שאנחנו עדים לה במצבים קשים. פרטים אלו הם בגדר חסויים, הם תוצאה של הליך משפטי שאליו נדרשים הקטינים, לפעמים בתור עדים אפילו או לפעמים אפילו בתור צד – לא תמיד רק הצד של הקורבן אלא גם הצד האחר.
התיקון שלי להצעת החוק ימנע פגיעה נוספת בפרטיות ובכבודם של אותם ילדים, במיוחד בעידן שבו ניתן למצוא כמעט כל מידע ברשת. תארו לכם ילד מהכיתה, סתם, יש לו איזה מאבק אפילו עם ילד אחר, והוא רוצה לגלות עליו פרטים. מספיק שהוא יקיש ב"גוגל" או בכל מנוע חיפוש אחר את השם של אותו קטין ויעלו לו פסקי-דין אזרחיים שקשורים לאותו ילד, עם הפרטים האינטימיים האלו. אנחנו רק יכולים לתאר לעצמנו מה יכול אותו ילד לעשות, איזה שימוש יכול אותו ילד לעשות כנגד חברו לכיתה או בכלל.
אני חושבת שכחברי כנסת וכמחוקקים חלה עלינו אחריות לעדכן את החוקים בהתאם להתפתחות הטכנולוגית. לפעמים ההתפתחות הטכנולוגית כל כך מהירה, שדי קשה לעקוב אחריה. אבל זה זמן רב האפשרות לחפש פרטים ברשת הפכה להיות קלה, והילדים אפילו מקדימים אותנו בכמה צעדים. אז האחראי המבוגר לא תמיד יכול להיות שם ולהגיד לילד: אלה דברים שאסור להשתמש בהם. אנחנו לא תמיד יכולים לפקח על הילדים, ולא פעם אנחנו נחשפים, גם בתקשורת, להתעללות כזאת או אחרת של נערים בחבריהם.
אני חייבת להגיד שבוועדת החוקה, חוק ומשפט העלו כל מיני סוגיות, וביניהן גם דילמות חברתיות. בין היתר, נאמר על-ידי נציגי תקשורת שיש בפרסום שמות ופרטים אישיים דברים שהם חיוניים כדי להפוך את העובדות היבשות לסיפור חי, כדי להעלות איזשהו סיפור לסדר-היום, להעלות איזושהי נקודה שבה צריך לטפל. אני חייבת להגיד שלפעמים יש משהו בדברים האלו. לדוגמה, במקרה שבו ילד נפגע בשל טיפול רפואי כושל – כולנו מכירים את סיפור "רמדיה". אם ניקח, למשל, את אחד הילדים, כמובן שכאשר אנחנו נתקלים בסיפורים אישיים כאלו קל לנו יותר להזדהות, קל לנו אפילו יותר לתקן את העיוותים האלו ולנסות לראות איך אנחנו מטפלים בבעיות שנמצאות על סדר-היום והן נקודתיות.
עלינו באמת למצוא את האיזון המתבקש, תוך שמירה על היתרונות החברתיים, על האינטרס של הילד, תוך שמירה על הפרטיות שלו. אני חושבת שניתן לעשות את האיזונים האלו. בוועדה מצאנו גם איזשהו נוסח. אומנם זו רק קריאה ראשונה, אבל הנוסח ינסה לשמור את האיזון הזה כך שגם כאשר ירצו לפרסם ולהעלות לסדר-היום נושאים שבהם ילדים וקטינים מעורבים, זה יהיה באיזון כזה שלא יהיה בדברים פגיעה באותו ילד, אלא להעלות את הסיפור, עד כמה שניתן, בלי חשיפת פרטים אישיים, אבל אם צריך – אז בזהירות המתבקשת.
אני רוצה להגיד לכם שאינני היחידה שעזרה בהצעת החוק הזאת. קודם כול, אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, דודו רותם, שגם האיר את עינינו בסוגיות רבות בחוק הזה, וגם לנעמה מנחמי מהלשכה המשפטית, שישבנו יחד וניסינו לראות איך פותרים ומוצאים את האיזונים המתבקשים; גם לרב אוריאל גנזל מ"צהר לחקיקה", וגם למשרד המשפטים, כמובן. וחשוב לא פחות, ואולי יותר – ד"ר יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד, שבפעילות משותפת לאורך הזמן אנחנו באמת, מתוך זה שאני נמצאת בשטח כל כך הרבה שנים ומכירה את הלקונות ומציפה אותן, ומוצאת את האוזן הקשבת, והרבה פעמים גם את הדרכים הנכונות, עם האיזונים המתבקשים, לפתור את הבעיות שקיימות. תודה רבה לכל מי שעזר לנו.
אני מבקשת את תמיכת חברי הכנסת בנושא שהוא כל כך חשוב, בעיקר לשלומם הנפשי והפיזי של הילדים האלו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על הצגת החוק לקריאה ראשונה. חבר הכנסת שלמה מולה, שכן חברי הכנסת זחאלקה, יעקב כץ, מיכאל בן-ארי ואורי אריאל, אשר נרשמו לדיון – אינם נוכחים. חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת נסים זאב, האם אתה בטעות לא נרשמת? זאת אומרת, להוסיף אותך. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, גברתי חברת הכנסת אורלי, אנחנו נתמוך בהצעת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
או חברת הכנסת לוי או אורלי.
שלמה מולה (קדימה):
אבקסיס, אמרתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, "חברת הכנסת אורלי" אמרת.
שלמה מולה (קדימה):
אה, אורלי לוי אבקסיס. אנחנו נתמוך בהצעת החוק. הצעת החוק היא הצעת חוק חשובה, ואסור שתהיה עליה מחלוקת. אלא מה? מי השר שיהיה הממונה על ביצוע החוק? זאת השאלה שאנחנו היום מתמודדים אתה, ביום הזה, אחרי שאהוד ברק, כדברי "ידיעות אחרונות", ברח ממפלגת העבודה, ומצא לו מקלט חדש. אני מקווה – אולי, אולי, אולי לפחות בליכוד ולא אצל ליברמן; אני מקווה שלא אצל האיחוד הלאומי, אצל כצל'ה. אבל ביום הזה אני שואל את השאלה: למה משרד הרווחה צריך להיות יתום?
קריאה:
קדימה.
שלמה מולה (קדימה):
אבל יש, אדוני היושב-ראש, יש, נדמה לי, חמישה או שישה שב"תים – שרים בלי תיק.
היו"ר ראובן ריבלין:
שב"חים, שב"חים.
שלמה מולה (קדימה):
שבח"ים, שב"תים. מה שלא יהיה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שר הוא בשׂי"ן, חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
נכון, שׂב"תים.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – –
שלמה מולה (קדימה):
זאת אומרת, אנחנו אולי נשתמש במלה "שבת" כי בשבת נחים. כל השרים האלה כל היום נחים. הם פשוט לא עושים שום דבר. לפחות יעזרו למען ילדי ישראל, לפחות יעזרו – אני אומר לפחות. כל יום הם בשבת. שבת אחת בשבוע זה מותר, זה בסדר, זה מקודש. אבל כל השרים הבלתי מאוישים האלה, כל יום לא עושים שום דבר. הנה התפנה עכשיו משרד. אהוד ברק, אחרי שהוא ברח, הוא השאיר לנו משרד. אז למה אי-אפשר לתת את זה לבוגי יעלון, למה לא לתת את זה לדן – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לבגין.
שלמה מולה (קדימה):
לבני בגין – איש, תאמין לי, אם ייתנו לו את המשרד, יעשה את זה על הצד הטוב ביותר.
קריאה:
– – –
שלמה מולה (קדימה):
במשרד ראש הממשלה הכול צפוף, הכול צפוף. הוא שר-על, הוא ראש ממשלה. כל יום הוא עוסק בקומבינה פוליטית, לפרק עוד מפלגה. האמת היא – אנחנו לא יודעים מה יבוא מחר, אדוני היושב-ראש. הרי בכנסת הזאת ראינו הכול – חקיקות גזעניות, חקיקות שרומסות את אזרחי ישראל. ראינו תעמולת בחירות של מפלגות. פגעו ופוגעים בחיילי צה"ל, בגיור שלהם. ראינו הכול. אבל מה שהיה אתמול, מה שהתהווה היום, זה לא יעלה על הדעת. עוד לא נאמרה המלה האחרונה. איך יעלה על הדעת, חמישה שרים, חמישה ח"כים חדשים, מ"מגדלי אקירוב", משם, מלמעלה, מאיזה בניין גבוה, תכננו את פרישתם. אני לא יודע, האמת היא, בסופו של דבר, ייעודם יהיה להתרסק מ"מגדלי אקירוב" למטה. אבל בינתיים הם עולים לנו הרבה כסף. הם עולים הרבה כסף.
תראה, אדוני היושב-ראש, אנחנו דנו בחוק ההסדרים. למשל, לקחו או דורשים מסים מאזרחי ישראל שבאים לקופת-חולים – 10 שקלים אם אתה ביטלת תור. בשביל מה? כדי לממן את אותם החמישה, הפורשים האלה? למה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת, חבר הכנסת – – –
שלמה מולה (קדימה):
אני יודע, רגע.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אתן לך, אתן לך משפט אחרון.
שלמה מולה (קדימה):
החוק הזה לא עבר – אני יודע.
היו"ר ראובן ריבלין:
בדרך כלל – – –
שלמה מולה (קדימה):
לא עבר, החוק לא עבר, אני מודע.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע. בדרך כלל, כשאנשים מבקשים לדבר בקריאה ראשונה על חוק, אני נותן להם הרבה מעבר לשלוש דקות, כל זמן שהם מדברים על החוק. אבל הואיל ואני יודע שעל החוק אין לך, כי אתה מסכים עם כל מה שאמרה אורלי – – –
שלמה מולה (קדימה):
רגע, אני אמרתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אמרת. אז אני יודע שעכשיו יש לך לדבר אולי חמש, שש שעות על כל מחדלי הממשלה או מעשיה, אם כי אני מוכרח לומר שיחד אתך, זאת אומרת, עוד כמה חברי כנסת הצליחו הצלחה גדולה בקדנציה הזאת של הכנסת, וזה להביא את בני הפלאשמורה – –
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – ואני חושב שאתה צריך לראות שבכל זאת משתכנעים בממשלה ממה שאתה אומר. נדמה לי שראש הממשלה מבין. אני אומר את זה, אתם מרבים להתקיף. הוא לא אמר שהוא יהיה שר הרווחה. הוא אמר שכרגע, בהסכם שנקבע ושהונח לכם על שולחן הכנסת, הוא לא קבע מי יהיה, עדיין, שר הרווחה. אבל נדמה לי ששר הרווחה יהיה במשרה מלאה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני שמח לשמוע מה שאתה אומר.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אומר, אני אומר – – –
שלמה מולה (קדימה):
הלוואי שאתה תצליח לשכנע את ראש הממשלה שיהיה שר במשרה מלאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם יהיה צורך, השר ארדן ישכנע אותו.
שלמה מולה (קדימה):
אני משוכנע, אני משוכנע בזה שאתה תשפיע עליו, ואתה תצליח להביא אותו שהוא יוכל למנות שר במשרה מלאה.
אני אסיים את דברי, אדוני היושב-ראש. יש לנו עוד ימים רבים, כולל מחר, אנחנו נדבר על מחדליה של הממשלה הזאת, במיוחד על השיא שנשבר באמת ב"מגדלי אקירוב", כאשר אהוד ברק עוד פעם ברח.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, אף-על-פי שנרשמת אחרי נסים זאב, הואיל ויש לנו מסורת, אז אתה תעלה לפניו, כדי שהוא יהיה אחרון הדוברים.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חתן קבוע.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר לאיכות הסביבה ושמירת הסביבה, אני עליתי כדי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הגנת הסביבה.
אילן גילאון (מרצ):
הגנת הסביבה. זו הבעיה, שאנחנו משתמשים בהרבה מלים לפעמים, אבל במקרה של השר הזה, אין בעיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בשביל השר הזה לא משתמשים במלים, משתמשים במעשים.
אילן גילאון (מרצ):
פשוט אנחנו מתרגלים מהדוגמאות הלא-טובות. וככה גם הייתי רוצה לומר איזושהי מילת פרגון. אגב, אני חושב שבכלל, פרגון זה בדיוק הדבר שמלווה את הסינרגיה; זו היכולת של בני-אדם להשיג תוצאה שהיא יותר גדולה מסכום חלקיה – מה שאצלנו לא קורה באופן מוחלט במדינת ישראל.
אני כמובן אתמוך בהצעת החוק. אני גם רוצה לומר מלה על מציעת החוק, שאדוני תמיד מתבלבל וקורא לה "אורלי אזולאי", ואני לא יודע למה, אדוני; מאיפה זה נובע. אבל, לא חשוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
אף פעם לא אמרתי אורלי אזולאי. אמרתי: אורלי לוי אזולאי.
אילן גילאון (מרצ):
אורלי לוי אזולאי.
היו"ר ראובן ריבלין:
ב"לוי" אני לא מתבלבל.
אילן גילאון (מרצ):
אני רוצה להגיד שחברת הכנסת אורלי לוי, וקשים עלי הדברים, משום שהיא שייכת לתנועה שקשה לי מאוד – אבל אני מתייחס אליה, מבודד אותה מתוך קבוצתה. ובאמת, החוקים הללו נובעים מאותו מנוע חיפוש, אדוני. יותר ויותר אנחנו צריכים בעצם, לצערנו הרב, לתקן כאן בכנסת ישראל דברים שלא היו צריכים להיות מקולקלים מראש, באמצעות החוקים. לא פעם אני חושב שלו הדברים היו מתוקנים יותר, לנו היו הרבה פחות חוקים. היה מי שאמר שמדינה שיש לה הרבה מאוד חוקים – סימן שהבעיה שלה היא בעיה מהותית. ובעניין הזה אנחנו מנסים לתקן ולהסדיר דברים ועניינים, ואנחנו כמובן תומכים בחוק הזה, בחוק להגנת הקטין, כמו בחוק להגנת החלש, כמו בחוק להגנת הנרפה, כמו בחוק הגנה של כל מי שאיננו נמצא בסדר-יומה של מדינת ישראל משום שאיננו בעל כוח רב ומשמעותי כדי להזיז פה דברים מאוד מהותיים במערכת הפוליטית – מתוך מציאות דמוקרטית מאוד פרובלמטית כזאת, שבאמצע כוחות השלטון, שכבר אין להם שום זהות פוליטית, למען האמת, שזה באמת איזשהם האנגרים ענקיים של עמדות, של עמדות כוח, שמשרתות על-פי-רוב את מי שאצלו תמיד הפרוסה נופלת עם הפנים למעלה. אלה אנשים חזקים, מלאי כוח, ובעיקר מלאי כסף שמדינת ישראל נותנת להם מכל טוב הארץ.
הייתי אומר שהכלכלה הישראלית – וזה גם כן משפט שאני חוזר עליו עד לזרא – נותנת יותר ויותר כסף לפחות ופחות אנשים, ופחות ופחות כסף ליותר ויותר אנשים. ולכן, היום, כאשר אנחנו מדברים על שידוד מערכות בתוך השמאל ותנועת העבודה, ופירוק לגורמים של ערכים, הבעיה המרכזית, אדוני, היא בשני תחומים. ולכן, גם החוק של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס קשור לעניין הזה. מצד אחד, זה להשתחרר ממה שלא שלנו, מן השטחים. תסלח לי, איך הגעתי לזה? אני יודע שאתה תקצר לי את הזמן. אבל מן הצד השני, האזרחים במדינת ישראל צריכים לכבוש מחדש את מדינתם שלהם. משום שהשלטון כאן, שנמצא במערכת של שליטה, נותן למעטים. באמצע יש גורמים שהם מתווכי מצוקה ומנציחי מצוקה. ומה שנעלם פה זה האחריות, זה הממלכתיות, וזה האידיאולוגיה – מלה מאוד גסה היום לומר אותה. כלומר, אם אדוני יבוא לציבור ויאמר: את שור מי עשקתי וחמור מי גנבתי? יגידו לאדוני: הבחור הזה לא בסדר, הוא לא מתאים לפוליטיקה.
ועל כן, מה שאני בא לומר כאן זה שאני מצדד בזה – אני מצדד היום באנשים שיש להם עמדות הפוכות משלי יותר מאשר באלה שהם סחי, וריק, וכל אותן תופעות לווייניות שמסתובבות סביבנו.
מלה אחרונה ומשפט אחרון לגבי הנושא של שר רווחה. אני יודע שקיצור ראשי התיבות של "שר-על לענייני כלכלה" – אפשר לכתוב "שר עלכ". אני מציע לראש הממשלה, שלא מצטיין כל כך הרבה בהרבה מאוד תחומים, למעט בתקופה האיומה הזאת, שיש שפעת בבתי-חולים והם קורסים, למעט בקדחת שהוא אחוז בה כדי לפרק מפלגות ולבנות מפלגות, שייתן באמת למישהו רציני לבצע את העבודה הזאת, כי זה בנפשנו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אם היתה הסיעה שלכם בממשלה, אני ראיתי לפחות שני מועמדים מתאימים לשר הרווחה.
אילן גילאון (מרצ):
אני מציע שאורלי לוי תהיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא אמרתי שאחרים לא מתאימים. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, בכבוד. אני מבקש שאף אחד מחברי הכנסת לא יהסה אותו בקריאות ביניים. כי בדרך כלל הוא לא קורא קריאות ביניים, אני מבקש לא לקרוא לו קריאות ביניים. אני אומר שאתה בדרך כלל – – –
נסים זאב (ש"ס):
לא. אני מאוד זהיר, לדבר בעדינות.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר גמור. ודאי, ודאי.
נסים זאב (ש"ס):
קודם כול, אני אומר, יישר כוח לחברת הכנסת אורלי לוי. אני בהחלט תומך בחוק הזה.
אני רוצה לומר לכם רק סיפור שהיה לפני כשנה, כאשר עצרו ארבעה חברים צעירים מישיבת "נחלת ישראל" שהיו חשודים שאולי הם עשו גרפיטי בכפר איבטין, באיזשהו מסגד. הייתי אומר שלמרות הניסיונות של השב"כ והמשטרה, ומי לא היה מעורב שם, למצוא אפילו קצה חוט של אשמה בילדים האלה, זה לא נמצא עד עצם היום הזה.
אדוני היושב-ראש, אתה חושב שסגרו את התיק? אני אומר לך: לא. אתה חושב שרוצים לגייס אותם עכשיו לצבא? לא. אתה חושב שלא שמו אותם באינטרנט באותו יום? כן. על מה? הם לא חשודים. נכון להרגע, אין שום דבר נגדם, לא עשו דבר וחצי דבר, ואני מכיר את כל ארבעת הילדים האלה – ילדים תמימים, ואני גם יודע מה הוביל את החשד של השב"כ שאולי זה הם. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל דברים כאלה קורים במדינת ישראל, יום יום חשודים כאלה ואחרים, ולפעמים לא יודעים בדיוק אם הוא בן 17 או 18, והפרסומת, והפרסום שבאים, והתחרות באינטרנט – ואני מקווה שכוונת החוק היא לאו דווקא בחדשות או בערוצי הטלוויזיה אלא בכול, כולל אינטרנט, ששם התחרות היא פרועה וכל אחד מתחרה מי יוציא יותר טוב את התמונה וכמה שיותר מהר. זה דבר אחד.
דבר שני, אדוני היושב-ראש, אני הבאתי הצעת חוק, שקבורה כבר בוועדת שרים לענייני חקיקה. מה ביקשתי בסך הכול? שמי שלא עשה את העבירה, שאין לו שום קשר לעבירה, שלא ישימו את התמונה שלו בעיתון ויגידו: אבא שלו חשוד, הבן שלו חשוד או אח שלו חשוד. אני לא מבין. התורה אומרת "פקד עון אבות על בנים", אבל התורה גם אומרת "איש בחטאו". מתי "פקד עון אבות על בנים" ומתי "איש בחטאו"? כאשר "אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם". זאת אומרת, אם הבן הולך בדרכי אביו, שהיא דרך קלוקלת, אתה יכול לומר: הנה הבן והנה האבא; אבל כשאין קשר בין המעשה שעשה האבא לבן, למה לשים את התמונה של הבן רק כי הוא איש ציבור או רק כי הוא איש מוכר ולהכפיש אותו. מה לו ולאביו? או מה לו ולאחיו? לכן, יש דברים שצריכים לתקן אותם – – –
אילן גילאון (מרצ):
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.
נסים זאב (ש"ס):
כן, אבל זה גם בתמיהה וזה לא בניחותא. – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסימן שאלה.
נסים זאב (ש"ס):
– – אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה? אז, למה הבנים צריכים אכן כן לשלם על מעשי אבותיהם?
לכן אני אומר שיש בזה הרבה היגיון, ויישר כוח, אולי לצמצם במעט את העוול שנעשה עד היום הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. גברתי, האם את רוצה להשיב?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני חייב לשאול אותךְ. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת נסים זאב ישב על כיסאו. הנושא הוא הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20) (הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים), התשע"א–2011, ביוזמת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – קריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20) (הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 20) (הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר חזרה לוועדת חוקה, חוק ומשפט על מנת להכינה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ברכות למציעה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
תודה.