קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3)
(הגבלה על הקניה או העברה של זכויות במקרקעין לזרים), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/359).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש המחליף, ממלא-מקומי, אני מזמין בינתיים, עד שיגיע היושב-ראש – הצעת חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3) (הגבלה על הקניה או העברה של זכויות במקרקעין לזרים), של חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני.
שלי יחימוביץ (העבודה):
זה גם החוק שלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין אותו להציג את החוק, והוא ודאי יציין את כל היוזמים.
נחמן שי (קדימה):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, העירה חברתי שלי יחימוביץ שלחוק הזה יש עוד ארבעה יוזמים: עבדכם הנאמן, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חבר הכנסת אורי אורבך, חבר הכנסת יריב לוין וחברת הכנסת רונית תירוש.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אורבך ומי?
נחמן שי (קדימה):
אורבך, לוין, מי עוד? רונית תירוש. אבל היא לא היתה מגיעה אלי לולא עזרתו של יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא על זה אני מדבר, תסתכל איך חבר הכנסת נחמן שי מתחבר עם אורי אורבך.
נחמן שי (קדימה):
אנחנו חושבים שיש לנו עניין משותף, אדוני, ידידי, חבר הכנסת רותם, בסוגיה הזאת, שלדעתי חוצה את הבית הזה מימין ומשמאל, קדימה ואחורה, בגלל חשיבותה. אני עמדתי בשאלות קשות ממך גם בוועדה – תיכף אני אדבר על כך – אבל אני מאוד שמח שאנחנו מצליחים לקדם את הצעת החוק הזאת. אני חושב שהיא חשובה, ויש בה גם אמירה מסוימת – לא רק החוק עצמו, אלא גם המסר שנובע ממנו.
הצעת החוק הזאת נדרשה או נדרשת נוכח העובדה שהממשלה והכנסת – הכנסת, בעקבות הממשלה – החליטה על רפורמה גדולה במקרקעי ישראל. למיטב ידיעתי הרפורמה הזאת תקועה באיזשהו מקום כמו עוד הרבה רעיונות של הממשלה; לא יודע למה, אבל אני מצטער מאוד על כך. בכל מקרה, הנקודה המרכזית היא שבתוך הרפורמה היתה כלולה הפרטה, קרי: מכירה, של מאות אלפי דונמים מאדמות המדינה, מאדמות הלאום, והיתה התנגדות מקיר לקיר, חברי דוד רותם, חבר הכנסת, מקיר לקיר, לנושא הזה, של מכירת אדמות הלאום. היתה התנגדות.
אני רוצה להרחיב בעניין הזה, כי אני חושב שיהיה טוב מאוד שנדע כולנו, שגם כשאנחנו אומרים שיש פה הגבלה על העברת זכויות במקרקעין ומוזכרת המלה "זרים", זה לא קשור בשנאת זרים, זה לא קשור בהתנגדות לזרים, זה לא קשור בעובדים זרים ובעוד כל מיני תופעות שחלקן, לצערי, אפילו נפלו בחצרנו, אלא זר זו מלה, לצורך העניין, הגדרה טכנית של מי שאינו אזרח ישראלי ושל מי שחוק השבות של מדינת ישראל, מדינת היהודים, אינו חל עליו. היו עוד הגדרות ותתי-הגדרה שעוד נגיע אליהם, וחלק מהדברים, כפי שהוא אמר, גם יעברו להמשך החקיקה בקריאה שנייה ושלישית. השארנו אותם פתוחים.
אני רוצה לומר, ואני אקריא פה כמה דברים: הגבלת זרים ברכישת מקרקעין אינה תופעה חדשה או חריגה. היחס המיוחד לזרים לעניין רכישת מקרקעין אינו בגדר תופעה שולית ויוצאת דופן. התופעה נפוצה במדינות רבות ומגוונות, ביבשות העולם השונות, במדינות גדולות וקטנות, ותיקות וחדשות, מפותחות ומתפתחות, חקלאיות ותעשייתיות, בעלות אוכלוסייה לבנה ושחורה ובמשטרים שונים. זה הזמן שיש לי, אדוני היושב-ראש?
היו"ר יצחק וקנין:
לא, לא, יש לך יותר. אני אאפשר לך.
נחמן שי (קדימה):
אוקיי. לא, כי יש לי הרבה לדבר על זה. מאוד חשוב לי לומר את זה. ולכן אני – אולי אני אעביר אחר כך את דברי אפילו לפרוטוקול.
במחקר שעשה מרכז המידע של הכנסת, הוא העלה באמת תמונה רחבה מאוד של טעמים מטעמים שונים להגביל מכירת קרקעות – טעמים כלכליים, טעמים כלכליים לעניין מקרקעין, טעמים שברווחת האוכלוסייה, נימוקים חברתיים, נימוקים ביטחוניים, נימוקים אתניים – ובנה את זה כדי להראות שזה מורכב משורה ארוכה של שיקולים, וזה לא מבוסס רק על איזו התנגדות לזרים כמות שהיא.
כבר היום ישנה חקיקה במדינות רבות. למשל, אוסטריה מגבילה את זכותם של אזרחי האיחוד האירופי לרכוש דירות ובתי-נופש באמצעות דרישה של מגורים במדינה זמן-מה טרם הרכישה. פינלנד מגבילה בעלות של זרים על נכסים באזורי נופש ובאזורים הסמוכים לגבולותיה. יוון מקשה מאוד על זרים המעוניינים לרכוש נכסים באזורי הגבול. זרים המתגוררים באירלנד פחות משבע שנים נדרשים לספק ראיה למשרד המסחר והתעשייה שהאדמה הנרכשת תמשיך לשמש קרקע חקלאית. פורטוגל איננה מגבילה כיום, אבל עשתה זאת בעבר במשך תקופה ארוכה. בשבדיה נדרשים זרים לקבל אישור מהמדינה כדי לחכור נכסים למטרות נופש, חוות חקלאיות או קרקע בנויה. יש לנו באמת מצע רחב מאוד גם של סיבות וטעמים וגם של מדינות רבות בעולם, וגם מאותה קבוצה שבהחלט היינו רוצים להשתייך אליה – קבוצה פתוחה, קבוצה ליברלית, קבוצה דמוקרטית – ולומר לעצמנו: בהחלט מותר לנו לעשות את מה שהם עושים כדי להגן על האדמות שלהם.
בלבו של החוק הזה עומדת ההגבלה שהזכרתי. היא איננה אוסרת מכירת אדמות למי שאינו אזרח וחוק השבות אינו חל עליו, אלא היא מגדירה מנגנון מסוים כדי להקפיד על המכירה הזאת, כדי לוודא לאיזה ידיים ולמי מגיעות האדמות הנמכרות. זה לא ימנע. אם אותו מנגנון שאנחנו מציעים, שמורכב מיושב-ראש – שר השיכון, וחברים בו שר החוץ – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אורי אורבך, חבר הכנסת אורי אורבך.
נחמן שי (קדימה):
– – – חברים בוועדה הזאת שר החוץ ושר הביטחון – או, כמובן, נציגיהם. זה יהיה פורום שאליו יובאו העסקאות האלה. כל אחד יראה את זה מנקודת ראותו: שר השיכון, שהוא השר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, שר החוץ, מטעמים של יחסים בין ישראל לבין מדינות אחרות, ושר הביטחון, מטעמים של ביטחון המדינה. לכן יצרנו את הקבוצה הזאת, וחשבנו שיהיה נכון שהיא תהווה מדרגה נוספת, מדרגה מיניסטריאלית, כדי לפקוח עין על המכירות הללו. לא אוסרים למכור, אבל מפקחים ובודקים ורוצים להבטיח למה, למי ובאיזה אופן נמכרות הקרקעות.
הצורך – אני אוסיף עוד מלה אחת שמתייחסת לפתיח של דברי – כמובן, הצורך החריף, נוכח העובדה שהיום עוד אפשר לפקח על מכירת קרקעות, כי המינהל מעורב בהן. אני לא בטוח שבעתיד, כשקרקעות יועברו לדור שני, ודור שלישי, ודור רביעי, מיד ליד, בשוק פרטי, נוכל כל פעם לחזור לאיזו סמכות ממשלתית, כי אנשים יגידו: מה אתם מתערבים? זה רכושי הפרטי, ומותר לי למכור אותו למי שאני רוצה. פה אני אומר: לא בדיוק. בנושאים האלה אנחנו רוצים להפעיל בקרה מיוחדת.
לאורך הדיונים, כמו שאמרתי קודם, שמרנו נושאים מסוימים לשלבים הבאים, לקריאה השנייה והשלישית, גם בנושא של – בדיוק חוק השבות, האם הוא בלתי מוגבל או שיש איזה זמן מסוים. כי אדם יכול להגיד: אני נהנה מחוק השבות, ולרכוש בארץ מי יודע מה קרקעות, ואולי הוא לא יגיע בסוף. אז בכל זאת, זה מחייב. כי אנחנו לא סתם רוצים למכור למי שחוק השבות חל עליו, אלא למי שבא ומתכוון לחיות בארץ ולהיות חלק מאתנו.
אמרנו שגם ניצור מסלולים מקוצרים לקבלת אישור, שלא בהכרח יהיו טעונים את אישורו של יושב-ראש המועצה, שהוא שר השיכון, מפני שאנחנו יודעים שאנחנו חיים בעידן של הפרטה ובעידן של סחר חופשי גלובלי. כסף עובר, סחורות עוברות ממדינה למדינה, ואפשר גם לעשות מסלולים מקוצרים. גם לזה כדאי להבהיר שאוזנינו ועינינו אינן אטומות. לקחנו גם בחשבון הסכמים בין-לאומיים שישראל חתומה עליהם ושמחייבים אותנו בתחום הזה, כי אנחנו לא "עם לבדד ישכון", למרות שאנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים להיות כאלה. אנחנו חלק מארגונים רבים, כגון האו"ם, האיחוד האירופי, ה-OECD שהצטרפנו אליו לאחרונה, ומה שנהוג שם, באופן טבעי, יהיה נהוג גם אצלנו.
אם כן, זוהי הצעת החוק, אלה הדברים. היא מגיעה לכנסת עכשיו לקריאה ראשונה, אחרי הדיונים שקיימנו בעניין הזה. אני רוצה כבר להודות לכל החברים שהזכרתי קודם, בראשית דברי – חברי הכנסת יחימוביץ, אורבך, לוין ותירוש, ליושב-ראש הוועדה, שכבר יצא החוצה כי הוא בטוח שזה יעבור. אנחנו נחזור לוועדה, נבדוק את הניסוחים, נבדוק את הסעיפים השונים, ואז נחזור למליאה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אם כן, רבותי, אני סוגר את רשימת הדוברים – את רשומה, חברת הכנסת יחימוביץ. רשומה. ראשון הדוברים בדיון על הצעת החוק יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – והוא איננו. חבר הכנסת יעקב כץ, אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. כל אחד שלוש דקות. אם תרצה עוד, אני אוסיף.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אין שר? אז יש לי יותר משלוש דקות. בעצם, יש לי אפשרות עד בלי סוף.
היו"ר יצחק וקנין:
השר נמצא פה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אה, השר נמצא.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ערכתי סיור לפני כמה שבועות עם חקלאים באזור זיכרון-יעקב, במסגרת הוועדה שלי, הוועדה לבעיית העובדים הזרים. התברר שם שמדובר על קרקעות רבות שנקנו ב-100 השנים האחרונות בדם יזע ודמעות על-ידי חקלאים יהודים, בכסף של הסוכנות היהודית, שאנשים קיבלו בנחלה, וקרקעות רבות מועברות במחירים מופרזים, לפעמים פי-שלושה ופי-ארבעה, אדוני היושב-ראש – –
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – לפעמים פי-שלושה ופי-ארבעה מהמחיר. זאת אומרת, אם נניח דונם חקלאי שווה 30,000 דולר, הם מוכנים לשלם גם 150,000 דולר ו-200,000 דולר. כמובן, לא מדובר ביהודים שרוכשים את הקרקעות, וההערכה היא שכסף זר ורב מסתובב ורוכש את קרקעותינו שעובדו ונקנו בעמל רב במשך השנים.
היו"ר יצחק וקנין:
מדובר בקרקעות פרטיות?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
מדובר על קרקעות פרטיות, שהוקצו לחקלאים ביישובים רבים. אנחנו מדברים על עשרות אלפי דונמים, ידידי חבר הכנסת נחמן שי. אני לא יודע אם התכוונת לדבר הזה בחוק שלך, ויכול להיות שבוועדה צריך לראות איך כוללים גם – – –
נחמן שי (קדימה):
– – – מכירות של אדמה פרטית.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני מדבר על מכירות של אדמה פרטית, אבל אדמה פרטית שניתנה לאנשים, בזמנו הוקצתה על-ידי מינהל מקרקעי ישראל לנחלות, והנחלות האלה היום נרכשות בכסף רב, במחיר שהוא לפעמים פי-שלושה או פי-ארבעה מהמחיר.
נחמן שי (קדימה):
אנחנו התבקשנו, היושב-ראש מכיר את זה – יש קרקעות פרטיות, בערך 7% או 8% מקרקעות המדינה הן בבעלות פרטית, והתבקשנו להחריג את זה מהחוק. זו היתה הבטחה למשרד המשפטים, ומשכך, לנקוט פתאום איזו חקיקה רטרואקטיבית – זה לא יעמוד במבחן.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני באתי לציין עובדה, שבאזור בנימינה, זיכרון-יעקב, קרקעות רבות עוברות לידיים של נוכרים, כאשר כסף זר מעורב בעניין. קשה להאמין שאם קרקע שווה 30,000 דולר לדונם – אני הייתי בביקור בקרקעות עם חקלאים, אנשי ההתיישבות העובדת, מצביעי מפלגת העבודה, לא מצביעים של האיחוד הלאומי; אנשים שנמצאים על הקרקע כבר הרבה שנים, חקלאים ידועים, שמראים לי חלקה אחרי חלקה שנמצאות היום בידיים לא יהודיות – לא של בני המקום, לא של היישובים, לא של הקיבוצים – שעברו לידיים זרות, כאשר הן נמכרו במחירים שאי-אפשר לתאר אותם. אני באתי להתריע על כך, משום שמדובר על דברים שלא ייעשו במדינת ישראל. צריך אולי במסגרת החוק לתת את הדעת גם על הדבר הזה.
גם ראינו עכשיו, בסיור שעשינו, חבר הכנסת אורי אריאל עם כמה רבנים; כמו הסיור של הרבנים, של הרב קוק והרב זוננפלד לפני שנים – עשינו סיור בעיר צפת, בעיר עכו, בעיר נצרת-עילית, וראינו גם שם תופעה דומה, שדירות רבות נרכשות על-ידי מי שאינם יהודים במחירים שהם פי-שניים או פי-שלושה מהמחיר של הדירה. אדם צריך להיות בעל כוחות נפש גדולים מאוד שלא למכור את הדירות למי שאיננו יהודי.
אני מתריע על כך, משום שכסף זר – היה מי שהעלה פה בשבוע שעבר ואמר שצריך ועדה פרלמנטרית לדון על כל מיני גופים שנהנים מכספים חיצוניים. אז אולי זה לא צריך להיות בוועדה פרלמנטרית או כן צריך להיות, אני לא נכנס כרגע לדיון הזה, אבל ודאי שאם כסף רב של עשירי המפרץ הפרסי מעורב בקניית דירות בשכונות חרדיות, בשכונות יהודיות, וברכישת אדמות חקלאיות מחקלאים יהודים שרכשו אותן כשמדינת ישראל הקצתה מה"פושקעס", מהקופסאות הקטנות, נחמן, כדי לרכוש את הקרקעות האלה, אז לאן אנחנו באים? אנחנו צריכים להיות ערים וערניים.
יכול להיות שבמסגרת החוק הזה עוד תימצא רוח ציונית, ולא פוסט-ציונית, וקצת אחריות לגבי עתידה של מדינת ישראל, כי אם אני לוקח את המסתננים שכובשים את העיר של שלי, שלי יחימוביץ – אני לא יודע איפה מפלגת העבודה תהיה, כי עוד מעט לא יהיה בתל-אביב מקום לגור – וכובשים את ערד וכובשים את דימונה וכובשים את אילת וכובשים את אשדוד, אדוני היושב-ראש; אז המסתננים מדרום כובשים אותנו ככה – – –
נחמן שי (קדימה):
אתה עושה עוול לחוק, אם אתה משלב את שני הדברים.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני רק אמרתי, במסגרת החוק, במסגרת שאני מבקש, שההחרגות יבוטלו ושתהיה לנו פה אחריות. אולי עכשיו, כשהממשלה הצטמצמה – אבל אומרים בתקשורת שעכשיו הממשלה יציבה, כבוד היושב-ראש. למה? כי יש 65, 66 חברי כנסת אותנטיים. סוף-סוף, עם 65 חברי כנסת אפשר לקרוא לממשלה ממשלה יציבה. פעם ראשונה הממשלה יציבה, אמרו היום בתקשורת.
שלמה מולה (קדימה):
לא שמעת, ספרו גם אתכם כבר, שאתם עוזבים את הממשלה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
לא, לא, לא. עזוב, ספרו 65 יחד עם הבוס של חברת הכנסת שלי יחימוביץ עד לפני יומיים.
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא היה לי בוס אף פעם.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
מה לא היה לך בוס? היה לך.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני נכנסתי לפוליטיקה. בסקטור הפרטי היה לי בוס.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן, אז פה לא בוס, נקרא לזה יושב-ראש סיעה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אבל בפוליטיקה אין בוסים, יש שותפים פוליטיים ושותפים לדרך אידיאולוגית – אגב, למי שיש לו אידיאולוגיה; יש כאלה שאין להם.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן, זה היה העבודה בראשות ברק לבחירות האחרונות, ככה זה היה.
היו"ר יצחק וקנין:
ידידי, אני מציע – אפשרתי לך – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אז אני אומר, שהממשלה היציבה הזאת, צריך להביא לפניה חוק שמוסכם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תסיים.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני מייד מסיים. כיוון שמדובר בקרקעות של המדינה, כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אבל נתתי לך. אתה כבר נכנס לפוליטיקה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
חבר הכנסת מולה עלה מאדיס-אבבה כדי לגור בארץ-ישראל, בסוף לא יהיה לו איפה לגור, כי לא יהיה לנו פה מקום. הכול הולך ונרכש, הכול הולך ונעלם ונגנב לנו מתחת לידיים. לכן אני מבקש שאולי תעשה בכל זאת מאמץ, חבר הכנסת נחמן, שבתוך החוק הזה יוחרגו, ושנציל את אדמות המדינה ממכירתן ומנתינתן לזרים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יעלה חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. שלוש דקות לרשותך. במידה שתרצה, אני אאפשר לך עוד.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, גברתי השרה, אדוני ראש הממשלה, יש פה מישהו, דרך אגב, מהממשלה הזאת?
היו"ר יצחק וקנין:
יש, השר גלעד ארדן יושב בצד.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
שלום לכבוד השר גלעד ארדן, בסדר גמור. אחת המצוות שמופיעות בתורתנו לפני אלפי שנים, זאת לא המצאה של עכשיו – כתוב "והארץ לא תמכר לצמִתֻת". כשבכל העולם התנהגו אחרת, בעם היהודי כבר היו מצוות, כולל בתחום הסוציאלי, בתחום האנושי, וגם בתחום הקרקעי. "כי לי כל הארץ" – זה לקדוש-ברוך-הוא, והארץ הזאת ניתנה לעם ישראל, לעם היהודי, כדי "לעבדה ולשמרה", ולא כדי שמר נתניהו וחבריו ברק ושמחון יפריטו אותה. יש כאן איזה מין סוג של דברים שהכנסת לא צריכה להסכים להם.
לצערי, נמצאנו במיעוט בעניין הזה, הרוב הסוחף והדורסני של ראש הממשלה, מתוך איזו הנחת עבודה שהנה מצילים את המדינה, רק נפריט את הקרקעות, נשווק אותן לכל דכפין, כולם יבנו. אתם יודעים מה קרה בשנתיים מאז החוק הזה? המחירים עלו ב-60%, זה מה שיצא מהחוק, מכובדי השר. אלה לא נתונים שלי, אלה נתונים של שר השיכון, של שר האוצר, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נו, אז מה לעשות עם החוק הזה? ביקשנו אז, ידידי חבר הכנסת נחמן שי, להוסיף את החוק שאתה מביא היום, כדי לפחות ליצור איזשהם איזונים, איזשהם בלמים, איזושהי בקרה.
אני לא אוסיף על מה שאתה אמרת, כי אתה צודק בהצגת החוק, שהחוק הוא לא נגד זרים והוא לא בא בשנאה למישהו. הוא נועד ליצור מצב שהמדינה שולטת על הדבר הכי יסודי שלה, וזה הקרקע. עד שמדברים על הגז ועל הנפט, דברים חשובים כשלעצמם – –
נחמן שי (קדימה):
הגז מתנדף. נכון. אדמות לא מתנדפות.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
– – ויבוא ששינסקי וההוא והזה, קודם כול, שיהיה על מה להניח כף רגל, וזה הכול. ולכן החוק שלך ושל החברים האחרים שהצטרפו אליך הוא במקומו מאוד, ואני בוודאי אתמוך בו, אם צריך עזרה לקדם אותו, כדי להגיע למציאות שיש לפחות איזשהם בלמים.
מכובדי היושב-ראש, מלה אחת – אני אדבר על זה גם מחר, על הקרקס. הגיע קרקס לעיר, והוא מתרחש פה, בבית הזה. להטוטן אחד מודיע שהוא מציל את הדמוקרטיה, מפלג את המפלגה. להטוטן שני מתחרה בו, מודיע שהוא מציל את עם ישראל ומפלג עוד איזה רבע מפלגה. עכשיו, מה אני אגיד לכם? תסלחו לי, אנשי קדימה, מי שהמציא את הפטנט הזה לעת הזו – היו דברים בעבר הרחוק – זה היה השר וראש הממשלה שרון. איך אין לכם בושה? באים אנשים, חברי כנסת, שרים, ראש ממשלה, מתחייבים לציבור דברים ברורים, חותמים על הדברים שלהם, חוזרים על זה פעם אחר פעם לקראת הבחירות, ועושים בדיוק ההיפך. הקרקס במיטבו, אין בושה למנהיגים שאינם מנהיגים. הם לא מנהיגים. סליחה על הביטוי, מישהו אמר "סמרטוטים"; אני לא חושב שצריך להשתמש בביטוי עד כדי כך חריף.
היו"ר יצחק וקנין:
משפט מסכם לכל מה שאמרת. תשתדל לתת איזה משפט מסכם לכל מה שאמרת.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אני מסכם. הקרקס בעיצומו. למה השר ארדן ולמה אחרים צריכים להיות שותפים לזה? הם בטח יודעים, הם בטח גם יסבירו. אני חושב שאי-אפשר למחוא כפיים לקרקס הזה אלא לגנותו גינוי הכי חריף שהכנסת יכולה להוציא מפיה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. יעלה חבר הכנסת שלמה מולה, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, ידידי אורי אריאל, הקרקס הזה – יש רק הבדל אחד: קדימה קמה על בסיס פילוג מהליכוד, נכון, אבל קדימה הלכה לבחירות, פעמיים עמדה במבחן הציבור, וקיבלה 28 מנדטים, 27 מנדטים. אפשר להתווכח על כך. גם קדימה לא הלכה יותר מדי זמן עד שהלכו לבחירות. אפשר להתווכח האם – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כי לא היה לה רוב בכנסת. היא היתה במיעוט.
שלמה מולה (קדימה):
שנייה. אני חוזר ואומר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מולה, אני משתדל לא להתערב, אבל אני רוצה להגיד לך – השיטה היא שיטה, וזה לא שייך אם זה לפני בחירות או אחרי בחירות. מי שלוקח את המנדטים ממפלגה מסוימת והולך למקום אחר, לא יכול לנקות את הידיים שלו בשום דבר.
שלמה מולה (קדימה):
אני חוזר ואומר – אבל אצלנו לפחות, גם אם זה לא במאה אחוז שלם, לפחות הלכנו לבוחר, אוקיי? זה הבדל גדול בין זה שאתה לוקח את המנדטים שלך ואתה קונה עוד ארבעה כיסאות לתאריך בחירות לא ידוע, לבין זה שהממשלה שלך נופלת, אתה מקים מפלגה חדשה, אתה הולך לבחירות. יותר מזה, קדימה קמה בנושא האידיאולוגי של שתי מדינות לשני עמים. על מה ברק הלך? על מה הוא הלך? על שום דבר. אבל לא על זה רציתי לדבר, פשוט נגררתי.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לא תמיד הישראלים אשמים, לפעמים גם הפלסטינים.
היו"ר יצחק וקנין:
אני חושב שההישג של ברק הרבה יותר טוב משלכם, כי שם הכול זה שיטה של כל חבר כנסת שר.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אבל אני רוצה לדבר דווקא על הקרקעות, על הצעת החוק.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אצלכם זה רק אידיאולוגי.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
"נפרוש בכל מחיר".
שלמה מולה (קדימה):
אני רוצה להגיד שדווקא בעניין הזה, בחוק הזה – הנה לך – אני עם אורי אריאל; בחוק הזה אני עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ; בחוק הזה אני עם חבר הכנסת נחמן שי. אני אגיד לך מדוע. הציונות, כשקמה, אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה היה לקנות קרקעות בארץ-ישראל. אתה מחזיק קרקעות – אתה מבטיח את הדורות הבאים, אתה מבטיח להם נכס, אתה מבטיח להם שהמדינה הזאת לא תהיה בידיים זרות. המדינה הזאת והקרקע הזאת לא יהיו לבעלי הון. כאשר המדינה מפקחת על הקרקעות שלה – וזה הנכס הלאומי החשוב ביותר. אין דבר יותר חשוב מזה.
מה שקרה בחוק הקרקעות הקודם, כאשר הוציאו את הקרקעות למכירה, אני אמרתי כאן, עמדתי כאן – זה משול לקופסת מלפפון סגורה. ברגע שאתה פותח את קופסת המלפפון, אתה לוקח אחד, או שאתה צריך לאכול את הכול באותו יום, או שאחרי שבוע אתה זורק את זה כי אין לו שימוש. מה שקרה, התחלנו עם מעט דונמי אדמה, ואז כנראה ימשיכו ויעשו עוד ועוד.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שקרקעות המדינה זה נכס לאומי חשוב, אבל אני עוד יותר מתפלא איך אפשר למכור את קרקעות המדינה דווקא לאנשים מחוץ-לארץ. לכן, הצעת החוק הזאת באה כדי שיהיה לפחות פיקוח משמעותי מאוד על בעלי הון מחוץ-לארץ. הם לא עולים לארץ, אבל הם יכולים לקנות קרקעות. לכן, אני חושב שגם זכאי חוק השבות שרוצים לקנות קרקע בישראל – זה חייב להיות בפיקוח, חייבת להיות הגבלה מסוימת, שלא כל בעל כסף יקנה מה שהוא רוצה כאן. לכן הנושא הזה של פיקוח על קרקעות המדינה הוא דבר חשוב.
אם אפשר היה בכלל שלא להפריט את הקרקעות, זה היה טוב, אבל התחילו איזשהו מהלך. אני מקווה שהכנסת תתעשת. זה לא עניין של ימין–שמאל, העניין הזה. העניין הזה – אתה נותן לדורות הבאים, לנכדים ולנינים שלך, אדמה מובטחת, שלא ניתנה למישהו אחר. לכן אפשר להתווכח אם ארץ-ישראל תהיה קטנה, תהיה גדולה, אבל פיקוח על מכירת קרקעות לזרים זה דבר חשוב. לכן אנחנו נסייע בקידום הצעת החוק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מולה, לאות תודה על כך שאתה תומך בחוק אני אתן לך עצה כחבר אופוזיציה לחבר אופוזיציה: כשאתה מוציא מלפפון חמוץ מהקופסה, תשים אחר כך את שאר המלפפונים בכלי פלסטיק ותכניס למקרר. זה יכול להחזיק די הרבה זמן.
אבל לענייננו שלנו, כשהעבירה ממשלת נתניהו את רפורמת הקרקעות הגדולה, התרענו על הסכנה הטמונה בכך שזרים ילטשו עין אל קרקעות המדינה וינסו להשתלט, בכספים גדולים, מטעמים כלכליים או מטעמים עוינים, על אדמות המדינה. הממשלה ניסתה להניח את דעתנו שיהיה רישום ויהיה פיקוח, ולא נחה דעתנו. לכן, ראוי לברך את חבר הכנסת נחמן שי וחבריו מציעי החוק על הצעת החוק הזאת, שיכולה להדק באופן משמעותי את הפיקוח המובטח על העברת קרקעות.
לפני כשבועיים הסתבר לנו – ואני יודע, חברי חבר הכנסת נחמן שי, שהחוק שלך אינו עוסק בקרקעות פרטיות, אבל נדמה לי שהדוגמה יכולה ללמד אותנו על כוונות. אם בקרקעות פרטיות בירושלים, שלגביהן תשומת הלב מרובה והתקשורת מתעניינת ורבים הקופצים, יש ניסיונות השתלטות כאלה, על אחת כמה וכמה שיכולים להתרחש ניסיונות כאלה לגבי אדמות מדינה רחוקות מן העין, רחוקות מן הלב, שעדיין אינן מפותחות, שאין בהן איזה עניין נדל"ני סוער ותכוף.
לפני כשבועיים התפרסם כי באשיר אל-מצרי מנסה לרכוש את קרקעות "נוף ציון", שיועדו להקמת שכונה יהודית בירושלים. בימים אלה ממש בנק לאומי צריך להתלבט אם להעביר את האג"חים של החברה המחזיקה בהם היום, והיא בעלת חוב לבנק לאומי, לידי היזם הפלסטיני שהקים חברה בקפריסין ולקח את עורך-הדין וייסגלס ועשה בדיוק את אותם צעדים שיכולים לאפשר גם לחברות זרות אחרות להסתתר מאחורי גורם שני ושלישי, כשיבואו לנסות להשתלט על קרקעות המדינה. בנק לאומי צריך להתלבט אם למכור אותן ליזם הזה או לחברת יזמים יהודים, שרוצה להמשיך ולבנות במקום את שכונת "נוף ציון".
אני יודע שהחוק שלך לא מכסה את האפשרות הזאת. אינני מציע להכניס את זה לחוק, כדי שלא לקלקל את מה שיש עליו הסכמות. אני רק מסב את תשומת הלב שאם כך נוהגים בירושלים, כך ינהגו גם בקרקעות אחרות במדינה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חברת הכנסת שלי יחימוביץ תעלה, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה קודם כול לחברי היוזמים, ובראשם חבר הכנסת נחמן שי, שיזם את החוק במקורו וצירף את יתר החברים, ובהם אותי.
לא אכביר פרטים על החוק הזה, שהוא חשוב וחיוני, וחברי חבר הכנסת שי פירט אותו באריכות ולעומק. אסביר רק מדוע נולד הצורך לחוקק אותו. הוא נולד מתוך החטא הגדול של הפרטת הקרקעות.
היום, אחרי השסע הקשה במפלגתי, מפלגת העבודה, אחרי אותה מסיבת עיתונאים שבה ישב אהוד ברק בראש קבוצת עריקים שעשו יחד אתו מעשה אופורטוניסטי ונטול אידיאולוגיה, שעה שהוא דיבר על ציונות ועל פוסט-ציונות, בזמן שהוא דיבר נזכרתי בהפרטת הקרקעות שהוא היה שותף לה. הרי מה יכול להיות יותר פוסט-ציוני למפלגה שנולדה על יסודות ציוניים וסוציאליסטיים מאשר להיות שותפה להפרטת קרקעות המדינה?
ודיברו פה חברי על הציווי מהמקורות – והארץ לא תימכר לצמיתות. אני רוצה להוסיף ציווי נוסף. הוא אומנם לא בגדר ציווי דתי אבל הוא יצא מפיו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, שמקובל ואפילו נערץ על כולנו, והוא אמר: המשאב הזה, הקרקע, לעולם יישאר בידי העם, לבל יעשו בו יחידים כרצונם.
תחשבו על העומק מאחורי האמירה הזאת. המשאב המתכלה הזה, הקרקע – אלה לא קווי סלולר, אלה לא דברים שהם בני-חלוף. זהו משאב שאי-אפשר לסחור ולספסר בו, כיוון שבשלב מסוים הוא פשוט ייגמר ואנחנו נישאר בלי מדינה ובלי קרקע. יש איזושהי אמת ציונית יותר מוצקה מהדבר הזה? יש אמיתות נוספות, כמובן, אבל הכלל הזה הוא יסוד מיסודות הציונות.
והנה, מפלגת העבודה, ובראשה מי שהיום הוא יושב-ראש מפלגת העצמאות – בסוגריים אשאל: עצמאות ממה? עצמאות מערכים? עצמאות מאידיאולוגיה? עצמאות ממחויבות לבוחרים? עצמאות מלעמוד במילתך ובדבריך? זאת העצמאות? והנה, הוא שווה נפש לחלוטין לרפורמה הזאת ואף מצדד בה ומצביע בשבילה, לא פחות ולא יותר.
הרפורמה הזאת טרם יושמה בפועל, אבל בעיני גם דברים שאינם מיושמים בגלל כשל ביצועי הם חשובים, וחשוב להצביע עליהם בגלל האידיאולוגיה שעמדה בבסיסם מלכתחילה, אותה אידיאולוגיה שהביאה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ביחד עם שותפו הנאמן יושב-ראש סיעת העצמאות – או שמא אומר "מסעדת העצמאות", או שמא אומר "סיעת אקירוב" – הם יחד הובילו את הפרטת קרקעות המדינה. ומה ניסינו אנחנו, חברי ואנוכי, לעשות? להציל במשהו את הקרקע של כולנו מפני אותה החלטה אומללה.
החוק הזה הוא במסגרת פעולות ההצלה והחילוץ מנזקי – – –
נחמן שי (קדימה):
של פיקוד העורף.
שלי יחימוביץ (העבודה):
של פיקוד העורף – מנזקי הפרטת קרקעות המדינה, ובין היתר, הוא מנסה למנוע, באמצעים שונים, שמוסכמים פה על כל חלקי הבית – ולכן אני גם אבקש את מה שביקשו קודמי: לא להוסיף ולהכביד על החוק הזה כל אחד ממשאלות לבו וממשנתו האידיאולוגית כדי לא ליצור את אותה סתירה שאנחנו לא מעוניינים בה, בהסכימנו על חקיקה שהיא קונסנזואלית.
אנחנו מבקשים שלא לאפשר לאדם מבחוץ, בין אם הוא גורם עוין על רקע לאומי ובין אם הוא גורם עוין על רקע עסקי, ומתייחס למדינת ישראל ולקרקעותיה כאל חנות צעצועים שהוא יכול לגרוף ממנה מדפים שלמים, מכל אותם גורמים אנחנו מנסים למנוע – או לפחות להגביל את צעדיהם בבואם לרכוש את אדמות המדינה, באמצעות מנגנון שהוא סביר, הוא מידתי, הוא עומד על כל הקשיים שבדרך, אבל הוא לא מאפשר לגורמים עוינים – בין אם פיננסיים ובין אם לאומיים – לבוא ולעשות "בוננזה" על הגב של אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שהממשלה העלתה את החוק של הפרטת הקרקעות, נאמר במפורש שתהיה השלמה לחוק כי החוק פרוץ, והחשש הזה עלה בזמנו, שעלולים לבוא קרקעות ובתים לידי גורמים עוינים.
ואנחנו רואים את זה הלכה למעשה כאשר אל-מצרי אומר בעזות מצח – מי שראה את הכתבה לפני כשבועיים – אומר: כן, אני בונה את השכונה הזאת כדי קודם כול למנוע מהיהודים להיכנס לשכונה הזאת וכדי לחלק את ירושלים, ואני לא רוצה לאפשר ליהודים מדרך רגל במקום הזה.
במקביל, הווקף – פה, מתחת לאף שלנו – מכריז הכרזה ונותן פסק הלכה שכל מי שימכור בית ליהודי, דינו דין מוות, חייב מיתה. וכאשר יהודים מונעים – טוב, פה זה כבר בתוך המדינה שלנו – חוששים לבתיהם, לשלומם, בגלל התרבות המשותפת עם ערביי ארץ-ישראל, אז פה קמה צעקה ואומרים: יש פה גזענות.
אני יודע שאלה שני נושאים שונים, אבל בהיבט שלי ובהסתכלות שלי, כאדם שרואה את שתי החזיתות האלה, אני חושב שיש משהו שמשיק ביניהם. זאת אומרת, מצד אחד אנחנו יודעים על מעשים בכל יום – סיפר לי לא מזמן אחד מהידידים שלי שמישהו מאבו-דאבי בא לקנות בית בעיר העתיקה, הוא ניסה לקנות את הבית בפי-שניים, אבל הוא לא בא ישיר, הוא שלח את השליח שלו. הם עושים את זה דרך שליחים, דרך חברות. ודב וייסגלס, שהיה היועץ של שרון בזמנו, הוא המתווך הגדול, אומר: אז מה יש, זה נושא כלכלי, זה סחר בקרקעות.
רבותי, צריך להבין. יש כמה דרכים איך לכבוש את המדינה הזאת. אחת הדרכים לממש את זכות השיבה זה בכך שמביאים מיליונרים מסעודיה שמוכנים להשקיע פה מיליונים ומיליארדים רק כדי לרכוש בית אחרי בית, שכונה אחרי שכונה.
ואם אנחנו לא נתעורר בזמן, אדוני היושב-ראש, ואנחנו נסתכל על זה שזה רק עניין של עסקה נדל"נית, משהו שקשור לעסקאות של ביזנס בלבד, אנחנו באמת נמצא את עצמנו פעם עירומים, כאשר הקרקעות, שלב אחרי שלב, יימסרו לגורמים עוינים.
ואני רוצה לומר, כשאנחנו מדברים על גורמים עוינים צריך לקחת גם את הרשות הפלסטינית כרגע, מבחינתנו היא גורם עוין לא פחות מאשר סעודיה, ואל-מצרי, שהוא מהרשות הפלסטינית, מבחינתי הוא כמו איזה סעודי וכמו כל מדינת אויב אחרת, מכיוון שהוא גם מצהיר באופן הברור ביותר שזו דרכו, זו כוונתו, ואנחנו לא נלך עם הדמוקרטיה שלנו בצורה עיוורת.
אני רק רוצה לומר – איפה כל יפי הנפש – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
נסים זאב (ש"ס):
אני רק מסיים. – – וזכויות אדם, כאשר הווקף מודיע על פסק-דין מוות? למה הם לא מתעוררים? למה הם לא מוחים נגד זה? כנראה זה דבר שמקובל. מה שקשור בצד השני זה דבר שהוא מובן מאליו. כך צריך לעשות, פסקי ההלכה שם מובנים. אבל כאשר אנחנו קצת שומרים על הזכויות שלנו, אם זה בצפת ואם זה בערים אחרות, אז קם קול זעקה מרה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, רבותי, תם הדיון.
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3) (הגבלה על הקניה או העברה של זכויות במקרקעין לזרים), התשע"א–2011, של חבר הכנסת נחמן שי – קריאה ראשונה. מי בעד, מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3) (הגבלה על הקניה או העברה של זכויות במקרקעין לזרים), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.