קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הממשלה (תיקון – הגדרת משרדי ממשלה קבועים), התש"ע–2010 [הצעת חוק פ/2360/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו”ר ראובן ריבלין: אנו עוברים להצעת חוק הממשלה (תיקון – הגדת משרדי הממשלה הקבועים), של חבר הכנסת רוברט טיבייב. נא לעלות לדוכן ולהציג. ישיב השר גלעד ארדן, הנוכח כאן באולם. הצעת החוק היא של חבר הכנסת רוברט טיבייב ושל קבוצת חברי כנסת, ביניהם יואל חסון, ואם הממשלה תתנגד הוא יוכל להשיב בשם המציעים. מי שיציג את החוק: חבר הכנסת טיבייב. רוברט טיבייב (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי חברי הכנסת, החוק הזה מדבר על ההגדרה של משרדי ממשלה. כמו שאנו יודעים, אין תחום אחריות להרבה שרים בממשלה הזאת, וזה חבל. מטרת החוק היתה לצמצם את מספר השרים ל-18. אתמול נסעתי לכנסת ועברתי בדרך במושב, ומה ראיתי שם – להקת ברווזים. ברווזים מנופחים. מייד מצאתי את המכנה המשותף בין להקת הברווזים והממשלה המנופחת: גם הלהקה מנופחת, גם הממשלה מנופחת. אין כל הצדקה למספר שרים גדול מ-18. אם אתם חושבים שאת זה אני אמרתי, אתם טועים; את זה אמר השר גדעון סער בקדנציה הקודמת על הממשלה, ואני מסכים אתו לחלוטין. והוא הגיש הצעת חוק שאומרת שאין שום הצדקה למספר שרים גדול מ-18, אדוני השר. אני רוצה להמשיך – ממשלת הברווזים הזאת, זה ממש גידול סרטני במדינה. אין שום מדינה בעולם שיש לה מספר שרים כמו שיש בממשלה שלנו. אני כמעט בטוח שאנחנו הראשונים ב-OECD במספר השרים בממשלה. היו"ר ראובן ריבלין: אתה יודע מי ראש הממשלה היחיד שהיו לו 18 שרים? רוברט טיבייב (קדימה): יכול להיות – – – היו"ר ראובן ריבלין: מר ביבי נתניהו, בחוק הבחירה הישירה, היו לו 18 שרים, קדנציה שלמה. השר האחרון שנכנס כאשר התפטר, היה השר מאיר שטרית. רוברט טיבייב (קדימה): אתה מוסיף לי דקה, נכון? ואם כבר לחזור לראש הממשלה, אני מצטט את בנימין נתניהו כיו"ר האופוזיציה: "אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה נועד לייעל את הממשלות בישראל ולהביא אותן, פחות או יותר, לממדים הבין-לאומיים המקובלים. לפני הדיון הזה הלכתי ובדקתי אם סטינו, מה קרה מאז חוקקו את זה, האם ממשלות גדלו או קטנו. כשאתה בודק את הקהילה הבין-לאומית – – – אתה מגלה שישראל היא למעלה למעלה. היא קופצת לקצה הסקאלה. בדרך כלל ממשלות נעות בסביבות ה-18 או ה-15, יש כאלה שמגיעות ל-12, אבל הגבול העליון, אם יש, הוא בדרך כלל במספרי ה-20 – – –. במקרה שלנו חרגנו בקלי קלות, ומן הרגע שפרצנו את הגבול הזה, קרה מה שצפוי שיקרה – אינפלציה". את זה אמר נתניהו ב-2006. ואני חוזר ואומר – במקרה שלנו חרגנו. אז הממשלה היתה 23 שרים. אם בנימין נתניהו אומר שחרגנו אז, אז מה אנחנו מדברים על הממשלה הזאת, של 39 מנדטים? ואם להוסיף עוד שר אחד – – – היו"ר ראובן ריבלין: 39 שרים. רוברט טיבייב (קדימה): 30 שרים ותשעה סגנים. ואם להוסיף עוד סגן או שר, אנחנו נגיע לקבוצה של עלי ביבי ו-40 השודדים, ששודדים את המדינה. אתם, רבותי השרים, אתם השודדים את המדינה, ובראש הקבוצה של השודדים עומד בנימין נתניהו. יצחק כהן (ש"ס): מה זה, אדוני היושב-ראש? היו"ר ראובן ריבלין: מה, זה לא פרלמנטרי? זה פרלמנטרי לחלוטין. תבוא אתה אחרי זה, תשיב לו כגמולו, וזה הכול. תסביר לו. יש עלי בבא ויש עלי ביבי ויש שמות אחרים. רוברט טיבייב (קדימה): אני מצטט את הדברים של בנימין נתניהו. היו"ר ראובן ריבלין: שמעתי דברים יותר גרועים, רק הוא יכול לקבל תשובות, תאמין לי. הציבור ישפוט אותו, הוא לא עשה פה איזה משהו שהוא לא פרלמנטרי. מה אתכם, מה קרה – – רוברט טיבייב (קדימה): אני מצטט את הדברים שאמרו שרים שיושבים עכשיו בממשלה לידך, שודדים. היו"ר ראובן ריבלין: זה עוד לא – – – לומר דבר שאסור – – – רוברט טיבייב (קדימה): "מי יכול לבוא ולטעון שיש איזה אינטרס ציבורי שמצדיק ממשלה מנופחת ומסורבלת?" – זה לא אני אמרתי, זה השר גדעון סער, שיושב בממשלה המנופחת, אמר. "מה האינטרס הציבורי? למי זה מועיל, חוץ מלהמצאת תפקידי שרים חדשים עם תארים חדשים בכל קדנציה, הקמת מנגנונים חדשים כדי לשרת את" המטרה – זה לא אני אמרתי, זה שר בממשלה המנופחת אמר. "אם היינו באים ואומרים שזה תורם לממשלה – אבל גם לממשלה זה לא תורם. כשאתה יושב בפורום של 25 או 27 שרים" – אז היה מדובר ב-25 שרים. מה אנחנו מדברים היום? על 40? אז אתם לא שודדים? אתם שודדים. "אפילו הייתי אומר, בלי לפגוע בשרים – – – שנוצרת זילות מסוימת של תפקיד השר כאשר אין שום סיבה עניינית לכהונה של שר זה או אחר. זה גם פוגע בכנסת, מפני שהכנסת מתרוקנת במידה רבה בוועדותיה ובמליאה – – – הממשלה נפגעת, הכנסת נפגעת, משקיעים תקציבי ענק במנגנונים מיותרים שלא משרתים שום צורך ענייני", וכל זה, אני חוזר ואומר, זה הממשלה הנוכחית אמרה בקדנציה הקודמת, אז מה קרה עכשיו? אדוני דודו רותם, אתה שותק? ואתה שייך ללהקה של הברווזים. אתה אחד מהם. ואולי יותר חשוב מזה – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): מה יותר טוב, להיות ברווז או להיות שודד? רוברט טיבייב (קדימה): אתה שודד וברווז. "ואולי יותר חשוב מזה – אמון הציבור נפגע", אמר השר גדעון סער בקדנציה הקודמת. "אמון הציבור במערכת הפוליטית, כאשר הציבור מבין שאין תפקידים קבועים", ואני ממשיך לצטט – "למה שלא תהיה ממשלה של 35 שרים? אנחנו עתידים להגיע לכך, אם לא נשנה את הנורמות". בחלום רע שר בממשלה הנוכחית חשב שיכולים להגיע ל-35 שרים, אדוני היושב-ראש? ומי קבע את הנורמות? – – – היו"ר ראובן ריבלין: בקצב הזה אנחנו נחליף – הממשלה תשב במקום חברי הכנסת, וחברי הכנסת ישבו במקום הממשלה, והכול יהיה בסדר. רוברט טיבייב (קדימה): ומי קבע את הנורמות? נורמות בלי פרופורציות, נורמות בלי בושה. אתם קבעתם את הנורמות. האם אני לא צודק, אדוני היושב-ראש? היו"ר ראובן ריבלין: אחרי 18 השרים בא ראש ממשלה, עשה 25 – – – שרת התרבות והספורט לימור לבנת: שינה את החוק. היו"ר ראובן ריבלין: וראש האופוזיציה דיבר על כורסאות עור הצבי. לאחר מכן הוא נהיה לראש ממשלה, ומייד הלכה הממשלה והיתה עד 29. ועכשיו, אנני אוקלי אשת לפידות, אמרה: כל מה שאתה יכול לעשות, אני יכולה לעשות טוב יותר. באנגלית: everything you can do, I can do better. עכשיו הגענו ל-30 שרים. אבל עוד היד נטויה, עוד יכולות להיות תחלופות. פעם היה חוק ברור, חוק-יסוד, שקבע 18 שרים. היחיד שנתן לבו לחוק ולא שינה אותו היה בנימין נתניהו. אלה עובדות. קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: נכון, אמרתי שהוא היחיד. אמרתי שעכשיו. הרי בפעם הבאה יהיה מישהו אחר שהשר טיבייב יקריא לו את הנאום שהוא נואם היום. הואיל ואנחנו כבר כמה קדנציות פה, השרה לימור לבנת – כמובן, את הרבה יותר צעירה, הרבה פחות קדנציות, אבל מה שהוא אומר – כל שנה אנחנו שומעים אותו דבר. פתאום הוא מתלהב. השודדים – שמעתי אפילו את השרה לימור לבנת פעם מדברת על הממשלה – – – רוברט טיבייב (קדימה): אני חוזר ואומר. אדוני היושב-ראש, אני חוזר ואומר. כל שר שיושב בממשלה הזאת שייך לקבוצת עלי ביבי ו-40 השודדים. אני חוזר ואומר ומדגיש את זה. היו"ר ראובן ריבלין: האם אדוני מסיים? רוברט טיבייב (קדימה): עוד לא. אמרת שתיתן לי עוד כמה דקות. היו"ר ראובן ריבלין: אני נותן לך זמן פציעות, שלוש דקות שרק אני בזבזתי. רוברט טיבייב (קדימה): ואני חוזר ואומר עוד הפעם – תודה שאתה עוזר לי. שר שיושב בממשלה המנופחת – – היו"ר ראובן ריבלין: אל תפריעו לו עכשיו, בעוד שלוש דקות הוא יסיים. קריאה: – – – רוברט טיבייב (קדימה): – – בממשלה של ברווזים; שר שאמר בזמנו: "למה שלא תהיה ממשלה של 35?" – שרים – "אנחנו עתידים להגיע לכך – – – אם לא נשנה את הנורמה". שיניתם את הנורמות, הגעתם ל-39. אתם רוצים לשנות עוד נורמות? אבל על איזה חשבון? היו"ר ראובן ריבלין: 30 שרים. רוברט טיבייב (קדימה): אבל תשעה סגנים. היו"ר ראובן ריבלין: לא, אבל אם סגנים, תוסיף גם – גם בממשלה הקודמת היו כמה סגנים. רוברט טיבייב (קדימה): הם שייכים לקבוצה של שודדים וברווזים. יואל חסון (קדימה): ביטחון וחוץ, תבדוק אותי. רוברט טיבייב (קדימה): תודה רבה. אני ממשיך בציטוט: "חברי הכנסת, אני רוצה שתשוו לנגד עיניכם נקודה אחת חשובה, והיא אמון הציבור בבית הזה. הציבור, באופנים רבים, ובמערכות – – – בשיעור הצבעה הולך ויורד, מביע אי-אמון במערכת הפוליטית, חושד – – – נבחרי הציבור, מתייחס באופן קולקטיבי שלילי לנבחרי ציבור. אם היום אנחנו נקבל חוק שמחזק את הכנסת ומגביר את אמון הציבור במערכת הפוליטית, זאת תהיה שעתה היפה של הכנסת". אני מסכים עם השר גדעון סער. יותר מזה, בקדנציה הקודמת הממשלה תמכה בהצעת החוק. אבל אז. נכון להיום, הממשלה של ברווזים ושודדים לא תומכת בחוק. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת טיבייב. השר גלעד ארדן, בתור השר המקשר, ישיב על הצעת החוק. לאחר מכן יוכל טיבייב, אם השר מתנגד, להסביר מדוע השר לא צודק בהתנגדותו ואז נצביע. לא יישמעו צלצולים מיוחדים. רבותי, ברגע שמסיימים מצביעים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: התשובות היום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על הצעות החוק, קצת מזכירות לי את התשובות בימי שני על הצעות האי-אמון. בכל שבוע סיעת קדימה מגישה – בין שאלו הצעות אי-אמון ובין שאלו הצעות חוק שמסתמכות על הנחת עבודה שגויה של סיעת קדימה והעומדת בראשה כאילו הציבור הוא חסר כל אינטליגנציה, זיכרונו בגד בו, ואם רק סיעת קדימה תעלה כל שבוע נושאים מדיניים, כלכליים וחברתיים – שהיא כמובן כשלה בכולם, טעתה בכולם, הכול הובילה לא נכון – אם היא רק תגיד את זה עכשיו, אחרי שכשהיתה לה הזדמנות לעשות את זה היא לא עשתה, אז הציבור מייד יישא את עיניו ויאמר: הו, הו, סיעת קדימה, אתם לא ברווזים, אתם לא שודדים, רק במקרה בעבר גנבתם את אמון הציבור, השתמשתם בו להיפך – ממה ששלחו אתכם; ראשיכם נמצאים או בחקירות או בכלא. היושבת-ראש שלכם הצביעה בכל הצעות החוק לטובת החרדים, לא שינתה את שיטת הממשל. היא זאת שתמכה בחבר הכנסת בר-און כשר האוצר – בצדק, דרך אגב, במקרה הזה – כאשר הוא שינה ועשה העדפה לטובת מי שיחסוך לפנסיה, כדי שלא יישארו אנשים במדינת ישראל בלי פנסיה. ועכשיו בא חבר הכנסת שטרית במחי יד – הוא במקרה, אומנם הוא היה מאוד פעיל כשר בוועדת שרים לחקיקה, במקרה באותו יום הוא לא היה, הוא לא שמע בתקשורת ששינו מהעדפה להטבות מס – – – לפנסיה, והיום הוא נזכר – – היו"ר ראובן ריבלין: לזכותו של חבר הכנסת בר-און – הוא מצביע בהתאם לעמדותיו. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – התחלפה הממשלה, היה לו זמן כחבר כנסת. הנה הוא שמע על זה, והוא בא לתקן את שגיאות העבר של שר האוצר בר-און. ומצטרף לחגיגה, במסגרת כל התארים שיועצי האסטרטגיה שלכם אומרים – פעם זאת מכונית, או עגלה, או ברווזים או שודדים; בזה תשכנעו את הציבור, מאה אחוז, תחזרו על זה עוד הרבה. ברמה האישית אני מאוד מחבב אותך, חבר הכנסת טיבייב; אני גם חולק על פרשנותו של היושב-ראש במקרה הזה, אני לא חושב שזה ראוי שכך יתנהל השיח, אבל בסדר: אם זה מותר במסגרת התקנון, נשתמש גם אנחנו בתקנון ונאמר את מה שיש לנו לומר על ההתנהגויות שלכם. היתה לכם כל ההזדמנות לשנות את שיטת הממשל. אם אתה מזכיר את הצעת החוק של גדעון סער, שהיא ממש לא דומה להצעה הזאת, שמונחת על שולחן הכנסת, תזכיר גם למה היא לא עברה. נו, למה היא לא עברה? היא לא עברה כי הממשלה בראשות הסיעה שלך ויושבת-ראש האופוזיציה הפילה אותה. היה חבר הכנסת בן-ששון, יושב-ראש ועדת חוקה – שהיום, כנשיא אוניברסיטה, נזכר גם הוא באברכים ובסטודנטים; הוא שכח את זה כשהוא היה יושב-ראש ועדת חוקה; וגם הוא ידיד טוב שלי. אבל הציבור לא שוכח. אז את כל הדברים שלא עשיתם, שרימיתם את הציבור, ששכחתם, שקברתם הצעות חוק כאלה, אז היום אתם באים. מילא, תגידו את זה בצניעות, תגידו: טעינו רק לפני שנתיים כשלא תמכנו בחוק של גדעון סער, אנחנו מבקשים מכם בדחילו ורחימו, וגם מהציבור, סליחה, ומבקשים שתתקנו את זה היום לעוד קדנציה או שתיים, כדי שזה לא ייראה כמשהו שחל רק מהרגע להרגע רק כדי לנסות להביך את הקואליציה הנוכחית. אז אולי ישמע השומע ויגיד: אולי קדימה חוזרת בתשובה, מכה על חטא; היושבת-ראש שלה באמת מתכוונת שיציבות שלטונית זה דבר חשוב, ורפורמות ממשליות, כפי שכתבתם, זה הדבר הכי חשוב. אבל לא, שבוע אחר שבוע, בצורה שטחית – לא, אפילו, באמת, אלא סתם מהשפה אל החוץ. אז הצעת החוק שלך, חבר הכנסת טיבייב, היא לא הצעת החוק שהיתה אז להגבלת מספר שרי הממשלה. הצעת החוק ההיא, שהגיש חבר הכנסת גדעון סער, והיחיד שפעל על-פיה בעבר, דרך אגב, היה, כפי שהיושב-ראש ציין, ראש הממשלה בנימין נתניהו – היא הרי שונתה בעבר על-ידי ראש הממשלה לשעבר ברק. הורחבה עוד יותר מזה על-ידי ראשי הממשלות שהיו אחרי זה: שרון, אולמרט; לא זוכר שהם עשו את זה – שרון עוד עשה את זה בשם הליכוד אבל אולמרט כבר לא עשה את זה בשם הליכוד. שרון השתמש, דרך אגב, בחוק הזה גם באותו לילה שבו הוא רצה לחזק את התמיכה בהתנתקות, כי אתה סופר גם סגני שרים. אני זוכר היטב את הלילה שאחריו קמנו בבוקר עם עוד תוספת מאוד מכובדת של סגני שרים. אני לא זוכר שיושבת-ראש האופוזיציה דהיום מחתה נמרצות על הבעיה הקשה הזאת של תוספת. לכן, גם היום – – – השר מיכאל איתן: הם קיבלו את זה כפרס עבור שירותים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: זה אפילו לא היה במסגרת הקמת ממשלה לטווח ארוך אלא רק כדי לתמוך בהחלטה אד-הוק, שמנצלת לרעה את המנדט שהבוחר נתן כדי לתמוך בהתנתקות. אז בכל הכבוד, אתם האחרונים שיכולים להגיש הצעות חוק כאלה לפני שתבקשו אלף פעמים סליחה מהציבור, ובוודאי לא הצעת חוק שבכלל, שוב, לא מדברת על הגבלת מספר השרים; היא בעצם מנסה לפגוע ביכולת של הממשלה להעביר שטחי פעולה, לקבוע תחומים של משרדי ממשלה. ברור לכולנו שזה דבר שאי-אפשר לתמוך בו. ממשלה צריכה לשמור על איזו גמישות, יש נושאים שמתפתחים, נושאים שעולים גבוה יותר בסדר העדיפויות הלאומי ונושאים שיורדים נמוך יותר. ולכן, מכל הסיבות הללו, הממשלה מתנגדת לחוק ומבקשת להסיר את ההצעה מסדר-היום. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון מבקש להשיב בשם המציעים, בבקשה. תוכל להישאר כבר על הבמה, נספור את הקול שלך ונעבור לחוק הבא. בבקשה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, כן, נכון, לתמוך בהצעת חוק כזאת זה במובן מסוים מעמיד אותך בסכנה; מעמיד אותך בסכנה שאולי יום אחד אתה תצטרך להיות בממשלה גדולה מדי, אתה תצטרך להיות בממשלה שיבקרו אותה על גודלה. אבל כל עוד החוק לא קיים, אי-אפשר לבקר. אם יש חוק, אם היה חוק שמגביל את מספר השרים, אז היה צריך לבוא ולומר איזה ראש ממשלה מוכן לשלם את המחיר הציבורי ובכל זאת לבטל את החוק ולמנות ממשלה גדולה יותר. מה עשתה הממשלה הזאת, הגדילה ועשתה? היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון, ממשלה ביום אחד ביטלה חוק-יסוד. זאת היתה ממשלת ברק. אנחנו היינו באופוזיציה אז. היתה ממשלת ברק, ואריק עמד פה ודיבר על – – – רוני בר-און (קדימה): לא, לא היה ביום אחד. ניסו בקריאה הראשונה לתקן בהוראת שעה, רק אז היה שכל לכנסת ואמרה להם: חוק-יסוד לא מתקנים בהוראת שעה, והביאו את זה כחוק-יסוד, נקודה. היו"ר ראובן ריבלין: כן, כן. גם את חוק-היסוד הזה העבירו ביעף. ביעף, ביום אחד. רוני בר-און (קדימה): עדיין, הוא חוק-יסוד ולא בהוראת שעה. היו"ר ראובן ריבלין: בסדר, אני מבין למה אתה מתכוון ולמה אתה חותר. רוני בר-און (קדימה): אני כתבתי את זה, לא המצאתי את זה. יואל חסון (קדימה): בכל אופן, אדוני השר, השר ארדן, אתה מזכיר לכולם, ברהיטות וביעילות רבה, את הדברים שהיו בעבר, אבל למה אתה לא מזכיר, לדוגמה, שהממשלה הקודמת, אדוני השר, לא העזה – ועדת השרים לענייני חקיקה לא העזה להביע עמדה בעניין, ואמרה: זה עניינה של הכנסת, והכנסת תחליט. חברי קדימה, חלק כך וחלק אחרת, הצביעו נגד, וחלק בעד. אתם הצבעתם ואתם יזמתם את החוק. אבל, ועדת השרים לחקיקה בממשלה שלכם מביעה עמדה בנושא כזה? מה יותר מזה, הכול כדי להגן על הכיסאות ולאפשר את ההישרדות של ראש הממשלה? אבל אתה יודע מה? אני אלך ישר. ציטטו פה את השר ארדן, ציטטו פה את השר ארדן, ציטטו פה את השר גדעון סער – לא, את השר ארדן, נכון, לא ציטטו, אבל אתה הצבעת בעד החוק, היית מאוד נמרץ בעד החוק הזה. אבל אתם יודעים מה? השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אתה הצבעת נגדו. יואל חסון (קדימה): נכון, נכון, אז הצבעתי נגדו, אבל היום אני יוזם את החוק הזה, והיום אני חושב, יחד עם חבר הכנסת טיבייב – – – רוני בר-און (קדימה): זאת אחת הפעמים הבודדות שהצבעת יחד עם הקואליציה. יואל חסון (קדימה): כיושב-ראש הקואליציה. אבל יחד עם חבר הכנסת טיבייב, שאני חייב לומר שביוזמה יפה ואמיצה שלו מוביל את המאבק הזה – ואמרתי עוד פעם: אם יש חוק כזה והוא מחוקק, חסר לראות מי ראש ממשלה שיעז לבוא ולבטל אותו. אבל תראה, חיים רמון, אז, ענה בשם הממשלה ותראו מה היה אז. כשהשר רמון ענה בשם הממשלה, כאן, מהכיסא הזה, איפה שכתוב "ציפי לבני", היה כתוב פעם "בנימין נתניהו"; זה יחזור להיות כתוב "בנימין נתניהו" בקרוב. ושם צעק לו בנימין נתניהו ואמר: אני – הוא אמר לו: אני מזכיר לך – בנימין נתניהו אומר: אולי תגיד איזו היתה הממשלה היחידה שהיו בה שמונה-עשרה שרים? רוני בר-און (קדימה): שמונה-עשר, שמונה-עשר. יואל חסון (קדימה): שמונה-עשר. סליחה, שמונה-עשר שרים. אמר לו חיים רמון: 1996–1999, אני זוכר. אז נתניהו אומר: אולי ראוי לרשום את זה בפרוטוקול? אז אמרו לו: כן, זה נרשם בפרוטוקול, הממשלה שלך – 18 שרים. ושימו לב מה אמרה אחר כך חברת הכנסת לימור לבנת, תוך כדי השיח. אמרה: "האם תעמדו בדיבורכם שלא למנות סגני שרים בגלל חוק הממשלה?" חיים רמון הזכיר, ובצדק: אצלנו שני סגני שרים, כמה סגני שרים יש בממשלה הזאת, הגברת לבנת? אבל אז קיבלנו, כרגיל, מראש הממשלה הנוכחי, ראש האופוזיציה הקודם, קיבלנו את ההצגה הגדולה ביותר, ותראו מה אומר ראש ממשלת ישראל הנוכחי נתניהו. אומר: "החוק הזה נועד לייעל את הממשלות בישראל ולהביא אותן, פחות או יותר, לממדים הבין-לאומיים המקובלים". אומר נתניהו: "לפני הדיון הזה הלכתי ובדקתי, חבר הכנסת ריבלין", הוא אומר, "אם סטינו, מה קרה מאז חוקקו את זה, אם הממשלות גדלו או קטנו. כשאתה בודק את הקהילה הבין-לאומית – – –", אומר נתניהו, "אתה מגלה שישראל היא למעלה למעלה, היא קופצת לקצה הסקאלה" – כשיש לה שרים מעל 18. בכלל, אומר נתניהו, "ממשלות נעות בסביבות ה-18 או ה-15, יש כאלה שמגיעות ל-12, אבל הגבול העליון" – אצלנו מעל 25. "במקרה שלנו", אומר נתניהו לחיים רמון, אז השר המקשר, הוא אומר לו: "במקרה שלנו חרגנו בקלי-קלות ומהרגע שפרצנו את הגבול הזה קרה מה שצפוי – – – אינפלציה של שרים". אומר נתניהו: "שאלה מעניינת – האם באמת הדבר הזה משיג את היציבות שהממשלות רוצות? לכאורה כן, אבל אני חושב שקורה פה תהליך הפוך – כשיש אינפלציה בתיאבון". אומר ראש הממשלה נתניהו: אני לא בטוח שזה מבטיח יציבות. הוא אומר את זה אז, בממשלת אולמרט של 25 שרים, והיום מחזיק ממשלה של 30 שרים, תשעה סגני שרים. שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 29 שרים. יואל חסון (קדימה): 29 שרים, תשעה סגני שרים. ואני רוצה לומר לכם: אין גבול לציניות. אם אתם רוצים לתקן, אנחנו, כשהיינו ממשלה, השרה לבנת, אנחנו נתנו חופש הצבעה, אנחנו אפשרנו שהחוק הזה יעבור. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: מה, הצבעת נגד במסגרת חופש הצבעה? יואל חסון (קדימה): וגברתי השרה והשרים הנכבדים, אני מוכן להגיע אתכם להסכם, אני מוכן להגיע אתכם להסכם שהחוק יהיה כמו החוק הקודם, שהחוק יהיה לכנסת הבאה. הרי בכנסת הבאה גם ככה זה יהיה בעיה שלנו, זאת לא תהיה בעיה שלכם, ואני אגיד לכם למה, חברי חברי הכנסת – ברשות היושב-ראש עוד עשר שניות. היו"ר ראובן ריבלין: נא לסיים. יואל חסון (קדימה): בזכות היושב-ראש עוד עשר שניות. שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: – – – רוני בר-און (קדימה): אפשר לבקש שיפסיקו עם הציטוטים האלה. כולם מצטטים מה הוא אמר אתמול. היו"ר ראובן ריבלין: על זה אמר המשורר: כולם היו בני, כולם יושבים על תנאי. יואל חסון (קדימה): כשחבר כנסת או שר מצוטט, זה בסדר, אבל מי שהיה ראש האופוזיציה ויחזור להיות ראש האופוזיציה, שאומר דברים כל כך נחרצים ושנה אחרי זה נהיה ראש ממשלה – ועושה את ההיפך. היו"ר ראובן ריבלין: תודה. אתה חוזר על עצמך. יואל חסון (קדימה): משפט אחרון, ברשותך. ראש הממשלה הזה ראוי מהיום – וכך נקרא לו, חברי השרים: ראש הממשלה היוצא. ראש הממשלה היוצא נתניהו לא עמד במילתו לכן הוא בדרך החוצה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. לכן אתה רוצה שיצביעו בהצעת החוק או שאתה רוצה שראש הממשלה, נביע בו אי-אמון? לתמוך בהצעת החוק. ובכן, אנחנו עוברים להצעת חוק הממשלה (תיקון – הגדרת משרדי ממשלה קבועים), של חבר הכנסת טיבייב וחבר הכנסת חסון ועוד קבוצת חברי כנסת – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הממשלה (תיקון – הגדרת משרדי ממשלה קבועים), התשע"א–2010, נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 16 בעד, 36 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לא עברה. אנחנו עוברים להצעת חוק של חברת הכנסת חנין זועבי – בבקשה, גברתי – הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון) – – – אה, סליחה, סליחה. פשוט חסון היה הרגע.