קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון – תקציב הקולנוע), התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/1479/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת יואל חסון)
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון – חוק הקולנוע. זה, דרך אגב, חוק תקציבי. אני לא יודע אם בקריאה טרומית צריך? לא צריך. בקריאה טרומית לא צריך 50 חברים, גברתי המזכירה? לא.
מאיר שטרית (קדימה):
בקריאה טרומית זה לא חל. אין חשש.
היו"ר ראובן ריבלין:
למה, אני מוכן בקולנוע כמה שנותנים. אני מצביע, ונדמה לי גם השרה תצביע, רק אנחנו צריכים 50, אין לנו כאלה.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, לפני שניגע בהצעת החוק הזאת ואני אפרט את הרציונל וההיגיון שלה, הרשה לי להמשיך ולנצל את הזמן לדיון הקודם – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה הזמן שלך.
יואל חסון (קדימה):
– – ולומר לך, אדוני ראש הממשלה – אדוני יושב-ראש הכנסת – שראש הממשלה היוצא נתניהו צריך גם לקחת ולדעת, והציבור צריך לקחת ולדעת: מי שעומד בראשות האופוזיציה ואומר דברים כל כך נחרצים, צריך להביא בחשבון שהוא גם יהיה ראש הממשלה. וכשמדברים על נתניהו רואים דפוס פעולה קבוע של נתניהו א' כראש אופוזיציה ונתניהו ב' כראש ממשלה. ואפשר להגיד לזה: די. אפשר להגיד לזה: די. אפשר לא לקבל את זה. ואפשר, חברי חברי הכנסת, להביא ציטוטים של כל אחד מאתנו. אנחנו לא ראשי ממשלות, אנחנו לא ראש האופוזיציה. מי שהוא ראש האופוזיציה ומתיימר לבוא ולהנהיג את העם הזה, אתה מצפה שפיו ולבו יהיו שווים גם כשהוא ראש ממשלה וגם כשהוא ראש אופוזיציה. אם לא היה מדובר באיזה דפוס פעולה חוזר על עצמו אז הייתי יותר סלחן כלפי ראש הממשלה היוצא נתניהו. הייתי יותר סלחן.
רוני בר-און (קדימה):
רק משני אלה אתה מצפה שפיהם ולבם יהיו שווים?
יואל חסון (קדימה):
אתה קורא לי הצעות לסדר?
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – –
יואל חסון (קדימה):
ראש הממשלה היוצא נתניהו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברים, אנחנו דנים בדיני נפשות.
יואל חסון (קדימה):
כן, קצת כבוד.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא, כבוד למשפט – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
הוא לא יכול לקרוא לו: ראש הממשלה היוצא.
הוא ראש הממשלה היוצא.
היו"ר ראובן ריבלין:
ראש הממשלה היוצא – הוא לא דו-משמעי. חברים, חברים, תנו לי לשמור על כבודנו. חבר הכנסת היחידי שהסכים אתי זה אורי אורבך.
יואל חסון (קדימה):
השר ארדן, נתניהו הוא ראש הממשלה היוצא. זה רק עניין של זמן מתי, והעניין הזה קרוב הרבה יותר מרחוק. אתם יודעים את זה היטב. הרי מריחים את זה, ורואים את זה, ומרגישים את זה, ונתניהו עצמו, בנאומו אתמול, הופיע כראש ממשלה יוצא.
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, אבל – רגע, אני רוצה להסביר לחברים רגע. שעונים. אני עוצר את זה. תראו, אתם צריכים להבין: זה, על הקווטה של העשייה שלו. הוא מציע הצעת חוק הקולנוע, ורוצה לדבר על ראש הממשלה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
יואל חסון (קדימה):
השרה לבנת, עדיף לך שאני אדבר על נתניהו.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי. נא להמשיך. להמשיך.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא להפריע, אני אצטרך להוסיף לזמן.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
קריאות:
– – –
רוני בר-און (קדימה):
יואל, יואל, לפחות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל מה אני אעשה, זאב נסים? מה אני יכול לעשות? נא להמשיך, נא להמשיך.
רוני בר-און (קדימה):
לפחות תפרגן לשר ארדן. הוא אומנם השר היוצא, אבל השגריר הנכנס.
יואל חסון (קדימה):
טוב. לפחות יש לו עתיד, בניגוד לראש הממשלה, אתה אומר.
בכל אופן, באמת, ראש הממשלה היוצא, נתניהו, יש לו דפוס פעולה חוזר, של אמירות, א. כראש אופוזיציה, ואמירות אחרות כראש ממשלה. זה סטנדרד שאף אחד מאתנו לא צריך לקבל. זה לא סטנדרד של מנהיגות אמיתית. ראינו אתמול את ראש הממשלה במופע אימים, פשוט מופע אימים. מאוד נחמד, מאוד יפה כזה, ככה, בציוריות שלו. אבל מה זה אם לא נאום של ראש ממשלה יוצא, של אדם שמבין שהוא צריך בקרוב מאוד לצאת אל הציבור, להסביר מה הוא עשה כאן בפחות משנתיים, להסביר מה אירע כאן בכלל, מה הוא לא עשה כאן בפחות משנתיים. מי מרגיש כאן בכלל – ואני אומר לך, השר ארדן: אתה נורא מוטרד מהתואר הזה שהדבקתי לראש הממשלה; צא לרחוב; צא לרחוב ותראה כיצד הציבור מתייחס היום לנתניהו. במקרה הטוב מבחינתו באדישות. במקרה הטוב באדישות, מבחינתו, במקרה הרע – אני לא רוצה אפילו להגיד מה אני שומע ברחוב. – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אתה שומע הרבה – – –
יואל חסון (קדימה):
אתה יודע שלא אמת.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – –
יואל חסון (קדימה):
ולכן, מטרתנו – כי יכול להיות פה יותר טוב – שראש הממשלה היוצא, נתניהו, אכן יצא. תהיה פה ממשלה טובה יותר, תהיה פה ממשלה יעילה יותר – –
קריאות:
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
– – תהיה פה ממשלה חסכנית יותר, תהיה פה ממשלה, חברת הכנסת רגב, שתרגישי בה, תאמיני לי, יותר טוב מבממשלה הזאת.
מירי רגב (הליכוד):
הממשלה הכי גרועה שיכולה להיות.
ציון פיניאן (הליכוד):
תאמין לי, אתה לא מאמין לעצמך.
יואל חסון (קדימה):
חבר הכנסת פיניאן, אני שמח לשמוע את הערותיך, אבל אין יותר ממני שמאמין שנתניהו הוא אדם שלא מתאים היום לעמוד בראש ממשלת ישראל. אין יותר מאמין ממני שנתניהו הוא אדם שמרמה את הציבור, שמתנהג כראש אופוזיציה אחרת, וכראש ממשלה אחרת.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
אין יותר ממני מאמין שהאדם הזה, שיושב בראשות ממשלה, במקרה הטוב – –
קריאות:
– – –
יואל חסון (קדימה):
– – הוא – – – שורד.
היו"ר ראובן ריבלין:
תנו לו לגמור את הזמן. אתם – – –
ציון פיניאן (הליכוד):
לא, הוא מדבר אל האשה שיושבת כאן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אמר, אבל למה – כשאתה תהיה פה, תדבר אל האשה שיושבת שם. מה? מה קרה?
יואל חסון (קדימה):
הוא לא ראש ממשלה, הוא שורד.
השר מיכאל איתן:
מה אתה רוצה ממנו? הוא צודק. אין אף אחד יותר ממנו שמאמין לי. מה הוא אומר? אין אף אחד.
זאב אלקין (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
אני אומר לך – אני אומר לכם שראש הממשלה הזה, נתניהו, מוביל אתכם אל פי תהום. מוביל אתכם אל פי תהום. לקח תנועה מפוארת שנקראת הליכוד, והפך אותה לקבלן הביצוע של השותפים הקואליציוניים – – –
ציון פיניאן (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
שום דבר – חברת הכנסת רגב, אני רוצה להגיד לך משהו. את קידמת את חוק הדיור. את נלחמת על חוק הדיור – –
יריב לוין (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
– – למה חוק הדיור עבר? את חושבת שהוא עבר בגללך? הוא לא עבר בגללך. הוא עבר בגלל ש"ס, שאיימה על ראש הממשלה – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
הלוואי שהוא היה עובר בגללך. אני מעריך אותך, אני מוקיר אותך – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
– – את אחת מחברות הכנסת הטובות כאן. את האמנת בזה ובזכות האמנת בזה.
מירי רגב (הליכוד):
נכון.
יואל חסון (קדימה):
אבל אני אומר לך: לצערי, הסיבה שהחוק הזה עבר, היא ש"ס.
מירי רגב (הליכוד):
מה זה משנה בגלל – – – ראש הממשלה אישר את זה, ראש הממשלה אישר את זה? זה מה שחשוב.
יואל חסון (קדימה):
ראש הממשלה – – – הוא לא סופר את מירי רגב , הוא לא סופר את הליכוד – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
הוא לא סופר את הליכוד.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
ציון פיניאן (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
ראש הממשלה הזה, חברי הכנסת, ראש הממשלה הזה, אפרופו חוק הקולנוע שאני עובר אליו עכשיו, הוא ראש הממשלה היוצא, והוא ראש ממשלה שחי בסרט. הוא ראש ממשלה שחי בסרט של הישרדות. הוא הפך את זה בכלל לטרילוגיה. הוא הפך את זה לטרילוגיה, טרילוגיה של הישרדות. זה ראש הממשלה שלנו – –
יריב לוין (הליכוד):
אולי אם החוק לא היה, אז – – –
יואל חסון (קדימה):
– – ולכן מהיום והלאה בנימין נתניהו נקרא בישראל: ראש הממשלה היוצא, ומתי הוא יוצא, זה עניין של זמן – – –
יריב לוין (הליכוד):
– – – המכהן והממשיך לכהן.
יואל חסון (קדימה):
כזכור לכם, כזכור לכם, היה כאן דיון סוער מאוד בנושא חוק הקולנוע לפני כמה חודשים, אולי כבר עברה שנה. ובדיון הזה אז, טענתי – ולכן גם התנגדתי להצעת השרה, בזמנה – שתקציב הקולנוע צריך להיות לא רק 67 מיליון, אלא צריך להיות 100 מיליון. ולכן פעלנו והצלחנו אז להכשיל את הצעת החוק של השרה, והשרה אחר כך הביאה את זה והצליחה להעביר.
אני, קודם כול, רוצה לומר: אני חושב שראוי שתקציב הקולנוע הישראלי יעמוד על 100 מיליון. אני חושב שזה נכון. אבל מכיוון ששוחחתי עם הגורמים המעורבים בעולם הקולנוע, ועם כל מי שמייצג היום את – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני במקרה מכיר אותם, כי הייתי שותף לחוק הקולנוע – –
יואל חסון (קדימה):
כן, אני יודע שהיית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – הם מאוד כעסו אז על קדימה שהם דחו את הצעת החוק.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
גם עכשיו, עכשיו, על מה שהוא עושה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא בטוח. אם הממשלה תיתן 100 מיליון, הם ישמחו.
יואל חסון (קדימה):
אני בטוח שהם ישמחו מאוד לקבל 100 מיליון – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין על זה ויכוח.
יואל חסון (קדימה):
– – ואני גם מקווה מאוד, השרה, שאת – סך הכול אני יודע שאת לא נגד הקולנוע. אני מאמין שאת בעד הקולנוע הישראלי. לפחות זו גם מחויבותך, כיום, כשרת התרבות. אז אני מקווה שתעלי ותציעי אולי 100 מיליון, ואז בטוח תהיה כאן הסכמה פה אחד על הדבר הזה.
אבל מכיוון שפנו אלי הארגונים המייצגים של הקולנוע, ואמרו לי שהגיעו אתכם לסיכום, והם מקבלים את ההסכמה על 67 מיליון – אני הייתי רוצה 100 מיליון, אבל אם הם רוצים 67 מיליון וזה מספק אותם, בסדר גמור. אני מקווה מאוד שבעתיד יגדילו להם את התקציב ל-100 מיליון. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני גם מבקש, את ההצעה הזאת, להעביר כהצעה לסדר-היום ולא להצביע עליה – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא. לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
את צריכה להסכים. אם לא – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא מסכימה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא מסכימה – בסדר. היא יכולה להציע לך להפיל את זה.
יואל חסון (קדימה):
גברתי השרה, אני יודע שאת ששה אלי קרב – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
בשונה מהפייסנות שלך.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
בדיוק.
יואל חסון (קדימה):
בוודאי. אבל בסדר. גברתי השרה, יש לך כאן הזדמנות. אם את בכל זאת רוצה להעלות את זה להצבעה, אז את יכולה להעלות את זה להצבעה, ואני יכול להעלות עוד חצי שנה עוד פעם, ל-200 מיליון. אני מציע להעביר את זה כהצעה לסדר-היום. אני חושב שזה הדבר הנכון ביותר. אם לא, אנחנו נתמוך ב-100 מיליון ואת תתנגדי ל-100 מיליון ותשאירי את זה ב-67 מיליון. ואז אנשי הקולנוע יביאו בחשבון שבקיצוץ flat הבא הם עלולים לאבד גם את 67 המיליון שהם קיבלו. אז זו הזדמנות שלך למנוע את הדבר הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק דע לך שבחוק המקורי היה שיהיו 50% והתמלוגים. וכאשר באו אנשי הקולנוע והסכימו עם האוצר – כי האוצר לא אוהב כסף צבוע, זאת אומרת, כסף מיועד, והם לא רוצים שיהיה דבר שאינו תלוי בתקציב, הם הגיעו אתם להסכם – אני אמרתי להם: לא טוב, והם החליטו והכריעו. יכול להיות שבמידה רבה הם צדקו, כי היום התגמולים הם כאלה, שלא היו נותנים להם 67 – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שמעתי. אני יודע, אני יודע.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
היום התגמולים הם בין 40 ל-50 מיליון.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל אני מוכרח לומר שכל שלוש הממשלות דאגו לקולנוע, והתוצרת של הקולנוע מדברת בעד עצמה.
יואל חסון (קדימה):
אז גברתי השרה, את מוכנה שזה יהיה הצעה לסדר-היום? גברתי השרה?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני אעלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
היא תאמר. היא תאמר לך.
יואל חסון (קדימה):
טוב. תודה רבה. אני מודה לכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
גברתי שרת התרבות, בבקשה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך, יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין. אתה היית בין יוזמי חוק הקולנוע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, חשבתי שיש לי יום הולדת היום, נבהלתי.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
מה, אין לך יום הולדת היום?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
גם אני לא חשבתי. אבל אני בכל זאת רציתי לברך אותך על כך שהיית בין יוזמי חוק הקולנוע, ביחד עם חבר הכנסת יורי שטרן, זיכרונו לברכה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יורי בא שנה אחר כך.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – כן, ויחד עם חבר הכנסת דאז, והיום ראש העיר חיפה, יונה יהב.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. דדי צוקר.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
ביחד עם חבר הכנסת דאז דדי צוקר, וביחד עם עוד חבר כנסת, אבל אתם היוזמים, וביחד – – –
מאיר שטרית (קדימה):
בניגוד לממשלה הזאת – – – והעברת את זה למרות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
עם חברים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
סליחה, היו כאן במליאה 70 חברי כנסת, ו-70 חברי כנסת הצביעו בעד חוק הקולנוע. יושב-ראש הקואליציה דאז, חבר הכנסת מאיר שטרית – אני הייתי אז שרה בממשלה; היה אז שר התרבות מתן וילנאי, שבניגוד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מתן בא קדנציה אחרי זה, זה היה כאשר תיקנו את חוק הקולנוע.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
כשאני הייתי כאן בכנסת החמש-עשרה, החוק עבר בכנסת הארבע-עשרה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
רוני בר-און (קדימה):
– – – אמר לו את זה פעם אחרונה – היה יונה יהב – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
שר האוצר אז היה בייגה שוחט והוא התנגד לחוק הקולנוע. על אף זאת, היתה לי הזכות ולחברים אחרים הזכות ולרבים מאוד הזכות, אבל זכות הראשונים צריך לומר למי היא מגיעה. ואכן, חוק הקולנוע נחקק בשעתו בהסכמה רחבה מאוד, ברוב גדול מאוד, רוב גדול ועצום. ומאז, חוק הקולנוע – צריך לומר את הדברים הללו – אכן חולל דברים נפלאים.
אדוני היושב-ראש, ודאי תרצה לשמוע, ודאי גם חבר הכנסת יואל חסון ירצה לשמוע מה קרה במהלך השנתיים האחרונות כתוצאה מהכספים שהוקצו לחוק הקולנוע, אני מדברת על אותו הסכם שנחתם בפברואר 2009 על 67 מיליון שקלים, אותו הסכם שעליו מלין עכשיו – – –
רוני בר-און (קדימה):
לפני הממשלה – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אמרתי, אני מייד אגיע, תאמין לי, חבר הכנסת בר-און, אני לא אחסוך ולא אחסיר אפילו לא את הפרט הקטן ביותר, לרבות הפרט שאליו התייחסת.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
רגע, חבר הכנסת בר-און, עוד רגע אחד, אתה היית שר אוצר, עוד רגע, האמן לי.
ובכן, בפברואר 2009, הרי זה מה שאמרתי לפני שהערת את הערתך, ומייד אתייחס גם לעניין הזה, מה קרה ב-2009 וב-2010. ובכן, הופקו ב-2009 142 סרטים ישראליים; גם סרטי עלילה וגם סרטים דוקומנטריים. ב-2010 – 180 סרטים. ביחד, אם אנחנו נחבר את זה, אנחנו נגיע לכאן ל-322 סרטים בשנתיים בלבד.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
די. די. רגע – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אל תגידי לי די.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
די. די. די. די.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אתה יודע מה, אני לא אגיד לך באמת ולא אתייחס למה שאתה מדבר; באמת, רעיון טוב, נתת לי עצה טובה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אי-אפשר לקרוא קריאות ביניים כשלא יושבים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
נתת לי עצה טובה. ובכן, השתתפו בפסטיבלים בחוץ-לארץ 230 סרטים. הם השתתפו ב-600, ב-707 פסטיבלים ב-123 מדינות. 50 סרטים זכו בפרסים. הפרסים שזכו – 111, וצפו בסרטים ישראליים בשנתיים הללו בבתי-קולנוע מסחריים בלבד 3 מיליון ו-250,000 צופים. הסרט "לבנון" זכה בפרס "אריה הזהב" בוונציה; הסרט "עג'מי" – ב"גלובוס הזהב"; הסרט "הממונה על משאבי אנוש" – בפרס חביב הקהל בפסטיבל בלוקארנו; הסרט "חיים יקרים" הגיע לרשימה קצרה למועמדות בפרס האוסקר האמריקני; הסרט "הדקדוק הפנימי" – בפרס הסרט הטוב בפסטיבל טוקיו; הסרט "פעם הייתי" – בפרס בפסטיבל שיקגו. חוץ מהסרטים הללו, אני רוצה להזכיר כאן סרטים כמו "אור", "לקחת לך אשה", "אביבה אהובתי", "ללכת על המים", "סוף העולם שמאלה", "נודל", "ביקור התזמורת", "בופור" ועוד אחרים רבים וטובים, ויש בהם סרטים נפלאים שאין בהם שום פוליטיקה, אין בהם שום דבר כזה, פשוט סרטים נהדרים. אנחנו צריכים להיות גאים בהם, כי תעשיית הקולנוע מאז 2004, כשנחתם הסכם הקולנוע הראשון על 58 מיליון שקלים, פרחה והביאה תעסוקה לכמיליון עובדים בכל התחומים, ועשתה דברים נפלאים.
אדוני היושב-ראש, ההסכם האחרון שנחתם, נחתם כפי שאמרתי בפברואר 2009 על-ידי ממשלת קדימה. ההסכם הזה הובא על-ידי ב-7 ביולי 2009 למליאת הכנסת כאן; הובא על-ידי למליאת הכנסת והיה קונסנזוס גמור. כולם גמרו עליו את ההלל, ואני הראשונה, אף שאני לא הייתי אז בממשלה, גם הליכוד אז לא הרכיב את הממשלה, וכולם חשבו שהוא הסכם – – –
קריאה:
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
בפברואר 2009, כשההסכם נחתם, הליכוד לא הרכיב את הממשלה, זה מה שאמרתי.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אמרתי, חבר הכנסת בר-און, אתה לא מקשיב לי בהאזנה. ובכן, אמרתי שאני הבאתי אותו לכנסת כשרת התרבות, אבל אף שלא אנחנו אלה שחתמנו עליו אז – אבל הוא זכה לשבחים רבים כשהבאתי אותו לכנסת, וכולם אמרו כמה הוא חשוב וכמה הוא נפלא וכמה הוא טוב. כולם ממש שיבחו אותו והיללו אותו.
אני חייבת כאן לומר, חברי חברי הכנסת, שאכן ההסכמים הקנו שקט תעסוקתי, תעשייתי, ואופק תכנוני לקולנוע הישראלי. מה כתוב בהסכם שנחתם בפברואר 2009? מי חתום על ההסכם הזה, חבר הכנסת יואל חסון? שנדע אולי, שתשמע אולי; אולי לא קראת את ההסכם, אולי אתה לא יודע מה יש בו, לכן הבאת את הצעת החוק הפתטית שלך, ועמדת כאן וירדת מכאן בפתטיות כזאת. לא היית צריך להביא אותה לכתחילה. אז אולי אני אקרא לך, שחברי הכנסת ישמעו גם הם ואולי גם הציבור.
אני אומר, כתוב כאן כך: "במסגרת הדיונים", וכו' – אני אחסוך כאן את כל הסעיפים – שבסיס תקציב הקולנוע בכל אחת מהשנים 2009–2013 יעמוד על 67 מיליון שקלים. אגב, אני צריכה כאן לומר, זה נאמר גם היום, שאילו הלכו לפי החוק המקורי, תקציב הקולנוע היום היה עומד על כ-40 ומשהו מיליון שקלים, ולא על 67 מיליון שקלים.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
על 50% מזה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
על 50% מזה. על כ-30 מיליון שקלים, פחות מ-30 מיליון שקלים.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
סליחה, חבר הכנסת בר-און, תרשה לי. לא, זה לא שייך, זה שייך לתמלוגים של הטלוויזיות. חבר הכנסת בר-און, תרשה לי רגע להמשיך. אבל ההסכם הזה נותן הרבה יותר ממה שהיה ניתן, הוא חסין מקיצוצים. אני אמשיך, כך נאמר: "יובהר", אני קוראת את סעיף 6 בהסכם, חבר הכנסת בר-און, אתה היית אז שר האוצר. "יובהר, כי במידה ובמהלך שנות הסיכום", היינו, אני מפרשת: 2009–2013 – "יובהר כי במידה ובמהלך שנות הסיכום יקודמו בכנסת הצעות חוק שעניינן תקציב הקולנוע, לא יהיה תוקף לסיכום זה". חבר הכנסת חסון, אולי כדאי שתקשיב.
"יובהר כי במידה ובמהלך שנות הסיכום יקודמו בכנסת הצעות חוק שעניינן תקציב הקולנוע, לא יהיה תוקף לסיכום זה, וכל תוספת תקציבית שתתקבל שלא במסגרת סיכום כזה, תקוזז מהסכומים האמורים בסעיף 2 לעיל", כך כתוב בהסכם. זאת אומרת, שאם הצעתך היתה מתקבלת, או כל הצעת חוק אחרת, אין הסכם, והסכום הזה, התוספת תקוזז מ-67 מיליון השקלים.
מי חתום על ההסכם הזה? בוא ואקרא לך, האם אתה רוצה להיות, חבר הכנסת יואל חסון, יותר כתרי משחורי, שהוא מנהל קרן הקולנוע הישראלית? או יותר גיורא מעיני, שהוא מנהל קרן רבינוביץ, פרויקט הקולנוע? או יותר דורית מענבר, שהיא מנהלת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה? או יותר גדעון מגנני, שהוא מנהל קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה? או אולי אתה רוצה להיות יותר זיו מנגה, מנהלת קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי? או אולי, חבר הכנסת, אתה רוצה להיות יותר מארק מרוזנבאום, שהוא יושב-ראש האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה? או אולי, חבר הכנסת חסון, אתה רוצה להיות יותר חיים משריר, שהוא יושב-ראש איגוד המפיקים לקולנוע ולטלוויזיה? או אולי אתה רוצה להיות יותר ליאורה מקמינצקי, שהיא יושבת-ראש איגוד התסריטאים? או אולי אתה רוצה להיות יותר רני מבלייר, יושב-ראש איגוד הבמאים? אולי אתה רוצה להיות יותר אבירם מלוי, יושב-ראש איגוד העובדים בקולנוע וטלוויזיה? או אולי אתה רוצה להיות יותר דביר מבנדק? יושב-ראש שח"ם, איגוד שחקני המסך? חבר הכנסת יואל חסון, אני מתפלאה עליך. אתה לא היית צריך לחכות שיפנו אליך כל אלה כדי לבקש ממך שלא תעלה את זה היום.
אני גם רוצה לתקן כאן את מה שאמרת פה קודם – עבדת על כולם. ב-7 ביולי 2009, כשאני הבאתי את זה לכאן וקדימה הפילה את הצעת החוק, זה לא כי רציתם יותר כסף אלא כי זיהיתם כאן איזה מין קונסטלציה – – –
יואל חסון (קדימה):
זה את אומרת – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – – איזו קונסטלציה, שבה היה לכם באיזה רוב רגעי מקרי, ואחרי זה חטפתם על הראש מכל היוצרים, וכינסו כנס חירום נגדכם, ודליה איציק קיבלה על הראש מכולם וציפי לבני נבהלה.
אותה ציפי לבני – דרך אגב, אני חייבת כאן לומר בהערת ביניים, שמעתי את חבר הכנסת רוברט טיבייב מדבר כאן על ממשלה של שודדים וברווזים – זו אותה יושבת-ראש האופוזיציה שכמעט שנתיים היתה שרה ללא תיק בממשלת שרון, וגם חלק מהזמן שרה לפיתוח אזורי בממשלה שהיתה רחבה מאוד, והיא, כשרה ללא תיק ושרה לפיתוח אזורי, מעזה לדבר על ממשלה של המון שרים, היא מעזה לדבר על ממשלה של שרים שלא עושים כלום.
יואל חסון (קדימה):
זה לא שלכם – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אתה, חבר הכנסת יואל חסון, מדבר ונואם ומתלהם. איי-איי-איי, איזה כיף. איך אתה מגן על השרה לשעבר ציפי לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, שהיו לה עוזרים, יועצים, לשכה, נהג, מאבטחים, והיא – כמה זה עלה? אני לא זוכרת, 1.5 מיליון שקל לשנה, אולי 2 אולי 2.5. איך אתה מגן על זה, חבר הכנסת יואל חסון, ידידי? מה יש לך להגיד על זה, חבר הכנסת יואל חסון? איך אתה מסביר את זה, חבר הכנסת יואל חסון? קשה להסביר, אני יודעת.
יואל חסון (קדימה):
קשה לך לראות את ציפי היום, נכון? היא תהיה ראש הממשלה, ואיפה את נמצאת?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני יודעת, אני יודעת, זה קשה. אגיד לך, לבי לבי לך, לפעמים כל כך קשה להסביר דברים. כשאתה תוקף, חבר הכנסת יואל חסון מהאופוזיציה, הבית"רי יואל חסון, שקודם אתה תקפת את הליכוד – אז הבית"רי יואל חסון, אתה יודע, לפעמים כשיושבים באופוזיציה ותוקפים צריך לחשוב מה קורה ומה קורה אחר כך, כשמגיעים אולי לקואליציה או קודם כשהיו בקואליציה.
שלמה מולה (קדימה):
איך לך מה להגיד.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני אגיד לך, זה די מסובך, אני מסכימה אתך. זה לא כל כך פשוט, אני יודעת. אבל כאשר עלית כאן קודם לדוכן, או לפני שעלית על הדוכן, כשפנו אליך כל היוצרים – היית צריך לחשוב על זה קודם, ולא לעלות לדוכן; היית צריך לחשוב על זה קודם, ולא לבקש להפוך את זה להצעה לסדר-היום. לכן, אני לא מקבלת את בקשתך. אנחנו נפיל את הצעת החוק הפתטית שלך. אתה, עם הפרובוקציה הזאת – –
שלמה מולה (קדימה):
למה ההצעה הזאת פתטית? למה?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – אין שום סיבה בעולם שאנחנו נסכים לזה. לכן אני מציעה, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שבתנאים האלה אנחנו לא נקבל את הצעתו הבאמת מביכה של חבר כנסת שחושב שהוא יותר – מה אני אגיד? יותר יוצר סרטים מיוצרי הסרטים, שהוא יותר שר תרבות משרת התרבות, שהוא יותר – –
שלמה מולה (קדימה):
אין לך משהו אחר להגיד?
יואל חסון (קדימה):
תמשכי זמן.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – שהוא יותר-יותר – המגן הגדול של התרבות. לכן אני מבקשת, אדוני היושב-ראש, להצביע על הצעת החוק הזאת. תודה רבה לך. שרת התרבות דואגת לתרבות ועושה את כל מה שצריך, כולל תוספת לתקציב התרבות שהשגתי בשנה האחרונה, ל-2011–2012. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה, גברתי השרה. חבר הכנסת יואל חסון, לא השתכנעת? היה נראה לי שאולי. בבקשה, אדוני.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, גברתי השרה לבנת, אי-אפשר להתעלם, איך חיכית להזדמנות וניצלת את ההזדמנות – –
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר אורי מקלב:
חבר הכנסת זאב.
יואל חסון (קדימה):
– – לתקוף באופן אישי את ציפי לבני, את יושבת-ראש האופוזיציה, את ראש הממשלה הבאה של מדינת ישראל.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
יואל חסון (קדימה):
השרה לבנת, כמה קשה לך, כמה קשה לך לראות את ציפי לבני, שעקפה אותך בסיבוב, השאירה לך אבק מאחור ואת שם, מדדה לך אי-שם במשרד שאת נמצאת בו. כמה ראינו, כמה ראינו, גברתי השרה, איך חיכית להזדמנות הזאת לנסות, ומצאת איזה משהו קטן על ממשלה, על שר בלי תיק או כן עם תיק, כדי לתקוף את יושבת-ראש האופוזיציה, את ראש הממשלה הבאה. לימור לבנת, באמת, תקבלי את העובדה – את שרה, שרה, רק שרה. היא – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אתה אפילו זה לא.
יואל חסון (קדימה):
נכון. אני אהיה, אני אהיה. זה עניין של זמן, גברתי השרה. אל תדאגי. ואת שרה זוטרה, שרה זוטרה בממשלה ענקית, והיא ראש הממשלה הבאה של מדינת ישראל.
גברתי, אני רוצה לומר לך משהו. את יודעת מה? מה שאמרת על ההסכם, אני מכיר את ההסכם, אני יודע את היתרונות שלו. אבל תגידי, במה היה שונה ההסכם אם במקום 67 מיליון היה כתוב 100 מיליון?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
רוני בר-און – – –
יואל חסון (קדימה):
לא, את עכשיו שרה. אל תלכי לי לרוני בר-און. את עכשיו השרה. מה היה משנה אם בהסכם הזה היה כתוב 100 מיליון? אז הוא היה פחות הסכם? היה בו פחות דביר מעמית או ענת ממשה או דוד מיצחק? במה הוא היה שונה בדיוק, גברתי השרה? זה בידיים שלך. אז את, מכיוון שאת לא כזאת שרה משפיעה, אז בקושי הצלחת לגרד 67 מיליון. אבל אם היית מתאמצת, אם באמת הקולנוע היה חשוב לך, על אותה פלטפורמה של ההסכם הזה היית נותנת 100 מיליון, ואולי גם היית יכולה להיות נדיבה יותר ולתת קצת יותר. אז להגיד לי עכשיו ש-67 המיליון נחוצים להסכם – ההסכם מעולה, מצוין, חתומים עליו כולם; אנשים, אני מסכים אתך, שמבינים בקולנוע הרבה הרבה יותר ממני. אין ספק. אם הם חתמו והסתפקו, בסדר גמור. אבל את יכולת, על ההסכם הזה, על העיקרון הזה, לתת 100 מיליון, ועובדה שלא עשית את זה.
לכן אין בעיה, גברתי. נצביע עכשיו על החוק הזה, את תפילי את החוק הזה, אבל שיהיה רשום ויהיה ידוע וידעו כולם: כמובן, הצעת החוק שלי, אם היתה עוברת היום ומגיעה לוועדה, מובן שהכוונה היתה שהתוספת תהיה בכפוף להסכם ובתנאים של ההסכם ובסיכום שהיה. אין לי שום התנגדות להסכם הזה, אני אפילו מברך עליו. אני רק רוצה שבמקום 67 מיליון יהיו 100 מיליון, זה מה שביקשתי. יירשם שאת, למרות זאת, מבקשת להצביע נגד ההסכם.
לכן אני אומר לך, גברתי השרה: אני מציע לך לחשוב פעמיים, שוב, ואולי נסכים שזאת כן תהיה הצעה לסדר. אם לא, אז נפיל את החוק, אתם תפילו את החוק. את תמנעי 100 מיליון שקלים מהקולנוע הישראלי. וכרגיל, יודעים כולם שגם הקולנוע הישראלי, אפילו את זה ממך לא יכול לצפות. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון.
חברים, אנחנו ניגשים להצבעה. הצבעה על הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון – תקציב הקולנוע). בבקשה, חברים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 31
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון – תקציב הקולנוע), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 8, נגד – 31, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו לא התקבלה.