קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק השפה, התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/1259/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אריה אלדד) היו"ר אורי מקלב: אם כך, חברים, אנחנו מוזמנים לעבור להצעת החוק הבאה, של חבר הכנסת אריה אלדד: הצעת חוק השפה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. ישיב השר נהרי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, גברתי ורבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כבר בראשית דברי אומר שהגעתי להסכמה עם השר אלי ישי ועם יושב-ראש הקואליציה שנהפוך את ההצעה הזו להצעה לסדר-היום ולכן לא נצביע על החוק בסופו של דבר אלא נצביע עליה כהצעה לסדר-היום. בתקופת המנדט הבריטי היו בארץ שלוש שפות רשמיות. דבר המלך במועצתו, בסעיף 18, קבע כי האנגלית, העברית והערבית הן השפות הרשמיות בארץ, ומסמכים רשמיים יפורסמו בשלושתן. כשהסתלק מכאן המנדט והלכו האנגלים, הלכה גם האנגלית. נמחקה האנגלית בסדרי השלטון והמשפט ב-1948, מחקו את האנגלית מהשפות הרשמיות, ונותרו עברית וערבית, כאשר החוק קובע שבכל מקום של חילוקי דעות, הנוסח העברי מחייב. אבל בניגוד למה שהיה בארץ עם הקמת המדינה, נוצרה ברבות השנים מציאות שונה לחלוטין במדינת ישראל. בפועל שפת המדינה היא עברית, ובעברית מתנהלים הדיונים בכל מוסדות השלטון; יש אומנם הסדרים מיוחדים לגבי חובת תרגום במשפטים פליליים. יש צורך אמיתי לעגן בחוק את המצב הקיים בפועל, את המציאות בארץ. עם זה, ראוי לדאוג לאינטרסים של קבוצות שונות, וביניהן קבוצת דוברי הערבית, באופן כזה שזכויותיהן לא ייפגעו גם כאשר העברית ורק העברית תיקבע כשפה הרשמית היחידה בישראל. העיקרון המרכזי בחוק המוצע הזה הוא ההכרזה כי במדינת הלאום של העם היהודי השפה העיקרית והראשונה היא השפה העברית. העובדה הזו היא אחד הביטויים המרכזיים והייחודיים ליהדותה של המדינה. מצב זה קיים בהרבה מאוד מדינות לאום אחרות בעולם, ובחלק מהן נכללת הוראת שפת המדינה, שהיא שפת הלאום שזו מדינת הלאום שלו, בחוקה עצמה. אצלנו, בהיעדר חוקה, אנחנו נזקקים להסדרים שבהם חוקים או חוקי-יסוד תומכים את העקרונות הראשיים הללו. יחד עם זאת, ההצעה הזו שאני מביא בפניכם היום חוזרת על התחייבותה של המדינה, שבאה לידי ביטוי גם בהכרזת העצמאות עם הקמתה, להבטיח לכל תושביה, בלי הבדל דת, גזע ומין, חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. נוסף על כך, המדינה מכירה בחשיבותן העצומה של השפה ושל שימור השפה לזהות האישית והקבוצתית של אנשים, ולכן מסמיכה המדינה את רשויותיה לתת ביטוי, כולל ביטוי ציבורי, לצורכיהן של אוכלוסיות שאינן דוברות עברית. תשומת לב מיוחדת ניתנת בחוק הזה לצרכיה של האוכלוסייה דוברת הערבית אשר ישראל היא מולדתה, שחפצה ברובה לשמר את תרבותה ואת שפתה, ואת קשריה עם התרבות דוברת הערבית באזור. הצעת חוק זו איננה צריכה לנקוט עמדה כוללת לגבי מעמדם המשפטי והמדיני של קבוצות מיעוט בישראל, ובוודאי לא לגבי מעמדו המדיני של המיעוט הערבי. יחד עם זאת, בניסוח הוראת הצעת החוק הולכת ההצעה הזו בעקבות ההוראות הנכללות בהסכם המסגרת להגנה על זכויותיהם של מיעוטים לאומיים ורואה בהן מקור השראה לחוק הזה. מעמדה המיוחד של השפה הערבית בישראל בא לידי ביטוי בחוק בכמה נקודות. מעבר לעובדה שיש אזורים לא מעטים שבהם יש לאוכלוסייה הזו ריכוז כזה שיצדיק פרסום מיוחד בערבית או שילוט בשפה הזו, רק לאוכלוסייה הערבית יתאפשר לקיים לימודים בשפתה היא. הזכות לחופש הלשון של אוכלוסיות אחרות תהיה מוגנת רק בכך שיש להן היתר להוסיף שפה נוספת במוסדות ציבוריים, כגון רוסית או יידיש או אמהרית. בנוסף, ראוי לאפשר וגם לעודד לחשוף את התלמידים בבתי-הספר לפחות לשנת לימודים אחת לשפה הערבית ולעודד לימוד רחב יותר של השפה הזו. להערכתי, ההצעה הזו יוצרת איזון נכון ובהיר בין מעמדה של העברית כשפת המדינה ובין האינטרסים של האוכלוסיות הדוברות שפות אחרות בישראל, לרבות הציבור דובר הערבית, וראוי שנושא חשוב זה ייחקק בכנסת. וראוי שהכנסת תאמר את דברה ולא בג"ץ, בעתירות מזדמנות כאלה ואחרות בנושא ממוקד, שבו בג"ץ יכול להיתלות ולקבוע קביעות כיוון שהכנסת מתחמקת מלקבוע את הקביעות הללו במשך שנים רבות. חברי חברי הכנסת, אולי רבים מכם שמו לב שהניסוח של הדברים שאמרתי בפניכם היום קצת חורג מהטון והניסוחים שאני משתמש בהם בדרך כלל מעל לבמה הזו, וזה מתוקף העובדה שאף מלה בחוק שהנחתי בפניכם או בדברי ההנמקה שלו לא נכתבה על-ידי. הניסוח כולו הוא של פרופסור רות גביזון, שעמדה בראש התנועה לזכויות האזרח בישראל. הניסוח כולו איננו של הימין המתלהם אלא של מי שזכויות האזרח בישראל היו נר לרגליו. ויחד עם זאת, החוק בא להגן על מעמדה המיוחד של העברית במדינת ישראל, כי היום, בתקופה שדמותה של מדינת ישראל מאותגרת ויש קולות הולכים וגוברים להפיכתה למדינת כל אזרחיה, או למדינה דו-לאומית, ראוי שגם המובן מאליו, לגבי מעמדה של העברית בפועל, יעוגן בחקיקה, ולא נותיר אותו בידי החלטות כאלה ואחרות של בג"ץ, בלא שהכנסת אמרה קודם לכן את דברה. אבל בגלל האופי המוכר לכולנו של דרך החקיקה מול ועדת השרים לחקיקה, והשר איתן הזכיר את הדבר, אנחנו לא יכולים להציג את החוק לפני השרים השותפים בוועדה קודם לכן. ולכן ועדת השרים, כמעט פה-אחד, נדמה לי, התנגדה לחוק הזה. ולכן חשבתי שהנושא חשוב מכדי שנעלה אותו היום להצבעה ונפיל אותו ברוב קואליציוני אוטומטי, ואני חושב שאנחנו ננקוט היום את צעד הראשון כדי להתחיל לדון בזה בחצרה של הכנסת, בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שהחוק הזה אמור להגיע אליה, ואני מקווה שאז אפשר יהיה לגבש יותר תמיכה של השרים הנוגעים בדבר, ובפעם הבאה שנוכל להביא את הנושא להצבעה גם בוועדת השרים וגם במליאה, נוכל לגבש את הרוב הדרוש לחקיקה. היום, כאמור, אני מבקש לראות בזה הצעה לסדר-היום. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך, חבר הכנסת אריה אלדד. השר נהרי, בבקשה. השר משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אומנם ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד, אבל מאחר שזו הצעה לסדר-היום, אין לנו התנגדות. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לשר משולם נהרי. אם כך, אנחנו יכולים מייד לעבור להצבעה. אני מבין ששברת שיא בתשובת הממשלה על ההצעות לסדר-היום, גם כן. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 22 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 22, נגד – 2, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא השפה העברית תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט ותידון שם.