קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/557).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים להצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, קריאה הראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. אני מבין, המזכיר, שנרשמו לארבע הסתייגויות או ארבעה דוברים. כלומר, הסתייגות דיבור. אנחנו נשמע אותם לאחר מכן.
אני מקווה שהחוק שעבר פה, סגן שר האוצר, בקריאה השנייה והשלישית, לגבי תמ"א 38, יהיה נדבך נוסף במאבק שלנו להוזלת מחירי הדיור. דבר חשוב ביותר. בבקשה, סגן שר האוצר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יישר כוח ליושב-ראש הוועדה, מר דוד אזולאי.
הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה) – הצעת חוק הבנקאות היא תיקון לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981, והיא מהווה מעין תיקון משלים לתיקון מס' 13 לחוק הידוע המכונה בכינויו "תיקון מראני". נוסח הצעת החוק תואם בין משרד האוצר, בנק ישראל ומשרד המשפטים.
לפני שאגיע לתיקון הנוכחי, כמה מילות הקדמה על התיקון "המקורי", המכונה "תיקון מראני". מטרתו העיקרית של תיקון מראני היתה להרחיב – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
זה המנכ"ל? סליחה. מראני זה היה מנכ"ל משרד האוצר?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, כן. לפני יורם אריאב.
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מטרתו העיקרית של תיקון מראני היתה להרחיב את הפיקוח והבקרה על תאגידים בנקאיים, בין השאר באמצעות פיקוח על המחזיקים באמצעי שליטה או השולטים בתאגיד בנקאי. הצורך בתיקונים אלה עלה בעקבות הכוונה למכור את אחזקות – אחזקות המדינה בבנק לאומי לישראל בע"מ, באמצעות שוק ההון, ובהתאם להמלצות הוועדה שמינה שר האוצר, בראשותו של מנכ"ל המשרד בזמנו, מר אוהד מראני.
מכירות אחזקות המדינה בבנק לאומי לישראל עשויה להפוך את הבנק למה שמכונה "תאגיד בנקאי ללא גרעין שליטה" – מצב שבו שיעור ההחזקה של כל אחד ממחזיקי אמצעי השליטה בבנק אינו עולה על 5%, ועל כן אף אחד מהם אינו חייב בהיתר לפי סעיף 34(ב) לחוק הבנקאות.
הצורך בתיקון שלפנינו עלה במסגרת בחינה נוספת של התאמת חוק הבנקאות (רישוי) ופקודת הבנקאות למסגרת הפיקוח הנדרשת במקרה של תאגיד בנקאי ללא גרעין שליטה. עיקר התיקון נוגע לאופן הצעת הדירקטורים בתאגיד בנקאי כאמור, מינוים וכהונתם, תוך איזון בין זכותם של המחזיקים באמצעי השליטה להציע מועמדים לכהונה כדירקטורים ולפעול לבחירתם, לבין הרצון למנוע שליטה בפועל בתאגיד הבנקאי ללא קבלת היתר.
לבקשת בנק ישראל, במסגרת הצעת חוק זו יש כמה תיקונים נוספים בחוק הבנקאות (רישוי) בנושאים שונים.
אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
מאיר שטרית (קדימה):
מה מציע החוק?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בבקשה?
מאיר שטרית (קדימה):
מה החוק מציע?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני הסברתי.
מאיר שטרית (קדימה):
מה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הסברתי.
מאיר שטרית (קדימה):
לא הבנתי?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
"הצורך בתיקון שלפנינו עלה במסגרת בחינה נוספת של התאמת חוק הבנקאות (רישוי) ופקודת הבנקאות למסגרת הפיקוח הנדרשת במקרה של תאגיד בנקאי ללא גרעין שליטה" – אוקיי? – "עיקר התיקון נוגע לאופן הצעת הדירקטורים בתאגיד בנקאי כאמור, מינוים וכהונתם" – – –
מאיר שטרית (קדימה):
מה ההצעה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – – את השיטה ואת הדרך – "תוך איזון בין זכותם של המחזיקים באמצעי השליטה להציע מועמדים לכהונה כדירקטורים ולפעול לבחירתם, לבין הרצון למנוע שליטה בפועל בתאגיד הבנקאי ללא קבלת היתר."
היו"ר אופיר אקוניס:
אני לא מבין.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה שאני מציע – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
הקראת פעם שנייה. חבר הכנסת שטרית לא שמע טוב או לא הבין או משהו, כי נדמה לי שהפסקה הזאת כבר הוקראה, חבר הכנסת שטרית.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כן. על כל פנים, אני מציע לחבר הכנסת מאיר שטרית להשתתף בוועדת הכספים כמשתתף קבוע.
היו"ר אופיר אקוניס:
ירצה – ישתתף, אדוני הסגן, לא ירצה – לא ישתתף. בכל מקרה, הוא רשום כאן להסתייגות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
רק שיצביע בעד.
היו"ר אופיר אקוניס:
אדוני המזכיר, אנחנו מדברים על הסתייגויות דיבור.
מאיר שטרית (קדימה):
– – – יש הסתייגויות?
היו"ר אופיר אקוניס:
סליחה, נכון. דיון.
מאיר שטרית (קדימה):
דיון.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון, אתם צודקים, אנחנו בקריאה הראשונה. בבקשה, חבר הכנסת יעקב כץ. יעקב כץ לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת אורון, אתה ביקשת לדבר? חבר הכנסת אורון, אתה ביקשת לדבר בדיון הזה.
קריאה:
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, לא, אם הוא מעדיף להישאר, אין בעיה. חבר הכנסת אורון, בבקשה, ואחר כך חבר הכנסת מאיר שטרית. לא נרשמו יותר חברים. אני מודיע שאחרי דבריו של חבר הכנסת שטרית אנחנו עוברים להצבעה. אתה יכול להמשיך לדבר. איך שאתה רוצה. הוא מעדיף לדבר על הדוכן, בבקשה. חמש דקות. סליחה, שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת פה על שולחננו, עניינה להסדיר מצב של בנק ללא גרעין שליטה.
מאיר שטרית (קדימה):
מה?
חיים אורון (מרצ):
בנק ללא גרעין שליטה. ואני מכיר את הסיפור הזה כבר כמה וכמה שנים, ואני זוכר פעמים – שר האוצר לשעבר שטרית ודאי זוכר אותן – שבאו ואמרו לנו: שמים וארץ, אין דבר כזה בנק בלי גרעין שליטה. אנחנו מתחילים את הסיפור מגרעין השליטה. ואם אין גרעין שליטה, לא מוכרים את הבנק, ואז לא נותנים לאף אחד לקנות יותר מ-5%, כי ברגע שהוא מגיע ל-5% הוא צריך אישור מבנק ישראל, ברגע שהוא מגיע ל-10%, יש לו רשיון לניהול הבנק, ואז הוא שולט בבנק. השתכנעתי.
אחר כך באו ואמרו: לא, יש לנו פטנט יותר טוב. אנחנו נפזר את המניות של בנק לאומי בציבור. באו שר האוצר דאז בנימין נתניהו והחשב הכללי דאז ירון זליכה ושכנעו את הוועדה שזה מה שצריך לעשות. אני אומר: צדקה עשה אתנו הקדוש-ברוך-הוא, מישהו אומר: אולי טעות, ואיכשהו ראש הממשלה שרון אמר: עצרו את הסוסים האלה. מה, השתגעתם? נפזר את המניות, לאן הן ילכו? מה יקרה אתן? והעסק מת. אחר כך היתה ועדת דודו מילגרום וכן הלאה. אני לא רוצה להאריך בעניין.
ואגב, אני כבר אומר פה: אני לא הולך להצביע נגד החוק הזה, אבל אני שואל את השאלה המהותית: מה מפריע לממשלת ישראל שיישאר בנק אחד, בנק לאומי, בלי שאחד מהאנשים החזקים במשק ישתלט עליו? אחר כך נקיים פה דיון על הריכוזיות. ואחר כך, בדיון על הריכוזיות, מי שירצה להשתתף בו, נדון האם זה טוב שיש בעלות צולבת. מישהו מחזיק נכס פיננסי ונכסים ריאליים – אתה בוועדה שלך ראיתם גם – ופתאום נוצרה בעיה.
אומרים לי: עדיף שלטון של בעל שליטה על שלטון פקידים. פעם זה היה גליה מאור ואיתן רף, ועכשיו זה גליה מאור ודוד ברודט ודירקטוריון נבחר.
אגב, בוויכוח ההיסטורי הגדול – –
היו"ר אופיר אקוניס:
נראה לי, שאתה בכל זאת רוצה שתי דקות נוספות.
חיים אורון (מרצ):
אני כבר מסיים.
היו"ר אופיר אקוניס:
אוקיי.
חיים אורון (מרצ):
– – בכל זאת היתה לנו, אדוני שר האוצר לשעבר, חלקת מבחן. שני הבנקים הגדולים התנהלו בשני פורמטים שונים: האחד פרטי עם גרעין שליטה, עם בעל-הבית, והשני, ישמור האל, ציבורי או סמי-ציבורי. התוצאות לאורך השנים שבהן מדובר מובהקות. מובהקות. אז למה צריך למכור עכשיו? אומרים לי: המדינה תקבל 2 מיליארד שקל ותוריד בחובות. אני מציע להם הצעה כבר במקום: במקום 2 מיליארד שקל לשנה אחת, 200 מיליון שקל כל שנה, עשר שנים. אותו דבר. לא, האידיאולוגיה – חייבים להפריט, ובשביל להפריט את זה, צריך את המנגנון שמופיע פה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת שטרית, ואחר כך אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה. שלוש דקות, אדוני. בבקשה.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מאחר שהצעת החוק מעלה את הנושא של גרעין שליטה והיכולת למנות דירקטורים, ההצעה מציעה לפסול את האפשרות ששני אנשים שיש להם מניות של בנק, שביחד יכולים לחבור למנות דירקטור – לפסול מהם את האפשרות הזאת, כיוון שזה ייצור מצב שמאחר שלאף אחד מהם אין 10% מהמניות, כי הם לא מקבלים היתר מהנגיד – שלא יהיה מצב ששני בעלי 5% יחברו ביחד וימנו דירקטור, חלילה וחס, מטעמם, בלי היתר של הנגיד.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש: אני קצת תוהה על הממשלה ועל עמדותיה בעניין זה. להווי ידוע שהממשלה עשתה את חוק החברות החדש, שקובע: אקוויטי שווה לזכות הצבעה, שאנשים צריכים לקבל זכות הצבעה לפי האקוויטי שלהם, ובצדק, מן הדין ומן הצדק, ועל זה היו דיונים רבים בכנסת, שאנשים, לפי כמות האחזקות שלהם יהיה להם כוח הצבעה. וראה זה פלא – בנק לאומי הוא דוגמה קלאסית איך המדינה מטרטרת בן-אדם שמחזיק 9.9% מהמניות של בנק לאומי – ואני מדבר על שלמה אליהו, שנלחם הרבה מאוד שנים כדי לקבל זכות למנות דירקטור בבנק. יש לו 10% מהבנק, והמדינה מחזיקה גם כן 10%. היא ממנה את כל הדירקטורים, לו אין מה לומר. אם זה צדק אני לא יודע מהו צדק כלכלי.
אני חושב שזאת התעמרות בשוק הפרטי וביכולת של אנשים להשקיע במדינת ישראל. איזה סיבה יש למדינה להגיד לדירקטור, לאדם שמחזיק 10% כמעט ממניות הבנק, שהוא לא קיבל היתר, מבחינתו, למנות דירקטור. וראינו, אגב, את מה שהתרחש בתקופה של מינוי היושב-ראש החדש של בנק לאומי והדירקטורים החדשים, כיצד המדינה, בתרגילים על תרגילים, מנעה מינוי דירקטורים על-ידי אנשים חיצוניים, שיש להם החזקה במניות לא פחות מהמדינה, בכוח השלטון. אני חושב שזה פסול, ואני חושב שהמדינה צריכה לשחרר את עצמה מניהול בנקים. בעניין הזה אני לא מסכים עם חבר הכנסת אורון.
היו"ר אופיר אקוניס:
הוא הציע רק בנק אחד להשאיר, אני חושב.
מאיר שטרית (קדימה):
כבר לא נשארו בנקים אחרים בידי המדינה חוץ מבנק לאומי. אני מציע שגם את הבנק הזה המדינה תמכור, ובצדק. המדינה לא צריכה להחזיק בנקים. שייתנו לשוק הפרטי לפעול באופן חופשי, יוציאו את המניות למכרז, יקנה אותו מי שיש לו את כמות הכסף הגדולה ביותר, אחרי שייבדק על-ידי בנק ישראל, יראה שהוא כשיר לנהל בנק, וייתנו לשוק הפרטי לעבוד.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת, בעולם כולו חברות ענק, אתם יודעים מי מנהל אותן? אנשים שמחזיקים 0.5% מהמניות של החברה, כי זה החלק הכי גדול בחברות גדולות כמו "ג'נרל מוטורס" ואחרות, אז עדיין זה מתנהל, אבל שם לא יכול לקרות מצב שמנהלי החברות ימשכו שכר של מאות מיליונים כשהחברה פושטת רגל, כי אז המניות שלהם נופלות לרצפה. רק בארץ זה אפשרי, ולצערי גם פה, אדוני היושב-ראש, הממשלה התנגדה להצעת חוק שלי להגביל את שכר הבכירים אם החברה שלהם לא מרוויחה, ששכרם יהיה מותנה ברווח ובחלוקת דיווידינדים לבעלי המניות. אז יש הצדקה למנהל להגיד: אני מצליח, החברה שאני מנהל עושה כסף, לכן גם מגיע לי תגמול ראוי.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה.
מאיר שטרית (קדימה):
לכן אני חושב שהמדינה בעניין הזה טועה, ואני קורא לממשלה להפסיק להתעמר בשוק הפרטי, ולתת להם אפשרות – אכן – למנות דירקטורים.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך. תודה, חבר הכנסת שטרית.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 – קריאה ראשונה. בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
24 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הבנקאות (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, והוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, לפי תקנון הכנסת, היא ועדת הכספים. הדיון בהכנה לקריאה שנייה ושלישית עובר לוועדת הכספים.