קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – פטור לתעריפי מים ממס ערך מוסף), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2517/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חברת הכנסת רונית תירוש להציג את הצעת חוק תאגידי המים והביוב, שלה ושל חבר הכנסת משה גפני. אני מודיע מראש שהיא תרצה את נימוקיה לחוק, אבל התשובה וההצבעה במועד מאוחר – בהסכמה; לא עכשיו. לא תשובה ולא הצבעה בעניין זה, לכן כל מי שממתין להצביע לעניין חוק זה משוחרר; לא יהיה היום, בהתאם לבקשתה של חברת הכנסת תירוש ובהסכמת הממשלה.
רונית תירוש (קדימה):
נכון.
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני באמת ביקשתי למנוע את ההצבעה, כי ברור לחלוטין שהמשחק כאן הוא משחק שתוצאותיו ידועות מראש, והצעת החוק היתה נופלת, ואין לי עניין להפיל אותה, כי אני חושבת שהיא הצעה חשובה ונכונה, מה גם שאם מותר לי לצטט את שר התשתיות, גם הוא היה חושב שבעיקרון היא נכונה.
אני מצטערת שראש הממשלה בדיוק יצא, כי אני לא מצליחה להגיע אליו ולאוזניו, אבל הייתי רוצה שיקשיב לטיעונים שלי, משום שלצערי במשרד האוצר אני לא מצליחה לאתר אוזן קשבת. המקסימום שאני מצליחה זה לאתר את הפקידות שם, שעושה את מלאכתה, אבל היא מאוד אינטרסנטית, ומטרתה למלא את קופת האוצר, ולא משנה עד כמה השלטון מכניס את ידיו לכיסיהם של האזרחים בצורה הכי עמוקה, והכי לא מתחשבת, והכי חסרת חמלה, ואני רוצה להסביר במה דברים אמורים.
גביית המים במדינת ישראל נעשתה במשך כל השנים על-ידי העיריות. והעירייה היא מלכ"ר, דהיינו מוסד ללא כוונות רווח, ולפיכך הן היו פטורות מתשלומי מע"מ. ב-2001 הובא תיקון לחוק שנוגע לגביית מים, חוק תאגידי מים וביוב, ושם הוחלט שכל העיריות יקימו – כל אחת בתורה תקים – תאגיד מים, או תאגידי מים, כדי לייעל את השיטה, את הגבייה, כדי שהכספים יתועלו לתשתיות וכו' וכו'.
אני לא רוצה להביע את עמדתי כרגע על תאגידי מים – יש מקומות שבהחלט נכון וראוי שיהיו תאגידי מים, משום שהעירייה ויתרה מדי על תשלומים מצד תושביה, והדברים לא נעשו כהלכה. אבל לצערי גם בהחלטה זו שפכו את התינוק עם המים, משום שיש עיריות מצוינות שפעלו כהלכה, ועכשיו הן בכל זאת נדרשו להקים תאגיד, שהוא כשלעצמו יצר הרבה מאוד דרישות – לתקציבים, לתקנים, למשרות, ללשכות, למכוניות וכיוצא באלה, שאלה עוד עלויות ציבוריות – או במקרה הזה אפילו לא ציבוריות – שאנחנו, בסופו של דבר, נדרשים להן. ראשי הרשויות יצאו כמעט להפגנה, והבינותי שהוקמה ועדה בעניין וייתכן שיהיה תיקון לנושא תאגידי המים. אבל לא בזה עוסקת הצעת החוק שלי, ואני לא אביע את עמדתי.
למה אני כן מכוונת? משום שתאגידי המים הם אלה שהיום גובים את עלויות המים מהתושבים, הם גובים גם מע"מ. עכשיו, לזה לא התכוון המשורר. אפילו היצירתיים ביותר במשרד האוצר – הפקידות הכי מקצועית לא באמת התכוונה להוסיף עוד מס על תושבי ואזרחי המדינה. לא זאת היתה הכוונה. על הדרך, מה שנקרא, באנגלית, by product, על הדרך, מכיוון שמדובר בתאגידי מים, שהם לא מלכ"רים, הם מחויבים בגביית מע"מ, וכמובן העברת התקבולים שלו לרשות המסים.
אני ניסיתי לדבר עם רשות המסים, עם ראש רשות המסים, מר נסרדישי, ניסיתי לדבר עם הפקידות באוצר – לצערי הרב, כמו שציינתי, אין אוזן קשבת. יש אטימות מוחלטת. כל מה שהם רואים זה דרך החור שבגרוש, שהנה, האוצר יכניס לקופתו תוספת שהם לא חלמו עליה, לא חשבו ולא תכננו אותה.
עכשיו, רבותי, אני אומרת – – –
רוני בר-און (קדימה):
האוצר לא יכניס לכיסו את – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
השר לנדאו, תוכל להשיב, ולא תהיה הצבעה היום. השר לנדאו – הוא יכול להשיב. התקנון שונה – אתה יכול להשיב, וההצבעה תהיה במועד מאוחר. אני כבר – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
איך שאתה רוצה.
רוני בר-און (קדימה):
– – – האוצר לא יכניס לכיסו את התקבולים האלה – –
רונית תירוש (קדימה):
אלא?
רוני בר-און (קדימה):
– – הוא ינכה את זה מול המע"מ שהוא מוציא.
רונית תירוש (קדימה):
זה בדיוק מה שאני רוצה לומר. כשגובים מע"מ מכל מיני מוסדות שיש להם יכולת להתקזז בחזרה על המע"מ – מה טוב. אבל אני לא הולכת להגן עליהם. אני לא מבכה על זה. אני מבכה על האזרחים הפשוטים, על משקי-הבית – – –
רוני בר-און (קדימה):
ברור.
רונית תירוש (קדימה):
משקי הבית לא מקבלים החזר של מע"מ. רבותי, במי אנחנו פוגעים בעניין הזה?
היו"ר ראובן ריבלין:
שכל אזרח יקים תאגיד מים בבית שלו, חבר הכנסת בר-און, ואז הוא יבקש החזר, יירשם כעוסק מורשה לעניין זה ויבקש החזרים.
רונית תירוש (קדימה):
נכון. נכון. שהוא יכריז על עצמו חברה, ואז הוא יכול גם להגיש בקשה להחזר מע"מ והתקזזות.
רבותי, מדברים על פשוטי העם, על האזרח הפשוט, על משקי-הבית. ונכון שאם אני דורשת היום לבטל את המע"מ, האוצר יפסיד פה עלות גבוהה שנכנסה לקופתו, דרך אגב. רבותי, זה לא מעניין אותי. אתם ממילא מחזירים חלק מזה לחברות למיניהן ולמוסדות ולארגונים. אני מדברת על משקי-הבית. ואם האוצר רוצה למצוא דרך איך הוא מחריג את משקי-הבית בעניין המע"מ – גם זה מצוין. זה בדיוק מה שהייתי רוצה. אפשר לנסות לנסח משהו, איזה נוסח שיחריג רק את משקי-הבית, משום שהללו לא מתקזזים על מע"מ.
אני שוב אומרת: אני לא מגלה פה אוזן קשבת. אני ביקשתי להפוך את זה להצעה שההצבעה עליה לא תהיה היום, משום שההצבעה תפיל את ההצעה, וחבל לי. יש פה דברים הגיוניים, והייתי מאוד רוצה שראש הממשלה כן ישב פה ויקשיב. אני חושבת שמה שהאוצר עושה פה בסופו של דבר יפגע בכל המושבים הללו, של השרים ושל הממשלה, משום שהציבור מאס. הוא אומר: עד כאן.
הבוקר אנחנו כינסנו את כל מי שרצה לבוא ולדבר על מה שעושים לציבור בעליית המסים המתמשכת. היום דובר ספציפית על תוספת מס לבלו. זה אומר שהדלק מתייקר. כשהדלק מתייקר זה לא רק שמי שנוסע ברכב פרטי צריך לשלם יותר; מדובר בעליית מחירי החשמל, מדובר בעליית מחירי התחבורה הציבורית, בכל דבר שאנחנו נדרשים להשתמש בדלק – הוא משפיע על עליית מחירים, ואנחנו נראה את זה כתגובת שרשרת.
עכשיו, כמה אפשר לגבות מהציבור? רבותי – אני ממש מצטערת שראש הממשלה לא שומע אותי, כי אין לי דרך להגיע אליו – בשבועות הקרובים, בימים הקרובים, מדינת ישראל או הציבור במדינת ישראל יוכיח שהוא לא פחות טוב מהציבור בצרפת ובאנגליה. ואני מודיעה לכם – והלוואי שתקדימו תרופה למכה – אני מודיעה לכם: הולך להיות פה תוהו ובוהו במדינה. לא כי אני, חלילה, קוראת לזה, אלא כי שמעתי את זה הבוקר בכינוס שעשינו. מדובר בחברות תובלה שהולכות לחסום את כל הנתיבים במדינת ישראל, כל הנתיבים, כל עורקי התחבורה העיקריים של מדינת ישראל, כי נמאס להן; נמאס להן שמעלים את מחירי הדלק. כל נהגי המוניות מתכוונים להשתתף בהפגנה הזאת. יסגרו לנו את המדינה, יורידו את השלטר. תבינו, תעצרו.
אני לא יודעת איפה ספון ראש הממשלה, שהוא לא שומע. הוא לא שומע מה קורה. הציבור בוכה, הוא לא שומע, והשרים לא יודעים כמה נדרש אזרח פשוט לשלם כשהוא נכנס לתחנת דלק. אני אעשה בוחן פתע לשרים, אם הם יודעים כמה עולה להם למלא מכל דלק. הם לא יודעים, כי יש מי שמשלם עבורם. יש גם מי שמשלם עבורי, אבל טרחתי לשאול. תעשו תרגיל אחד: שבוע שלם – –
השר מיכאל איתן:
ולמה את חושבת שאנחנו לא טורחים לשאול?
רונית תירוש (קדימה):
– – שבוע אחד תשלמו אתם – ואנחנו – בואו נשלם על מכל הדלק שאנחנו ממלאים, בואו נשלם ונראה כמה נדרש.
השר מיכאל איתן:
לא רק – לא כדאי להכליל ולא כדאי להשמיץ. למה את חושבת שאת, שמשלמים עבורך, טרחת לבדוק, ואחרים לא טרחו לבדוק? – – –
רונית תירוש (קדימה):
אני מוכנה לשלם שבוע שלם כדי לחוש את זה בכיסי. אתה מוכן?
השר מיכאל איתן:
למה את חושבת?
רונית תירוש (קדימה):
בואו נעשה מהלך, בואו נעשה מהלך – אני לא חושבת כלום. אני לא חושבת כלום.
השר מיכאל איתן:
את בדקת ואחרים לא בודקים?
רונית תירוש (קדימה):
אז אם אתם בדקתם, ואם אתם חושבים כמוני שזה עוול לציבור, בואו גם אתם, תדברו בממשלה. אתם כן מסוגלים להגיע לראש הממשלה. תלחשו על אוזנו, או תצעקו לאוזנו, שהוא עושה עוול בל יכופר. אני לא מדברת פוליטית, אני לא מדברת פוליטית. רבותי, הולכים לסגור את השלטר של המדינה בימים הקרובים.
השר משולם נהרי:
– – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, חברת הכנסת תירוש מסיימת את נאומה, אני מבקש לאפשר לה – – –
רונית תירוש (קדימה):
אני – תנו לי את 40 השניות שלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לאפשר לה ב-40 שניות האחרונות.
רונית תירוש (קדימה):
תנו לי את 40 השניות שלי. זאת ממשלה סכיזופרנית, היא הבטיחה לא להעלות מסים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא רוצה שתפריעו לה.
רונית תירוש (קדימה):
– – והיא שכחה לבצע את מה שהבטיחה. אז אולי ראש הממשלה לא יודע מה קורה בסביבה שלו; אני לא יודעת. אבל שיסתכל מה האוצר עושה, איזה גזירות הוא מפיל על הציבור. עד כאן. די. ואל תגידו שלא הזהרנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. כבוד חבר הכנסת בר-און, נא לשבת.
רוני בר-און (קדימה):
מה את רוצה? כולו הוא מקבל 15,000 שקל בחודש – – – גם ינהל את המדינה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, נא לשבת. תשובה והצבעה יתקיימו במועד אחר, אדוני שר התשתיות, שהוא יהיה השר המשיב, ולא שר הפנים.
אנחנו מקדמים בברכה את ראש העיר ירושלים הנמצא – אנחנו מקדמים בברכה את ראש העיר ירושלים, הנמצא ביציע האורחים. ברוך הבא, אדוני.