הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 479135
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת אמנון כהן
פ/940/19
הצעת חוק הרשויות המקומיות (סמכויות בתחום משק המים וביוב) (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013
תיקון פקודת העיריות
1.
בפקודת העיריות1 –
(1) בסעיף 238(א)(5), אחרי "ולצרכים אחרים" יבוא "וכן את המחיר שישולם בעד אספקת מים שיסופקו כאמור והיטלים בקשר עם התקנת ההספקה";
(2) בסעיף 251(1), הסיפה החל במילים "למעט תשלום כאמור" – תימחק.
תיקון פקודת המועצות המקומיות
2.
בפקודת המועצות המקומיות2, בסעיף 22(א), הסיפה החל במילים "ואולם לא תאשר המועצה" – תימחק.
תיקון חוק איגודי ערים
3.
בחוק איגודי ערים, התשט"ו–19553 –
(1) בסעיף 1, ברישה, במקום "בפרק זה" יבוא "בחוק זה";
(2) פרק ב' – בטל;
(3) בסעיף 18(א), המילים "למעט לעניין איגוד ערים למים או לביוב כהגדרתו בסעיף 17ה(א)" – יימחקו;
(4) בסעיף 18, סעיף קטן (ב) – בטל.
תיקון חוק המים
4.
בחוק המים, התשי"ט–19594 –
(1) בסעיף 34(ב), בסופו יבוא "לעניין תשלום על ידי רשות מקומית תקבע מועצת הרשות הממשלתית בהסכמת שר הפנים";
(2) בסעיף 59(ב)(2), ברישה, יבוא "באישור שר הפנים –".
תיקון חוק הרשויות המקומיות (ביוב)
5.
בחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב–19615 –
(1) פרק שני 1 – בטל;
(2) אחרי סעיף 15 יבוא:
"פרק שלישי: היטל ביוב ואגרת ביוב
הודעה על התקנת ביוב
16.
החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי כל נכס שהביוב ישמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או לקניה, היינו – ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור שאינו מיועד לייצור מי-שתיה ומיתקנים אחרים; וטענה כי הודעה כאמור לא נמסרה למי שחייב בתשלום בעקבות ההודעה לא תישמע אלא מאותו חייב עצמו.
היטל ביוב ייקבע בחוק עזר
17.
בעלי כל נכס שנמסרה להם הודעה כדין על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל התקנת הביוב (להלן – ההיטל), בשיעור שייקבע בחוק עזר לכל שלב כאמור בסעיף 16; ההיטל מוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת הביוב או של קנייתו.
קנה המידה לחישוב שיעור ההיטל
18.
ואלה הם הכללים שלפיהם ייקבעו שיעורי ההיטל בחוק העזר:
(1) השיעורים ייקבעו לפי כל מטר מרובע של קרקע וכל מטר מרובע או מטר מעוקב של בנייה;
(2) מטר מרובע ומטר מעוקב של בנייה יחושבו לעניין זה, לפי הבנוי למעשה, בכל קומותיו של הבניין, ולפי הניתן לבנייה בנכס לפי כל תכנית המחייבת באותו מקום או לפי היתר בנייה לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–19656, הכל לפי השטח והנפח הגדול יותר;
(3) על אף האמור בפסקה (2) רשאית רשות מקומית לקבוע בחוק עזר כי מטר מרובע או מטר מעוקב של בנייה יחושבו לפי הבנוי למעשה בכל קומותיו של הבניין, ומשעשתה כן, חייבים בעלי הנכס בהיטל על כל תוספת של מטר מרובע או מטר מעוקב של בנייה שתיווסף לנכס אחרי מסירת ההודעה לפי סעיף 16, לפי השיעור המחייב בשעת גמר בניית התוספת.
תוספת מפעל
19.
בקרקע שנשפך ממנה וממבניה מטר מעוקב של שופכין לשעה לדונם לפחות, או ארבעה מטרים מעוקבים של שופכין ליממה לדונם לפחות, או סוג שופכין המחייב הוצאות יתר בהתקנת הביוב, תיווסף להיטל, כחלק ממנו, תוספת מפעל, שתיקבע על ידי ועדת היטל שתמנה הרשות המקומית (להלן – הוועדה) ושלא תעלה על הוצאות היתר הנגרמות בהתקנת הביוב בגלל העומס המקסימלי לשעה או ליממה לדונם או בגלל סוג השופכין כאמור; אולם –
(1) בעל נכס שאינו משמש אלא למגורים או למשרד או לשניהם כאחד, פטור מתשלום תוספת מפעל בעד אותו נכס;
(2) היה נכס משמש בחלקו למגורים או למשרד, אין מביאין בחשבון, לעניין החיוב בתשלום של תוספת מפעל, את כמות השופכין הנשפכת מאותו חלק.
הנוהל בוועדה
20.
הוועדה תקבע בעצמה את סדרי עבודתה, במידה שלא נקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות.
שמיעת בעל הנכס
21.
הוועדה תיתן לבעל הנכס הנוגע בדבר הזדמנות נאותה להביא לפניה את טענותיו בדבר ההיטל לפני שתשתמש בסמכויותיה לפי חוק זה.
קביעת כמות השופכין
22.
(א) לעניין סעיף 19 מוסמכת הוועדה לאמוד את כמות מי השופכין, הקיימת או העתידה, הנשפכים מנכס פלוני.
(ב) לא נעשה האומדן ונמסרה דרישת התשלום לבעל הנכס לפי סעיף 28, רואים את הנכס כאילו נשפכים ממנו פחות ממטר מעוקב לדונם לשעה ופחות מארבעה מטרים מעוקבים לדונם ליממה.
כללים לאומדן כמות השופכין
23.
הוועדה תאמוד את כמות השופכין הנשפכים מנכס פלוני ותקבע את טיבם לפי מצבו של הנכס ודרכי השימוש בו בשעת מסירת ההודעה לפי סעיף 16.
האומדן בבניין שיש עליו היתר בנייה
24.
אם בשעת מסירת ההודעה לפי סעיף 16 היה בתקפו היתר בנייה בנכס פלוני, רואים את הנכס כאילו הוקם הבניין בהתאם לתנאי ההיתר וכאילו שימש את המטרה המפורשת בו ולפי זה תיאמד הכמות המשוערת של השופכין הנשפכים מהנכס וייקבע סוגם; הוראה זו אינה חלה ברשות מקומית הגובה היטל לפי סעיף 18(3).
שינויים אחרי הטלת ההיטל
25.
אם אחרי מסירת ההודעה לפי סעיף 16 שונה השימוש בנכס או חלו בו שינויים אחרים באופן שחל על הנכס סעיף 19, חייב בעל הנכס לשלם לרשות המקומית את ההוצאות שהוציאה על הביוב עקב השינוי; הוראה זו אינה חלה על שינויים עקב תוספת בנייה בלבד ברשות מקומית הגובה היטל לפי סעיף 18(3).
דירוג ההיטל
26.
בחוק העזר מותר להדריג את ההיטלים לפי אזורים שונים של תחום הרשות המקומית.
מניעת תשלומי כפל
27.
בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת ביוב, לא יחוייב עוד בעל הנכס בהיטל לגבי השלב שעליו שולמו, בין שהביוב נרכש על ידי הרשות המקומית ובין שהותקן על ידיה שנית.
דרישת תשלום
28.
ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות.
ועדת ערר
29.
(א) שר המשפטים ימנה ועדות ערר לעניין חוק זה ויקבע, בהתייעצות עם שר הפנים, לכל אחת מהן את מושבה ואת אזור שיפוטה.
(ב) כל ועדת ערר תהא של שלושה, יושב ראש בוועדה יהיה שופט, ושני החברים האחרים יתמנו על פי המלצת שר הפנים.
(ג) לוועדת ערר יהיו הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט–19687.
(ד) ועדת ערר לא תהא קשורה בדיני הראיות אלא תפעל בדרך שתיראה לה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות להחלטתה.
ערר
30.
בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, בתוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני ועדת הערר, והוועדה רשאית לאשר את דרישת התשלום, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלה; יושב ראש הוועדה רשאי להאריך את המועד להגשת הערר עד ליום השישים מיום שנמסרה דרישת התשלום הנדונה, אם ראה טעמים סבירים לכך.
ערעור
31.
העורר והרשות המקומית רשאים לערער על החלטת ועדת הערר לפני בית משפט לעניינים מינהליים; אין לערער על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים בערעור כאמור אלא ברשות בית המשפט ובנקודה משפטית בלבד.
עיכוב הביצוע וסדרי דין
32.
(א) הגשת ערר או ערעור לפי פרק זה אינה מעכבת את הביצוע של דרישת התשלום, אלא אם כן החליטו על כך יושב ראש ועדת הערר או בית המשפט, הכל לפי העניין.
(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את דרכי ההגשה של ערר וערעור לפי פרק זה, ואת סדרי הדין בהם, לרבות הוראות בדבר הוצאותיהם.
מועד התשלום
33.
ההיטל ישולם בתוך שלושה חודשים לאחר מסירת דרישת התשלום לבעל הנכס או במועדים מאוחרים יותר שנקבעו בחוק העזר או בדרישת התשלום או עד תום שלושים ימים מיום תחילת עבודת ההתקנה שבקשר אתה הוטל ההיטל, הכל לפי המועד המאוחר יותר; תעודת מהנדס הרשות המקומית בדבר מועד תחילת עבודה כאמור תשמש ראיה לדבר.
דחיית תשלום ההיטל
34.
שר הפנים, בהתייעצות עם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר דחיית מועד התשלום של ההיטל לסוגים של בעלי נכסים שיפרט בתקנות.
הוצאה לפועל של חיוב בהיטל
35.
לא שולם ההיטל במועד שנקבע לפי סעיף 33 או 34, רשאית הרשות המקומית להוציא את החיוב לפועל, על פי תעודה של ראש המועצה, בדרך שמוציאים לפועל פסק דין סופי של בית משפט שלום, זולת אם עוכב הביצוע של דרישת התשלום לפי סעיף 32.
אגרת ביוב
36.
(א) רשות מקומית תטיל בחוק עזר על המחזיקים בנכסים המחוברים לביוב אגרה לכיסוי הוצאות החזקת הביוב שלה (להלן – אגרת ביוב); ואם לא נקבע שיעורו של ההיטל, רשאית היא לכלול בהוצאות ההחזקה גם את ההוצאות להתקנת הביוב.
(ב) לא הטילה רשות מקומית בחוק עזר אגרת ביוב כאמור בסעף קטן (א) או שהאגרה שהטילה כאמור אינה מכסה את הוצאות החזקת הביוב שלה, רשאי שר הפנים להורות לרשות המקומית, להתקין חוק עזר או לתקן את חוק העזר שהתקינה, לפי העניין, בתוך פרק זמן שיקבע.
(ג) לא פעלה הרשות המקומית בהתאם להוראת השר לפי סעיף קטן (ב) בתוך פרק הזמן שקבע, רשאי השר להטיל, בחוק עזר שיתקין, אגרת ביוב כאמור בסעיף קטן (א) או לתקן את חוק העזר שהתקינה הרשות המקומית, לפי העניין.
איחוד אגרת ביוב ואגרת מים
37.
ברשות מקומית הגובה על פי חוק עזר אגרה בעד אספקת מים תשולם אגרת הביוב כתוספת לאגרת המים, ודינה לעניין פיגור בתשלום כדין אגרת המים.
קני המידה של אגרת הביוב
38.
(א) אגרת ביוב יכולה להיות מודרגת והיא תוטל לפי קנה מידה שתקבע הרשות המקומית בחוק עזר.
(ב) בנכסים המשמשים לתעשייה או למלאכה יהיו קני המידה לאגרת הביוב, שייקבעו על ידי הרשות המקומית לפי סעיף קטן (א), טיב השופכין, כמותם, השפעתם על הביוב, ורשאית הרשות המקומית להוסיף לאלה קני מידה סבירים אחרים."
תיקון חוק תאגידי מים וביוב
6.
בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–20018 –
(1) בסעיף 5 –
(א) בסעיף קטן (א), במקום "מועצת הרשות" יבוא "שר הפנים ושר האוצר";
(ב) בסעיף קטן (ב), במקום "מועצת הרשות רשאית" יבוא "שר הפנים ושר האוצר רשאים", ובמקום "אישורה", יבוא "אישורם";
(ג) בסעיף קטן (ג), במקום "מועצת הרשות רשאית" יבוא "שר הפנים, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי";
(2) בסעיף 6 –
(א) בסעיף קטן (א), במקום "רשאית מועצת הרשות להורות לרשות המקומית" יבוא "רשאים שר האוצר ושר הפנים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להורות לה";
(ב) בסעיף קטן (ד), במקום "אישרה מועצת הרשות" יבוא "אישרו שר הפנים ושר האוצר";
(ג) בסעיף קטן (ה), במקום "מועצת הרשות רשאית" יבוא "השרים רשאים", במקום "מקומית, להאריך לגבי הרשות המקומית" יבוא "מקומית ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להאריך לגביה", ובמקום "שתקבע, ורשאית היא" יבוא "שיקבעו, ורשאים הם";
(ד) בסעיף קטן (ו), במקום "רשאית מועצת הרשות, בצו" יבוא "רשאים השרים בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת";
(ה) בסעיף קטן (ז), ברישה, במקום "מועצת הרשות רשאית" יבוא "שר הפנים ושר האוצר רשאים";
(3) בסעיף 6א(ב), במקום פסקה (2) יבוא:
"(2) בסעיף קטן (ו), במקום "רשאים השרים בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת להורות" יבוא "יורו השרים";";
(4) בסעיף 8(ב), במקום "מועצת הרשות" יבוא "שר הפנים ושר האוצר";
(5) בסעיף 11(א), במקום "מועצת הרשות תקבע" יבוא "שר הפנים ושר האוצר יקבעו", ובמקום "תהיה המועצה רשאית" יבוא "יהיו השרים האמורים רשאים";
(6) בסעיף 21(א), במקום "באישור מועצת הרשות" יבוא "באישור השרים";
(7) בסעיף 29 –
(א) בסעיף קטן (ב), במקום "מועצת הרשות; המועצה תיתן את אישורה, אם ראתה, לאחר שקיבלה את חוות דעתו של הממונה" יבוא "שר הפנים; השר ייתן את אישורו אם ראה, לאחר התייעצות עם הממונה ועם שר האוצר ומועצת הרשות";
(ב) בסעיף קטן (ג), במקום "מועצת הרשות רשאית" יבוא "שר הפנים, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי", ובמקום "אישורה" יבוא "אישורו";
(8) בסעיף 30(א) –
(א) המילים "על פי הצעת מועצת הרשות" – יימחקו;
(ב) אחרי "ושר התשתיות הלאומיות" יבוא "ולאחר שקיבל את חוות דעת הממונה ושמע את עמדות הרשות המקומית והחברה";
(ג) הסיפה החל במילים "הצעת מועצת הרשות בסעיף קטן זה" – תימחק;
(9) בסעיף 39(א), במקום "כללים שייקבעו" יבוא "תקנות שיותקנו";
(10) בסעיף 63 –
(א) בסעיף קטן (א), במקום "מועצת הרשות" יבוא "שר הפנים בהתייעצות עם שר האוצר";
(ב) בסעיף קטן (ב), במקום "מועצת הרשות" יבוא "שר הפנים שיתייעץ עם שר האוצר";
(11) בסעיף 72, אחרי ההגדרה "העברה לאחר" יבוא:
""השרים" – "שר הפנים ושר האוצר;";
(12) בסעיף 73, במקום "שתקבע מועצת הרשות" יבוא "שיקבעו השרים";
(13) בסעיף 75(ד), במקום "נקבעו כללים" יבוא "הותקנו תקנות",
(14) בסעיף 76(ה), במקום "רשאית מועצת הרשות" יבוא "רשאים השרים", ובמקום "כללים שנקבעו" יבוא "תקנות שהותקנו";
(15) בסעיף 77 –
(א) בסעיף קטן (א), במקום "מועצת הרשות תקבע כללים" יבוא "השרים יתקינו תקנות";
(ב) בסעיף קטן (ב), במקום "מועצת הרשות רשאית לקבוע כללים" יבוא "השרים רשאים להתקין תקנות";
(ג) בסעיף קטן (ג), במקום "מועצת הרשות רשאית לקבוע בכללים" יבוא "השרים רשאים לקבוע בתקנות";
(ד) בסעיף קטן (ד), במקום "כללים לפי סעיף זה ייקבעו" יבוא "תקנות לפי סעיף זה יותקנו";
(16) בסעיף 116(א), ברישה, במקום "באישור מועצת הרשות" יבוא "באישור שר הפנים";
(17) בסעיף 117(א), בסופו יבוא "ואישור השרים";
(18) בסעיף 128(א), במקום "הממונה" יבוא "הממונה, עובד משרד הפנים";
(19) בסעיף 146 –
(א) בכותרת השוליים, במקום "כללים" יבוא "תקנות";
(ב) בסעיף קטן (א), במקום "מועצת הרשות תקבע, בכללים, את המקרים" יבוא "שר הפנים, בהתייעצות עם שר האוצר, יקבע את המקרים";
(ג) בסעיף קטן (ב), במקום "מועצת הרשות" יבוא "שר הפנים", ובמקום "תקבע" יבוא "יקבע";
(ד) בסעיף קטן (ג), במקום "כללים" יבוא "תקנות", ובמקום "ייקבעו" יבוא "יותקנו";
(20) בסעיף 149 –
(א) בסעיף קטן (ד), במקום "מועצת הרשות רשאית, לאחר שקיבלה את חוות דעת הממונה" יבוא "שר הפנים ושר האוצר רשאים, בהתייעצות עם הממונה", במקום "אישרוה" יבוא "אישורם", ובמקום "לה" יבוא "להם";
(ב) בסעיף קטן (ה), במקום "אישרה מועצת הרשות" יבוא "אישרו שר הפנים ושר האוצר", במקום "שקבעה" יבוא "שקבעו", במקום "רשאית המועצה" יבוא "השרים רשאים", ובמקום "רשאית מועצת הרשות" יבוא "רשאים הם";
(21) בסעיף 151, המילים "על פי הצעת מועצת הרשות" – יימחקו;
(22) בסעיף 152(ב), במקום "כללים" יבוא "תקנות";
(23) בסעיף 155, במקום "שר התשתיות הלאומית" יבוא "שר הפנים", והסיפה החל במילה "למעט" – תימחק.
תיקון חוק ההתייעלות הכלכלית
7.
בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–20099, סעיפים 72, 76 ו-77 – בטלים.
תחילה
8.
תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו.
דברי הסבר
בפרק כ' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 (להלן – חוק ההתייעלות הכלכלית) נקבעו הוראות שונות בתחום המים והביוב, שעיקרן קידום המהלך של ריכוז סמכויות בתחום המים ובתחום הביוב בידי הרשות הממשלתית למים ולביוב, מהלך בו הוחל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2006.
במסגרת תיקוני החקיקה, ניטלו משר הפנים מרבית הסמכויות שהיו נתונות לו בתחום המים והביוב, כמו סמכויות לפי חוק איגודי ערים, התשט"ו–1955, ולפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, והועברו לידי מועצת רשות המים והביוב או לידי שר התשתיות הלאומיות.
בנוסף תוקנו פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות וחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"א–1961, כך שבוטלו הסמכויות שהיו נתונות לרשויות מקומיות בתחום המים והביוב ובכלל זה, הסמכות להתקנת חוקי עזר בדבר תשלום בעד ביצוע פעולות הקשורות למשק המים והביוב.
מטרת הצעת החוק הינה להשיב לידי שר הפנים את הסמכויות שהיו נתונות לו בתחום המים והביוב וכן להשיב לרשויות המקומיות את מכלול הסמכויות הנוגעות לתחום המים והביוב ובכלל זה את הסמכות להתקין חוקי עזר בדבר תשלום בעד ביצוע פעולות הקשורות למשק המים והביוב.
הרשויות המקומיות נדרשות באופן מעשי להמשיך ולספק שירותי מים וביוב וזאת כל עוד לא הוקמו תאגידי מים וביוב בתחומן. לפיכך, שלילת הסמכויות הנדרשות לרשויות המקומיות לצורך מתן שירות כאמור – דוגמת עדכון והתקנת חוקי עזר לקביעת התעריפים בגין שירותים אלו – מהווה פגיעה קשה ושאינה ראויה ביכולתם למלא את הנדרש ולספק שירותים נאותים לתושביהן.
כמו כן, העברת הסמכויות משר הפנים שהינו הגוף האמון על הרשויות המקומיות לגופים אחרים, גורמת לפיצול סמכויות ולאי הפעלת הסמכויות האמורות על ידי הגופים שלהם הוקנו סמכויות אלו, שלא מתוך ראיה כוללת של הרשויות המקומיות ומכלול החובות והתפקידים המוטלים עליהם.
לפיכך ועל מנת ליתן מענה לסוגיה האמורה ולאפשר טיפול מתוך ראיה כוללת שאינה אפשרית אלא על ידי שר הפנים, מוצע להשיב את הסמכויות בתחום המים והביוב לרשויות המקומיות ולשר הפנים.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת ה-18 ע"י ח"כ אמנון כהן פ/2616/18.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ז' בניסן התשע"ג – 18.3.13