קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2219/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת שלמה מולה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים, אם כן, לנושא הבא: הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), של חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, אדוני.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מגיש את הצעת החוק הזאת פעם נוספת. אני אתיש את הממשלה, ולא הממשלה תתיש אותי בעניין הזה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת והשרים, אנחנו עוסקים בשנה האחרונה במה שקורה – מה שנקרא מחירי הדירות, ואנחנו עוסקים בעליית מחירי הדירות. אזרחי ישראל שכל יום קמים בבוקר – וקמים בבוקר, כשרוצים לקנות דירות, אומרים: מחירי הדירות עלו. הממשלה לא עושה דבר. הממשלה יודעת רק לייצר ספינים של מסיבת עיתונאים בין שר האוצר לראש הממשלה לשר הבינוי והשיכון, אבל כשאנחנו בודקים בדיוק מה המדיניות שלהם, היא לא מיטיבה שום דבר.
רק היום התפרסם באחד העיתונים שמחירי הדירות עלו בשנה הזאת ב-35%. זאת אומרת, צעירי ישראל שרוצים להגיע לדירה משעבדים את עצמם לדעת באמצעות משכנתה. גם כשמדובר במשכנתה, בנק ישראל היום העלה את מחירי ההשתתפות במשכנתאות בצורה משמעותית, ב-40%. זאת אומרת, כל מה שצעקו כאן – באו ואמרו: אנחנו רוצים להגדיל את חובת ההשתתפות בהון העצמי לצעירים ב-40%, להשאיר ב-30%, הצעת החוק הזאת לא אפשרה. הרב גפני, שאיננו, דיבר על זה גבוהה-גבוהה, ונכון להיום, הזוגות הצעירים לא קונים דירות. יש מלאי – מחסור של 100,000 יחידות דיור.
אני יודע – והייתי קשוב למדיניות ששר השיכון לשעבר מאיר שטרית הביא, מדיניות שבאה – מציפה את השוק לאפשרות של שכירת דירות. אבל מה? הממשלה הזאת במדיניות שלה ממשיכה בשלה, מחירי הדיור הולכים ועולים – השכירות – הולכים ומתייקרים, ובסופו של דבר, בעיקר ובעיקר, מי שמשלמים את מחירי השכירות, אדוני היושב-ראש, זה זוגות צעירים, זה חד-הוריות, זה סטודנטים, זה אותם אנשים שרוצים להתאושש ולהתעורר, בסופו של דבר להגיע אולי להיות מעמד ביניים.
ולכן, אם מדינת ישראל חפצת חיים – לסייע דווקא לזוגות צעירים, לאוכלוסיות, ולעודד שכירת דירות, כי מאוד קשה להגיע לרכישת דירה של מיליון שקל, 1.2 מיליון שקל, 1.6 מיליון שקל, מחיר של שלושה חדרים. אנחנו יודעים שאין בנייה, אין עידוד של בנייה, אין הקלות בבנייה, אין מתן תמריצים לבנייה, ולכן – במצב הזה, הדבר היחיד שאפשר לעשות, כדי שאנשים יוכלו לחיות אולי חיים נורמליים – שהמדינה תנהג כמו שנוהגים במדינות כמו ארצות-הברית, קנדה, ומדינות מפותחות אחרות, שהם מגבילים את מחירי שכירות הדירה. שיהיה פיקוח על השכירות של הדירות.
מה שקורה היום – כל זוג צעיר שלומד בתל-אביב, או באוניברסיטה באזור, או עולה חדש, או פנסיונר, ש"עמידר" לא נותנת לו דירות, נותנים לו השתתפות עצמית של 1,000 שקל בלבד, אז מאיפה הוא ימצא כסף כדי להשיג שכירות?
לכן, מה שהיה צריך לעשות, הממשלה היתה צריכה לתמוך דווקא בהגבלת דמי השכירות. אני לא בא ואומר שהשכירות תרד לגמרי כדי לפגוע באותם המשכירים. אבל אם אנחנו רוצים באמת לסייע דווקא לאוכלוסיות שזקוקות לסיוע, הממשלה צריכה לבוא ולהגיד: אנחנו נקים רגולציה וכן נפקח על מחירי הדירות, שמחירי הדירות ודמי השכירות של הדירות – שלא יהיו כל כך קשים.
אני אומר, לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו: אנחנו כמו מדינות אחרות; אם אנחנו כמו מדינות אחרונות, למה שאנחנו לא נעשה? למה שלא יקום פיקוח ממשלתי שיפקח על מחירי הדירות? יפרסמו נתונים שנתיים, נתונים חודשיים, והם יכולים לבוא ולומר: השכירות של הדירות באזור הזה עלתה ולכן אנחנו מטילים איזו מגבלה. לא סתם, למשל, יש היום פיקוח על מחירי הלחם, כי זה מוצר בסיסי. נכון, היה צריך להרחיב גם על מחירים נוספים, על דברים נוספים, על כמה וכמה, בטח ובטח כשמדובר בשכירות של דירות.
אני שואל את כל חברי הכנסת היושבים כאן: אני משוכנע שלרובם יש ילדים ששוכרים דירות. גם לומדים, גם עושים מילואים, גם שוכרים דירות, ומחירי הדירות עולים. בסופו של דבר, אותו סטודנט, במקום שיסיים את לימודיו בשלוש שנים מושך את התואר שלו ארבע וחמש שנים. למה להתעמר דווקא באותם זוגות צעירים, שרוצים לנהל את חייהם כאן בישראל? מה, נעודד אותם שילכו גם ללמוד בארץ אחרת, במקום אחר? בארצות-הברית? למה?
אני לא מבין את המדיניות של הממשלה, אני לא מבין למה אתם מתנגדים. אמרתי לשר השיכון: אני מוכן ללכת אתך, אפילו אם זה יהיה מנגנון שבו יהיה אפשר לפקח. לא שכל מי שיש לו כסף – יותר מדי – אנשים עשירים ייהנו מזה, אין שום בעיה, אבל ההגבלה הזאת היא בעצם צו השעה. תראו מה אנחנו אומרים: מצד אחד, אנחנו אומרים – אני אחזור על זה עוד פעם. אנחנו אומרים: מחירי הדירות עולים, קרקעות לא משחררים, הביורוקרטיה הורגת את האזרח. בצד השני, יש מחסור ענק של דירות. בסופו של דבר אותם אנשים משלמים את המחיר. למה לא להקל עליהם? למה לא לייצר מדיניות שמסייעת?
לכן, הדרך היחידה להתמודד עם זה, חבר הכנסת דודו רותם – להגביל את מחירי שכירת הדירה. זאת אומרת, אתה בא ויוצר ריאליות מסוימת, אתה בא ואומר: מעל, המחיר הזה עלה? אתה לא יכול להשכיר דירה.
אני מכיר את המדיניות הזאת, אני מכיר את התיאוריה הזאת שאומרת שלא נוכל להתערב יותר מדי בשוק החופשי. אומרים: אנחנו לא רוצים להתערב. אבל מדינה צריכה להטיל את מרותה דווקא בסיטואציות ובמצבים קשים אלה. הרי כל אחד מאתנו המסתובב היום ברחוב בישראל יודע כמה זה קשה לשכור דירה, כמה זה קשה לקנות דירה, כמה זה קשה, כמה זה עולה – הרבה כסף. נכון, אומרים: אנחנו חברים ב-OECD. זה בסדר גמור, זה משהו חדש. אבל זה שאנחנו חברים במועדון היוקרתי הזה לא אומר שאנחנו לא צריכים לתת איזה – לא לקחת אחריות כדי לסייע לאותם אנשים.
לכן אדוני היושב-ראש, אני עדיין מקווה. אני יודע שהשרים, חברי הכנסת, רובם, אני משוכנע, מסכימים אתי, אבל בגלל הטייס האוטומטי הזה של הקואליציה הם יצביעו נגד. אבל אני אומר לכולם: תביטו בעיניים, תסתכלו על אותם זוגות צעירים, על אותם נזקקים. אתם פוגעים בהם. אנחנו לא מייצרים להם אלטרנטיבה – שהם יכולים להגיע לשכירות נורמלית או לדירה רצינית מאוד. אני מבין את המדיניות הכלכלית של הממשלה לא לסייע לרוכשי דירות, אבל לפחות לשוכרי דירות אנחנו יכולים לעשות את זה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודה לך, חבר הכנסת מולה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הסבא שלי קנה דירה אחת, והוא משכיר אותה ומזה הוא חי. עכשיו אתה אומר לו: אדוני, אני אגביל לך את שכר הדירה – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
זה צרות של עשירים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אתה תגרום לכך שאנשים יצטרכו לעבור כל שנה דירה. אתה מבין את ההיגיון.
שלמה מולה (קדימה):
לא. אני רוצה לומר לך דבר כזה. קודם כול, אני יודע, כל אלה, סבא שלך או אבא שלך, אני מקווה שיש לו גם פנסיה, יש לו גם ביטוח סוציאלי, ולא רק זה. יחד עם זה, אי-אפשר לבוא ולהגיד: כדי לסייע לאדם אחד אלפי אזרחים בישראל יהיו עניים, יהיו מתחת לקו העוני; אנחנו נדכא אותם והמדינה לא תיתן להם תקווה.
על כן, אני מוכן, אם יש שאלות חריגות מסוג זה שאתה מדבר עליהן, הרי אפשר לשבת בוועדה, אם הנושא יגיע אליך, או בוועדה אחרת. לדבר על זה, אם אפשר לתקן, אם אפשר לתקן. להחריג – אפשר; אבל ההתנגדות הזאת של הממשלה לזוגות צעירים, לאוכלוסיות מוחלשות וחלשות, לפנסיונרים, לעולים – אני פשוט שואל שאלה: למה הממשלה הזאת מתעמרת בהם? אני משאיר את השאלה הזאת פתוחה לחברי הכנסת.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. מי יענה בשם הממשלה? אדוני, כבוד השר בגין.
יואל חסון (קדימה):
מעניין למה שר השיכון לא נותן תשובה. אולי כי הוא מסכים עם חבר הכנסת מולה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כי הוא חושב שההצעה גרועה. – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת רותם, חבר הכנסת אגבאריה, תודה רבה. בבקשה, אדוני.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתבקשתי על-ידי חברי שר המשפטים להשיב במקומו, מאחר שנבצר ממנו להיות במליאה בעת העלאת הצעת החוק הזאת. אני מבקש להביא לתשומת לב חברי הכנסת, שהתמדה בהעלאת הצעות חוק כאלה, כפי שאכן הואיל המציע לכלול בדברי ההסבר – הצעות חוק זהות או דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חבר הכנסת מיכאל נודלמן ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על-ידי חבר הכנסת רוברט טיבייב. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על-ידי המציע עצמו, והוסרה מסדר-היום בדיון מוקדם ביום 17 בדצמבר 2009; זאת אומרת, כמעט בדיוק לפני שנה.
אין תמה בדבר שאכן הוסרו ההצעות האלה מסדר-היום. הנושא שמעלה המציע נוגע בשאלה עקרונית, שאין לה תמיד תשובה ברורה, כנובע גם מדבריך, חבר הכנסת מולה, מתי על המחוקק להתערב ומתי מוטב שיניח לשוכרים ולמשכירים להתקשר באופן חופשי, בבחינת קונה מרצון, מוכר מרצון, משכיר מרצון, שוכר מרצון.
אכן, על-פי מה שראינו בזמן ההעלאה של הצעות דומות, סברה הכנסת, אני מקווה שגם היום תסבור, שלמרות כל הנימוקים שהובאו בפנינו, לא תמצא הכנסת לנכון להתערב כמחוקק ביכולת של שוכרים ומשכירים להתקשר בחוזה לפי רצונם, כדי למנוע, למשל, פגיעה ללא הצדקה ממשית בזכויות הקנייניות שלהם.
אני מבקש גם להדגיש, חבר הכנסת מולה, בתשובה על הערתך שעל-פיה אין תמריצים מספיקים לבנייה: זאת הערה שדורשת, כמובן, תשומת לב מיוחדת כשלעצמה. הצעת החוק שאתה מעלה עלולה דווקא להשפיע לרעה על מחירי השוק ועל היצע הדירות להשכרה, שכן כפי שאתה יכול להבין, אם יצומצם שיעור התשואה להשקעה, הצמצום הזה ירתיע משקי-בית, לפחות מסוימים, מרכישת דירה למטרת השקעה באמצעות השכרה.
ייתכן גם, ואני ממשיך מבחינה מסוימת את הערתו של חבר הכנסת רותם, ייתכן גם מצב שיהיה לרועץ מבחינת התכלית שאתה מבקש להשיג, חבר הכנסת מולה חברי, מפני שעלול להיות מצב שבו שוכרים שידם בדרך כלל אינה משגת יעדיפו להתקשר בחוזה על-פי כללי הצמדה שונים מאלה שאתה מציע בחוק, ואולי יהיו להם נוחים יותר, אולי זולים יותר.
ועל כן, מהסיבות האלה, וגם בהינתן העובדה – כי ציינת זאת, ניסית לערוך השוואה בין מדינת ישראל למדינות אחרות; שוק הדירות, מבנה שוק הדיור בישראל, במדינתנו, שונה בשינויים מרחיקי לכת משוק הדיור בכלל והדיור להשכרה בפרט במדינות אחרות.
לכן סברה ועדת השרים לחקיקה, בישיבתה האחרונה, כי אין מקום להחיל דווקא רגולציה של המחוקק על שיעור דמי השכירות, ובמיוחד כאשר מנגנוני ההצמדה המוצעים כנראה אינם רגישים דיים לצורכי השוק, ולכן הם עלולים לפגוע באופן בלתי סביר וללא תועלת ממשית ביכולת הצדדים להתקשר באופן חופשי.
על כן הממשלה, מכל הטעמים האלה, ועוד הטעם החשוב ששמעתי לראשונה מחבר הכנסת רותם – יש לי לעתים אי-הסכמות אתו, אבל דבריך נשמעו לאוזני כדברים נכוחים, וגם דוגמה מן הבית; שוכנעתי. על כן – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני רוצה שאדוני ידע שהדברים שלי תמיד נכונים – – –
השר זאב בנימין בגין:
בכבוד.
היו"ר אחמד טיבי:
הדברים האלה לא ייכתבו בפרוטוקול, כי הם פשוט לא נכונים. תודה רבה.
השר זאב בנימין בגין:
בכבוד.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
השר זאב בנימין בגין:
על כן, אדוני היושב-ראש, אני מציע ומבקש מן המליאה לדחות את הצעת החוק הזאת. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מולה.
שלמה מולה (קדימה):
אני יכול לגשת?
היו"ר אחמד טיבי:
אתה יכול.
שלמה מולה (קדימה):
בדרך כלל, קשה להתווכח עם השר בגין, אבל אני רוצה להסב את תשומת לבך, השר בגין: כל מה שביקשתי שנעשה – מה שקיים בארצות-הברית, בקנדה, בגרמניה ובמדינות אחרות. הרי אם אנחנו רוצים להעתיק, אתה יודע, לפעמים אנחנו לא – אני לא אוהב, כל הזמן אנחנו מתגאים בזה שמעתיקים דברים מארצות-הברית, אבל בואו נעשה את זה, כי זה לטובת האזרח, אדוני. אני אומר לך: אין לנו שום בעיה לעשות את זה.
השר זאב בנימין בגין:
– – –
שלמה מולה (קדימה):
אבל אני רוצה להעיר עוד הערה. דווקא הצעת החוק הזאת, השר בגין, מאזנת בין האינטרס של המשכיר לזה של השוכר. היא לאו דווקא פוגעת במשכיר הדירה. יש מנגנונים שבהם אפשר לייצר – אפשר לסייע. אבל אני תוהה – אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, השאלה שאני שואל כל הזמן: אבל מה אנחנו נותנים לאזרחי ישראל? מה, במחירי הדירות המופקעים – אם אנחנו לא ניקח איזו מגבלה או פיקוח, מה נעשה? מה שקורה היום, אדוני השר: זוגות צעירים משעבדים את עצמם כל היום והם לא מגיעים לדירה.
לכן, אם אנחנו רוצים לעודד, דווקא, לעודד – שאנשים לא ילכו וישעבדו את עצמם באמצעות משכנתה ל-20 שנה, ל-30 שנה, מחירי השכירות צריכים להיות זמינים יותר, זולים יותר, ואז אנשים, עד שיתבססו, יחסכו להם כסף, אז הם יוכלו להגיע לדירה. מה שקורה היום, גם לא יכולים לשכור כי זה מאוד יקר, גם אין תמריצים, הם לא יכולים לקנות דירה, הם יוצאים מכאן ומכאן בלי שום דבר. המדינה, הממשלה, לא עושה שום דבר. השר שטרית יושב כאן. היתה לו מדיניות, כשהיה שר השיכון, מדיניות של שכירות לטווח ארוך. מדיניות של שכירות לטווח ארוך – אני יודע שזה לא בא לידי מימוש, כי הממשלה התחלפה. שום דבר לא קרה, הממשלה לא עשתה.
אבל אני רוצה להסתכל בעיניהם של אזרחי ישראל, לומר להם: הממשלה הזאת, כמו שהיא מפקירה בנושאים אחרים, מפקירה אתכם גם בתחום השגת דירה, שכירות דירה.
יואל חסון (קדימה):
איזה ציפיות יש לך מהממשלה הזאת?
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות). נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התש"ע–2010, נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 24, 36 מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד ולא משתתף. הוסרה הצעת החוק של חבר הכנסת שלמה מולה.