קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/352).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ישראל חסון. בבקשה.
ישראל חסון (קדימה):
תודה רבה לך.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אפלטון שאל: מי ישמור על השומר? אני מודה ומתוודה שהצעת החוק הזאת היא אחד הרגעים היותר עצובים שיש לי כאזרח המדינה, משום ששמעתי הרבה מאוד אמירות ודיבורים על הצעת החוק, ואני רוצה לשתף אתכם באיזושהי סיטואציה דמיונית. תגידו לי אם הדבר הזה עולה על דעתכם, והייתי שמח לשמוע אם יש לכם איזו הצעה טובה איך פותרים מין סיטואציה כזאת.
נבחר ציבור, שהוא מחוקק, שיושב וקובע הרבה מאוד דפוסי התנהלות לרבים מאוד מאזרחי מדינת ישראל, מבצע או נחשד בביצוע עבירה שדינה בין חמש לעשר שנות מאסר, ומחליט – בעברית הכי פשוטה – שלא להעמיד עצמו לרשות רשויות אכיפת החוק, לא להתייצב לחקירה, או אם נקבע לו גזר-דין – לא להתייצב לביצוע גזר-הדין, ועולם כמנהגו נוהג. ועולם כמנהגו נוהג. זה מצב כל כך מטורף, כל כך אבסורדי, כל כך לא מתקבל על הדעת, שאני שמח שהתגובה הטבעית של כולנו זה להגיד: חבר'ה, לא יכול להיות מצב כזה.
בעובדה, הגענו למצב הזה. אנחנו הגענו למצב הזה, ומרגע שהגענו למצב הזה אנחנו עלולים להגיע אליו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. והשאלה היא, האם אנחנו יכולים להתעלם מהסיטואציה הזאת; והשאלה היא, האם מותר לנו להתעלם מהסיטואציה הזאת, לאפשר את המשך קיומה. ואני אומר לכם שבמשך שלוש שנים אנחנו מאפשרים את המשך קיומה של הסיטואציה הזאת. אנחנו פשוט מאפשרים.
באיזה זכות מוסרית אנחנו עומדים מול האזרחים למחרת ותובעים את מעמדנו כנבחרי ציבור? באיזה זכות? אנחנו מקבלים יחס מורם מעם, אנחנו מקבלים זכויות, אנחנו מקבלים חסינות, אנחנו מקבלים את הכול, ומועלים באמון של האנשים שבחרו בנו. אני, נשגב מבינתי איך אפשר לתת יד למין סוג כזה של סיטואציה. איך אפשר לתת יד לסיטואציה החריגה הזאת ולא לנסות למצוא לה פתרון?
באנו בהצעת החוק הזאת ואמרנו: תראו, אנחנו לא רוצים לפגוע בחסינות המהותית של חברי הכנסת. לא רוצים לגעת בזה. הערך הזה הוא חשוב מדי ואנחנו רוצים לשמור אותו. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים להבטיח שנבחר ציבור – ואוי לבושה – שבעת היותו נבחר ציבור הוא חשוד או עבר עבירה שדינה בין חמש לעשר שנות מאסר, ולא מעמיד את עצמו לרשויות החוק – כל עוד הוא לא מעמיד את עצמו לרשויות החוק, המקום הזה, בשביל להגן על מעמדו, ינקוט נגדו הליך מאוד חמור וחריג שאומר: אני מפקיע לך את התגמולים שמגיעים לך.
מי שמחליט – על מנת שלא נשאיר את ההחלטה הזאת רק בידי הבית, יידרשו עשרה חברי כנסת להעביר ליועץ המשפטי לממשלה בקשה, והיועץ המשפטי לממשלה הוא זה שמחליט. הוא זה שמחליט אם לאשר נקיטה, ואז צריך להחזיר את זה לכנסת, ועדת הכנסת צריכה לאשר את זה והמליאה צריכה לאשר את זה. כמות של מרסנים סביב דבר, שדרך אגב – הוא obvious. באינסטינקט הכי טבעי של כל בן-אדם זה obvious.
שמנו את כל המעטפת הזאת, ועדיין אנחנו מתלבטים. אני אומר לך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים – אני, לא רק שאני לא מתלבט, אני מתבייש שלא העליתי את ההצעה הזאת יחד עם חברי לפני שלוש שנים. אני פשוט מתבייש. אני מתבייש שהבניין הזה היה שותף לאחד המעשים שכל אזרח במדינה צריך להוקיע.
רבותי, שלא תהיה טעות, אני אומר לכם – נכון שמעל כולם פה מרחף השם עזמי בשארה – אני מדבר על העיקרון. אני מדבר על העיקרון. העובדה שהיום זה עזמי – אני לא מסוגל לתת ערבות לשום אדם אחר, ואני לא מוכן שהבניין הזה יהיה שותף לסיטואציה כזאת בעתיד; פשוט לא מוכן שהבניין הזה יהיה שותף לסיטואציה כזאת בעתיד. צריך שיהיה כלי כזה, ואוי לאותה בושה שאנחנו צריכים כלי כזה.
זו הסיבה שחברי ואני, חברי חברי הכנסת הגברת מירי רגב, יריב לוין, זאב אלקין ועוד רשימה של חברים נוספים שיש פה, ואני מתנצל מראש, גם אנסטסיה, אברהם מיכאלי, יוליה – הצענו את הצעת החוק הזאת. לא הצענו אותה בחדווה, הצענו אותה מתוך מחשבה שלא ייתכן, פשוט לא ייתכן, שתהיה פרצה כזאת בבית-הנבחרים הישראלי.
ולפיכך, אנחנו מניחים את זה בעצם לקריאה ראשונה לאחר שהנושא הזה נדון עם הרבה קשב בוועדת הכנסת בראשות חבר הכנסת יריב לוין, ואני מבקש מהבית הזה לאשר את ההצעה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. נרשמו חברי כנסת שרצו להתייחס להצעת החוק. ראשון המתדיינים – חבר הכנסת אורי אריאל, אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה, ולפי הרשימה שתופיע אצלכם בלוח. בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – –
חיים אורון (מרצ):
שלוש דקות מספיק, בחייך.
היו"ר מגלי והבה:
כן, רק שלוש דקות.
חיים אורון (מרצ):
כתוב חמש.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
ג'ומס, אל תפגע בזכויות המוקנות, לפחות לא בנוכחיות.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נדמה לי שאין פה שר – יש פה את סגן שר החוץ, תודה. הצעת החוק הזאת היתה אכן צריכה – – –
היו"ר מגלי והבה:
גם שר התקשורת. לא לעשות לו עוול.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
סליחה, שר התקשורת. סליחה. מכובדי שר התקשורת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת חסון ויחד אתו את המציעים האחרים. אכן, זה היה צריך להיות מוגש לפני שלוש שנים, אבל לפי הכלל הידוע שטוב עכשיו מאשר אף פעם לא, החוק הזה הרי יאושר פה הערב, ואני מקווה שחבר הכנסת יריב לוין – כפי שהוא יודע – יריץ אותו, גם אם הוא לא ידלג כמובן על שום שלב מהדיונים ומההתייעצויות, ויעביר אותו, כי על זה נאמר: ויפה שעה אחת קודם.
יש טוענים שזה פגיעה בזכויות של אזרח שחסך, חסכו עבורו, וכן הלאה. לא רק שזה לא פגיעה גדולה – זו פגיעה שאיננה מספיקה. זה המעט במעט שאפשר לעשות במקרה כל כך קשה של חבר כנסת שנחשד באחת מהעבירות החמורות יותר שיש במדינה הזאת, ופשוט בורח – כמו שפן בורח מאימת הדין, ועוד מסביר לנו מחוץ-לארץ כל מיני הסברים.
אני רוצה, ברשותך, בקצרה, רק להתייחס לדבר אחד, שאני מקווה שלא יקרה פה הערב – שלא תהיה תמיכה באיש, במעשיו, במה שהוא מייצג. החוק הוא חוק כללי, אבל בכל אופן הוא נולד כתוצאה מדבר שאף אחד לא האמין שיקרה לנו. הרי זה באמת גדול עלינו התופעה הזאת של חבר כנסת שעורק, בורח, ועוד ממשיך להשמיץ את מדינת ישראל, ובו בזמן מקבל מהמדינה את התגמולים וכן הלאה. הרי 90% מהציבור חושב שאנחנו השתגענו – רוב המניין ורוב הבניין בכנסת – ובמידה מסוימת כן, אנחנו מאחרים בתגובה. אני מקווה שלא יהיו פה הערב תומכים באיש הזה, קרי מתנגדים לחוק, כי לפי הבנתי, מי שמתנגד לחוק הזה, במידה מסוימת – גם אם הוא לא רוצה בכך – במידה מסוימת הוא מעודד את המקרה הבא.
ראינו כבר מקרים אחרים של חברי כנסת שמשתתפים בפעולות אלימות כנגד המדינה ואושיותיה, והמקרים האלה צריכים להיעלם מן העולם, ויפה שעה אחת קודם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש פתגם שאומר: תגיד לי מי חברך, אגיד לך מי אתה – אז אני לא התפלאתי על השותפים שלך להצעת החוק המגונה הזאת, חבר הכנסת חסון.
ציון פיניאן (הליכוד):
אתה מכיר עוד מדינה – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתה חברת לאנשים – – –
ציון פיניאן (הליכוד):
אתה מכיר עוד מדינה – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
כן, בטח שאני מכיר. הוא חבר לאנשים כאלה קיצוניים – – –
ישראל חסון (קדימה):
תהיה לי זכות לענות, נכון?
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתה תוכל לענות, אין לי שום בעיה, ואני גם אענה לך, זה לא העניין.
ישראל חסון (קדימה):
תגיד לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
נו, זה הדדי, זה פתגם. אז אני אומר לך שאם החברים שלך מישראל ביתנו, מבית-המרקחת הזה שיוצא ממנו כל שני וחמישי עוד חוק גזעני, אז חבל שאתה מתייצב במפלגה שאמורה או מייעדת את עצמה למפלגת שלטון.
ישראל חסון (קדימה):
מה גזעני בחוק הזה?
עפו אגבאריה (חד"ש):
החוק הזה, אם לא היה מיועד ותפור בשביל חבר כנסת ערבי שקוראים לו עזמי בשארה, אז לא הייתם תומכים בו ולא הייתם מציגים אותו בצורה הזאת. ואם היה חבר כנסת אחר, שבתעודת הזהות שלו הוא יהודי ועשה דברים הרבה יותר חמורים, אז לא הייתם עושים את הדברים האלה, וזה בטוח.
ישראל חסון (קדימה):
– – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – – זה איום ונורא, וזה כתם על הדמוקרטיה הישראלית, שאתם כולם משתבחים בה ואומרים שאין עוד מדינה כזאת, ואין עוד מדינה יותר דמוקרטית ממדינת ישראל. אני חושב שזה לא רק לא לזכותכם, אלא אתם מכתימים את הדמוקרטיה הזאת עם כל החוקים הסקטוריאליים, וחבל מאוד ששתי מפלגות סקטוריאליות – אחת מהן ישראל ביתנו – גוררות את המפלגות שכאילו הן אידיאולוגיות. זה מה שקורה למפלגות האידיאולוגיות כאשר הן נגררות אחרי מפלגות כאלה קטנות. הן גוררות אותן לשוליים ולמדרון כזה, שעכשיו ככה נראית מדינת ישראל בעולם. בזמנו היתה באמת דמוקרטית או פחות או יותר, ככה קיבל אותה העולם, ועם החקיקות האלה – – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
– – – מדובר גם בחבר כנסת יהודי שלא יופיע לחקירה. ישללו ממנו את הזכות הזאת.
עפו אגבאריה (חד"ש):
טוב, כל התחכומים האלה – את זה גם אני יודע. אני יודע איך עונים בשאלה על שאלה, אבל גם אתה יודע. הרי אתה יודע שאם זה היה יהודי, אז אפשר למצוא לו. זה כמו חוק האזרחות, שאתם אומרים שזה חל גם על יהודים, אבל יהודי – אתה אומר שזה מחוק השבות. זה העניין, שבכל דבר – ליהודי תמצא.
אני חושב שזה בושה וחרפה שתופרים חוקים בבית מחוקקי מדינת ישראל, שאמורה להיות מדינה דמוקרטית, וככה הצביון שלה. אם לא היתה צריכה להיות דמוקרטית, אז לא היתה יכולה להביא את היהודים מחוץ-לארץ – למרות שלא כולם באים – ומחוקקת את החוקים האלה. ככה היא נראית בעולם, ואל תבואו לעולם בטענות שהם אנטישמים. מי שאנטישמי זה מי שמחוקק את החוקים הגזעניים האלה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אגבאריה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
בשום מקום בעולם זה לא היה קורה.
ישראל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להשיב לו בסוף.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, מדובר בחוק שנולד בקונטקסט של התלהמות, של רגשות נקם אפלים, של איבוד עשתונות, ובדרך יוזמי החוק דורסים ברגל גסה עקרונות חוקתיים ועקרונות של חקיקה ומשפט. קודם כול, מדובר בחוק פרסונלי, כלומר, בחוק הזה היה צריך רק להוסיף – דרך אגב, בהתחלה היה כתוב השם המפורש. אחר כך הורידו את השם כדי שזה לא יהיה פרסונלי. היה צריך לכתוב כל חבר כנסת לשעבר שהשם שלו מתחיל באות עי"ן ושם משפחתו מתחיל באות בי"ת – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – ואם יש לקונה בעניין, כפי שיאמר חבר הכנסת – אולי יושב-ראש הכנסת – יש לקונה בחוק, אז אפשר להוסיף שהאות השנייה היא זי"ן והאות השנייה בשם משפחתו היא שי"ן, ולהמשיך ככה. זה חוק פרסונלי, וחוקים פרסונליים הם חוקים פסולים בעיקרון.
ישראל חסון (קדימה):
יש לך הצעה מה לעשות במצב הזה?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
תיכף תשמע אותי.
קריאה:
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
החוק הזה פוגע בזכות הקניין.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
לא מספיק.
ישראל חסון (קדימה):
גם כיוון רקטות – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
פנסיה, לפי הפסיקה וכפי שמקובל – – –
קריאה:
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בחייך, תפסיק להתלהם. פנסיה, על-פי הפסיקה ועל-פי חוות דעת משפטיות מלומדות גם בארץ, וגם בעולם, היא חלק אינטגרלי ממשכורתו של אדם. כלומר, אתה מקבל היום – שידע כל אזרח – כשאתה בא לעבוד במקום מסוים, אתה מקבל משכורת, כך הסכם העבודה שלך. אתה מקבל משכורת עכשיו, ויש משכורת מושהית, שהיא הפנסיה, שתקבל אותה בגיל כך וכך, לפי ההסכם ולפי החוקים של הפנסיה, ולכן, היא קניינו של אדם. יש כאן הפקעה של הקניין, הפקעה שהיא פסולה על-פי חוק, כי עד עכשיו לא שמעתי שמפקיעים משהו שאדם קיבל בגין עבודתו. כמובן שהכוונה לחבר הכנסת עזמי בשארה, ואני מזהיר שהחוק הזה ישמש לשלילת פנסיה גם במקרים אחרים, וזה פגיעה. מתחילים ככה וממשיכים – – –
יריב לוין (הליכוד):
יש לי גם מועמד.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה לכם. שמענו אתכם, תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו לא פגיעה רק באיש אלא פגיעה גם במשפחתו, בילדיו ובאשתו, כי הפנסיה היא גם רכוש שלהם. זה כמובן דבר פסול גם מבחינה חוקתית. אם כבר לדון בחוק הזה – זה בוועדה לזכויות הילד ולא בוועדה אחרת.
חברי הכנסת, אני שמעתי טענות. חבר הכנסת עזמי בשארה נמצא בגלות. הוא לא היחיד והוא לא הראשון מאנשים שנאבקו – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
שיחזור.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – נגד פאשיזם, נגד גזענות, נגד דיכוי, למען זכויות עמם, שנאלצו להיות בגלות או בבית-סוהר. יש אנשים כאלה בסין, היו אנשים כאלה בדרום-אפריקה. הוא לא הראשון ולא האחרון. יש מאות דוגמאות כאלה, וזה מה שקרה. הוא תעודת עניות למשטר בישראל ולחקיקה בישראל ולפוליטיקה הישראלית.
אני חושב שהחוק הזה, צריך להצביע נגדו. החוק הזה פסול מעיקרו, הוא לא חוקתי, הוא לא צודק, וזו גנבה מאדם לאור יום. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. מי שנרשם, נרשם, אדוני. מי שלא – סגרנו את הרשימה. בתחילת הדיון אמרנו שמי שרוצה להירשם – הרשימה פתוחה. נרשמו הרבה חברים, דרך אגב. בבקשה.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אפשר להסביר הצעת חוק בשפה פרלמנטרית, אפשר להסביר אותה בשפה משפטית, ואפשר להסביר אותה בשפה אמיתית. בשביל להסביר את הצעת החוק הזאת בשפה אמיתית צריכים לכתוב, לפרט בדברי ההסבר שלה, שהצעת חוק זו נועדה להעניש חברי כנסת על פעילותם הפוליטית, שלא מוצאת חן בעיני חברי כנסת אחרים.
זוהי הצעת חוק אחת מסדרה של הצעות חוק ודיונים שבאים להעניש חברי כנסת שפועלים בניגוד לקונסנזוס הפוליטי של רוב חברי הכנסת. יש פה חברי כנסת שרואים את עצמם מוסמכים לקבוע נורמות לחברי כנסת אחרים. בשבילם החוקים הקיימים כנראה לא מספיקים. החוק הפלילי לא מספיק להגדיר ולהגביל את המותר ואת האסור, לכן הם צריכים לפעול. והם צריכים להיות יצירתיים, ואז אפשר להתפרע, אפשר להמציא חוקים שלא נמצאים בשום מקום. אפשר לחשוב כגזענים ולהרגיש דמוקרטים – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – אפשר לכפות נאמנות ואמונות של אנשים על אנשים אחרים.
ציון פיניאן (הליכוד):
– – – עונש מוות.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
רחל אדטו (קדימה):
ציון, אל תגיב לה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
חנין זועבי (בל"ד):
אפשר לערב בין ביטחון לבין אידיאולוגיה; אפשר לערב בין נאמנות פוליטית לבין סכנה ביטחונית; אפשר להפוך חוקים מכלי לשמירת זכויות לפטנט של שלילת זכויות; אפשר להפוך חוקים מכלי להסדרת הכלל לכלי להענשת הפרט; אפשר להעניש לפני שמפלילים; אפשר להעניש רק על סמך חשד; אפשר, בחוק אחד, לתת לזכויות הקניין מעמד מעל למעמד של חיי בני-אדם, ולהתיר לבני-אדם להרוג את מי שבא לשדוד אותם, מפני שהסבירות שהשודדים יהיו ערבים היא גבוהה. ובחוק אחר, אותה כנסת, בחוק אחר – לרמוס זכות קניין של חלק, גם מפני שהסבירות שלהם להיות ערבים היא יותר גבוהה. את זה אותה כנסת עושה.
יריב לוין (הליכוד):
אז את קובעת שהסבירות ששודדים ובוגדים הם ערבים – – –
חנין זועבי (בל"ד):
חברי הכנסת, חברי הכנסת, מה אי-אפשר לעשות – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
רחל אדטו (קדימה):
יריב, אל תיתן לה, שתרד משם.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת לוין.
חנין זועבי (בל"ד):
אני אחזור, בשבילך. מה אי-אפשר לעשות – – –
היו"ר מגלי והבה:
אתה רשום, נדמה לי, פה, להתדיינות. תודה.
חנין זועבי (בל"ד):
מה אי-אפשר לעשות עם שנאה?
יריב לוין (הליכוד):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
מה עם – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת.
חנין זועבי (בל"ד):
זה לא – – –
היו"ר מגלי והבה:
לא, אני אתן לך זמן. אני אתן לך זמן.
קריאות:
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת. חבר הכנסת אגבאריה וחבר הכנסת יריב לוין. חברים, עד עכשיו התנהל הדיון כמו שצריך. זהו, סיימת, חבר הכנסת רותם? תודה רבה. עכשיו בזכות דיבור חברת הכנסת זועבי.
חנין זועבי (בל"ד):
עכשיו – הוסף לי דקה.
היו"ר מגלי והבה:
אם אתם רוצים שהיא תמשיך להיות פה, תמשיכו להפריע.
ציון פיניאן (הליכוד):
לא, אני רוצה לשאול אם היא משתתפת במשט הבא.
רחל אדטו (קדימה):
די. ציון, אתם נותנים לה זמן.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, תודה. בבקשה, ניתן לך את הזמן שלך.
חנין זועבי (בל"ד):
תודה. מה אי-אפשר לעשות עם שנאה? הכול אפשר לעשות עם שנאה.
ישראל חסון (קדימה):
את יכולה להרצות לנו על שנאה – – –
חנין זועבי (בל"ד):
עם שנאה, ועם חוש כוחנות שסוחף בני-אדם – –
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אני אתחיל לקרוא לסדר.
ציון פיניאן (הליכוד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת פיניאן. תודה. אתה רשום, נדמה לי, פה.
חנין זועבי (בל"ד):
– – וחוק של שנאה – אפילו אין פוליטיקה בו. אפילו אין אידיאולוגיה בחוק. יש שנאה.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
את – – – משנאת ישראל. מה מניע אותך חוץ משנאת ישראל?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מטלון.
חנין זועבי (בל"ד):
אין אידיאולוגיה בכנסת הזאת, יש רק שנאה, וכל החוקים האלה מצביעים על שנאה.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
החלום שלי, שתהיי במשט הבא, ואני אהיה שם לחלץ אותם. זה החלום שלי.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת מטלון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חברי הכנסת – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
– – אני לא ארשה. חבר הכנסת מטלון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
חנין זועבי (בל"ד):
עם שנאה, ועם חוש כוחנות שסוחף את בני-האדם, אפשר לעשות הכול. אפשר לשבור את כללי המשחק הכי בסיסיים, אפילו לזלזל בדעת היועצים המשפטיים של הממשלה.
הכנסת הזאת, בסופו של דבר, אומרת לאנשים איפה לגור, מה לחשוב, למי להיות נאמן. יש חברי כנסת – לא מהימין הקיצוני – שקריאות הביניים שלהם לכיוון חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, במשך הקריאה הראשונה על החוק הזה, הדיון הראשון על החוק הזה, קריאת הביניים שלהם היתה: אתה נגד הקונסנזוס. הכנסת הזאת חושבת שקונסנזוס הוא ערך אנושי. יש חברי כנסת שמתייחסים לפרלמנט הזה בתור מועדון חברים שנמצא בשכונה שלהם. זהו סיפורו האמיתי של החוק הזה, ושל הרבה חוקים אחרים. ויש בכנסת הזאת די שנאה, והשנאה פה מספיקה – די שנאה ודי קוצר ראייה, בשביל שחוק זה, וחוקים אחרים בדמותו – יעבירו אותם.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת זועבי. אנחנו ממשיכים, חברי חברי הכנסת. חבר הכנסת אורי אורבך – לא נמצא פה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחריו, לפי הרשימה שנמצאת אצלי – חבר הכנסת חנא סוייד, חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואנחנו נמשיך ברשימה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הנאומים של האויב פה – אם זה לא היה עצוב.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנאומים של האויב פה, שמזדהים באופן מוחלט עם מי ששם את עצמו בשורה אחת עם מורנייה ועם מבחוח, מאויבי ישראל – רק חבל שבמקום לשלול לו את החסינות, אדוני היושב-ראש, לא העבירו אותו אל המקום שבו היה – לא את החסינות, את הפנסיה – היו מעבירים אותו למקום שבו נמצא מבחוח ובו נמצא מורנייה, ואז החוק הזה היה מיותר לחלוטין. לא היינו צריכים לחוקק, כי כמו שאנחנו יודעים, אדם שעבר לעולמו, אנחנו פטורים מלשלם את הפנסיה שלו, בוודאי ובוודאי – – –
ציון פיניאן (הליכוד):
– – – קצבת שאירים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
או, יש פטנטים. לשלם לאשתו, אתם אומרים.
יצחק וקנין (ש"ס):
יש לך טעות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש לי טעות?
נסים זאב (ש"ס):
שאירים.
יצחק וקנין (ש"ס):
מה עם קצבת שאירים?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אה. קצבת שאירים אנחנו צריכים גם לשלם לו, לאויב. אין בעיה.
מה שלי תמוה, מה שלי תמוה – אם אני לא טועה – – –
קריאה:
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – אם אני לא טועה, שונאי ישראל מדברים על שנאה. בזמן שמדינת ישראל היתה מותקפת כאן בטילים, כשנשפך פה דם גם של ילדים בנצרת – נדמה לי, מהמקום שממנו הוא בא. הוא עומד ומשתף פעולה עם האויב, שחטף חיילים שלנו, שרצח אותם. והם באים לכאן ובדמעות קוזק: למה לוקחים לו את הפנסיה? את החיים היה צריך לקחת לו.
אבל אם אני הייתי יועץ שלו, הייתי אומר לו: תשמע, יש פה יותר אינטליגנטים ממך. הם עושים את אותו דבר שאתה עושה, רק עם התקשורת. עולה חבר כנסת מפה ומדבר עם אסמאעיל הנייה בטלפון של הכנסת. הולכים חברי כנסת מפה ומתחבקים עם ההוא עם השמלה שמפיל מטוסים, מול התקשורת. אם הם היו עושים את זה בהיחבא, אז הם היו מרגלים. אבל הם עושים את זה בגלוי, הם עושים את זה לאור היום, לאור המצלמות, ואנחנו נותנים להם להמשיך לפעול כאן.
רבותי, בשארה הוא קצה הקרחון של הבעיה. הבעיה היא אלה ששמו את עצמם בצד של האויבים שלנו, והיום הם מזדהים עם מי שבעצם היה, אני אומר, כתף אל כתף עם נסראללה ועם מורנייה. כתף אל כתף הוא היה אתם במלחמה, רק מפה, מהמקום הזה. ועוד יש פה מישהו שמעז לבוא ולהגן עליו.
לכן, לא צריך להסתפק בזה, אלא צריך לומר לאויב כולו, גם אלה שעובדים פה בגלוי: אתם רוצים לייצג – תייצגו נאמנה, מתוך נאמנות. למיעוטים יש זכויות, אבל יש להם חובות מינימליות של סולידריות עם העם שבו הם נמצאים. וברגע שלא רק שאין להם סולידריות, לא רק יש להם עוינות, הם משתפים פעולה עם האויבים שמקיפים אותנו כדי לחסל אותנו – כדאי שאנחנו נחסל את הבעיה הזאת שעה אחת קודם. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת בן-ארי. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת עתניאל שנלר – לא נמצא כאן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני יכול במקומו?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת אברהים צרצור – לא נמצא כאן. חבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת רותם, אם כל כך בוער לך, אני אתן לך לדבר. וגם – מי עוד רצה? אוקיי. תן להם לדבר. רק שלא תרגישו שעולמכם חרב עליכם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא הייתי מדבר אם – – – אבל אם יש מקום – – –
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת חסון, כשהציג את החוק, ביטא מצוקה גדולה בחוסר יכולת להגיב ביחס למי שאיננו בא למצות את זכותו לחפות בכלים שאנחנו חושבים שהם הדרך היחידה שאדם שנאשם כחוק במדינת חוק יכול להגן על חפותו, וזה בדרך המשפטית. אני – – –
ישראל חסון (קדימה):
גם אם נגזר דינו – – –
חיים אורון (מרצ):
תן לי להמשיך. אני שותף לתחושת התסכול שלך, והייתי שותף לזעם הגדול על חבר הכנסת לשעבר, שנאשם בהאשמות מאוד קשות, והדרך היחידה שלו לנקות את עצמו בעיני היא אם יוכח שאיננו אשם, ולא בזה שהוא ברח ולא מועמד לדין. עד כאן התסכול המשותף.
ועכשיו, איך אנשים מתגברים על התסכול שלהם? למשל, נתת דוגמה: מה היה קורה אם חבר כנסת היה נאשם בגנבה מאוד גדולה, ונכנס לבית-סוהר, ומשלם מחיר מאוד כבד? מה היה אם בכיר מורם מעם, נשיא מדינה, נאשם בהאשמות מאוד קשות, ויואשם בדין, ולא נפגע בפנסיה שלו? כל המהלך הוא מהלך ענישתי באמצעות הפנסיה.
ישראל חסון (קדימה):
– – –
חיים אורון (מרצ):
תן לי. אני מבין את המצוקה שלך, אבל אני רוצה קצת להקשות עליך במצוקה הזאת. גם אנס וגונב ורוצח ילדים ורוצח ילדיו – לא לוקחים לו את הפנסיה. זה החוק הישראלי. מכל העוולות שיש בעולם, העוול הכי קשה הוא ההאשמות שבהן נאשם חבר הכנסת בשארה? אם זה כלל שהוא נכון, החברה צריכה להיפרע מעוד אנשים קשים מאוד, והיא לא במקרה לא עושה את זה, ואני מציע לחשוב פעמיים, כשמחוקקים פתאום חוק מתוך מצוקה, ואני חוזר שוב – מתוך מצוקה.
העולם הדמוקרטי עמד בפני שורה גדולה של שאלות, בעיקר בשנים האחרונות, אחרי האירועים בארצות-הברית, האם הוא עובר גבולות מסוימים והאם הוא שובר עקרונות מסוימים כדי להיאבק במה שהוא חשב שצריך להיאבק בו. הוא מאוד נזהר בכך. הצעת החוק הזאת חוצה את הקו הזה, ולכן אצביע נגדה, כי אני לא עושה את ההבחנה שאתה עושה פה. בעיני, חלק מהנאשמים, כולל נבחרי ציבור, פגעו בנו לא פחות ממנו.
אגב, עדיין לא הוכח שהוא פגע. ואם זו הדרך, שאחרי שהמשטרה לא מצליחה ואחרי שהשב"כ לא מצליח – ואני לא רוצה להיכנס לספקולציה; מי נתן לצאת? למה נתנו לצאת? אולי רצו שיצא. זה יותר המקצוע שלך מאשר המקצוע שלי, כי אם מישהו היה רוצה שלא יצא, הוא לא היה יוצא, ואתה יודע יותר טוב ממני איך עושים את זה. אני בכלל לא נמצא שם.
אני מקבל את מה שאמרת קודם. זה לא חוק עזמי בשארה. זה חוק שבעבירה מסוימת, בסיטואציה מסוימת, פוגע בזכויות הפנסיה של האדם שבו מדובר, של משפחתו, של ילדיו. אני חושב שלמדרון הזה אסור להיכנס, גם כאשר אין לי תשובה לתסכול שלך. תאמין לי, ניפגש במזנון, נעשה tradeoff בין התסכולים שלי לתסכולים שלך. האמן לי, זה לא יהיה הגדול ביותר. היות שדיברנו לא פעם, אתה לא תשחרר אותי מהם, כי אני יודע מה התסכולים שלך, שהם גדולים יותר מהנושא הזה, ובכל זאת אציע חוקים להתמודד אתם, אז אני מודה – אין לי תשובה בחוק לכל התסכולים שלי, ולכן יש אמצעים שאני לא רוצה לנקוט, ואחד האמצעים שאני לא רוצה לנקוט הוא האמצעי של לקיחת פנסיה, גם אם זה עולה לי בבריאות. תאמין לי, יש כמה ששמם מתנוסס, ואם יורשעו בדין, הייתי בנפש חפצה עושה את זה, ואני לא אציע את זה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורון. לפי הרשימה שלי, חבר הכנסת אברהים צרצור – לא נמצא כאן. חברת הכנסת ציפי חוטובלי – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יריב לוין.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום תסיר כנסת ישראל את החרפה הזאת, שבמשך חודשים ארוכים שולמה פנסיה לאדם שבגד בערך היסוד של קשר הנאמנות בין נבחר ציבור לבין המדינה שבה הוא משמש נבחר ציבור.
אני שומעת כאן את הדברים שנאמרים, ובאמת, אין לכם בושה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – שלא נמצא כאן? חברת הכנסת חנין זועבי, אין לך בושה? אתם מדברים גבוהה-גבוהה על זכות קניין? אתם לא מתביישים? אתם, בשם עקרונות הדמוקרטיה, רומסים את הערך העליון שבשמו מדינת ישראל קיימת. אתם עושים שימוש לרעה בכל כלי דמוקרטי.
דיבר כאן חבר הכנסת זחאלקה על איזה חוזה עבודה. יש חוזה עבודה באמת. אולי שיבקשו גם פיצויים מפני שהם נפגעים בתאונות, כמו הטורקים – הנפגעים של ה"מרמרה", חנין זועבי.
חנין זועבי (בל"ד):
הנרצחים, ההרוגים, תשעת ההרוגים.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
חברים, אנחנו צריכים לקרוא למציאות בשמה.
מירי רגב (הליכוד):
יא בוגדת.
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת. חברת הכנסת זועבי, שמענו אותך.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת זועבי, תודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת בן-ארי, תודה.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת זועבי. חברי הכנסת, תירגעו. חברת הכנסת זועבי, נתנו לך לדבר. עכשיו זכות הדיבור לחוטובלי. בבקשה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
יש אכן הסכם מאוד ברור בין – – –
ציון פיניאן (הליכוד):
אני נותן לה את שלוש הדקות שלי.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
יש הסכם עקרוני וערכי, שמדינת ישראל קבעה אותו בחוק-יסוד: הכנסת, ובהסכם הזה, חבר הכנסת זחאלקה, אדם ששולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אין לו זכות קיום כאן בבית הזה, ולכן לחבר הכנסת עזמי בשארה לא היתה זכות קיום בבית הזה מלכתחילה. הבעיה לא התחילה באותם חשדות לריגול. עזמי בשארה עשה שימוש ציני וקר בבית-המחוקקים הזה מהרגע שנבחר.
דב חנין (חד"ש):
הבעיה היא בעיה פוליטית.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
עזמי בשארה הלך ונפגש עם כל אויבי ישראל מהרגע שנבחר, בניגוד לחוקים של מדינת ישראל; הוא יצא לבקר בדמשק, נפגש עם בשאר אסד, דיבר על החשיבות של המאבק של סוריה במדינת ישראל, תמך ב"חיזבאללה". מה עוד אנחנו צריכים לומר כדי להבהיר כמה מדינת ישראל ירדה מהפסים, כשהיא פעם אחר פעם לא מאפשרת לנו לקיים את סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, הסעיף שבגינו עזמי בשארה לא היה אמור להיות חבר כנסת בבית הזה?
חיים אורון (מרצ):
אבל לא את קובעת. בית-המשפט קבע הפוך.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
סליחה, בית-המחוקקים הזה קבע חוק-יסוד. אתה מזלזל בבית-המחוקקים? תתפטר, חבר הכנסת אורון.
חיים אורון (מרצ):
לפי דעתך, גם אני לא צריך להיות חבר כנסת.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
נו, באמת. המאבק של הבית הזה צריך להיות על כך שאנשים ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית לא יהיו כאן, לא יהיו נבחרי ציבור בבית הזה. המאבק שלנו צריך להיות על קיומו של חוק-יסוד: הכנסת. מי ששולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית לא זכאי לכהן כאן, ואני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת יריב לוין וחבר הכנסת ישראל חסון על זה שהיום אנחנו מעבירים חוק מאוד חשוב, שהלוואי שלא היה לנו בו צורך, כי לא היו לנו מחוקקים בוגדים בבית הזה. תודה רבה.
מירי רגב (הליכוד):
בתוך הבית הזה יש לנו כבר.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת חוטובלי. חבר הכנסת יריב לוין.
יריב לוין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אמר חברי חבר הכנסת ישראל חסון שלא בשמחה הוא עושה את החוק הזה. אני רוצה להגיד לכם – אפילו בתדהמה, אפשר לומר – שכנראה באמת אין חוק כזה באף בית-מחוקקים, כי אף אחד לא מעלה על דעתו שיכולות להיווצר סיטואציות כמו המצבים ההזויים שאתם חושפים אותנו פעם אחר פעם ומעמידים אותנו בפניהם.
היו"ר מגלי והבה:
אני מציע, אדוני, שלא תשתמש בלשון רבים, ואל תאשים האשמה גורפת.
יריב לוין (הליכוד):
אני אומר "אתם", ואני מתכוון לחבר הכנסת זחאלקה ולחברת הכנסת זועבי.
היו"ר מגלי והבה:
לא, אל תזכיר שמות, כי תהיה להם זכות גם לענות לך.
יריב לוין (הליכוד):
אם ירצו לענות לי, הם יכולים לענות לי. זה, אדוני, במנדט שלך. אבל אני אומר את הדברים בצורה מפורשת וברורה ועומד מאחוריהם, כי לצערי הם מתארים את המציאות.
ואני רוצה לומר לכם, לא מדובר פה בענישה, כי למעשים השפלים שעשה עזמי בשארה זה בוודאי לא העונש המתאים. מגיע לו הרבה יותר. מדובר כאן בצעד אלמנטרי, שבו באים ואומרים לאדם: תתייצב למשפט, תתייצב לחקירה. אתה לא יכול לשבת בבית-המחוקקים, ליהנות מזכויות יתר של מחוקק, לקבל תשלומים כתוצאה מהעובדה שכיהנת כמחוקק, ולברוח לך מתי שבא לך, כאילו שום דבר לא קיים, כאילו למדינת ישראל אין רשויות, וכאילו אף אחד כאן לא צריך לתת את הדין וכולם שווים בפני החוק. ואחר כך עוד לבוא ולהגיד: ביושבי שם, תשלמו לי, גם, כי לי מותר לשבור ולהפר כל כלל, אבל אתם צריכים באדיקות לשלם לי את הפנסיה. ואיך הרווחתי את הפנסיה? עבור עבודה, אומר חבר הכנסת זחאלקה. ומה העבודה? העבודה היא לכוון את הטילים, את טילי הטרור של ה"חיזבאללה". בשביל זה אנחנו שילמנו לו משכורת אז, וצריכים להמשיך לשלם פנסיה. באמת, היגיון – תסלח לי, חבר הכנסת זחאלקה, אפילו במונחים של הסיעה שלך זה כבר היגיון עקום.
אני רוצה לומר דבר אחד נוסף: אני אומר לכם, חבר הכנסת זחאלקה וחברת הכנסת זועבי, כן, אתם צודקים. נכון, זה לא יהיה הצעד האחרון, אני מבטיח לכם. אני מבטיח לכם שאני – ואני בטוח שיצטרפו אלי רבים מחברי, משני צדי הבית – נעשה את כל מה שביכולתנו לעשות, לא רק כדי להפסיק לממן את הבוגד הזה שיושב שם, אלא כדי שגם אלה שהפכו את הכנסת למוצב קדמי של ארגוני הטרור ומשתמשים בדמוקרטיה הישראלית כדי להילחם בנו מבפנים, כדי שגם אלה, גם אתם לא תהיו כאן ולא תיהנו מזכויות היתר שאתם מקבלים כאן. זה לא מגיע לכם. אזרחי ישראל לא רוצים לשלם את הדברים האלה, לא צריכים. זכותנו להתגונן. חובתנו כמחוקקים לדאוג שמדינת ישראל תתגונן, ואנחנו נעשה את זה. אני מבטיח לכם, בסופו של דבר, בל"ד לא תהיה כאן.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת לוין. חברת הכנסת מירי רגב, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גם אני ביקשתי לדבר.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת רותם, אתה רוצה לדבר? הוסיפו אותך. בבקשה.
חנין זועבי (בל"ד):
אז לא זה העניין של טילים, זה עניין של בל"ד.
מירי רגב (הליכוד):
בל"ד מסייעת לטילים.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, גברתי.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושב-ראש – – –
דב חנין (חד"ש):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
דב חנין, כדאי לפעמים – לא חייבים על כל דבר לדבר.
יריב לוין (הליכוד):
תפסיקו להיגרר אחריהם – – –
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. חברי הכנסת, תודה.
חנין זועבי (בל"ד):
אתה לא מצביע לנו, לא? אני לא מייצגת אותך פה.
מירי רגב (הליכוד):
נכון, את מייצגת את הפלסטינים, אז מה את עושה פה? מה את עושה פה?
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת זועבי, אני ממליץ – גם חבר הכנסת לוין. חברת הכנסת מירי רגב.
מירי רגב (הליכוד):
תעברי לעזה, תעברי לעזה, מה את עושה פה? יא בוגדת.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת רגב, תירגעי.
מירי רגב (הליכוד):
אני רגועה. אני בכלל רגועה.
היו"ר מגלי והבה:
לא – – – לךְ את הזמן שלך. אני מנסה להרגיע את אלה שלמטה, אז בבקשה.
מירי רגב (הליכוד):
תודה לך, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לברך את חברי, ישראל, יריב ואחרים, שחתמנו יחד על החוק החשוב הזה, שיעשה סוף-סוף סדר.
זאב אלקין (הליכוד):
מה אתי?
מירי רגב (הליכוד):
אלקין, יושב-ראש הקואליציה. אם אני אקריא את כל הרשימה – כל החברים שרשומים.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
ומה אתי?
מירי רגב (הליכוד):
ומטלון, ועוד רבים אחרים. החוק הזה סוף-סוף יעשה סדר, כי הוא מתחייב מהמציאות הכל-כך מבישה שאנחנו נמצאים בה במדינת ישראל.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
זאת לא תופעת שוליים: ארגונים, עמותות, אנשים, חברי כנסת, שמנצלים את הממסד של הדמוקרטיה שלנו ומנסים להחליש אותנו מהבית. זאת בושה וחרפה. נוסע שם בשארה על ציר הרשע, בין אירן, בין סוריה, בין ה"חיזבאללה", נותן עצות ל"חמאס" איך לתקוף אותנו, ואנחנו משלמים לנו את הפנסיה. זה, רק במדינה לא שפויה כמו שלנו יכול לקרות דבר כזה. אין מדינה בעולם שמשלמת לבוגדים שלה כסף. אין מדינה כזאת בעולם, שמאפשרת שחברי כנסת שבוגדים במדינה יושבים פה ומדברים נגדה. אין מדינה כזאת.
ולכן החוק הזה יעבור היום בקריאה ראשונה ויעבור בקריאה שנייה ושלישית, ואנחנו לא נסיים את העבודה שלנו עד שאתם, לפחות אחת מכם, שיצאה נגד חיילי צה"ל, הבוגדת, שמייצגת את בשארה ואת ה"חמאס" פה בכנסת ישראל, לא תהיה כאן. כי המקום שלך הוא לא כאן. המקום שלך הוא במקום שלא מכבדים נשים, שלא מכבדים את הדמוקרטיה, ואת, אף-על-פי שנותנים לך פה את כל ההזדמנות לעשות את זה, מנצלת את זה לטובת אותם אנשים שרומסים כל מדינה וכל אומה שמתייחסת לדמוקרטיה. תתביישי לך, ואנחנו נעשה את הכול שהחסינות שלך תוסר, לא רק זכויות היתר שלך; שהחסינות שלך תוסר ואת לא תשבי פה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחברת הכנסת רגב.
עפו אגבאריה (חד"ש):
זה הכול על רקע אישי, אני רואה.
מירי רגב (הליכוד):
איזה אישי? למה, אני הייתי על ה"מרמרה"? מה, אני – – – השייטת? מה, אני אמרתי שלא ראיתי כלום? – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. חברת הכנסת רגב.
מירי רגב (הליכוד):
החברה הבוגדת שלך היתה על ה"מרמרה". אני הייתי – – – הטורקים? תתביישו לכם – – – מספיק כבר עם הצביעות הזאת.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת רגב.
חנין זועבי (בל"ד):
אני הייתי על ה"מרמרה", אבל את רצחת את הפעילים על ה"מרמרה". – – –
מירי רגב (הליכוד):
מספיק כבר עם הצביעות הזאת. די כבר.
חנין זועבי (בל"ד):
אני – – –
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר מגלי והבה:
רק רגע, חבר הכנסת זאב.
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
את היית? – – –
חנין זועבי (בל"ד):
כן.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
מה זה? חברת הכנסת רגב, נא לשבת.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
קריאות:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת רגב. חבר הכנסת לוין.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת רגב, רק עכשיו אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
ציון פיניאן (הליכוד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברים, כל אחד היתה לו הזכות להגיד מה שהוא רוצה. אני לא אסכים שתמשיכו להפריע.
יצחק וקנין (ש"ס):
נסים, תשחרר איזו בדיחה.
ציון פיניאן (הליכוד):
– – – אבל איך אפשר לשמוע דברים כאלה?
היו"ר מגלי והבה:
היתה לך אפשרות לבוא ולדבר כאן. נא לא להפריע. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני לא מבין את האמירות האלה, בוגדת. יש פה בוגדים? באמת. הם עושים עבודתם נאמנה. הם שליחים של הפלסטינים. בכל הרצינות אני מדבר עכשיו. אנחנו הטיפשים בסך הכול.
ציון פיניאן (הליכוד):
זה של ה"חמאס".
נסים זאב (ש"ס):
אנחנו הטיפשים. צריך להבין, הם נקראים גיבורי האומה הפלסטינית. הם נמצאים פה, יורקים עלינו, אומרים את מה שיש להם לומר, צוחקים עלינו, ואיך אומרים, כל הכבוד להם. כל הכבוד להם. זחאלקה, למשל, נסע להודו לשכנע למה לא צריכים, למשל, לקנות ציוד צבאי מישראל. הוא הלך בשליחות מדינת ישראל, איך לשכנע את ההודים לא לקנות ציוד. הוא חבר ועדת החוץ והביטחון של פלסטין. אבל רק הוא נמצא פה בכיסא, הוא רק מקבל את המשכורת. הגברת זועבי, מה, באמת כל הכבוד לך. המשט הטורקי הפך אותך לגיבורה לאומית. אולי לא אצלנו, אבל בפלסטין, ב"חמאס" את הגיבורה. אני זוכר, אחמד טיבי הלך להתעלף פשוט כשאמר: איזו מתחרה פתאום קמה לי. הוא לא חשב על זה גם בחלום שלו. לא יודע מה רוצים מכם. אני אומר לכם, כששמעתי את נאומי ההסתה של עזמי בשארה בדמשק – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
אתה היית שם?
נסים זאב (ש"ס):
אני שמעתי אותו. מה לעשות, אני לפעמים שומע, גם אם אני לא רואה אותו. הוא לא צריך להיות לידי. כשהוא עמד פה, מעל הבמה הזאת, והיה מדבר – אני לא יודע איפה הוא יותר חמור, איפה הוא יותר משפיע מבחינת הארס שלו כנגד מדינת ישראל. תאמין לי, שם זה פחות היה מפריע לי, למרות ששם זה נראה לכאורה שיתוף פעולה עם האויב. לפחות אני יודע שהוא אויב, הוא נמצא במדינת אויב. אבל לעמוד פה, מעל הבמה, ולהישבע שבועת אמונים – איזה בלוף אחד גדול – למדינת ישראל.
עכשיו, מה הוא עשה, מסכן, עזמי בשארה? לא עשה כלום, הוא בסך הכול כיוון את הטילים, ש"חיזבאללה" היה לו איזה פקשוש, שלא ידע בדיוק איפה לירות. הוא כיוון את הטילים, אמר להם: קחו עוד קצת ימינה, אתם מגיעים בדיוק לנקודה שאתם צריכים להגיע. קחו קצת יותר שמאלה. מה הוא עשה? לא עשה שום דבר. בסך הכול הוא הרים פלאפון וכיוון אותם. אז למה לקחת לו, מסכן, את הפנסיה, את הזכויות שלו? הרי הוא עובד מטעם הכנסת, ומגיעות לו באמת כל הזכויות.
לכן, אדוני היושב-ראש, עד שאנחנו נתעשת, עד שאנחנו נתעורר, עד שאנחנו באמת נחשוב איך מדינה מתוקנת צריכה להתנהל, אני מקווה שלא נאבד אותה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יסיים את הדיון, לפני חבר הכנסת ישראל חסון – – –
נסים זאב (ש"ס):
אני מוחה על זה שהוא אחרון.
היו"ר מגלי והבה:
כן, הרב נסים זאב, אתה שינית את התקנון שלך בעצמך בהצעה הקודמת. בבקשה, חבר הכנסת רותם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, האמת היא שלצערי חבר הכנסת חיים אורון לא נמצא כאן, אבל כן, אני מתוסכל, אני זועם על כך שאדם שבגד במדינת ישראל כאשר היו לו כל הזכויות כחבר כנסת ממשיך לקבל פנסיה חודשית ממדינת ישראל. אני מתוסכל, ואני לא המתוסכל היחיד, משום שאני חושב שמרבית אזרחי מדינת ישראל מתוסכלים באותה דרך.
אני לא מתרגש, לא מהנאומים של חנין זועבי ולא של ג'מאל זחאלקה ולא של כל יתר חבריהם, מסיבה אחת ויחידה, משום שהאנשים האלה הם לא חלק ממדינת ישראל, הם יושבים כאן כנציגים של האויב של מדינת ישראל והם צוברים לעצמם זכויות פנסיה.
אבל חבר הכנסת אורון העלה נקודה אחת שהטרידה אותי, וזו הטענה המדהימה, איך פוגעים באשתו ובילדים שלו, שבעצם הפנסיה שייכת להם. והוא, יש לו עוד כל מיני אנשים שהוא חושב שצריך לשלול גם להם את הפנסיה. אז קודם כול, יש הבדל בין אדם שגנב ובין אדם שבגד במדינה שלו, וההבדל הוא עצום. משום שלגבי הבוגד, הדמוקרטיה צריכה להתגונן; מפני הגנב – הדמוקרטיה צריכה להכניס אותו לכלא. אבל תגידו לי, רבותי, אם אנחנו כל הזמן דואגים לאשה ולילדים, איפה האשה והילדים שנפגעו כאשר הבוגדים כיוונו את הרקטות אליהם, והם לא היו יהודים? איפה אנחנו מרחמים על האשה והילדים כאשר אנחנו מכניסים אדם ל-20 שנות מאסר? אז אולי גם נבוא ונגיד שגם בוגדים ומרגלים, לא נכניס אותם לכלא, כי אתה פוגע באשה ובילדים. מה יקרה?
רבותי, יש מחיר לבגידה, יש מחיר לפגיעה באנשים, והמחיר הזה הוא שונה. מי שבוגד במדינה ויורק לה בפנים, המדינה צריכה לירוק לו חזרה בפנים. שום דבר אחר לא. ולכן עזמי בשארה לא צריך לקבל פנסיה ממדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת חסון, יש לך זכות להתייחס ולסכם גם, ולהתייחס לכל מי – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
למה, הוא נהיה שר?
היו"ר מגלי והבה:
לא, אדוני. גם כשאתה מציג הצעת חוק לקריאה ראשונה, מותר לך.
ישראל חסון (קדימה):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי לממש את הזכות הזו, וחבל שחבר הכנסת אורון איננו, כי אני מאוד מעוניין להשיב לו.
עפו אגבאריה (חד"ש):
הוא יבוא, הוא יבוא.
ישראל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, טרור לא נועד להכריע את היריב מבחינה צבאית. הוא לא נועד להכריע אותנו מבחינה צבאית, הוא נועד לערער את הערכים, לערער סדרי משטר, לערער דפוסים של היגיון בסיסי, להביא את הדברים לכדי אבסורד. אנחנו דנים בחוק של מצב אבסורדי, שלא תהיה טעות. ובואו לא נתבלבל, ואני לא מוכן לתת לאף אחד לתת לזה צביון גזעני.
חיים אורון (מרצ):
זה מה שאמרו פה. עשה בגידה, לא עשה בגידה.
דב חנין (חד"ש):
החוק הזה הוא פוליטי – – –
ישראל חסון (קדימה):
ג'ומס, רק שנייה. התחייבתי לענות לך, ואני רוצה לענות לך. האם אתה, מורי ורבי בבית-המחוקקים, חלמת על מצב שבו מחוקק ישים ללעג ולקלס את רשויות אכיפת החוק? לא. מה באנו ואמרנו?
חיים אורון (מרצ):
לא חלמתי ששר האוצר ישב בכלא, שנשיא אולי ישב בכלא.
ישראל חסון (קדימה):
שנייה. רק שנייה. דרך אגב, לזה יש לך – – –
דב חנין (חד"ש):
אתה חלמת שנשיא יואשם באונס?
ישראל חסון (קדימה):
דב, אני עונה לכם.
היו"ר מגלי והבה:
למה אתם עוזרים לחבר הכנסת אורון? מה קרה?
ישראל חסון (קדימה):
אני אומר לך, ג'ומס, תשים לב מה אתה עונה לי. אתה לא עונה לי בכלל על הטענה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
בואו נגיע להסכמה: אנחנו נוריד את החוק והוא ייכנס לכלא.
ישראל חסון (קדימה):
ג'ומס, זו בעיני עיקר הטעות שלך בהתייחסות. החוק הזה הוא לא ענישתי. החוק הזה נועד לדבר אחד, להבטיח שמחוקק שביצע את העבירה – שדינה חמש עד עשר שנים – בזמן היותו מחוקק, יעמוד בפני רשויות החוק, או להוכיח את חפותו או לביצוע גזר-הדין. ואם לא, בית-המחוקקים לא ייתן את הגיבוי למחוקק מהסוג הזה. זה החוק. בוא לא ניתן לטרור לערער לנו קצת את חוש ההיגיון האלמנטרי.
אני רוצה להגיד פה משפט אישי פעם אחת ולתמיד. אני מצטער צער רב, רב מאוד, חברי חברי הכנסת הערבים, שאתם לוקחים צד בעניין הזה ומוקיעים ציבור שלם. בציבור הזה יש אנשים נפלאים שמבינים שזה היגיון אלמנטרי, שמבינים שזה המעט שבן-אדם, באינסטינקט של היגיון בסיסי הכי אלמנטרי, של חוש צדק הכי אלמנטרי, תובע את זה. מבינים את זה. אני מצטער שאתם לוקחים את זה. אני מצטער שעומדת פה איזה גברת שאני לא מבין. רק דבר אחד אני יכול להגיד, אומרים את זה בערבית: שאהד אל-כלב דנבו – העד של הכלב זה הזנב שלו. ועומדת פה ושמה את כל הערבים כגנבים. למה? מישהו אמר את זה? כשמחוקקים חוק, כשנותנים לבן-אדם זכות להגן על הקניין שלו, אז אומרים שהחוק הזה נועד להרוג ערבים? מישהו אמר שכל הגנבים הם ערבים? מישהו אמר שכל הערבים הם גנבים? רק חנין זועבי אומרת את זה, ואנחנו לא ניתן יד, ואני לא אתן יד לזה שאתם תיקחו את כל ה-20% מהציבור שחי במדינת ישראל ותוציאו אותו מחוץ לגדר. לא בעזרתי. זה אני לא אתן לכם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ישראל חסון.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2010 – ההצבעה היא כמובן בקריאה ראשונה.
נא לשבת, מי שרוצה להשתתף בהצבעה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
נגד – 9
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2010, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 23, תשעה מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א–2010, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.