קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121) (ועדה למיגור אלימות), התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/353).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדה למיגור אלימות), של חבר הכנסת גדעון עזרא, יוחנן פלסנר ואחרים. בבקשה, אדוני חבר הכנסת עזרא. קריאה ראשונה.
גדעון עזרא (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, להצעת החוק הזאת הצטרפו – אלי – חברי הכנסת פלסנר, אורון, אורי אורבך, נחמן שי, רוחמה אברהם ואבי דיכטר.
האמת היא שבמדינת ישראל יש 250 רשויות. כאשר החלו בתכנון "עיר ללא אלימות", הוחלט לתת תקציבים ל-80 רשויות באופן אטי, על מנת שיוכלו להתחיל בתוכנית. יתר 170 הרשויות לא זכו לשום דבר, והתוכנית גם אינה מחייבת אותן. אבל לפי דעתי, היום יותר מאי-פעם חשוב מאוד שמי שמכיר היטב את היישובים – והם בראש ובראשונה אבות היישוב, אם ראש העיר, אם המנכ"ל, אם אחרים – ואתה ודאי יודע בעניין מפקד תחנת משטרה, שהוא בכלל לא ברעננה, והוא צריך להכיר את רעננה מהיום הראשון, זה פשוט לא סביר.
ולכן, התוכנית הזאת, שאיננה עולה כסף, דורשת מראש העיר, אחת לשלושה חודשים מינימום, לכנס את האנשים ברשימה שמפורטת, בנוכחות מפקד המשטרה, שיגידו את חוות דעתם: איפה צריך להשקיע, איפה לא; פה ניידת כיבוי, שם רמזור, במקום שלישי מצלמה, והמשטרה תיקח את הדברים לתשומת לבה. כמובן, העירייה איננה חלק מהתקציב המשטרתי – – –
לכן אני חושב שעד אשר התוכנית "עיר ללא אלימות" תקיף את כולם, בינתיים תהיה הבנה גדולה יותר בין אבות היישוב, המשטרה והציבור. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה לך, אדוני. רשימת הדוברים נעולה. הדובר הראשון הוא חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני יושב-ראש הכנסת הציונית, חברי הכנסת, בשבוע שעבר שמענו חיוך – – –
מגלי והבה (קדימה):
אתה מוכן לחזור על מה שאמרת?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אמרתי "יושב-ראש הכנסת הציונית". אין מה לעשות, הכנסת שלנו עדיין ציונית.
מגלי והבה (קדימה):
הוא יושב-ראש כנסת, אם תרצה או לא.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אמרתי. אני חלקתי על זה? יושב-ראש הכנסת הציונית.
מגלי והבה (קדימה):
מה הפילוסופיה הזאת?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא פילוסופיה, דברים פשוטים.
היו"ר אחמד טיבי:
לא מקובל, אדוני, לשנות את צורת הפנייה ליושב-ראש הישיבה. אי-אפשר שכל אחד יגיד מה שהוא רוצה. אומרים – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הבנתי. רק לך מותר לשנות את מה שאתה רוצה כל הזמן. אין בעיה.
היו"ר אחמד טיבי:
"אדוני היושב-ראש" אומרים, וזהו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בסדר.
היו"ר אחמד טיבי:
אבל הכנסת ומדינת ישראל – מה לעשות, אני מתנגד, אבל זה מה שיש.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יפה. אנחנו שמחים שאתה גם מודה שאתה מתנגד.
אני רוצה לדבר על העניין של העיריות. השבוע אנחנו חוגגים את חג החנוכה ואנחנו אומרים: "ובאו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך". זו אחת המלחמות ההירואיות של אחינו החשמונאים לפני כאלה, עוד שודדים, שרצו לשדוד את ארצנו ולשדוד את מחמד עינינו, את מקום בית-המקדש. ובחסדי השם יתברך ובאומץ ובנחישות, בית-המקדש, או מקום המקדש, חזר לידיים יהודיות.
בשבוע שעבר שמעתי עוד שכתוב של ההיסטוריה מאותה אגדה פלסטינית שלא היתה ולא נבראה, שהכותל המערבי בכלל לא שייך ליהודים. הכותל המערבי בכלל לא שייך ליהודים. הר-הבית – זה בכלל לא הר-הבית, זה חרם א-שריף. והגיחוך שמגחיכים את עצמם האנשים האלה – פשוט אני בא מהעולם המדעי, אני בא מעולם של ארכיאולוגיה. מי שמקשיב, מי שמקשיב לדברים האלה, אומר: האנשים האלה, אפילו בתיאטרון של ליצנים לא היו מכניסים אותם.
למי שלא יודע, במאה ה-19 הגיעו לכאן כמה משלחות של החברה לחקר ארץ-ישראל הבריטית, של חיל ההנדסה הבריטי, ביניהם חוקרים דגולים כמו קונרד שיק, צ'רלס וורן, צ'רלס וילסון ואחרים, והם חשפו כאן מתחת לערימות החול ומתחת לכיסוי ולשוד של המקום כאן, זיהו בעצם – אמרו פה פעם שכשחופרים סביב הר-הבית מחריבים את אל-אקצא. זה נכון, כי בעצם אנחנו רואים שאל-אקצא יושב – – –
זאב בילסקי (קדימה):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שנייה אחת. אל-אקצא יושב – זה קשור לעיריות, זה קשור לעיריות – אל-אקצא יושב על אולם הכניסה של עולי הרגלים לבית-המקדש, על אחד משערי חולדה. באים לכאן ובאגדות אורבניות, או אפילו לא אגדה אורבנית – מי מקבל את האגדה הזאת? אבל מה אכפת לזרוק, ולך אחר כך תתמודד.
הכותל המערבי, וכל זה – אני אגיד לכם מתי מתחיל מבחינה היסטורית? מבחינה היסטורית – – –
זאב בילסקי (קדימה):
מה עם העיריות, העיריות?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כן, ידידי, העיריות. אם אין לך מה להגיד על העיריות, תבוא. אני מדבר על העיריות, על ירושלים שהיא עירייה, שהיא מקום המקדש, ואנחנו חייבים להילחם על עניינו. כפי שאתה יודע, זה זמן דיבור, וזאת זכותי לדבר.
ואני אסיים בזה. זרקו אבנים גם אז ודחפו את היהודים מהכותל המערבי, הגיעה לכאן המשלחת הבריטית, יושבת עם המופתי, שואלת אותו: מה יש לכם עם הכותל? אומר להם: אתם רואים כאן את הברזל? אומרים לו: כן. אתם יודעים שמוחמד עף לכאן עם סוס? כן, יש אגדה כזאת. יש חדית' כזה. אז איפה אתם חושבים הוא קשר את הסוס? הוא קשר את הסוס פה, לכן הכותל שייך לערבים. המציאות הזאת היא מציאות מעליבה כלפי אנשים שמדברים באופן הזה.
ואני מקווה מאוד ליום שנקיים שוב "ובאו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך". תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת, אפרופו כנסת ציונית – הסוכנות ציונית. בבקשה, חבר הכנסת זאב בילסקי. אגב, גם הוא וגם הטלוויזיה האירנית כך מכנים את הכנסת – כנסת ציונית. תפאדל.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש. נקודה.
היו"ר אחמד טיבי:
ככה מקובל.
זאב בילסקי (קדימה):
כנסת נכבדה, אני שמח מאוד – שלום, אדוני, מה שלום אדוני השר?
השר מיכאל איתן:
חשבתי שתגיד: אדוני היושב-ראש, קדימה.
זאב בילסקי (קדימה):
לא, אדוני. היושב-ראש הסביר במזג הטוב האופייני שלו, שלא יכול כל אחד לשנות את כינויו של היושב-ראש. יש יושב-ראש – כל אחד מטעמו שלו היה, הייתי שמח להגיד: אדוני היושב-ראש, קדימה, אבל אני חושב שזה גם לא מציאותי עכשיו, וגם היושב-ראש קנה לעצמו זכויות – – –
השר מיכאל איתן:
זאת שאלה שמחייבת הכרעה עקרונית, לא בדו-שיח כאן.
זאב בילסקי (קדימה):
בהחלט, בהחלט. וחוץ מזה, יש לי גם הרבה סימפתיה ליושב-ראש, כי בפעם הראשונה שדיברתי מעל הדוכן הזה, ב-03:00, לפנות בוקר, אז היה היושב-ראש הזה, שיחד אתי החזיק שעה שלמה מעמד, ובאמת דיברנו על דברים ברומו של עולם. לפי דעתי, הרבה דברים יצאו – – –
היו"ר אחמד טיבי:
מדובר באחד הרגעים החשובים בתולדות הכנסת הזאת.
זאב בילסקי (קדימה):
המכוננים.
היו"ר אחמד טיבי:
כן, זה היה רגע מכונן.
זאב בילסקי (קדימה):
מאה אחוז. ומה שהוא אומר עכשיו נרשם ב"דברי הכנסת", לכן, אם הוא היה שותף לדברים המכוננים שאני אמרתי ב-03:00, שהכו את הממשלה בהלם, וישר ראיתי מייד דפוסי פעולה שונים לגמרי לאחר הנאום שלי, וזה היה תחת היושב-ראש הזה, אז יש לי סימפתיה אליו.
היו"ר אחמד טיבי:
מאה אחוז.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני גאה לעמוד פה היום.
היו"ר אחמד טיבי:
עכשיו מתחילים. אחרי כל כך הרבה מחמאות אי-אפשר – עכשיו מתחילים לספור.
זאב בילסקי (קדימה):
עשר דקות. אחרי השבחים.
היו"ר אחמד טיבי:
כל השבחים לא נחשבים.
זאב בילסקי (קדימה):
הבנתי, אוקיי. אדוני היושב-ראש, אני שמח שאני נמצא פה היום כדי להצביע בעד הצעת החוק של ידידי, לשעבר השר לביטחון פנים, וגם הגיע השר לביטחון פנים, שהמשיך ועשה תוכנית יוצאת מן הכלל, שנקראת "עיר ללא אלימות". וזאת פעם ראשונה באמת שממשלת ישראל התחילה להתמודד עם נושא האלימות.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, האלימות זה לא רק שאנחנו באים ורואים שני אנשים רבים. האלימות מתחילה בשיג ושיח, מתחילה פה בכנסת, מתחילה בהתנהלות שלנו, ממשיכה בכבישים. ולכן, ברגע שהצעת החוק הזאת מטילה על העיריות, שהן, כפי שאדוני היושב-ראש ראה גם בימים האחרונים – אם תסתכל, חוץ מאותם, באמת, כבאים ושוטרים ואנשי מד"א שעבדו כל כך קשה, מי שנטל את הנטל באירועי הימים האחרונים בכרמל זה ראשי הרשויות. והם גם אלה שיכולים לפעול למיגור האלימות. אני חושב שהצעת החוק הזאת נכונה כי זה שילוב של הרבה מאוד גורמים.
אני עוד זוכר שאני נלחמתי עם שרי ביטחון פנים הקודמים לשרים שישבו פה, שתהיה ברעננה תחנת משטרה. אדוני היושב-ראש, אתה מאמין? רעננה, עיר של 80,000 תושבים, לא נתנו לנו תחנת משטרה. אמרו: מספיק שיש בכפר-סבא. אמרתי להם: אבל עניי עירך, יש פה דברים שצריך לעשות. וסוף-סוף באמת הכירו והקימו. זה ליום ההולדת שלי, אז נתנו לי, אבל אחרי שעבר יום ההולדת לקחו עכשיו, בחזרה.
אברהם דיכטר (קדימה):
היא שם.
זאב בילסקי (קדימה):
לא? היא שם? אבל אתה לא יודע. עכשיו, בזמן האחרון, לוקחים, ככה. אני זוכר שלמפקד התחנה לא נתנו אוטו, אז איימנו שאנחנו ניתן לו אוטו מהעירייה, וזה לא נוח למשטרה כי העירייה תיתן אוטו הרבה יותר טוב ממה שהמשטרה נותנת, ואז הוא קיבל.
ולכן, השילוב הזה של כל הגורמים, של משטרה עם העירייה, עם היכולות של עירייה, זה מה שיכול להביא לניסיון למגר את נגע האלימות.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק הזאת, אני מקווה שכשהיא תבוא לקריאה שנייה ושלישית היא תהיה הרבה יותר רחבה, כי זה נגע, זה סרטן בחברה הישראלית. אנחנו הפכנו לחברה אלימה. אנחנו פוגשים את זה כל יום, אנחנו רואים איך אנשים מתנהלים, איך הם מדברים האחד עם השני. על כל דבר שולפים סכין, כל הערה באיזה דיסקוטק כבר מביאה למלחמות עולם. אנשים משלמים אחר כך 20–30 שנה בבית-סוהר בגלל רגע אחד של שטות, שהוא חשב שבאלימות הוא יכול לפתור משהו. ולכן, אני באמת חושב שאם נרחיב את הצעת החוק ונביא את הרשויות המקומיות להשקיע הרבה יותר מאמץ בשיג ושיח ובהתנהלות שלנו – ופה פנייה לכל חברי בבית הזה, דרכך, אדוני היושב-ראש: אני חושב שצדקה מתחילה בבית, ואנחנו מוכרחים פה גם כן לחשוב טוב מאוד על הדברים שאנחנו עושים, על השיג ושיח בינינו. ואם נתחיל מפה, יכול להיות שאחר כך נפטור את ראשי הרשויות מאותה משימה שאנחנו מטילים עליהם היום. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. הצעת החוק של חבר הכנסת גדעון עזרא מדברת על הצורך להקים בכל רשות מקומית, בכל רשות, ועדת היגוי למיגור האלימות, אשר תובל על-ידי ראש הרשות ונציגיה יהיו כלל הגופים הרלוונטיים לנושא האלימות באותה רשות. תם סדר הדוברים.
עכשיו אנחנו עוברים להצבעה.
זאב בילסקי (קדימה):
מי שבעד, בעד.
היו"ר אחמד טיבי:
גם במקרה זה.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121) (ועדה למיגור אלימות),
התשע"א–2010, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 9, אין מתנגדים וגם אין נמנעים. לכן הוחלט להעביר את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121) (ועדה למיגור אלימות) להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה רבה.