קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – חובת הפניה לוועדה המיוחדת ולוועדת חריגים לפני הגשת בקשה לביצוע משכנתה), התשע"א–2010
[הצעת חוק פ/2638/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר אורי מקלב:
אם כך, אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – חובת הפניה לוועדה המיוחדת ולוועדת חריגים לפני הגשת בקשה לביצוע משכנתה), של חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
היו"ר אורי מקלב:
אני גם מודיע לפרוטוקול שחבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת מג'אדלה הצביע בעד, בזמן שהתכוון להצביע נגד, ואנחנו גם נרשום את זה בפרוטוקול. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, שרים מכובדים, הנה הצעת חוק שהיא למעשה טריוויאלית. אנחנו במקום מתוקן אפילו לא היינו צריכים הצעת חוק כזאת, כי זה היה דבר שהוא מובן מאליו במסגרת של אל תשים מחסום בפני עיוור או אל תרע לתמימים. אבל כאשר אנחנו מחפשים במנוע החיפוש של התוצאה של כל החוקים מן הסוג הזה שצריך לתקן בעצם דברים שלא היו מקולקלים, אנחנו מוצאים את זה באותו מקור.
אגב, אם זה ישפר את המצב, זו הצעת חוק של חברי חבר הכנסת חיים אורון, שעליה חתומים חבר הכנסת משה גפני, אנוכי, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חבר הכנסת כרמל שאמה, חבר הכנסת אורי אורבך, חבר הכנסת יעקב אדרי, חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת זאב בילסקי וחברת הכנסת אורית זוארץ – חברים מן הקואליציה ומן האופוזיציה.
אין בהצעת החוק הזאת עלות, יש בהצעה כדי לתקן איזשהו מצב קיים שגורם להרבה הרבה מאוד צער בהרבה מאוד משפחות במדינת ישראל.
ואנחנו מדברים בעיקר על הנושא של הנגישות למידע, ידיעת הדברים שהציבור אינו יודע אותם בדרך כלל. לכן, הצעת החוק שהיא הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – חובת הפניה לוועדה המיוחדת ולוועדת חריגים לפני הגשת בקשה לביצוע משכנתה) – זה עובד בצורה הבאה: אדם שלקח הלוואה, שיש בה חלק שהממשלה משתתפת, מדינת ישראל משתתפת – הלוואה עם זכאות, מה שנקרא – הוא לוקח אותה דרך בנק מסוים. הצעת החוק אומרת שהבנק עצמו יהיה חייב להפנות את האדם לפני שהוא נקלע לקשיים או תוך שהוא נקלע לקשיים, לוועדה מיוחדת. יש ועדה בין-משרדית כזאת שיכולה לדון במצבו על-פי מצב הפרט במקרה הזה; היא יכולה להחליט לגבי ההלוואה שהוא לקח כל מיני דברים – לפרוס אותה, להפחית חלק ממנה, לתת לו הזדמנויות אחרות ושונות.
מה שקורה בפועל, שהרבה מאוד אזרחים בכלל לא יודעים שיש להם האפשרות הזאת, ולכן הבנק פותח בהליכים משפטיים יקרים ביותר, שבדרך כלל האזרח לא יכול לעמוד בהם, ואנחנו יודעים שהסיוט הגרוע ביותר למשפחה ישראלית זה שבסופו של דבר היא נקלעת למצוקה שלוקחים לה את הבית.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהסיוט הגרוע ביותר לאנשים, ככה עדיין צעירים או אפילו בגיל הביניים, זה שאתה יושב בסלון ביתך ומגיעים אנשים מההוצאה לפועל ומוציאים לך את הדברים מן הבית. בעיני זה מרכיב בביטחון הלאומי, הדבר הזה. ואת הפחד הזה ואת החרדה הזאת אפשר לצמצם בחברה שתהיה טיפ-טיפה יותר הוגנת, ועל זה אני הייתי אומר, תעשה reaching out.
אם אני צריך להמשיל את זה – למשל לביטוח הלאומי. כאשר בן-אדם ניגש לוועדה של הביטוח הלאומי וצריך לקבוע את אחוזי הנכות שלו, אני הייתי מאוד רוצה שהביטוח הלאומי ילמד את האדם שמופיע לפניו מה הוא צריך להגיש בדיוק. ככה אני אומר במקרה הזה, הבנק, לפני שהוא פותח בהליך משפטי כלפי החייב, הוא יהיה חייב קודם כול להגיש אותו – הוא עצמו – לאותה ועדת חריגים כדי לראות אם אפשר לתקן או לשפץ את מצבו במקרה הזה.
אנחנו שוקדים הרבה מאוד. יש יוזמה משותפת לחבר הכנסת אורי אורבך ולי, יחד עם רבני "צהר" – אנחנו מריצים איזו יוזמת חקיקה שמדברת על השפה הפשוטה או על מה שקוראים לו, אדוני, ה-reaching out, להוציא את המידע החוצה, לא לשים מכשול בפני העיוור.
שוב, ההצעה הזאת אינה עולה כסף, אין לה שום עלות בצד, היא רק עושה איזה סדר ומתקנת קצת מבחינת הגינותה כלפי האנשים שנמצאים במצוקת דיור קשה מאוד את האפשרות שלא יזרקו אותם מהר מדי מן הדירה או שלא יגרמו להם לחובות שיהיה להם קשה מאוד לפרוע אותם.
לכן, אני רוצה לבקש – קואליציה ואופוזיציה – שלא תנהג הפעם כהרגלה לגבי הצעות חקיקה שאנחנו מעלים – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אוה, איך אתה אומר את זה. תראה איזה גיוס עשו לך, איך אתה אומר את זה.
אילן גילאון (מרצ):
אם מתגייסים על הצעת חוק כזאת – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
לא באופן חיובי אבל.
אילן גילאון (מרצ):
– – כדי להפיל אותה, אז זה לא פלא ששני ילדים טמבלים שמעשנים נרגילה שורפים מדינה שלמה.
כנראה הגיוס הוא לא פרופורציונלי לעניין של החוק. והחוק הזה, שוב, הוא לא עולה כסף. הוא רק נותן קצת יותר אפשרות, קצת יותר אנושית, לאנשים לדעת איך הם יכולים לנהל את זכויותיהם. אם הייתי יכול להמציא, חברת הכנסת אברהם, חוק שאנשים יהיו חייבים לדבר בשפה פשוטה, ולא לבלבל את כולם בבליל של מידע שהם לא יודעים, ולהסביר לאנשים איך הם יכולים לנהל את חייהם בהתאם לדברים ונהלים קיימים, הייתי מחייב את זה. כאילו יש כאן הסכמה שבעל-פה בין רוב הציבור שלא מבין בדרך כלל מה רוצים ממנו, לאנשים שמוסרים לו מסרים וגם הם לא מבינים מה הם מוסרים, בעצם, של אי-הבנה אחת מוחלטת. לכן אני לא יודע איך את. אני – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
תשאל אם הם יודעים על מה הם מצביעים.
אילן גילאון (מרצ):
אני לא יודע איך שרי הממשלה. אני רוצה גילוי נאות – אני, בגילי המופלג, עברתי כמה דברים בחיים. אני מתקשה לקרוא את תלוש המשכורת. וזה לא משום שאני באמת נמצא ברף כל כך נמוך מבחינת היכולת שלי להבין, אלא משום שהדברים כתובים לי, וכותבים לי אותם בצורה כל כך סמויה, כדי שאני אוכל להתבלבל בהם.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
תשאל אם הם יודעים על מה הם מצביעים – – –
אילן גילאון (מרצ):
אני הסברתי כרגע בצורה הכי פשוטה. בואו נסביר שוב. אני תמיד מסביר, חברת הכנסת רוחמה אברהם, ברמה שגם חברי הכנסת יוכלו להבין את הדברים. ולכן, נאמר את זה שוב: אנחנו מביאים כאן הצעת חוק שמחייבת בנק, לפני שהוא פותח בהליכים משפטיים לגבי אדם שלקח משכנתה, שהיא משכנתה עם זכאות, שחלקה הוא של מדינת ישראל, להפנות את האדם החייב לוועדה בין-משרדית שקיימת היום, שיכולה לדון במצבו הפרטני של האזרח ולתת לו כל מיני פתרונות כפי שלמשל הדגמתי – פריסה, הקטנת החוב, ובלבד שנוכל להתמודד במידה כזו או אחרת עם כל כך הרבה משפחות שמוצאות החוצה מביתן.
אני רוצה לקוות שבהגינות וביושר ובאינטגריטי וביושרה תהיה הצבעה על החוק הזה. אני אסתפק בכך, אדוני, ותודה רבה.
היו”ר אורי מקלב:
אנחנו מודים לך, חבר הכנסת אילן גילאון. נבקש מהשר משה כחלון דברי תשובה על הצעת חוק זו; בבקשה, אדוני, בשם שר הבינוי והשיכון. לאחר מכן נעבור להצבעה, אם לא תבקש לענות. יש לך עוד זכות לענות.
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, שר השיכון ביקש ממני לענות בשמו על חוק הלוואות לדיור (תיקון – חובת הפניה לוועדה המיוחדת ולוועדת חריגים לפני הגשת בקשה לביצוע משכנתה), התשע"א–2010. למען הגילוי הנאות, אילן, חבר הכנסת גילאון, אני הגשתי הצעת חוק דומה ב-2007. זאת אומרת שאני מאמין בהצעת החוק הזו, אבל כחבר הממשלה לא הצלחתי לשכנע בוועדת השרים, ולכן אני מקבל את עמדת הממשלה. הנה, גם פה מופיע שהצעות חוק דומות בעיקרון הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חבר הכנסת משה כחלון.
לעצם העניין, וזו תשובת משרד השיכון: כיום, לווים שיש בידם הלוואות תקציביות נוסף על כספי בנקים ומתקשים בהחזרי המשכנתאות שלקחו, יכולים לפנות לוועדת חריגים בין-משרדית המורכבת מנציגי משרד הבינוי והשיכון, נציגי הבנקים ונציגי משרד האוצר, במטרה למצוא פתרון שיקל עליהם את החזרי המשכנתה. בסמכות הוועדה לפרוס את המשכנתה או את יתרת החוב בשנית ובכך להקל על גובה ההחזרים החודשיים, ובמקרים חריגים אף להוריד את הריביות עקב הפיגורים. אתה מכיר את הוועדה הזו, נכון? ברוב המקרים הוועדה משמשת כמוצא אחרון העומד בפני האזרח לפני שהוא מאבד את קורת הגג, ביתו.
כיום, זכותו של הלווה לפנות לוועדת החריגים – הזכות הזו מנותקת מבחינה פרוצדורלית מזכותם של הבנקים לפתוח בהליכי ביצוע המשכנתה בהוצאה לפועל. יש מקרים כיום שבהם הלווה פונה לוועדת החריגים רק לאחר שנפתחו נגדו הליכים בהוצאה לפועל. החוק בא להכפיף את הזכות של הבנקים לפתוח בהליכים לביצוע משכנתה תוך מתן הזדמנות מהותית ללווה למצות את זכותו ולפנות בבקשת סיוע לוועדה הבין-משרדית, ואיסור על ביצוע הליכים במשך חצי שנה מיום ההודעה ועד לקבלת החלטת הוועדה הבין-משרדית בעניינו.
משרד הבינוי והשיכון חושב שתכלית זו ראויה, אולם הצעת החוק מרחיבה את התערבות המדינה למקרים שבהם ההלוואה נלקחה במלואה מגוף פרטי, ובמקרה כזה אין לנציג הממשלה בוועדה מעמד או כלי אפקטיבי להתערב בשיקולי הבנק. לכן אין באפשרות הממשלה לתמוך בהצעה זו.
היו"ר אורי מקלב:
ובמידה שנצמצם את החוק תהיה אפשרות, אדוני?
שר התקשורת משה כחלון:
במתכונת הנוכחית, כשזה רחב, יש עם זה בעיה, הם טוענים. אבל הבעיה קיימת. בוא נאמר שהתשובה לא פתרה את הבעיה. אבל הממשלה בכל זאת מתנגדת, כי זה מרחיב מדי, יוצר התערבות בשוק העסקי, בשוק הפרטי. בנקים למשכנתאות הם גופים פרטיים ולכן הממשלה לא יכולה להתערב בזה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה. אדוני רוצה להשיב? בבקשה, אדוני.
אילן גילאון (מרצ):
אני חושב שזה מוביל אותי, אדוני היושב-ראש, למחשבה להעלות הצעת חוק בכנסת שהשרים שמשיבים בשם הממשלה יתיישבו קצת יותר טוב עם התשובות, ולא תמיד לשלוח, בעיקר לא חברים שלי מתוך הממשלה, לענות על דברים שהם לא מאמינים בהם, כי גם בתוך הממשלה כנראה לא מאמינים.
אבל אם כבר מדובר, ויש לי את חמש הדקות, אני הייתי רוצה לפנות לראש הממשלה באיזה עניין. אדוני ראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה? אדוני ראש הממשלה? אדוני ראש הממשלה? יש לי תלונה.
היו"ר אורי מקלב:
הוא לא חייב, אבל – – –
אילן גילאון (מרצ):
הוא לא חייב להגיב על זה. אדוני ראש הממשלה, אני פשוט רוצה להתלונן, אתה יודע, בינינו אין סודות הרי. תמיד אנחנו מדברים שקוף, אתה יודע, יש פה איזה נוהל, בלי שום קשר, לא לאיזה עלות, לא לנטייה פוליטית: כל חוק שאנחנו מעלים מהדוכן הזה, מביאים אותו לוועדת השרים לענייני חקיקה, הוא נופל מיניה וביה, שבוע אחרי שבוע. ואני פשוט מתלונן, מלין את כאבי לפניך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
איזה חוק?
אילן גילאון (מרצ):
כל חוק. אני אתן לך דוגמה. לפני שבועיים הפילה ממשלת ישראל חקיקה לגבי עיגון זכויות של סבתות וסבים, חוק שלא עולה כסף. אם אדוני סבא, הוא יודע על מה הוא מדובר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – –
אילן גילאון (מרצ):
כן, בדיוק. אני חשבתי על ראש הממשלה ועלי שאנחנו – החוק הזה עכשיו, על מה הוא מדבר? על כך שהבנק יפנה את החייב לו לפני שהוא פותח נגדו בהליכים שעולים הון תועפות, וכסף, ומשפטנים, והאזרח הפשוט קשה לו להתמודד עם הסוללות האלה של הבנקים. בסך הכול שיביא לידיעתו, שיפנה את האזרח לוועדה. לא עולה כסף. זה לא קשור לחלוקת הארץ, לא לחלוקת ירושלים. זה צריך לעשות בעיקר לציבור שמצביע בעד המפלגות של הקואליציה. ואז שולחים לי את השר, חברי הטוב, משה כחלון, כדי גם לגרום לו למבוכה מסוימת, כי הרי בדיוק הוא עצמו הגיש חוק כזה, אדוני, ראש הממשלה.
היו"ר אורי מקלב:
אבל המזל שגם אז הוא היה באופוזיציה, וגם דחו את זה.
אילן גילאון (מרצ):
כן, אבל המשחק הזה נמאס באיזה מקום. אז הייתי באופוזיציה, הייתי בקואליציה – איזה מין דבר זה? הלוא אם אנחנו נציע חוק לגבי "כיפה אדומה", אדוני, או לגבי דבר טריוויאלי אחר, אז יצביעו קואליציה ואופוזיציה. אני חושב שיש כאן בעיה שהיא בעיה משטרית. אדוני ראש הממשלה, למה אני פונה אליך? אני פונה בתלונה ואני מבקש את הגנתך. בוועדת השרים לענייני חקיקה אנחנו, הקטנים, מבקשים את הגנתך. שיתייחסו לחוקים שלנו באופן הגיוני ולא על-פי המאכלת הקבועה של שמאל וימין, קואליציה ואופוזיציה. זה לא ייתכן. ואני מבקש את עזרתך, אדוני, שתשכנע את חבריך להתייחס באופן ענייני למה שמוגש להם. אני חושב שזה רק טוב בשבילך. אתה תצא נשכר מזה.
שוב, אני רוצה לבקש מכם, למרות הגיוס הזה, שתצביעו בעד החוק הכל-כך מובן מאליו הזה, אחרת – שוב תרעו לתמימים, וחבל.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון ולעוד קבוצת חברי כנסת שהגישו את הצעת החוק הזו, ואנחנו ניגש להצבעה, חברים.
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 11
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 34
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – חובת הפניה לוועדה המיוחדת ולוועדת חריגים לפני הגשת בקשה לביצוע משכנתה), התשע"א–2010, נתקבלה.
היו”ר אורי מקלב:
בעד – 11, נגד – 34, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו הוסרה מסדר-היום.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, הצבעתי – לפרוטוקול – – –
היו"ר אורי מקלב:
אני משנה רק – לפרוטוקול, לפרוטוקול. אני מוסיף לפרוטוקול את ההצבעה של נסים זאב – אהה. הוא החליף את מקום ההצבעה שלו עם חבר הכנסת גפני. בבקשה, רשמנו את זה גם כן, חבר הכנסת נסים זאב.