קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 5)
(רכישת דגלי המדינה מתוצרת הארץ), התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/354).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 5) (רכישת דגלי המדינה מתוצרת הארץ), התשע"א–2010, של חברי הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. מוצע בה לחייב גופים ציבוריים לרכוש דגלי ישראל אך ורק מתוצרת הארץ. תציג את ההצעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני אשמח אם תעלי, גם אם יש הסכמה. אני חושבת שזו אחת ההצעות החשובות, ומן הראוי שהיא תוצג, מה גם שלשם שינוי יש לנו קצת זמן, אז זה בסדר.
שלי יחימוביץ (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, על הצעת החוק הזאת חתומים ביחד אתי חברי הכנסת אופיר אקוניס, אלכס מילר ומגלי והבה.
מן הסתם אתם מכירים את מראות יום העצמאות, שבהם מתנוססים ברחובות דגלי הלאום, דגלי כחול-לבן, ואף תלויים על חלונות המכוניות. דגלי הלאום הם אחד הסמלים המרכזיים של ההוויה שלנו כאן כיהודים, ישראלים, במדינת ישראל, סוג של סימבול של הציונות ושל תקומת עם ישראל בארצו. עד כאן הכול יפה וטוב, אלא שלמרבה הצער את תקומת עם ישראל בארצו מסמלים ותופרים ואורגים במו-ידיהם פועלים סינים. על הסמל הזה אחראים פועלים סינים ומפעלים סיניים. 95% מן הדגלים, ואף יותר, שמתנוססים ברחובות, ולא רק ברחובות, אלא גם מאחורי גבם של ראש הממשלה, נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת, כל אותם דגלים מיוצרים בסין או לחלופין במדינות אחרות שבהן העבודה מאוד זולה, היא נעה בשיעורים של בין דולר לבין 3 דולר ליום.
כאב הלב הוא לא רק בגלל ההיבט הסימבולי שבדבר, אם כי ההיבט הסימבולי הוא מאוד מאוד חשוב. הרי אנחנו לא נרגשים למראה פיסת בד צבועה כחול-לבן; אנחנו נרגשים בגלל מה שהיא מסמלת. ואם התוכן שמאחורי הסמל הולך ונמוג, כי אז ההתרגשות שנגרמת לנו למראה סמלי הלאום נפגמת גם היא. אלא שכאן מדובר גם ובעיקר בתעשיית טקסטיל שנפגעה קשות במדינת ישראל, כמעט הושמדה, אם כי עדיין יש קרוב ל-13,000 עובדי טקסטיל בישראל, צריך לציין. גם הסמל נתפר בסין וגם אנחנו גוזלים בכך את מטה לחמו של פועל טקסטיל ישראלי ואת מטה לחמו של תעשיין ישראלי שנאלץ לסגור מפעלי טקסטיל בזה אחר זה בגלל העדפת טקסטיל המיוצר בארצות אחרות. הדבר באמת צורם במיוחד כשזה מגיע לסמל המדינה, לדגל ישראל, ועל כן אנחנו מחוקקים את החוק הזה, שמובא עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה.
וכך נאמר בדברי ההסבר: "דגלי המדינה אינם טובין רגילים. יש להם משמעות עמוקה, והם מסמלים את ערכי המדינה ואת הערכים המשותפים של אזרחיה – ערכים לאומיים, ציוניים, חברתיים ומוסריים.
"משרדי הממשלה, רשויות מקומיות וגופים אחרים המתוקצבים על-ידי המדינה רוכשים כיום את דגלי המדינה מיצרנים הפועלים בחוץ-לארץ, משיקולי עלות. מעבר לפגיעה הסמלית בערכי הציונות ובסמלי המדינה, הנגרמת מהנפת דגלי המדינה שיוצרו במדינה אחרת, נגרמים הפסדים ממשיים למתפרות ולמפעלי הטקסטיל הישראליים בשל רכישת דגלים ממפעלים במדינות שבהן משלמים שכר זעום לעובדים.
"הצעת החוק באה להשיב את ייצורם של דגלי המדינה לתעשייה המקומית, באמצעות חיוב גופים ציבוריים לרכוש דגלי ישראל אך ורק מתוצרת הארץ – – – עוד מוצע לקבוע כי הוראות הסעיף המוצע יחולו ככל שאינן סותרות אמנות והסכמים בין-לאומיים" – וכאן אני יכולה כבר לומר לכם שאין סתירה בין רוח החוק לבין אמנות והסכמים בין-לאומיים.
החוק, לצערי, לא חל על מוסדות פרטיים, על תאגידים עסקיים שרוכשים דגלים, אבל אני רוצה לציין לשבח גוף עסקי אחד שכבר הרים את הכפפה על דעת עצמו – גוף שסופג ממני ביקורת חוזרת ונשנית כבר כמה שנים, עוד מהתקופה שהייתי עיתונאית – אני מדברת על בנק הפועלים, שמזמין מדי שנה כמות גדולה מאוד של דגלים מסין ועורך באמצעותם קמפיין ציוני, ואני אומרת שזה ההיפך מציונות. ובכן, לפני כחודש שלחתי מכתב למנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, והפצרתי בו להפסיק את המנהג הזה ולהתחיל לרכוש את אותם דגלים, מדי יום עצמאות, בישראל. אני חייבת לציין אותו לשבח, הוא נענה לבקשתי, הוא הודיע באופן פורמלי שהחל מעתה, וכבר ביום העצמאות הקרוב, יירכשו הדגלים אך ורק בישראל. כבר כרגע מאותרים המפעלים שייצרו את הדגלים האלה, ואני רוצה לשבח אותו על כך. אני מקווה שבנק הפועלים יהיה בעניין הזה דוגמה ומופת גם לגופים עסקיים אחרים.
במקביל, מגיע לידי גמר חוק הטקסטיל הביטחוני, שיגרום לכך שמשרד הביטחון, צה"ל כמובן, שירות בתי-הסוהר והמשטרה, ירכשו את הטקסטיל שלהם בישראל. החוק יידון לקראת קריאה שנייה ושלישית אחרי הסכמות עם כל הגופים הנוגעים בדבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שאתה חבר הכנסת העומד בראשה, וגם כאן תבוא בשורה לתעשיינים ישראלים ולפועלים ישראלים. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תבורכי על הצעת החוק הזו, אני חושבת שזו הצעת חוק חשובה מאוד. חברי חברי הכנסת, לפני שאנחנו נעבור להצבעה, חבר הכנסת נסים זאב – ראשון הדוברים – ביקש לומר כמה דברים. אתה מוזמן.
קריאה:
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אחרון הדוברים, כמובן.
נסים זאב (ש"ס):
ראשון ואחרון, לא?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ראשון ואחרון.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוק הדגל בא בעצם לחייב רכישת דגלי מדינה מתוצרת הארץ אבל הוא מתייחס אך ורק לגופים ממשלתיים או אולי לרשויות מקומיות, הוא בעצם לא נותן מענה לשוק החופשי. זאת אומרת, יכול להיות מצב שהתחרות של השוק – כאשר אנחנו בעצם צריכים להשאיר את השוק פתוח – הדגל הפרטי של האדם הפרטי, הוא יעדיף לקנות אותו יותר בזול, את מה שמייבאים מסין, ובעצם העניין הזה יהיה משהו תחרותי בין האדם שבא לקנות בשוק הפרטי, לעצמו או לרכבו, ולגופים ממשלתיים או לרשויות מקומיות.
אני לא רואה שהחוק הזה בעצם נותן מענה. אני חושב שאם כבר רוצים לעשות סדר, אז בואו נעשה אותו אולי עד הסוף.
אני חושב שכל העניין, להיות תלוי בסין, זה לא מדובר רק בדגלים, שהם באמת משהו סימבולי, סמלי. הבעיה שלנו שכל היבוא של העולם כולו – עוד מעט אנחנו רואים שתלויים בסין, וזה דבר שאולי בשנים הבאות אנחנו נראה את המחיר הגבוה שהעולם עוד ישלם, כי סין לא נשארה אותה סין. סין בעצם השתנתה ושינתה את כל המדיניות שלה וגובה מסים, והיא הולכת ומעלה.
בינתיים בתי-חרושת בעולם נסגרים, וכדי לפתוח בית-חרושת – כל בית-חרושת מכל סוג שהוא – חושבים פעמיים, גם אם המחיר כמעט יכול להיות זהה ושווה בשוק. זאת אומרת, גם אם אני יכול היום באופן מעשי לפתוח בית-חרושת ולהתחרות עם השוק בסין – לא היום אבל בעוד כמה שנים – אני לא אעשה זאת, כי העלות של הקמת בית-חרושת כזה, זה יעלה לי רבות. מה גם שמדברים על אבטלה, ואבטלה הולכת וגואה, זה לא סתם. האבטלה באה בגלל סגירת מפעלים שנסגרים ומתפרות שנסגרות, ואנחנו רואים מאבק על כל מקום כזה, כאשר למשל דיברו על בגדים של צה"ל – לא מזמן היה גם כן דיון – אם מייבאים את זה מבחוץ, מה המשמעות לאותן מתפרות שנמצאות במדינת ישראל, בדימונה. עשרות משפחות בעצם נאלצות אולי לוותר על פת לחמן בעקבות כך.
זה דבר שאני חושב שכמדיניות צריך לתת עליו את הדעת, לפחות לדאוג שתהיה איזושהי בלימה. בתי-חרושת שכבר קיימים במדינת ישראל, לעשות את הכול כדי לטפח אותם ואולי לתת סובסידיה, שזה ישתלם.
ברור שהעניין של הדגל, בסופו של דבר, בשורה התחתונה, זה המחיר שלו, ומי שהולך לשוק ומוצא דגל שהוא מיבוא ולא מייצור, וזה יותר זול לו, הוא יקנה מה שזול והוא לא יסתכל, כי הדגל בסופו של דבר הוא אותו דבר, הוא אותו צבע, הוא אותו בד, אולי באיכות כזו או אחרת, זה לא משנה הרבה, אבל מה שמשנה זה המחיר. לכן צריך לדאוג שבעצם גם הדגלים של מדינת ישראל יוכלו להיות אולי כתחרות למה שמייבאים מהמדינה הזרה. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
שלא לדבר על יצירת מקומות עבודה כתוצאה מהמהלך החשוב הזה.
חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 5)
(רכישת דגלי המדינה מתוצרת הארץ), התשע"א–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ובכן, בעד הצביעו שישה, לא היו מתנגדים ולא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק תידון בוועדת הכלכלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לפרוטוקול, אני מבקשת לצרף את חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
חברי חברי הכנסת, הצעת החוק כמובן עברה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי חברי הכנסת, אדוני השר, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז בכסלו התשע"א, 24 בנובמבר 2010, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. ערב טוב.