קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/541).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק סגנית השר הנכבדה, חברת הכנסת אורית נוקד. בבקשה, גברתי.
סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו התגבשה תודות להסכמות שהושגו במסגרת דיוני השולחן העגול בין נציגי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, נציגי מעבידים ונציגי ממשלה.
בחוק שעות עבודה ומנוחה נקבע מהו אורך יום העבודה ואורך שבוע העבודה, וניתנה לשר התמ"ת הסמכות לקבוע בתקנות יום עבודה או שבוע עבודה ארוכים מאלה הקבועים בחוק על-ידי כך שיאשר הסכם קיבוצי שנחתם בעניין. כדי שיוכל השר לאשר את ההסכם הקיבוצי, נקבע בחוק כי עליו להשתכנע בקיומם של תנאים מיוחדים המצדיקים חריגה ממכסת שעות העבודה הקבועה בחוק. ובכל מקרה על השר לבדוק שמספר שעות העבודה הממוצע לתקופה שנקבע בהסכם הקיבוצי אינו עולה על 10 שעות ליום ו-45 שעות לשבוע.
הצעת החוק שלפנינו מבקשת להחליף את התנאי השני שקבוע בחוק בשני תנאים מצטברים. האחד – כי לא יהיה בהסכם הקיבוצי כדי לפגוע במטרות חוק שעות עבודה ומנוחה. השני – כי ההסכם הקיבוצי לא יסתור אמנה בין-לאומית שישראל אשררה. באופן זה תתאפשר חלוקה משתנה של שעות עבודה תוך התחשבות בתכלית החוק.
תכלית חוק שעות עבודה ומנוחה היא בראש ובראשונה סוציאלית: לתחום את שעות העבודה של העובד על מנת להבטיח לו שעות פנאי לצרכיו האישיים, התרבותיים והמשפחתיים, וכמובן שלתיחום שעות העבודה של עובד משמעויות גם בתחומי הבריאות, הבטיחות והגהות של העובדים.
החלוקה המשתנה של שעות עבודה מאפשרת גמישות מסוימת בהתאם לנפח העבודה, כך שניתן יהיה להגדיל את מספר שעות העבודה בימים מסוימים ולצמצם אותם בימים אחרים. כדי למנוע פגיעה בזכויות העובד וברווחתו נקבע שסך שעות העבודה בממוצע באותה תקופה לא יעבור את המכסה שתיקבע מראש.
לסיום אדגיש כי האפשרות לקבוע הסדרי עבודה גמישים קיימת במדינות רבות בעולם, וכאשר הדברים נעשים באופן אחראי ומבוקר, כפי שמוצע בהצעת החוק, הן העובדים והן המעסיקים יפיקו מכך תועלת. לפיכך, אני מבקשת בשם הממשלה להצביע בעד הצעת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לסגנית השר אורית נוקד. היא תוכל להשיב לטענות המתדיינים. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני; שלוש דקות. אחריו – מיכאל בן-ארי לא יהיה נוכח. שלמה מולה – נמצא. נסים זאב תמיד נמצא, לא חייב, אבל תמיד נמצא על משמרתו – לא ינום ולא יישן.
נסים זאב (ש"ס):
אין זמן להתבטל.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני ממליץ בפניך לא להיעתר לבקשתם.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת לא לאשר את החוק הזה, ואני מציע לא לאשר אותו מכיוון שלטעמי יש בו פגיעה בזכויות העובדים. הכוונה שלי לאחת מהזכויות הבסיסיות ביותר, והיא הזכות ליום עבודה מוגדר, עם התחלה, אמצע וגם סוף. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע מסגרת מותרת לעבודתו של עובד. נכון, החוק הקיים מאפשר לשר העבודה, או היום שר המסחר והתעסוקה, להתיר עבודה מעבר לשעות הנקובות בחוק. אבל הוא קובע שההיתר הזה לא יחרוג מהמסגרת הכללית שמתייחסת לשבוע כקבוע בחוק, או מסגרת כללית לפי ממוצע שבועי.
לפי הצעת החוק הזאת בעצם מורידים את המגבלה של השבוע, ומאפשרים פריסה של הממוצע לתקופה יותר ארוכה. זאת אומרת שאנחנו יכולים באופן עקרוני, עמיתי חברי הכנסת, להגיע למצב שעובד יעבוד שבוע שלם הרבה מעבר לשעות העבודה, אבל אם אנחנו נחלק את הממוצע לחודש או לשנה, הוא יעבוד פחות בתקופות אחרות, ולכן בממוצע זה יהיה בסדר.
אני חושב שהמגבלה של השבוע היא מגבלה חשובה. בהיעדר המגבלה של השבוע, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נגיע למצב של אותו סטטיסטיקאי שטבע בנהר שעומקו הממוצע היה 2 סנטימטר. זה שבממוצע העובד עובד לפי מתכונת סבירה של שעות – זה לא מבטיח שבכל תקופת זמן הוא אכן יעבוד את המסגרת הזאת.
שלמה מולה (קדימה):
– – – שמונה שעות ביום.
דב חנין (חד"ש):
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת להשאיר את המגבלה הקיימת היום בחוק, לקבוע שהיכולת של השר להחריג את מספר שעות העבודה והמנוחה מעבר לקבוע בחוק תינתן אך ורק אם במסגרת הכוללת של השבוע המספר הכולל יישמר.
אני רוצה להעיר עוד הערה, עמיתי חברי הכנסת. במקור הסמכות הזאת ניתנה לשר העבודה. היום הסמכות ניתנת לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה. זה לא אותו שר, זו לא אותה פונקציה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה הוא שר שאחראי לתחום העבודה, אבל גם אחראי לתחום המעסיקים. אם בעבר נתנו את הסמכות הזאת לאותו שר שאחראי ספציפית לתחום העבודה, והיה אפשר לצפות שהוא ייצג את האינטרסים ואת המאוויים של העובדים, היום אנחנו נותנים את זה בעצם – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא סיים את דבריו, לכן אי-אפשר – – –
דב חנין (חד"ש):
– – – היום אנחנו נותנים את זה בעצם לשר שאחראי גם לתחום העבודה, אבל גם לתחומים אחרים, ואולי אפילו מנוגדים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה מולה – בבקשה, אדוני. אחריו – נסים זאב, ואחריו אין, אלא אם כן ייכנסו אנשים. אינני מקריא את שמותיהם של אנשים שאינם נמצאים באולם.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית שר התמ"ת, אני רוצה להסב את תשומת לבך, הצעת החוק הזאת לטעמי פוגעת בזכויות העובד. מה שאני מציע, בכל חקיקה שהכנסת מחוקקת להיות ערים מאוד כשמדובר בפגיעה בעובד. מה שמוצע כאן, בעצם אתם מציעים באופן חד-משמעי וגורף, שאדם עובד, שלכאורה הוא צריך לעבוד שמונה שעות, שמונה כפול חמש זה 40 שעות. אתם מציעים כאן שאדם יעבוד 45 שעות. זאת אומרת, מעבר למסגרת.
השאלה שלי, האם על חמש השעות האלה הוא מקבל תוספת במסגרת שעות נוספות, או שאתם מגלמים את התשלום רק במסגרת שמונה השעות – 45 שעות, קרי, כל עוד אדם לא עובר את מסגרת 40 השעות בשבוע, אין בעיה. מה שמוצע כאן, מה שלא ברור, האם על חמש השעות הנוספות שאדם צריך לעבוד הוא יקבל תשלום או לא יקבל תשלום? אם הוא לא יקבל תשלום, אז אני חושב שהצעת החוק הזאת היא גרועה מאוד ואסור לאשר אותה. אני מבקש ממך לבדוק את הסוגיה הזאת.
הדבר הנוסף, לגבי הסמכויות. מצד אחד, שר התמ"ת – שר התעשייה והמסחר, שהוא בעצם במידה מסוימת מייצג את המעסיקים, אבל מי מפקח כרגע על העובדים? מי נותן להם? הוא מצד אחד גם יפקח על המעסיקים, בצד השני הוא ידאג לזכויות העובדים? זאת אומרת, כאן יש באמת איזושהי בעיה במירוץ סמכויות. למי הוא יאמין, לעובד או למעסיק? שר התמ"ת, אני לא מבין למה נחוץ בכלל להעביר את הסמכות ממשרד העבודה והרווחה, משר הרווחה, לשר התמ"ת. אתם לא מנמקים לנו מדוע זה נחוץ. לא מספיק רק לכתוב שזה – כן, כן – מוצע להעביר במסגרת ההסכם הקיבוצי כפי שיש הסכם.
לכן, אני חושב כשאנחנו באים, גברתי סגנית השר, לפגוע בעובדים, או לערער את יחסי עובד–מעביד, או שאנחנו מבקשים להוסיף שעות נוספות ללא תשלום, צריך קודם כול להיות ערים – זכויות העובד צריכות להיות נר לרגלינו, לא רק המעסיק. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה – מנאמני הבית, אדם שמביא כבוד לכנסת, מדבר כמו חבר הכנסת חנין, כמו חבר הכנסת בן-ארי.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי, חבר הכנסת מולה, גם הוא.
שלמה מולה (קדימה):
מה?
היו"ר ראובן ריבלין:
מדברים לעניין – – –
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני נתבקשתי, מכיוון שאני – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לנו היום תופעה בכנסת – חברי הכנסת רוצים לגמור מהר – זה חקיקה.
נסים זאב (ש"ס):
לא שאנחנו רוצים לגמור, אבל אני, כחלק מהקואליציה, ונתבקשתי, כמו שאומרים, לא להכביד על הקואליציה ולגמור קצת יותר מוקדם, מכיוון שהחברים פה ממהרים, ולוותר על זכות הדיבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
לאן הם ממהרים?
נסים זאב (ש"ס):
אינני יודע.
היו"ר ראובן ריבלין:
הם לא מיהרו כשהם – – –
נסים זאב (ש"ס):
אתה יודע שאני שמח להתבטא בכל נושא ונושא. אבל מה לעשות, החברים – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
נכון. אני רוצה להתייחס לשתי הערות ממש בקצרה, כי אני הבטחתי לא להאריך. אנחנו אולי שכחנו את ההיסטוריה, שהיו שישה ימים בשבוע, חבר הכנסת מולה, והיו 45 שעות שבועיות של עבודה. נכון, שמונה שעות בחמישה ימים זה חמש כפול שמונה שעות, זה 40, פלוס חמש שעות בימי שישי – 45 שעות.
שלמה מולה (קדימה):
היה פעם, עכשיו לא?
נסים זאב (ש"ס):
ככה זה היה.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אנחנו עכשיו – זכרנו את הדגה שנאכל במצרים.
שלמה מולה (קדימה):
אתה רוצה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא רוצה לקצר, אבל אין לו יותר משלוש דקות.
שלמה מולה (קדימה):
לא לא, אנחנו אומרים לו אם הוא רוצה לחזור – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא רוצה לקצר מאוד, אבל אין לו יותר משלוש דקות.
אילן גילאון (מרצ):
חמישה ימים בשבוע – – –
נסים זאב (ש"ס):
אני זוכר, אדוני היושב-ראש, שהביאו פה את הצעת החוק לצמצם ולעשות רק חמישה ימים בשבוע, והיו מצדדים, בעד ונגד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נסים זאב, אני עוצר את השעון, רוצה לספר לך: מנחם בגין, כאשר הגיע למעמד ראש הממשלה, באו אליו חבריו ואמרו לו: אנחנו צריכים לדאוג לכך שבארץ יעבדו חמישה ימים. אמר להם: חברים, בבת אחת? קודם שיתרגלו לעבוד יום אחד, יומיים, שלושה, אחר כך נתחיל חמישה ימים. ישר חמישה ימים? לכן אני אומר לך, כשאתה אומר – פעם היינו עובדים שישה ימים.
נסים זאב (ש"ס):
כן, אבל עכשיו אנחנו בדיוק ב-opposite, אנחנו כבר התרגלנו יותר מדי לבטלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתחיל להפעיל את השעון.
נסים זאב (ש"ס):
כן. עכשיו, התרגלנו כבר יותר מדי לבטלה, ואנשים רוצים יותר חופשות ואולי פחות לעבוד. השאלה היא כזאת, האם מה שאמר חבר הכנסת מולה – וזה נכון – אם החוק בעצם אפשר במקום שישה חמישה ימים והשאיר את השכר אותו שכר, או שבעצם נשאר החיוב במספר השעות? אני יודע שהיום, מי שהולך לאיזושהי עבודה במשק, דורשים ממנו 45 שעות, נכון? 45 שעות.
אילן גילאון (מרצ):
– – – שלא עבדו אפילו שעה בשבוע – – –
נסים זאב (ש"ס):
לא, זה אנשים כמוך לא עובדים. אנחנו כן עובדים. אנשים שלנו כן עובדים. על התורה ועל העבודה.
והנושא השני, אדוני, שאני הייתי רוצה להתייחס אליו – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שיישאר זמן גם – – –
נסים זאב (ש"ס):
– – הוא העברה של הסמכויות. אני חושב שזה עניין של שר העבודה, בנושא הזה, והעברת הסמכויות פה אולי לא כל כך במקום. אני לא יודע מה ההחלטה הפנימית בין השרים, אבל צריך אולי לחשוב על זה, אם זה נכון מבחינה מקצועית, מבחינה משרדית, או לא. אני מבין שסגנית השר תתייחס לעניין הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אחרון הדוברים, בן-ארי, אשר לא היה כשקראנו לו, אבל הוא רוצה להתייחס לגופו של החוק, לכן אני מחדש את השתתפותו בדיון.
שלמה מולה (קדימה):
הא ידבר על ההקפאה אולי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, הוא מבקש לדבר על החוק. בבקשה, אדוני. מה שאתה רוצה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני אבקש את סליחתו של אחרון הדוברים שלקחתי את מקומו. ובכל זאת, אני רוצה לדבר על כל העניין של שעות נוספות.
הפכנו להיות חברה של שעות נוספות. אני מסתכל דור אחד אחורה, ואני מסתכל על דור ההורים שלנו, שהשתכרו מעט, אבל עבדו בשעות מוגדרות. יצאו ב-07:00 לעבודה, בשעה 15:00 או בשעה 16:00 חזרו הביתה, והיה להם פנאי לחינוך הילדים, היה להם פנאי למי שרצה, למה שנקרא בילוי של שעות הפנאי. היה להם פנאי ללכת לבית-הכנסת לשמוע שיעור תורה, מי שהלך לשמוע שיעור תורה. היום הפכנו להיות חברה של שעות נוספות, של צרכנות, של צרכנות אין-סופית – אני צריך וצריך וצריך, ולכן את הילדים שלי אני משאיר לחינוך של אנשים אחרים, אני צריך עוד להשתכר כדי לתת לו עוד דברים שהילד צריך, ואנחנו מאבדים באיזשהו מקום – מאבדים את הייעוד של האדם בעולמו, כשהעבודה היא אומנם ערך, אבל היא לא יכולה להפוך למטרה.
ולכן אני אומר, בעיקרון, העניין של שעות נוספות צריך לעבור מן העולם. אדם צריך להגדיר את שעות עבודתו, ואת השעות שלו למשפחתו ולילדיו ולעצמו, ולא להיות עבד של הצרכנות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. גברתי סגנית השר, האם גברתי מבקשת להשיב? האם את מבקשת להשיב?
סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אורית נוקד:
אני מוותרת.
היו"ר ראובן ריבלין:
מוותרת. תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), התשע"א–2010, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31
נגד – 11
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), התשע"א–2010,
לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
31 בעד, 11 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 14), התשע"א–2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.