קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 3)
(תשלום לבן-זוג של פדוי שבי שהוכר לאחר פטירתו), התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/351).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר כרמל שאמה:
אנחנו עוברים להצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 3) (תשלום לבן-זוג של פדוי שבי שהוכר לאחר פטירתו), של יושב-ראש ועדת הביקורת, חבר הכנסת יואל חסון – קריאה ראשונה. בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מביא למליאת הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 3) (תשלום לבן-זוג של פדוי שבי שהוכר לאחר פטירתו). קיימנו דיון בוועדת החוץ והביטחון, והכנו את החוק הזה לקריאה ראשונה.
אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר היה בכנסת שידור מעניין ביותר של סרט שנקרא "מחתרות במנהרת הזמן" – אגב, הוא גם שודר אתמול בערוץ-1 – ושם הראו חלק מהאנשים, בעיני לוחמים גדולים.
היו"ר כרמל שאמה:
סרט מדהים.
יואל חסון (קדימה):
ראית אותו? בהחלט סרט מדהים ומרתק על אנשים שבתקופת טרום הקמת המדינה – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
היינו בשדרות – – –
יואל חסון (קדימה):
אנשים שבטרום הקמת המדינה לא ראו דבר אחר זולת הכמיהה והחשיבה והמאבק להקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, בית לעם היהודי. אנשים שחירפו את נפשם. חלקם באמת נהרגו, נפצעו, הפכו נכים, אבל רבים מהם גם היו גולים. הוגלו לכל מיני מחנות ולכל מיני מדינות שכוחות-אל, בקניה, באריתריאה, בכל מיני מקומות כאלה. היו שבויים במקומות האלה. באמת, אנשים שאי-אפשר בכלל לתאר את תרומתם האדירה, כי הם היו הראשונים שבכלל העזו להרים את ראשם כנגד המנדט הבריטי. וצריך להבין את זה, אדוני היושב-ראש, מה זה היה להרים את ראשך מול המנדט הבריטי. זה היה דבר ענק. הבריטים, האימפריה הבריטית היתה דבר שלא חשבו שמישהו יכול בכלל להזיז אותם, והאנשים האלה היו הראשונים, כמובן, יחד עם הנהגה ציונית גדולה ואנשים גדולים שהיו חלק מהדבר הזה.
אתמול גם, בנוסף, השתתפתי באירוע שארגן המרכז למורשת בגין – מנחם בגין – אירוע, אפשר לקרוא לזה אירוע לציון יום-הולדתו של ראש הממשלה השביעי יצחק שמיר. ושם באמת אני חייב לומר שנזכרתי – בערגה ובגעגועים – באדם המיוחד הזה, יצחק שמיר, שלפני שהיה ראש ממשלת ישראל, יושב-ראש הכנסת, היה מפקד הלח"י, כמובן, והיה אחד מלוחמי המחתרות האמיצים ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית של העם היהודי. וגם הוא היה צריך להסתתר, והיה לו שם מחתרת, מיכאל, כמו שכולם יודעים. באמת אדם שהיה מרשים מאוד, ואני מאחל לו מפה בריאות וגם – – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
הוא יודע שעברת לקדימה?
יואל חסון (קדימה):
הלוואי. אתה יודע מה? אני לא יודע מה הוא היה אומר, אבל הלוואי שהוא היה במצב שהוא היה יכול לדעת את זה. הייתי שמח – –
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אני מקווה שהוא – – –
יואל חסון (קדימה):
– – להתמודד עם התשובה. אגב, אני רוצה לומר לך שלא רבים יודעים – רק מי שמכיר אותי היטב יודע – שהסיבה לכניסתי לפוליטיקה היתה יצחק שמיר.
היו"ר כרמל שאמה:
אפילו אני לא יודע.
יואל חסון (קדימה):
יפה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אל תאשים אותו בכל – – –
יואל חסון (קדימה):
אז כל האשמה – – –
היו"ר כרמל שאמה:
– – – אפשרות להתגונן גם.
יואל חסון (קדימה):
אז כל האשמה – לא, לא, בוא, אל – כל האשמה על יצחק שמיר. ואגב, באמת אני יכול לספר לחברי חברי הכנסת וליושב-ראש: כשאני הייתי בן 15 צפיתי בטלוויזיה בפעם הראשונה בראש הממשלה דאז יצחק שמיר. ומהרגע שצפיתי בו – – –
אורית זוארץ (קדימה):
– – – יואל.
יואל חסון (קדימה):
מה?
אורית זוארץ (קדימה):
כולם יודעים בן כמה אתה.
יואל חסון (קדימה):
כן, זה היה 20 שנה אחורה, 21 שנה. ואני זוכר, כשראיתי את יצחק שמיר פעם ראשונה בטלוויזיה כראש ממשלה, הייתי בן 15, זהו, נשביתי בקסמו. ואז לא היה אינטרנט שיכולתי ללכת ולחפש. לקחתי את עצמי בסוף הלימודים למחרת, נסעתי למכון ז'בוטינסקי, קראתי על יצחק שמיר, ואז גיליתי שהוא לא רק ראש ממשלת ישראל, אלא גם היה מפקד הלח"י, ולמדתי עליו המון. והוא – האשמה עליו, על זה שאני יושב בבית הזה היום.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני מציע לשחרר אותו מהאשמה.
יואל חסון (קדימה):
אני גם לא חושב – אני אגב אומר לך שיחסי עם יצחק שמיר שנה אחר כך הפכו להיות מאוד מאוד קרובים. כנער בן 16 מצאתי את עצמי פוגש אותו לראשונה דרך איזושהי יוזמה עיתונאית, ופגשתי אותו פעם ראשונה, ונוצר בינינו קשר מאוד מיוחד.
נסים זאב (ש"ס):
אבל מה יש לך מהאידיאולוגיה של יצחק שמיר? את זה תגיד.
יואל חסון (קדימה):
אוהו, הרבה מאוד, הרבה מאוד, ואני מוכן גם שתאתגר אותי בזה, אם אתה רוצה, בהזדמנות, אבל לא נלאה עכשיו, הזמן של כולם.
היו"ר כרמל שאמה:
זו היתה הצעת חוק או "חיים שכאלה"?
יואל חסון (קדימה):
לא, זה הצעת חוק, אבל שקשורה גם לעניין הזה. אתה לא הגבלת אותי בזמן, אז אני – – –
היו"ר כרמל שאמה:
– – – את השעון, זה לא אומר שאתה לא מוגבל בזמן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – בזמן כדי – – –
קריאות:
– – –
יואל חסון (קדימה):
אבל רציתי לומר, שאני לא סתם דיברתי על יצחק שמיר, שהוא באמת אדם שמאוד השפיע עלי ואני מאוד מעריך אותו ומוקיר אותו. אני חושב שהוא באמת אחד המנהיגים האמיצים שהיו לנו במדינה הזאת. אני רוצה לומר לכם שהוא מייצג בעיני עוד עשרות, מאות, אנשים שהיו עצורים, אסירים, גולים, פדויי שבי, בסופו של דבר, והחוק הזה בא לעזור להם.
החוק הזה למעשה בא להגדיר שגם מי שהיה פדוי שבי ולא הספיק בזמן חייו להגיש, או לבקש את הבקשה עבור התגמול או עבור הפיצוי על התקופה הזאת, גם אם הלך לעולמו, רעייתו תוכל היא לבקש בשמו את אותה גמלה, קצבה, מדוברת.
אני רוצה לומר לכם שאני שמח מאוד שמהשלב הראשון משרד הביטחון, בהסכמות מראש, הסכים להצעת החוק הזאת ותומך בהצעת החוק, ולכן אנחנו מגיעים עכשיו לקריאה ראשונה. וההגדרה היא באמת שאנחנו נגדיר כאן תשלום חד-פעמי לאותן בנות-זוג, שיהיה תשלום שאני מקווה – תשלום שבדרך כלל משולם על שנה אחת.
אני רוצה בשורה התחתונה לומר גם: תראו, האנשים האלה – וזה משפט אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש, ואני לא דיברתי יותר מהזמן שניתן לי, או אמור היה להינתן לי.
היו"ר כרמל שאמה:
אתה לא מוגבל.
יואל חסון (קדימה):
בסדר, אבל אני אסיים בכל זאת. תודה רבה. אני רק רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק הזאת, יחד עם דברים נוספים שאנחנו עושים, כמו הדיון על חנה סנש, וכמו שיש דיונים על אנשים משמעותיים, על אותם אנשים מדהימים, שבכל הזדמנות שרק אפשר צריך להזכיר אותם, שעשו כל מה שהם רק יכולים כדי להגשים את החלום הזה של הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; ואלה אנשים שחלקם גם משפחותיהם הוכחדו לחלוטין בשואה, הם הגיעו לכאן בלי אף אחד, ומשום דבר, אדוני היושב-ראש, הקימו כאן מדינה, יצרו את היסודות הבסיסיים, המשמעותיים, של הקמת מדינה לעם היהודי כאן בארץ-ישראל. והדבר שאנחנו עושים היום, הצעת החוק הזאת שלי שאני מביא היום, אבל יחד עם עוד דברים אחרים שאנחנו עושים – אני חושב שזה באמת טיפה בים מהתודה הזאת שאנחנו, הדור הבא, הדור הצעיר, הדור שנהנה היום מהפירות האלה, ועוד יש לו המון משימות לעשות, זה באמת טיפה בים אל מול מה שאנחנו יכולים להודות להם, לאותה קבוצה מדהימה. הצעת החוק הזאת היא למעשה אחת הדרכים שלנו לומר להם: תודה. תודה על האומץ, תודה על הנחישות, תודה על כוח הסבל, ובעיקר תודה על האמונה שלכם בחובה שלנו ובזכות שלנו לחיות כאן בארץ-ישראל.
אני אבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר כרמל שאמה:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. יש דוברים לפני ההצבעה, נכון? יש שלושה דוברים. הראשון שבהם, אורי אריאל – אינו נמצא. השני, חבר הכנסת יעקב כץ – לא נמצא. שלישי, אחרון וחביב, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת מאוד ראויה, ובעצם זו הכרת תודה. כולנו חייבים להכיר תודה קודם כול לנשים שסבלו. בשבוע שעבר היה דיון, נדמה לי, גם בוועדה לביקורת המדינה, וישבתי שם ושמענו על אותם נפגעים שהנשים בעצם מחזקות את הבעלים בפוסט-טראומה, שחשים את הביעותים, ובלילות הארוכים שהם לא יכולים לישון. בדרך כלל המצב מוביל לגירושין, ומבחינת האחוזים של נשים שמתגרשות מבעליהן בעקבות המצב, שאשה כבר לא יכולה לסבול את המצב שהבעל כבר לא מתפקד כראוי ועוזב את העבודה – זה מגיע למצב של גירושין. ואכן, עצם הדבר שאשה נשארה עם בעלה עד סוף חייו, היא באמת ראויה לפיצוי.
על מה מדובר? בסך הכול מדובר על למעלה מ-1,000 מאזרחי מדינת ישראל שנפלו בשבי, 750 ב-1948 ו-300 במלחמת יום הכיפורים, ובעיקר אנחנו מדברים על אותם שבויים במלחמת יום הכיפורים. שם, באותה תקופה, הייתי אומר שהיה ריבוי של שבי. בעקבות הקרנת הסרט "ערים בלילה", הוקמה איזו עמותה ודאגה לאותן זכויות של אותם שבויים. מה שמעניין – לפעמים זה יכול להיות אחרי 20 שנה. אותו שבוי חוזר למצבו מבחינה נפשית והוא מתפקד כראוי, ו-20 שנה לאחר מכן הוא פתאום מבועת שוב והוא מאבד את הביטחון שלו וחוזר לאותם סיוטים.
לכן ההכרה גם לאחר פטירתו. ואני אומר שזה חריג ביותר, כי אין מצב שאפשר להכיר – מבחינה רפואית, הייתי אומר שזה בדיוק כמו אדם שכאילו נקרא בהגדרה של שבוי כאשר הוא כבר נפטר והלך לעולמו, ולתת את הפיצוי לאשתו. אבל צריך כן להכיר, והחוק הזה כן צודק, בגלל שמי שליווה יום-יום ושעה-שעה ונתן את החיזוק הנפשי לאותם הבעלים השבויים זה אותן הנשים. לכן הן ראויות לכל הכבוד וההערכה. בעצם, אנחנו מכירים בכך. תודה רבה.
היו"ר כרמל שאמה:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 3)
(תשלום לבן-זוג של פדוי שבי שהוכר לאחר פטירתו), התשע"א–2010, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
יואל חסון (קדימה):
אדוני, נפל לי המסך.
היו"ר כרמל שאמה:
– – –
אורית זוארץ (קדימה):
זה האנרגיות.
היו"ר כרמל שאמה:
הצעת החוק התקבלה פה אחד. תשעה הצביעו בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. היא התקבלה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת חוץ וביטחון.
חברים, תם סדר-היום.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אין שאילתות?
קריאה:
מה עם השאילתות?
היו"ר כרמל שאמה:
יש שאילתות לסגן שר האוצר. סגן שר האוצר לא הגיע.
לכן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י' בכסלו התשע"א, 17 בנובמבר 2010, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.