קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 62), התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/541).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 62), התשע"א–2010, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, בהתאם לסעיף 37(ב)(9) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, בית-משפט מחוזי ידון בשופט אחד בערעורים על פסקי-דין של בתי-משפט שלום בדן יחיד "בתביעות שסכומן או ששווי נושאן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 ש"ח – – –", למעט בתביעות מסוימות, כמפורט בסעיף האמור.
יישומו של הסעיף בנוסחו הנוכחי מביא לכך שערעורים רבים בנושאים אזרחיים, שכלל אינם מורכבים מן הבחינה המשפטית, נדונים בפני הרכב של שלושה שופטים בבית-משפט מחוזי, וזה אך ורק מן הטעם שסכום התביעה או שוויה עולה על 300,000 ש"ח. מצב זה יוצר עומס רב על שופטי בית-המשפט המחוזי, מעמיס עלויות כבדות ומיותרות על תקציב בתי-המשפט ומביא לעיכוב ולהתארכות בזמן הטיפול בתיקים, באופן המהווה ניצול בלתי יעיל של זמן השפיטה.
לאור האמור לעיל, מוצע לתקן את סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי-המשפט ולקבוע כי ככלל, ערעורים אזרחיים על פסקי-דין בדן יחיד של בית-משפט שלום יידונו בבית-המשפט המחוזי בפני שופט אחד. עם זאת, וכדי לתת מענה לקיומם של תיקים מורכבים בין התיקים הנכנסים בגדר הסעיף, התיקון המוצע משאיר סמכות הקיימת בסעיף 37(ב) לחוק בתי-המשפט לנשיא או לסגנו להעביר את העניין להרכב של שלושה שופטים בתנאים שנקבעו בסעיף, וכן מותיר על כנם את החריגים הקיימים בסעיף 37(ב)(9) לחוק, אשר בהתקיימם יידון העניין בהרכב של שלושה שופטים.
לפיכך אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר המשפטים, השר – – –
שר המשפטים יעקב נאמן:
אני רק רוצה להעיר הערה לחבר הכנסת הנכבד שדיבר לפני: זה משנה מפורשת בעניין עינוי הדין – בפרק ה' בפרקי אבות: חרב באה לעולם בשל עינוי הדין.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ואתה, אדוני שר המשפטים, יכול לעשות משהו, גם כן, חוץ מלעבוד אצלם.
היו"ר יצחק וקנין:
כן. רבותי, תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. אני פותח את הדיון, רבותי, בהצעת החוק. נרשמו שלושה דוברים: חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת בן-ארי, ואחרון הדוברים, כרגיל, חבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל – איננו. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. רבותי, אני סוגר את רשימת הדוברים. תודה. חבר הכנסת בן-ארי, לרשותך שלוש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הנחתי על שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה משהו משפטי, והוא בקשה להרחבת החוק נגד הסתה גזענית. היום יש חוק נגד הסתה גזענית שאומר שהסתה על רקע לאומי אתני נחשבת גזענות. והדברים הם נכונים. לעשות הכללות, להשתלח בציבור, להסית נגד ציבור שלם, זה דבר חמור מאוד, שלא יכירו – אי-אפשר להכיר במקומותינו, ואנחנו צריכים לדחות אותו מכול וכול.
מכיוון שהחברה בישראל שסועה מאוד, ויש בה קבוצות מקבוצות שונות – יש דתיים כאלה ודתיים כאלה, יש חרדים, וכאלה, יש ציבור עולי ברית-המועצות, אתיופים, יש מתנחלים, יש תושבי הפריפריה, וכן הלאה וכדומה – הצעתי להרחיב את החוק. אם אנחנו רוצים למנוע את השסע החברתי, בואו נחליט שהסתה לא על רקע לאומי אתני בלבד, אלא גם להוסיף: דתי, עדתי, או על רקע אזור מגורים.
לא יכול להיות שאיזה יוצר תיאטרון ידוע ומפורסם יטוס מעל המתנחלים ויגיד שהמתנחלים הם קרציות, והוא לא יעשה שום "קוועצ'ן" בכיסא. לא יכול להיות שישב כתב, באחד מערוצי הרדיו האזוריים, ויגיד: החרדים הם טפילים, מוצצי דם – ממש מתוך איזה היסטוריה רחוקה, והוא לא נע ולא זע בכיסאו, כי איש לא מאיים עליו.
דיברתי עם שר המשפטים בשבוע שעבר, אמרתי לו: זה לא להגיש כתב אישום. זה תמרור אזהרה. זה ניסיון לחבר את החברה – שלא יכול להיות שאחרי הרצח של אושרנקו, הקשה, שזעזע את המדינה, יאמרו בכלי התקשורת בלי להסס: יוצאי ברית-המועצות הביאו לכאן פשע, הביאו לכאן את המאפיה. לא יגידו שהביאו לכאן את החריצות, רעננו את שוק העבודה הישראלי – יש דברים נפלאים. אבל ההשתלחות היא ללא רסן.
בשבוע שעבר הייתי בכנס שדרות המפורסם, שלטעמי היה מאוד מאוד מפוספס, מהרבה הרבה בחינות, ואני שומע שם פרופסור למשפטים, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה, פרופסור ידידיה שטרן, שאומר ככה – אני מצטט מתוך הפרוטוקול: "כמובן, יש פה תרבות של שקר, שכל הציבור החרדי מעורב בה במאסות אדירות. תרבות מסודרת של שקר" – אדוני, אתה חרדי? יש לך תרבות של שקר. אתה חרדי, סגן השר יצחק כהן? יש לך תרבות של שקר. זה מה שהוא אומר. אף אחד לא יעמיד אותו לדין. תרבות של שקר.
בהמשך הוא אומר דברים חמורים ביותר. אני בא לפניו, אני אומר לו: אתה פרופסור. אנשי אקדמיה כל כך נזהרים במשפטים שלהם. אתה עושה הכללות. אבל הפרופסור, שהוא בדרך לבית-המשפט העליון – הוא רצה להיות היועץ המשפטי לממשלה, מה אכפת לו לעלות על הגל הזה? זה הגל. לשנוא את החרדים, להשתלח בהם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ביקשתי – לא, משפט נוסף. משפט אחרון.
היו"ר יצחק וקנין:
אתה יודע, הזמן עבר לפני דקה, ואני – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה, לפעמים יותר – יש – נינוחים, חג הקורבן – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חג הקורבן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
משפט אחרון. אדוני השר, שר המשפטים, הגיע לוועדת שרים לענייני חקיקה, מביא את החוק ואומר: לא נדון לגופו של איש. מי נגד? – –
היו"ר יצחק וקנין:
איציק, הוא רוצה לעשות מים אחרונים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – מי נגד? וזורק את החוק הצדה.
אדוני השר, אני אמשוך את החוק עכשיו, ואני אעלה אותו מחדש, אבל הצורה של ההתנהלות הזאת: בשבוע שעבר דיברנו והסברתי לך כמה החוק הזה הוא חשוב וחיוני לאחדות החברתית, לסילוק השסע החברתי, ולצערי הרב, באופן לא ראוי, אתה היום השלכת את החוק שלי הצדה, במקום להניף אותו, במקום להוליך אותו. ועל הדבר הזה אני רוצה למחות. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת בן-ארי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, ומייד אחרי כן אנחנו ניגש להצבעה. שלוש דקות לרשותך.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בסיפור שהיה אתמול, על אותם המתמחים שכתבו פסקי-דין במקום השופט קליין מנחם.
יצחק כהן (ש"ס):
לא. זה היה אתמול?
נסים זאב (ש"ס):
כן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
רגע, אני לא מבין. זאת פעם ראשונה שאתה שומע את זה?
יצחק כהן (ש"ס):
פה, בארץ?
נסים זאב (ש"ס):
לא, אבל מה שמעניין הוא שהשופט מעולם לא קרא את פסקי-הדין. הוא אפילו לא קרא מה הם כותבים, והם – –
היו"ר יצחק וקנין:
לא יכול להיות שהוא לא קרא אותם – – –
נסים זאב (ש"ס):
– – והם – –
היו"ר יצחק וקנין:
הוא הקריא אותו בהכרעת הדין, לא?
נסים זאב (ש"ס):
– – הם בעצם באו ותבעו אותו – תבעו בעצם את הנהלת בית-המשפט, על כך שהם בעצמם ניסחו את פסקי-הדין של השופט קליין. הוא רק חתם עליהם. הם הגישו את זה בתצהירים, ואני מאמין שהתצהירים שלהם תצהירי אמת, והם הגישו בעצם תביעה כספית – לא התכוונו, חלילה וחס, לפגוע בשופט קליין. הם עבדו שעות נוספות, עבדו בלילות. הם פשוט כמעט ישנו בבית-המשפט מרוב – המערכת, שלא יכולה פשוט לשאת את עצמה. אני לא אומר את זה, חלילה וחס, כדי לפגוע במישהו. אני מאמין בשופט קליין, שהוא שופט באמת – –
יצחק כהן (ש"ס):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
– – מכובד מאוד, ועשה את עבודתו כפי שעשה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. כאשר – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה עוד לא עובדות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני חושב שהיה איזה שופט כדורגל, גם בשם קליין. שופט טוב.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – עובדות.
נסים זאב (ש"ס):
לא, אז מה, אתה לא מאמין לסיפור?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
השופט קליין הכחיש. אז מה העובדות?
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אני אומר לך את העובדות – מה – – –
יצחק כהן (ש"ס):
נסים, אין דבר כזה בארץ-ישראל.
נסים זאב (ש"ס):
אין, ודאי שאין – –
יצחק כהן (ש"ס):
לא יכול להיות.
נסים זאב (ש"ס):
– – מה, אני לא חושד – אני ודאי לא חושד בכשרים.
אבל כאשר אנחנו רואים שהמתמחים נמצאים עד שעות הלילה המאוחרות ונמצאים מעבר לשעות העבודה שלהם והם תובעים לא בכדי – באמת מגיע להם – ומגיע להם פיצוי, ומערכת המשפט לא הכירה בהם, אז אני רוצה לומר שבעצם אנחנו נמצאים במצב שיש חסר רב של שופטים בישראל, נכון? עם זה אתה מסכים? אלה הן עובדות נכונות. אבל איך אנחנו בעצם מנסים לפתור את הבעיה הזאת?
שר המשפטים יעקב נאמן:
יש גם שיא עולמי במספר תיקים לנפש במדינת ישראל.
נסים זאב (ש"ס):
נכון, אני מסכים, אבל, אדוני כבוד השר, אני לא חושב שאנחנו יכולים לפתור את הבעיה בכך שאנחנו נוגסים במערכת המשפט. צריך באמת שופטים יותר מוכשרים, אבל הנקודה שאני רוצה להתייחס אליה היא שצריך לבטל לפחות חציים של ההליכים והליכי המשנה בסדר הדין האזרחי, צריך לאחד את ההליכים, ואם זה לא ייעשה, אדוני, כבוד השר, אנחנו נצטרך עוד הרבה והרבה שופטים, כי אנחנו יודעים שעד שהם מגיעים לדיון עצמו – כמה הליכים מקדמיים יש, עד שבכלל – לפעמים לוקח שנתיים ושלוש עד שהדיון בכלל מתחיל.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת זאב, זמנך תם מזמן, אבל אני – – –
נסים זאב (ש"ס):
לצערי הרב, יש זילות במערכת, וכל הרעיון, אדוני השר, שיהיה דיון מעמיק יותר ורציני יותר. העניין הוא שבבית-המשפט המחוזי דווקא יהיו שלושה שופטים.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מציע שתקרא את מה שכתבת ותסיים, כי אחרת אתה – – –
נסים זאב (ש"ס):
אני מסיים, ממש אני מסיים. תראה, אני ויתרתי על הדיון הקודם כדי שאני אהיה פה עוד דקה נוספת. ברצינות.
היו"ר יצחק וקנין:
אבל יש לך שלוש דקות, כמה אתה רוצה?
זבולון אורלב (הבית היהודי):
חג הקורבן.
נסים זאב (ש"ס):
לכן אני לא חושב שאפשר לפתור את הבעיה בכך שאנחנו בעצם הופכים – כל דיון באופן אוטומטי, הייתי קורא לזה, עובר מבית-משפט השלום, וכאשר הוא עובר לבית-המשפט המחוזי, אם הנושא נדון אצל שופט אחד בבית-משפט השלום, הוא הדין בבית-המשפט המחוזי. צריך להיות שבאופן אוטומטי זה מחייב שלושה שופטים, ורק אם נשיא בית-המשפט מחליט שאפשר לדון – זה צריך להיות ההיפך, החשיבה צריכה להיות הפוכה, אדוני השר. כי אם הערכאה הולכת מהשלום למחוזי, צריך להיות דיון יותר רציני, וזה לא יכול להיות רק אם יש בו שלושה שופטים. וזה לא משנה אם זה 300,000 או 301,000 שקל. 1,000 השקלים האלה לא צריכים לשנות אם יהיה הרכב של שלושה שופטים או שופט אחד.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה בקריאה ראשונה – הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 62), התשע"א–2010, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 21
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 62), התשע"א–2010,
לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
תשעה בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.