קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק דיור סוציאלי בפריפריה, התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2561/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברות הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, יש לנו הצעת חוק של חברות הכנסת מרינה סולודקין ומירי רגב שכותרתה: הצעת חוק דיור סוציאלי בפריפריה, התש"ע–2010. תנמק חברת הכנסת סולודקין, ואם הממשלה חלילה תתנגד, תענה על ההתנגדות חברת הכנסת מירי רגב.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני מציגה לפניכם היום את הצעת החוק הדיור הסוציאלי בפריפריה, שיזמתי יחד עם חברת הכנסת מירי רגב, שעומדת בראשות תת-ועדה על-יד ועדת הכספים, שהנושא שלה הוא הדיור הציבורי.
אני משוכנעת שהמצב הנוכחי בשוק הדיור, הן בשוק הדיור לשכירות והן בשוק למכירת דירות, הוא תוצאה של הפסקת כל תוכניות הדיור הסוציאלי, בנייה ורכישה, מאז שנת 2003. היום נאלצים לשכור דירות 60,000 עולים שאינם מסוגלים לרכוש דיור בשוק הפרטי, והמדינה לא סיפקה להם דירות סוציאליות, הוסטלים, מקבצי דיור או דירות בשיכון הציבורי. מדובר בעיקר בעולים קשישים, במשפחות חד-הוריות ובנכים. הלחץ שיצר ביקוש לדיור מצד 60,000 האזרחים הללו מעלה את מחירי השכירות וכתוצאה מכך מעלה גם את מחירי הדירות הנמכרות בשוק.
כדי להבין טוב יותר את המצב הנוכחי כדאי לפנות להיסטוריה; בשנות ה-50, ה-60 וה-70 נבנו בישראל מאות אלפי דירות ציבוריות ושוכנו בהן עולים מצפון-אפריקה, מאסיה ומברית-המועצות, מהעלייה של שנות ה-70. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 השתנתה המדיניות; ממשלת ישראל החליטה להפסיק את בניית הדירות הציבוריות. גם גל העלייה הענקי מברית-המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90 לא אילץ את הממשלה לשנות את מדיניותה.
בעשורים האחרונים שמענו לא מעט על הצורך להפסיק קליטה דה-לוקס לעולים מברית-המועצות לשעבר, אך המציאות שונה מאוד מהדימוי שנוצר בחלקים נרחבים של החברה הישראלית; רק אחוזים בודדים מהעולים שעלו לישראל משנות ה-90 זכו לקבל דיור ציבורי. רובם רכשו דירה בשוק הפרטי שעבורה הם משלמים מדי חודש משכנתה בסכומים הולכים וגדלים, או גרים בשכירות, שגם היא מתייקרת מיום ליום.
ב-20 השנים האחרונות היתה מפלגה אחת ויחידה שעסקה באופן פעיל בבנייה וברכישה של דיור ציבורי; בתוך שש שנים בלבד, מ-1996 עד 2002, הצליחה סיעת ישראל בעלייה, בראשותו של נתן שרנסקי, לספק 10,500 יחידות דיור רק במקבצי דיור, ואלפי יחידות דיור נוספות בהוסטלים. אך כל התוכניות לבנייה ורכישה של דיור ציבורי הופסקו לאחר תבוסתה של ישראל בעלייה בבחירות לכנסת השש-עשרה ב-2003.
במקביל, מסוף שנות ה-90 התחיל תהליך ההפרטה של הדיור הציבורי. עד היום נמכרו 80,000 דירות ציבוריות מכלל 150,000 דירות ציבוריות שהיו בבעלותן של החברות המאכלסות ערב תחילת ההפרטה. לנוכח עובדה זו, גם המאמצים של משרד הקליטה, שהשיג 500 דירות לדיור הציבורי, וגם שלי, עם חבר הכנסת אלקין, בעזרת לשכת ראש הממשלה והסוכנות, ואנחנו השגנו 700 דירות – זה רק טיפה בים.
אין לי ספק – ואני מדברת בתור כלכלנית בעלת תואר שלישי – שבנייה או רכישה מסיבית של דיור ציבורי על-ידי הממשלה תקטין את מספר האנשים ששוכרים דירות בשוק הפרטי, כיוון שאותם אזרחים נזקקים שנאלצים היום לשלם מחירי שכירות מופקעים תמורת דירות מוזנחות ומלוכלכות יקבלו דיור ציבורי ויעזבו את שוק השכירות. הביקוש לדירות שכורות יקטן, מה שיוריד את מחירי השכירות, וירידה במחירי השכירות תוביל לירידה גם במחירי הדירות למכירה. עקב כך, משפחות צעירות רבות, שלא יכולות לרכוש היום דירות בשוק הפרטי, יממשו סוף-סוף את חלומן לדירה משלהן.
בחוק שלי ושל חברת הכנסת מירי רגב אנחנו מציעות לקנות 5% מהדירות שנבנות בפריפריה – אני מתכוונת צפונה מחדרה ודרומה מאשדוד. אתם יודעים שאני וחברת הכנסת זוארץ הצגנו את החוק לקניית דירות בכל הארץ במאי. בשבוע שעבר נפל החוק של הדיור הציבורי בפריפריה של חברי חבר הכנסת טיבייב.
מה שאני אומרת – העובדה שהממשלה החליטה להתנגד גם להצעת החוק הזאת לא מובנת לי. אני חושבת שההחלטה לא נכונה, כי בסופו של דבר במדינת ישראל, שקולטת עלייה, שיש בה אמהות חד-הוריות ויש נכים, חייבים לרכוש או לבנות דיור ציבורי. לכן אני קוראת לכם, עמיתי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזאת למרות התנגדות הממשלה, ולאשר אותה בהצבעה בקריאה טרומית. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. ישיב ויביע את עמדת הממשלה השר אריאל אטיאס, שר הבינוי והשיכון. בבקשה, אדוני. אם הוא יתנגד להצעת החוק, תעמוד הזכות לחברת הכנסת מירי רגב להשיב על התנגדותו.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, באמת, הנושא של הדיור הציבורי הוא נושא כאוב. ב-20 השנה האחרונות כל הממשלות ניסו גם לטאטא את זה, וכמעט להעלים את המושג הזה של דיור ציבורי, ולתת לזה לרדת בצורה אטית, כי לאף אחד לא היתה היכולת גם להעביר את זה בבית הזה – כי חברי הכנסת הם אחראיים, וחשוב להם מאוד הנושא של הדיור הציבורי. לא הצליחו להוריד את זה, אפילו שב-20 השנה האחרונות כל מי שישב בשלטון, לא חשוב מאיזו מפלגה, לא היה אחד שבא ואמר: אנחנו, כולל משרד האוצר, שבדרך כלל זה מגיע מבית-מדרשו, הדרכים או הצורך לנסות לצמצם את הדיור הציבורי – לא ניסו בפעם אחת לטפל בזה.
האסטרטגיה שעומדת מאחורי התפיסה הזאת אומרת שמאחר שאין לנו כסף בלתי מוגבל, ואנחנו לא יכולים לכל מי שעומד בקריטריונים – לרכוש דירות כמה שאנחנו רוצים, גם אם זה בהיקפים של מיליארדים, לכן עדיף שבכסף שיש לנו נעזור לאזרחים בהשתתפות בשכר-דירה. אלא מה, שההשתתפות בשכר-דירה היא מועטה מאוד, והיא לא מספקת; ההשתתפות בשכר-דירה היום מתחילה ב-600 שקל בחודש, 660, והמקסימום זה 2,200 בחודש. אנחנו יודעים שזה מאוד מאוד בלתי ישים לארגן עם זה – מה גם שרובם המכריע הם באמת אנשים שמקבלים את הכסף הקטן, את ה-660 עד 1,200.
מאיר שטרית (קדימה):
כבוד השר, אני חושב ש-2,200.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
התקציב – מי שיוצא מהתור חמש שנים מקבל 2,200 שקל בחודש.
מאיר שטרית (קדימה):
אה, מי שיוצא לחמש שנים החוצה.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
כן, מהתור. אני שם את הכול, אני לא נותן כאן עכשיו את כל המדרגות. יושבים כאן שני שרי שיכון, והם יאזינו בוודאי בקשב רב למה שאני אומר. אני לא מדבר מהדפים, אז תביאו בחשבון את זה.
עכשיו מה שאני בא להגיד זה שהצעת החוק ראויה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר, טוב מאוד ששר מתמצא בענייני משרדו. זה טוב.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
כשהם צעירים, בעיקר כשהם צעירים זה טוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
בדרך כלל מי שכשהוא צעיר – גם כשהוא מתבגר הוא – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אחרי חמש שנים – – – אומרים: אין לי דירה.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
נכון, לכן הקדמתי ואמרתי שכל הממשלות ב-20 שנה האחרונות.
מאיר שטרית (קדימה):
נכון.
קריאה:
רע מאוד.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר לשעבר שטרית, גם השר בוים, אם זה רע מאוד, בשביל זה לא נבחרים אחרי זה; אם זה רע מאוד.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
מה הפתרון? הפתרון הטוב ביותר היה לו הקצתה הממשלה מיליארדים לעניין הזה והיתה מטפלת בנושא הזה. מאחר שאין את זה, אנחנו צריכים את העוגה שיש לנו לחלק בסדרי העדיפויות הטובים ביותר, שאפשר.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
ואני, יש לפני כמה נתונים, למה אני לא תומך בחוק הזה, ובאיזה דרך אני כן הייתי מסכים לתמוך, וכתבתי על זה מכתב לוועדת השרים לחקיקה. הצעת החוק מתייחסת לכך שיש להגדיל את מספר יחידות הדיור הציבורי בפריפריה. אלא מה? בפריפריה יש לנו מספיק יחידות דיור, ויש פה מספרים לפני. אם הצעת החוק – וכתבתי את זה במכתב שלי לוועדת השרים לחקיקה – היתה מתייחסת לזה שצריך להגדיל את מספר יחידות הדיור לדיור הציבורי באזור המרכז, אני הייתי תומך בזה וגם מגיע לוועדת השרים לשכנע – – –
יואל חסון (קדימה):
אבל אין הטבות לפריפריה, אז לא בונים.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
לא לא לא, עזוב, אתה מבלבל, חבר הכנסת חסון. מדובר בדיור ציבורי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אתה הולך נכון, אבל לא לגמרי. אם יש בפריפריה דירות, תן יתרונות, אז יבואו אנשים לפריפריה. הוא יודע את זה, השר. כבוד השר אומר את זה בעצמו.
יואל חסון (קדימה):
זה דיור ציבורי?
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
לא, מדובר על דיור ציבורי. החוק הזה – מדובר על חוק הדיור הציבורי, שהם רוצים להגדיל ב-5% את הנושא הזה.
רוברט טיבייב (קדימה):
יש דיור בפריפריה, במרכז הארץ – – –
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אני רוצה לומר לכם, שככל שהחוק היה מתייחס להגדלת מספר יחידות הדיור באזור המרכז, אנחנו היינו תומכים בו. אני רוצה לתת לכם מספרים. יש לנו היום בפריפריה מלאי זמין, לא ממומש, דירות ריקות – 572 יחידות דיור – ריקות – בפריפריה, שאף אחד לא לוקח אותן.
רוברט טיבייב (קדימה):
מה זאת אומרת לא לוקח?
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
ממתינים בתור – 510. יש לנו יותר דירות פנויות מדירות לא פנויות, ולכן אני רוצה לומר לכם – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא נכון.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אני מוכן להסכים שאתם תביאו הצעה – –
רוברט טיבייב (קדימה):
הבאתי את ההצעה, התנגדתם.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
– – חדשה שתיתן יחידות דיור במרכז, כי יש לנו מחסור.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
יש לנו בדיור הציבורי 18,500 יחידות דיור – אתם רוצים להקשיב דקה? זה לטובתכם עכשיו – יש לנו במרכז, חדרה–גדרה, 18,500 יחידות דיור של דיור ציבורי. יש לנו בפריפריה 47,500. אז מה, אתם רוצים להעמיס עוד?
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת רגב, עוד מעט את תעלי. חברת הכנסת רגב, עוד מעט את עולה לענות.
רוברט טיבייב (קדימה):
אתם לא נותנים אותן לאנשי פריפריה, זה לא נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבייב, לשבת, לא לקרוא קריאות ביניים בעמידה.
רוברט טיבייב (קדימה):
אני גר בפריפריה, ואני יודע יום-יום מה קורה שם.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
ממתינים בתור באזור המרכז – 1,980 משפחות. במרכז, לא בפריפריה. ולכן, חברי חברי הכנסת, אני חושב שבאמת צריך לתת תמריצים בנושא הזה, ואני אגיד לכם מה הדיאלוג שיש לנו עם משרד האוצר בנושא הזה, ובזה אני מסיים.
אנחנו רוצים שבמכרזי קרקע שמינהל מקרקעי ישראל מפרסם, במסגרת העמסות שמעמיסים – את כל העמסות הפיתוח, ייכתב במפורש שהקבלן צריך להשאיר בידי המדינה 3%–4% של יחידות דיור, באזורים שנקבע, לא בבנייה של מגדלים ולא בבנייה של יחידות דיור שמטבען הן יקרות. אני לא איש בשורה שמשרד האוצר מסכים כרגע, אבל אני חושב שזה דבר שיודע לייצר דירות גם בתמהיל נכון. זה הדבר הכי מרכזי.
אני חושב שלכן אנחנו צריכים לדחות כרגע את החוק הזה, וככל שתהיה הצעה שמתייחסת יותר למקום שבאמת יש בו מחסור של יחידות דיור בדיור הציבורי, בהחלט אני אתמוך בה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר. חברת הכנסת מירי רגב, את יכולה להשיב לשר במשך חמש דקות על התנגדות הממשלה. בבקשה.
מרינה סולודקין (קדימה):
אני גם רוצה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא, חברת הכנסת סולודקין, זה תקנון חדש. כל מה שהתקנון מאפשר אנחנו עושים, אבל לא ממציאים תקנון חדש.
מירי רגב (הליכוד):
שר הבינוי והשיכון, אני רוצה להפתיע אותך; אנחנו מוכנים לשנות את ההצעה, אתה תצביע בעד? זאת בדיוק הבעיה, אין לכם שום כוונה לפתור את בעיית הדיור. זאת בדיוק הכוונה. אני אומרת לך – – –
יואל חסון (קדימה):
כל הכבוד.
מירי רגב (הליכוד):
סליחה, אני מדברת עכשיו. אתה דיברת – – –
אורית זוארץ (קדימה):
כל הכבוד.
מירי רגב (הליכוד):
אל תגידו לי "כל הכבוד".
קריאה:
הם ייקחו לך את מכסת הדיבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברי, מה קרה לכם? מה קרה? אתם מפריעים לחברת הכנסת סולודקין, קודם כול.
יואל חסון (קדימה):
אנחנו רוצים שדבריה יהיו ברורים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתם לא מקהלת ציונים. אתם לא מקהלת ציונים.
מירי רגב (הליכוד):
אני עומדת כאן היום בכאב גדול, יוצאת נגד הממשלה. אני יוצאת נגד הממשלה, ואני יודעת שיוטלו עלי סנקציות, כי לא יכול להיות שאנחנו לא נטפל בדיור במדינת ישראל. לא יכול להיות מצב כזה שאלפי צעירים חלשים, נזקקים, אין להם איפה לגור. גם בפריפריה אין להם איפה לגור. עכשיו הוציאו אדם שאין לו איפה לגור, מהפריפריה. רק לאחר דיון שלנו עם מנכ"ל משרד השיכון והבינוי לא הוציאו אותו משם. אז שלא יספרו לנו סיפורים שיש דירות. הקוף הזה שנקרא מחסור בדירות עובר מוועדות תכנון שיש להן זמן לשתות תה וקפה כי אין ול"לים, דרך מינהל מקרקעי ישראל שלא יכול להוזיל את עלות הקרקע כי האוצר צריך לספסר על חשבון הצעירים שאין להם כסף, ועלות הקרקע היא במחיר שהוא לא יכול להיות, ואנחנו יושבים פה ומחכים לפתרון מהשמים, כי בינתיים קופת האוצר מתעשרת מזה. למה לא? למה לא נעשיר את קופת המדינה? איך אנחנו נגזור קופון? רק על חשבון החלשים או הזוגות הצעירים, אותם אנשים שמשלמים מסים ועושים מילואים.
אתה יודע מה, שר השיכון והבינוי? מחיר למשתכן לא צריך להיות על מחיר קרקע, הוא צריך להיות על מחיר דירה. כי מחיר קרקע, שמתחיל מ-300,000–400,000 שקל הוא לא הגיוני. בעניין הזה מי שמרוויח זה האוצר. לא יכול להיות מצב כזה. לא יכול להיות מצב כזה שיושבת פה הממשלה ולא מתייחסת לנושא הזה.
אנחנו צריכים לתת תמריצים לקבלנים לבנות דירות קטנות, כמו שהיה בתקופת שרון. שרון בנה 100,000 יחידות דיור בשנתיים לעולים חדשים. אנחנו יכולים לבנות 100,000 יחידות דיור לצברים שלנו. אנחנו צריכים לתגמל ראשי ערים שיבנו דירות קטנות בזה שאנחנו נתגמל אותם ובזה שאנחנו שניתן להם לבנות 20% לבני המקום; אתה יודע את זה, דיברנו על זה.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
זה לא נכון.
מירי רגב (הליכוד):
הכול נכון, אבל יש כאן מגמה – שדיור סוציאלי הוא חלק מדיור כללי.
אמרת דבר מדהים, בואו ניתן לקבלן לבנות, ו-5% מהם יהיו לדיור סוציאלי. אני אתך במהלך הזה, אז למה לא עושים את זה?
אז האוצר אשם, זאת הבעיה. האוצר אשם, התכנון אשם, זה אשם, כולם אשמים – הקוף הזה עובר מאחד לאחד, ובסוף המצב הוא שלאנשים אין איפה לגור. זה המצב. זה המצב – שאין לאנשים איפה לגור.
ראש הממשלה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת מירי רגב, תרשי לי רגע להיות סניגור של האוצר. האוצר תפקידו לחלק את תקציב המדינה. הוא מחלק למשרד השיכון, מחלק למשרד הזה – ברגע שהוא סיים לחלק, לא נותר תקציב בידיו. זאת אומרת, לא באים שרי שיכון ואומרים אחרי זה – ואני לא מדבר על אטיאס – לא בא שר השיכון זאב בוים, לא שר השיכון שטרית, ואומרים לאוצר: עכשיו נתתם לנו, עכשיו בואו נתחיל סיפור חדש, כי יש מצוקה. זה תפקידם – זה תפקידם, זה תפקידם, רבותי, לקבוע את סדרי העדיפויות. באים לאוצר – כל פעם, כל מי שאין לו משהו, יאמר לאוצר. יש לכם – כל שר תקציבו, הוא יקבע את סדרי העדיפויות.
מירי רגב (הליכוד):
ואז כשהנגיד מתערב, המבוגר האחראי, כועסים על הנגיד, מה הוא מעלה את הריבית, הוא פוגע בכל המשק. אבל הוא היחיד שמנסה להגיד שיש כאן בעיה אמיתית. בואו נפתור אותה, בואו נתעורר. החלום הזה של זוגות צעירים לבנות בית הולך ומתרחק, אבל החלום הזה יהיה בסוף הסיוט של הממשלה הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחברת הכנסת מירי רגב. אדוני שר האוצר, אני מצטער שהגנתי על האוצר.
כל אחד מכם הוא פוטנציאל לשר. אתם צריכים להבין. האוצר מחלק את אוצר המדינה, וכל הממשלה מאשרת אותו. אחרי זה, בתוך המשרדים, כל אחד קובע את סדרי עדיפויותיו. יש לו בוודאי עדיפויות חשובות ביותר. הוא גם רמז שאם היתה עדיפות אחרת הוא היה שוקל בהחלט להתמודד עם העניין במסגרת משרדו.
מירי רגב (הליכוד):
אתה יודע כמה כסף נכנס לקופת המדינה בגלל ספסור הקרקעות?
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת רגב, את אמרת את דברייך, ובוודאי שכנעת את הכנסת. עכשיו נראה איך מצביעים, זה הכול.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק דיור סוציאלי בפריפריה, של חברות הכנסת מרינה סולודקין וחברת הכנסת מירי רגב – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה טרומית. נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק דיור סוציאלי בפריפריה, התש"ע–2010, נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, 29 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לא עברה, וירדה מסדר-היום.
רבותי חברי הכנסת, בהצבעה על החוק בעניין מס ערך מוסף, הצביע חבר הכנסת יריב לוין בעד החוק, למרות העובדה שהתכוון להצביע נגד. אינני משנה את ההצבעה, ומודיע: היזהרו חברי הכנסת בהצבעתכם, שכן בהחלט יכול להיות מצב שבו חבר הכנסת לוין, לא במקרה זה, הצביע בעד החוק משום שהתכוון להצביע בעד החוק ואז באו אליו בטענות והוא שינה את הצבעתו. לכן אינני משנה את ההצבעה, רק מסתפק בהודעתו של חבר הכנסת לוין לפרוטוקול.