קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (אזורי רישום), התש"ע–2009
[הצעת חוק פ/1635/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת עתניאל שנלר)
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק פ/1635, הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (אזורי רישום), התש"ע–2009, של חבר הכנסת עתניאל שנלר. בבקשה. חברת הכנסת רגב, רק בשקט. תודה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
היו"ר מגלי והבה:
אדוני יודע שהתשובה וההצבעה, גם שלך במועד אחר?
עתניאל שנלר (קדימה):
כן.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. חשוב שנגיד את זה. בבקשה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אני הולך להציג בפני כנסת ישראל הצעת חוק שבעצם מהווה תשובה על חלק מהמתחים הגדולים שקיימים בחברה הישראלית, בין ההיבטים ההלכתיים לבין ההיבטים האחרים, היומיומיים, במדינת ישראל. הצעת החוק המונחת לפנינו עוסקת ברישום לנישואים, וכפועל יוצא מזה – גם בדרך עריכת חופה וקידושין.
על-פי הצעת החוק, כל זוג שירצה להינשא יוכל להירשם בכל לשכת רבנות שהוא יבקש להירשם בה, כשלשכת הרבנות – כמובן לשכת רבנות, היא מאושרת. על-פי החוק הקיים הוא חייב להירשם בלשכת הרבנות באזור מגוריו. למה זה חשוב? זה חשוב כי כך, למשל, אם אני עכשיו סטודנט שלומד בבאר-שבע ומקום מגורי בקריית-שמונה, בשביל לגמור דברים טכניים של רישום אני צריך לנסוע מבאר-שבע, להגיע לקריית-שמונה ולהירשם שם. ומה היתרון של באר-שבע על קריית-שמונה ולהיפך? אותו דבר לגבי ימי עבודה, אותו דבר לגבי כל מקום שאליו נצטרך לנסוע.
באה הצעת החוק ואומרת: תוכל להירשם במקום שאתה רוצה. אבל אז יעלו טענה ויגידו: רגע אחד, הרי למה נקבע בחוק שאתה חייב להירשם במקום שאתה רשום בתעודת הזהות שלך? כדי שהמועצה הדתית שמכירה אותך ואת משפחתך ואת קרוביך, יוודאו שאתה רשאי להתחתן. אולי אתה פסול, או מעוכב חיתון, אולי הגיור שלך לא גיור, אולי יש תקלות, אולי אין לך מסמכים מספיק.
זאת טענה שהיתה טובה בעידן שלפני המחשב. בעידן שבו יש מחשב, אתה נרשם, לטובת העניין, לפי הצעת החוק, במקום מאושר כלשהו; לטובת העניין, יש בן-זוג מחיפה, בן-זוג אחר מירושלים, ואני לומד בתל-אביב ואני רוצה להירשם בתל-אביב. הרב של תל-אביב ירשום אותי בתל-אביב, ובכל המקומות במדינת ישראל יראו על המסך של המחשב שנרשמתי לנישואים, והרב של ירושלים והרב של חיפה יקבלו הודעה מיוחדת: שימו לב, איש הרשום אצלכם נרשם אצלי. איך מהלך כזה – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת כץ, אל תפריע לשר השיכון, כי אנחנו שומעים את הדיון שלכם עד פה.
עתניאל שנלר (קדימה):
הדבר יגרום לכך שיותר אנשים יפקחו על הנישואים, שלא תהיה תקלה, שמי שאינו רשאי להתחתן ולהינשא לא יוכל להינשא באיזה מין ניסיון להגניב איזה רישום. זה מהלך שכל מי שההלכה לצדו, או רוצה לשמור על ההלכה, חייב להצמיד את החוק הזה ללבו, כי הרישום הזה יהיה רישום אמיתי, תחת בקרה אמיתית.
ראו זה פלא, סיעה מסוימת בבית הזה מתנגדת לחוק, סיעה חרדית. איך זה יעזור לאחרים – לאחרים זה יעזור משום שיהיה קל יותר לאנשים להירשם, משום שיקבלו אותם במאור פנים, משום שברגע שאתה נרשם במקום שמאיר פנים אליך, שם תירשם, ואתה תקבל רק מקום מורשה, והרב שישיא אותך, ישיא אותך על-פי ההלכה, מלא, בלי שום הנחות.
משה גפני (יהדות התורה):
למה כל הזמן מדברים על מאור פנים – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת גפני, אני יודע שאתה מנהל את ועדת הכספים ביד רמה, אז תן לנו לנהל את המליאה גם ביד רמה – זה א. ב. כשמישהו מחברי הכנסת, גם כשאתה הצגת – לא מפריעים לחבר כנסת בהצגת הצעת חוק. אתה יכול להתנגד ולעלות.
משה גפני (יהדות התורה):
למה מדברים על העניין של מאור פנים בהקשר שלנו ולא של הכיפות הסרוגות? למה עלינו מדברים כמו אני לא יודע מה?
היו"ר מגלי והבה:
תודה. הרב גפני.
עתניאל שנלר (קדימה):
גם הצעקה הזו שלך לא הועילה למאור פנים, משום שהחוק הזה, חבר הכנסת, חברי וידידי הרב גפני, הוא ההלכה. הוא ההלכה. והלכתי לרבנים הראשיים, אתם ניסחתי את החוק, ומועצת הרבנות הראשית מכירה את החוק וחושבת שזה בדיוק מה שצריך להיות מבחינת החוק. אתה הולך להקפיד, אבל עם מאור פנים; אתה הולך לא לחרוג כהוא-זה מההלכה, אבל אתה מאפשר שרק רבנים שעומדים על-פי ההלכה והקריטריונים ישיאו, ולא ייקחו כסף שלא ראויים לקחת ולא יתזזו אותם, כשיש עולם מחשב.
שאלו אותי היום למה אתם מתנגדים. אמרתי: אני לא יודע. אני באמת לא יודע מדוע אתם מתנגדים. מדוע לא לאפשר לציבור להירשם, כשבאמת נותנים להם את כל השירות בעולם מודרני, דרך המחשב? רק למקומות מאושרים. אבל אני יודע למה. אני אספר לך למה.
משה גפני (יהדות התורה):
תגיד את האמת, אתה יודע למה. דיברנו על זה, שיכולים ללכת, ימצאו איזה רב – לא אגיד יישוב – שהוא כזה לא חשוב, וכולם ילכו אליו.
עתניאל שנלר (קדימה):
גפני, אני יודע למה, עכשיו אני אענה על זה בדיוק. כי אם היית אז מקשיב לי – אולי עכשיו תקשיב לי ותראה שאנחנו מסכימים. נסכים ברגע זה.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל אני מדבר אתך במאור פנים.
עתניאל שנלר (קדימה):
אתה צודק. לכן כל כך נעים לי לדבר אתך. אבל אני רוצה לנסות לשכנע אותך עכשיו, כי ההצעה הזאת אומרת שאם יש רב שיש לך ספק, הוא עצמו לא רשאי לרשום. הרי הוא רושם ומפרסם לכולם כהערת אזהרה, ואותו רב שאתה סומך עליו יגיד לו: אדוני, אתה לא רושם, כי יש לי מה לומר עליו – זה כתוב בלשון החוק.
אתה מפחד מדבר אחר: היתה בעבר פסילת גרות, אז אולי יש לך איזה הווה אמינא להגיד: לא ילכו לרבנים המקפידים על גרות, ועל-ידי זה לא תהיה בקרה על גרות. אני אומר: חברים, ההצעה הזאת אומרת: פתיחות מרבית לכול. פותחים לא רק את הלב ואת מאור הפנים; מקלים על האזרח בלי להוריד כהוא-זה, גרם, מהצד ההלכתי, בלי להוריד גרם מהעובדה שהכול יהיה בדיוק לפי מה שהרבנות קבעה בתקנות השונות שלה.
לכן אני אומר וחוזר כאן ומבקש ממך, הרב גפני – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא בעסק.
עתניאל שנלר (קדימה):
אתה בעסק מאוד. אני רוצה לומר לחברי חברי הכנסת: הנושא נדון בוועדת שרים. ועדת השרים אישרה את החוק אחרי ששאלו עוד פעם את הרב הראשי לישראל, שחברי כנסת כאן, מסיעות דתיות וחרדיות וחילוניות, בדקנו את זה שוב ושוב עם הרב הראשי הראשון לציון, שיאריך ימים ושנים על כיסאו, הרב עמאר. מצד שני, באו הסיעות שאינן מוגדרות כחרדיות או דתיות, ואמרו: סוף-סוף יש בשירותי הדת שירות שהוא פתוח, שהוא נגיש, שימנע לקיחת כסף שלא כדין מתחת לחופה, שלא ייצור מצב שפוסלים גיור בלי איזו מערכת מפקחת, וכולם יהיו מרוצים. הגיע חבר הכנסת גפני – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
הם הרי לא ייתנו את זה אף פעם. זה סתם – – – הם הרי לא ייתנו את זה. אתה יודע את זה. אין לך ויכוח אתי.
עתניאל שנלר (קדימה):
לא, אני לא מאמין לזה, חבר הכנסת הורוביץ.
ניצן הורוביץ (מרצ):
הם לא ייתנו לך, בחיים לא ייתנו.
עתניאל שנלר (קדימה):
ולמה העליתי היום – אני רוצה שאדוני היושב-ראש ידע למה העליתי היום. בימים האחרונים כולנו עדים למתח גדול מאוד בחברה הישראלית בין החרדים לאחרים, ויש הרבה טענות בדברי כל אחד ואחד, וכל אחד יבטא את המתח בדרכו שלו. הנה יש לנו כאן הצעת חוק, שבקלות רבה אפשר לאחד ידיים. פתיחות על-פי ההלכה. מאור פנים של מדינה יהודית. למה לכופף ידיים? כולם מסכימים, למען השם. אז דווקא בשבוע כזה של מחלוקות בעם הזה אי-אפשר לומר: בואו נסכים על משהו?
אז מאיים גפני שהוא יפיל את הממשלה, ולכן לא מצביעים על זה היום. זה לא דעת תורה; זה דעת של פוליטיקה, ודעת תורה זה "האמת והשלום אהבו". דעת תורה זה מדינה יהודית מבלי שכל אחד לוקח את היהדות אליו: אני זה היהדות, אין יהדות בלתי. לא. במדינה יהודית, בנושאי לידה, להיות יהודי, נישואים וגירושים, זה הסטטוס-קוו, יהיה על-פי ההלכה; אבל גם את זה אפשר לעשות בצורה אחרת – בפתיחות, באהבה.
לכן, אדוני היושב-ראש, בצער רב אנחנו לא מצביעים היום, כי אם היו מצביעים היום – אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, למעט מעטים מאוד, כולם היו בעד. אבל האם באמת מגיע לציבור במדינת ישראל, לציבור היהודי, שבגלל פוליטיקה, בגלל פוליטיקה?
לכן אני קורא לכל חברי הכנסת, ובעיקר אני קורא לסיעת דגל התורה, ואני פונה לחברים שנמצאים פה: הרב פרוש, אני ממש פונה אליכם. אין בעיה הלכתית. זה מחזק מצד אחד את הפיקוח על הנישואים הראויים, עוזר לפיקוח, זה נתמך על-ידי הרבנים הראשיים, נתמך על-ידי עולם ההלכה. הציבור האחר מבקש את זה. זה נכון. זה פותח את הדלת.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה חוזר על הדברים.
עתניאל שנלר (קדימה):
אני מסיים. זה פותח את הדלת להתחתן כראוי על-פי ההלכה, אבל בעיקר זה פותח את הלב של יהודי ליהודי, כי "האמת והשלום אהבו", ועל זה אולי תיבחן כנסת ישראל ככנסת המדינה היהודית.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.