קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק דיור ציבורי בפריפריה, התשס''ט–2009 [הצעת חוק פ/1578/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת רוברט טיבייב) היו"ר ראובן ריבלין: אני ממשיך בסדר-היום, רבותי חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב להציג את הצעת חוק הדיור הציבורי בפריפריה, התשס"ט–2009. בבקשה, אדוני, עשר דקות מלאות לרשותך. בבקשה. רבותי, כל מי שמבקש לשוחח יצא החוצה, ויאפשר לחבר הכנסת טיבייב להשמיע את דבריו. בבקשה. רוברט טיבייב (קדימה): רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, יצא שעליתי לארץ, וישר משדה התעופה הגעתי לאופקים – והערה קטנה: מראש אני אומר לכם שאני גאה להיות תושב אופקים. היו"ר ראובן ריבלין: נא להגביר את הרמקול. רוברט טיבייב (קדימה): ככה גם יצא שכל ממשלות ישראל ב-20 השנים האחרונות לא בנו דיור ציבורי, אבל בכמה עיירות וגם באופקים יש דירות "עמיגור", וברוך השם, די בשפע. אבל מה קורה, אדוני היושב-ראש? קורה עניין די פשוט, כי מאכלסים את הדירות ומשחררים מדי פעם את האנשים שגרים במרכז הארץ – תל-אביב, ירושלים, פתח-תקווה – ושולחים אותם לאופקים, או לעיר אחרת – שדרות, נתיבות. אז מה קורה פה? קורה דבר מעניין ופשוט: חוץ מזה ששולחים לערים האלה אוכלוסייה די חלשה, ואין לי בעיה עם זה, למחרת אותם אנשים הולכים למשרד הרווחה בעיר, וכמו שאנחנו מכירים את מחלקות הרווחה בפריפריה, אין להן שום אמצעים, שום אפשרות לעזור לאותם אנשים. אז מצד אחד, אדוני היושב-ראש, קורה מצב מאוד מעניין: שולחים לעיר פריפריה אוכלוסייה חלשה, ועוד יותר מחלישים את העיר. יש לי שכן, ממש גר לידי, בחור, ישראל, עובד קשה, גם אשתו. הוא הגיע ל"עמיגור" כדי לבקש דירת "עמיגור". מה אומרים לו? אין לך מספיק ילדים, יש לך בינתיים רק שניים, אתה צריך שלושה. היו"ר ראובן ריבלין: זו ההחלטה לגבי דירות נ"ר. רוברט טיבייב (קדימה): אוקיי. אחרי שנתיים נולד לישראל עוד ילד. הוא מגיע ל"עמיגור", מה אומרים לו? אין דירות. ודירות יש, אבל שולחים את האנשים ומשחררים את האנשים ממרכז הארץ. אז מה קורה פה? מה צריך לעשות אותו ישראל, בחור שעובד כל הזמן, שיש לו ילדים, הוא גר באופקים. הוא צריך לשכור דירה, צריך לשלם כסף, ומצב החינוך באופקים – אנחנו יודעים מה המצב. אנחנו יודעים גם מה המצב בתעסוקה, זה לא כל כך פשוט – אין מקומות עבודה. העירייה חלשה, יש ועדה קרואה באופקים, ותיכף גם נסביר למה. אפילו חנות "סטימצקי" אין באופקים. אז מה צריכה לעשות משפחה צעירה, מה יש להם לחפש באופקים, כשאפילו דירה הם לא יכולים לקבל? ברור, המסקנה היא די פשוטה: הם צריכים לעבור למרכז הארץ. אז מאיפה יש לנו התופעה של הנדל"ן במרכז הארץ? זאת הסיבה, יכול להיות אחת מהסיבות, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק אומרת דבר פשוט: לתת רבע מהדירות שיש באותן ערים, דירות "עמיגור", לתת להם, לחלק למקומיים. לתת לראש העיר לחזק את האוכלוסייה שלו. אז אנחנו שמענו בכלי התקשורת את ההנחיה של בנק ישראל. אני לא בטוח שההנחיה של בנק ישראל תעזור לאותו ישראל לקנות דירה. זה פשוט לא יעזור לו, כי אם יש מאגר של אנשים שדורשים את הדירה, זה לא יעזור בשום דבר. אם אנחנו כבר מדברים, והממשלה הזאת מדברת די הרבה, על צמצום פערים בחברה הישראלית – זה לא צמצום פערים, זאת הגדלת פערים. מי שיש לו כסף, העשירים, יכולים להרשות לעצמם לקנות דיור ציבורי. מי שאין לו, אותו ישראל, הוא יישאר באותו מצב. הוא ייכנס לעוד עוני, כי המחיר של השכירות – ברור שהוא יעלה. אז מצד אחד, לא ברור – וכמובן אני מכיר המון אנשים, ודווקא מקרב העולים, ולדעתי משרד הקליטה צריך להילחם עבור הצעת החוק הזאת; אמרו לי שחבר'ה מישראל ביתנו דווקא תמכו בהצעת החוק, אבל זה לא מספיק. קודם כול, תודה, אבל זה לא מספיק, אתם צריכים להילחם. זאת האוכלוסייה שלנו ביחד. אני לא ראיתי שום צעד, גם של משרד הקליטה, גם של משרד הרווחה. היו"ר ראובן ריבלין: אני לא מפריע לחברי סיעתך להפריע לך, תבין את זה. אם זה בא ממקום אחר, אני אעיר. רוברט טיבייב (קדימה): כבר 20 שנה לא בנו דיור ציבורי במדינת ישראל. לדעתי, פה השורש של כל הבעיות. עוד פעם אני חוזר ואומר את אותם הדברים: אם יש מאגר, וצריך לבנות דיור ציבורי, ובנק ישראל לא יעצור את התופעה של הנדל"ן ושל הדירות, העשירים יתעשרו הרבה יותר, העניים יידרדרו הרבה יותר. אז לפחות יש לנו אפשרות לתמוך איכשהו באותן ערי הפריפריה, לפתור איכשהו את הבעיה. אני גם לא מבין את עמדת הממשלה, למה היא מתנגדת לחוק הזה. אדוני היושב-ראש, אני פשוט לא מבין, זה לא נתפס אצלי. יכול להיות שכבוד השר אחר כך יעלה ויסביר לי את זה, אבל בינתיים אני לא מבין, כי כל מה שקורה, מדינת ישראל הופכת את ערי הפיתוח – סליחה, אני ממש מתרגש ואני לא רוצה להשתמש בביטוי הקשה, אבל הן הופכות לפח האשפה של מדינת ישראל. היו"ר ראובן ריבלין: תמתין, תמתין. עד שלא ייפסקו הצעקות בספסלי קדימה לא אאפשר לו לדבר. יואל חסון (קדימה): למה אנחנו תמיד אשמים? היו"ר ראובן ריבלין: אני לא יודע, תבררו את זה אצלכם. פשוט הוא לא יכול לדבר, כל הזמן עולות צעקות מהספסלים. בבקשה. רוברט טיבייב (קדימה): אמרתי שאני גר באופקים, אמרתי שאני גאה שאני גר באופקים, ושמעתי פה אחד מחברי הכנסת אומר לי: איפה אתה גר? אמרתי: באופקים. מה הוא אמר לי? "משתתף בצערך", והוא צודק, אדוני היושב-ראש, הוא צודק. אתם צריכים לבוא לאותה עיר, אופקים, ולראות מה קורה שם, להסתובב ברחובות ולהבין מה קורה שם. אבל גם פה יש לנו בעיה, כי יש לנו ועדה קרואה. גם עניין – אני לא יודע איך להסביר, עניין מאוד מעניין, למה לא לתת לאותם התושבים זכות בחירה. אני כבר לא מדבר על מערכת החינוך באופקים, שזאת אחת הסיבות לכך שיש בריחה של צעירים למרכז הארץ. חינוך זה הדבר הכי חשוב לכל ההורים לאותם התלמידים, כולל. יש לנו רק בית-ספר מקיף כללי אחד באופקים, והתוצאות של הבגרות של בית-הספר הזה – סליחה, אני לא רוצה להמשיך לכיוון, אני מפחד שיאשימו אותי שאני מחפש את מערכת החינוך באופקים במיוחד, אבל זו עובדה. אדם שרוצה לתת חינוך באופקים לילד שלו, יחפש מערכת חינוך חזקה, ואין באופקים. אין תעסוקה באופקים. אין דיור באופקים. אז מה אותן משפחות צעירות צריכות לעשות? המסקנה היא די פשוטה: הן צריכות לעזוב את העיר; ומכניסים את העיר להידרדרות הרבה יותר חזקה. לצערנו הרב, הוועדה הקרואה לא מטפלת בנושאים האלה, וכנראה זה לא מעניין אותה. לוועדה הקרואה הדבר הכי חשוב זה להתמודד מול הבעיות של משרד הפנים, ואת משרד הפנים זה גם לא מעניין. אז עוד פעם חוזרים להנחיות של בנק ישראל, הנחיות לבנקים. עוד פעם, נגיד שמשפחה צעירה רוצה לקנות דירה באותה אופקים. נכון לעכשיו, הדירה הכי זולה גם באופקים – חצי מיליון שקל. הוא צריך להוציא 200,000 מכיסו ואין לו. מה הוא צריך לעשות? הכיוון האחר – ללכת לשכירות. עם כל מה שקורה בנדל"ן גם המחירים של השכירות יעלו. אז מה יעשה אותו ישראל השכן שלי? בינתיים אין פתרון לי, אין פתרון לממשלה, אין פתרונות לאף אחד. אני ממש קורא לממשלת ישראל לתמוך בהצעת החוק. זה לא תקציבי, זה ציבורי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. כמובן תעמוד לך הזכות, אם הממשלה מתנגדת, לחזור ולעלות. אני מזמין את השרה סופה לנדבר להשיב ולהביע את עמדת הממשלה. בבקשה, גברתי. השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, לפני התשובה של הממשלה אני צריכה להגיד לך, חבר הכנסת טיבייב, שאני מתייחסת בלב מאוד מאוד כבד לזה שבעצם ממשלת ישראל מתנגדת להצעת החוק, ולכן צריכים להסיר אותה מסדר-היום. עם זאת, אתה יודע בדיוק שהבעיה הכואבת הזאת, בעיה קשה ביותר – אתה אמרת נכון שבמשך 20 וכמה שנים ממשלות ישראל לא התייחסו לדיור הציבורי כמו שהיו צריכות להתייחס. לדעתי, בהצעת חוק פרטית אי-אפשר לפתור את הבעיה. רוברט טיבייב (קדימה): תהפכו אותה לממשלתית. השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: אבל אני דורשת פתרונות דיור ציבורי, ואני מסכימה אתך שממשלת ישראל ומדינת ישראל צריכות להתחיל לתת פתרונות. בגלל זה אנחנו פנינו לראש הממשלה. בעיית הדיור הציבורי קיימת בכל המדינה, לא רק באופקים ולא רק בפריפריה, ואני דורשת מממשלת ישראל פתרונות עבור זכאים לדיור. בעקבות דרישה זו, ראש הממשלה הקים או הורה להקים ועדה לבחינת מתן פתרונות למצוקת הדיור. ועדה זו התחילה לפעול. אגב, משרד הקליטה – וחבל שאתה לא יודע על כך – בעניין של פתרונות לדיור עשינו כמה צעדים. בצעד האחרון היתה החלטה של הוועדה הזאת לפנות לקבלנים עם הצעה לתת הצעות לממשלה, אם יש פתרונות לדיור ציבורי, או דיור שאפשר להפוך אותו לשכירות של דיור ציבורי. לא קיבלנו פתרונות. עם זאת, המשרד לקליטת העלייה, בזמן שאני שרה לקליטת עלייה, עשה כמה צעדים: קודם כול, תור גלוי לדיור ציבורי במסגרת משרד הקליטה; נוסף על זה, גילינו 500 יחידות דיור שחילקנו בתוך פחות מחודש ימים. אני צריכה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שעל 500 דירות היו לנו 12,000 פניות. זה אומר שבמשך שנים רבות במדינת ישראל לא נעשה שום דבר בעניין של הדיור הציבורי. יחד עם שר השיכון אנחנו מחפשים עוד פתרונות, וקיבלנו מהסוכנות לפני כמה חודשים – קיבלנו ואישרנו בממשלה שיפוץ של 650 דירות, והתהליך התחיל. אני מקווה שהוועדה הזאת תיתן פתרונות של עוד כמה צעדים, שפשוט חייבים לתת. עם זאת, בחקיקה הספציפית הזאת יש כמה דברים שלדעתי כן יכולים לפגוע בעולים חדשים. חבר הכנסת טיבייב, בהצעה שלך יש פגיעה בעולים חדשים, מפני שאתה נותן להם הקצבה ל-15 שנה מקסימום. ומה יקרה אחרי 15 שנה? היום, כאשר עולה חדש מקבל דירה, הוא חי בדירה הזאת במשך כל ימי חייו, ולא יכול להיות שאנחנו מקצרים את התהליך הזה לזמן מוגבל מפני שבן-אדם כבר נמצא בדירה. קריאה: – – – השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: אתם לא יכולים להגיד שאני לא מבינה מפני שאת העניין הזה אני מבינה היטב. עם זאת, ממשלת ישראל מתכוונת לעשות את הצעדים הבאים, ואני חושבת שאני יכולה להסכים אתך בזה שפתרון לדיור ציבורי המדינה חייבת לתת והממשלה חייבת לתת, ובגלל זה אנחנו מתכוונים בוועדה הזאת לתת פתרונות וזה נמצא על שולחן ממשלת ישראל. עם זאת, הממשלה מתנגדת להצעה הספציפית של החוק הזה ולכן יש להסירה מסדר-היום. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. ובכן, הממשלה מתנגדת. חבר הכנסת טיבייב, האם אדוני רוצה להצביע? רוברט טיבייב (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: להשיב. בבקשה, נא להשיב. לצלצל כי מייד אנחנו מצביעים. רוברט טיבייב (קדימה): הצבעה. היו"ר ראובן ריבלין: הצבעה, בבקשה. לצלצל, חצי דקה. קריאות: – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בר-און, אמרתי לחבר הכנסת טיבייב האם תרצה להשיב, אמר כן, זה הכול. אם לא, הייתי מצלצל כבר לפני כן. קריאות: – – – היו"ר ראובן ריבלין: הוא אמר לי כן. עכשיו הוא רוצה, בבקשה. רוברט טיבייב (קדימה): אני רוצה להשיב. היו"ר ראובן ריבלין: בבקשה. אין מחטפים. לא יהיו פה מחטפים. לא יהיו מחטפים ולא יהיו שום טובות הנאה, ככל שהדבר תלוי בי כמובן. בבקשה, חבר הכנסת טיבייב. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש – – – של הזמנים זה חלק מהמשחק הפרלמנטרי. היו"ר ראובן ריבלין: נכון. נכון. מאה אחוז. בבקשה, חבר הכנסת טיבייב. כשהיית פה אמרתי לך שתוכל להשיב, אמרת לי שאתה רוצה להשיב. רוברט טיבייב (קדימה): כן, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: אז חבריך פשוט לא שמים לב, כי הם עסוקים בדיבורים, אבל אני שומע היטב כל חבר כנסת. רוברט טיבייב (קדימה): כל אחד בוחר את החברים, אני בחרתי – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא אמרתי לך נגד החברים שלך שום דבר. רק אמרתי שהם לא שמעו. אתה אמרת לי שאתה רוצה להשיב. בבקשה. רוברט טיבייב (קדימה): מצב מאוד מאוד מעניין. יש הצעת חוק ששרת הקליטה אמרה שיש ממש רצון בדבר הזה, ויש הרבה דברים, חוץ מסעיף אחד שהיא מצאה שהוא יכול לפגוע בעולים. גברתי השרה, מי שאמר לך את זה טועה, והטעה גם אותך. זה לא נכון, ואפילו אם זה ככה, אז אפשר לתקן את הסעיף הספציפי וללכת עם זה הלאה. הדבר היחיד שמצאתם שם זה זה? על בסיס זה אתם מתנגדים? ממשלת ישראל מתנגדת להצעת חוק והופכת את הפריפריה לפח זבל של המדינה, ואת שותפה לזה. פשוט שותפה לתהליך הזה. השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: אתה יודע – – – רוברט טיבייב (קדימה): לא סיימתי. היו"ר ראובן ריבלין: להנמיך מעט את המיקרופונים. רוברט טיבייב (קדימה): אם יש רצון בהצעת החוק, אז ממשלת ישראל צריכה לקחת אותו ולהבין – אני לא מחפש קרדיט. קחו, אבל גם את זה אתם לא רוצים לקחת. פשוט לא רוצים. יש ועדה, ראש הממשלה הקים איזו ועדה. בסדר, אבל בינתיים אנשים סובלים. השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: אין – – – בינתיים. יש תוכנית של ממשלה ואתה תשמע – – – רוברט טיבייב (קדימה): בינתיים כל התוכנית שאני רואה, זה התייקרות בנדל"ן, ואנשים בפריפריה לא יכולים לעשות שום דבר, כלום. ואתם אשמים, והדגל שהרמתם – זה אתם, כולל אותך, גברתי שרת הקליטה. השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר: תגיד את זה – – – היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השרה לנדבר. כבוד השרה, אולי את לא זוכרת, אבל את שרה בישראל. כשהיית חברת כנסת שמענו בתעצומות גדולות של קול את הערותייך. את שרה היום, את לא יכולה לקרוא קריאות ביניים. רוברט טיבייב (קדימה): ככה גם נראית ממשלת ישראל. ככה היא נראית. היו"ר ראובן ריבלין: אתה יכול לתת ציונים – – – רוברט טיבייב (קדימה): אני בכל מקרה פונה לרבותי השרים, לחברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק. תחשבו על הפריפריה, דבר מאוד חשוב. אל תהפכו את הפריפריה לפח הזבל של המדינה. אתם כולכם אשמים. תעזרו לשכנים שלי; אני גר באופקים – ועוד פעם, אני גאה שאני גר באופקים. תיתנו תמיכה לשכנים שלי, תיתנו תמיכה לפריפריה. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. אדוני יושב-ראש הקואליציה, להווי ידוע לך – חברי חבר הכנסת פלסנר – מרגע זה עד תום החקיקה לא אצלצל. ברגע שסיימו הדוברים את דבריהם תתקיים הצבעה. קריאה: מעולה. זאב אלקין (הליכוד): – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני רק אומר, לא צריך לצלצל. כולכם פה בשלב חקיקה. הואיל ולא היה ברור עד רגע זה, עכשיו אני מבהיר את זה. זאב אלקין (הליכוד): – – – היו"ר ראובן ריבלין: אין שום בעיה. תשימו לב. תבקש מהשר לדבר עד אשר אתה תצליח לארגן את שורותיך. בבקשה, נא לשבת. הצעת חוק דיור ציבורי בפריפריה, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת רוברט טיבייב – נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק דיור ציבורי בפריפריה, התשס"ט–2009, נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 25 בעד, בעוד 49 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק ירדה מסדר-היום, שכן לא קיבלה את הרוב הדרוש.