קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק אחזקת כבישים ראשיים ברשויות מקומיות, התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/1573/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים להצעת חוק של חבר הכנסת זאב בילסקי, הבא ומבקש להציע הצעת חוק אחזקת כבישים ראשיים ברשויות המקומיות. עשר דקות עומדות לרשותך, חבר הכנסת בילסקי. בבקשה.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, קודם כול, למען האיזון, השר ברוורמן, אני מציע: אתה יודע – אחד אמרת לא, שני תגיד כן. אתה יודע. אתה הלוא עושה עכשיו שליחות. אתה לא בא מטעמך, ושליחי מצווה אינם ניזוקים, אז אם, אתה יודע, תיקח, תגיד לשולחיך: תשמעו, עשיתי חצי-חצי. בכל אופן, זאביק ביקש, יש לו קצת ניסיון בזה, אולי באמת פעם אחת נלך. וחוץ מזה, הגיע הזמן שיהיה לי גם נחת פה. שר האוצר לא מאפשר לי קצת. כל החברים הכי טובים שלי כל הזמן אומרים: כן, כן, כן – באה ועדת שרים, אומרים: לא. ואני ממשיך הלאה.
קריאה:
– – – רעננה.
זאב בילסקי (קדימה):
איפה רעננה ואיפה זה. ואתם לא רוצים להביא אותי, חס וחלילה, לידי ייאוש, או חס וחלילה לראות את זה באופן אישי, אז לכן אני מציע בעשר דקות שיש לי, השר ברוורמן, אתה יכול להתקשר לשר שנתן לך מה להגיד, להגיד לו: תשמע, אתה יודע, החלטתי. אומרים: לא חרבה ירושלים אלא משום שלא נהגו לפנים משורת הדין. אז הפעם החלטתי לחלק חצי-חצי. זאת הצעה לסדר.
לעצם העניין: אדוני היושב-ראש, באה ממשלת ישראל וסוללת כבישים. יפה מאוד. 62 שנה אנחנו סוללים פה כבישים. סוללים בערבה, סוללים בנגב, סוללים במרכז הארץ. ולאט לאט, סביב הכבישים מתפתחות ערים. בהתחלה עיירת פיתוח, אחר כך עיר יותר גדולה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
פעם היה רחוב אחוזה, ולאחר מכן נבנתה רעננה.
זאב בילסקי (קדימה):
נכון. והכבישים – אבל מכיוון שאני, למען השקיפות, אומר שאני בא לבקש היום על הרשויות המקומיות, למעט העיר רעננה – אני כבר מוציא את העיר רעננה, שלא יגידו: תשמע, הוא כבר דואג. אז אני – יריב, אני בסדר? לא לעיר רעננה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מותר לך לדאוג לערים כולן, ובכלל זה לעיר רעננה. לא אמרת העיר רעננה, אמרת: כל הערים. וגם לרעננה מותר לך. חבר הכנסת חיים אורון יכול לדבר על כל הקיבוצים, וגם על הקיבוץ שלו בתוכם. לא על הקיבוץ שלו באופן נקודתי. כשהוא מדבר על כל הקיבוצים – זה תפקידו, זו שליחותו וזו שליחותך.
זאב בילסקי (קדימה):
לאחר שקיבלתי את הצעתו של היושב-ראש, ובכל זאת אני מוציא את העיר רעננה מהעניין – עיר כמו עכו, למשל, עיר כמו נהרייה, שבאמצע העיר עובר כביש, שהממשלה היתה זו שסללה אותו ובנתה אותו. עכשיו, אני רוצה להפתיע אתכם, חברי הכנסת היקרים, שבעוד דקה תצביעו נגדי, ולספר לכם שכביש שסללו אותו לפני 30 שנה, צריך לרבד אותו, צריך לצבוע אותו, צריך לתחזק אותו. ולפני דקות מספר הסביר בכשרון רב השר ברוורמן, למה הם לא הולכים להצעת החוק של מאיר שטרית – מכיוון שהם אומנם דואגים לתאונות הדרכים, אבל הצעת החוק הזאת לא נראית.
עכשיו, כשאתה לא מסדר כביש שיש בו בורות, שיש בו מפגעים, למעשה אתה גורם לכך שתאונות הדרכים, זה עניין של זמן עד שהן יקרו. היום, חובת אחזקת הכבישים היא על העיר שהכביש הזה נתון אצלה. לא תמיד יש לה האפשרויות, לא תמיד היא יכולה. כל מה שאני מציע פה זה: כביש שאתם סללתם, שאתם יזמתם, שאתם תכננתם, בואו תיקחו על עצמכם גם לתחזק את הכביש הזה. אתם יודעים מה? אני מוכן ללכת עוד צעד אחד קדימה. אולי לא בכל הרשויות המקומיות, אבל לפחות באותן רשויות מקומיות שכל כך צריכות את זה, ואז אתה למעשה גורם לכך שאתה לא משאיר את זה לשיקול דעת של עיר שאולי אין לה לשלם משכורת. אז קודם הוא ישלם משכורת, אחר כך הוא ידאג להעביר את הזכויות, אחר כך הוא ידאג לרווחה, ובסוף הוא יגיע גם לכבישים.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני באמת חושב שהצעה כל כך פשוטה – והאמת שאפילו לא עשיתי לזה לובי. אתה יודע, אדוני, אמרו לי שצריך, כל פעם שמתכנסת ועדת השרים, להתקשר. אבל אמרתי: הצעה שהיא כל כך ברורה מאליה, אני לא רוצה להטריח את האנשים בשיחות שווא, כי זה ברור, אתה מבין, שייקחו על עצמם את האחריות, ולא לוקחים. וזה, לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, מצטרף – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה יודע מה עלות החוק הזה?
זאב בילסקי (קדימה):
תשמע, עלות החוק הזה – הלוא מישהו בסופו של דבר ישלם את זה. מישהו ישלם את זה. זה כמו הרשויות המקומיות שקורסות. אז אומר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה לא מדויק.
זאב בילסקי (קדימה):
מדוע?
היו"ר ראובן ריבלין:
ברור שמישהו ישלם את זה, אבל כך רשות מקומית יכולה לחייב את הרשות המרכזית, מבלי שהדבר מתוקצב מראש, על-פי שיקול דעתה, לבוא ולקבוע מתי היא סוללת את הכביש. הואיל והוצאת את זה, לקחת –לדוגמה, נגיד רחוב אחוזה, שמחבר בין רעננה לרמת-השרון. יחליט ראש העיר פתאום לעשות בו עבודות שיפורים ושיפוצים – הממשלה מחויבת אם החוק הזה עובר. אז אתה מבין? עכשיו, יש לנו ככה 600 רשויות מקומיות? 600 רשויות מקומיות – כביש אחד בכל שנה, בכל מערכת. אתה יוצר פה איזשהו חוק שיוצר חובה תקציבית של מיליארדים. מיליארדים. אני לא מדבר על מאות מיליונים. מיליארדים. מאיר שטרית בא ואמר: אני נותן את המקור. בחוק שלו. אני נותן את המקור: הקנסות. הם המקור.
מאיר שטרית (קדימה):
זה לא עזר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא אמרתי לך שעזר או לא עזר. פה זה מיליארדים. זה חוק שאתה מכניס לספר החוקים, שמחייב את המדינה בהקצבת מיליארדים.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, הלוואי שזו היתה בעיה של כסף. אז היינו אומרים: מתחילים בקצת, מתחילים בעיירות פיתוח, מתחילים במקום – אבל אתה יודע מה? מכיוון שאני מקשיב לכל מלה שאתה, אדוני היושב-ראש, אומר בכל הנושאים – – –
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
זאב בילסקי (קדימה):
ודאי, אבל אני רוצה להגיד משהו אחר. מכיוון שאתה באמת, בכשרון רב, אדוני היושב-ראש, הסברת לי על ההיגיון פה, אז אני אספר לך עוד דבר, וזה גילוי נאות; הצעת החוק הזאת, אני חשבתי עליה הרבה, אבל כשבדקתי בכנסת – והכנסת זה מקום מסודר – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ישראל כץ הגיש אותה.
זאב בילסקי (קדימה):
– – אני למדתי ששר התיירות של היום הוא מי שהגיש אותה, והוא חלק מהממשלה. אז אני סברתי שאם אנשים – הם באמת אנשים בעלי חזון, אחרת איך היו נבחרים לממשלה? אני בטוח, אני מכיר את ידידי ראש הממשלה הרבה שנים, וראש הממשלה, כשהוא בחר את השרים, בחר אותם אחד אחד, הוא לא – אז אם הוא בחר שר שהציע הצעת חוק, היא בטח טובה. איך יכולה הממשלה להתנגד להצעה שאחד משריה הבכירים – והוא באמת עושה דבר טוב, אגב, אי-אפשר להשיג חדר בבתי-מלון היום, הכול מלא, ובאמת אני חושב שזה הרבה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אז הוא היה חבר מועצת העיר ראשון-לציון.
זאב בילסקי (קדימה):
נכון, אבל היום הוא שר התיירות, ואתה יודע, ברגע שאין חדרים בבתי-מלון, סימן ששר התיירות עושה את עבודתו, והוא עושה אותה טוב, והוא משתדל והוא הולך – לכן, אדם בעל מעמד כזה, עם רקורד של הצלחה, אם הוא הציע את החוק, איך יכול להיות שחבריו יתנגדו? אתה יודע, מוץ מטלון ידידי הטוב יושב פה – היה עליה לדעת שהוא יתנגד לחוק שידידו שר התיירות הציע? באמת, זה פשוט – אני פונה למצפון שלכם ואומר: למען החברות, אנחנו אומנם במסגרת פוליטית, אבל יש גם חברות בינינו; לא יכול להיות, באמת, אנסטסיה, שאני אצטרך להתקשר עכשיו – איך אמרת? מי שיודע להגיד סטס מיסז'ניקוב התקבל למפלגה, אז אני כבר יודע. יעלה על הדעת שאני אתקשר אחרי הדיון פה לסטס ואגיד לו: סטס, אל תשאל, אנסטסיה הצביעה נגד, מטלון הצביע –? זה לא יכול להיות. זה יכעיס אותו, הוא לא יוכל להתרכז בלהביא תיירים, כי הוא אומר, איך החברים שלי בוגדים בי.
אז אני באמת פונה אליכם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני ראש העיר רעננה לשעבר, שיש לו גם רקורד של הצלחות, look always to the bright side of life: אם ידחו את הצעת החוק הזאת, יכול להיות שאתה תיבחר לשר התיירות בקדנציה הבאה.
זאב בילסקי (קדימה):
תראה, האמת – אתה יודע, אני לא קובע, אתה יודע, מי יקבע מי שזה, אבל בהחלט יכולה להיות אפשרות תיאורטית כזאת, אבל אז אני בטוח שכשאני אהיה שר התיירות אני אבוא לפה כדי לתמוך בהצעת חוק שאני הצעתי לפני שנה.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אל תתרברב.
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת התחייבות, זאת התחייבות.
זאב בילסקי (קדימה):
היעלה על הדעת שאני לא אעשה כך?
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת התחייבות, זאת התחייבות.
קריאה:
עוד יהיו לך הרבה סיטואציות כאלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא, החוגר יכול לפתח גם, אבל שלא יתחייב על העניין הזה.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
תשאל את היושב-ראש, הוא כבר ראה כמה שבאותה הצעה תמכו – – –
זאב בילסקי (קדימה):
מכל מלמדי השכלתי, ולכן, בשתי הדקות האחרונות שנשארו לי הייתי רוצה לבקש, באמת, בנושא של תאונות דרכים, שקיבלתי על עצמי לעסוק בו פה, בכנסת, ואני מקווה שאני עושה את השליחות שלי נאמנה. אנחנו יכולים למנוע תאונות דרכים. אדוני היושב-ראש, צריך הרבה רצון טוב, צריך הרבה נחישות, כדי להילחם בנגע הזה של תאונות דרכים. אולי בתפקידי הקודם, כשהייתי צריך להצטרף לשוטרים לדפוק בדלת – אני זוכר אירוע שיחד עם שני שוטרים, בגלל חומרת האירוע, אני הצטרפתי אליהם, בשלוש לפנות בוקר במוצאי יום העצמאות – דפקנו בדלת של תושב רעננה ואמרנו לו שהיתה תאונת דרכים קשה מאוד ברחוב אחוזה, והילדים שלו היו מעורבים בתאונה. הוא שאל: איזה ילד? היינו צריכים להגיד לו: שני הילדים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוי ואבוי.
זאב בילסקי (קדימה):
זה לא ייאמן. בחיים אני לא זוכר מקרה שאתה דופק על דלת של בן-אדם ומבשר לו ששני הילדים שלו נהרגו בתאונת דרכים. עד היום אני בקשר עם הבן-אדם, עם המשפחה. כמה ניסיונות עשינו, סגני, זיכרונו לברכה, עוזי כהן, ואני כדי לשקם אותו, כדי לעזור לו. על תאונת דרכים. כשאתה מגיע לשם, כשאתה רואה מול עיניך, אתה מבין איך אתה יכול למנוע. לפעמים על-ידי תשומת לב, לתקן בור, לעשות שילוט נכון, תאורה נכונה, שיח שמסתיר לך.
אתמול הייתי בגבעת-חיים מאוחד, כביש 581. כמה ביקשתי, ממי לא ביקשתי פה להתערב, לעשות כיכר. 4,000 תלמידים שם בארבעה בתי-ספר מסתובבים כל היום. כיכר צריך לעשות, ואני אומר לכם, אטימות לב כזאת לא ראיתי. דיברתי עם השר, השר הפנה אותי לזוכמן, זוכמן הפנה אותי למע"צ, מע"צ הפנה אותי לאלכס, אלכס אמר לי לפה, עדיין הסטטוטורי לא מוכן, המהנדסת של המועצה אומרת: כן, עשינו תוכנית כזאת. אלוהים ישמור, הלוא אני יודע ששם מישהו יצטרך לדפוק בדלת ולהגיד לאנשים: הבן שלך. אפשר למנוע את זה עכשיו.
ואני באמת פונה אליכם ואומר לכם: תתחילו לקחת את העניין ברצינות. להיות שר בממשלה, להיות ממשלת ישראל זאת שליחות שאין כדוגמתה, וכדאי שהשליחות הזאת תתמלא בתוכן. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
יישר כוח. השר ברוורמן ישיב, כמובן, על הצעת החוק, כי כולנו מסכימים לסוף דבריו של חבר הכנסת בילסקי.
השר אבישי ברוורמן:
אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, השרים, אני בעצם רוצה לחלק את דברי הקצרים לשלושה חלקים: אחד לפרגון, השני לכשל הממשלי של ישראל, שעליו דיבר בעצם זאב בילסקי, והשלישי לגופה של ההצעה.
אני זוכר שלפני שנים רבות זכיתי להעניק תואר דוקטור לשם כבוד בשם סנאט אוניברסיטת בן-גוריון לשר החוץ והדיפלומט האגדתי של מדינת ישראל, אבא אבן. וכשאמרנו את שבחיו, אמר אבא אבן: מאוד מוזר, במדינת ישראל לא נותנים שבחים, ולא – בטח – במקומות האלה, אלא לאחר שאדם קבור שבע אמות באדמה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ובטוחים שהוא שם.
השר אבישי ברוורמן:
– – ובטוחים שהוא שם, ומכניסים את המעדר, כי לפעמים בכנסת הזאת גם כן הספידו אנשים שעוד היו – – –
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
לא בכנסת הזאת, בכנסת החמש-עשרה.
השר אבישי ברוורמן:
אמרתי, בבניין, בכנסת. ולכן, זאביק, אני רוצה להגיד לך דבר מאוד פשוט; אתה היית ראש עיר נפלא, אתה אדם נהדר, ואם הייתי בא במשטר אחר, בשם הזכות שמגיעה פה למישהו, הייתי עושה לך את אותה בקשה שביקשת ממני.
אבל אני בא לנושא השני; הנושא שהסברת שהיום זאביק בילסקי שיושב כאן אומר א' ושר התיירות – ב', וכשהוא יחזור הוא יהיה ג', הנושא הזה איננו קשור לממשלה זו או אחרת. הוא קשור לשיטת הממשל הישראלי, שהיא כושלת, שהיא גורמת לכך שאנחנו מפסידים 4% צמיחה בשנה, שהיא גורמת לכך שלפעמים הציבור לא מבין מדוע זאב בילסקי כשר התיירות יכול להיות שפתאום, בגלל שר האוצר ומשמעת קואליציונית, ילך נגד ההצעה שהוא הציע קודם. כי הציבור לא מבין את זה.
הוא גם לא מבין איך יכול להיות שיש שרים במדינת ישראל – ששר החוץ יגיד הפוך מראש הממשלה, למשל. למה? כי בשום משטר בעולם זה לא קורה, נכון? ולכן אני בעד שינוי שיטת המשטר, שבה – קרוב למשטר נשיאותי – חלק מהשרים מקצועיים, ואז דברים שאתה אומר, ייתכן שלא יקרו.
ולכן, הביקורת שלך לא היתה על ממשלת ישראל א' או על ממשלת ישראל ב', היא היתה ביקורת על ממשלת קדימה ועל ממשלת הליכוד ועל ממשלת העבודה, על כל חטאי ישראל על פני שנים רבות, שעולות לה בצמיחה, שעולות לה ביעילות ועולות לה באמון הציבור.
ומכאן אני בא, אם כך, להצעה. איפה יושב-ראש הקואליציה – אתה מנדנד בראשך? אני יכול כבר לסיים? תודה. אם כך, אני בא עכשיו לגופו של עניין. אין ספק שבנושא שהעלית – יש כבישים שבהם לא ראש רשות כמו רעננה, שכיסיו מלאים עקב ההצלחה שלו, תושביו המבריקים, הוא לא זקוק בסופו של דבר לעזרת הממשלה, אבל יש מקומות רבים שרשויות – והיום אנחנו במשבר הרשויות – גם שמנוהלות נכון, אבל סוחבות אתן גירעונות של העבר בעבור אנשים שהיו מושחתים או בעבור חלשים סוציו-אקונומית, וכאן צריכה לבוא עזרת הממשלה. ולכן, ברוח הדברים שלך, גם שר התחבורה אמר לי שהוא תומך בנושא, אבל גם כאן הוא הסכים לעמדת שר האוצר, זאת עמדת הממשלה, כי הצעת החוק הזאת עלולה להביא למצב – ואתה מכיר את עודף המשפטיזציה הישראלי, שבו המדינה תידרש להשתתף במחצית עלות האחזקה של רוב הדרכים במדינת ישראל.
ולכן, למרות כוונתך הטובה, אם נשב יחד יום אחד בממשלה יותר יעילה יכול להיות שנקדם חלק מהדברים. כרגע עמדת הממשלה היא להתנגד, ולכן, אדוני היושב-ראש, אבקש להתנגד להצעת החוק. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בילסקי, בבקשה, אם אדוני רוצה. מייד עם ירידתו אנחנו נצביע על החוק, לאחר שאני אכריז עליו.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני הקשבתי לתשובה של השר ברוורמן, ואני עדיין חושב, למרות הרצון הטוב של שר התחבורה, שרצונות טובים נבחנים במעשים. אני רק רוצה לפנות ליושב-ראש הקואליציה ולהגיד לו: תשמע, המאזן בינינו הוא לרעתך בצורה בולטת, אני מציע היום – אני יודע שאני הולך להפסיד, אני מפסיד פה בכבוד, יותר מדי פעמים, אבל הגיעה שעת המפנה; אני אתן לך רשימה של הצעות החוק הבאות שלי, ואני בטוח – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אולי תסיק את המסקנות?
זאב בילסקי (קדימה):
אני לא יודע מתי אני אסיק את המסקנות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא בחור אופטימי.
זאב בילסקי (קדימה):
פשוט צריך לשנות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מדברים על הצעת חוק אחזקת כבישים ראשיים ברשויות המקומיות, התשס"ט–2009, כפי שהוצגה על-ידי יוזם החוק, חבר הכנסת בילסקי. נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק אחזקת כבישים ראשיים ברשויות מקומיות, התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
21 בעד, 48 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לא קיבלה את הרוב הדרוש והיא נפלה מסדר-היום.