קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התשע"א–2010
[מס' מ/436; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 1974, חוב' י"ז, עמ' 2511; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק בקריאה שנייה ושלישית, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122). אני מבקש להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה להרצות את פרטי החוק. לחוק זה יש מסתייגים, אחת מהם ירדה; חבר הכנסת נסים זאב ביקש חמש דקות למצות את כל הסתייגויותיו, חבר הכנסת אילטוב ביקש חמש דקות למצות את כל הסתייגויותיו, ולרשות חבר הכנסת אילן גילאון עומדות 50 דקות – הוא יחליט כמה זמן הוא רוצה לדבר.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם יואיל להודיע לי מראש אני אוכל גם לומר לחברים. בבקשה, כבוד יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שעושה עבודה – – –
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם הצעת חוק זו פוצלה מחוק ההסדרים, והיתה אמורה להגיע לחוק ההסדרים הקרוב. אני שמח. אני לא כל כך שמח ממה שקורה פה, אולי היה עוד אפשר לתקן קצת, אבל אני שמח בכל זאת שהוועדה דנה ומביאה את הצעת החוק הזאת לכלל סיכום.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת החוק נכללה בחוק ההסדרים, כפי שאמרתי, לשנים 2009–2010.
בהצעת החוק נקבעה חובה על כל אדם המקבל גמלה מהמוסד לביטוח לאומי להודיע למוסד בתוך 30 יום ובכתב על כל שינוי במצבו המשפחתי, בהכנסותיו, וכל שינוי, אם השינוי עשוי להשפיע על זכאותו לגמלה.
הוצע לקבוע עבירה פלילית לגבי זכאי לגמלה שלא הודיע למוסד על השינוי כאמור, וכן לקבוע עבירה פלילית לגבי זכאי לגמלה שמסר למוסד מידע מטעה. עוד הוצע להסמיך את שר המשפטים להפוך את העבירות האמורות לעבירות מינהליות, עבירות שבגינן פקיד המוסד רשאי לתת לאזרח קנס בשיעורים מקסימליים של 40,000 ש"ח, וכשמדובר בעבירות חוזרות – בקנס של 80,000 ש"ח. הוצע לקבוע הוראות דומות לגבי זכאים לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, חוק המזונות וחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
הוועדה סברה כי הנוסח המוצע במסגרת הצעת חוק ההסדרים הוא רחב וגורף מדי, ועלול להפוך מאות אלפי אזרחים תמימים לעבריינים; הטלת חובות דיווח רחבות על מרבית תושבי מדינת ישראל וקביעת עבירות פליליות או מינהליות לגבי אזרחים שלא ימלאו אחר חובות אלה בתוך 30 יום ובכתב אינן סבירות, שכן תושב מן השורה אינו מודע לכל המשתנים המשפיעים על זכאותו לגמלה, וממילא אינו יכול לדווח על כל שינוי בהם.
חובת הדיווח בנוסח שנכלל בחוק ההסדרים חלה על כל שינוי של כ-500 ש"ח ומעלה ביתרת חשבון הבנק, שינוי בכתובת מגורים, שינוי בזהות האנשים המתגוררים עם הזכאי, יציאה וכניסה לארץ, מספר הילדים המתגוררים בבית עם הזכאי לגמלה, בעלות על רכב, שינוי רכב, שינוי בהכנסות של בן משפחה המתגורר עם הזכאי ועוד פרטי מידע רבים. הוראות אלה חלו גם על קשישים, על אנשים עם מוגבלות ועוד.
הוועדה סברה כי יש לקיים דיון מעמיק וממצה בהצעת החוק כדי לתקן את נוסח הצעת החוק ולהביא לתוצאה ראויה וסבירה, ולכן הוועדה עמדה על כך שהנושא יפוצל מחוק ההסדרים לשנים 2009 ו-2010.
הוועדה ישבה על המדוכה והכניסה בהצעת החוק מספר רב של שינויים. אפרט את העיקריים שבהם: החוק המוצע בנוסח שלפניכם קובע כי המוסד ישלח לזכאי לגמלה הודעה בדואר רשום, שבה יפורטו פרטי המידע שלגביהם הוא נדרש לדווח ושאי-דיווח לגביהם יהווה עבירה, על מנת שהאזרח יהיה מודע לחובת הדיווח ולפרטים שלגביהם הוא נדרש לדווח; רשימת פריטי המידע שלגביהם תחול חובת הדיווח צומצמה; ההודעה תכלול אזהרה שלפיה אי-מילוי חובת הדיווח יגרור את העונשים הקבועים בחוק; ההודעה והאזהרה יהיו בארבע שפות: עברית, ערבית, רוסית ואמהרית, כדי שגם האוכלוסיות שאינן דוברות עברית יהיו מודעות להן; המוסד רשאי לנקוט הליכים נגד זכאי שלא עמד בחובות הדיווח רק אם שלח לו הודעה ואזהרה במהלך ארבע שנים ממועד משלוח ההודעה; לא יינקטו הליכים נגד אנשים בעלי מוגבלת שכלית או נפשית ונגד קשישים סיעודיים הזקוקים להשגחה מתמדת; הזכאי לגמלה יצטרך לדווח בתוך 60 יום ממועד השינוי, ולא בתוך 30 יום כפי שהוצע בהצעת החוק; הסכום שלגביו תחול חובת הדיווח על שינוי ביתרת חשבון הבנק או בקרנות נאמנות, פנסיה וכדומה, הועלה מ-500 ש"ח לכ-700 ש"ח ליחיד, וכ-1,000 ש"ח למי שיש עמו ילד או בן-זוג.
המוסד לביטוח לאומי התחייב בוועדה ליתן זכות שימוע לזכאי לגמלה, בטרם יוטל עליו קנס מינהלי. כמו כן, המוסד התחייב שלא לנקוט הליכים פליליים בעבירות אלו, אלא בהליך מינהלי בלבד.
בוז'י, אני עוד מעט אברך אותך. אני רואה שאתה מסתובב לפה, מסתובב לשם, מסתובב לפה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
– – – הוא רוצה לברך אותי.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
תכליתן של הוראות החוק המונחות לפניכם כיום היא למנוע מתן גמלאות לאלה שאינם זכאים להן. לשם כך כאמור יוכל המוסד להטיל קנס מינהלי על מי שחל לגביו שינוי המשפיע על זכאותו לגמלה ולא דיווח על כך. כמו כן, המוסד יוכל לקנוס בקנס מינהלי מי שמסר לו הצהרה כוזבת בעת הגשת הבקשה לגמלה.
אני סבור כי המטרה של מניעת הונאות במוסד לביטוח לאומי הינה מטרה צודקת וחשובה, ואני מקווה כי בעקבות השינויים שעליהם הוחלט בוועדה לא ייפגעו אזרחים ישרים מהוראות אלה. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
כמו כן ברצוני להודות לשר הרווחה. איפה הוא?
היו"ר ראובן ריבלין:
פה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
כמו כן, ברצוני להודות לשר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת בוז'י הרצוג, על פועלו ותרומתו הרבה לקידום הצעת החוק; לצוות הלשכה המשפטית של הוועדה בראשות עורכת-הדין ג'ודי וסרמן, לעורכת-הדין שמרית גיטלין-שקד, למתמחה יעקובית, שעמלו ושקדו רבות על קידום הצעת החוק; למנכ"לית המוסד לביטוח הלאומי – אם היא לא שומעת, תעביר לה את זה – הגברת אסתר דומיניסיני; לצוות הוועדה – מנהלת הוועדה, הגברת וילמה מאור, המזכירות אתי, מעיין וענת על עבודתן המסורה, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים, איילת-השחר גור ואילן מרסיאנו. תודה רבה לכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, ואני רוצה, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, לברך אותך. אדוני השר, היית ער למצב שבו אדוני יושב-ראש הקואליציה הביא לפני הכנסת הצעת חוק שבאה בחוק ההסדרים ושהיה צריך תיקונים רבים למען אזרחי ישראל, ויושב-ראש הוועדה פשוט פעל בהתאם להנחיות שקיבל מהמקצוענים בכנסת, לא מאנשים אשר דורשים רעתו של הביטוח הלאומי או של משרד האוצר.
ואכן, כאשר בא השר הרצוג וישב בישיבת הוועדה על מנת לראות כיצד אנחנו יכולים להעביר את הצעת החוק על-פי דרישות המחלקה המשפטית של הכנסת ועל-פי המקצוענים של הממ"מ ועל-פי ידיעותיו המובהקות של יושב-ראש הוועדה בנושאים כל כך חשובים, יחד עם חבר הכנסת גילאון, שעדיין יש לו הסתייגויות, יחד עם חבר הכנסת נסים זאב, יחד עם חבר הכנסת אילטוב, יחד עם חברת הכנסת אורלי לוי אזולאי, הצלחנו להגיע ולהביא לאישור החוק היום, אם הכנסת אכן תחליט להעבירו, הרבה זמן לפני שחוק ההסדרים הבא היה נכנס לתוקפו ושחברי הכנסת היו מצביעים עליו בלי שהיה להם מושג על מה שהם מצביעים. אני מברך אותך, אדוני היושב-ראש – –
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני מודה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – אני מברך אותך, אדוני השר. אני מברך אותך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, שאנחנו מוציאים מתחת ידינו חוקים הרבה יותר טובים גם לביטוח הלאומי, גם לאוצר ובעיקר לאזרחי מדינת ישראל, שהרי לשים כל אזרח רשע, מבלי שהוא אפילו התכוון להיות רשע, הדבר אינו מתקבל על הדעת. ברכה לכנסת, כל הכבוד, אני מודיע לכם. וברכה לממשלה אשר באמת פעלה בעצה אחת עם הכנסת על מנת לשפר חוקים, שפעמים הכנסת חושבת שאולי משרד מקצועי כזה או אחר אשר עוזר על יד המשרד המקצועי הספציפי חשב בצורה הרבה יותר מרחיקת לכת מהדרוש ומהצריך.
רבותי, לחוק זה, שהיו לו הרבה יותר הסתייגויות, נותרו שלושה מסתייגים. המסתייג הראשון הוא חבר הכנסת אילן גילאון, שלרשותו דקות רבות בגלל מספר ההסתייגויות, אבל הוא מוותר, הוא מסכים להרצות בערך עשר דקות את טענותיו הבסיסיות, ואחריו – חבר הכנסת אילטוב וחבר הכנסת נסים זאב, הוא גם יסיים, כל אחד בחמש דקות על-פי בקשתו, לא נמנע מהם שש דקות, אבל אני רוצה גם לומר שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אני מבקש לתקן את הפרוטוקול קודם, כי אמרתי אורלי לוי בצורה אחרת, אורלי לוי אבקסיס – ביקשה שלא לנמק את הסתייגויותיה ולהסירן. אדוני חבר הכנסת אילן גילאון, מהחברים המאוד בולטים בוועדת העבודה והרווחה, בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
כל החברים בוועדת העבודה, אדוני, בולטים מאוד בנוף הישראלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק השלילה לא סובלת יחסיות, הטוב – אין כמוהו.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כבוד שר הרווחה, אני תמיד אומר שר העבודה והרווחה בטעות, אבל הטעות שאי-אפשר לומר שר העבודה והרווחה. כך היה צריך לומר. ואני כבר בדואליות מסוימת, כי אני לגמרי בן דמותה של הוועדה, ואני מסתגל לוועדה שהיא משפחתי העיקרית, אז גם אני רוצה לברך את כולם. קודם כול אותך – אותך, אדוני יושב-ראש הכנסת, שהוצאת מתוך חוק ההסדרים בצורה יפהפייה ותקדימית את החוקים הללו, ובאמת אנשים לא צריכים להצביע בחבילה אחת ובמקשה אחת בלי להבין על מה אנחנו מדברים וממה אנחנו מסתייגים.
דבר שני, בהחלט על החוק הראוי, אדוני השר, שהוא חוק ראוי. ההסתייגות העיקרית שלי היא בנושאים מסוימים שקשורים לחוק, אבל גם בנושא עיתוי החוק. תמיד אומרים: אין דבר כזה עיתוי החוק. אני אומר: כן עיתוי החוק. יש בעיני ראשון-ראשון, אחרון-אחרון.
ואחרון-אחרון אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה שלי. לא חשוב על מה, אני תמיד מברך אותו, כי הוא מאפשר באמת לעבוד עבודה ללא פניות, ואני חושב שזה דבר נפלא ופנטסטי. ואתה יודע מה, אפילו את הביטוח הלאומי אני רוצה לברך על הנהגתו החדשה. אגב, כמעט כל ההנהגה בביטוח הלאומי היא נשים, ולכן זה נותן איזשהו בסיס לתקווה בהמשך.
אני אומר לגופו של החוק ממה אני מסתייג, ואני רוצה לומר כמה הערות לגבי הביטוח הלאומי עצמו. ולגבי רוחו של החוק יש הסתייגויות משותפות לחבר הכנסת נסים זאב ולי, שנוגעות לעניין של הזדון, של הכוונה לרמות או לשנות. ובהחלט אנחנו רוצים להבחין בין אנשים שלא ממלאים נכון טופס לבין מי שמרמה בזדון ואומר דברים אחרים שאינם נכונים. והדבר השני, כמובן הנושא של המאסר. טוען הביטוח הלאומי שזה לצורך המלל בלבד, וגם הוועדה התנגדה, ואני גם מניח שההסתייגות הזאת תתקבל גם על-ידי המליאה והכנסת. מדוע להשתמש בכלי מינהלי כמו מאסר בלשון החוק כאשר המפעיל מראש טוען שהוא לא מתכוון להשתמש בזה? מה הצורך בכך?
אבל ראשון-ראשון ואחרון-אחרון, אדוני. בשמונה הדקות שאני גזרתי על עצמי לומר בהן את כל האמת שלי על רגל אחת, אני רוצה לדבר על עקרון הביטוח הלאומי, אבל בעיקר על משבר האמון הגדול מאוד שקיים בחברה הישראלית, במדינת ישראל. אין אשם אחד בעניין הזה, אבל האזרח הישראלי, אדוני היושב-ראש, כאשר הוא קם, מתחיל בוקרו, יודע שיש לו מסכת של התמודדויות שבסופו של דבר הוא לא מאמין באמת שהוא יוכל לגבור עליהן, ורוב התלונות הן לגבי הביטוח הלאומי, משום שבביטוח הלאומי, לגביו מעורבת כמעט מחצית האוכלוסייה הישראלית, אם לא יותר אני חושב אפילו, שמגיעה במגעים. לכן רוב התלונות הן על הביטוח הלאומי.
אבל הבעיה המרכזית היא לא בביטוח הלאומי, אדוני, אלא במדיניות האוצר או במדיניות ממשלת ישראל כלפי החברה שלנו כחברת ביטוח. אם אני אתרגם מילולית מה זה ביטוח לאומי, זה הביטוח של הלאום. מי זה הלאום? זה אנחנו, כל אחד מאתנו, כל הפרטים מבוטחים על-ידי הביטוח הלאומי. זה רעיון נשגב, אגב. יהלום שבכתר שהפך לאבן רחיים כבדה בגלל משבר האמון. והנה מתחיל הביטוח הלאומי ברפורמה שכל כולה זה לקבוע צעדים לגבי אותם אנשים שמרמים את הביטוח הלאומי. הלוא גוף מסודר, אדוני, ורציני מתחיל את הדיון מעצמו.
ואני זוכר שבדיון הקודם לפני שנה ומשהו כאשר היה ניסיון להביא את החוק הזה לוועדת העבודה והרווחה, וועדת העבודה והרווחה דחתה את אותו ניסיון להביא את החוק. אני זוכר שנאמר למנכ"לית הביטוח הלאומי, אז מאוד חדשה בתפקיד, ממש כמה חודשים, שכל זמן, אדוני, שהביטוח הלאומי מרמה יותר אנשים מאשר אנשים מרמים אותו, מרמה יותר אנשים במספר מאשר אנשים מרמים אותו, אין לו בכלל שום זכות לדרוש תיקון שכזה, אלא במכלול של חוקים, של רפורמה כוללת. אני אומר "מרמים", משום שהרבה יותר אנשים מפסידים את זכויותיהם בביטוח הלאומי כתוצאה מאי-יחצון, מאי-reaching out, ממחסומים ביורוקרטיים, ותיכף אפרט כמה מהם, שאנחנו חושבים שהם קידמה, ולהיפך, הם לא קידמה, הם דברים שמנתקים את האנשים מהביטוח הלאומי, שזה המוסד המרכזי שלהם.
אבל הבעיה המרכזית של הביטוח הלאומי, אשר הוקם להיות ביטוח הלאום, היא בעיה זהותית, אדוני. הביטוח הלאומי אחרי 60 שנותיו – והיום נזכרת והעלית את זכרו של השר כ"ץ, שהיה אבן בסיס בתוך תפיסת מדינת הרווחה במדינת ישראל.
הביטוח הלאומי, שהיה צריך להיות ביטוח הלאום, אדוני, הפך להיות מוסד שלא יודע את זהותו המינית. הוא לא יודע הביטוח הוא או מערכת הגבייה של משרד האוצר. בדיונים האלה מול הביטוח הלאומי, הנושא ונותן העיקרי זה הרפרנט של משרד האוצר. הוא עושה בדיוק את החישובים לגבי הנושאים שנדונים בוועדה, גם לגבי החוק האחרון, ולא הביטוח הלאומי עצמו. כלומר, הבעיה המרכזית של הביטוח הלאומי, וזה הוא לא יכול לקחת לבד – אין לו עצמאות כמוסד, כפי שמקובל במדינות אחרות, עצמאות בחבל טבור מנותק מקופת האוצר. לכן הוא לא יודע מה הוא – ביטוח או מערכת גבייה של האוצר. לא בכדי הביטוח הלאומי מחזיר מיליארדים מדי שנה בסוף כל שנה לקופת האוצר.
לכן העיקרון שהפך בביטוח הלאומי כעיקרון הוא, כל מי שלא הוכיח את חפותו, אדוני, הוא בגדר נאשם – הפוך מהדין הפלילי לגמרי. בדין הפלילי כל מי שלא הוכחה אשמתו הוא בגדר חף מפשע. לכן כאשר אנחנו מתחילם את הדיון, אנחנו לא יכולים להתחיל את הדיון מאותם 10%, נאמר 15% של אנשים שעוסקים בהונאה כלפי הביטוח הלאומי, אלא צריך למצוא מהו השורש לכך שאנשים רוצים לרמות את מדינתם, את מוסדותיהם.
מאיפה מתחיל הדבר הזה. הדבר הזה מתחיל במשבר אמון, שבו – אדוני, מאוד קשה לי. אנחנו בעידן של נגישות, ואני אדם עם הפרעות קשב, ואני רוצה להתמודד, ואני פשוט לא יכול.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר אדלשטיין, מאוד מפריע. זה זכותו. מי שלא רוצה – יכול לדבר – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – – צמצם את זכותו מ-50 דקות לעשר דקות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אילן, יש אנשים שאני לא מעיר להם, כי הם היו מאוד קפדניים כשהם ישבו פה – זבובים היה אפשר לשמוע באולם. אבל הם כנראה מזלזלים בזכותם של חברי כנסת אחרים.
אילן גילאון (מרצ):
הזלזול לא חשוב, רק שלא יפריעו לי. כבוד השר, אני הייתי ילד "ריטלין" פעם. זה בעיה. אני צריך את השקט והשלווה.
העניין הוא עניין של תפיסה. כאשר הביטוח הלאומי לא מגיע ברצף של חוקים – למשל, אחד מהם הוא שינוי טבלאות קביעת האחוזים בביטוח הלאומי, סגנון של להוציא החוצה, מה אדם זכאי – אתה הביטוח הלאומי, אתה צריך לרדוף את המבוטח שלך ולהגיד לו למה הוא זכאי. איש מגיע לאותה ועדה, שבתוכה יש רופאים, שהם עצמם מתוגמלים על-ידי המוסד, שצריך לקבוע לשבט ולחסד את מעמדו של האדם הזה, והוא אינו יודע את זכויותיו. אולי כדאי לומר אותן מעל במה זו, אולי כדאי – אני יודע מה – לפתח איזשהו אתר באינטרנט. אנשים לא יודעים בדרך כלל שכדי לקבוע אחוזי נכות אתה צריך ללכת למעבדת שינה, שהפרעות שינה הן כל כך מסיביות וחשובות בקביעת אחוזי הביטוח. הם לא יודעים שהתוספת בביטוח היא כחלק שהוא חלק נפרד ממה שנשאר אחרי נכות עיקרית, ואולי הייתי צריך לנצל את כל 50 הדקות שלי להסביר את השיטה הזו, אולי הייתי מביא מזור למישהו, אבל התחייבתי, ולכן לא אחרוג הרבה מהזמן שדיברתי.
יש מצב, אדוני, שבו הביטוח הלאומי נמצא במצב של אי-אמון כלפי הציבור שלו. הוא חושב, או המוסד חושב, שאנשים נורא בקלות יכולים לגשת אליו, כי יש לו נתב שיחות, למשל. המוקד הטלפוני, אני קובע כאן, הוא אחד הדברים שמנתקים בין האזרח לבין המוסד, ויכול להיות שזו מטרתו, כי אדם בן 85 או 87 או בן 82 או 73, שצריך לפנות למוסד, ואז אומרים לו בטלפון: אם אתה צריך נכות כללית תעשה 1, ואם אתה צריך ביטוח זיקנה – 2, וכו', זאת הדרך לנתק מישהו מהמוסד שבו הוא צריך להיות מחובר והוא כל כך צריך אותו. לכן אנשים יותר מאשר מרמים את הביטוח הלאומי מתייאשים ולא מממשים את הזכויות שלהם.
לו החוק הזה היה בא עם עוד חוקים שמתקנים, שמפשרים, שמורידים מחסומים ביורוקרטיים, שמתקנים את הטבלה האווילית הזאת של אחוזי הנכות, שכל דבר בתוכו כדי להשיג אותו, זה כמו המשל של לה פונטיין: השועל והחסידה – אם יש לך נכות כללית של 60%, למשל, אם חסרה לך רגל, כל שאר אחוזי הנכות הם מתוך הנגזרת של מה שנשאר, ולכן לעולם כמעט אינך יכול להגיע, זה אבסורד מטורף.
אני מטפל עכשיו במקרה של חיילת שהיא עיוורת. התגייסה לצה"ל, וברגע שהתגייסה לצה"ל, היא פשוט איבדה את הקצבה שלה – אתה יודע למה? זה נשמע לך לא הגיוני, כי פתאום מסתבר שיש לה כושר עבודה, ודברים נוראים ואיומים אחרים. בחורה עם פיגור, ברגע שהתחתנה, פסקה להיות מפגרת. יש פה אמירה מרחיקת לכת גם מבחינת איזושהי אמירה פמיניסטית.
היו"ר ראובן ריבלין:
אלה הוראות חוק?
אילן גילאון (מרצ):
אלה תקנות בביטוח הלאומי. אדם שקוטעים לו רגל, אני אומר מעל במה מכובדת זאת, הוא יצטרך במשך שלוש שנים להוכיח, כי הרי עד שהוא מקבל את הנכות הצמיתה שלו, שלא צמחה לו רגל חדשה. אנחנו רוצים שנבין באיזה היגיון אנחנו מדברים. ילד חירש עד גיל 14 הוא חירש. מגיל 14 עד 18 – חצי חירש. מגיל 18 הוא שומע. הוא לגמרי חירש, לא שומע כלום, אבל יכול להשתכר. מהו אותו איסור על כפל קצבה – אדם נכה מגיע לגיל 67, אגב, הגיל הכי מאוחר ב-OECD לפנסיה, וברגע שהוא מגיע לגיל הזה, הוא פוסק להיות נכה והופך לאצן אולימפי שהולך לאולימפיאדה. אבל זאת לא האמת. הוא נכה קשיש. והבעיה שלו עולה בטור הנדסי. האם אנחנו מסתכלים אל האנשים או אל המוסד או אל מה?
ולכן כל כך לא הסכמתי. אני יודע שגם לבו של יושב-ראש הוועדה שלי, חיים כץ, היה כבד עם החוק הזה, אבל יש אילוצים. לשמחתי, אני יכול להיות הרבה פחות פשרן ממנו, והוא מחויב לדברים אחרים, וכל הכבוד לו שהוא עומד באומץ לב מול הלחצים שמופעלים עליו, או חברת הכנסת אורלי לוי, שאת כל הדברים שאמרתי פה, מבלי שהיא רוצה אמרתי גם בשמה – את רוח הדברים אמרתי גם בשמה.
עד אשר מוסדות מדינת ישראל לא יחליטו שהם רוצים לשרת את האזרח ולא האזרח אותם, אנחנו נמצאים בבעיה אמיתית. פעם היתה תחושה של ביטוח. אולי הביטוח לא היה כל כך משוכלל. היום הביטוח הרבה יותר משוכלל. אבל תחושת הביטוח מאוסה, כי אדם קם בבוקר ואומר לעצמו: שאני אלך לעזאזל. האם הביטוח הלאומי מחיל גם על עצמו את אותם תנאים שהוא מחיל בחוק הזה על המבוטחים שלו? לגבי ריביות, לגבי ימי תחולה. האם הוא גם נאה דורש גם נאה מקיים? לגמרי לא. הביטוח הלאומי לא חייב בכלום, הביטוח הלאומי לא מסוגל או לא רוצה לחבר מידע ממס הכנסה אל תוך הביטוח הלאומי כדי לא לתזז אנשים. ואני אומר לך דברים ממבחנים אמפיריים. לא למדת אותם בספרים. למדתי אותם מן החיים.
לכן אני אומר: בביטוח הלאומי יש כוונות טובות ויש פוטנציאל לעבוד. הוא צריך בראש ובראשונה להיות מוסד עצמאי במדינת ישראל ולא גרורה ולא זנב ולא מחלקה של משרד האוצר, כי משרד האוצר, אנחנו יודעים מה ההיגיון שלו. זה בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות ההיגיון של הביטוח הלאומי, כלומר איך לתת כמה שפחות לכמה שיותר אנשים, ואילו הביטוח הלאומי צריך לרדוף את המבוטחים שלו וליידע אותם מה זכויותיהם, ולא להניח להם עד שהם לא מקבלים את זה.
רחל אדטו (קדימה):
ושיענו לטלפונים של אנשים שפונים אליהם.
אילן גילאון (מרצ):
זה בסיסי מאוד. למשל, שיענו לטלפונים של אנשים שמתקשרים לשם.
אני התנגדתי לחוק הזה לא מבחינה עקרונית. אני לא בעד רמאים ואני יודע גם שחברת הכנסת אורלי לוי התבטאה בנושא. אנחנו לא בעד לרמות את רשויות המדינה. אנחנו בעד להניח איזשהו בסיס לדיון רציני, כי במשבר האמון הזה – כבוד השר, הרי קיבלתי ממך אישור לדבר עשר דקות, חרגתי בשתי דקות.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר. יש לו 50 דקות. הוא ויתר לנו על 40 דקות. יש לי הרבה כבוד לשר. הוא יכול לקבוע במשרד הרווחה, ואולי בעתיד בעוד מקומות, אבל לא בכנסת, עד שהוא לא נבחר להיות יושב-ראש כנסת.
אילן גילאון (מרצ):
כאשר אנחנו באים לחוק הזה, נאמר, בסדר – אני אצביע בכל מקרה נגד החוק, אבל החוק הזה חייב להיות מלווה ברפורמה שלמה בביטוח הלאומי, שיוצרת זרימה נכונה יותר, עצמאות של המוסד ומידוע של המבוטח. כל היום מידוע בכל השפות, בכל האמצעים, בכל הסימנים. זו הנגישות שהיא השפה החדשה של מדינת ישראל לעוד מאה השנים הבאות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני יודע גם שהקואליציה מסכימה לאחת ההסתייגויות שלך, אדוני, וגם הממשלה. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה, ואחריו – יסיים חבר הכנסת נסים זאב, ואנחנו נעבור להצביע על ההסתייגויות. חבר הכנסת גילאון, אתה תגיד לי על איזה הסתייגויות אתה רוצה להצביע ועל איזה אתה מוותר. בבקשה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 22), התשע"א–2010, קריאה שנייה ושלישית. מובן שהגשתי עם החברה שלי לסיעה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, כמה הסתייגויות, בסעיפים 2, 3, 4, 5 ו-7, בנושא המאסר, נוסף על קנס, שהביטוח הלאומי – הממשלה מבקשת להטיל על אלה שעוברים את העבירה שעליה פירטו הדוברים הקודמים ויושב-ראש הוועדה. אנחנו חושבים שמאסר על העבירה הזאת הוא דבר חמור מאוד, יותר מדי חמור; לא ראוי להשתמש במאסר נגד אנשים שבדרך כלל – הם אומנם נחשבים לרמאים ולעבריינים, אבל הם לא עושים את זה כי טוב להם בחיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
נדמה לי שהממשלה הסכימה לכל – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
הממשלה אכן הסכימה להסתייגויות שאני מדבר עליהן, ואנחנו אכן מסירים את נושא המאסר מהצעת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
אחרי שההסתייגויות תתקבלנה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כמובן. אני רוצה מראש להודות לממשלה, כי אני יודע שבנושא הזה יש הסכמה. אין ספק שהמאבק בוועדה, גם של אורלי, גם שלי וגם של אילן, בנושא הזה השפיע לטובה, והמלה "מאסר" תרד מכל הסעיפים שפירטתי לעיל. זהו בעצם. בזה סיימתי. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה. חבר הכנסת זאב אינו נוכח באולם, אבל נא לצלצל. חבר הכנסת אורון, אתה ואני הרבה שנים נלחמים בחוק ההסדרים. חוק זה, שאנחנו עומדים לאשר אותו עכשיו – –
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אני אתן לך. עלה, עלה. – – שחבר הכנסת אילן גילאון היה שותף פעיל בהתנגדות לרבים מסעיפיו, הוא דוגמה לחוק שיצא מתחת יד הוועדה לא כפי שהביאה אותו הממשלה, וגם הממשלה מברכת עליו, משום שהיא מבינה שהיו דברים אשר לא יתקבלו על הדעת. יושב-ראש הוועדה בא ועמד מול הממשלה, יחד עם חבריו, והממשלה חשבה שאולי יושב-ראש הוועדה מנסה לנצל את מעמדו כדי לעכב חוק, והנה מתברר שכל מקצועני הוועדה, שהם לא אנשים נבחרים, לא פוליטיקאים, אין להם ימין ולא שמאל, ולא פנים של קואליציה ואופוזיציה, באו ואמרו לממשלה: ראו, הדברים האלה באים מאתנו. חברי הכנסת צודקים. אם היה החוק הזה מוצבע היום במסגרת חוק ההסדרים, לא היה ניתן שיקול דעת לחברי הכנסת לקבל את ההסתייגויות של אילטוב.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, זה ארבעה חוקים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
היום אנחנו מאשרים שניים שהיו צריכים להיכנס לחוק ההסדרים.
חיים אורון (מרצ):
ארבעה חוקים כבדים שהיו בוועדת הכספים – בנק ישראל, אכיפה מינהלית, פקודת הקרקעות והיום התקנות – עברו בוועדה פה אחד בחוק ההסדרים ולא היו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הלוואי שהיו שומעים לך לפני הרבה שנים. שמחתי שלמדתי ממך, ובסוף שמעו. אם לא שמעו ממך, שמעו ממך דרכי. אנחנו מאוד מודים לממשלה שחזרה לתבונתה וליושב-ראש הוועדה שהחזיר אותה לתבונתה. וראיתם, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, שכנסת ישראל תצביע ישירות על החוק לגופו ועל כל סעיפיו בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, לתפארת החקיקה בישראל.
המסתייג האחרון, חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, הציבור במדינת ישראל מרגיש נרדף. המוסד לביטוח לאומי הוא דוגמה קלאסית. מעבר לכך שהביטוח הלאומי, אין שם עם מי לדבר, יש שם במקרה הטוב איזה מענה קולי, שאם אתה רוצה לשאול או לברר את הזכויות שלך – אתה יכול לחכות מהיום עד מחר לקבל תשובה, אם בכלל תקבל את זה. אבל אזהרה באדום: הריני להביא לידיעתך כי אם לא תעדכן את המוסד לביטוח לאומי על כל שינוי שיחול באחד או יותר מהפרטים המפורטים בהודעה זו בתוך 60 יום – אני נאבקתי על 90 יום, רצו 30 יום. מה זה, אדוני היושב-ראש, אפילו הזמנה לבית-משפט, זכות תגובה, נותנים לך 45 יום עד 60 יום. מה קרה פה בביטוח הלאומי, זה נושא מינהלי בכלל. רצו להפוך את זה לפלילי. רוצים להפוך את תושבי מדינת ישראל כולם לעבריינים. את זה אנחנו אומרים ביום כיפור – אנו באים להתיר את העבריינים.
היו"ר ראובן ריבלין:
להתפלל עם העבריינים.
נסים זאב (ש"ס):
להתפלל עם העבריינים, אבל גם להתיר להם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו לא מתירים שום עבריינים. אצל האשכנזים לא מוותרים לשום עבריינים. אנחנו מתירים לנו להתפלל עם העבריינים.
נסים זאב (ש"ס):
כן, אבל אנחנו באים להתיר בעצם את העבירות.
היו"ר ראובן ריבלין:
כולנו עבריינים, לכן אנחנו מבקשים.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אז אנחנו לא עושים כל יום יום הכיפורים. לא כל יום הוא יום הכיפורים. נכון, אדוני – אתה מסכים אתי בעניין הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
נסים זאב (ש"ס):
אז לכן, כל העניין של פלילי בכלל לא היה במקום. כשהייתי בוועדה הזאת ושמעתי שרוצים להפוך את זה קודם כול לפלילי, פשוט הזדעזעתי מעצם הרעיון. זה יכול להיות גם בארנונה, בעצם. אם בביטוח הלאומי, למה לא בארנונה? כל מי שהשתנה אצלו הסטטוס, ונולד לו אולי, או שעזב מישהו מהמשפחה שלו, והפך להיות משפחה קצת יותר קטנה, הופך לעבריין, כי הוא לא דיווח, הוא קיבל הנחה מסוימת. אנחנו לא יכולים יותר מדי להפוך נושא מינהלי, בכוח, לפלילי, כי באמת, אני רוצה לומר לך, אנשים לא רואים נחת מהמוסד לביטוח לאומי – זה בלשון המעטה. הם לא באמת מקבלים את הזכויות שלהם – זה לא כלפי הקשישים ולא כלפי החולים. אתה צריך הלוך ושוב "עד יבושת המים מעל הארץ", עד שאתה בכלל מקבל ונענה לזכויות שמגיעות לך על-פי חוק.
לכן כל הנושא הזה, להפוך את זה לפלילי, ירד מסדר-היום, ואני שמח, אבל עדיין – מדוע יש צורך במאסר של שישה חודשים? למה צריך להפחיד? מה, אנחנו קג"ב? אנחנו צריכים פה להפחיד את האזרחים שלנו? תקנוס אותו.
וגם יש הבדל עצום בין אדם שמצהיר באופן שמתכוון לשקר לבין אדם שלא דיווח. אני רוצה לדבר בדיוק על הנושא הזה. אם במהלך ארבע שנים ממשלוח הודעה זו הוא לא אמר את השינויים שחלו מההודעה שקיבל לפני ארבע שנים, דינו מאסר או קנס, ככל שחל שינוי בפרטים האמורים. לכן אני חושב שעדיין יש פה מידה של הגזמה. נכון שלא העברנו את זה בחוק ההסדרים, אבל אני חושב שעדיין החוק קשה מדי ונוקשה מדי כלפי האזרחים. אני חושב שאם היינו יכולים עדיין לשנות ולקבל חלק מההסתייגויות שלנו, זה היה דבר מבורך. הלוואי שיכולתי לשכנע את הקואליציה, את חברי, שאולי יתפשרו אתי בעניין של 60 יום ולא 30 יום, בנושא השני, של הפלילי. אני עדיין חושב שהמרחק הוא רב, וצריך לתקן. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ותזכור את זה, אני אומר את זה מעל במה זו, תזכור שעוד יתקנו פה סעיפים, כי אי-אפשר להתמודד אתם, כי זאת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, הנה אנחנו הולכים להעביר חוק שאמור היה להיות בחוק ההסדרים, היום, חודשיים לפני החוק שהיה צריך לבוא בפניכם, והכנסת נתנה דעתה לכל פרט ופרט, וגם מתוך חופש מלא – כל חבר כנסת מביע את עמדתו, בין שהוא קואליציה או אופוזיציה – שכן חוק הביטוח הלאומי שייך לכל אזרחי ישראל וכולנו מצווים לדאוג להם, וכך עשינו.
אני מברך את הממשלה על כך שהיא הצליחה להעביר את החוק חודשיים לפני התאריך המיועד. משום שהוא לא נכנס לחוק ההסדרים, יכולנו להעביר אותו היום, והדיון שהיה בוועדת העבודה והרווחה – לתפארת הכנסת ולתפארת הממשלה. שר העבודה והרווחה השתתף בדיון וראה איזה מקומות באמת צריך לשנות באותה הצעה שהובאה בפני חברי הכנסת.
ובכן, עדיין יש לנו מספר הסתייגויות, שחלקן הקואליציה מתכוונת לקבל. לסעיף 1 ולשם החוק אין הסתייגויות, שכן חבר הכנסת נסים זאב, אתה רוצה להצביע על ההסתייגות של הסעיף הראשון?
נסים זאב (ש"ס):
לא. מסיר.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. מסיר, בסדר גמור. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הסירה.
לכן אנחנו מצביעים על שם החוק ועל סעיף 1, כהצעת הוועדה. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע מי בעד שם החוק וסעיף 1, בנוסח הוועדה. בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיף 1 – 38
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
38 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק וסעיף 1 אושרו בהתאם לנוסח הוועדה. תודה רבה.
לסעיף 2 יש את ההסתייגות של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב, ואני מקריא בצורה מפורשת: "בכל מקום, המלים 'מאסר שישה חודשים או' – יימחקו." רבותי חברי הכנסת, מי בעד ההסתייגות ומי נגד, בהתאם להצעת יושב-ראש הוועדה והקואליציה בעד? בבקשה, נא להצביע מי בעד ההסתייגות.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב לסעיף 2 נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות הראשונה לסעיף 2 נתקבלה, והיא הסתייגותם של חבר הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב. רבותי, כמובן אחר כך אתה תצטרך – ההסתייגות של חבר הכנסת נסים זאב הוסרה.
חבר הכנסת אילן גילאון, האם אדוני מבקש שאנחנו נצביע על "בסעיף 398(א1) המוצע, המלים 'או שהעלים מידע כאמור' – יימחקו"?
אילן גילאון (מרצ):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה מבקש להצביע. הקואליציה המליצה להתנגד ויושב-ראש הוועדה המליץ להתנגד.
נא להצביע על הצעתו של גילאון – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 2
נגד – 37
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 2 לא נתקבלה.
קריאה:
בסדר, בסדר. רבותי, לא להפריע בהצבעה.
שניים בעד, 37 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת גילאון ל-398(א1) לא נתקבלה.
יש הסתייגות נוספת של חבר הכנסת גילאון, האם אתה רוצה להצביע עליה? אני חושב שמיותר. "– – – המוצע, אחרי 'או שהעלים מידע כאמור' יבוא 'בזדון'." אין העלמה שהיא לא בזדון, אני אומר לך.
אילן גילאון (מרצ):
– – – אני רוצה להצביע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה רוצה להצביע על זה. אין העלמה שהיא לא בזדון, מה זה העלים? בבקשה. גילאון, ההסתייגות השנייה ל-398, הקואליציה ממליצה שלא לקבל.
נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 6
נגד – 35
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
שישה בעד, 35 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגותו של חבר הכנסת אילן גילאון לא נתקבלה.
רבותי חברי הכנסת, סעיף 2 עבר בתוספת ההסתייגות – – –
זאב אלקין (הליכוד):
לא הצבענו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. סעיף 2 יעבור עכשיו ויוצבע, כאשר הוא לא בנוסח הוועדה אלא בנוסח הוועדה בתיקון ההסתייגות שנתקבלה. האם להצביע, אדוני היושב-ראש?
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – – אני לא אמשוך את הצעת החוק חזרה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה מה שרציתי לדעת. תודה רבה.
נא להצביע – מי בעד סעיף 2 בתוספת ההסתייגות, יצביע. מי נגד – יצביע. מי נמנע? בבקשה.
הצבעה מס' 9
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 38
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
38 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 נתקבל כהצעת הוועדה, בתיקון ההסתייגות שנתקבלה. תודה רבה.
אנחנו עוברים לסעיף 3. בסעיף 3 יש לנו מספר הסתייגויות. חבר הכנסת אילן גילאון גם הסכים. יש לנו הסתייגויות שהוסרו. יש הסתייגות אחת של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב, שעליה הסכים גם יושב-ראש הוועדה וגם הקואליציה.
מי בעד, מי נגד ההסתייגות הזאת? נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב לסעיף 3 נתקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כן, כן. כל נושא המאסר בביטוח לאומי מוסר, פשוט, בהסתייגויות של אילן גילאון ורוברט אילטוב.
41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
רבותי, יש לנו את סעיף 3 בלי הסתייגויות, אלא הסתייגות זו שנתקבלה. לכן, אני מבקש להצביע על סעיף 3, בתוספת ההסתייגות שנתקבלה. אדוני היושב-ראש.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
נא להצביע. מי בעד סעיף 3, בתוספת ההסתייגות שנתקבלה?
הצבעה מס' 11
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה עם ההסתייגות שנתקבלה – 39
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
39 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 3 נתקבל, בתוספת ההסתייגות שנתקבלה.
לסעיף 4 יש שתי הסתייגויות. ההסתייגות הראשונה היא הסתייגות באותו עניין של הסרת המלים "מאסר" ו"או" – הסתייגות של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב. מי בעד ההסתייגות? הקואליציה ממליצה ויושב-ראש הוועדה ממליץ.
נא להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב לסעיף 4 נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
39 בעד, אין מתנגדים, אין מסתייגים. אני קובע שההסתייגות נתקבלה.
חבר הכנסת אילן גילאון, אני מבין שאתה מוותר על ההסתייגות השנייה.
אילן גילאון (מרצ):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אם כך, חברותי וחברי הכנסת, אין לנו הסתייגויות לסעיף 4 – – –
זאב אלקין (הליכוד):
יש עוד אחת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש עוד אחת למעלה. בסעיף 20, או שהעלים כאמור מידע. הוא ויתר עליה.
אילן גילאון (מרצ):
ויתרתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא ויתר. הוא לא רוצה להצביע. רבותי, אני יודע. חבר הכנסת אילן גילאון, עוד הסתייגות יש? הוא ויתר. אילן גילאון ויתר.
אילן גילאון (מרצ):
– – – את כל ההסתייגויות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא אמר לי. נכון, אתה בלאו הכי מצביע נגד זה. רבותי, נא לא להפריע.
לסעיף 4, בנוסח הוועדה, כפוף להסתייגות שנתקבלה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה, אדוני יושב-ראש הוועדה.
נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? – נוסח הוועדה, בכפוף להסתייגות שנתקבלה. תודה.
הצבעה מס' 13
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 37
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 4, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
37 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. סעיף 4 אושר, על-פי נוסח הוועדה וההסתייגות שנתקבלה.
לגבי סעיף 5, יש לנו עוד פעם את אותה הסתייגות של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב בנושא "מאסר שישה חודשים או" – שיימחק. נא להצביע מי בעד ההסתייגות. הקואליציה ויושב-ראש הוועדה בעד.
נא להצביע. אנחנו כבר מסיימים.
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות – 38
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב לסעיף 5 נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות נתקבלה.
רבותי, חבר הכנסת אילן גילאון לא מבקש להצביע על שאר הסתייגויותיו, ולכן אנחנו נצביע על – – –
אילן גילאון (מרצ):
על זאת כן. זאת האחרונה לסעיף 5, אני מבקש כן להצביע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
איזה? בעמוד 20, האחרון, או בעמוד 21?
אילן גילאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בעמוד 19?
אילן גילאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי. בעמוד 19, בתחתית העמוד.
אילן גילאון (מרצ):
נסים זאב ואילן גילאון מציעים.
היו"ר ראובן ריבלין:
נסים זאב ירד, אבל בבקשה. אנחנו נצביע את הסתייגותו של חבר הכנסת אילן גילאון ונסים זאב שחזר בו, לגבי סעיף 17(א). הקואליציה ויושב-ראש הוועדה לא המליצו לקבל את ההסתייגות.
נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 15
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ארבעה בעד, 30 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
לכן – יש לנו סעיף 5, בהסתייגות שכן התקבלה, וסעיף 6 שעליו אין הסתייגות. אנחנו נצביע על סעיף 5 עם ההסתייגות שנתקבלה ועל סעיף 6 כהמלצת הוועדה. אדוני היושב-ראש, אתה מסכים?
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. לכן, אנחנו מצביעים מקשה אחת: סעיף 5 עם ההסתייגות וסעיף 6, שאין עליו הסתייגות, כנוסח הוועדה.
נא להצביע.
הצבעה מס' 16
בעד סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 34
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
34 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 5, כפוף להסתייגות שנתקבלה, וסעיף 6, כנוסח הוועדה, עברו בקריאה שנייה. תודה רבה.
רבותי, לסעיף 7 נותרה לנו בתוקף רק הסתייגותם של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב בנושא "מאסר שישה חודשים או". הקואליציה ויושב-ראש הוועדה ממליצים לקבל הסתייגות זאת.
נא להצביע. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע? תודה רבה.
הצבעה מס' 17
בעד ההסתייגות – 36
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת אילן גילאון ורוברט אילטוב לסעיף 7 נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
36 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות התקבלה.
שאר ההסתייגויות, אילן גילאון ביקש שלא להצביע עליהן, ולכן הן מתייתרות. סעיף 8 – אין עליו הסתייגויות.
על כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע על סעיף 7, כולל ההסתייגות שנתקבלה, ועל סעיף 8 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 18
בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 32
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 8-7, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
בוז'י, החוק עומד להתקבל בקריאה שלישית.
32 בעד, נגד – 1, אין נמנעים. תמה הקריאה השנייה. סעיף 7, כולל ההסתייגות, וסעיף 8, עברו, ולכן אנחנו הצבענו בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים, אם יסכים היושב-ראש, להצביע. כן, אדוני? אתה לא מושך.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
עכשיו אני צריך לשאול גם את נציג הממשלה אם הוא מסכים, כי התקבלו הסתייגויות. אדוני שר הרווחה, האם אדוני מבקש למשוך את החוק מכיוון שהתקבלו כמה הסתייגויות?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. אתה מבקש להצביע עליו בקריאה שלישית. תודה רבה.
נא להצביע, רבותי חברי הכנסת. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התשע"א–2010 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 19
בעד החוק – 32
נגד – 1
נמנעים – אין
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התשע"א–2010, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובא לציון גואל. 32 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 122), התשע"א–2010, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. רבותי, יגענו ומצאנו והאמנו.
אנחנו עוברים להצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה יעלה ויבוא ויגיע וייראה ויישמע וישמיע. חיים, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חיים, רק רגע. סלח לי.