קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (הוראת שעה), התשע"א–2010
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/541).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, בדרך כלל יום שני נפתח, אם הסיעות מבקשות זאת, בהצעות אי-אמון. הפעם נמנעו סיעות האופוזיציה מלהגיש הצעות אי-אמון, משום שאנחנו מתחילים היום בדיונים על התקציב. אנחנו גם נדון בכמה חוקים אשר הממשלה התכוונה להכניסם לחוק ההסדרים, אבל הממשלה מבקשת להגיש אותם בנפרד, ואין כל מניעה מצד הממשלה להגישם בנפרד. ואם הכנסת תחשוב שהממשלה בשלה והיא מסכימה למהלכיה, גם החוקים יכולים להתאשר עוד בטרם יבוא אפילו חוק ההסדרים לדיון. אחד מהחוקים הוא חוק הידוע כחוק ויסקונסין, הוא הצעת חוק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (הוראת שעה), והממשלה מבקשת להציגה בפני הכנסת בנוסחה החדש, לא זה שהיה על שולחנה קודם לכן. אחר כך נתחיל בדיון בקריאה ראשונה. עד כה נרשמו 13 חברים. חמש הדקות הבאות הן חמש הדקות האחרונות עד סגירת הרשימה. מי שלא נרשם מתבקש להירשם, אם הוא רוצה לדבר.
אני מתכבד להזמין את כבוד שר התעשייה, המסחר והתעסוקה על מנת להציג את חוק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה, הידוע כחוק ויסקונסין. בבקשה, כבוד השר הנכבד. מובן שאתה לא מוגבל בזמן.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, אני מתכבד להגיש את הצעת החוק שנקראת "אורות לתעסוקה" לקריאה ראשונה.
בפתח דברי אני רוצה לומר, שכאשר נכנסתי לתפקידי כשר המסחר והתעשייה, בתחילת הדרך, אודה, הייתי בין המתנגדים הכי קשים לקיומה של התוכנית הזאת. התוכנית הזו גררה, בצדק, דימוי קשה וכבד. שורה ארוכה מאוד של מעשים, שחלקם עוד נחקרים, הביאה לצערי הגדול לכך שתוכנית שאמורה היתה להכניס לשוק העבודה לפחות 80,000 איש, הפכה להיות תוכנית שמתעללת בבני-אדם. מאז ועד היום הזה עברנו דרך ארוכה מאוד מאוד. למדנו את כל הלקחים. ישבנו יחד עם האוצר לילות כימים. למדנו ועברנו על כל המסקנות, כל הטעויות, ואני מגיש היום את הצעת החוק שמונחת לפניכם. הנה היא.
אני לא הולך להציג אותה לפרטי פרטים, אבל הכנסת, הממשלה הסמיכה אותי לדון בהמשך, אתכם יחד, על שינויים בתוככי התוכנית עצמה. זו תוכנית בסיס, שכל-כולה באה לעיונכם, ובוודאי ובוודאי אני אשמח שיתקיימו דיונים גם בוועדות, גם עם חברי הכנסת, כדי שבאמת נוכל להציג לקריאה שנייה ושלישית משהו שיהיה מקובל על דעת רוב הכנסת.
הרי בסך הכול הכללי, אדוני היושב-ראש, אף אחד כאן לא מתנגד לכך ש-80,000 איש, שהפכו היום את נושא הבטחת ההכנסה לתרבות, שזה עובר מאב לבן ולא עובדים – שנוכל להשלים עם זה. ואם נוכל כחברה לסייע בידם, לעזור להם להיכנס למעגל העבודה, אני בהחלט אשמח.
מכובדי, התוכנית "אורות לתעסוקה", כפי שאני מגישהּ היום, היא התוכנית המקיפה והמעמיקה ביותר שנעשתה אי-פעם במדינת ישראל כדי לסייע למקבלי גמלאות הבטחת הכנסה להשתלב בשוק העבודה, תוך הכשרה, ייעוץ והכוונה ואספקת מגוון שירותים להסרת חסמים. זאת במטרה לאפשר למקבלי הגמלאות מעבר מתלות בגמלאות לעצמאות חברתית וכלכלית. התוכנית לוותה במחקר מקיף של מכון ברוקדייל והמוסד לביטוח לאומי, ונמצאת ככלי יעיל לשילוב של מקבלי גמלאות הקיום במעגל העבודה ולצמצום התלות בגמלאות. המחקרים מצביעים כי התוכנית הביאה לשיפור מצב התעסוקה בקרב משתתפי התוכנית בכל חתכי הגילאים, לרבות המשתתפים המבוגרים ובעלי המוגבלויות הרפואיות, בכל הרכבי המשפחה, בקרב עולים חדשים ותושבים ותיקים. התוכנית סייעה הן בהשמה בעבודה והן בהגדלת ההכנסה של המשתתפים בה שיצאו לעבודה.
חשוב לציין, מכובדי, כי ה-OECD המליץ בדוח מקיף שפורסם על-אודות המשק הישראלי בשנת 2009, על פריסה ארצית של התוכנית, וכי הכלכלן הראשי לנושאים חברתיים ויחסי עבודה של ה-OECD ציין כי תוכנית "אורות לתעסוקה" הצליחה להעניק לאנשים הכשרה לעבודה, אפשרויות עבודה וכלים לעזור לעצמם, בדומה לתוכניות דומות אשר הצליחו במדינות אחרות. גם הוועדה לבחינת מדיניות תעסוקה, בראשות הפרופסור צבי אקשטיין, המליצה על יישומה של התוכנית ככלי מרכזי במכלול צעדים להגברת התעסוקה וכתנאי בסיסי לעמידה ביעדי התעסוקה של מדינת ישראל.
אינדיקטור נוסף שברצוני לציין הוא התמיכה של ראשי רשויות בכל רחבי הארץ אשר ביקשו להצטרף לתוכנית, וזאת עקב קבלת הרשמים החיוביים שלה מהערים שבהן התוכנית פעלה.
אני מודע, כפי שאמרתי, לדימוי הרע של התוכנית. גם אני, עם כניסתי לתפקיד שר התמ"ת, התנגדתי נחרצות לתוכנית. אולם, לאחר למידה מקיפה ודיונים של עשרות שעות עבודה הגענו למסקנה כי התוכנית הינה חשובה ומרכזית לשוק העבודה בישראל ובסיוע לאלה הנזקקים לחזור לשוק העבודה.
אכן, התוכנית סובלת מתדמיתה הרעה בעיקר בשל הגרסאות הראשונות שלה. לשם כך, צוותים של משרד התמ"ת ושל משרד האוצר שקדו יחדיו על מנת לעדכן את התוכנית וכדי להתמודד עם הקשיים שבה. נעשתה עבודה מעמיקה בשיתוף עם מומחי תעסוקה ואנשי אקדמיה ואף עם נציגים של הארגונים החברתיים, וזאת כדי לרדת לעומקן של הבעיות. אני אומר פה בפה מלא: לתוכנית היו חסרונות ובעיות רבות, אולם כיום למדנו לבחון את הבעיות הללו ולהתמודד אתן באופן שייתן מענה הולם לקשיים אלו וכדי ליצור תוכנית שהיא גם אפקטיבית וגם חברתית.
רבותי, ההצעה המוגשת לכם היום הינה ההצעה המיטבית לסיוע למקבלי הגמלאות. התוכנית ממוקדת בסיוע בהשמה איכותית ולטווח ארוך של מקבלי הגמלאות. תוכנית זו מאפשרת סיכוי לאלו אשר נפקדו משוק העבודה זמן רב לחזור למסלול התעסוקה תוך שהם מקבלים את מגוון הכלים העומדים כיום לרשותנו. כלים אלו כוללים אבחון, ייעוץ והכוונה פרטניים, הכשרה מקצועית, העצמה אישית, ליווי לקראת הכניסה לעבודה, וכן ליווי בצעדים הראשונים בעבודה, סיוע במסגרת לילדים, סיוע בהסעות ועוד.
בין השינויים שהוכנסו בהצעה שלפניכם: 1. שלילת הקצבה תתבצע אך ורק על-ידי עובדי מדינה, ולא תישלל קצבה על-ידי עובדים חיצוניים; 2. מנגנון הפחתת שעות רחב וגמיש יותר לחריגים; 3. הכנסת עילת פטור על בסיס "חוסר מסוגלות תעסוקתית". כלומר, התוכנית מכירה, בפעם הראשונה, במשתתפים אשר אינם יכולים להיכנס למסלול תעסוקה ופוטרת אותם מחובת התוכנית; 4. הקמת ועדה מקצועית בחוק – של רופא תעסוקתי, פסיכולוג ועובד סוציאלי – לייעוץ להפחתת שעות; 5. קביעת רף מרבי של 100 שעות בחודש לשירות בקהילה. קודם לא היתה מגבלה על היקף שירות בקהילה במסגרת תוכנית אישית; 6. מתן אפשרות ערעור למשתתף על ועדת החריגים להפחתת שעות; 7. התוכנית לא תחול על משתתפים מגיל 55 ומעלה; 8. התוכנית לא תחול על אקדמאים; 9. משתתפים רק מי שהיו בטיפול שירות התעסוקה תשעה חודשים. קודם ההשתתפות בתוכנית היתה מיידית וללא תקופת טיפול בשירות התעסוקה; 10. הכרה בלימודים להכשרה מקצועית כחלק מתוכנית אישית.
השינויים שהכנסנו הינם חשובים ומהותיים, וחשוב יותר מכול – ההצעה שלפניכם הינה המתווה הבסיסי לתוכנית. ממשלת ישראל הסמיכה אותי לערוך – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – למה לא באמצעות המדינה? בכל זאת, למה חברה פרטית? למה חברה צריכה להרוויחה על גבם מתקציב המדינה? זו השאלה המרכזית והיסודית, לא התנאים; התנאים אפשר להשית אותם על שירות התעסוקה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
הלוואי ששירות התעסוקה היה מסוגל להתמודד עם זה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הם אומרים שהם מסוגלים, עם מה שאתם נותנים לחברות, שירות התעסוקה יכול – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. זוהי קריאת ביניים מספקת, בהחלט, זה הוויכוח.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אני מניח שתעלה את זה פה, אני ודאי אענה לך על זה.
ממשלת ישראל הסמיכה אותי לערוך בתוכנית שינויים רבים ככל שיידרש, ככל שנצטרך כדי לעדכן את התוכנית. רבותי, אני קורא לכם לשבת אתנו יחדיו ובהידברות על מנת שנוכל להגיע לסיכומים אשר ישרתו את כלל הצדדים. אני יודע שיש אנטגוניזם כלפי התוכנית, אולם בתוכנית המעודכנת יש שינויים מרחיקי לכת.
אני מקווה שההצעה תיבחן באופן ענייני ומקצועי ולא ככלי לעשיית הון פוליטי. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על התוכנית. אין לנו המותרות שבהתעלמות בטיפול באוכלוסיות אלו. דחיית התוכנית משמעותה דחיית הטיפול באלו שנזקקים לה יותר מכל מקבלי הגמלאות והמובטלים. לתוכנית ערך חשוב מאוד למשק הישראלי, אך בעיקר לאוכלוסיות המוחלשות.
אני מבקש מכם לעיין בחוק. מדובר כאן בקריאה ראשונה, אדוני היושב-ראש. ודאי שהכנסת סוברנית לדון בהצעת החוק, וודאי וודאי שאני אשמח לקיים דיונים ככל שיידרש כדי שבסיכומו של עניין נביא להצבעה הצעה שתהיה מקובלת על רוב חברי הבית. אני מאוד מודה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה, אתה רשום.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – – היה או לא היה דיון?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה, עכשיו מדברים פה בחקיקה רצינית.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
השאלה הזאת רצינית מאוד. זה רציני מאוד השאלה הזאת. כל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל הוא לא עונה בשאלות ותשובות, מה קרה לך? מה אתה חושב שאפשר לשאול מתי שאתה החלטת? קריאת ביניים הבנתי. חבר הכנסת ברכה קרא קריאת ביניים, הבנתי. ברגע שהתחיל להרצות טענותיו הוא יבוא וייתן לכם, תצטרכו עוד דקה.
רבותי, זו פעם שלישית שחוק ויסקונסין עולה על שולחן הכנסת. פעם אחת הוא מתקבל לשעה, לאחר מכן הכנסת לא הסכימה להאריך אותו, הוא היה בחוק נפרד, לאחר מכן בחוק ההסדרים. הוא הופרד מחוק ההסדרים. הפעם הוא נתבקש לעלות בחוק ההסדרים; החוק לא נכנס לחוק ההסדרים והיום הוא מוגש בצורה נפרדת. אנחנו נקיים בו את הדיונים בקריאה ראשונה, לאחר מכן נעביר אותו לוועדה המוסמכת על מנת שתדון בהכנתו לקריאה שנייה ושלישית. אין כל התחייבות מצד הכנסת מתי ייגמר הדיון, הכול בידי הוועדה, והוועדה אם תגמור בשבוע – נצביע אחרי שבוע, אם תגמור בחודשיים – נצביע אחרי חודשיים. מתי שתגמור הוועדה, כך יובא הדבר בצירוף הסתייגויות למליאת הכנסת על מנת לאשרו או על מנת לדחותו.
אני מודה מאוד לשר אשר הבהיר כי חוק זה שהיה – ואני זוכר זאת – בהתנגדותו הנחרצת של בנימין בן-אליעזר, הלוא הוא פואד, בזמנו כשר לעניינים אחרים, ולאחר מכן הוא שינה את דעתו כשר המסחר והתעשייה והעבודה. הוא ניסה להביא שינויים רבים, ועכשיו הם מובאים כפי שהוא אמר. אינני פרשנה של הממשלה ולא פרשנה של הכנסת – כל אחד יאמר את דבריו.
רבותי, אני הודעתי שהרשימה תיסגר בעוד חמש דקות אז. נרשמו 17, אם יש מישהו באולם המבקש להירשם ולא נרשם, יאמר זאת עתה ואוסיף אותו.
אני קורא לראשון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – לחברת הכנסת אורית זוארץ, אחריה – מרינה סולודקין, ואחריה – מוחמד ברכה. אחר כך – עפו אגבאריה, אורי אריאל, אורלי לוי אבקסיס, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, יעקב כץ, מאיר שטרית, שלי יחימוביץ, טלב אלסאנע ושלמה מולה. בבקשה. רשימת הדוברים נעולה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כבוד שר התמ"ת, ויסקונסין זו עיר יפהפייה בצפון ארצות-הברית, באמת שם ראוי שהיה ראוי בהחלט לתת מוניטין לתוכנית. אגב, אם אני לא טועה, שמעתי את השם ויסקונסין, אבל התוכנית הזאת הוזכרה בפעם הראשונה בכנסת החמש-עשרה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
אילן גילאון (מרצ):
אלא שמה שקרה, שתוכנית ויסקונסין, אדוני היושב-ראש, לא הצליחה, אדוני, בוויסקונסין. מקום שאחוזי האבטלה בו היו 4.5%, התוכנית הזאת לא צלחה. אבל ההתנגדות הנשנית בתוך ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, והחזרה של התוכנית, כאשר היא נדחתה מיניה וביה, מהדלת הקדמית, ונכנסה שוב דרך החלון האחורי, ושוב ושוב ושוב, נותנת תחושה שבעצם אתה לא יודע איזה כוחות עומדים מאחורי התוכנית הזאת, שבשלוש רמות דחו אותה חברי ועדת העבודה וגם אחרים.
הרמה הראשונה היתה רמה של ביצוע, ודיבר על כך כבוד השר. איך התוכנית הזאת נוהלה, מה היו הסמכויות שגורמים פרטיים הפעילו כלפי משולבים או בניסיון לשלב אנשים בשוק העבודה, מה היה אורך הזמן שהאנשים האלה היו משולבים בשוק העבודה, לאילו תנאים הם היו צריכים לענות בנושא הזה.
הסיבה השנייה היתה, אדוני השר, עלותה של התוכנית הזו. הממעיטים – ובטח תבוא חברתי, שלי יחימוביץ, והיא גם תאמר דברים עוד יותר חזקים בנושא העלות, אבל אני אומר: הממעיטים, הצנועים ביותר, העריכו שהשמת מקום עבודה בין תוכנית ויסקונסין לבין לשכת התעסוקה – פי-ארבעה עלות. המצניעים ביותר אומרים שהשמת מקום עבודה אחד עלתה פי-ארבעה באמצעות התוכנית. ואז נוצרת תמיהה. הלוא בסופו של דבר יש גם מה שנקרא, אדוני, המבחן הכמותי. הלוא לא מדובר בעבודת יד. זה מקום עבודה. אז למה העלות צריכה להיות כזאת?
הדבר העיקרי נוגע לאחריותה של מדינת ישראל. האם נושא העבודה צריך להיות באחריותה של מדינת ישראל, או שהיא צריכה למסור אותו לקבלן משנה? למה היא מקימה לשכת תעסוקה, אם לא כדי לחלק תעסוקה? הלוא איננו מקימים לשכת תעסוקה כדי לחלק דמי אבטלה, אדוני. הבעיה המרכזית היתה: אנחנו דיברנו לפני יומיים על חמשת המ"מים, אתה זוכר, של ז'בוטינסקי. אני חשבתי שאת המ"ם של המלבוש צריך להחליף במ"ם – ממלכה. כי מלבוש, כל אחד שיקנה לעצמו איפה שהוא רוצה, ואיך שהוא ייטיב. מדוע היה צריך גורם מתווך כדי למצוא לאנשים מקום עבודה, כאשר קיימים כל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני נותן לך עוד דקה ולכל חברי כנסת ארבע דקות.
אילן גילאון (מרצ):
אני כבר מסיים, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, הנה אני נותן לך עוד דקה ולכל חבר כנסת ארבע דקות.
אילן גילאון (מרצ):
ואני אומר – לא ברמה האידיאולוגית, כי לו דובר ברמה האידיאולוגית, אני בכלל בעד הפקעת כל שוק העבודה – בעד הפקעה, בעד הלאמת שוק העבודה, כדי שנשמע את זה יותר חזק, אדוני השר; כולל העבודה הזרה, כולל הכול. מדינת ישראל יכולה לנהל את משק העבודה שלה בעצמה, ואם עדיין אין לה הכלים והתנאים הללו, צריך להיערך לקראת כך.
לשכת התעסוקה אמרה שהיא מוכנה לעמוד באתגר, היא צריכה רק תקציב. התקציב הזה היה, לאין ערוך – אני לא זוכר בדיוק את המספרים – אבל לאין ערוך יותר זול, התוספת שלשכת התעסוקה היתה צריכה, לעומת העלות אצל ארבע החברות שניהלו את הפרויקט הזה.
אני מודה שיש כאן שיפורים בתוכנית עצמה, אבל התוכנית עצמה איננה ראויה, ואני עדיין לא מבין מדוע היא כל פעם חוזרת מחדש. איזה כוחות כלכליים עומדים מאחורי הדבר הזה, שדבר שנדחה כך, כמו שאמרתי, מיניה וביה חוזר, כאילו כלום. ואני מאוד מאוכזב, אדוני, כי תראה – זה מחוץ לחוק ההסדרים, זה נכון. אבל זה בא בדיון אחד.
היו"ר ראובן ריבלין:
למה?
אילן גילאון (מרצ):
וזה חוזר – מה? – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גילאון. הואיל ואתה אדם עם אינטגריטי – החוק הזה בא, הוא עובר בקריאה ראשונה, אתה מדבר רק על החוק הזה, לא במסגרת חוק ההסדרים על החוק הזה. עומדות לרשותך שלוש דקות הקבועות בחוק – – –
אילן גילאון (מרצ):
אדוני, מבחינה פרוצדורלית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני נותן ארבע דקות – למה אתה אומר? אתה אחר כך תביא את זה לוועדה, תדבר שם כמה שאתה רוצה.
אילן גילאון (מרצ):
מבחינה פרוצדורלית אדוני מאוד צודק, אבל הואיל והנושא השני הוא הרפורמה ברשות השידור, וכל הדברים האלה באים כמקשה אחת, יחד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
למה כמקשה אחת? חלילה.
אילן גילאון (מרצ):
טוב, אתה יודע מה? אני חוזר בי. זה לא כמקשה אחת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
אילן גילאון (מרצ):
– – אני חוזר בי ממה שאמרתי. אני רק רוצה לומר: התוכנית הזאת איננה ראויה, וראוי שמדינת ישראל תכין תוכנית תעסוקה למדינת ישראל, שכוללת בתוכה את כל הרבדים – אני מגיע מהפגנת הנכים כרגע. כביכול, הקצבה היא הבעיה המרכזית בהפגנת הנכים, אבל זאת לא הבעיה היחידה ובוודאי לא המרכזית. התעסוקה, זאת הבעיה המרכזית. מעצם ההגדרה של משרד המסחר כמשרד מסחר ותעשייה, ולא כמשרד עבודה ורווחה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
העבודה הועברה לתעשייה והיא הוצאה מהרווחה.
אילן גילאון (מרצ):
כן. יש כאן קביעת עמדה של מדינת ישראל לגבי נושא התעסוקה והרווחה. אני חושב שהתוכנית הזאת היא סמל, אויב מספר אחת של מדיניות הרווחה או מדיניות אחראית.
ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לא להסכים ולא לקבל בחזרה את התוכנית הזאת בדלת האחורית.
היו"ר ראובן ריבלין:
בהחלט. והם יצביעו באופן נפרד על הצעת חוק זו; באופן נפרד ובלי שום קשר לחוק ההסדרים.
רבותי, היתה לחבר הכנסת אילן גילאון, כראשון הדוברים, איזו זכות יתר. אני אתן לכל אחד מחברי הכנסת ארבע דקות; שכל אחד יהיה מוכן לומר את המסר שלו בארבע דקות. אני מזמין את חברת הכנסת אורית זוארץ, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מרינה סולודקין; אחריה – חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואז יבוא חיים אורון. אתה לפני ברכה? אוקיי.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, כולנו בעד שילוב האזרחים בעולם התעסוקה. אני חושבת שאין בינינו אדם שחושב שאזרח צריך ליפול לנטל על החברה ולא לממש את הפוטנציאל התעסוקתי שלו ולהשתלב בעולם התעסוקה על-פי הצרכים והיכולות האובייקטיביים והסובייקטיביים שלו – האובייקטיביים מבחינת הסביבה והסובייקטיביים ברמה האישית.
זה מתחבר איכשהו לחוק, כי בימים אלה אנחנו מתמודדים עם הפרדוקס של מקבלי הקצבאות החרדים. ושם אין שאלות לגבי המסוגלות שלהם ולגבי היכולות שלהם. יש איזה קונסנזוס, כשעושים איזו הבחנה בין מקבלי הקצבאות החרדים, שלומדים תורה, וזה מאוד מאוד חשוב, לבין מקבלי קצבאות אחרים. ואני חושבת שלכבוד השר וגם לשרה שיושבת, יש מספיק השפעה על הממשלה לדאוג שגם הם ייכנסו לתוך הסל הזה. שייבחן, לגופו של עניין, האם האדם מסוגל, הוא בר תעסוקה, או לא. יהודים דתיים, חרדים, אורתודוקסים, עובדים בכל העולם. רק לא בישראל. ונוצר כאן איזה פרדוקס, וצריך להיות פה דין אחד לכל אזרחי ישראל מקבלי הגמלה.
ועכשיו לגופו של עניין. הביקורת המרכזית שלי על הצעת החוק היא שההעברה נעשית לידיים פרטיות. ואנחנו כולנו יודעים איך הדברים האלה מתנהלים ואיך תהליכי הפיקוח נופלים בין הכיסאות, ואיך למשרדים הממונים לא תמיד יש היכולת לפקח ולאכוף ולבדוק עד הקצה מה נעשה באותו ארגון פרטי או חברה פרטית. ואני חלילה לא באה לפגוע במעסיקים או בגופים הפרטיים, אבל כרגע, נכון לנקודת זמן זו, לממשלה ולמדינה אין היכולת לפקח על הגופים האלה, באמת, ברזולוציה מאוד מאוד מעמיקה. ולכן אנחנו מפקירים – אנחנו לא, אבל אתם, הממשלה, מפקירים – את גורלן של האוכלוסיות המוחלשות בידיים פרטיות, וכאן נשאלת שאלה לגבי ערכים, לגבי מוסר ולגבי אחריות חברתית.
סוגיה נוספת, כבוד השר וכבוד השרה – מאחר שמדובר גם באוכלוסיית העולים הלא-מבוטלת – עולם התעסוקה בישראל לא מותאם, שלא לדבר – לא מותאם לבני-אדם בכלל, וזה הפך להיות מין שוק עבדים פתוח. כל העובד יותר הרי זה משובח, וכל המקבל פחות – זה מעשיר את הקופה גם של גורמים פרטיים וגם את קופתה של המדינה, ואנחנו יודעים שבמקרים רבים זכויות העובדים מופרות על-ידי המדינה ועל-ידי ההפרטה.
שלב ראשון, לפני שהולכים לקדם איזו הצעת חוק לשלב את מקבלי הגמלאות, אולי צריך להתאים את עולם התעסוקה לאותם אזרחים.
הציר השלישי היה עבודה תחילה, וגם בסוגיה הזו יש לי מה לומר. מה זאת אומרת עבודה תחילה? עבודה תחילה זה אומר, קודם כול הם ילכו לעבוד, ימצאו להם איזה מקום לעבוד בו; אומנם נעשה איזה שינוי שתהיה איזו תוכנית אישית מותאמת. ואני שוב חוזרת לסוגיית הפיקוח – ועד כמה היקף התוכנית יהיה בהתאם לתוכנית, ולא על-פי איזה סד שנקבע על-ידי המשרד או על-ידי אחת מוועדות המשנה של המשרד – יבחן בצורה מעמיקה את הצרכים האמיתיים של האזרח שהתקשה למצוא את עצמו בעולם התעסוקה, ולא סתם, ולא בכדי.
הציר הרביעי – באמת מדובר פה על הנושא של סד שעות. צריך לפתוח את זה. אי-אפשר לקבוע סד שעות שרירותי, ואי-אפשר לפעול בשרירות לב כנגד האוכלוסיות הכי חלשות במדינת ישראל, ולהפקיר אותן בידי גורמים פרטיים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
אורית זוארץ (קדימה):
– – לסד שעות שיכניס אותם לאיזה מבוי סתום, ואין מוצא. ואנחנו מכירים את הלחצים הרגשיים, הנפשיים והפיזיים שאותם אזרחים נקלעים אליהם. אנחנו רואים שיש עלייה והתגברות של אלימות בקרב משפחות מעוטות יכולת, ומשפחות שלא מסוגלות לממש את הפוטנציאל התעסוקתי. ואנחנו רואים הרבה מאוד אלימות במקרים האלה שבהם עובדים אולצו לעבוד במקומות עבודה שלא מותאמים להם.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
אורית זוארץ (קדימה):
מה שאני אומרת הוא שהצעת החוק היא מאוד מאוד בעייתית. אני לא ראיתי בה שינויים מהותיים והתאמות מהותיות. אני חושבת שצריך לבחון את המוגבלות של האזרחים מקבלי הגמלה בצורה דיפרנציאלית, את היכולות שלהם, את כישורי החיים שלהם, סוגיות של קשב וריכוז.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
אורית זוארץ (קדימה):
משפט אחרון, כבוד היושב-ראש. סוגיות של קשב וריכוז, ADHD, הפרעות של הסתגלות רגשית ונפשית – שיכול מאוד להיות שלאותם אזרחים לא היתה הזכות הבסיסית לבחון את הכישורים ואת היכולות האלה. ולכן, אנחנו נתנגד.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. אני נתתי מראש ארבע דקות, כי ידעתי שיהיה קשה למצות בשלוש דקות. אבל נא להסתפק בארבע דקות, ולא לקחת אחר כך נוספות. חברת הכנסת מרינה סולודקין – בבקשה, גברתי. ואחריה – חבר הכנסת חיים אורון.
חברת הכנסת סופה לנדבר בזמנו היתה אחת מהלוחמות. אף שאני בזמנו הסכמתי יותר מאשר את, אני חושב שבהחלט יש התקדמות היום בהצעת הממשלה – לאין ערוך ולאין שיעור לעומת מה שהיה קודם.
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:
– – –
אורית זוארץ (קדימה):
אבל זה עדיין לא מספק. עדיין לא מספק.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא אמרתי, אני לא הבעתי את דעתי. אני רק – תראו, אני הסכמתי לקודם, אז ודאי שאני אסכים לזה היום. אבל אני לא בא – יש לכם כל האפשרות לבוא ולדון על כך, זה הכול. בבקשה, גברתי.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, הצעת חוק שילוב מקבלי הגמלאות בעבודה היא ניסיון להחיות את תוכנית ויסקונסין הידועה לשמצה, אותה תוכנית שהפסיקה לפעול רק לפני חמישה חודשים על-פי החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בראשות חבר הכנסת חיים כץ מהליכוד.
ברצוני להזכיר, עמיתי חברי הכנסת, שתוכנית ויסקונסין הופעלה כתוכנית ניסיונית במשך חמש שנים בארבעה אזורים. הניסיון של התוכנית נכשל באופן טוטלי. הפעלתה גרמה סבל רב להרבה אזרחים שנשללה מהם זכות לקבלת קצבה הבטחת הכנסה בלי שהוצעה להם תעסוקה ראויה לשמה. הסכומים ששולמו לחברות המפעילות גבוהים בהרבה מהחיסכון לתקציב המדינה הנובע מהקיצוץ בקצבאות. המטרה העיקרית – הוצאת משפחות נזקקות ממעגל העוני ומהתלות בקצבאות – לא הושגה. אך למרות זאת, נדרשו חמש שנים של מאבק עיקש מצד חברי הכנסת החברתיים, כולל אנוכי, כדי לבטל תוכנית זו. מאות מיליוני שקלים שולמו לחברות שהציעו לרופאים בני 60 פלוס לעבור הכשרה מקצועית כדי לעבוד בתור טבחים, ובקשותיהם של חיילים משוחררים להתקבל לאותו קורס נדחו. עולים שטרם למדו עברית נשלחו לקורסים שהועברו בעברית. משתתפי הקורס העבירו הרצאות אחד לשני, ובמקרה אחד אפילו נאלצו המובטלים – זה היה באשקלון – לשמוע הרצאות על חיות ערפד בישראל במקום לעסוק בחיפוש מקומות עבודה.
אציין בהקשר הזה שתוכנית ויסקונסין הישראלית שונה מאוד מתוכנית בשם זהה שהופעלה בזמנו בארצות-הברית. בארצות-הברית לא שולבו בתוכנית מהגרים שהגיעו למדינה לפני שנים מעטות; לא שולבו בה אזרחים בגיל טרום-פנסיה; לא שולבו בה בעלי השכלה אקדמית. בארצות-הברית השתתפו בתוכנית משפחות צעירות עם ילדים קטנים. למשפחות אלה סופקו פתרונות לילדים כגון בתי-ספר, גני-ילדים ויום לימודים ארוך, כדי שההורים יוכלו לצאת לעבודה. בתוכנית השתתפו אסירים ונרקומנים העוברים הליכים של שיקום וגמילה.
ובישראל, רובם המכריע של המשתתפים היו עולים חדשים – רבים מהם בעלי מוטיבציה גבוהה לעבוד – שלא הצליחו למצוא עבודה בגלל קשיי שפה, אזרחים בגיל טרום-פנסיה, ובמקרים לא מעטים גם אקדמאים שעבדו במקצועות שלהם במשרה חלקית. אותם אקדמאים אולצו לעזוב את מקום עבודתם למען עבודה במשרה מלאה בניקיון או בעבודה לא מקצועית אחרת. זול יותר ויעיל יותר היה להשלים את משרתם במקום העבודה הקודם. רק אחרי מאמצים רבים הצלחנו לשחרר מהשתתפות בתוכנית זו אזרחים בגיל טרום-פנסיה, וכל הצעותי ובקשותי לשחרר מהשתתפות בתוכנית עולים הנמצאים בארץ פחות מחמש שנים לא צלחו.
כיום מנסה הממשלה בעקשנות בלתי מובנת להחזיר את תוכנית ויסקונסין.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
מרינה סולודקין (קדימה):
אני יכולה לומר לכם, קודם כול שלא יהיו במדינתנו עובדים זרים, לא בחקלאות, לא בבנייה, לא בסיעוד; וקודם כול שלא יהיו מהגרי עבודה בלתי חוקיים שעובדים במלונות. אז מה שאני אומרת – אני מאוד שמחה שבסיעתי קדימה החליטו להצביע נגד הצעת החוק הזאת. לא לתוכנית ויסקונסין חדשה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת חיים אורון. ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. הוא פשוט דילג קודם. שאלתי אותו אם הוא רוצה. אבל הוא נרשם שני, והוא אמר לי – – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מייד אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – אתה לא היית פה.
קריאה:
– – – של מרצ, מה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, אמרתי, ואחריו – ברכה, ולא היית. אמר חיים אורון: אז אני אקח את מקומי. אמרתי: בסדר. חשבתי שזה בתיאום. אין לי שום בעיה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אם אתה מתכנן מתי אני נכנס למליאה, זה בדיוק בזמן שאני – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אחזיר לך. הואיל וקיפחתי אותך אני אחזיר לך חצי דקה נוספת.
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת ברכה, אני הייתי שני. באתי בריצה, לא היתה לי נשימה. ביקשתי להזיז אותי בשניים – זה הכול.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי. בבקשה, אדוני.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב שזה הגלגול הרביעי או החמישי של מה שנקרא חוק ויסקונסין. אני מודה, הנוסח שמונח פה לפנינו שונה מהנוסח הראשון שהיה, וגם מהשני, אף שבכל אחת מהפעמים הקודמות, אדוני השר, באה הממשלה, או באו ממשלות ואמרו: זאת ההצעה הכי טובה ואין בלתה; ואם תשנו בה משהו יתמוטט הבניין.
אבל, אדוני השר, יש סעיף אחד שחוזר בכל החוקים – סעיף 7(ב): "מרכז התעסוקה יוקם ויופעל בידי תאגיד שהממשלה התקשרה אתו". שאלתי בדיון הראשון, ב-2004, ושאלתי בהמשך: אתם אומרים שאתם רוצים שיהיה תאגיד פרטי? אני לא מקבל את זה, אבל נגיד; אבל למה לא תאגיד ממשלתי? למה לא תאגיד ממשלתי? עשיתם חמישה אזורי ניסיון; התחננו, אמרנו – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
תציע.
חיים אורון (מרצ):
אני מציע את זה כבר עשר שנים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אבל זה חוק עכשיו.
חיים אורון (מרצ):
פואד, אתה שולח אותי להציע כאילו נולדתי אתמול.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
זה חוק. קריאה ראשונה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני השר, גם אז זה היה חוק. ואם היושב-ראש ייתן לי דקה, את החוק ב-2004 אני חוקקתי לבד בוועדת הכספים עם חבר הכנסת הירשזון, שהיה היושב-ראש, והצבעתי נגדו, אבל ישבתי ימים ולילות בשביל לשפר אותו. והתחננו, ואמרנו, תנו אפשרות, בואו נקים גם תאגיד אחד ממשלתי, ותאגיד אחד עירוני, דווקא של עירייה חזקה, לא עירייה חלשה – נאמר רעננה תקבל על עצמה לעשות מרכז תעסוקה באמות מידה ציבוריות, על-פי אותם כללים. אתה מנענע בראשך ומסכים – תיזהר, כי האוצר יגיד לך לא, כי אנחנו באנו ואמרנו עשרות פעמים. אני לא מאלה שחושבים שמדינה לא יכולה ליצור תוכנית של מעבר מקצבה לתעסוקה. אני לא שם. אבל לא בשיטות האלה.
הוויכוח השני – זמני הולך ומסתיים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא.
חיים אורון (מרצ):
הוויכוח השני, אדוני השר, היה על גודל הדלת. אתם עכשיו משכללים את ועדת החריגים, ומי שיודע יודע – חלק גדול מהבעיה זה המירוץ לתוך ועדות חריגים. בואו נוציא החוצה מהחוק קבוצות שעל פניהן – הזכירה חברת הכנסת סולודקין – אנשים לפני פנסיה, אנשים שיש במשפחתם יותר מאשר מרכיב אחד – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
השר, אני עוצר רגע. השר אמר היום שיש חידוש בחוק, קודם כול מעל גיל 50, נדמה לי.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
– – – מ-55 ומעלה לא מקבלים.
שלי יחימוביץ (העבודה):
זה לא חידוש.
היו"ר ראובן ריבלין:
55 היה גם אז? גם קודם?
שלי יחימוביץ (העבודה):
הכול היה קודם.
היו"ר ראובן ריבלין:
יכול להיות שגם מה שעכשיו הוא לא טוב, אבל לא הכול היה קודם.
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא, לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
כשאני הייתי עם הירשזון, ואתו לא היה.
חיים אורון (מרצ):
אז היה בכלל. ועוד מרכיבים נוספים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני עצרתי את השעון. בבקשה, ברגע שאתה מוכן. כבוד השר.
חיים אורון (מרצ):
אדוני השר, הנושא המהותי שעמד כל פעם על כפות המאזניים – אישור קצבה על-ידי גורם פרטי. בהתחלה בכלל זה היה הבונוס, ואני יודע שזה שונה היום. היום המבחן הוא לא כמה אתה מצליח לקחת קצבאות. בהתחלה זה היה שם. היום זה מרכיבים יותר מורכבים. אבל בסופו של דבר, התחושה של הציבור שמדובר בו, שיש אינטרס גלוי או סמוי לגורם שהאינטרס הגדול שלו הוא בכל זאת עסקי, היא המקום האחרון; ולמיטב ידיעתי אין מדינה אחרת בעולם שהפעילה תוכניות מהסוג הזה שהופרטו כולן. אצלנו הכול מופרט.
ולכן, אדוני השר, אני לא יודע אם בלוח הזמנים שאתם עכשיו מדברים בו, מעכשיו עד דצמבר, בכלל יהיה אפשר לבצע את השינויים שבהם מדובר – שינויים שבעצם יהפכו את החוק לחוק אחר. החוק שמונח פה – ולמיטב ידיעתי חלק לא קטן מחברי הכנסת מתנגדים; לא מתנגדים לעצם המסלול של העברה מקצבה לתעסוקה, אלא מתנגדים למסלולים שמופיעים פה, רואים בהם מסלולים פוגעניים, מסלולים שמקשים על האנשים שמדובר בהם.
הערה אחרונה: בארצות שבהן הנושא הזה הופעל הושקעו מאמצים ענקיים ביצירת מקומות עבודה. הושקעו מאמצים ענקיים ישירים באזורים שמדובר בהם, ליצירת מקומות עבודה. לאורך כל התקופה המרכיב הזה בתוכנית שקוראים לה כל פעם "ויסקונסין" לא קיים. ואז – הסיפורים הנוראים על אנשים שעברו את כל המסלול הקשה הזה ולא נמצאה להם תעסוקה, או נמצאה להם תעסוקה שפגעה במעמדם, או נמצאה להם תעסוקה שפגעה בכבודם, או נמצאה להם תעסוקה במקומות שבשביל לקבל אותה לא צריך את כל הסיפור הזה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא נתמוך בהצעת החוק כפי שהיא מופיעה פה, וננסה להמשיך את המאבק הזה, שנמשך כבר הרבה מאוד שנים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אורון, אני רק רוצה שתשמע את ההערה: אין שום מחויבות לגמור את זה עד דצמבר. אפשר לגמור את זה בחודש אוקטובר או בחודש נובמבר, ואפשר לגמור אותו גם בחודש מרס. זה מהלך ענייני רגיל. ככל שהוועדה תדרוש, כך יהיה.
אני ממליץ, הואיל ורמז חבר הכנסת אורון על המחלוקת האפשרית בין משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לבין משרד האוצר, שמי שייצג את הממשלה בהעברת חוק זה יהיה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אז זה יהיה פתרון לכל אותן שאלות והתרסות קשות כלפי החוק.
תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני. אני מודה מאוד לחבר הכנסת אורון שעמד בלוח הזמנים בצורה – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את יושב-ראש הכנסת על כך שהוא לחץ והצליח להוציא את החוק הזה מחוק ההסדרים ולהביא אותו במהלך של דיון מסודר בכנסת בצורה דמוקרטית, לעבור שלוש קריאות עם דיון מיוחד. אני חושב שזה דבר שהוא לטובה, עצם הדיון.
מצד שני אני שואל ותוהה: למה הממשלה צריכה את החוק הזה? אני לא מבין, למה היא צריכה את זה? הרי הכנסת נתנה לא רמז, אלא בעיטה לחוק בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפני כחמישה חודשים. היות שהחוק הזה היה במסגרת חוק ההסדרים, שפועל לתקופה מסוימת, זאת אומרת מתוחם בזמן, האנשים שהיו אמורים להתייצב בתוכנית ויסקונסין הלכו לשירות התעסוקה. חמישה חודשים הם בשירות התעסוקה. אני לא שמעתי על מפולת, שהשירותים החברתיים התמוטטו או משהו שקרה יוצא דופן, כך שהממשלה אינה מבינה את הרמז ששלחה לה הכנסת כשבעטה בחוק בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מה קרה?
אבל אני לא תמים, אני גם יכול לשער – לא רק לשער, אלא לדעת – מה התשובה: הרי זה חלק ממהלך לא לייצר תוכנית עם תנאים כאלה או אחרים; אם יש הקלה בתנאים, הייתי אומר בשפה של הרחוב: זה לשמן את ה"חַזוּק" כדי שייכנס יותר קל. הרי העניין ביסודו הוא שהתוכנית הופעלה מאז הוחלט עליה ב-2004 בחוק ההסדרים, במסגרת התוכנית הכלכלית, כפיילוט בחמישה מקומות כדי להחיל את זה על כלל הארץ, ואז לשחרר את המדינה מחובתה לתת שירות, או לשחרר אותה מהמחויבות כלפי מקבלי קצבאות, ולהעביר את זה לגוף פרטי. הממשלה הזאת, וגם קודמתה.
אני שמח שקדימה מצביעים נגד החוק, אבל זה יצא מבית-היוצר שלהם. אף אחד לא יכול לקחת מהם את זה. הממשלה הזאת היא נציגת ההון הגדול בבית הדמוקרטיה, ולא נציגת העם מול הלחצים והמכבשים של ההון הגדול. והממשלה רוצה למכור כמה שיותר נכסים חברתיים, כדי שהשוק הפרטי יפיק את התועלת, ומצד שני הממשלה תשתחרר ממחויבותה האזרחית החברתית כלפי האנשים שחיים בתנאים של עוני ושל מצוקה. זאת אומרת, גם אם היום מדברים על תנאים יותר קלים, או על הקלות, הכוונה היא להגיע לאותו יום ששירות התעסוקה הממשלתי הממלכתי מתבטל לחלוטין, ואז "נותן השירות" יהיה אותן חברות או אותם תאגידים, ואז כל יום הם יבואו אלינו בדרישות נוספות, הם יהיו בעלי-הבית; הם יהיו המונופול על השירות, שאמור להיות חברתי, שיוצא מתוך דאגה, מתוך אכפתיות, של המדינה כלפי חלשיה והאנשים שסובלים ממצוקה.
ואז אף אחד לא יבוא ויגיד: בואו ונקים את שירות התעסוקה מחדש. יתחיל הדיון במסגרת המכירה הכללית של השירותים הסוציאליים אלה, על להקשיח פה, להקשות שם. ואז כל השמן הזה של "להחליק את החזוק" שהיום מדברים עליו יתייבש וזה יהיה מסע ייסורים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני, אני נותן לך את 30 השניות הנוספות. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לכן, אדוני השר, אין מקום לשווק את התוכנית – הנה, אנחנו קובעים 55 ויש הקלות. העיקרון הבסיסי הוא שזה שירות שהוא מחובת המדינה, שהוא חובת הממשלה, והאזרח צריך להתייצב מול הממלכתיות ולא מול חברה פרטית שתחשוב איך להפיק יותר ויותר רווחים. זה יסוד החטאים של התוכנית הזאת – למכור שירות חברתי, שאמור לסמל אכפתיות, כנכס שאמור להניב הון לבעלי הון. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת ד"ר חנא סוייד – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל גם דוקטורים. מה אני יכול לעשות?
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, המטרה של הורדת רמת האבטלה היא בהחלט מטרה כלכלית ראויה, וצריך לציין שגם בלי "ויסקונסין" בחודשים האחרונים אכן האבטלה בישראל ירדה מ-8%–9% עד 6.2%, בתקופה האחרונה. רק צריך לשאול מה המחיר שהחברה משלמת עבור הורדת האבטלה. האם מורידים את האבטלה בדרך ראויה שמכבדת זכויות אדם וזכויות עובדים, או שמורידים את האבטלה, מה שנקרא, בכוח? ממה שאנחנו יודעים, רמיסת הזכויות של המובטלים היא בעיקר שהביאה בשנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים להורדת אחוז האבטלה. אם העובד עומד בפני ברירה, מכיוון שהקצבה מאוד קטנה או מכיוון שהתקופה שמשלמים קצבה לאותו עובד שהוא מובטל היא קצרה מדי, אז העובד נאלץ, בסופו של דבר, ללכת ולעבוד, אבל בתנאים מחפירים ולפעמים בתנאים לא אנושיים.
אדוני השר, אולי הגיע הזמן לאכוף את חוקי העבודה במדינת ישראל. לא אוכפים אותם עם מספר קטן של מפקחים שלא מספיקים לפקח רק על העסקים בתל-אביב. יש הרבה מקומות שבגלל היעדר פיקוח על תנאי העבודה עובדים מבצעים את העבודה שלהם בתנאים מחפירים מאוד, אם בבניין ואם בחקלאות ובהרבה תחומים אחרים.
אחד התחומים שבהם כאילו משתדלים להילחם באבטלה הוא הפרויקט הזה "ויסקונסין", שגם הוא לא מכבד את זכויות המשתתפים בו. הוא מופרט. לא תמיד האינטרסים של החברות שמבצעות את התוכנית הזאת הם האינטרסים הכלכליים שבאמת המדינה והחברה מעוניינות בהם. אנחנו יודעים מעדויות ישירות של אנשים שעברו את התוכנית הזאת, שהם מרגישים תנאי עבדות בתוכנית הזאת. לכן, התוכנית הזאת צריכה הרבה הרבה שיפורים לפחות בדרך שבה מפעילים אותה.
נקודה אחרת מאוד חשובה, שהוזכרה כאן: יש אזורים שהם מוכי אבטלה. אין מקומות עבודה. במקביל לכך שרוצים לעודד עובדים לצאת לעבודה, צריך לספק מקומות עבודה. אם אין אספקה של מקומות עבודה, אם אין יצירה של מקומות עבודה ואם אין השקעות של המדינה, של משרד התעשייה והמסחר ושל כלל משרדי הממשלה בבניית אזורי תעשייה וביצירת מקומות עבודה, אז כל הדרכים וכל השיטות לא יועילו בסופו של דבר, כי עובד שרוצה לעבוד שולחים אותו ל"ויסקונסין". שם הוא כמעט רק הולך ומבלה זמן. הוא לא מפיק שום תועלת, כי הוא לא נהנה להיות שם; הוא רק מחכה לשעה שהוא יעזוב את המקום וילך הביתה. בסופו של דבר, אכן הוא יעבור תוכנית משפילה, אבל גם בסוף התקופה הוא לא ימצא מקום עבודה.
לכן, באותו הלהט שהממשלה מנסה ליצור תוכניות לעידוד עבודה ולהילחם באבטלה, היא צריכה גם להשקיע ביצירת מקומות עבודה מתאימים. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הדיוק שלך באמת מפתיע. חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני שואל את עצמי מה השתנה מזה חצי שנה כשהיה מאבק כל כך קשה כדי להוציא את התוכנית הקשה הזאת, ובאמת היא הוצאה. אם היא היתה תוכנית טובה שטעונה שיפורים מסוימים פה ושם, למה היא הוצאה רק לפני חצי שנה? ואיזה מין אמנות זו של הממשלה הזאת להוציא משהו או לקבל את ההוצאה של התוכנית הזאת לפני חצי שנה ולהכניס אותה בכניסה הראשית אחרי חצי שנה? אז אני שואל את עצמי: מה קרה? יש יותר מקומות עבודה שאנחנו צריכים לדאוג להם ולספק את המובטלים שילכו לעבוד שם? אני לא יודע. לא קרה דבר כזה. גם לא קרה שהאבטלה עלתה ונהייתה קצת, הרבה, יותר גבוהה ממה שהיתה – שצריך לטפל באבטלה בצורה כזו שעכשיו צריך להעביר את החוק הזה ולדבר עליו מחדש, אחרי שהיו כבר אנשים שחגגו שהחוק הזה כבר נעלם.
אני חושב שיש איזה לחץ על הממשלה מבעלי הון. כנראה יש טייקונים שבאמת רוצים את המקומות האלה כדי לספק עבודה בהתחלה למקורבים שלהם. מי שביקר במקומות האלה, איפה שהם נתנו את העבודה, אז רואים את המשרדים המפוארים והמחשבים, ואתה רואה במקום אחד איזה 30–40 עובדים שכולם באים כמו אפנדים ומקבלים את הפועלים ואת המובטלים בצורה מאוד מאוד לא מכובדת; אני לא רוצה לומר מלה שהיא יותר מזה.
כאשר מכריחים את האנשים לנסוע – ואני מדבר גם על הפריפריה בעיקר, שלא נוספו שם מקומות עבודה, לא נפתחו מפעלים או מקומות לספק עבודה לאנשים שבאופן מסורתי גם לא עבדו – אז מה קורה? נשים שלא עבדו, שיש להן שלושה-ארבעה ילדים, מכריחים אותן לבוא למקומות האלה, לבלות יום שלם, שמונה שעות. בסוף היא צריכה להשאיר מישהו לשבת עם הילדים. באותו זמן היא גם לא קיבלה, ובאופן משפיל האשה הזאת היתה בעבודה בזמן הזה – כאילו בעבודה. זו גם לא עבודה. אני עד לזה שהיו נשים אקדמאיות שנתנו להן להפריד בין חצץ קטן, בינוני וגדול. נתנו לכל אחת איזה שק כזה. זה באמת עלבון לאינטליגנציה: בן-אדם שגמר תואר ראשון, לבוא ולתת לו עבודה כזו.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
החוק הזה לא כולל אקדמאים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אבל זה לא משנה. אם זה לא כולל אקדמאים, זה כולל את האחרים, מה שהזכרתי קודם.
שלי יחימוביץ (העבודה):
הוא גם לא כלל אקדמאים קודם. זה בסדר.
היו"ר ראובן ריבלין:
אולי נקבע שתנאי סף לחבר כנסת הם שהוא יודע להפריד אורז.
עפו אגבאריה (חד"ש):
זה – גם כן, כמו זולושקה.
העניין של לעבוד הוא באמת גם עניין בריאותי. אנחנו יודעים שבשביל לקבוע שבן-אדם בריא – כמה שעות עבודה הוא מסוגל לתת. אפילו לחולים פסיכיאטריים: אם הוא מסוגל לעבוד שעתיים, ארבע שעות, שש שעות או שמונה שעות – לפי זה אתה יכול לקבוע מה מידת ההסתגלות שלו והבריאות שלו. ויש מושג כזה, גם כן, של ריפוי בעיסוק; בשביל לרפא את האנשים צריך להעסיק אותם. אני מאוד מסכים אתך שבאמת צריך להעסיק את האנשים, זה גם ריפוי בשביל ליצור חברה יותר גדולה, אבל, לצערי, החוק שלך והחוק של הממשלה, זה לא ריפוי בעיסוק, זה ריבוי בפיסוק. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. ריבוי בפיסוק – את ההסברים הוא יוכל לתת לך בשלב מאוחר.
דני דנון (הליכוד):
בגלל זה חבר הכנסת טיבי עולה אחריו.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מה קרה לחד"ש? ביטויים פורנוגרפיים אחד אחרי השני.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
שמעת – ריפוי בפיסוק.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שמעתי, שמעתי. שמעתי גם את ברכה לפניו.
דני דנון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, זה שד"ר טיבי עולה אחריו זה בגלל המקצוע שלו, או שיש הסבר אחר?
היו"ר ראובן ריבלין:
יכול להיות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אין הקשר בין פיסוק לבין עלייתי על הדוכן. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, אדוני.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, טוב להיאבק באבטלה, צריך להיאבק באבטלה, השאלה מהם הכלים שהממשלה נותנת בידי הציבור, ציבור המובטלים בעיקר, כדי לרפא את החולי הנורא הזה, שהדבר העיקרי בו הוא פגיעה בכבוד האדם, בכבוד האזרח. להיות מובטל זה דבר נורא – לו, למשפחה, לסביבה, לחברה.
אחד האלמנטים או המוטיבים העיקריים שעליהם מתלונן אדם שביקר בוויסקונסין, שהתקבל לוויסקונסין, זה שהוא מרגיש מושפל – מרגיש – כאשר הוא מגיע לשם. ונשאלת השאלה למה ההרגשה הזאת. היתה הרגשה שריחפה, היא היתה שם, אנשים אמרו אותה, היא לא נתנה מענה לחולי הזה. היה מין ניגוד בין ההפרטה, בין האינטרס של הבעלים, לבין התוצאה בשטח, האינטרס של המובטל או הקולקטיב של המובטלים, ולכן ההתנגדות של גורמים רחבים.
אבטלה – הרי אני שותף לדעת כל עמיתי שקדמו לי על הרוע או החולי שנמצא בחלק גדול מהאספקטים של התוכנית הזאת, ולכן צריך לשנות אותה באופן דרסטי כדי שהתוצאה תהיה שונה. אגב, טיפול באבטלה במקומות מסוימים, בעיקר בפריפריה – יישובים ערביים, צריך להיות על-ידי המצאת מקומות עבודה, יצירת מקומות עבודה. מה, בטייבה יש מקומות עבודה? יש אזורי תעשייה? יש מפעלים בדיר-אל-אסד? לא יודע, בשלומי? אין.
אורי אורבך (הבית היהודי):
נמוך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
נמוך. ונשאלת השאלה: נו, טיפול קוסמטי זה מספיק? גם – האשה המכוערת ביותר, קוסמטיקה לא תעזור לה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
ומה עם הגבר המכוער?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
הוא מכוער עם או בלי קוסמטיקה. זה הדבר הבסיסי.
אורי אורבך (הבית היהודי):
זה נמוך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן, אדוני השר, מה עם טיפול שורש? מה עם טיפול שורש? טיפול שורש זה מציאת מקומות תעסוקה, ואתם לא מכוונים כדי ליצור מקומות תעסוקה.
הדבר הנורא ביותר, למשל לגבי אזורי תעשייה, אדוני היושב-ראש, הוא שאני לא מוצא אזורי תעשייה ביישובים הערביים. אין אזורי תעשייה. אתה מכיר את הבעיה של אזור התעשייה בטייבה, דנו כמה פעמים בנושא הזה, אדוני השר. זה אזור תעשייה שהוא פרימיטיבי – תראה את אזורי התעשייה ביישובים היהודיים, מפותחים, מתקדמים, ונשאלת השאלה למה אין תקצוב, למשל, לאזורי תעשייה. למה? למה אין אזור תעשייה בשום יישוב ערבי? למה אין בית-חולים ממשלתי, למשל, בשום יישוב ערבי? למה אין אוניברסיטה בשום יישוב ערבי?
יש כותרות, יש מדיניות, המדיניות אומרת שצריך לשייך את החלק הזה, כדי שיישאר חלק משני, תלוי, מתנדנד, בגוף העיקרי, שהוא שותף לחלוקת הטוב הכללי. אני רוצה להיות שותף לחלוקת הטוב הכללי – גם להשפיע על החלוקה וגם להיות חלק ממנו. ואני אומר את זה כמי שחי בחברה שהאבטלה מכה בה יותר מאשר בכל מגזר אחר במדינה – מאשר בכל מגזר אחר – ראה תעסוקת נשים; אנחנו מבקשים כל שני וחמישי תחבורה, כדי שנשים, למשל, יוכלו להשתלב בשוק העבודה. כאשר יש תחבורה אשה יכולה להגיע מקצה אחד של היישוב – שגדל והתרחב – לקצה השני, או מהיישוב החוצה, אבל כאשר אין, אז יש בעיה. גני-ילדים, גני טרום-חובה – כאשר יש פתרונות כאלה קל יותר לצאת אל שוק העבודה ולהוריד את שיעור האבטלה.
אלה הם, אדוני השר, חלק מהכלים לפתור את בעיית האבטלה, ולאו דווקא על-ידי פתרונות קוסמטיים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אזולאי, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
מי זאת אורלי לוי אזולאי?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתנצל, חברת הכנסת אבקסיס. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אני לא יודע מדוע – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני באמת אפתח את דברי בכך שנודה ליושב-ראש על הסיוע שלך להוציא ולפצל את החוק הזה מחוק ההסדרים. באמת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת קיימה, אני חושבת, דיונים כל כך מעמיקים בחוק, כפי שהוא היה במתכונתו הבסיסית, או הראשונית, והניסיון הזה לעקוף ולהכניס את זה בחוק ההסדרים היה לא ראוי, ותודה לך על העזרה הזאת.
אני חייבת לבוא ולהגיד, אדוני היושב-ראש, ששמעתי את כבוד השר מדבר פה, והוא דיבר על שינויים בהצעת החוק של ויסקונסין – אנחנו עדיין קוראים לה "ויסקונסין". סלח לנו, גם אם שיניתם את השם, אני חושבת שהיא עדיין תולדה של אותה תוכנית בדיוק, והיא די דומה – נכון, אני ערה ושמתי לב לשינויים שמופיעים בחוק שמונח לפנינו היום.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
– – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אנחנו קוראים לזה "ויסקונסין". נכון, יש באמת שינוי, אבל אנחנו צריכים לבדוק באופן אחראי שהשינויים האלה הם שינויים מהותיים, כי אם מדובר רק בענייני קוסמטיקה, לא עשינו פה ואפילו לא חצי דבר. כי כשאנחנו מדברים על ענייני קוסמטיקה, זאת לא התרופה לאותם אנשים, זאת לא התרופה לאותם אנשים שהמציאות היומיומית שלהם היא מציאות קשה. אנחנו עכשיו מביאים פה ומעלים לסדר-היום הציבורי את הדיון הזה, אבל אולי מחר-מחרתיים סדר-היום הציבורי יתחלף – המציאות שלהם לא תתחלף. כל מה שנקבל או כל מה שנאשר זה מציאות שתהיה מנת חלקם של אותם אנשים. הם יתעוררו אליה בבוקר והם יתקדמו הלאה.
אני שמעתי גם את השר, בתשובתו לאחד מחברי הכנסת, מדבר על למה זה לא עובר לידי לשכות התעסוקה; הוא אמר: לשכות התעסוקה לא מסוגלות להתמודד עם זה. אני שואלת – אתה יודע מה, יש פה קצת איזה סוג – קשה לי להבין, כי לדעתי יש פה איזה אישור של הממשלה, שאומרת: ואללה, אני לא מאמינה בעצמי. ואותו שר, שהוא אחראי באמת – שר התמ"ת באמת, השר פואד בן-אליעזר, בנימין בן-אליעזר – אני פונה אליך באמת בקטע אישי: אתה באמת מאמין ששירותי התעסוקה לא מסוגלים להתמודד עם זה? יכול להיות שאם היינו נותנים להם את הכלים שנתנו לאותם מפעילים פרטיים, שראו על גבי אותם מסכנים איזה תג מחיר, איזו יכולת לעשות ON על הגב שלהם – לא ניתנו לשירותי התעסוקה.
חברים, נסגרה ויסקונסין, פשוט פג זמנה. המובטלים חזרו לשירותי התעסוקה, אבל כל השירותים שהיו נלווים לאותה תוכנית לא הגיעו לידי שירותי התעסוקה. יכול להיות שאם הם היו יכולים לשלוח אותם להכשרות מקצועיות כמו שאפשר במקומות אחרים המצב היה יותר קל. יכול להיות שאם היו נותנים שירותים תומכי עבודה – יכול להיות שאם היינו מגלים מה המשק צריך, איזה מקצועות הם מקצועות מבוקשים, יכולנו להכשיר קבוצה של אנשים; היינו יכולים לתת לאנשים לסיים 12 שנות לימוד, לעשות להם הסבות מקצועיות, יכול להיות שבתוכנית כזאת יכולנו לפתור יותר טוב את בעיית המובטלים.
הרי אין ספק שגם חברי ועדת העבודה והרווחה, שלא ראו עין בעין עם משרד התמ"ת את הדברים, כן רוצים גם הם להוציא את אותו מובטל ולהביא אותו באמת להיות שחקן פעיל בשוק העבודה.
יכול להיות שיש חסמים שהם חסמים אובייקטיביים, שצריך לתת עליהם את הדעת, אז הכלי הזה שנמצא בשירות התמ"ת, שנמצא בשירות שלכם, שקוראים לו שירות התעסוקה, זה כלי של הממשלה, זה כלי שמתוקצב. בבקשה, תעשו בו שימוש. בבקשה, תנו את הכלים להתמודד.
סביר להניח שהצעת החוק הזו תגיע לשולחננו, של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו נצטרך לעשות פה עבודה באמת רצינית, יסודית, כדי לבדוק איך אנחנו יכולים באמת לגבות את עצמנו, להיות ככה, ישנים בשקט, כדי לדעת שלא הפלנו תוכנית לפני כמה חודשים רק כדי להכשיר תוכנית אחרת, גרועה יותר, או אולי אפילו את אותה גברת בשינוי אדרת, כמו שנוהגים לומר. אנחנו מבטיחים להיות ענייניים כמו שתמיד היינו. אנחנו מבטיחים לרדת סעיף-סעיף, ולבדוק במה מדובר ואיך אנחנו יכולים להציל פה את העניין.
אנחנו לא רוצים שמפעילים פרטיים יעשו איזה הון על גבם של אותם אנשים, מה גם שחלק מהמפעלים הפרטיים האלו בכלל לא משחקים בארץ, כלומר הם שחקנים זרים, וסביר להניח שחלק מהכסף הזה יוצא את גבולות המדינה, וגם לא נהנים מזה.
מה שחשוב הוא, אנחנו מדברים על חיים של אנשים. לאנשים האלה יש משפחות, לאנשים האלה יש ילדים. בואו נשמור על כבודם ועל כבודנו, בין היתר. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מציע לשר בן-אליעזר לגנוז את החוק ולבטל אותו כליל.
בחוק הזה, כבוד היושב-ראש, ישנה החמרה. בחוק הקודם היתה החרגה לכל אלה שהם מעל גיל 45, כיום 55.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
נכון. עכשיו, אני לא תמים. הרי זה עז שהכניסו לתוכנית, ומחר תראה אחד מחברי הכנסת מנופף בכך שהוא השיג, הוריד בעשר שנים את הגיל. מי שכתב את זה, יודע מה הוא עושה. איך יכול להיות שחוק, כפי שתיאר אותו השר, בא להיטיב, בא לשנות, בא להקל, ופתאום מוסיפים עשר שנים, שזה דווקא האוכלוסייה המאוד-מאוד-מאוד בעייתית?
היו"ר ראובן ריבלין:
מניסיוני הפרלמנטרי, אי-אפשר להפריך את הטענה שלך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אז אני חושב שזה נוהג קלוקל, להכניס עזים לתוכנית. בדיקה קפדנית תגלה עזים נוספות בתוכנית שהוצעה לפנינו.
כבוד היושב-ראש, אתה לא יכול להגיד לאנשים: צאו לעבודה, ואין עבודה. כלומר אנחנו יודעים, מניסיון, שברוב האזורים שבהם הופעלה התוכנית יש מחסור במקומות עבודה. ותוכניות כאלה, תוכניות ראויות בעולם, הן תוכניות שמשלבות בין יצירת מקומות עבודה לבין עידוד תעסוקה. כי אתה לא יכול לעודד תעסוקה כשאין תעסוקה. כמה שתעודד את האדם לעסוק, אם אין תעסוקה, הוא לא יכול לעסוק. תגיד לו: תצא, תגיד לו ככה, תאיים עליו. אם אין עבודה, בסופו של דבר, בגדול – אני לא מדבר על אדם פרטי זה או אחר – אנחנו צריכים לראות את זה ראייה מערכתית, ובראייה מערכתית התוכנית הזאת היא כישלון גדול.
הרבה מחברי הכנסת היו מוכנים להסכים שהתוכנית הזאת באופן עקרוני, כלומר לא בפרטים שלה אלא בגישה הכללית שלה, תופעל על-ידי שירות התעסוקה. כי עולה בלבנו החשד היותר מסביר, שהחברות שמפעילות את התוכנית, יש להן אינטרסים כלכליים להרוויח על חשבון העובד. בעצם, תוכנית ויסקונסין במתווה העיקרי שלה, פה ושם עזרה לאנשים לקבל תעסוקה. אבל המתווה העיקרי היה המנגנון. ככה זה פעל מעבר לכוונות, מה שהשר רוצה, מה הכוונות שלו. אבל זה מנגנון שמאפשר לחברות הגדולות לדחוף את ידיהן לידי אנשים קשי-יום ולקבל מהם כסף ולהתעשר בצורה כזאת. המספרים שהובאו בפני ועדת העבודה והרווחה, כשדנה בתוכנית ויסקונסין, הראו שרווחי החברות היו גדולים מאוד, ההפסדים של האנשים קשי-היום, שהתוכנית פעלה עליהם, היו ענקיים, ובסופו של דבר מדובר באוכלוסייה חלשה, והממשלה רוצה להיות גיבורה על חלשים.
אני חושב, כבוד היושב-ראש, שצריך לשנות גישה, לגנוז את התוכנית, וצריך לחשוב – אגב, פה בתוכנית בחוק מצוטט הפרופסור יוסף תמיר. אני קראתי דברים אחרים שהוא כתב, לגמרי, נגד התוכנית.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל אל תתחיל עם לניר עכשיו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, אני רק רוצה רק דבר אחד: אנחנו רוצים עידוד תעסוקה, אבל לא ככה מעודדים תעסוקה. ככה מעודדים שלילת קצבאות ותו לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת טלב אלסאנע. כפי שהדבר נראה כרגע, טלב אלסאנע יהיה אחרון הדוברים, אלא אם כן חבר הכנסת מולה ייכנס. אני לא מקריא את שמו של מי שלא נמצא באולם כדי למחוק אותו; אני פשוט מוחק אותו כדי שלא להלבין פניו, שהוא נרשם ולא מופיע. בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להודות לך על כך שתוכנית ויסקונסין הוצאה מחוק ההסדרים. זה משפר את המצב, כמובן, ומאפשר לנו לדון בחוק באופן יסודי. אלא שכבר דנו בנושא באופן יסודי. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות התכנסה ודנה דיונים רבים ב"אורות לתעסוקה", ובסופו של דבר החליטה להפסיק את הפיילוט שנמשך חמש שנים בארבעה אזורים בישראל. איזה דיון יכול להיות יותר מעמיק? נראה לי שכל אחד מחברי ועדת העבודה והרווחה מכל סיעות הבית, משמאל ועד ימין, עשה דוקטורט ב"אורות לתעסוקה"; נסענו בעצמנו, נפגשנו עם מטופלים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר אהרונוביץ וחבר הכנסת שאמה, חברים, אתם מדברים. השר אהרונוביץ, שומעים אתכם עד כאן. אבל יש לכם גם אכסדרה.
זאב בילסקי (קדימה):
במחילה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהזמן הזה לא נחשב לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
עצרתי, את לא רואה? עמד מלכת. הזמן ייגמר כשאת תסיימי.
שלי יחימוביץ (העבודה):
עכשיו אתם באים אלינו עם חוק זהה לחוק הקודם, בלי שום שינוי, למעט ההחמרה שעל-פיה רק בגיל 55 יהיה פטור מההשתתפות בתוכנית. חוק זהה לחלוטין – עברתי על כל תו ותג. אל תספרו סיפורים על כל מיני דברים שהוצאתם. הוצאתם אקדמאים? הם לא היו גם קודם. הוצאתם עידוד בגין שלילת הבטחת הכנסה? גם זה כבר הוצא בפיילוט. לא עשיתם כלום. חזרתם עם אותו חוק בדיוק, וצפצפתם על חברי הכנסת ועל הדיון המעמיק שכבר קיימו. אתם מנסים להחזיר לנו את אותו חוק בדיוק בשיטת מצליח – אולי הפעם תצליחו לכפות אותו עלינו. כבר קיימנו את הדיון. מה אתם חוזרים עם החוק הזה? איזה מין דבר זה? איזה פגם בשיטה הדמוקרטית מאפשר לכנסת לדון באופן יסודי בעניין מסוים, להתעמק בו, וברגע שהיא מפילה אותו, הממשלה מחזירה אותו שוב? זה דבר שהוא בלתי נתפס.
מהי תוכנית ויסקונסין, "אורות לתעסוקה", או אלף שמות מכובסים שעוד תמציאו? זה להעביר הרבה מאוד כסף, הרבה מאוד – עלות הפריסה הארצית תהיה מיליארד וחצי שקלים, לא פחות – הרבה מאוד כסף לחברות פרטיות, לזכיינים פרטיים, לאנשי עסקים, ולשלם להם.
בפיילוט שילמו על כל אדם שהזכיינים הצליחו להשים במקום עבודה 34,000 שקלים – על כל השמה. שתבינו על איזו השמה אנחנו מדברים – מדברים אתי על השמות איכותיות – על השמה של עובדת ניקיון אצל קבלן בחצי משרה: 34,000 שקלים בונוס לחברת ההשמה. מישהו חשב על רעיון יותר טוב מזה כדי לשפוך כסף על הראש של אנשי עסקים פרטיים? מה הטירוף הזה? תייצרו מקומות עבודה. תוכנית ויסקונסין לא מייצרת ולו מקום עבודה אחד.
האם הבעיה של המשק בישראל היא העובדה שיש המון מקומות עבודה שהעובדים לא רוצים לאייש? הבעיה היא שאין מקומות עבודה ואין פרנסה, זאת הבעיה. מיליארד וחצי שקלים אתם שופכים על השמות בעבודות עוני, שבפיילוט, במקרה הטוב הרוויחו בהן 2,700 שקלים? זאת השמה איכותית שעליה קבלן פרטי מקבל בונוס של 34,000 שקלים? תגידו לי, אתם השתגעתם? את מי אתם רוצים לשכנע שהדבר הזה טוב? באילו אותות ומופתים תצליחו לשכנע אותנו? בתשדירים ברדיו נגדנו, נגד חברי הכנסת? ניסיתם, לא הצלחתם. בלוביסטים של כל החברות הפרטיות שהסתובבו כאן? לא הצלחתם. באילו אותות ומופתים תשכנעו אותנו?
והכול מלווה בשחיתויות ובעבריינות ובמטופלים שמקבלים עליהם מהממשלה כסף מלא בגין השתלמויות, אבל בפועל שולחים אותם בשקט הביתה, והם הולכים הביתה, ברור, הם לא רוצים להיות בתוך הסד הזה, או לחלופין אנשים שמושיבים אותם בחדרים והמורה יושב מולם ומשחק סודוקו או מלמד אותם מחשבים בלי מחשב. כולנו ראינו צילומי מצלמה נסתרת של הדברים האלה.
ברגע שהאינסנטיב להשמה בעבודה הופך להיות כספי בלבד, זאת התוצאה. התוצאה היא צמצום העלויות של המפעיל הפרטי. הוא שואף כמובן להגדיל את הרווח של עצמו.
לסיום, אדוני היושב-ראש. אותי לימדו בשיעורי אזרחות שיש רשות מחוקקת, רשות שופטת ורשות מבצעת. תראו מה אנחנו עושים – אנחנו הולכים ומכרסמים בממלכה, ברשות המבצעת. אנחנו משאירים את הממשלה ואת השירות הציבורי עירומים מכל כוח והשפעה ומעבירים את הכוח של הריבון – את הכוח של הריבון אנחנו מעבירים לאנשי עסקים פרטיים, לפריץ; הוא כבר יעשה את העבודה, "הוא יודע". אני שומעת את הטיעון הזה שוב ושוב; הממשלה לא יודעת לנהל, בואו נקרא לאנשי העסקים הפרטיים, הם יושיעו אותנו, הם יעסיקו בשבילנו את המובטלים. אז לא, תודה.
והתוכנית הזאת היא אחת הדוגמאות הבוטות ביותר להפרטת המדינה ולהעברתה לידי בעלי הון, וכל הנגעים שלה, וכל המגרעות שלה – והם רבים לאין-ספור, הרי אין זמן למנות אותם פה, ואני כבר מסיימת, אדוני היושב-ראש – הם תולדה של המבנה העקום והמשובש שלה.
אני מבטיחה לכם שאנחנו נפיל את החוק הזה שוב בוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת טלב אלסאנע, וחבר הכנסת שלמה מולה, שבא בזמן, ולכן הוא ידבר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת החוק הזאת יוצאת מתוך הנחה כי אבטלה היא בעיית המובטלים, ולא בעיית המדינה, ועוני זה בעיית העניים, ולא בעיית המדינה. והפתרון – להתאכזר לאומללים, ולא להטיל את האחריות על הממשלה. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שבפני השר פואד בן-אליעזר יש שתי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, אוי לו לאדם שהיה עושה זאת כשאתה על הבמה.
רוני בר-און (קדימה):
אני בירכתי את השר הדרוזי הראשון בממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין לי שום בעיה עם הברכות שלך, יש לי רק בעיה עם ההפרעה לחבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
בפני השר פואד בן-אליעזר יש שתי משימות לא פשוטות, שאני קראתי עליהן היום. המשימה הראשונה – להכניס את ויסקונסין לשיעור של התעסוקה והעבודה ולהחזיר את המדיניות הזאת, או, כפי שפורסם באתרים בערבית בעירק, שהשר פואד בן-אליעזר מגייר עירקים להיכנס ליהדות, וכל אחד שמתגייר מקבל 1,000 דולר. מציינים שם שהשר פואד בן-אליעזר הוא מאל-בצרה. שאלתי: אלה שמתגיירים הם מבצרה, או גם מבגדד?
מוחמד ברכה (חד"ש):
לחודש.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לחודש 1,000 דולר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה יותר יקר ממה שמקבלים בתוכנית ויסקונסין. ולכן, מאיפה יבוא כל הכסף? האם זה בבסיס התקציב? והשאלה – האם אתה מגייר גם סונים וגם שיעים?
היו"ר ראובן ריבלין:
זה מסופר באלף לילה ולילה, באלף לילה ולילה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
והאם המתגיירים האלה יתפקדו למפלגת העבודה וישפרו את המצב שלה? השאלה – זה פרויקט ממש מעניין. הסיכוי להצליח שם יכול להיות יותר גדול מהסיכוי לשכנע את חברי הכנסת לקבל את הצעת החוק הזאת.
זאת הצעת חוק שלדעתי מעמידה את הכנסת באור מאוד מאוד שלילי, מאוד רע. לא יכול להיות שלפני כמה שבועות אנחנו מגיעים למסקנה שהתוכנית הזאת אין בה שום תועלת, בעלי האינטרסים – המרוויח היחידי – הם אשר דוחפים, הם המעוניינים, והקורבן הם המובטלים. הרי כולנו יודעים שהמשוואה היא פשוטה – אם יש מקומות תעסוקה, צריך לתגמל ולשפר את תנאי העובדים, כדי שלא תהיה כדאיות להיות מובטלים, או לצמצם מצד שני. אם אין תעסוקה, אתה לא יכול להכות במובטל לצאת לעבוד. אי-אפשר, כי אין פתרון.
ואני יודע, כבוד השר, ואתה יודע טוב מאוד, כמוני, שעקב כניסת העובדים הזרים, הרי עם מי הם מתחרים? הם לא מועמדים לתפקיד של שר או של חבר כנסת או של מנכ"ל או בהיי-טק. הם מתמודדים עם העובדים שבעבודות השחורות, שהרבה מהעובדים מהמגזר הערבי מתמודדים בהן, והם תופסים את מקום העבודה הזה. ובסופו של דבר, מי שנופל קורבן לתוכנית הזאת הם העובדים מהמגזר הערבי, או החרדי, או כל מיני. אז השאלה היא, האם אתה באמת מאמין שבתוכנית הנוכחית הכוונה היא לשפר את תנאי העבודה והתעסוקה, להוציא אנשים ממעגל של אבטלה, או לשפר מצבם של הזכיינים על חשבון המובטלים?
לדעתי הפתרון הוא להקצות יותר בפרויקטים הגדולים, הענקיים, שמניבים מקומות תעסוקה במגזר הערבי. כאשר אין לך מקומות – כשר התעשייה – אין אזורי תעשייה, אין אזורי תעסוקה, אין איפה לעבוד – אתה לא יכול להגיד לאנשים: תלכו לעבוד, כאשר כל הזמן הם מבקשים: תנו לנו מקום לעבוד ולקבל את פרנסתנו בכבוד. אף אחד לא רוצה להיות מובטל, העניין הוא עניין של שיקול כספי בלבד. גם לעובד זה עניין של ערך עצמי, זה כבוד עצמי, שיהיה לו מה לעשות למחרת, יש לו סדר-יום למחרת, וזה חלק מהכבוד, לאכול את פרנסתו בזיעת אפיו.
ולכן, אי-אפשר לבוא בטענות למובטלים; צריך לבוא בטענות לממשלה. צריך לייצר מקומות תעסוקה, ולאחר מכן לדרוש מהם לעבוד. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת שלמה מולה. אדוני, סגן המזכירה, נא לצלצל כדי להודיע לחברי הכנסת המבקשים להשתתף בהצבעה לבוא ולהתכנס. מייד לאחרי חבר הכנסת מולה יעלה ויבוא השר, ישיב על דברי הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, האמת היא – אני לא יודע; יש הרבה ספקולציות, אבל ברור לנו: החוק הזה חזר אלינו מחדש מאחר שראש הממשלה, כשר האוצר, היה מי שהביא את החוק. אנחנו יודעים שהחוק הזה בוטל, למעשה, על-ידי הוועדה בכנסת, ולכן קשה לו לראש הממשלה להשלים עם כישלון. לכן הביאו את החוק מחדש – אותה גברת בשמלה אחרת.
אני רוצה לשאול את השר פואד בן-אליעזר; אני רוצה לשאול אותך, אדוני: אנחנו קראנו בתקשורת שיש דיל בין – ויסקונסין מחדש, הזה, מול חוק האברכים; אנחנו רוצים לדעת, האם אתם רקמתם דיל פוליטי כזה? לכנסת יש הזכות – וחובת הגילוי גם שלכם, לומר לנו אם מפלגת העבודה רקמה דיל שכזה. אם כן, זה דבר מסריח. זה לא יכול להיות קביל.
הדבר הנוסף, אדוני היושב-ראש, החוק הזה, חוק שפוגע בכבוד האדם, בכבודו של האדם, בכבודו של האזרח. מה פשעו אנשים שלא מצאו עבודה? מה זאת הרדיפה הזאת את העובדים, את המובטלים? מה זאת הרדיפה הזאת שילכו לכאן וכן הלאה? אתם לא רק מאדירים ונותנים לבעלי ההון עוד פעם לעשות מעשים שלא ייעשו במסגרת החוק הזה. קשה לכם, הממשלה הזאת קשה לה להתמודד עם בעלי שכר גבוה. קשה מאוד לממשלה הזאת להגדיל את שכר המינימום בגלל התעשיינים, בגלל בעלי ההון. אבל מה? על האנשים הפשוטים האלה אין בעיה. אפשר להתעמר עליהם, אפשר להביא עוד חוק מקולקל, עוד חוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
להתעמר בהם.
שלמה מולה (קדימה):
להתעמר בהם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
לכן אנחנו שואלים שאלה פשוטה: האנשים האלה, שלא מצאו עבודה, מה עוונותיהם? שִלחו אותם להכשרה מקצועית, שילמדו, תנו להם עוד יותר כסף. יש פה מגזרים שלמים שבכלל אפילו לא שולחים אותם למלא טפסים כדי לקבל כסף, העיקר יסתובבו עם איזה כובע וכן הלאה, יגידו: אני לומד בישיבה – מקבלים כסף. אבל כשמדובר באנשים שעבדו, לא מצאו עבודה, בהם אפשר להתעמר עוד ועוד ועוד.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שראש הממשלה לא יכול להפסיד. לכן, מפני שקשה לו להפסיד, מפני שהוא הפסיד בפעם הקודמת, זה היה הפסד פוליטי שלו, עכשיו הוא מביא לנו את ויסקונסין עוד פעם, מחדש.
אנחנו, אדוני היושב-ראש, משבחים אותך שלפחות אפשרת לנו לא להעביר את הצעת החוק הזאת בחוק ההסדרים אלא הצלחת לפצל את החוק, שיהיה לנו לפחות מה להגיד. בסך הכול הממשלה הזאת בכלל היתה מוכנה לעבוד בלי הכנסת, שיהיה אפשר להעביר דברים מכאן לכאן, לבטל את הכנסת. חס וחלילה שחברי הכנסת ישאלו שאלות.
לכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן. גם בחוק הזה נגיד לא, לא נאפשר לחוק הזה לחזור – מחדש – כי זה חוק שפוגע בכבוד האדם. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מולה. כבוד השר, האם אתה מסכים לאפשר לחבר הכנסת מאיר שטרית, שהיה רשום, לומר – אתן לו שתי דקות – או שאתה מבקש לעלות? כי הדיון תם. זה על-פי רצונך.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני מוכרח להודות. קודם כול, אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שעלו פה והתייחסו. אין לי צל של ספק שכל אחד שקם ואמר את מה שאמר אמר את הדברים מדם לבו, כאשר הוא חש את זעקות האנשים ואמר את מה שאמר.
אלא מה? התוכנית במתכונת הקודמת חלפה מן העולם, אף שיש כאלו שטורבינות של שנאה מזינות אותם ולא יעזור דבר; כל מה שלא תגיד ולא תשנה – הם ימשיכו לומר: שום דבר לא נשתנה. מכובדי, התוכנית ההיא איננה, לא קיימת. זו תוכנית חדשה ולא המשך, ואם התוכנית הזו תתקבל מדובר במפעילים חדשים. חזרתי ואמרתי, ואני חוזר ושוב אומר: הוסמכתי על-ידי הממשלה ללכת ולדון בתוכנית ולשנות אותה ולהביא אותה למצב שבו הרוב המסיבי של הכנסת יקבל אותה. שום מגבלה לא עומדת בפני, אדוני היושב-ראש. כל ענייני – ואני מצטט אולי את מה שאמר חבר הכנסת ג'ומס – העברה מקצבה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
או ג'ומס או חבר הכנסת אורון. איך אתה רוצה?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
חבר הכנסת אורון. סליחה, אני מתנצל.
היו"ר ראובן ריבלין:
או ג'ומס, זה בסדר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
לא, לא, לא. אני מתנצל. אתה צודק.
כל ענייננו הוא להעביר מקצבה לתעסוקה. שמעתי את כולם, אבל אף אחד לא בא ונתן לי אלטרנטיבות, מה הוא מציע.
חברי הערבים באו לפה ודיברו על חוסר מקומות תעסוקה, חוסר בנייה. אגב, אני רוצה שתדעו רק דבר אחד: כל אזורי התעשייה ברחוב הערבי מוגדרים כאזורי עדיפות. אני מניח שזה לא סוד וידוע לכם שדאגתי שמפעל של "עוף עוז" יוקם בשגב-שלום. המפעל הזה, אדוני היושב-ראש, עלה לבעלים היהודים 180 מיליון שקל. באמצע שגב-שלום. היה אמור כבר להתחיל לעבוד בספטמבר, עם ייצור של 600 בדואים מתוך שגב-שלום, ועם יכולת הרחבה לשנה הבאה, שהיתה נותנת ל-1,400 בדואים. מה קרה למפעל? שרפו אותו. מי שרף אותו? אנשי שגב-שלום. אני לא בא בטענות, אני רק אומר לכל אלו שבאים אלינו בטענות – הנה. ואני משתדל, למרות ואף-על-פי, ללכת לדחוף כמה יותר מפעלים לאזורי תעשייה של המגזר הערבי. אני מודה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
השר אדלשטיין וחבר הכנסת אמנון כהן, אתם עומדים מתחת לבמה שעליה מדבר השר בן-אליעזר. זה מפריע לו. בבקשה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
האחריות בתוכנית החדשה היא על המדינה. היא מנהלת את הפרויקט, והנקודות החשובות, כגון השלילה, נשארות בידי עובדי מדינה.
לגבי ההערות של שאר חברי הכנסת – מנגנון הפיקוח על-ידי שורה ארוכה של גורמים: מינהלת משרד התמ"ת, ועדות ערר, מבקר המדינה. אם יידרשו צינורות בקרה נוספים אנחנו נבחן את זה בחיוב. המוטו הוא לא עבודה תחילה אלא התאמה אישית להשמה איכותית וארוכת טווח.
חברת הכנסת, חברתי מרינה סולודקין, אני מניח שאת יודעת שלא מדובר באקדמאים. מישהו אמר שגם בעבר לא היו אקדמאים. אין שום אקדמאים.
מרינה סולודקין (קדימה):
כל הציבור שלי אקדמאים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אז מה את מלינה? אם כל הציבור שלך אקדמאי, אז למה עלית על הבמה? בשביל מה? לבזבז שלוש דקות?
מרינה סולודקין (קדימה):
– – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
את אומרת שכולם אקדמאים, אז מה את מודאגת?
מרינה סולודקין (קדימה):
אל תתווכח אתי.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
אני לא נפגע. בכל אופן, כל המחקרים, חברת הכנסת סולודקין, העידו באופן חד-משמעי שלא רק שהתוכנית לא נכשלה אלא הצליחה ליישם אלפי אנשים והם עובדים.
חבר הכנסת אורון, איננו פוסלים אפשרות של שילוב של תאגיד ממשלתי כזה או אחר בתוכנית. לא פוסלים את זה. אני אומר את זה פה, על במת הכנסת.
חיים אורון (מרצ):
בחוק זה לא הופיע.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
בסדר, אז אני אומר לך שזה חוק שאני מסביר לך – בוא נלך ונדון בו. לכן זו קריאה ראשונה ולא אחרונה. אנשים, כפי שאמרתי, מעל גיל 55 בחוץ. כאמור, שלילת הקצבה על-ידי עובדי מדינה בלבד. עפו אגבאריה, אני חוזר עוד פעם שהאקדמאים לא נמצאים בפרויקט והתוכנית מסייעת במסגרות לילדים.
חבר הכנסת טיבי, התוכנית איננה משפילה, להיפך. אתם מדברים כל הזמן על מה שהיה. תקראו את התוכנית. אני לא בטוח שאנשים, חוץ מאחד או שניים, עברו על התוכנית ולמדו אותה. תלמדו את זה. אני מציע לכם לעבור על זה, כי זה הבסיס כדי להיכנס ממחר לדיונים בוועדות שיטפלו בדבר הזה, כדי לדעת עם מה מתמודדים. אל תתמודדו עם העבר. העבר איננו. זה לא אותן חברות, זה חברות אחרות, ואני אמרתי ואני חוזר ואני אומר לך – לא פוסלים שום דבר, כולל לא תאגידים ממשלתיים.
חברת הכנסת אורלי לוי, יש לנו שירות תעסוקה טוב, אבל מדובר כאן במומחיות שונה, וטענת בדברייך – דיברת על שירותים תומכי תעסוקה; אכן, אנחנו מספקים שירותים תומכי תעסוקה, החל במעונות-יום, דרך הכשרה מקצועית, דרך מסלול תעסוקה, והעיקרון – לנסות להביא כמה שיותר אנשים לעבודה.
לסיכום – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לפחות תבקש פתקה, אדוני השר. תבקש פתקה, שלא – עוד יאשימו אותך שאתה עושה פיליבסטר. פואד ופיליבסטר זה דבר בלתי אפשרי בכלל.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר:
לכן, מכובדי, אני חושב שאנחנו, כפי שאמרתי, כאשר ישבנו על החוק הזה אחרי שהוא נפל בוועדת העבודה והרווחה, ניסינו להתכנס וללמוד את כל הטעויות, הנחנו לפנינו את כל הסרטים ואת כל הסיפורים ואת כל הדיווחים שהיו סביב בעיות אלה ואחרות. ואני חוזר ואני אומר: התוכנית הזאת כפי שהיא היום היא שונה, היא אחרת, היא לפי דעתי מציגה בסיס לדיון כדי לגבש תוכנית שבסיכומו של עניין תכניס למשק הישראלי לפחות 80,000 עובדים.
חברים יקרים, אני רוצה לסיים ולומר את הדברים הבאים: כולם מדברים על עבודה, מדברים על עבודה, מדברים על אנשים שלוקחים אותם בכוח לעבודה. אני התחלתי לעבוד, חבר הכנסת זחאלקה, בגיל 12 וחצי, ועד היום הזה אני לא מפסיק לעבוד. מגיל 12 וחצי. אני אומַר לך דבר אחד; אם יש לי חלום – ואת זה אני מנסה להוביל – זה לנסות פעם אחת ולתמיד להתמודד עם התרבות הקלוקלת הזאת של הבטחת הכנסה, שעוברת מאבא לבן, לנכד וכו' וכו'.
אני חושב שאנחנו פותחים פה צוהר לאנשים כדי שיוכלו ללכת וללמוד מקצוע, ויתחילו לראות שהם חלק תורם בחברה, חלק יצרני בתוך החברה עצמה. אין לי צל של ספק שמלבד התחושה האישית זה גם תוספת חשובה מאוד למשפחה עצמה.
אני מבקש את אמון הכנסת בקריאה ראשונה, וכפי שאמרתי, אני מצפה לדיונים מקצועיים, ענייניים, תכליתיים, ולא דיונים פוליטיים, כי חבל; מדובר כאן בשינוי אולי היסטורי של תרבות חיים, כשאנחנו מנסים לעשות את הדבר הזה. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר בן-אליעזר. חברי הכנסת, חברי הממשלה, נא לשבת במקום. קיימנו דיון בקריאה ראשונה באופן נפרד בתוכנית ויסקונסין, שהיא אחת מהרפורמות שהממשלה מבקשת להעביר. נא לשבת, אנחנו נצביע בנפרד כמובן על חוק זה בקריאה ראשונה. נא לשבת כל אחד במקומו, שלא ייווצר מצב שבו אחר כך יהיו תלונות. תודה רבה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (הוראת שעה), התשע"א–2010, ביוזמת הממשלה, כפי שהציגהּ השר בנימין בן-אליעזר. רבותי, מי בעד, מי נגד הצעת החוק בקריאה ראשונה? נא להצביע. בבקשה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57
נגד – 34
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה (הוראת שעה), התשע"א–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – 57, נגד – 34, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות כדי להכינה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה.